Archive for the ‘סוד שור וחמור’ Category

סוֹד שׁוֹר וַחֲמוֹר

Sunday, September 5th, 2010

שְׁכֶם מְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד

מָצִינוּ

קֶשֶׁר מְיֻחָד בֵּין יוֹסֵף לָעִיר שְׁכֶם. דְּיוֹסֵף נִקְבַּר בִּשְׁכֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יהושע כד, לב) “וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף וְגוֹ’ קָבְרוּ בִשְׁכֶם”. וְכֵן שְׁכֶם הָיְתָה בְּנַחֲלַת אֶפְרַיִם מִשֵּׁבֶט יוֹסֵף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יהושע כ, ז) “וְאֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרָיִם”. וּמוּבָא בְּסֵפֶר ‘חֶסֶד לְאַבְרָהָם’ (מעין ג’ נהר יא’) שְׁכֶם הִיא סוֹד הַיְסוֹד, כִּי יְסוֹד רֶמֶז לְיוֹסֵף, וְלָזֶה שְׁכֶם נִתַּן לְיוֹסֵף שֶׁמִּדָּתוֹ יְסוֹד. וְכֵן שְׁכֶ”ם מְרֻמֶּזֶת בַּכָּתוּב (יחזקאל א, ד) “הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ” בְּדִלּוּג הָפוּךְ שֶׁל ג’ אוֹתִיּוֹת, דִּשְׁכֶם מְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד שֶׁהוּא בִּבְחִינַת חַשְׁמַל. וְכֵן שְׁכֶם בְּגִימַטְרִיָּא ב’ פְּעָמִים פָּנִים, הַמְרַמֵּז עַל יִחוּד פָּנִים בְּפָנִים, וְכֵן שְׁכֶם עִם הָאוֹת ו‘ הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה, בְּגִימַטְרִיָּא יוֹסֵף הַצַּדִּיק. וְכֵן מִשְׁכָּן אוֹתִיּוֹת שְׁכֶם נ’, לְרַמֵּז שֶׁבַּמִּשְׁכָּן שׁוֹרֶה הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא בִּבְחִינַת שְׁכֶם, שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵהַנ’.

כָּתוּב

(בראשית מח, כב) “וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי”. נִרְאֶה דְּיַעֲקֹב רָמַז שֶׁהַנִּצָּחוֹן עַל שְׁכֶם הָיָה עַל יְדֵי “חַרְבִּי” הַמְרַמֶּזֶת עַל חֶרֶב הַמִּילָה שֶׁהֶכְרִיחוּ אוֹתָם לָמוּל, וְקַשְׁתִּי הַמְרַמֶּזֶת עַל הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה. דִּבְכֹחַ הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה כָּבְשׁוּ אֶת שְׁכֶם הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד. וְזֶה שֶׁיַּעֲקֹב אָמַר לְיוֹסֵף שֶׁהוּא נָתַן לוֹ אֶת שְׁכֶם, “שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ”, דְּיַעֲקֹב הוּא הַתִּפְאֶרֶת שֶׁמַּשְׁפִּיעַ אֶת הַיְסוֹד שֶׁנִּקְרָא שְׁכֶם, לְיוֹסֵף הַיְסוֹד.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר צז, ו) “וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד”, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בִּשְׁכֶם נִפְרְצָה הָעֶרְוָה וְגָדַרְתָּ אוֹתָהּ, לְפִיכָךְ תְּהֵא בְּחֶלְקְךָ. רוֹאִים שֶׁיּוֹסֵף זָכָה בִּשְׁכֶם בִּזְכוּת שְׁמִירַת הַיְסוֹד. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּבִזְכוּת שְׁמִירַת הַיְסוֹד זָכָה בִּשְׁכֶם שֶׁמְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד. וְכֵן מוּבָא מֵהַגרמ”מ מִשַּׁקְלוֹב שֶׁשְּׁכֶם מְרֻמָּז בַּכָּתוּב “נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע”, דִּשְׁכֶם קָשׁוּר לְיוֹסֵף הַיְסוֹד שֶׁהוּא “נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע”. וְכֵן נִרְאֶה דְּאַבְרָהָם הִתְבַּשֵּׂר עַל בְּשׂוֹרַת הַזֶּרַע וּבְשׂוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁכֶם, כַּמּוּבָא בַּכָּתוּב (בראשית יב, ו וברש”י שם), דְּזֶרַע שַׁיָּךְ לִשְׁכֶם.

מוּבָא

בְּסֵפֶר ‘מֵעַם לֹעֵז’ (שופטים ט, נז) בְּשֵׁם הָרַמַּ”ק כְּשֶׁבָּא יַעֲקֹב לָקַחַת הַבְּכֹרָה מֵעֵשָׂו, אָמַר לוֹ עֵשָׂו אֶתֵּן לְךָ הַבְּכֹרָה שֶׁהִיא יְרֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּתְנַאי שֶׁתִּתֵּן לִי חֵלֶק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָז נָתַן יַעֲקֹב לְעֵשָׂו אֶת אֶרֶץ שְׁכֶם שֶׁיִּהְיֶה לְחֶלְקוֹ. נִרְאֶה דְּלָכֵן יַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו אֶת שְׁכֶם, דְּעֵשָׂו הוּא הַלְּעֻמַּת זֶה שֶׁל יוֹסֵף, וּשְׁכֶם דִּקְלִפָּה שַׁיֶּכֶת לוֹ.

מוּבָא

בְּסֵפֶר ‘שִׁבְטֵי נַחֲלָתֶךָ’ שֶׁכְּנִיסַת הָאָבוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיְתָה דֶּרֶךְ מַעֲבָר בִּשְׁכֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אֵצֶל אַבְרָהָם כְּשֶׁנִּכְנַס בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. (בראשית יב, ה) “וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן: וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם”. וְכֵן מָצִינוּ בִּכְנִיסַת יַעֲקֹב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. (שם לג, יח) “וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם”. וְכֵן כְּשֶׁעָבְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן וְנִכְנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (סוטה לג:) שֶׁבָּאוּ לְהַר גְּרִיזִים בִּשְׁכֶם. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא בְּחִינַת מַלְכוּת וְהַכְּנִיסָה לַמַּלְכוּת צְרִיכָה לְהֵעָשׂוֹת דֶּרֶךְ הַיְסוֹד הַנִּרְמָז בִּשְׁכֶם.

כָּתוּב

(שם לג, יח) “וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם”, וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ, שָׁלֵם בְּתוֹרָתוֹ, נִרְאֶה דְּיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁיַּעֲקֹב הַתִּפְאֶרֶת, הִגִּיעַ לִשְׁכֶם הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד, שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, בְּמָמוֹנוֹ וּבְתוֹרָתוֹ, הַיְינוּ שֶׁהִשְׁפִּיעַ אֶת הַשֶּׁפַע לַיְסוֹד, בִּשְׁלֵמוּת, בְּלִי שׁוּם אֲחִיזָה לַקְּלִפּוֹת. וְזֶה הָיָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י שָׁם, דִּנְבָאֵר בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל אוֹת’, שֶׁהַחַשְׁמַל דִּקְדֻשָּׁה מַשְׁפִּיעַ אֶת הַשֶּׁפַע בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְכֵן מוּבָא בַּסְּפָרִים שֶׁשְּׁכֶם ר”ת שַׁבָּת כַּלָּה מַלְכְּתָא, וְכֵן שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אֱמוּנַת עִתֶּיךָ’ (תשנ”ב ע’ נח) שֶׁשְׁכֶ”ם ר”ת כִּנּוֹר שֶׁל מָשִׁיחַ, וּבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘עוֹלָם הַשְּׁמִינִי’ שֶׁכִּנּוֹר שֶׁל מָשִׁיחַ מְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד שֶׁמַּשְׁפִּיעַ לַמַּלְכוּת. וְכֵן “עִיר שְׁכֶם” בְּגִימַטְרִיָּא תָּמָר אוֹ שֶׁמֶשׁ הַמְסַמְּלִים אֶת הַיְסוֹד. וְכֵן הַכָּתוּב (בראשית יב, ו) “מְקוֹם שְׁכֶם” בְּגִימַטְרִיָּא הָר”ת שֶׁל כָּל הַסְּפִירוֹת הַמִּתְאַחֲדוֹת בַּיְסוֹד כח”ב חג”ת נהי”ם.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר עט, ו) “וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר”, חָנַן אֶת הַפָּנִים שֶׁבָּעִיר, הִתְחִיל מְשַׁלֵּחַ לָהֶם דּוֹרוֹנוֹת, ד”א “וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר”, הִתְחִיל מַעֲמִיד הַטָּלִיסִין וּמוֹכֵר בְּזוֹל. נִרְאֶה דְּיַעֲקֹב הִשְׁפִּיעַ שֶׁפַע מַתָּנוֹת לִשְׁכֶם, וּמָכַר לָהֶם בְּזוֹל, לְסַמֵּל שֶׁהוּא הַתִּפְאֶרֶת שֶׁמַּשְׁפִּיעַ אֶת הַשֶּׁפַע לִשְׁכֶם הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד.

כָּתוּב

(שם לג, יט) “וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה: וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל”. נָבִיא בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל עֵץ’ מֵהַלק”ת לְהָאֲרִיזַ”ל (בלק ע’ רכב) שֶׁהַשָּׂדֶה בְּגִימַטְרִיָּא שַׁדַּי, וּמְסַמֶּלֶת אֶת הַחוּט הַכְּלָלִי שֶׁנִּכְלָל בַּשֵּׁם שַׁדַּי. נִרְאֶה דְּלָכֵן כְּשֶׁיַּעֲקֹב הִגִּיעַ לִשְׁכֶם, הוּא קָנָה אֶת הַשָּׂדֶה לְרַמֵּז שֶׁהוּא מִתְקַשֵּׁר עִם שֵׁם שַׁדַּי בִּמְקוֹם הַיְסוֹד. וְלָכֵן הוּא בָּנָה שָׁם מִזְבֵּחַ, דְּהַמִּזְבֵּחַ הוּא בִּבְחִינַת חוּט, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חוּטֵי הַחַשְׁמַל’.

כָּתוּב

(בראשית לז, יב) “וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם: וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר”. וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י “לִרְעוֹת אֶת צֹאן” נָקוּד עַל אֶת, שֶׁלֹּא הָלְכוּ אֶלָּא לִרְעוֹת אֶת עַצְמָן. לִכְאוֹרָה צָרִיךְ לְהָבִין מַדּוּעַ יַעֲקֹב שָׁלַח אֶת יוֹסֵף לִשְׁכֶם, לִרְאוֹת אֶת שְׁלוֹם אֶחָיו. הֲרֵי הָיְתָה תּוֹרָנוּת בֵּין הַשְּׁבָטִים לֵילֵךְ וּלְשַׁמֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (שם כט) עַל רְאוּבֵן שֶׁהִגִּיעַ יוֹמוֹ לֵילֵךְ וּלְשַׁמֵּשׁ אֶת אָבִיו. וּמַדּוּעַ יַעֲקֹב לֹא שָׁאַל אֶת אַחַד הַשְּׁבָטִים שֶׁבָּא לְשַׁמְּשׁוֹ בְּאוֹתוֹ זְמַן, לִשְׁלוֹם אֶחָיו וְכוּ’. נִרְאֶה דְּהָאַחִים הָלְכוּ לִשְׁכֶם כְּדֵי לְהִתְקַשֵּׁר עִם הַיְסוֹד שֶׁנִּמְצָא בִּשְׁכֶם, וְלִרְעוֹת אֶת עַצְמָן, הַיְינוּ לְקַבֵּל אֶת הַשֶּׁפַע מֵהַיְסוֹד. וְלָכֵן יַעֲקֹב שָׁלַח אֶת יוֹסֵף לִשְׁכֶם, לִרְמֹז לָאַחִים שֶׁהַשֶּׁפַע אָמְנָם בָּא מֵהַיְסוֹד שֶׁנִּמְצָא בִּשְׁכֶם, אֲבָל הוּא בָּא דֶּרֶךְ יוֹסֵף, דְּיוֹסֵף הוּא הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה שֶׁנִּמְצָא בִּשְׁכֶם וּמַשְׁפִּיעַ אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁל שְׁכֶם. וְזֶה שֶׁכָּתוּב (שם יד) “וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה”, לְרַמֵּז לָהֶם שֶׁיּוֹסֵף הוּא הַיְסוֹד שֶׁמַּשְׁפִּיעַ אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁל חֶבְרוֹן דֶּרֶךְ שְׁכֶם, כְּפִי שֶׁנְּבָאֵר בְּמַאֲמַר ‘עוֹלָם הַשְּׁמִינִי’, שֶׁחֶבְרוֹן אוֹתִיּוֹת חִבּוּר נ’, וְשֹׁרֶשׁ הַיְסוֹד הוּא בְּחֶבְרוֹן שֶׁשָּׁם הַחִבּוּר לַנ’ וּלְשַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל אִמָּא עִלָּאָה. וְיַעֲקֹב רָמַז לָהֶם שֶׁהַשֶּׁפַע מַגִּיעַ מֵחֶבְרוֹן לְיוֹסֵף וְלִשְׁכֶם שֶׁיַּשְׁפִּיעוֹ לַמַּלְכוּת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ’ (ערך קנאה) שֶׁהַכָּתוּב “וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה” ס”ת קִנְאָ”ה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דִּנְבָאֵר בְּמַאֲמַר ‘חוּטֵי הַחַשְׁמַל מִתְחַבְּרִים לַשְּׁמִינִי’, שֶׁקִּנְאָה בְּגִימַטְרִיָּא יוֹסֵף וּמְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד שֶׁל יוֹסֵף, לָכֵן הִיא נִרְמֶזֶת בְּכָתוּב זֶה. וְכֵן “שְׁכֶמָה” בְּגִימַטְרִיָּא יוֹסֵף הַצַּדִּיק וּשְׁכֶם בְּגִימַטְרִיָּא יוֹסֵף צַדִּיקָא, וּבְגִימַטְרִיָּא נָשִׂיא, וּנְבָאֵר בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל מַטֶּה’ שֶׁנָּשִׂיא מְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד. וְכֵן כְּשֶׁשְׁכֶם הָיְתָה בַּלְּעֻמַּת זֶה כָּתוּב “וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ”, וְרוֹאִים שֶׁבִּשְׁכֶם יֵשׁ בְּחִינַת נָשִׂיא. וְכֵן הַכָּתוּב (יהושע יז, ז) “עַל פְּנֵי שְׁכֶם” בְּגִימַטְרִיָּא צִיצִית הַמְסַמֶּלֶת אֶת חוּטֵי הַקְּדֻשָּׁה. וְכֵן הַכָּתוּב “הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם” ר”ת אַרְבֶּ”ה. דִּנְבָאֵר בְּמַאֲמַר ‘חוּטֵי הַחַשְׁמַל מִתְחַבְּרִים לַשְּׁמִינִי’ שֶׁשֹּׁרֶשׁ הַיְסוֹד הוּא מֵעוֹלַם הַשְּׁמִינִי שֶׁהוּא בִּבְחִינַת אַרְבֶּה, וְהָאַחִים הִתְקַשְּׁרוּ עִם עוֹלָם זֶה לְקַבֵּל פַּרְנָסָה. וְכֵן הַכָּתוּב הַנֶּאֱמָר עַל יוֹסֵף (בראשית לז, ב) “הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו” בְּגִימַטְרִיָּא פָּרֹכֶת הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַחַשְׁמַל שֶׁמְּחַבֵּר בֵּין יוֹסֵף לְאֶחָיו, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל כְּרוּבִים’.

מוּבָא

בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (דברים ע’ רסד) קְלִפַּת חֲמוֹר הוּא סוֹד הָעָרְלָה שֶׁעַל הַבְּרִית. נִרְאֶה דְּחֲמוֹר שֶׁהָיָה נָשִׂיא בָּעִיר שְׁכֶם, הָיָה שַׁיָּךְ לָעֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד בִּבְחִינַת עָרְלָה, שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ עַל הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה שֶׁבִּשְׁכֶם, לָכֵן בְּנוֹ נִסָּה עַל יְדֵי הַיְסוֹד שֶׁלּוֹ לִפְגֹּם בִּקְדֻשַּׁת דִּינָה. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נִלְחֲמוּ בּוֹ עַל יְדֵי מִצְוַת מִילָה, דְּעַל יְדֵי מִילָה מְסִירִים אֶת הָעָרְלָה שֶׁל שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, מֵהַקְּדֻשָּׁה שֶׁל דִּינָה. וּמְרֻמָּז בַּכָּתוּב (בראשית לד, יד) “לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה”, דִּשְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הוּא בְּחִינַת עָרְלָה. וְכֵן מוּבָא בְּ’שַׁעַר הַפְּסוּקִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (פ’ וישלח ע’ פג) שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי לְשׁוֹן חִוְיָא, הוּא נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי שֶׁהֵטִיל אֶרֶס בְּחַוָּה הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר כָּל חֶשְׁקוֹ וְתַאֲוָתוֹ תָּמִיד לְהִדַּבֵּק בְּבַת יַעֲקֹב הָעֶלְיוֹנָה. רוֹאִים שֶׁשְּׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הוּא בְּחִינַת הַנָּחָשׁ שֶׁרוֹצֶה לִפְגֹּם אֶת הַיְסוֹד. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (וישלח קעג.) שֶׁמְּקַשֵּׁר בֵּין בְּחִינַת חֲמוֹר נָשִׂיא שְׁכֶם, לִבְחִינַת הַחֲמוֹר שֶׁבְּמִצְרַיִם שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר “אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם”, וְכַמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל דָם’ שֶׁמִּצְרַיִם שֶׁהָיוּ פְּרוּצִים בִּזְנוּת הִיא בִּבְחִינַת עֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד דִּקְלִפָּה, וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל’ (ערך חמור) שֶׁחֲמוֹר נִקְרָא חֲמוֹר מִלְּשׁוֹן חֲמַר שֶׁהוּא יַיִן. וְכֵן רוֹאִים מֵהַכָּתוּב (בראשית מט, יא) “אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ”. שֶׁהַחֲמוֹרִים קְשׁוּרִים לְעַנְפֵי הַגֶּפֶן, וְנָבִיא בְּמַאֲמַר חַשְׁמַל דָּם שֶׁהַיַּיִן מְסַמֵּל אֶת הָעֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד. וְכֵן הַכָּתוּב (בראשית לד, ה) “כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה” בְּגִימַטְרִיָּא יְסוֹד. וְכֵן “שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר” בְּגִימַטְרִיָּא עֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד, וְכֵן הַכָּתוּב (בראשית לד, ה) “טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ” ס”ת תַּאֲוָ”ה דִּשְׁכֶם שַׁיָּךְ לִקְלִפַּת הַתַּאֲוָה. וְכֵן הַכָּתוּב (שם כ) “וַיָּבֹא חֲמוֹר וּשְׁכֶם” בְּגִימַטְרִיָּא תָּמָר אוֹ שֶׁמֶשׁ הַמְסַמְּלִים אֶת הַיְסוֹד. וְכֵן הַכָּתוּב (שם כו) “וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם” ס”ת תָּמָ”ר אוֹ מֶתֶ”ר הַמְסַמְּלִים אֶת הַיְסוֹד כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל לוּלָב’. וְכֵן חֲמוֹר בְּגִימַטְרִיָּא נָהָר הַמְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד דִּבְחִינַת הַחֲמוֹר מִתְלַבֶּשֶׁת עַל בְּחִינַת הַנָּהָר.

מָצִינוּ

בְּ’פִרְקֵי דְר”א’ (לח) שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר שָׁכַב אוֹתָהּ [אֶת דִּינָה] וְהָרְתָה וְיָלְדָה אֶת אָסְנַת. וְאָמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהָרְגָהּ, שֶׁעַכְשָׁו יֹאמְרוּ כָּל הָאָרֶץ שֶׁיֵּשׁ בֵּית זְנוּת בְּאֹהֶל יַעֲקֹב, מֶה עָשָׂה יַעֲקֹב הֵבִיא צִיץ וְכָתַב עָלָיו שֵׁם הַקֹּדֶשׁ וְתָלָה עַל צַוָּארָהּ וּשְׁלָחָהּ וְהָלְכָה לָהּ, וְיָרַד מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ וְהוֹרִידָהּ לְמִצְרַיִם לְבֵיתוֹ שֶׁל פּוֹטִיפֶרַע, שֶׁהָיְתָה אָסְנַת רְאוּיָה לְיוֹסֵף לְאִשָּׁה, וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל פּוֹטִיפֶרַע עֲקָרָה וְגִדְּלָהּ כְּבַת, וּכְשֶׁיָּרַד יוֹסֵף לְמִצְרַיִם לְקָחָהּ לוֹ. מוּבָא בְּלק”ת לְהָאֲרִיזַ”ל (שופטים ע’ רסח) שֶׁשֹּׁרֶשׁ אָסְנַת מֵהַיְסוֹד. נִרְאֶה דְּלָכֵן הָיְתָה אָסְנַת רְאוּיָה לְיוֹסֵף לְאִשָּׁה, דְּהִיא נוֹלְדָה מִשְּׁכֶם שֶׁהוּא הָעָרְלָה שֶׁמִּתְלַבֶּשֶׁת עַל הַיְסוֹד, וְהִיא שַׁיֶּכֶת לְשֹׁרֶשׁ הַיְסוֹד שֶׁל יוֹסֵף, לָכֵן הִיא הַזִּוּוּג שֶׁלּוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁכֶם הָיָה קְלִפָּה, הֲרֵי אִמָּהּ הָיְתָה דִּינָה, וְדִינָה הוֹצִיאָה אֶת נִשְׁמַת אָסְנַת מֵהַקְּלִפָּה כְּדֵי שֶׁיּוֹסֵף יִזְכֶּה בָּהּ. וְכֵן מוּבָא בְּתַרְגּוּם יוֹנָתָן בֶּן עוּזִיאֵל (בראשית ל, כא) שֶׁרָחֵל וְלֵאָה הִתְעַבְּרוּ יַחַד בְּדִינָה וְיוֹסֵף, וּבִתְחִלָּה הָיְתָה דִּינָה אֵצֶל רָחֵל וְיוֹסֵף אֵצֶל לֵאָה, וְהִתְחַלְּפוּ הָעֻבָּרִים. וְרוֹאִים קֶשֶׁר בֵּין דִּינָה לְיוֹסֵף שֶׁבָּאוּ יַחַד לְעוֹלָם. נִרְאֶה דְּלָכֵן יַעֲקֹב תָּלָה לְאָסְנַת שֵׁם הַקֹּדֶשׁ עַל צַוָּארָהּ, לְסַמֵּל שֶׁהִיא שַׁיֶּכֶת לִבְחִינַת צַוָּאר הַמְסַמֵּל אֶת הַחוּט דִּקְדֻשָּׁה. וְלָכֵן הַמַּלְאָךְ מִיכָאֵל הוֹרִיד אוֹתָהּ לַבַּיִת שֶׁל פּוֹטִיפַר, דְּפוֹטִיפַר הוּא הַלְּעֻמַּת זֶה שֶׁל יוֹסֵף. וְכֵן רוֹאִים מֵהַ’פִּרְקֵי דְר”א’ שֶׁאֲחֵי יוֹסֵף שֶׁרָצוּ לַהֲרֹג אֶת יוֹסֵף, רָצוּ לַהֲרֹג גַּם אֶת אָסְנַת, דִּשְׁנֵיהֶם שַׁיָּכִים לְאוֹתוֹ שֹׁרֶשׁ. וְכֵן הַכָּתוּב (בראשית מא, מה) “אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן” בְּגִימַטְרִיָּא חַשְׁמַ”ל בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת חֵי”ת שִׁי”ן מֵ”ם לָמֶ”ד, [בַּמַּאֲמָר הַמֻּסְגָּר נִרְאֶה דְּאָסְנַת אוֹתִיּוֹת אֲנֻסַת דְּהִיא נוֹלְדָה מִמַּעֲשֵׂה הָאֹנֶס שֶׁאָנַס שְׁכֶם אֶת דִּינָה].

וְכֵן

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אֱמוּנַת עִתֶּיךָ’ (תשנ”ז ע’ טז) שֶׁבְּדִינָה הָיָה נִיצוֹץ מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וְלָכֵן “וַתֵּצֵא דִינָה” בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֵּן יוֹסֵף. וְכֵן דִּינָ”ה בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת דָּלֶ”ת יוֹ”ד נוּ”ן הֵ”א, בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְכֵן שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר בְּגִימַטְרִיָּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וּבְגִימַטְרִיָּא עַמּוּ”ד בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת עַיִ”ן מֵ”ם וָ”ו דָּלֵי”ת, דְּדִינָה וּשְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר שַׁיָּכִים לְשֹׁרֶשׁ הַיְסוֹד, וְלָכֵן הֵם הוֹלִידוּ אֶת אָסְנַת שֶׁמִּמֶּנָּהּ בָּא הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְכֵן נְבָאֵר בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל דָּם’ שֶׁמָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף הוּא בִּבְחִינַת עֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד, דְּהוּא מֶלֶךְ – עֲטָרָה, שֶׁבָּא מִשֵּׁבֶט יוֹסֵף הַיְסוֹד. וְכֵן דִּינָה בְּגִימַטְרִיָּא יַיִן דְּהִיא שַׁיֶּכֶת לִבְחִינַת מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁהוּא בִּבְחִינַת יַיִן – עֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד. וְכֵן מִלּוּי דִּינָ”ה דָּלֶ”ת יוֹ”ד נוּ”ן הֵ”א בְּגִימַטְרִיָּא מַלְכוּת דְּמִלּוּי מְרַמֵּז עַל הַשְׁפָּעָה וְדִינָה הִשְׁפִּיעָה לַמַּלְכוּת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אֱמוּנַת עִתֶּיךָ’ (שם ע’ עט) שֶׁהַזִּוּוּג שֶׁל דִּינָה וּשְׁכֶם נִרְמַז כְּבָר בְּלֵדַת דִּינָה “וְאַחַר יָלְדָה בַּת”, בְּגִימַטְרִיָּא שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר. וּמְבָאֵר שָׁם דְּלָכֵן דִּינָה הָיְתָה יְכוֹלָה לְהַחֲזִיר אֶת עֵשָׂו לְמוּטָב, וְיַעֲקֹב נֶעֱנַשׁ שֶׁלֹּא מָסַר אֶת דִּינָה לְעֵשָׂו לְאִשָּׁה, דְּדִינָה הָיְתָה מִשֹּׁרֶשׁ יוֹסֵף שֶׁהוּא הַלְּעֻמַּת זֶה שֶׁל עֵשָׂו, וּמִמֵּילָא הָיְתָה יְכוֹלָה לְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו לְהַחֲזִירוֹ לְמוּטָב.

כָּתוּב

(בראשית לד, ג) “וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ”, נִרְאֶה דְּיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁ“נַפְשׁוֹ” שֶׁל חֲמוֹר הַמְסַמֵּל מַלְכוּת שֶׁהִיא בִּבְחִינַת נֶפֶשׁ, נִדְבְּקָה בְּדִינָה שֶׁהִיא בְּחִינַת יְסוֹד, וְלָכֵן כָּתוּב “נַּעֲרָ” בְּלִי ה’, לְרַמֵּז שֶׁשְּׁכֶם נִדְבַּק בִּבְחִינַת הַיְסוֹד הַנִּקְרָא נַעַר כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל לוּלָב’ אֶת הַטַּעַם שֶׁיּוֹסֵף נִקְרָא “נַעַר עִבְרִי”. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא וישלח ז) שֶׁיַּעֲקֹב אָמַר לַחֲמוֹר אָבִיו שֶׁל שְׁכֶם, שֶׁדִּינָה הִיא בְּחִינַת שׁוֹר, וּשְׁכֶם בְּנוֹ הוּא בִּבְחִינַת חֲמוֹר, וְאָסוּר לַחֲרוֹשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר יַחְדָיו. וְכֵן מוּבָא בַּחִידָ”א שֶׁאָסְנַת בְּגִימַטְרִיָּא הַשּׁוֹר, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּאָסְנַת נוֹלְדָה מִזִּוּוּג שְׁכֶם וְדִינָה, יוֹצֵא שֶׁהִיא נוֹלְדָה בְּכֹחַ הַיְנִיקָה שֶׁל שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר מֵהַשּׁוֹר דִּקְדֻשָּׁה, וְכֵן הַכָּתוּב הַמְרַמֵּז עַל שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר שֶׁהוּא בְּסוֹד עָרְלָה כְּדִלְעֵיל, (בראשית לד, יד) “לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה” ס”ת שׁוֹ”ר בְּב’ אֳפָנִים, דְּכָאן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי רָמְזוּ לְיַעֲקֹב שֶׁהֵם נִתְּקוּ אֶת הַשּׁוֹר מֵהַחֲמוֹר.

מוּבָא

בְּרַשִּׁ”י (בראשית לב כג) “אֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו”, וְדִינָה הֵיכָן הָיְתָה, נְתָנָהּ בְּתֵבָה וְנָעַל בְּפָנֶיהָ שֶׁלֹּא יִתֵּן בָּהּ עֵשָׂו עֵינָיו, וּלְכָךְ נָעֱנַשׁ יַעֲקֹב שֶׁמְּנָעָהּ מֵאָחִיו, שֶׁמָּא תַּחֲזִירֶנוּ לְמוּטָב וְנָפְלָה בְּיַד שְׁכֶם, נִרְאֶה דִּכְשֵׁם שֶׁדִּינָה הוֹצִיאָה אֶת נִשְׁמַת אָסְנַת מֵהַקְּלִפָּה בְּזִוּוּגָהּ עִם שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, הִיא יָכְלָה לְהוֹצִיא אֶת הַנְּשָׁמָה גַּם לוּ הָיְתָה מִזְדַּוֶּגֶת עִם עֵשָׂו, דְּעֵשָׂו הוּא הַלְּעֻמַּת זֶה שֶׁל יוֹסֵף, וְהוּא גַּם שַׁיָּךְ לָעָרְלָה הַמִּתְלַבֶּשֶׁת עַל הַיְסוֹד, וְהַמִּדְרָשׁ מְרַמֵּז שֶׁכֵּיוָן שֶׁלְּדִינָה הָיָה תַּפְקִיד לְהוֹצִיא אֶת נִשְׁמַת אָסְנַת כְּדִלְעֵיל, וְהִיא הָיְתָה צְרִיכָה לְהִזְדַּוֵּג עִם הַקְּלִפָּה לְצֹרֶךְ זֶה, הָיָה עָדִיף כְּבָר לָתֵת אוֹתָהּ לְעֵשָׂו אוּלַי הִיא תַּצְלִיחַ לְהַחֲזִירוֹ לְמוּטָב, וּבָזֶה שֶׁיַּעֲקֹב מָנַע, הוּא נֶעֱנַשׁ שֶׁהַזִּוּוּג נַעֲשָׂה דֶּרֶךְ שְׁכֶם, וּמְרֻמָּז בְּ’בַעַל הַטּוּרִים’ עַל הַכָּתוּב שֶׁיַּעֲקֹב אָמַר לְעֵשָׂו (בראשית לב, ו) “וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר”, וַי לִי שֶׁיִּתְחַבְּרוּ עַתָּה הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר, הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּיו, יַעֲקֹב חָשַׁשׁ מֵהִתְחַבְּרוּת לְעֵשָׂו, שֶׁלֹּא יִהְיֶה חִבּוּר שׁוֹר וַחֲמוֹר בְּצַד הַקְּלִפָּה, וְלָכֵן הוּא לֹא נָתַן אֶת דִּינָה לְעֵשָׂו, וְהוּא נֶעֱנַשׁ שֶׁהַחִבּוּר שׁוֹר וַחֲמוֹר הָיָה עִם שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר.

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ לְהַפְרִיד וּלְחַבֵּר שׁוֹר מֵחֲמוֹר

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט ויחי קנח) “שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים”, וְכֻלָּם אֵינָם אַחִים, אֶלָּא אַחִים בְּעֵצָה, נָטְלוּ עֵצָה עַל שְׁכֶם וְהֶחֱרִיבוּהָ, נָטְלוּ עֵצָה עַל יוֹסֵף וּבִקְּשׁוּ לְהָרְגוֹ, וְכֵן כְּשֶׁבָּאוּ לְמִצְרַיִם אָמַר יוֹסֵף אִם אֲנִי מַנִּיחַ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי בְּמָקוֹם אֶחָד הֵן נוֹטְלִין עֵצָה וּמַחֲרִיבִין כְּרָךְ גָּדוֹל שֶׁל מִצְרַיִם לְפִיכָךְ הִפְרִישׁ שִׁמְעוֹן מִלֵּוִי שֶׁנֶּאֱמַר “וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן”. נִרְאֶה דְּלָכֵן יוֹסֵף חָשַׁשׁ מִשִּׁמְעוֹן וְלֵוִי בִּמְיֻחָד, דְּזֶה שֶׁהֵם הֶחֱרִיבוּ אֶת שְׁכֶם שֶׁהִיא בִּבְחִינַת יְסוֹד, וּבִקְּשׁוּ לַהֲרֹג אֶת יוֹסֵף הַיְסוֹד, זֶה אוֹמֵר שֶׁלִּשְׁנֵיהֶם יַחַד יֵשׁ כֹּחַ לְהִלָּחֵם בַּיְסוֹד, וּמִמֵּילָא יוֹסֵף שֶׁהוּא הַיְסוֹד חָשַׁשׁ מֵהֶם בִּמְיֻחָד וְהִפְרִיד אוֹתָם. וּכְפִי שֶׁנְּבָאֵר לְקַמָּן שֶׁלְּשִׁמְעוֹן וְלֵוִי יֵשׁ כֹּחַ לְהַפְרִיד וּלְחַבֵּר אֶת הַיְסוֹד מֵהַמַּלְכוּת. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר פד, טז) שֶׁשִּׁמְעוֹן הִשְׁלִיךְ אֶת יוֹסֵף לַבּוֹר. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘מִדְרַשׁ אָבוֹת’ שֶׁמַּזָּלוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן הוּא שׁוֹר כִּבְחִינָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף שֶׁנִּקְרָא “בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ”. וְכֵן שִׁמְעוֹן חַי ק”כ שָׁנָה כְּמִסְפַּר עַמּוּד הַמְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד. וְכֵן לֵוִי כּוֹלֵל בְּתוֹכוֹ כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם שֶׁהֵם חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת הַנִּכְלָלִים בַּיְסוֹד שֶׁשַּׁיָּךְ לַקַּו הָאֶמְצָעִי.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט שמות שנב) “אִישׁ חַרְבּוֹ” בְּנֵי שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיוּ. נִרְאֶה דְּשִׁמְעוֹן וְלֵוִי הִתְקַשְּׁרוּ עִם הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה הַשַּׁיָּךְ לַמִּסְפָּר י”ג, כְּדֵי לְהִלָּחֵם בִּשְׁכֶם הַשַּׁיֶּכֶת לַיְסוֹד דִּקְלִפָּה.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר צא, ו) “וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת”, אָמַר לָהֶם אֲנִי רוֹאֶה בַּגָּבִיעַ שֶׁשְּׁנַיִם מִכֶּם הֶחֱרִיבוּ כְּרָךְ גָּדוֹל שֶׁל שְׁכֶם, וְאַחַר כָּךְ מְכַרְתֶּם אֲחִיכֶם לָעַרְבִיִּים, מִיָּד נִזְדַּעְזְעוּ וְכוּ’. נִרְאֶה דְּלָכֵן יוֹסֵף קִשֵּׁר אֶת חֻרְבַּן שְׁכֶם לִמְכִירָתוֹ לָעַרְבִיִּים, לְרַמֵּז לָאַחִים שֶׁמְּכִירָתוֹ לָעַרְבִיִּים הִיא גַּם כֵּן בִּבְחִינַת חֻרְבַּן שְׁכֶם, דְּחֻרְבַּן יוֹסֵף הַיְסוֹד, הוּא בִּבְחִינַת חֻרְבַּן שְׁכֶם. וְלָכֵן שְׁנֵי הַדְּבָרִים נַעֲשׂוּ עַל יְדֵי שִׁמְעוֹן וְלֵוִי. וְלָכֵן הוּא אָמַר לָהֶם שֶׁהוּא רָאָה זֹאת בַּגָּבִיעַ, דְּגָבִיעַ מְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד, כַּמּוּבָא בְּלק”ת לְהָאֲרִיזַ”ל (מקץ קי) גָּבִיעַ גִּימַטְרִיָּא מִילָה שֶׁהוּא גִּימַטְרִיָּא הַיְסוֹד. וּבַיְסוֹד רוֹאִים אֶת עִנְיְנֵי הַיְסוֹד. וְכֵן הַכָּתוּב הַמְדַבֵּר עַל פְּעֻלַּת הַגָּבִיעַ בְּקֶשֶׁר לָאַחִים (בראשית מד, טו) “כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ” בְּגִימַטְרִיָּא סְפִירוֹת הַמְסַמְּלוֹת אֶת חוּטֵי הַחַשְׁמַל, כִּדְבֵאַרְנוּ בַּפְּתִיחָה לַסֵּפֶר.

מוּבָא

בְּ’יַלְקוּט רְאוּבֵנִי’ (וישלח) בְּשֵׁם סֵפֶר ‘גַּלְיָא רָזַיָּא’, עָלָה סַמָּאֵ”ל לִפְנֵי בֵּית דִין הָעֶלְיוֹן וּבִקֵּשׁ דִּין עַל בְּנֵי יַעֲקֹב שֶׁהָרְגוּ כָּל אַנְשֵׁי שְׁכֶם עַל לֹא חָמָס בְּכַפֵּיהֶם וְכוּ’, וְיָצָא מִלִּפְנֵי הַבֵּית דִין אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ, מֶה עָשָׂה הָלַךְ וְסִכְסֵךְ בֵּין יוֹסֵף וּבֵין אֶחָיו, עַד שֶׁעָשׂוּ בְּנֵי יַעֲקֹב אוֹתוֹ הַפְּעֻלָּה שֶׁמָּכְרוּ לְיוֹסֵף. וְרוֹאִים שֶׁמְּכִירַת יוֹסֵף הִיא אוֹתָהּ פְּעֻלָּה שֶׁל חֵטְא שְׁכֶם שֶׁחָטָא עִם דִּינָה.

וַעֲדַיִן

צְרִיכָה בֵּאוּר הַלָּשׁוֹן בַּמִּדְרָשׁ נִזְדַּעְזְעוּ, הֲרֵי יָדוּעַ שֶׁיְּהוּדָה לְבָד לֹא פָּחַד מִכָּל מִצְרַיִם, וּמַדּוּעַ דַּוְקָא כָּאן נִזְדַּעְזְעוּ כֻּלָּם. נִרְאֶה לְבָאֵר שֶׁיּוֹסֵף רָמַז לָאַחִים שֶׁמְּכִירָתוֹ לָעַרְבִיִּים בִּטְּלָה אֶת כָּל מַה שֶּׁהִשִּׂיגוּ בְּחֻרְבָּן הָעִיר שְׁכֶם, דְּמָצִינוּ בַּזֹּהַר (וישלח קעג.) שֶׁשְּׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הוּא בְּסוֹד חֲמוֹר דִּקְלִפָּה, וְהוּא רָצָה אֶת דִּינָה כְּדֵי לָקַחַת כֹּחַ מִבְּחִינַת הַשּׁוֹר דִּקְדֻשָּׁה, וּבָזֶה לְזַוֵּג אֶת בְּחִינַת שׁוֹר וַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה, וְזִוּוּג זֶה הָיָה מְסֻכָּן מְאֹד לְיַעֲקֹב וּבָנָיו, [שׁוֹר חֲמֹר אוֹתִיּוֹת מְשׁוּחְרָר], לָכֵן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי הָרְגוּ אוֹתוֹ דְּיֵשׁ לָהֶם כֹּחַ לְהִלָּחֵם בַּשּׁוֹר וַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה וּלְהַפְרִיד אוֹתָם. וְעוֹד מוּבָא שָׁם בַּזֹּהַר שֶׁמְּכִירַת יוֹסֵף לַמִּצְרִים נָתְנָה כֹּחַ לִקְלִפַּת מִצְרַיִם שֶׁהִיא בְּסוֹד חֲמוֹר דִּקְלִפָּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב “בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם”, מִיּוֹסֵף שֶׁהוּא שׁוֹר דִּקְדֻשָּׁה וְנִזְדַּוְּגוּ שׁוֹר וַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה, וּמִכֹּחַ זֶה שִׁעְבְּדוּ הַמִּצְרִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הַשָּׁנִים שֶׁהָיוּ שָׁם. וְזֶה רָמַז לָהֶם יוֹסֵף שֶׁכָּל מַה שֶׁפָּעֲלוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי בְּחֻרְבָּן שְׁכֶם לִמְנוֹעַ אֶת זִוּוּג שׁוֹר וַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה, הֵם בְּעַצְמָם עָשׂוּ הַהֵיפֶךְ בִּמְכִירָתוֹ, דְּבִמְכִירָתוֹ הֵם חִבְּרוּ אֶת בְּחִינַת שׁוֹר וַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה, וְהֵם עָשׂוּ זֹאת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, דִּמְכִירַת יוֹסֵף הִתְחִילָה בִּשְׁכֶם כְּדִלְעֵיל, לָכֵן דַּוְקָא כָּאן מֻזְכֶּרֶת הַלָּשׁוֹן נִזְדַּעְזְעוּ, דְּכָאן יוֹסֵף נָגַע בַּשֹּׁרֶשׁ שֶׁל מְכִירָתוֹ שֶׁיִּגְרוֹם אֶת שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם שֶׁהֵם גָּרְמוּ לְעַצְמָם.

מוּבָא

בְּלק”ת לְהָאֲרִיזַ”ל (מקץ קי) גָּבִיעַ גִּימַטְרִיָּא מִילָה שֶׁהוּא גִּימַטְרִיָּא הַיְסוֹד. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הַ’צֶּמַח צֶדֶק’ שֶׁ“הַגָּבִיעַ” שֶׁל יוֹסֵף מְסַמֵּל כַּד גָּדוֹל בִּבְחִינַת יְסוֹד, שֶׁמּוֹזֵג לַמַּלְכוּת, שֶׁהִיא בִּבְחִינַת “כּוֹס” קָטָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אֵצֶל דָּוִד “כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וגו'”, וְכֵן מָצִינוּ בְּרַשִּׁ”י (בראשית מד, ב) “גָּבִיעַ” כּוֹס אָרֹךְ. נִרְאֶה דְּלָכֵן יוֹסֵף אָמַר לָהֶם שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הַכֹּל בַּגָּבִיעַ, וְדֶרֶךְ הַטְמָנַת הַגָּבִיעַ אֵצֶל בִּנְיָמִין הוּא עָשָׂה לָהֶם צָרוֹת וְכוּ’, דְּהַגָּבִיעַ שֶׁל יוֹסֵף מְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד שֶׁלּוֹ כְּדִלְעֵיל, וְהוּא כַּבְיָכוֹל רוֹאֶה בְּתוֹךְ הַיְסוֹד שֶׁלּוֹ אֶת חֻרְבָּן הָעִיר שְׁכֶם שֶׁהַקְּלִפָּה שָׁם לֹא תִּינַק מֵהַיְסוֹד שֶׁלּוֹ, הֱיוֹת שֶׁשָּׁם הִפְרִידוּ אֶת הַיְסוֹד שֶׁל יוֹסֵף שֶׁהוּא בְּסוֹד שׁוֹר מֵהָעָרְלָה שֶׁל הַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה, וְהוּא רוֹאֶה בַּיְסוֹד שֶׁלּוֹ אֶת הַיְנִיקָה שֶׁל קְלִפַּת מִצְרַיִם וְאֶת הַחִבּוּר שֶׁל שׁוֹר וַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה בְּמִצְרַיִם, דְּבִמְכִירַת יוֹסֵף הִלְבִּישׁוּ עַל הַיְסוֹד שֶׁל יוֹסֵף אֶת הָעָרְלָה שֶׁהִיא בְּסוֹד חֲמוֹר, כַּמּוּבָא בְּ’עֵץ חַיִּים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (שער לג ח”ב ע’ קמה) שֶׁבִּמְכִירַת יוֹסֵף כַּבְיָכוֹל הִלְבִּישׁוּ אֶת הָעָרְלָה עַל הַיְסוֹד שֶׁל יוֹסֵף. וְכֵן נִרְאֶה דְּיֵשׁ רֶמֶז בַּכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר עַל שִׁמְעוֹן וְלֵוִי שֶׁמָּכְרוּ אֶת יוֹסֵף (בראשית מט, ו) “וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר”, וְלִכְאוֹרָה מַדּוּעַ כָּתוּב שׁוֹר וְלֹא כָּתוּב יוֹסֵף, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁבִּמְכִירַת יוֹסֵף הֵם עָקְּרוּ אֶת הַשּׁוֹר מֵהַקְּדֻשָּׁה וְחִבְּרוּ אוֹתוֹ לַקְּלִפָּה. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב’ שֶׁהַכָּתוּב (בראשית מב, כא) “אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ” בְּגִימַטְרִיָּא שׁוֹר.

נִרְאֶה

דְּיוֹסֵף נִמְכַּר לְשַׂר הַטַּבָּחִים שֶׁתַּפְקִידוֹ לִשְׁחֹט אֶת בְּהֵמוֹת הַמֶּלֶךְ, לְרַמֵּז שֶׁשָּׁחֲטוּ כַּבְיָכוֹל אֶת בְּחִינַת הַשּׁוֹר דִּקְדֻשָּׁה. וְכֵן בַּחֲלוֹמוֹ שֶׁל שַׂר הַמַּשְׁקִים יֵשׁ רֶמֶז לַשְּׁחִיטָה בַּכָּתוּב (בראשית מ, יא) “וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה” דַּחֲלוֹמוֹ שֶׁל שַׂר הַמַּשְׁקִים סִמֵּל אֶת שֶׁפַע הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה הַנִּרְמָז בַּיַּיִן שֶׁיּוֹרֵד לִקְלִפַּת מִצְרַיִם, כַּמּוּבָא בַּגְּמָ’ (חולין צב.) שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִים זֶה אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל דָּם’.

וְכֵן

נִרְאֶה דְּיַעֲקֹב נִפְרַד מִיּוֹסֵף בְּלִמּוּד עִנְיַן עֶגְלָה עֲרוּפָה, לְרַמֵּז לוֹ שֶׁהָעֶגְלָה, הַיְנוּ הַשּׁוֹר, עוֹמֵד לְהֵעָרֵף. וְכֵן מוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (דברים כא, א) שֶׁעֲרִיפַת הָעֶגְלָה הִיא בִּבְחִינַת שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל וּבִבְחִינַת שִׁלּוּחַ הַצִּפּוֹר הַחַיָּה שֶׁל הַמְצֹרָע, שֶׁכָּל אֵלּוּ נוֹתְנִים יְנִיקָה לַסִּטְרָא אַחְרָא.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויגש רי:) שֶׁיּוֹסֵף שָׁלַח לְיַעֲקֹב עֲגָלוֹת לְהָבִיאוֹ לְמִצְרַיִם לְרַמֵּז לוֹ עַל הַכָּתוּב “עֶגְלָה יְפֵה פִיָּה מִצְרָיִם”. וּבְרַשִּׁ”י מוּבָא שֶׁהוּא רָמַז לוֹ עַל הָעֶגְלָה עֲרוּפָה שֶׁעָסְקוּ בָּהּ כְּשֶׁנִּפְרְדוּ, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּיוֹסֵף רָמַז לְיַעֲקֹב עַל יְנִיקַת מִצְרַיִם מִבְּחִינַת הַשּׁוֹר שֶׁלּוֹ בִּבְחִינַת עֶגְלָה עֲרוּפָה, וְלָכֵן יַעֲקֹב צָרִיךְ לָרֶדֶת לְמִצְרַיִם, דְּכָל הָעֹנֶשׁ שֶׁל שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם הָיָה בִּגְלַל יוֹסֵף שֶׁהָיָה בְּיַד הַמִּצְרִים כְּדִלְעֵיל. וְכֵן הַכָּתוּב (ירמי’ מו, כ) “עֶגְלָה יְפֵה פִיָּה מִצְרָיִם” מְרַמֵּז עַל יְנִיקַת מִצְרַיִם מִבְּחִינַת הַשּׁוֹר שֶׁל יוֹסֵף, כְּפִי שֶׁנְּבָאֵר לְקַמָּן עַל הַפָּרוֹת הַיָּפוֹת שֶׁעוֹלוֹת מֵהַיְאוֹר, שֶׁמְּסַמְּלוֹת אֶת קְלִפַּת מִצְרַיִם הַיּוֹנֶקֶת מִיּוֹסֵף שֶׁהָיָה יְפֵה תֹּאַר וִיפֵה מַרְאֵה. וְכֵן מוּבָא בַּמַּלְבִּי”ם עֶגְלָה יְפֵה פִיָּה מִצְרָיִם הָיוּ מְכַבְּדִים וּמַעֲרִיצִים אֶת הַשּׁוֹר, שֶׁיִּחֲסוּ לוֹ אֱלֹהוּת. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (שם ריא.) שֶׁיּוֹסֵף שָׁלַח שֵׁשׁ עֲגָלוֹת אוֹ שִׁשִּׁים עֲגָלוֹת לִרְמֹז עַל הַיְסוֹד, וִינִיקַת הַחֲמוֹר מֵהַשּׁוֹר הִיא דֶּרֶךְ הַיְסוֹד כְּדִלְעֵיל.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט בראשית קמד) ר’ אֶלְעָזָר אוֹמֵר כְּדֵי לִסְמֹךְ מַעֲשֶׂה תָּמָר לְמַעֲשֶׂה אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר, מַה זּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם אַף זוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם, דְּאָמַר ר’ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רוֹאָה הָיְתָה בְּאִיסְטְרוֹלוֹגִין שֶׁלָּהּ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּהּ בֵּן וְלֹא הָיְתָה יוֹדַעַת אִם מִמֶּנָּהּ אִם מִבִּתָּהּ, רוֹאִים שֶׁהַנִּסָּיוֹן שֶׁל יוֹסֵף הִתְחִיל מִזֶּה שֶׁאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר רָאֲתָה בָּאִיסְטְרוֹלוֹגִין שֶׁלָּהּ שֶׁיֵשׁ לָהּ קֶשֶׁר עִם יוֹסֵף דֶּרֶךְ אָסְנַת, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דִּכְשֵׁם שֶׁלֵּדַת אָסְנַת הָיְתָה דֶּרֶךְ הַיְנִיקָה שֶׁל שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר מֵהַשּׁוֹר דִּקְדֻשָּׁה, דֶּרֶךְ פְּגַם הַיְסוֹד שֶׁל דִּינָה, כָּךְ אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר רָצְתָה שׁוּב לִפְגוֹם אֶת הַיְסוֹד, וְלִינוֹק מֵהַשּׁוֹר דִּקְדֻשָּׁה דֶּרֶךְ יוֹסֵף בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה מַמָּשׁ.

כִּתְבוּ לָכֶם עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר וְעַל מִצְחוֹ שֶׁל חֲמוֹר

מוּבָא

בַּ’סְּפוֹרְנוֹ’ (ריש וישב) שֶׁצָּרוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ הָיוּ כְּנֶגֶד צָרוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָם. וְשָׁמַעְתִּי מֵהָרה”ג ר’ יַעֲקֹב כַּרְמֶל שְׁלִיטָ”א שֶׁדִּיֵּק מֵהַמִּדְרָשׁ (ב”ר פד, ג, ושמו”ר כו, א) שֶׁהַד’ צָרוֹת שֶׁל יַעֲקֹב עֵשָׂו, לָבָן, דִּינָה וְיוֹסֵף, הֵן כְּנֶגֶד ד’ גָּלֻיּוֹת בָּבֶל, מָדַי, יָוָן וֶאֱדוֹם. וּמְדֻיָּק מֵהַמִּדְרָשִׁים שָׁם שֶׁצָּרַת דִּינָה כְּנֶגֶד גָּלוּת יָוָן, וּמָצִינוּ בִּמְגִלַּת תַּעֲנִית (פ”ב). שֶׁהַיְּוָנִים גָּזְרוּ כִּתְבוּ לָכֶם עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר וְעַל מִצְחוֹ שֶׁל חֲמוֹר אֵין לָנוּ חֵלֶק בֵּאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה מַדּוּעַ הַיְוָנִים גָּזְרוּ לִכְתֹּב דַּוְקָא עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר וְעַל מִצְחוֹ שֶׁל חֲמוֹר, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דִּכְשֵׁם שֶׁשְּׁכֶם בֶּן חֲמוֹר נִסָּה לַעֲשׂוֹת פֵּרוּד בֵּין שׁוֹר וַחֲמוֹר דִּקְדֻשָּׁה, כָּךְ הַיְוָנִים רָצוּ אוֹתוֹ דָּבָר, וְלָכֵן הֵם גָּזְרוּ עַל מִצְוַת מִילָה שֶׁלֹּא לְהַפְרִיד אֶת הָעָרְלָה הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה, מֵהַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת שׁוֹר, וְכֵן הֵם גָּזְרוּ שֶׁכָּל בְּתוּלָה תִּבָּעֵל לַטַּפְסָר תְּחִלָּה כְּדֵי לִפְגֹם בִּקְדֻשַּׁת הַיִּחוּד שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְהַנִּצָּחוֹן עַל הַיְוָנִים הָיָה דֶּרֶךְ הַחַשְׁמוֹנָאִים מִשֵּׁבֶט לֵוִי, כִּדְבֵאַרְנוּ שֶׁשֵּׁבֶט לֵוִי יֵשׁ לָהֶם אֶת הַכֹּחַ לְהַפְרִיד שׁוֹר מֵחֲמוֹר. וְכֵן מוּבָא בְּ’לִקּוּטֵי תּוֹרָה’ לְהָאֲרִיזַ”ל (תצא רעב) שֶׁד’ גָּלֻיּוֹת הֵן כְּנֶגֶד ד’ אוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם הוי”ה, וְיוֹצֵא שֶׁגָּלוּת יָוָן הִיא כְּנֶגֶד הָאוֹת ו’ הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד, הַיְינוּ שֶׁיָּוָן הֵם בְּחִינַת הָעָרְלָה עַל הַיְסוֹד. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘בְּנֵי יִשָּׂשְכָר’ (כסליו טבת ד, יא) שֶׁבִּגְאֻלַּת יָוָן יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִג’ גָּלֻיּוֹת שֶׁהֵן כְּנֶגֶד ג’ אוֹתִיּוֹת יה”ו, וְזָכוּ לְדַרְגַּת שֵׁם יה”ו, וְנִרְמָז בַּשֵּׁם מַתִּתְיָהוּ, מַתַּת  יהו. וְהוֹסִיף הָרה”ג ר’ צָדוֹק נִיסָן שְׁלִיטָ”א שֶׁמּוּבָא בִּמְגִלַּת ‘בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי’ עַתָּה בּוֹאוּ וְנַעֲלֶה עֲלֵיהֶם, וְנַשְׁבִּית מֵהֶם הַבְּרִית הַכְּרוּתָה עֲלֵיהֶם, שַׁבָּת וְחֹדֶשׁ וּמִילָה. וְרוֹאִים שֶׁמִּלְחַמְתָּם הָיְתָה נֶגֶד הַבְּרִית.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (ויק”ר יג, ה) “נָמֵר שׁוֹקֵד עַל עָרֵיהֶם” זוֹ יָוָן וְכוּ’, “וֶאֱרוּ אַחֲרָי כְּנָמֵר” זוֹ יָוָן שֶׁהָיְתָה מָעַמֶּדֶת בִּגְזֵירוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וּמָצִינוּ בַּגְּמָ’ (קידושין ע.) שֶׁדּוֹרֶשֶׁת אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה עַל הַנָּמֵר שֶׁמְּסַמֵּל זְנוּת, דְּאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל בַּת זוּגוֹ, וְרוֹאִים קֶשֶׁר בֵּין הָעִנְיָן שֶׁל כִּתְבוּ לָכֶם עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר לִזְנוּת, וְכֵן שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר ס”ת נָמֵ”ר, דִּשְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר גַּם הָיָה בִּבְחִינַת נָמֵר כְּמוֹ הַיְוָנִים. וְכֵן הַכָּתוּב (בראשית לד, כו) “וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ” ר”ת בּוּשָׁ”ה, דִּשְׁכֶם נֶהֱרַג בִּגְלַל שֶׁהָיָה עַז פָּנִים בְּלִי בּוּשָׁה כְּמוֹ הַיְוָנִים.

וְכֵן

מוּבָא בָּ’רוֹקֵחַ’ (חנוכה קמא) שֶׁהַיְוָנִים גָּזְרוּ כִּתְבוּ לָכֶם עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר לְהַזְכִּיר אֶת חֵטְא הָעֵגֶל, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דִּנְבָאֵר לְקַמָּן שֶׁבְּחֵטְא הָעֵגֶל חִבְּרוּ אֶת הַשּׁוֹר דִּקְדֻשָּׁה לַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה, וְלָכֵן הָעֵגֶל הָיָה חֶצְיוֹ שׁוֹר וְחֶצְיוֹ חֲמוֹר, וְכֵן הַיְוָנִים גָּזְרוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר וְעַל מִצְחוֹ שֶׁל חֲמוֹר בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה מַמָּשׁ. וְאָחִי הָרה”ג ר’ שְׁמוּאֵל שְׁלִיטָ”א הוֹסִיף בְּשֵׁם הָרה”ג ר’ חִזְקִיָּהוּ מִישְׁקוֹבְסְקִי שְׁלִיטָ”א שֶׁנִּצָּחוֹן הַיְוָנִים הָיָה בִּזְכוּת הַנָּשִׁים, כֵּיוָן שֶׁלֹּא חָטְאוּ בָּעֵגֶל וְקִטְרוּג הַיְוָנִים לֹא קִטְרֵג עֲלֵיהֶם, וְלָכֵן הֵן לֹא עוֹשׂוֹת מְלָאכָה בִּזְמַן הַדְלָקַת נֵרוֹת חֲנֻכָּה, וְאאמו”ר שְׁלִיטָ”א הוֹסִיף שֶׁגַּם הַחַשְׁמוֹנָאִים שֶׁנִּצְּחוּ אֶת הַיְוָנִים הָיוּ מִשֵּׁבֶט לֵוִי שֶׁלֹּא חָטָא בָּעֵגֶל, וְלָכֵן הֵם אָמְרוּ “מִי לַה’ אֵלָי” כְּמוֹ שֶׁמּשֶׁה אָמַר אַחַר חֵטְא הָעֵגֶל כְּשֶׁהִתְאַסְּפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי. וְכֵן “מִי לַה’” הֵן אוֹתִיּוֹת מִילָה, דְּמשֶׁה וְהַחַשְׁמוֹנָאִים רָמְזוּ שֶׁמִּי שֶׁלֹּא פָּגַם בַּמִּילָה שֶׁשָּׁם הַחִבּוּר שׁוֹר לַחֲמוֹר, הוּא יָבֹא אֵלָי.

וְכֵן

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘מְגַלֵּה עֲמֻקּוֹת’ (מקץ) שֶׁצָּרוֹת הַיְוָנִים הָיוּ עֹנֶשׁ עַל מְכִירַת יוֹסֵף, וְלָכֵן מֶלֶךְ יָוָן בְּגִימַטְרִיָּא יוֹסֵף, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דִּכְשֵׁם שֶׁבִּמְכִירַת יוֹסֵף חִבְּרוּ אֶת הַשּׁוֹר לַחֲמוֹר, כָּךְ צָרוֹת הַיְוָנִים הָיוּ בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּכָּתוּב (דניאל ח, ה) שֶׁמֶּלֶךְ יָוָן נִמְשַׁל לִשְׂעִיר עִזִּים כְּמוֹ יוֹסֵף. וְכֵן פַּרְשִׁיּוֹת וַיֵּשֶׁב וּמִקֵּץ בָּהֶן מְסֻפָּר עַל מְכִירַת יוֹסֵף וְהַהֶמְשֵׁךְ שֶׁל זֶה, הֵן הַפַּרְשִׁיּוֹת שֶׁקּוֹרְאִים בַּחֲנֻכָּה. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (שבת כב.) שֶׁמַּסְמִיכָה אֶת הַמֵּימְרָא שֶׁל מְכִירַת יוֹסֵף “וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֶשׁ בּוֹ,” לַמֵּימְרָא שֶׁל נֵר חֲנֻכָּה שֶׁהִנִּיחָהּ לְמַעְלָה מִכ’ פְּסוּלָה.

מוּבָא

בִּמְגִלַּת ‘בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי’ אָז יוֹחָנָן עָשָׂה לוֹ חֶרֶב, וְכוּ’, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, פָּסַע אֵלָיו פְּסִיעוֹת שָׁלֹש, וַיִּדְקֹר הַחֶרֶב בְּלִבּוֹ. וְרוֹאִים שֶׁהַחַשְׁמוֹנָאִים נִלְחֲמוּ בַּחֶרֶב. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אֱמוּנַת עִתֶּיךָ’ (תשנ”ב ע’ ס) שֶׁהַנִּצָּחוֹן עַל הַיְוָנִים הָיָה בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵיו שֶׁמַּזָּלוֹ קֶשֶׁת, כְּמוֹ שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ כָּבַשׁ אֶת שְׁכֶם “בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי”. בֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל דָּם’ שֶׁחֶרֶב מְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד, וּבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל קֶשֶׁת’ שֶׁקֶּשֶׁת מְסַמֶּלֶת אֶת הָעֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד, נִרְאֶה דְּיַעֲקֹב כָּבַשׁ אֶת שְׁכֶם דֶּרֶךְ חֶרֶב וְקֶשֶׁת, וְהַחַשְׁמוֹנָאִים נִצְּחוּ אֶת הַיְוָנִים בְּכֹחַ הַחֶרֶב וְהַקֶּשֶׁת, בְּחֹדֶשׁ שֶׁמַּזָּלוֹ קֶשֶׁת, לְרַמֵּז שֶׁהַיְסוֹד וְהַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהֵם בִּבְחִינַת חֶרֶב וְקֶשֶׁת, נִצְּחוּ אֶת אֵלּוּ שֶׁנִּסּוּ לִפְגֹּם אֶת חִבּוּר הַיְסוֹד לַמַּלְכוּת.

וְכֵן

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘גָּלוּת יִשְׁמָעאֵל’ מֵהָרה”ג ר’ מָרְדֳּכַי נוֹיגֶרְשֶׁל שְׁלִיטָ”א שֶׁעֵשָׂו הוּא בְּחִינַת חֶרֶב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כז, מ) “עַל חַרְבְּךָ תִּחְיֶה”. וְיִשְׁמָעאֵל הוּא בְּחִינַת קֶשֶׁת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם כא, כ) “וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת”. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּעֵשָׂו הוּא בְּחִינַת שׁוֹר הַמְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד, וְיִשְׁמָעאֵל הוּא בְּחִינַת חֲמוֹר הַמְסַמֵּל אֶת הָעֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד, לָכֵן יַעֲקֹב כָּבַשׁ אֶת שְׁכֶם שֶׁנִּסָּה לִפְגֹּם אֶת הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר “בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי” הַמְסַמְּלִים אֶת הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר, וְלָכֵן הַנִּצָּחוֹן עַל יָוָן שֶׁנִּסּוּ לִפְגֹּם אֶת הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר הָיָה בְּכֹחַ הַחֶרֶב וְהַקֶּשֶׁת.

וְכֵן

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘גָּלוּת יִשְׁמָעאֵל’ מֵרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (דברים לא, טז) שֶׁיִּשְׁמָעאֵל הוּא בְּחִינַת עַקְרָב, וּמוּבָא בְּסֵפֶר ‘בֵּאוּרֵי אַגָּדוֹת אֲפִיקֵי יָם’ (ערכין טו:) שֶׁהָעַקְרָב הוּא בְּחִינַת עֲטֶרֶת הַיְסוֹד דִּקְלִפָּה וְהוּא הַלְּעֻמַּת זֶה שֶׁל מִצְוַת בְּרִית מִילָה, בִּבְחִינַת עֹקֶּר בְּרִית. וְרוֹאִים שֶׁיִּשְׁמָעאֵל הוּא בְּחִינַת עֲטֶרֶת הַיְסוֹד דִּקְלִפָּה. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (ב”ב עד.) שֶׁרַבָּה בַּר בַּר חָנָה רָאָה עַקְרָב כַּחֲמוֹר. וּלְפִי זֶה יוֹצֵא שֶׁעוֹד לִפְנֵי שֶׁמָּכְרוּ אֶת יוֹסֵף, כְּשֶׁהָאַחִים זָרְקוּ אֶת יוֹסֵף לַבּוֹר, הֵם כְּבָר חִבְּרוּ אֶת הַשּׁוֹר שֶׁל יוֹסֵף לַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה כְּשֶׁזָּרְקוּ אֶת יוֹסֵף לְבוֹר הָעַקְרַבִּים. וְהוֹסִיף הָרה”ג ר’ צָדוֹק נִיסָן שְׁלִיטָ”א שֶׁהַנְּחָשִׁים שֶׁהָיוּ בַּבּוֹר הֵם בְּחִינַת יְסוֹד דִּקְלִפָּה, וְיוֹצֵא שֶׁהֵם זָרְקוּ אֶת יוֹסֵף לְבוֹר, שֶׁהָיוּ בוֹ גַּם יְסוֹד דִּקְלִפָּה, וְגַם מַלְכוּת דִּקְלִפָּה.

וְכֵן

מוּבָא בַּגְּרָ”א (סיפרא דצניעותא פ”ד) עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל הֵן יְמִינָא וּשְׂמָאלָא כַּיָּדוּעַ, שׁוֹר וַחֲמוֹר, עֵשָׂו שׁוֹר, “פָּרִים אֲבִּירִים”, וְיִשְׁמָעֵאל “שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר” עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר. וְאִמּוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם “אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם”,  וְשֶׁלֹּא יִזְדַּוְּגוּ זֶה לָזֶה “לֹא תַחֲרֹש בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו”. וְעֵשָׂו רָצָה לְהִזְדַּוֵּג עִם יִשְׁמָעֵאל וּלְהַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם, סוֹד הַקְּדֻשָּׁה, סוֹד יַעֲקֹב, וְלָכֵן “וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב כו’ וַיֵּלֶךְ אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מַחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל”.. וְכֵן דָּוִד הַמֶּלֶךְ אָמַר עַל גָּלְיַת הַפְּלִשְׁתִּי, שֶׁהָיָה רֹאשׁ לִבְנֵי יִשְׁמָעֵאל (ש”א יז, כו) “כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים”. וְרוֹאִים שֶׁהוּא נִקְרָא עָרֵל, לְרַמֵּז שֶׁהוּא בְּחִינַת הָעָרְלָה שֶׁעַל עֲטֶרֶת הַיְסוֹד.

מִדַּת הָעַזּוּת חִבּוּר הַשּׁוֹר לַחֲמוֹר

מוּבָא

בְּסֵפֶר ‘מְגַלֵּה עֲמֻקּוֹת’ (אופן עא) שָׁמַעְנוּ מֵאָבִינוּ סוֹד מֻפְלָא מַה שֶּׁאִיתָא בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת בְּשַׁלַח עַל פָּסוּק “לֹא תַחֲרֹש בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר יַחְדָּו”, מִבֵּין סִטְרִין דִּלְהוֹן נָפִיק מִתְּקִיפוּתָא דִּילְהוֹן כֶּלֶב, וְדָא חֲצִיפָא מִכֻּלְּהוּ. הַכַּוָּנָה עַל חֻשְׁבַּן אוֹתִיּוֹת הָאֶמְצָעוֹת, דְּהַיְינוּ אוֹת ו’ שֶׁבְּמִלַּת שׁוֹ”ר וְאוֹת מֵ”ם וְאוֹת ו’ שֶׁבְּמִלַּת חֲמוֹ”ר, שֶׁעוֹלִין מִנְיַן נ”ב כְּחֻשְׁבַּן כֶּלֶ”ב. רוֹאִים שֶׁמֵּחִבּוּר שׁוֹר וַחֲמוֹר יוֹצֵאת קְלִפַּת כֶּלֶב שֶׁעָלֶיהָ כָּתוּב (ישעי’ נו, יא) “וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ”. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘לִקּוּטֵי שׁוֹשַׁנִּים’ מֵהָר”ש אוֹסְטְרוֹפְּלִי (פסחים מט) שֶׁשְּׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הָיָה גַם בִּבְחִינַת חֲמוֹר וְגַם בִּבְחִינַת כֶּלֶב, וּמְרֻמָּז בְּמַאֲמַר חֲזַ”ל, מִשְׁמָרָה רִאשׁוֹנָה חֲמוֹר נוֹעֵר, מִשְׁמָרָה שְׁנִיָּה כְּלָבִים צוֹעֲקִים, ר”ת שְׁכֶ”ם.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (תענית ז:) עַל הַכָּתוּב “וּמֶצַח אִשָּׁה זוֹנָה” שֶׁזְּנוּת בָּאָה מִמִּדַּת עַזּוּת פָּנִים שֶׁנִּמְצֵאת בַּמֶּצַח, וּמָצִינוּ בַּגְּמָ’ (נדרים כ.) כָּל אָדָם הַמִּתְבַּיֵּשׁ לֹא בִּמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא. דְּבוּשָׁה שֶׁהִיא הֵפֶךְ הָעַזּוּת מְבִיאָה צְנִיעוּת, וְעַזּוּת מְבִיאָה פְּרִיצוּת וּזְנוּת.

מוּבָא

בְּסֵפֶר ‘שֵׁם מִשְּׁמוּאֵל’ (מקץ חנוכה ליל ו’) וְהִנֵּה יָוָן דְּאִיקְרִי חֹשֶךְ ר”ת חֲמוֹר שׁוֹר כֶּלֶב, דְּהִיא הַכּוֹלֶלֶת שְׁלָשְׁתָּן. נִרְאֶה דְּהַיְוָנִים נִמְשְׁלוּ בַּפְּסוּקִים שֶׁהֵבֵאנוּ לְעֵיל לְנָמֵר וּלְעֵז, דְּבִשְׁנֵיהֶם יֵשׁ עַזּוּת, כַּמּוּבָא בַּמִּשְׁנָה (אבות ה, כ) עַז כַּנָּמֵר, וְהָרע”ב שָׁם מְבָאֵר שֶׁהַנָּמֵר הוּא מַמְזֵר שֶׁנּוֹלַד מִלְּבִיאָה וַחֲזִיר, וּמַמְזֵרִים יֵשׁ בָּהֶם עַזּוּת, כַּמּוּבָא בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה (א) עַז פָּנִים רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מַמְזֵר, וּמָצִינוּ בַּגְּמָ’ (ביצה כה:) שֶׁעֵז הוּא מִלְּשׁוֹן עַזּוּת, וְהוּא הָעָז שֶׁבַּבְּהֵמוֹת, וּזְנוּת בָּאָה מֵעַזּוּת דִּקְלִפָּה, וְהִיא יוֹצֶרֶת מַמְזֵרִים שֶׁהֵם עַזֵּי פָּנִים, וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (שבת עז:) שֶׁעֶרְוָתָן שֶׁל הָעִזִּים מְגֻלָּה, וְזֶה מְרַמֵּז עַל זְנוּת. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ויק”ר כז, ה) עֵז נִרְדָּף מִפְּנֵי נָמֵר, וְרוֹאִים קֶשֶׁר בֵּינֵיהֶם. וְכֵן מוּבָא בְּ’שַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (כב) פַּעַם אַחַת הָיִיתִי עִם מוֹרִי ז”ל, וְהָיָה רוֹאֶה בְּעֵינָיו אִישׁ אֶחָד, מִזְּמַן דּוֹר הַתַּנָּאִים שֶׁמְּגֻלְגָּל בְּעֵז אַחַת נְקֵבָה, לְסִבַּת שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ לְאוֹר הַנֵּר. וְהַמְּשַׁמֵּשׁ לְאוֹר הַנֵּר נִכְשָׁל בְּעַזּוּת פָּנִים.

וְהוֹסִיף

אֶאֱמוֹ”ר שֶׁלָּכֵן הַיְוָנִים גָּזְרוּ עַל מִצְחוֹ שֶׁל חֲמוֹר, דְּמֶצַח מְסַמֵּל עַזּוּת, וְהַחַשְׁמוֹנָאִים נִצְּחוּ אֶת הַיְוָנִים עַל יְדֵי מְסִירוּת נֶפֶשׁ וְעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מְעַטִים שֶׁיָּצְאוּ נֶגֶד רַבִּים.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט תרומה שסד) “וּנְחֹשֶת” זוֹ מַלְכוּת יָוָן. וּמָצִינוּ שֶׁעַזּוּת הִיא בְּחִינַת נְחֹשֶת, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (שמות כז, ב) “וְצִפִּיתָ אֹתוֹ נְחֹשֶת” לְכַפֵּר עַל עַזּוּת מֶצַּח שֶׁנֶּאֱמַר “וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה”. וְכֵן דָּנִיֵאל רָאָה אֶת מַלְכוּת יָוָן בְּצוּרָה שֶׁל בֶּטֶן וִירֵכַיִם מִנְּחֹשֶת כַּכָּתוּב (דניאל ב, לב) “מְעוֹהִי וְיַרְכָתֵהּ דִּי נְחָשׁ”. וְכֵן מוּבָא בַּחִידָ”א בְּשֵׁם רַבֵּנוּ אֶפְרַיִם (חומת אנך סוף פרשת תרומה) שֶׁנְּחֹשֶ”ת ר”ת נֵר חֲנֻכָּה שְׂמֹאל תַּדְלִיק. לָכֵן הִסְמִיכָה הַתּוֹרָה אֶת תֵּבַת נְחֹשֶת בְּסוֹף פָּרָשַׁת תְּרוּמָה לְפָרָשַׁת הַנֵּרוֹת בִּוְאַתָּה תְּצַוֶּה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁנֵּר חֲנֻכָּה הוּא בְּחִינַת נְחֹשֶת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמְנַצַּחַת אֶת הַנְּחֹשֶת שֶׁל קְלִפַּת יָוָן.

נִרְאֶה

דִּכְשֵׁם שֶׁעַזּוּת דִּקְלִפָּה עִנְיָנָהּ לְקַלְקֵל אֶת הַשֵּׁנִי עַל יְדֵי זְנוּת אוֹ בְּאֹפֶן אַחֵר, כָּךְ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה עִנְיָנָהּ לְתַקֵּן אֶת הַשֵּׁנִי וּלְהוֹכִיחוֹ עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים וְכוּ’, וְזֶה שַׁיָּךְ לַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה שֶׁעִנְיָנוֹ לְהַשְׁפִּיעַ עַל אַחֵרִים וּלְתַקְּנָם, וְכֵן רוֹאִים בָּעוֹלָמוֹת הָרוּחָנִיִּים שֶׁשֵּׁם מ”ה הֶחָדָשׁ הַמְתַקֵּן אֶת שְׁבִירַת הַז’ מְלָכִים יוֹצֵא מִמֶּצַח דְּא”ק, כַּמּוּבָא בְּ’אוֹצְרוֹת חַיִּים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (הברודים פרק ג), לְרַמֵּז שֶׁבִּשְׁבִיל לְתַקֵּן אֶת הַשֵּׁנִי צָרִיךְ בְּחִינַת עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה הַיּוֹצֵאת מֵהַמֶּצַח. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אוֹרְחוֹת צַדִּיקִים’ (שער ד) וְצָרִיךְ לְהָעִיז פָּנָיו לְהוֹכִיחַ בְּנֵי אָדָם לְגַלּוֹת לָהֶם חַטְאוֹתֵיהֶם.

וְכֵן

בְּרִית מִילָה שֶׁמְּתַקֶּנֶת אֶת הַיְסוֹד, יֵשׁ בַּעֲשִׂיָּתָהּ בְּחִינַת עַזּוּת כְּלַפֵּי הַתִּינוֹק שֶׁעַכְשָׁיו נוֹלַד וְחוֹתְכִים לוֹ מִבְּשָׂרוֹ, דִּכְשֵׁם שֶׁקִּלְקוּל הַיְסוֹד נַעֲשָׂה דֶּרֶךְ עַזּוּת דִּקְלִפָּה, כָּךְ תִּקּוּן הַיְסוֹד נַעֲשָה דֶּרֶךְ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה. וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (רות קד.) בֹּעַ”ז בִּדְיוֹקְנָא עִלָּאָה, צַדִּיק, גִּבּוֹר, נָטַר בְּרִית, וְאִתְתַּקַּף עַל יִצְרֵהּ וְאִתְקְרִי גִּבּוֹר חַיִל, וְרוֹאִים שֶׁבֹּעַז נִקְרָא בֹּעַז מִלְּשׁוֹן עַזּוּת בִּגְלַל הַגְּבוּרָה שֶׁל שְׁמִירַת הַבְּרִית. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁעַזּוּת הִיא בְּחִינַת נְחֹשֶת כְּדִלְעֵיל, וּבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל חֵטְא’ שֶׁנְּחשֶׁת מְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד.

וְכֵן

בִּמְכִירַת יוֹסֵף שֶׁשִּׁמְעוֹן וְלֵוִי חִבְּרוּ אֶת הַשּׁוֹר לַחֲמוֹר מָצִינוּ בְּחִינַת עַזּוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מט, ה) “שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים וגו’ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר: אָרוּר אַפָּם כִּי עָז”. וְלָכֵן שָׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, שֶׁהוּא בְּחִינַת עַזּוּת. וְכֵן מוּבָא בְּסִפְרֵי ר’ צָדוֹק (ליקוטי אמרים יהושע ב’), שֶׁיּוֹסֵף הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה הוּא בְּחִינַת עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, נִרְאֶה דְּהַזַּעֲזוּעַ שֶׁיּוֹסֵף זִעְזֵעַ אֶת הַשְּׁבָטִים בָּאָה מֵהָעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁבּוֹ שֶׁפָּעַל לְתַקֵּן אֶת חֵטְא הַשְּׁבָטִים בִּמְכִירָתוֹ. וְכֵן זַעְזוּעַ הוּא מִלְּשׁוֹן עַזּוּת, דְּבִשְׁבִיל לְתַקֵּן אֶת הַשֵּׁנִי צָרִיךְ לִפְעָמִים לְזַעְזְעוֹ, וְהָעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁבְּיוֹסֵף זִעְזְעָה אוֹתָם עַל פְּגַם הַיְסוֹד שֶׁפָּגְמוּ בִּמְכִירָתוֹ. וְלָכֵן הַמִּדְרָשׁ שֶׁהֵבֵאנוּ לְעֵיל (ב”ר צא, ו) מְקַשֵּׁר אֶת הַלָּשׁוֹן “קָשׁוֹת” לְזַעֲזוּעַ, “וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת” וְכוּ’, מִיָּד נִזְדַּעְזְעוּ. דְּמָצִינוּ בַּגְּמָ’ (מכות יא.) עַל הַכָּתוּב “דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת”, שֶׁקָשׁוֹת הוּא לָשׁוֹן עַזָּה.

וְכֵן

יוֹסֵף הוּא בִּבְחִינַת שְׂעִיר עִזִּים, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (במדב”ר יד, ה) “שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת” כְּנֶגֶד יוֹסֵף. וְכֵן מוּבָא בְּרַשִּׁ”י (בראשית לב, יד) שֶׁהַתַּיִשׁ שֶׁהוּא הַשְּׂעִיר עִזִּים מַרְבֶּה בְּתַשְׁמִישׁ יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַבְּהֵמוֹת, וְרוֹאִים קֶשֶׁר בֵּין הַתַּיִשׁ לַיְסוֹד, וְכֵן זֶרַ”ע מְרֻמָּז בַּכָּתוּב “שְׂעִיר עִזִּים” בְּדִלּוּג הָפוּךְ שֶׁל שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. וְכֵן שָׂעִי”ר מְרֻמָּז בַּכָּתוּב הַמְדַבֵּר עַל הַיְסוֹד (שם א, יא) “עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי” בְּהִפּוּךְ אוֹתִיּוֹת.

וְזֶה

לְשׁוֹן הַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ (ביצים ה) הַשְּׁבָטִים כְּשֶׁפָּגְמוּ בִּמְכִירַת יוֹסֵף שָׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, כִּי עִקַּר הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁלָּהֶם הָיָה בְּעִנְיַן הַמַּלְכוּת, שֶׁאָמְרוּ שֶׁיּוֹסֵף רוֹצֶה לִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא כַּדִּין, וּלְפִי דַּעֲתָּם נִדְמֶה לָהֶם שֶׁיּוֹסֵף רוֹצֶה לִמְלֹךְ רַק עַל יְדֵי הָעַזּוּת חַס וְשָׁלוֹם, וְהֵם רָצוּ לְהִתְגַּבֵּר בָּעַזּוּת שֶׁלָּהֶם נֶגְדּוֹ, עַל כֵּן שָׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, שֶׁהוּא בְּחִינַת עַזּוּת. וְכֵן יְהוּדָה אָמַר לְתָמָר, “אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן”, כִּי עִקַּר הַמִּלְחָמָה בְּעִנְיַן עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה וְלָהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא בְּתַאֲוַת הַמִּשְׁגָּל, שֶׁשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הָעַזּוּת דְּסִטְרָא אַחְרָא, כִּי בּוֹ עָז בּוֹ תּוּקְפָא.


מְכִירַת יוֹסֵף חִבּוּר הַשּׁוֹר לַחֲמוֹר

וְעוֹד

רוֹאִים בַּפַּרָשָׁה שֶׁל יוֹסֵף וְאֶחָיו שֶׁהַתּוֹרָה מַרְבָּה לְהַזְכִּיר אֶת הַחֲמוֹרִים שֶׁל הַשְּׁבָטִים בְּעִנְיַן הַסֵּבֶל שֶׁסָּבְלוּ מִיּוֹסֵף בְּאוֹתוֹ זְמָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מב, כו) “וַיִּשְׂאוּ אֶת שִׁבְרָם עַל חֲמֹרֵיהֶם וַיֵּלְכוּ מִשָּׁם: וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ בַּמָּלוֹן וַיַּרְא אֶת כַּסְפּוֹ וְגוֹ’, אֲנַחְנוּ מוּבָאִים לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ וְגוֹ’, וַיִּתֶּן מַיִם וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם וַיִּתֵּן מִסְפּוֹא לַחֲמֹרֵיהֶם וְגוֹ’, וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם וְגוֹ’, וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ וְגוֹ’, וְלִכְאוֹרָה מַדּוּעַ הַתּוֹרָה מַרְבָּה לְהַזְכִּיר אֶת חֲמוֹרֵיהֶם שֶׁל הַשְּׁבָטִים שֶׁנָּתְנוּ לָהֶם מִסְפּוֹא, וְשֶׁשָּׁלְחוּ אוֹתָם עִם חֲמוֹרֵיהֶם וְכוּ’, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל קְלִפַּת הַחֲמוֹר שֶׁל מִצְרַיִם שֶׁקִּבְּלָה כֹּחַ גָּדוֹל מֵהַקְּדֻשָּׁה, וְהִיא נִלְחֶמֶת בַּשְּׁבָטִים, וַחֲמוֹרֵי הַשְּׁבָטִים גַּם כֵּן שַׁיָּכִים לַצַּד שֶׁלּוֹחֵם נֶגְדָּם בִּזְמַן זֶה, דַּחֲמוֹר גַּשְׁמִי מְשַׁמֵּשׁ מֶרְכָּבָה לַחֲמוֹר הָרוּחָנִי. וְכֵן נִרְאֶה דְּיַעֲקֹב רָמַז לָהֶם בַּכָּתוּב (שם מג, יד) “וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ” שֶׁבְּחִינַת הַחֲמֹר תִּתְהַפֵּךְ לְרַחֲמִים, וּכְפִי שֶׁהָיָה בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם ל) “וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו”, וְכֵן הַכָּתוּב “וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמרוֹ בַּמָּלוֹן וַיַּרְא אֶת כַּסְפּוֹ” ס”ת אָתוֹ”ן בְּג’ אֳפָנִים, דִּבְחִינַת הָאָתוֹן נִלְחֲמָה בָּהֶם. וְכֵן שׁוֹ”ר מְרֻמָּז בְּס”ת כְּשֶׁהָאַחִים סָבְלוּ מִיּוֹסֵף, (בראשית מב, לג) “וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ הָאִישׁ (שם מג, ג) “הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ לֵאמֹר” (שם ה) “הָאִישׁ אָמַר אֵלֵינוּ“.

כָּתוּב

(בראשית מב, כז) “וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ בַּמָּלוֹן וַיַּרְא אֶת כַּסְפּוֹ וְהִנֵּה הוּא בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ: וַיֹּאמֶר אֶל אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ”, וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ ‘בַּעֲלֵי הַתּוֹסָפוֹת’ עַל הַתּוֹרָה “וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ”, זֶה לֵוִי, וּלְפִיכָךְ מָצָא הַכֶּסֶף יוֹתֵר מִכָּל אֶחָיו לְפִי שֶׁהִנְהִיג חֲמוֹר שִׁמְעוֹן, וּלְכָל אֶחָיו נוֹתֵן הוּא מִמִּסְפּוֹא שֶׁל אַמְתַּחַת שִׁמְעוֹן לְהָקֵל הַמַּשָּׂא מֵעַל חֲמוֹרוֹ לְפִי שֶׁנּוֹהֵג חֲמוֹרוֹ וַחֲמוֹר שִׁמְעוֹן, רוֹאִים שֶׁהַצָּרוֹת בָּאוּ עֲלֵיהֶם דֶּרֶךְ לֵוִי וַחֲמוֹרוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל קְלִפַּת הַחֲמוֹר שֶׁשִּׁמְעוֹן וְלֵוִי נָתְנוּ לוֹ יְנִיקָה מֵהַקְּדֻשָּׁה שְׁגּוֹרֶמֶת לָהֶם אֶת הַצָּרוֹת. וְכֵן מוּבָא בַּ’מְגַלֶּה עֲמוּקוֹת’ עַל הַתּוֹרָה (ויגש) “וַיִּפְתַּח הָאֶחָד” זֶה לֵוִי, “אֶת שַׂקּוֹ וגו’ וַיַּרְא אֶת כַּסְפּוֹ וְהִנֵּ”ה הוּא בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ” שֶׁהִצְדִּיק אֶת הַדִּין עַל עַצְמוֹ בָּאוֹמֵר הוּשַׁב כַּסְפִּי “וְגַם הִנֵּ”ה”, ר”ל חֵטְא שֶׁל “הִנֵּ”ה בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת”, רוֹאִים שֶׁצָּרָה זוֹ הָיְתָה מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה עַל מְכִירַת יוֹסֵף.

מָצִינוּ

בַּזֹּהַר (מקץ ר.) “וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל מִשְׁמָר שְׁלשֶׁת יָמִים” אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֵלּוּ שְׁלשָׁה יָמִים כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה יָמִים שֶׁל שְׁכֶם שֶׁכָּתוּב “וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים”, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּיוֹסֵף רָמַז לָאַחִים כְּשֵׁם שֶׁהֵם הֶעֱנִישׁוּ אֶת אַנְשֵׁי שְׁכֶם שְׁלשָׁה יָמִים עַל חִבּוּר שׁוֹר לַחֲמוֹר, מַגִּיעַ לָהֶם עֹנֶשׁ דוֹמֶה, כִּי גַּם הֵם חִבְּרוּ שׁוֹר לַחֲמוֹר, לָכֵן הוּא אָסַר אוֹתָם לְג’ יָמִים.

וְכֵן

הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר עַל יוֹסֵף (בראשית מא, לח) “וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הַנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ” ס”ת חֲמוֹ”ר, דְּפַרְעֹה רָמַז עַל קְלִפַּת הַחֲמוֹר שֶׁל מִצְרַיִם שֶׁדְּבֻקָּה בְּיוֹסֵף וְיוֹנֶקֶת מִמֶּנּוּ וְלָכֵן צָרִיךְ לְהַמְלִיךְ אוֹתוֹ עַל מִצְרַיִם כְּדֵי לְהַגְבִּיר אֶת הַיְנִיקָה. וְכֵן הַכָּתוּב (בראשית מט, כב) “בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר” מְרַמֵּז עַל יְנִיקַת קְלִפַּת מִצְרַיִם מִבְּחִינַת הַשּׁוֹר שֶׁבְּיוֹסֵף כְּשֶׁיָּצָא לִמְלֹךְ בְּמִצְרַיִם, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י שָׁם בְּנוֹת מִצְרַיִם הָיוּ צוֹעֲדוֹת עַל הַחוֹמָה לְהִסְתַּכֵּל בְּיוֹפְיוֹ וְכוּ’, וְכֵן הַכָּתוּב (בראשית מא, ח) “וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ” ס”ת חֲמוֹ”ר, דִּקְלִפַּת הַחֲמוֹר הִשְׁתַּתְּפָה בְּכָל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁקִּשֵּׁר בֵּין יוֹסֵף לְפַרְעֹה. וְכֵן כְּשֶׁיּוֹסֵף הָיָה אֵצֶל פּוֹטִיפַר, וְהוּא מִנָּה אוֹתוֹ עַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ, מְרֻמָּז שׁוֹ”ר בְּס”ת בַּפְּסוּקִים (בראשית לט, ה) “וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ“, (שם) “וַיְהִי בִּרְכַּת הוי”ה בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ“, (שם ח) “וְכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי”, דְּפוֹטִיפַר הִרְגִּישׁ אֶת הַיְנִיקָה הַגְּדוֹלָה מֵהַשּׁוֹר וּבִגְלַל זֶה הוּא מִנָּה אוֹתוֹ עַל כָּל אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ. וְכֵן הַכָּתוּב מְרַמֵּז שֶׁכָּל “אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ” בֶּאֱמֶת זֶה יְנִיקָה מֵהַשּׁוֹר, דְּבִזְכוּת זֶה בָּא לוֹ כָּל הַשֶּׁפַע.

וְהוֹסִיף

הָרה”ג ר’ משֶׁה שַׁץ שְׁלִיטָ”א שֶׁמִּלְבַד זֶה שֶׁמְּכִירַת יוֹסֵף נָתְנָה כֹּחַ לְמִצְרַיִם מֵהַשּׁוֹר דִּקְדֻשָּׁה לְשַׁעְבֵּד אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (וישב לו.) שֶׁהַשִּׁעְבּוּד בְּמִצְרַיִם מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים הָיָה עֹנֶשׁ עַל מְכִירַת יוֹסֵף וְנִתּוּקוֹ מֵאָבִיו עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, וּבֶאֱמֶת הָיוּ צְרִיכִים לְהִשְׁתַּעְבֵּד מָאתַיִם וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה לְכָל שֵׁבֶט, וּבְמִיתַת הַשְּׁבָטִים בְּמִצְרַיִם נִכּוּ לָהֶם עֶשֶׂר שָׁנִים. וְכֵן הָעִיר פִּתוֹ”ם שֶׁשָּׁם עָבְדוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדַת פָּרֶךְ, מְרֻמֶּזֶת פַּעֲמַיִם בס”ת בַּכָּתוּב הַמְדַבֵּר עַל מְכִירַת יוֹסֵף, (בראשית לז, כח) “וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה”, וְכֵן הָעִיר פִּתוֹ”ם מְרֻמֶּזֶת בס”ת ה’ פְּעָמִים בַּפְּסוּקִים הַמְדַבְּרִים עַל סֶבֶל הָאַחִים מִיּוֹסֵף (בראשית מב, ז) “וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם“, (שם ח) “וַיַּכֶּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ”, (שם כה) “וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר”, (שם מג, יב) “וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְיֶדְכֶם וְאֶת הַכֶּסֶף“, (שם טו) “וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף לָקְחוּ בְיָדָם וְאֶת“, דְּיוֹסֵף גָּרַם סֵבֶל לָאַחִים כְּדֵי לְנַסּוֹת לְתַקֵּן אֶת חֵטְא מְכִירָתוֹ וְלִמְנֹעַ אֶת עֲבֹדַת הַפָּרֶךְ בְּפִתוֹם. וְכֵן פָּרֶ”ךְ מְרֻמָּז בְּס”ת בִּתְחִלַּת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל מְכִירַת יוֹסֵף (שם לז, יז) “וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצְאֵם בְּדֹתָן”, וְכֵן פָּרֶ”ךְ ס”ת הַפְּסוּקִים (שם מד, כח) “וָאֹמַר אַךְ טָרֹף“. (שם מה, ט) “כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם”. (שם מז, ה) “וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ”. וְכֵן הַכָּתוּב (שמות ה, יג) “וְהַנֹּגְשִׂים אָצִים לֵאמֹר כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ” בְּגִימַטְרִיָּא מְכִירַת יוֹסֵף, וְכֵן “פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם” בְּגִימַטְרִיָּא מְכִירַת יוֹסֵף, וְכֵן “אַדְמַת מִצְרַיִם” זֶה אוֹתוֹ מִסְפָּר.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא ויחי יז) “וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ”. מָה רָאוּ עַתָּה שֶׁפָּחֲדוּ, אֶלָּא שֶׁרָאוּ בְּעֵת שֶׁחָזְרוּ מִקְּבוּרַת אֲבִיהֶם, רָאוּ שֶׁהָלַךְ יוֹסֵף לְבָרֵךְ עַל אוֹתוֹ הַבּוֹר שֶׁהִשְׁלִיכֻהוּ אֶחָיו בְּתוֹכוֹ, וּבֵרַךְ עָלָיו כְּמוֹ שֶׁחַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל מָקוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס, בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁעָשָׂה לִי נֵס בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ כֵּן אָמְרוּ עַכְשָׁו שֶׁמֵּת אָבִינוּ “לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף”. וְיֵשׁ לְהָבִין מַדּוּעַ עִקֵּם יוֹסֵף אֶת הַדֶּרֶךְ אַחֲרֵי קְבוּרַת יַעֲקֹב מֵחֶבְרוֹן לִשְׁכֶם, וְלֹא חָזַר יָשָׁר לְמִצְרַיִם, וּבָזֶה הוּא רָמַז לְאֶחָיו שֶׁהוּא זוֹכֵר אֶת הַמְכִירָה וְכוּ’. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּיוֹסֵף רָצָה לְרַמֵּז לְאֶחָיו, כְּשֶׁהֵם הוֹלְכִים שׁוּב מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם, אֶת מְכִירַת יוֹסֵף, שֶׁהִיא הַטַּעַם הָאֲמִתִּי מַדּוּעַ הֵם צְרִיכִים לַחֲזֹר לְמִצְרַיִם.

בַּתִּקּוּן

שֶׁל מְכִירַת יוֹסֵף בַּהֲרִיגַת עֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת שֶׁהָיוּ גִּלְגּוּל עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים, מָצִינוּ שֶׁהָרְגוּ אֶת ר’ יִשְׁמָעאֵל כֹּהֵן גָּדוֹל עַל יְדֵי הַפְשָׁטַת עוֹרוֹ. נִרְאֶה דְּהָיְתָה כָּאן מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, דְּר’ יִשְׁמָעאֵל שֶׁהָיָה כֹּהֵן, בְּגִלְגּוּלוֹ הַקּוֹדֵם הָיָה לֵוִי שֶׁהִלְבִּישׁ אֶת עוֹר הָעָרְלָה עַל הַיְסוֹד שֶׁל יוֹסֵף, וְלָכֵן הוּא נֶעֱנַשׁ בְּהַפְשָׁטַת הָעוֹר בִּבְחִינַת מִילָה, וְלָכֵן גְּמַר הַתִּקּוּן הָיָה בְּהַפְשָׁטַת הָעוֹר בִּמְקוֹם הַתְּפִילִין, כַּמּוּבָא בִּתְפִלַּת מוּסָף לְיוֹם הַכִּפּוּרִים וּכְשֶׁהִגִּיעַ לִמְקוֹם תְּפִלִּין צָרַח בְּקוֹל מַר לְיוֹצֵר נִשְׁמָתוֹ, דִּנְבָאֵר לְקַמָּן שֶׁעוֹר הַתְּפִילִין מְקַדֵּשׁ אֶת בְּחִינַת הַשּׁוֹר, וּמַפְרִיד בֵּין הַשּׁוֹר דִּקְדֻשָּׁה לַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה, (אף על פי שבשער הגלגולים מובא שר’ ישמעאל היה גלגול יוסף, נראה דהיה בו גם נצוץ יוסף לצורך התקון של יוסף כדמבאר שם, אבל עיקר תקונו היה בחינת לוי כיון שהיה משבט לוי.) וְכֵן בַּהֲרִיגַת ר’ שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל נֶאֱמָר בִּתְפִלַּת מוּסָף לְיוֹם כִּפּוּר לִשְׁפֹּךְ דָּמוֹ מִהֵר כְּשׁוֹר פָּר, וְנִרְמֶזֶת בְּחִינַת שׁוֹר.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (שמו”ר א, ח) כְּשֶׁמֵּת יוֹסֵף הֵפֵרוּ בְּרִית מִילָה אָמְרוּ נִהְיֶה כְּמִצְרַיִם וְכוּ’, וְכֵיוָן שֶׁעָשׂוּ כֵּן הָפַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָאַהֲבָה שֶׁהָיוּ הַמִּצְרִיִּים אוֹהֲבִין אוֹתָן לְשִׂנְאָה. רוֹאִים שֶׁאִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ שׁוֹמְרִים בְּרִית מִילָה לֹא הָיָה שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דִּבְרִית מִילָה מְנַתֶּקֶת אֶת יְנִיקַת הַחֲמוֹר מֵהַשּׁוֹר, וְלַמְרוֹת שֶׁיּוֹסֵף נִמְכַּר לְמִצְרַיִם, אִם הָיוּ עוֹשִׂים מִילָה הָיוּ מַחֲלִישִׁים אֶת יְנִיקַת הַמִּצְרִים וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְשַׁעְבֵּד, וּבִגְלַל שֶׁהֵפֵרוּ אֶת הַמִּילָה, נָתְנוּ יוֹתֵר כֹּחַ לַמִּצְרִים לִינוֹק מֵהַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה וְשִׁעְבְּדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

כָּתוּב

(עמוס ב, ו) “עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם” נִרְאֶה דְּלָכֵן הַשְּׁבָטִים קָנוּ נַעֲלַיִם בַּכֶּסֶף שֶׁקִּבְּלוּ מִמְּכִירַת יוֹסֵף, דִּבְנַעַל יֵשׁ בְּחִינַת חִבּוּר שׁוֹר וַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה, דְּנַעַל נַעֲשֵׂית מֵעוֹר שֶׁל שׁוֹר, וְהִיא מְסַמֶּלֶת אֶת הָעוֹלָם הַחָמְרִי שֶׁהוּא בְּחִינַת חֲמוֹר, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘מְכִירַת יוֹסֵף בַּעֲבוּר נַעֲלַיִם’, וּבִמְכִירַת יוֹסֵף הָאַחִים חִבְּרוּ שׁוֹר לַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה. וְכֵן בַּהֲרִיגַת עֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת נֶאֱמָר בִּתְפִלַּת מוּסָף לְיוֹם הַכִּפּוּרִים עַל הַקֵּיסָר שֶׁהֲרָגָם, וְצִוָּה לְמַלְאֹת פַּלְטֵרוֹ נַעֲלַיִם.

[בַּמַּאֲמָר

הַמֻּסְגָּר נִרְאֶה דְּחֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי הָיָה בִּשְׁנַת ג’ אֲלָפִים תתכ”ח כְּמִנְיַן מְכִירַת יוֹסֵף עִם הַמִּלִּים, לְרַמֵּז שֶׁזְּמָן זֶה הָיָה הַתִּקּוּן שֶׁל מְכִירַת יוֹסֵף, וּכְפִי שֶׁמַּשְׁמָע בְּתּוֹס’ (מנחות סד:) שֶׁבְּחֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי הִתְחִילָה הַתְּקוּפָה שֶׁל גְּזֵרַת עֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת.]

יְצִיאַת מִצְרַיִם בִּזְכוּת הוֹצָאַת הַשּׁוֹר מֵהַחֲמוֹר

וְנָבִיא

אֶת לְשׁוֹן הַזֹּהַר שֶׁהִתְחַלְנוּ בּוֹ (וישלח קעג.) כְּדֵי לִרְאוֹת עוֹד כַּמָּה עִנְיָנִים נִפְלָאִים; שִׁמְעוֹן וְלֵוִי שֶׁבָּאוּ מִצַּד דִּין קָשֶׁה עָמְדוּ אֵצֶל הַחֲמוֹר וְשָׁלְטוּ עָלָיו בְּכָל צְדָדִים וְכוּ’, אַחַר כָּךְ בָּא שׁוֹר וְנִשְׁלַם בַּחֲמוֹרִים, שֶׁכֻּלָּם מִצַּד שֶׁל חֲמוֹר, יוֹסֵף שֶׁהוּא שׁוֹר וּמִצְרַיִם שֶׁהֵם חֲמוֹרִים, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם “אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם”, וְעַל כֵּן בְּנֵי יַעֲקֹב נָפְלוּ בֵּין אוֹתָם חֲמוֹרִים מִפְּנֵי שֶׁהִתְחַבֵּר שׁוֹר אִתָּם, וְנָשְׁכוּ אוֹתָם עֲצָמוֹת וּבָשָׂר, עַד שֶׁהִתְעוֹרֵר לֵוִי כְּמִקֹדֶם וּפִזֵּר אֵלּוּ חֲמוֹרִים שֶׁהִתְחַבְּרוּ אוֹתָם, וְשָׁבַר חָזְקָם מֵהָעוֹלָם וְהוֹצִיא הַשּׁוֹר מִשָּׁם, זֶה הוּא שֶׁכָּתוּב “וַיִּקַח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ”. רוֹאִים מֵהַזֹּהַר שֶׁכְּשֵׁם שֶׁשִּׁמְעוֹן וְלֵוִי נִלְחֲמוּ בִּשְׁכֶם וְהִפְרִידוּ אֶת הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה, כָּךְ משֶׁה שֶׁבָּא מִשֵּׁבֶט לֵוִי הוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עַל יְדֵי שֶׁהוּא הוֹצִיא אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף מִמִּצְרַיִם וּבִטֵּל אֶת כֹּחַ הַשּׁוֹר שֶׁהָיָה לָהֶם, וּבָזֶה הוּא הִפְרִיד אֶת הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה, וְזֶה הָיָה הֶכְרֵחִי לְצֹרֶךְ יְצִיאַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִשָּׁם, דְּכָל עוֹד לַמִּצְרִים הָיְתָה יְנִיקָה מִיּוֹסֵף לֹא יָכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָצֵאת מִשָּׁם. וּמָצִינוּ בַּ’מִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל’ (סוף פ’ ויחי) שֶׁמּשֶׁה לָקַח אֶת הַגָּבִיעַ שֶׁל יוֹסֵף וְחָתַךְ אוֹתוֹ לְאַרְבַּע חֲתִיכוֹת וְכָתַב עֲלֵיהֶם אַרְיֵה, שׁוֹר, נֶשֶׁר, אָדָם וּזְרָקָם לַנִּילוּס לְהַעֲלוֹת אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּגָבִיעַ זֶה שֶׁהוּא בְּסוֹד הַיְסוֹד שֶׁל יוֹסֵף וּבוֹ רָאָה יוֹסֵף אֶת נִתּוּק הַשּׁוֹר וַחֲמוֹר בָּעִיר שְׁכֶם, וְאֶת חִבּוּר הַשּׁוֹר וַחֲמוֹר בְּמִצְרַיִם, אוֹתוֹ צָרִיךְ לַחְתֹּךְ, וּלְבַטֵּל אֶת יְנִיקַת הַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה מִמֶּנּוּ. וְלָכֵן משֶׁה חָתַךְ אוֹתוֹ, וְכָתַב עָלָיו אֶת שְׁמוֹת חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁהֵם הַחַשְׁמַל דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמִּתְאַחֵד בַּיְסוֹד שֶׁל יוֹסֵף כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת הַקְּלִפָּה מִמֶּנּוּ. וְאַחַר שֶׁבִּטֵּל אֶת יְנִיקָתָם מֵהַיְסוֹד שֶׁל יוֹסֵף, הוּא הִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ לַנִּילוּס שֶׁהוּא הַיְסוֹד שֶׁל מִצְרַיִם שֶׁדַּרְכּוֹ הֵם יוֹנְקִים מִיּוֹסֵף, וּמִיָּד צָף אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף עַל מֵי הַנִּילוּס וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יָכְלוּ לָצֵאת מִמִּצְרַיִם. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויחי רכב:) שֶׁהַחַשְׁמַל שֶׁיְּחֶזְקֵאל רָאָה עַל נְהַר כְּבָר, הוּא בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה שֶׁל אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף שֶׁנִּקְבַּר בַּנִּילוּס בְּמִצְרַיִם, דִּשְׁנֵי אֵלּוּ מְרַמְּזִים עַל הַשְּׁכִינָה שֶׁיָּרְדָה לְגָלוּת עִם יִשְׂרָאֵל, וְיָרְדָה לִמְקוֹם הַנָּהָר דִּקְלִפָּה.

וְכֵן

מָצִינוּ בְּרַשִּׁ”י (שמות לב, ד) שֶׁמּשֶׁה כָּתַב עַל טַס שֶׁזָּרַק לַנִּילוּס עֲלֵה שׁוֹר, וְלִכְאוֹרָה מַדּוּעַ הוּא לֹא כָּתַב עֲלֵה יוֹסֵף, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁמּשֶׁה פָּעַל לְהוֹצִיא אֶת בְּחִינַת הַשּׁוֹר שֶׁהַמִּצְרִים יוֹנְקִים מִמֶּנּוּ. וְכֵן מָצִינוּ בְּפרדר”א (מד) שֶׁהָיְתָה מְצֻיֶּרֶת צוּרַת עֵגֶל עַל הַטָּס שֶׁמִיכָה זָרַק לָאֵשׁ וּמִמֶּנּוּ יָצָא הָעֵגֶל, וְהוּא הַטָּס שֶׁמּשֶׁה זָרַק לַנִּילוּס כְּדִלְקַמָּן.

כָּתוּב

(בראשית מ,א ב) “וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וגו’, וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר”, בֵּאַרְנוּ בְּמַאַמְרֵי חֲנֻכָּה שֶׁחֲלוֹמוֹת פַּרְעֹה רָמְזוּ עַל שִׁעְבּוּד יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, וּגְאֻלַּת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁבַע פָּרוֹת הַשְּׁמֵנוֹת מְרַמְּזוֹת עַל קְלִפַּת מִצְרַיִם, וְשֶׁבַע פָּרוֹת הַדַּקּוֹת מְרַמְּזוֹת עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבַּסּוֹף בָּלְעוּ אֶת הַפָּרוֹת הַשְּׁמֵנוֹת וְיָצְאוּ מִמִּצְרַיִם, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּפָּרָה מְרַמֶּזֶת עַל בְּחִינַת שׁוֹר, וְשֶׁבַע פָּרוֹת הַשְּׁמֵנוֹת מְרַמְּזוֹת עַל יְנִיקַת הַמִּצְרִים מֵהַשּׁוֹר דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל יוֹסֵף בְּאֹפֶן שֶׁל שֻׁמָּן, וְלָכֵן הֵן יָצְאוּ מֵהַיְּאוֹר הַמְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד שֶׁל מִצְרַיִם שֶׁדַּרְכּוֹ הֵן יוֹנְקוֹת מִיּוֹסֵף, וְלָכֵן הַחֲלוֹם הַזֶּה הֵבִיא אֶת יוֹסֵף לִמְלֹךְ בְּמִצְרַיִם לְהַגְבִּיר אֶת יְנִיקָתָם כְּדִלְעֵיל, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר יָצְאוּ הַפָּרוֹת הַדַּקּוֹת הַמְרַמְּזוֹת עַל הַשּׁוֹר דִּקְדֻשָּׁה שֶׁיָּצָא מֵהַנִּילוּס, וּבִטֵּל אֶת יְנִיקַת מִצְרַיִם.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (מקץ קצד.) “וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר”, זֶה יוֹסֵף, בִּגְלַל שֶׁאוֹתוֹ נָהָר שֶׁנִּמְשָׁךְ וְיוֹצֵא הוּא מַשְׁקֶה וְזָן לַכֹּל, וְיוֹסֵף הוּא נָהָר לְהִתְבָּרֵךְ כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם בִּגְלָלוֹ, וְכֵן בֵּאַרְנוּ לְעֵיל שֶׁהַפָּרוֹת הַשְּׁמֵנוֹת שֶׁיָּצְאוּ מֵהַיְאוֹר מְתֹאָרוֹת בַּכָּתוּב יְפוֹת תֹּאַר וִיפוֹת מַרְאֶה לְרַמֵּז עַל יוֹסֵף הַצַּדִּיק, שֶׁכָּתוּב עָלָיו (שם לט, ו) “וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה”, וּבֵאַרְנוּ לְעֵיל שֶׁהַכָּתוּב “עֶגְלָה יְפֵהפִיָּה מִצְרָיִם” מְרַמֵּז עַל יְנִיקַת מִצְרַיִם מִבְּחִינַת הַשּׁוֹר. וְכֵן “וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר” ס”ת נָהָ”ר הַמְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד שֶׁל יוֹסֵף כְּדִבְרֵי הַזֹּהַר. וּבְרִי”ת מְרֻמָּז בַּכָּתוּב “שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת” בְּדִלּוּג ג’ אוֹתִיּוֹת.

הָרַמְבַּ”ן

(בראשית מא, ד) מַקְּשֶׁה מַדּוּעַ יוֹסֵף נָתַן עֵצוֹת לְפַרְעֹה (שם לג) “וְעַתָּה יֵרֵא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם: יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע: וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ: וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב”. הֲרֵי נִתְבַּקֵּשׁ לִפְתֹּר חֲלוֹם וְלֹא לָתֵת עֵצוֹת. וּמְבָאֵר שֶׁהָעֵצָה הָיְתָה חֵלֶק מִפִּתְרוֹן הַחֲלוֹם, שֶׁהַפָּרוֹת הָרָזוֹת אָכְלוּ אֶת הַשְּׁמֵנוֹת, הַיְינוּ שֶׁיֹּאכְלוּ בַּשָּׁנִים הָרָזוֹת אֶת הָאֹכֶל שֶׁל הַשָּׁנִים הַשְּׁמֵנוֹת. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁהַחֲלוֹם מְרַמֵּז עַל יוֹסֵף שֶׁיּוֹצֵא לִמְלֹךְ בְּמִצְרַיִם, הָרְמָזִים לְהַמְלִיךְ אוֹתוֹ הָיוּ חֵלֶק מִפִּתְרוֹן הַחֲלוֹם.

מָצִינוּ

בְּזֹהַר (תשא קצב:) שֶׁזִּוּוּג שׁוֹר וַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה הוּא בִּבְחִינַת זִוּוּג יְסוֹד וּמַלְכוּת דִּקְלִפָּה, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּשׁוֹר הוּא בְּחִינַת יְסוֹד, וַחֲמוֹר הוּא בִּבְחִינַת הָעָרְלָה הַשַּׁיֶּכֶת לַעֲטֶרֶת הַיְסוֹד שֶׁהִיא בִּבְחִינַת מַלְכוּת, וְכֵן חֲמוֹר יֵשׁ בּוֹ אֶת תְּכוּנַת הַבִּטּוּל הַשַּׁיֶּכֶת לַמַּלְכוּת, וְיוֹסֵף פָּחַד מִשִּׁמְעוֹן וְלֵוִי שֶׁמָּא יוּכְלוּ לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו וְעַל הַמִּצְרִים, דֶּרֶךְ הַפְרָדַת בְּחִינַת הַשּׁוֹר מִבְּחִינַת הַחֲמוֹר כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ בִּשְׁכֶם. וְהוּא יָדַע שֶׁאֵין זֶה הַזְּמָן לַעֲשׂוֹת זֹאת, לָכֵן הוּא הִפְרִיד אֶת שִׁמְעוֹן מִלֵּוִי, וּבִיצִיאַת מִצְרַיִם, משֶׁה שֶׁבָּא מִשֵּׁבֶט לֵוִי הִפְרִיד אֶת הַשּׁוֹר מֵהַחֲמוֹר, בִּזְכוּת הָעֲבוֹדָה שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהִתְקַשְּׁרוּ עִם הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ מִצְווֹת דַּם פֶּסַח וְדַם מִילָה לְהִתְקַשֵּׁר עִם הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה, וְזָכוּ לַגְּאֻלָּה דֶּרֶךְ חִבּוּר יְסוֹד וּמַלְכוּת כִּדְבֵאַרְנוּ בַּמַּאֲמָר ‘חַשְׁמַל אוֹת’. וְכֵן שׁוֹר וַחֲמוֹר בְּגִימַטְרִיָּא עֲטֶרֶת הַיְסוֹד עִם הַמִּלִּים, דְּשָׁם הֵם מִתְחַבְּרִים.

וְכֵן

רוֹאִים שֶׁהַתּוֹרָה רָמְזָה בְּלֵדַת משֶׁה אֶת הַסַּבָּא לֵוִי (שמות ב, א) “וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי”, וּמַדּוּעַ הַתּוֹרָה כּוֹתֶבֶת בְּדֶרֶךְ רֶמֶז וְלֹא וַיֵּלֶךְ עַמְרָם וַיִּקַח אֶת יוֹכֶבֶד, אֶלָּא לְרַמֵּז שֶׁגְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל תָּבֹא דֶּרֶךְ לֵוִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת הַכֹּחַ לְהַפְרִיד שׁוֹר מֵחֲמוֹר. וְכֵן רוֹאִים שֶׁהַתּוֹרָה מַאֲרִיכָה מְאֹד לְסַפֵּר אֶת כָּל תּוֹלְדוֹת שֵׁבֶט לֵוִי עַד משֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִיָּד אַחַר כָּךְ כָּתוּב (שמות ו, כו) “הוּא אַהֲרֹן וּמשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר ה’ לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם” הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְגוֹ'”, וְכֵן הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁמּשֶׁה הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כְּשֶׁיָּצָא בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לִגְאֹל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל הָיָה חִתּוּךְ הָעָרְלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם ד, כה) “וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ”, דְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָמַז לוֹ שֶׁזּוֹ בְּעֶצֶם הַפְּעֻלָּה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת בְּרוּחָנִיּוּת. וְכֵן כְּשֶׁמּשֶׁה יָצָא בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לִגְאֹל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל כָּתוּב (שמות ד, כ) “וַיִּקַּח משֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר” וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י “עַל הַחֲמוֹר” וְכוּ’ וְהוּא שֶׁעָתִיד מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לְהִגָּלוֹת עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר “עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר”, דִּרְכִיבָה עַל הַחֲמוֹר מְרַמֶּזֶת עַל הַשְּׁלִיטָה עָלָיו, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כִּרְצוֹנוֹ, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר’.

כָּתוּב

(בראשית נ, כה) “וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה”. נִרְאֶה דְּיוֹסֵף קִשֵּׁר בֵּין גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל לְהַעֲלָאַת עַצְמוֹתָיו לְרַמֵּז שֶׁשְּׁנֵי הַדְּבָרִים קְשׁוּרִים זֶה לָזֶה, הַיְינוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹצִיא אֶת הַשּׁוֹר מֵהַחֲמוֹר כְּדֵי לָצֵאת מִמִּצְרַיִם. וְכֵן בַּיְצִיאָה הַסּוֹפִית שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בְּיַם סוּף, מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא נשא ל) מָה רָאָה הַיָּם וַיָּנָס רָאָה אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּבִזְכוּת שֶׁהוֹצִיאוּ אֶת יוֹסֵף זָכוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָצֵאת מִמִּצְרַיִם, וּבְלִי זֶה לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לָצֵאת.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט וישב קמו) שִׁמְעוֹן אִישׁ קִטְרוֹן אוֹמֵר בִּזְכוּת עַצְמוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף קָרַע הַיָּם לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר “הַיָּם רָאָה וַיָּנוֹס”, בִּזְכוּת “וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה”, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּבִזְכוּת שֶׁיּוֹסֵף עָמַד בַּנִּסָּיוֹן עִם אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר וְלֹא נָתַן לַחֲמוֹר לְהִתְחַבֵּר לַשּׁוֹר, זָכוּ יִשְׂרָאֵל לְנַתֵּק אֶת הַשּׁוֹר מֵהַחֲמוֹר לְגַמְרֵי בִּקְרִיעַת יַם סוּף.

וְכֵן

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘תִּפְאֶרֶת יְהוֹנָתָן’ (שמות) שֶׁיּוֹסֵף הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מִמִּצְרַיִם קוֹדֶם הַזְּמָן, וּכְשֶׁהָאָרוֹן שֶׁלּוֹ יָצוֹף עַל הַנִּילוּס, זֶה סִמָּן שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמָן, וְלָכֵן נִקְרַע הַיָּם כְּשֶׁרָאָה אֶת אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, דְּאִם אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף כָּאן, זֶה סִמָּן שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמָן. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁיְּצִיאַת עַצְמוֹת יוֹסֵף הַשּׁוֹר מֵהַחֲמוֹר, הִיא סִמָּן שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמָן, וְזֶה הֶכְרֵחִי לְצֹרֶךְ הַיְצִיאָה מִמִּצְרַיִם, וְלִקְרִיעַת יַם סוּף.

וְכֵן

נִרְאֶה שֶׁמִּיָּד אַחֲרֵי קְרִיעַת יַם סוּף כָּתוּב (שמות טו, כב) “וַיַּסַע משֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר”, לְרַמֵּז שֶׁעַכְשָׁיו יֵשׁ לָהֶם אֶת בְּחִינַת הַשּׁוֹר דִּקְדֻשָּׁה לְהִתְקַשֵּׁר עִמּוֹ. וְכֵן מוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי שָׁם “וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר”, נִקְרָא מִדְבַּר שׁוּר עַל שֵׁם הִסְתַּכְּלוּת הַחָכְמָה כִּי עַל כֵּן נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל בְּשֵׁם יְשׁוּרוּן, וְזֶה מִלְּשׁוֹן “אֲשׁוּרֶנוּ”, וְהִנֵּה יִשְׂרָאֵל הָיוּ הוֹלְכִים מִמַּעֲלָה לְמַעֲלָה מֵחַיִל אֶל חָיִל מִיַּם סוּף שֶׁהִשִּׂיגוּ שָׁם כָּבוֹד שְׁכִינָה אֶל מִדְבַּר שׁוּר שֶׁשָּׁם הָיוּ מִסְתַּכְּלִין וְנִכְנָסִין לַפַּרְדֵּס מַה שֶּׁרָאוּ עַל הַיָּם. נִרְאֶה דִּישׁוּרוּן הַמְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה, מְרַמֵּז עַל בְּחִינַת שׁוֹר שֶׁבַּיְסוֹד, שֶׁדַּרְכּוֹ מִתְקַשְּׁרִים לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַשִּׂיגִים אֶת הַחָכְמָה, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּצְאוּ מִיַּם סוּף וְהוֹצִיאוּ סוֹפִית אֶת הַשּׁוֹר, זָכוּ לְהִתְקַשֵּׁר עִם בְּחִינַת שׁוּר שֶׁבַּיְסוֹד. וְכֵן מָצִינוּ קֶשֶׁר בֵּין הַשִּׁירָה שֶׁאָמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַחַר קְרִיעַת יַם סוּף בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, לִבְחִינַת שׁוֹר. כַּמּוּבָא בְּפֶרֶק שִׁירָה, שׁוֹר אוֹמֵר “אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהֹוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַּיהֹוָה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם”. וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל עוֹף’ שֶׁשִּׁירָה שַׁיֶּכֶת לִבְחִינַת יְסוֹד.

מַקְשֶׁה

הַ’בַּעַל הַטּוּרִים’ (בראשית נ, כה) מַדּוּעַ יוֹסֵף הִשְׁבִּיעַ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל לְהַעֲלָאַת עַצְמוֹתָיו וְלֹא הִשְׁבִּיעַ רַק אֶת בָּנָיו, כְּמוֹ שְׁאָר הַשְּׁבָטִים, וּמְיַשֵּׁב עַל פִּי הַגְּמָ’ (סוטה יג:) אָמַר ר’ חָמָא בַּר חֲנִינָא מִשְּׁכֶם גְּנָבוּהוּ וְלִשְׁכֶם נַחֲזִיר אֲבֵדָתוֹ, הַיְינוּ שֶׁקְּבוּרַת יוֹסֵף בִּשְׁכֶם הָיְתָה תִּקּוּן עַל מְכִירַת יוֹסֵף, וְלָכֵן כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ צְרִיכִים לְהִשְׁתַּתֵּף בָּזֶה, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּיוֹסֵף רָמַז לָהֶם שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹצִיא אֶת הַשּׁוֹר מֵהַחֲמוֹר לְצֹרֶךְ יְצִיאַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וּלְתַקֵּן בָּזֶה אֶת מְכִירַת יוֹסֵף, וְזֶה שַׁיָּךְ לְכָל יִשְׂרָאֵל. וְכֵן נִרְאֶה דְּיֵשׁ רֶמֶז בְּמַה שֶׁיּוֹסֵף אָמַר לָאַחִים “וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה“, שֶׁזֶּה יִהְיֶה תִּקּוּן עַל מְכִירַת יוֹסֵף שֶׁשָּׁם כָּתוּב (בראשית לז, יז) “נָסְעוּ מִזֶּה“, דְּמוּבָא שָׁם בְּ’דַעַת זְקֵנִים’ שֶׁנָּסְעוּ מֵהָאַחְוָה שֶׁל י”ב שְׁבָטִים כְּמִנְיַן זֶ”ה, וְיוֹסֵף רָמַז לָהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ תִּקּוּן לָזֶה. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר צז, ו) עַל הַכָּתוּב (בראשית מח, כב) “וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ” שֶׁיַּעֲקֹב נָתַן לְיוֹסֵף אֶת הָעִיר שְׁכֶם, וְנִרְאֶה דְּבָזֶה שֶׁהָאַחִים הִסְכִּימוּ עִם הַמַּתָּנָה הַזֹּאת וְקָבְרוּ אוֹתוֹ בִּשְׁכֶם וְלֹא קִנְאוּ בְּיוֹסֵף כְּמוֹ בְּמַתְּנַת הַכְּתֹנֶת פַּסִּים, הָיָה כָּאן תִּקּוּן מֻשְׁלָם לְכָל שֹׁרֶשׁ מְכִירַת יוֹסֵף שֶׁהִתְחִילָה בְּקִנְאַת הָאַחִים. [עַיֵּן בַּמהרש”א (סוטה יג:) שֶׁמִּתְקַשֶּׁה מַדּוּעַ רַשִּׁ”י (בראשית מח, כב), מְבָאֵר שֶׁיּוֹסֵף נִקְבַּר בִּשְׁכֶם בִּגְלַל שֶׁיַּעֲקֹב נָתַן לוֹ אֶת שְׁכֶם, וְרַשִּׁ”י אֵינוֹ מַזְכִּיר אֶת טַעַם הַגְּמָ’ שֶׁהָיָה כָּאן תִּקּוּן לִמְכִירַת יוֹסֵף, וּלְפִי דְּבָרֵינוּ מְיֻשָּׁב שֶׁהַכֹּל טַעַם אֶחָד].

מוּבָא

בְּסֵפֶר ‘בֶּן אִישׁ חַי’ (שנה ראשונה צו לב) שֶׁאֲכִילַת כַּרְפַּס מְתַקֶּנֶת אֶת מְכִירַת יוֹסֵף וְאֶת טְבִילַת הַכְּתֹנֶת פַּסִּים בְּדָם. [כַּר הוּא לְשׁוֹן מְכִירָה, וּפַס הוּא לְשׁוֹן פַּסִּים]. נִרְאֶה דְּכֵיוָן שֶׁבְּכָל שָׁנָה יֵשׁ בְּחִינָה שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם מֵחָדָשׁ, כַּמּוּבָא בַּמִּשְׁנָה (פסחים קטז:) בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, צָרִיךְ גַּם לַעֲשׂוֹת מֵחָדָשׁ תִּקּוּן לִמְכִירַת יוֹסֵף.

וְכֵן

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב’ בְּשֵׁם הַ’בֶּן אִישׁ חַי’ שֶׁבְּלֵיל פֶּסַח מַטְבִּילִין שְׁתֵּי פְּעָמִים, אֶחָד כְּנֶגֶד טְבִילַת כְּתֹנֶת יוֹסֵף בְּדָם, שֶׁבָּזֶה הִתְחִילָה הַגָּלוּת, וְאֶחָד כְּנֶגֶד “וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף”, שֶׁבָּזֶה הִתְחִילָה הַגְּאֻלָּה. נִרְאֶה לְהוֹסִיף דְּבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל דָּם’ שֶׁכַּרְפַּס הוּא אוֹתִיּוֹת ס’ פָּרֶךְ, וַחֲרוֹסֶת אוֹתִיּוֹת ס’ חֵרוּת, וּמְרַמְּזִים עַל שִׁשִּׁים רִיבּוֹא יִשְׂרָאֵל שֶׁעָבְדוּ בְּפָרֶךְ וְיָצְאוּ לְחֵרוּת, וְלָכֵן טְבִילַת הַכַּרְפַּס מְרַמֶּזֶת עַל תְּחִלַּת הַשִּׁעֲבּוּד בְּפָרֶךְ, וּטְבִילַת הַחֲרוֹסֶת מְרַמֶּזֶת עַל הַיְצִיאָה לְחֵרוּת.

מָצִינוּ

בַּזֹּהַר (וישב קפד.) שֶׁאֲחֵי יוֹסֵף הָיוּ צְרִיכִים לִשְׁלוֹט עַל יוֹסֵף וּלְמָכְרוֹ, דְּאִם יוֹסֵף הָיָה יוֹרֵד לְמִצְרַיִם בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, הַמִּצְרִים הָיוּ שׁוֹלְטִים עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, וְלֹא הָיָה שַׁיָּךְ לָצֵאת מִשָּׁם, וְכֵיוָן שֶׁהָאַחִים שָׁלְטוּ עַל יוֹסֵף בִּתְחִילָה וְיוֹסֵף הוּא כַּבְיָכוֹל עֶבֶד שֶׁלָּהֶם, הֵם שָׁלְטוּ עַל כָּל מִצְרַיִם, וְיָכְלוּ לָצֵאת מִשָּׁם בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר. נִרְאֶה דְּיֵשׁ כָּאן רֶמֶז לִדְבָרֵינוּ דְּכֵיוָן שֶׁהָאַחִים הָיוּ אֵלּוּ שֶׁחִבְּרוּ שׁוֹר לַחֲמוֹר בְּמִצְרַיִם, הָיָה לָהֶם אֶת הַכֹּחַ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּלְהַפְרִיד בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר אֶת הַשּׁוֹר מֵהַחֲמוֹר וְלָצֵאת מִמִּצְרַיִם, וְאִם הַמִּצְרִים הָיוּ מְחַבְּרִים בְּעַצְמָם אֶת הַשּׁוֹר לַחֲמוֹר לֹא הָיָה שַׁיָּךְ שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל יַפְרִידוּ אֶת זֶה אַחַר כָּךְ. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר צד, ג) שֶׁיְּהוּדָה שָׂרַף אֶת הָעֲגָלוֹת שֶׁפַּרְעֹה שָׁלַח לְהָבִיא אֶת יַעֲקֹב, וְהִשְׁאִיר אֶת הָעֲגָלוֹת שֶׁיּוֹסֵף שָׁלַח. וְכַמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ לְעֵיל שֶׁעֲגָלוֹת אֵלּוּ רִמְּזוּ עַל יְנִיקַת מִצְרַיִם מֵהַשּׁוֹר שֶׁל יוֹסֵף שֶׁהוּא בְּסוֹד עֵגֶל, וִיהוּדָה לֹא רָצָה שֶׁלְּפַרְעֹה יִהְיֶה חֵלֶק בַּיְרִידָה לְמִצְרַיִם וּבְחִבּוּרֵי הַשּׁוֹר וַחֲמוֹר, אֶלָּא שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה בֵּין הָאַחִים לְבֵין יוֹסֵף.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (ב”ק כח:) “וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר” שׁוֹר וְלֹא אָדָם חֲמוֹר וְלֹא כֵּלִים. נִרְאֶה דְּלָכֵן לוֹמְדִים אָדָם מִשּׁוֹר, דְּשׁוֹר הוּא בְּחִינַת יְסוֹד, וְאָדָם מְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל דָּם’, וְכֵלִים לוֹמְדִים מֵחֲמוֹר, דְּכֵלִים מְסַמְּלִים אֶת הַמַּלְכוּת, וַחֲמוֹר מְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת. עַיֵּן בְּמַאֲמַר ‘סוֹד הַחֵצִי’ שֶׁהֵבֵאנוּ מֵהַלק”ת לְהָאֲרִיזַ”ל (תצא ע’ רעה) שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה הַזָּכָר הוּא בִּבְחִינַת חֶסֶד וְהַנְּקֵבָה הִיא בִּבְחִינַת גְּבוּרָה, וּבַקְּלִפָּה הַהֵיפֶךְ. וּלְפִי זֶה מוּבָן מַדּוּעַ הַשּׁוֹר שֶׁהוּא בְּסוֹד גְּבוּרָה דִּקְלִפָּה הוּא בְּחִינַת זָכָר, וְהַחֲמוֹר שֶׁהוּא בְּסוֹד חֶסֶד דִּקְלִפָּה הוּא בִּבְחִינַת נְקֵבָה. וְכֵן מוּבָא בְּ’פֶרֶק שִׁירָה’ שֶׁחֲמוֹר אוֹמֵר אֶת הַכָּתוּב הַמְרַמֵּז אֶת כָּל הַסְּפִירוֹת עַד הַמַּלְכוּת (דבהי”א כט, יא) “לְךָ יְהֹוָה הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ יְהֹוָה הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ”.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (ב”ק נד:) שֶׁלּוֹמְדִים דִּין פְּרִיקָה בְּכָל בַּעֲלֵי הַחַיִּים, מֵהַפָּסוּק שֶׁנֶּאֱמַר עַל חֲמוֹר (שמות כג, ה) “כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ”. וְכֵן מוּבָא שָׁם שֶׁלּוֹמְדִים דִּין חֲסִימָה בְּכָל בַּעֲלֵי הַחַיִּים מֵהַפָּסוּק שֶׁנֶּאֱמַר עַל שׁוֹר (דברים כה, ד) “לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ”. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דִּפְעֻלַּת הַחֲרִישָׁה וְהַדִּישָׁה מְסַמֶּלֶת אֶת פְּעֻלַּת הַיְסוֹד הַנִּרְמָז בְּשׁוֹר, כַּמּוּבָא בְּשו”ע (יו”ד קפה, ד) שֶׁפְּעֻלַּת הַיְסוֹד נִקְרֵאת בְּשֵׁם דָּשׁ. וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (שה”ש עו.) שֶׁפְּעֻלַּת הַיְסוֹד הִיא בִּבְחִינַת כְּרִיָּה וַחֲצִיבָה, כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים חוֹר בָּאֲדָמָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (יבמות ד.) שֶׁלּוֹמֶדֶת אֶת הַפָּסוּק שֶׁל שׁוֹר עַל פְּעֻלַּת הַזָּכָר בַּזִּוּוּג. אָמַר ר’ אֶלְעָזָר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מִנַּיִן לִיבָמָה שֶׁנָּפְלָה לִפְנֵי מֻכֶּה שְׁחִין שֶׁאֵין חוֹסְמִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר “לֹא תַחֲסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ”, וּסְמִיךְ לֵיהּ “כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו”. מֵאִידָךְ דִּין פְּרִיקַת מַשָּׂא כָּבֵד נִרְמָז בַּתּוֹרָה עַל חֲמוֹר הַמְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת, דְּתַפְקִיד הַמַּלְכוּת הוּא לָשֵׂאת אֶת מַשָּׂא הָעָם.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (ב”ק יז.) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי מַאי דִּכְתִיב “אַשְׁרֵיכֶם זוֹרְעֵי עַל כָּל מַיִם מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר” כָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים זוֹכֶה לְנַחֲלַת שְׁנֵי שְׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר “אַשְׁרֵיכֶם זוֹרְעֵי” וְאֵין זְרִיעָה אֶלָּא צְדָקָה שֶׁנֶּאֱמַר זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה, וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י נַחֲלַת שְׁנֵי שְׁבָטִים יוֹסֵף וִישָּׂשׂכָר, נִרְאֶה דְּלָכֵן תּוֹרָה וָחֶסֶד מְקַשְּׁרִים לִבְחִינַת שׁוֹר וַחֲמוֹר שֶׁל יוֹסֵף וִישָּׂשׂכָר, דְּתוֹרָה הִיא בְּחִינַת יְסוֹד הַנִּרְמָז בְּשׁוֹר וּבְיוֹסֵף, וּצְדָקָה שַׁיֶּכֶת לַעֲטֶרֶת הַיְסוֹד כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל תּוֹרָה’, לָכֵן מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים מִתְקַשֵּׁר לַשּׁוֹר וַחֲמוֹר שֶׁל יוֹסֵף וִישָּׂשׂכָר, וְלָכֵן הַפָּסוּק מְרַמֵּז עַל הַזְּרִיעָה שֶׁיֵּשׁ בַּצְּדָקָה דִּנְתִינַת צְדָקָה הִיא בְּחִינַת זֶרַע שֶׁבָּא מֵעֲטֶרֶת הַיְסוֹד לַמַּלְכוּת, כִּדְבֵאַרְנוּ בַּמַּאֲמָר שָׁם.

מוּבָא

בְּסֵפֶר ‘גָּלוּת יִשְׁמָעאֵל’ מֵהָרה”ג ר’ מָרְדֳּכַי נוֹיגֶרְשֶׁל שְׁלִיטָ”א שֶׁהַדּוּדָאִים יָצְרוּ קֶשֶׁר בֵּין יוֹסֵף הַשּׁוֹר, לְיִשָּשׂכָר הַחֲמוֹר, דְּלֵאָה שָׂכְרָה אֶת יַעֲקֹב עֲבוּר הַדּוּדָאִים וְנוֹלַד יִשָּשׂכָר, וּבִזְכוּת הַדּוּדָאִים שֶׁרָחֵל אָכְלָה, נוֹלַד יוֹסֵף. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דִּבְצַד הַקְּדֻשָּׁה יֵשׁ חִבּוּר תְּמִידִי בֵּין הַשּׁוֹר לַחֲמוֹר, הַמְסַמְּלִים יְסוֹד וּמַלְכוּת, וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים מְעוֹרֵר אֶת זֶה כְּדִלְעֵיל, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּקְּלִפָּה, אָסוּר שֶׁיִּהְיֶה חִבּוּר בֵּין הַשּׁוֹר לַחֲמוֹר כְּדִלְעֵיל. וְכֵן בֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘עוֹלַם הַשְּׁמִינִי’ שֶׁהַדּוּדָאִים שַׁיָּכִים לִבְחִינַת דּוֹדִי הַשַּיָּךְ לְעוֹלַם הַשְּׁמִינִי, שֶׁשָּׁם אֵין אֲחִיזָה לַקְּלִפָּה כְּלָל, וּלְפִי זֶה מְבֹאָר מַדּוּעַ הַדּוּדָאִים חִבְּרוּ אֶת הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר דִּקְדֻשָּׁה, וְקִשְּׁרוּ בֵּינֵיהֶם לָנֶצַח. וְכֵן הָאוֹר הַשְּׁמִינִי שֶׁל חֲנֻכָּה דָּחָה אֶת חִבּוּר הַשּׁוֹר וַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה שֶׁל קְלִפַּת יָוָן כְּדִלְעֵיל. וּמְרֻמָּז בַּמִּדְרָשׁ (חזית) “הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ” זֶה רְאוּבֵן שֶׁהִצִּיל אֶת יוֹסֵף, “וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים” זֶה נֵר חֲנֻכָּה. הַיְינוּ אוֹתוֹ אוֹר שֶׁל הַדּוּדָאִים שֶׁקִּשֵּׁר בֵּין רְאוּבֵן לְיוֹסֵף, שֶׁהֵם הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר דִּקְדֻשָּׁה, הֵבִיא לָנוּ אֶת הָאוֹר שֶׁל חֲנֻכָּה שֶׁבִּטֵּל אֶת הַחִבּוּר שֶׁל הַשּׁוֹר וַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (עירובין כא:) “וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים”, אֵלּוּ בְנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁאוֹגְדוֹת פִּתְחֵיהֶן לְבַעֲלֵיהֶן.

וְכֵן

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘גָּלוּת יִשְׁמָעאֵל’ שֶׁיִּשְׁמָעאֵל הַמְסַמֵּל אֶת הַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה הוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה דִּקְלִפָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב עַל יִשְׁמָעאֵל (בראשית כא, יז) “כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר”. וֶאֱדוֹם הַמְסַמֵּל אֶת הַשּׁוֹר דִּקְלִפָּה, הוּא בְּחִינַת חָכְמָה דִּקְלִפָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (עובדיה א, ח) “וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו”, וְעַל יְדֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה דִּקְדֻשָּׁה מְנַצְּחִים אוֹתָם. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּתוֹרָה הִיא בְּחִינַת יְסוֹד כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל תּוֹרָה’, לָכֵן הִיא כְּנֶגֶד אֱדוֹם הַשּׁוֹר, וּתְפִלָּה הִיא בְּחִינַת עֲטֶרֶת הַיְסוֹד, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר שָׁם, לָכֵן הִיא כְּנֶגֶד יִשְׁמָעאֵל הַחֲמוֹר.

וְכֵן

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘גָּלוּת יִשְׁמָעאֵל’ שֶׁחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה דֶּרֶךְ חִבּוּר שׁוֹר וַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה, וּמְרֻמָּז בַּמִּדְרָשׁ (איכ”ר א, נח) עוּבְדָא הֲוָה בְּחַד בַּר נַשׁ דַּהֲוָה קָא רָדֵי, גָּעַת חֲדָא תּוֹרְתֵיהּ, עָבַר עֲלוֹי חַד עַרְבִי, אָמַר לֵיהּ מָה אַתְּ, אָמַר לֵיהּ יְהוּדָאִי אֲנָא, אָמַר לֵיהּ שָׁרִי תּוֹרְךָ וְשָׁרִי פַּדָּנְךָ, אָמַר לֵיהּ לָמָה, אָמַר לֵיהּ דְּבֵית מַקְדְּשׁוֹן דִּיהוּדָאִי חָרַב. הַיְינוּ שֶׁהַשּׁוֹר שֶׁל הַיְּהוּדִי גָּעָה, וְהָעַרָבִי שֶׁהוּא בְּחִינַת חֲמוֹר אָמַר שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דִּבְחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִתְרַחֵק הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה מֵהַמַּלְכוּת, לָכֵן הַמִּדְרָשׁ מְסַפֵּר אֶת הַסִּפּוּר עַל הָעַרָבִי הַמְסַמֵּל אֶת הַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה, שֶׁהִתְחַבֵּר לַשּׁוֹר שֶׁל הַיְּהוּדִי הַמְרַמֵּז עַל הַשּׁוֹר דִּקְדֻשָּׁה, וְסִפֵּר עַל הַחֻרְבָּן.

זִמְרִי בֶּן סָלוּא חִבֵּר שׁוֹר לַחֲמוֹר

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (סנהדרין פב:) שֶׁזִּמְרִי בֶּן סָלוּא הוּא שָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית. וְכֵן מָצִינוּ בְּתַרְגּוּם יוֹנָתָן בֶּן עוּזִיאֵל (בראשית מו, י) וְשָׁאוּל הוּא זִמְרִי דַּעֲבַד עוֹבָדָא דִּכְנַעֲנָאֵי בַּשִּׁטִּים. וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י שָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית, בֶּן דִּינָה שֶׁנִּבְעֲלָה לַכְּנַעֲנִי, כְּשֶׁהָרְגוּ אֶת שְׁכֶם לֹא הָיְתָה דִּינָה רוֹצָה לָצֵאת עַד שֶׁנִּשְׁבַּע לָהּ שִׁמְעוֹן שֶׁיִּשָּׂאֶנָּה. נִרְאֶה דְּלָכֵן מְיַחֲסִים אֶת שָׁאוּל לִשְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר שֶׁהָיָה כְּנַעֲנִי, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא הָיָה בֵּן שֶׁל שִׁמְעוֹן וְדִינָה, דְּכֵיוָן שֶׁהוּא הָיָה זִמְרִי בֶּן סָלוּא שֶׁפָּגַם בַּיְסוֹד בַּמַּעֲשֶׂה עִם כָּזְבִּי בַת צוּר, זֶה מַרְאֶה שֶׁנִּדְבְּקָה בּוֹ קְלִפַּת שְׁכֶם שֶׁהִיא הָעָרְלָה כְּדִלְעֵיל. וְהוּא קִבֵּל טֻמְאָה זוֹ מֵאִמּוֹ דִּינָה, שֶׁנִּדְבְּקָה בָּהּ מִטֻּמְאַת שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר וְהֶעֱבִירָה אֵלָיו. לָכֵן מְיַחֲסִים אוֹתוֹ לִבְחִינַת הַכְּנַעֲנִי שֶׁבְּאִמּוֹ, וְקוֹרְאִים לוֹ “שָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית”. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל’ (פנחס) בְּשֵׁם הָאֲרִיזַ”ל שֶׁזִּמְרִי הָיָה גִּלְגּוּל שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, וְכָזְבִּי הָיְתָה גִּלְגּוּל דִּינָה, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּטֻמְאַת שְׁכֶם וְדִינָה חָזְרָה שׁוּב בְּטֻמְאַת זִמְרִי וְכָזְבִּי.

שָׁמַעְתִּי

מֵהָרה”ג ר’ מֹשֶה אַרְמוֹנִי שְׁלִיטָ”א שֶׁיּוֹצֵא לִדְבָרֵינוּ שֶׁשִּׁמְעוֹן שֶׁהָרַג אֶת שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הוֹלִיד אוֹתוֹ שׁוּב כְּשֶׁנָּשָׂא אֶת דִּינָה וְנוֹלַד זִמְרִי שֶׁהָיָה גִּלְגּוּל שְׁכֶם. נִרְאֶה דְּזֶה הָיָה עֹנֶשׁ לְשִׁמְעוֹן עַל מְכִירַת יוֹסֵף, דְּבִמְכִירַת יוֹסֵף שִׁמְעוֹן פָּגַם אֶת הַתִּקּוּן שֶׁעָשָׂה כְּשֶׁהָרַג אֶת שְׁכֶם, וְהִתְבָּרֵר שֶׁלֹּא הָיְתָה שׁוּם תּוֹעֶלֶת בַּהֲרִיגַת שְׁכֶם, לָכֵן הוּא נֶעֱנַשׁ שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהַחֲזִיר אֶת שְׁכֶם לְעוֹלָם. וְדִינָה שֶׁלֹּא רָצְתָה לָצֵאת מִבֵּית שְׁכֶם נֶעֶנְשָׁה שֶׁהוֹלִידָה אֶת שְׁכֶם, וְחָזְרָה בְּגִלְגּוּל כָּזְבִּי וְנִבְעֲלָה שׁוּב לִשְׁכֶם שֶהוּא זִמְרִי. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר פ, ה) “וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר” ר’ שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר שֶׁגִּלָּה בָּהּ דְּרוֹעָה. רוֹאִים שֶׁדִּינָה לֹא נִזְהֲרָה בִּצְנִיעוּת כִּדְבָעִי. וְעוֹד מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (שם פ, א) לֵית אִתְתָא זַנְיָא עַד דִבְרַתָה זַנְיָא, אָמְרוּ לֵיהּ אִם כֵּן לֵאָה אִמֵּנוּ זוֹנָה הָיְתָה, אָמַר לָהֶם “וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ”, יָצָאת מְקֻשֶּׁטֶת כְּזוֹנָה, לְפִיכָךְ “וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה”.

וְכֵן

מוּבָא בָּרמ”ע מִפָּאנוֹ (גלגולי נשמות אות ד’) שֶׁדִּינָה הִתְגַּלְגְּלָה בַּחֲמוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסִי דְּמִן יוֹקְרַת, שֶׁהָיָה נִזְהָר מְאֹד בְּעִנְיְנֵי בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ לֹא לָקַחַת כְּלוּם מִשֶּׁל אַחֵר, כַּמּוּבָא בַּגְּמָ’ (תענית כד.). וְכֵן הַכָּתוּב שֶׁמּוֹכִיחַ אֶת שִׁמְעוֹן וְלֵוִי עַל מְכִירַת יוֹסֵף (בראשית מט, ה) “שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים וְגוֹ’ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר: אָרוּר אַפָּם כִּי עָז“, ס”ת זִמְרִ”י.

מוּבָא

בְּסֵפֶר ‘חֶסֶד לְאַבְרָהָם’ (מעין ה נהר כה) בְּשֵׁם הָאֲרִיזַ”ל (ספר הגלגולים פרק ס”ז) זִמְרִי נִתְגַּלְגֵּל בְּר’ עֲקִיבָא, וְהַכ”ד אֶלֶף שֶׁמֵּתוּ בַּמַּגֵּפָה הָיוּ הַכ”ד אֶלֶף תַּלְמִידִים שֶׁל ר’ עֲקִיבָא שֶׁמֵּתוּ בֵּין פֶּסַח לַעֲצֶרֶת. וְאֵשֶׁת טוֹרְנוּסְרוֹפוּס הָיְתָה גִּלְגּוּל כָּזְבִּי עַצְמָהּ, וְנִתְגַּיְּרָה וְזָכְתָה לְהַעֲמִיד אֶת יְשִׁיבָתוֹ. רוֹאִים שֶׁזִּמְרִי וְכָזְבִּי נִתְגַּלְגְּלוּ בְּרַבִּי עֲקִיבָא וְאִשְׁתּוֹ וּבָזֶה נִתְקְנוּ. נִרְאֶה דְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה מֵעֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת לְכַפֵּר עַל חֵטְא מְכִירַת יוֹסֵף, כִּפֵּר גַּם עַל חֵטְא זִמְרִי בֶּן סָלוּא שֶׁהָיָה אוֹתוֹ חֵטְא שֶׁל חִבּוּר שׁוֹר לַחֲמוֹר. וְכִפֵּר גַם עַל הַחֵטְא שֶׁל שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר בְּגִלְגּוּלוֹ הָרִאשׁוֹן, שֶׁהָיָה אוֹתוֹ חֵטְא שֶׁל חִבּוּר שׁוֹר לַחֲמוֹר. וּבֶאֱמֶת גַּם עַל רַבִּי עֲקִיבָא מָצִינוּ שֶׁהָיָה בִּבְחִינַת חֲמוֹר, כַּמּוּבָא בְּ’לִקּוּטֵי תּוֹרָה’ לְהָאֲרִיזַ”ל (ויחי קיד) בָּא נִשְׁמַת יִשָּשׂכָר בְּרַבִּי עֲקִיבָא [בְּעִבּוּר], לָכֵן אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא מִי יִתֵּן לִי תַּלְמִיד חָכָם וְאֶנְשָׁכֶנוּ כַּחֲמוֹר, כִּי הוּא מִסּוֹד אוֹתוֹ חֲמוֹר שֶׁכָּתוּב בּוֹ “חֲמֹר גָּרֶם”.

וּלְפִי

דְּבָרֵינוּ יוֹצֵא שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא לֹא הָיָה גִּלְגּוּל אַחַד הַשְּׁבָטִים שֶׁמָּכְרוּ אֶת יוֹסֵף, אֲבָל הוּא תִּקֵּן אֶת שֹׁרֶשׁ הַחֵטְא שֶׁהָיָה אוֹתוֹ שֹׁרֶשׁ חֵטְא שֶׁל שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, וְזִמְרִי בֶּן סָלוּא. וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה שִׁיטוֹת, יֵשׁ סוֹבְרִים שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא הָיָה גִּלְגּוּל יוֹסֵף, אוֹ גִּלְגּוּל שִׁמְעוֹן. (עיין בעשרה מאמרות לרמ”ע מפאנו חקור דין ח”ב פ”ט, ובמגלה עמקות ואתחנן עג). וְיֵשׁ סוֹבְרִים שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא לֹא הָיָה גִּלְגּוּל הַשְּׁבָטִים. שֶׁהֲרֵי רְאוּבֵן לֹא עָסַק בִּמְכִירַת יוֹסֵף וְאֵינוֹ צָרִיךְ לָבֹא בְּגִלְגּוּל. יוֹצֵא שֶׁרַק תִּשְׁעָה מֵהַתַּנָּאִים הָיוּ גִּלְגּוּל הַשְּׁבָטִים, חוּץ מֵרַבִּי עֲקִיבָא.

וְכֵן

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘לִקּוּטֵי שׁוֹשַׁנִּים’ מֵהָר”ש אוֹסְטְרוֹפְּלִי (פסחים מט) שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא לֹא הָיָה גִּלְגּוּל אַחַד הַשְּׁבָטִים אֶלָּא גִּלְגּוּל שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, וּכְמוֹ שֶׁשְּׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הָיָה גַם בִּבְחִינַת חֲמוֹר וְגַם בִּבְחִינַת כֶּלֶב, כְּדִלְעֵיל, כָּךְ הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁהָיָה עַם הָאָרֶץ, וּמְרֻמָּז בַּגְּמָ’ (פסחים מט:) תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, כְּשֶׁהָיִיתִי עַם הָאָרֶץ, אָמַרְתִּי, מִי יִתֵּן לִי תַּלְמִיד חָכָם וַאֲנַשְּׁכֶנּוּ כַּחֲמוֹר. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, רַבִּי, אֱמֹר, כְּכֶלֶב. וְכֵן מוּבָא שָׁם שֶׁשְּׁכֶם בֶּן חֲמוֹר אָמַר לְשׁוֹן “אֶת”, (בראשית לד, יב) “וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָה לְאִשָּׁה”. כֵּיוָן שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא דּוֹרֵשׁ אֶת כָּל אֶתִין שֶׁבַּתּוֹרָה. וְכֵן מוּבָא שָׁם עַל הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר אַחֲרֵי שֶׁהָרְגוּ אֶת אַנְשֵׁי שְׁכֶם (בראשית לה, א) “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל” ר”ת עֲקִיבָ”א. וְכֵן מוּבָא בְּ’סֵפֶר הַגִּלְגּוּלִים’ לְהָאֲרִיזָ”ל (פ”ט) שֶׁעֲקִיבָה בֶּן יוֹסֵף עִם י”א אוֹתִיּוֹתָיו בְּגִימַטְרִיִּא זִמְרִי בֶּן סָלוּא.

[עַיֵּן

בְּ’סֵדֶר הַדּוֹרוֹת’ עֶרֶך רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל הָיָה גִּלְגּוּל רְאוּבֵן בֶּן יַעֲקֹב, וְנִרְמָז בַּכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר עַל רְאוּבֵן, “כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי” בְּגִימַטְרִיָּא זֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוּס, וּבְסֵפֶר ‘דְּבָרִים נֶחֱמָדִים’ מֵהַ’בְּנֵי יִשָׂשׂכָר’ (סנהדרין סח) מְבָאֵר שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לֹא הָיָה מֵעֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת, כֵּיוָן שֶׁרְאוּבֵן לֹא חָטָא, וְלָכֵן הוּא אָמַר עַל חֲבֵרָיו שֶׁלֹּא בָּאוּ לִלְמֹד מִמֶּנּוּ, תָּמֵהַּ אֲנִי אִם יָמוּתוּ מִיתַת עַצְמָן, וְעַל רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁלְּךָ קָשָׁה מִשֶּׁלָּהֶן, לְרַמֵּז לָהֶם שֶׁלֹּא לָמְדוּ מִמֶּנּוּ בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֶם שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ בְּיוֹסֵף.]

כָּתוּב

(בראשית מט, ה) “שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם: בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר” וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י “בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי” זֶה מַעֲשֶׂה זִמְרִי וְכוּ’, “כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ” אֵלּוּ חֲמוֹר וְאַנְשֵׁי שְׁכֶם וְכוּ’, “וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר” רָצוּ לַעֲקוֹר אֶת יוֹסֵף, רוֹאִים שֶׁהַפָּסוּק מְקַשֵּׁר אֶת שִׁמְעוֹן וְלֵוִי בְּמַעֲשֶׂה זִמְרִי, וּבַהֲרִיגַת הָעִיר שְׁכֶם, וּבִמְכִירַת יוֹסֵף, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּבַהֲרִיגַת שְׁכֶם הֵם הִפְרִידוּ אֶת הַשּׁוֹר מֵחֲמוֹר, וּבִמְכִירַת יוֹסֵף חִבְּרוּ אֶת הַשּׁוֹר לַחֲמוֹר, וְזִמְרִי שׁוּב חִבֵּר אֶת הַשּׁוֹר לַחֲמוֹר, וּפִנְחָס הִפְרִיד. וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (רות צו.) שֶׁכָּל אָדָם הַפּוֹגֵם בַּיְסוֹד עוֹבֵר עַל “לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו”.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (במדב”ר כא, ג) זִמְרִי בֶּן סָלוּא אָבִיו קִנֵּא עַל הַזְּנוּת תְּחִלָּה “וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְּנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי”, וְזֶה פָּרַץ גָּדֵר שֶׁגָּדַר אָבִיו. רוֹאִים שֶׁזִּמְרִי פָּגַם בַּתִּקּוּן שֶׁתִּקֵּן אָבִיו, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְשִׁמְעוֹן הִפְרִיד אֶת הַשּׁוֹר מֵהַחֲמוֹר, וְזִמְרִי חִבֵּר. וְנִרְאֶה דְּלָכֵן הֶעֱנִישׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן בְּמִיתָה בַּמַּגֵּפָה, דְּזֶה שֶׁהַסַּבָּא שֶׁלָּהֶם שִׁמְעוֹן בֶּן יַעֲקֹב גָּזַר מִיתָה עַל אַנְשֵׁי שְׁכֶם עַל פְּגַם הַיְסוֹד שֶׁפָּגְמוּ בְּדִינָה, וְהוּא הִפְרִיד בֵּין הַשּׁוֹר לַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה, זֶה מְחַיֵּב אוֹתָם מִיתָה עַל פְּגַם הַיְסוֹד שֶׁפָּגְמוּ עִם בְּנוֹת מוֹאָב וּבָזֶה הֵם שׁוּב חִבְּרוּ אֶת הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה, הֱיוֹת שֶׁהֵם נָתְנוּ כֹּחַ מֵהַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה לְבִלְעָם הָרוֹכֵב עַל חֲמוֹר, בְּסוֹד הַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה. [עַיֵּן בְּסֵפֶר עֵמֶק הַמֶּלֶךְ פָּרָשַׁת בָּלָק, שֶׁחֲמוֹרוֹ שֶׁל בִּלְעָם הָיָה גִּלְגּוּל יִשְׁמָעאֵל הַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה]. וּבָזֶה שֶׁפִּינְחָס נֶכְדּוֹ שֶׁל לֵוִי בֶּן יַעֲקֹב שֶׁהוּא גַּם גָּזַר מִיתָה עַל אַנְשֵׁי שְׁכֶם, בָּא וּבִצַּע אֶת אוֹתוֹ גְּזַר דִּין שֶׁסָּבוֹ עָשָׂה בְּאַנְשֵׁי שְׁכֶם, הַיְינוּ מִיתַת חֶרֶב, וְהָרַג בַּחֶרֶב אֶת זִמְרִי בֶּן סָלוּא, הוּא שׁוּב הִפְרִיד בֵּין הַשּׁוֹר לַחֲמוֹר, וּבָזֶה כִּפֵּר פִּינְחָס עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֱיוֹת שֶׁהוּא בִּצַּע אֶת הַפְּעֻלָּה שֶׁהָיְתָה צְרִיכָה לְהֵעָשׂוֹת בְּאוֹתוֹ זְמַן. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘גַּלְגַּל הַחַיִּים’ שֶׁהַכָּתוּב (במדבר כה, ו) וַיִּקַח רֹמַח” אוֹתִיּוֹת חֲמֹר. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁפִּנְחָס הִפְרִיד אֶת הַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה מֵהַשּׁוֹר.

וְכֵן

בִּתְחִלָּה, כְּשֶׁבָּלָק קָרָא לְבִלְעָם הָרוֹכֵב עַל חֲמוֹר לָבֹא לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל, הוּא הִמְשִׁיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל לְשׁוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כב, ד) “וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה”. דְּבָלָק רָצָה לְחַבֵּר אֶת הַחֲמוֹר שֶׁל בִּלְעָם לַשּׁוֹר שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי לְכַלּוֹתָם חַס וְשָׁלוֹם, וּכְשֶׁהַקְּלָלוֹת לֹא הִצְלִיחוּ אָמַר לוֹ בִּלְעָם לְחַבֵּר אֶת הַשּׁוֹר לַחֲמוֹר דֶּרֶךְ הַזְּנוּת.ִ וְכֵן “בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר” ס”ת נָמֵ”ר הַמְסַמֵּל אֶת חִבּוּר הַשּׁוֹר לַחֲמוֹר דֶּרֶךְ הַזְּנוּת כְּדִלְעֵיל, וְכֵן הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר עַל בִּלְעָם (במדבר כד, ג) “הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן” ס”ת נָמֵ”ר.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (סנהדרין פב:) “וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל” וכו’, בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְדָחְפוֹ. אָמַר לָהֶם, [הקב”ה] הַנִּיחוּ לוֹ קַנַּאי בֶּן קַנַּאי הוּא. וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י קַנַּאי מִשֵּׁבֶט לֵוִי שֶׁקִּנֵּא בְּמַעֲשֶׂה דִּינָה. רוֹאִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קִשֵּׁר בֵּין מַעֲשֶׂה פִנְחָס שֶׁהָרַג אֶת זִמְרִי, לְמַעֲשֶׂה סָבוֹ לֵוִי שֶׁהָרַג אֶת שְׁכֶם.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (חולין קלד:) שֶׁבִּזְכוּת שֶׁפִּנְחָס הָרַג אֶת זִמְרִי זָכָה לוֹ וּלְבָנָיו בַּמַּתָּנוֹת זְרוֹעַ לְחָיַיִּם וְקֵבָה, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּבִזְכוּת שֶׁפִּנְחָס הִפְרִיד שׁוֹר מֵחֲמוֹר, וְקִדֵּשׁ אֶת בְּחִינַת הַשּׁוֹר, זָכָה בְּמַתְּנוֹת הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה שֶׁשָּׁרְשָׁם מִפְּנֵי שׁוֹר שֶׁבַּמֶּרְכָּבָה. כְּפִי שֶׁמּוּבָא בְּלק”ת לְהָאֲרִיזַ”ל (פ’ ויקרא ע’ קפ). וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שְׁלִיטָ”א שֶׁהָאוֹתִיּוֹת שֶׁקּוֹדֶם רמ”ח הֵן זל”ק ר”ת זְרוֹעַ לְחָיַיִּם קֵבָה, וְהַכָּתוּב (במדבר כה, ו) “וַיִּקַח רֹמַח” מְרַמֵּז שֶׁפִּנְחָס לָקַח זְרוֹעַ לְחָיַיִּם וְקֵבָה.

כָּתוּב

(במדבר כה, יב) “הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם”. נִרְאֶה דְּפִנְחָס זָכָה בִּשְׁלֵמוּת הַיְסוֹד, “בְּרִיתִי שָׁלוֹם”, בִּזְכוּת שֶׁהוּא מָנַע מִזִּמְרִי לַחֲטֹא בִּבְחִינַת מְכִירַת יוֹסֵף וְלִפְגֹּם אֶת חִבּוּר הַיְסוֹד לַמַּלְכוּת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘בֵּית עוֹלָמִים’ לָרי”א חֶבֶר (דף קמט. ד”ה ותאנא), שֶׁהַמִּלָּה קִנְאָה בְּגִימַטְרִיָּא יוֹסֵף, וּפִינְחָס הִתְלַבֵּשׁ בִּלְבוּשׁ קִנְאָה שֶׁהוּא בִּבְחִינַת יוֹסֵף הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה, כְּשֶׁקִּנֵּא עַל מַעֲשֵׂה זִמְרִי. וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (תשא נו:) שֶׁפִּינְחָס בְּקַנָּאוּתוֹ חִבֵּר יְסוֹד לַמַּלְכוּת. וְכֵן מוּבָא בְּ’שַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (הקדמה לב) שֶׁפִּינְחָס הָיָה גִּלְגּוּל יוֹסֵף.

כָּתוּב

(במדבר לא, א) “וַיְדַבֵּר ה’ אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים וְגוֹ’ וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְגוֹ'”. וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י “אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס”, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִי שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה שֶׁהָרַג אֶת כָּזְבִּי בַּת צוּר יִגְמֹר, דָּבָר אַחֵר שֶׁהָלַךְ לִנְקֹם נִקְמַת יוֹסֵף אֲבִי אִמּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר “וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ”. נִרְאֶה דִּשְׁנֵי הַפֵּרוּשִׁים הֵם אֶחָד, כֵּיוָן שֶׁפִּנְחָס הָרַג אֶת כָּזְבִּי וְהִפְרִיד שׁוֹר מֵחֲמוֹר, הוּא רָאוּי לְתַקֵּן אֶת מְכִירַת יוֹסֵף שֶׁשָּׁם חִבְּרוּ שׁוֹר לַחֲמוֹר.

וְכֵן

מָצִינוּ שֶׁפִּנְחָס הָיָה מֵהַמְּרַגְּלִים שֶׁשָּׁלַח יְהוֹשֻׁעַ קֹדֶם שֶׁנִּכְנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהוּא נִצַּל עַל יְדֵי רָחָב הַזּוֹנָה, שֶׁהִטְמִינָה אוֹתוֹ בְּבִגְדֵי הַפִּשְׁתָּן שֶׁל הַזְּנוּת שֶׁהָיוּ אֶצְלָהּ עַל הַגָּג, [גַּג בְּגִימַטְרִיָּא שֵׁשׁ, וּמְרַמֵּז עַל פְּגַם הַיְסוֹד הַשַּׁיָּךְ לְמִסְפַּר שֵׁשׁ]. וּבִזְכוּת זֶה שֶׁהִיא הִצִּילָה אוֹתוֹ הוּא נָתַן לָהּ “אוֹת אֱמֶת”, שֶׁהִיא הָאוֹת ו’ הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה, הַיְינוּ הוּא קִשֵּׁר אוֹתָהּ לַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה, וּבִטֵּל אֶת קְלִפַּת הַזְּנוּת מִמֶּנָּהּ, עַד שֶׁזָּכְתָה לְהִנָּשֵׂא לִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל תּוֹרָה’.

וְכֵן

מָצִינוּ קֶשֶׁר מִשְׁפַּחְתִּי בֵּין פִּנְחָס לְרָחָב הַזּוֹנָה דְּמוּבָא בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (שופטים שסב) וּמִיִּתְרוֹ בָּאָה רָחָב הַזּוֹנָה, וּמִמֶּנָּהּ חֶבֶר הַקֵּינִי. רוֹאִים שֶׁרָחָב הַזּוֹנָה הָיְתָה נֶכְדָּה שֶׁל יִתְרוֹ. וּמָצִינוּ שֶׁפִּנְחָס הָיָה נֶכֶד שֶׁל יִתְרוֹ, כַּמּוּבָא בַּגְּמָ’ (סוטה מג.) שְׁבָטִים מְבַזִּין אוֹתוֹ [אֶת פִּנְחָס] רְאִיתֶם בֶּן פּוּטִי זֶה שֶׁפִּטֵם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, יַהֲרֹג נָשִׂיא מִיִּשְׂרָאֵל.

וְכֵן

רוֹאִים מֵהָאֲרִיזָ”ל קֶשֶׁר מִשְׁפַּחְתִּי בֵּין רָחָב הַזּוֹנָה לְיָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי שֶׁזָּנְתָה עִם סִיסְרָא לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְזָכְתָה שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּהּ רַבִּי עֲקִיבָא. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דִּכְשֵׁם שֶׁרָחָב הַזּוֹנָה עָזְבָה אֶת הַזְּנוּת וְהִתְקַשְּׁרָה עִם הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה דֶּרֶךְ פִּנְחָס, כָּךְ יָעֵל הוֹלִידָה דֶּרֶךְ מַעֲשֶׂה זְנוּת לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֶת רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁתִּקֵּן אֶת חִבּוּר הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר שֶׁל מְכִירַת יוֹסֵף, וְשֶׁל זִמְרִי, וְשֶׁל שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר כְּדִלְעֵיל. וְיוֹצֵא שֶׁפִּנְחָס שֶׁדָּקַר אֶת זִמְרִי, הִתְחִיל אֶת תִּקּוּנוֹ, בְּמַה שֶּׁתִּקֵּן אֶת רָחָב הַזּוֹנָה, שֶׁהוֹלִידָה אֶת יָעֵל, שֶׁהוֹלִידָה אֶת רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהוּא גִּלְגּוּל זִמְרִי. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘גָּלוּת יִשְׁמָעאֵל’ מֵהָרה”ג ר’ מָרְדֳּכַי נוֹיגֶרְשֶׁל שְׁלִיטָ”א שֶׁרָחָב הַזּוֹנָה, אוֹ יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר, הֵן אוֹתִיּוֹת חֶרֶב. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז עַל הַ“חֶרֶב נוֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית” שֶׁהִיא מִדָּתוֹ שֶׁל פִּנְחָס. וְכֵן הַסַּבָּא שֶׁלָּהֶם יִתְרוֹ נִקְרָא חֶבֶר כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (שמות יח, א).

הֵבֵאנוּ

לְעֵיל אֶת הַ’שַּׁעַר הַגִּלְגּוּלִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (הקדמה לב) שֶׁפִּינְחָס הָיָה גִּלְגּוּל יוֹסֵף. וּמוּבָא בָּרמ”ע מִפָּאנוֹ (גלגולי נשמות אות מ’) שֶׁיְּהוֹשֻׁעַ הָיָה גִּלְגּוּל יוֹסֵף, וְרָחָב הָיְתָה גִּלְגּוּל אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר, וְנִשֵּׂאת לוֹ לְתַקֵּן אֶת הַפְּגָם שֶׁפָּגְמָה בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֶם. וְיוֹצֵא לְפִי זֶה שֶׁנִּיצוֹץ נִשְׁמַת יוֹסֵף שֶׁהָיָה מְגֻלְגָּל בְּפִנְחָס הִתְחִיל לְתַקֵּן אֶת רָחָב שֶׁהָיְתָה גִּלְגּוּל אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר, וְעוֹד נִיצוֹץ נִשְׁמַת יוֹסֵף שֶׁהָיָה מְגֻלְגָּל בִּיהוֹשֻׁעַ סִיֵּם אֶת הַתִּקּוּן. [וְכֵן יוֹצֵא שֶׁיִּתְרוֹ הַנִּקְרָא פּוּטִי, הוֹלִיד אֶת רָחָב שֶׁהָיְתָה גִּלְגּוּל אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר.]

מוּבָא

בָּרמ”ע מִפָּאנוֹ (גלגולי נשמות אות פ) שֶׁשְּׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הִתְגַּלְגֵּל בְּשׁוֹרוֹ שֶׁל אָבִיו שֶׁל גִּדְעוֹן, שֶׁעָשׂוּ מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה, וַה’ צִוָּה לְגִדְעוֹן לִשְחֹט אֶת הַשּׁוֹר לַה’, וּבִשְׁחִיטָה זוֹ שֶׁנֶּעֶשְׂתָה עַל יְדֵי גִּדְעוֹן נֶכְדּוֹ שֶׁל יוֹסֵף נִתְקַן שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר. נִרְאֶה דְּלָכֵן בִּזְכוּת זֶה זָכָה גִּדְעוֹן לְנַצֵּחַ אֶת מִדְיָן כַּמּוּבָא בְּשׁוֹפְטִים פֶּרֶק ו’, דִּשְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר פָּגַם בַּשּׁוֹר דִּקְדֻשָּׁה, וְהִתְגַּלְגֵּל בְּשׁוֹר, וּבָזֶה שֶׁנֶּכְדּוֹ שֶׁל יוֹסֵף הַשּׁוֹר דִּקְדֻשָּׁה בִּטֵּל אֶת הָרַע שֶׁבַּשּׁוֹר וְשָׁחֲטוֹ לַה’, הוּא הִפְרִיד אֶת שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר מֵהַשּׁוֹר דִּקְדֻשָּׁה וְתִקֵּן אֶת שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר וְאֶת הַשּׁוֹר דִּקְדֻשָּׁה. וְלָכֵן בִּזְכוּת זֶה הוּא זָכָה לְנִצָּחוֹן עַל מִדְיָן, דְּמִדְיָן הִיא קְלִפַת הַזְּנוּת שֶׁמְּנַסָּה לִינֹק מֵהַשּׁוֹר דִּקְדֻשָּׁה, וּבִזְכוּת שֶׁגִּדְעוֹן תִּקֵּן שֶׁהַקְּלִפָּה לֹא תִּינַק מֵהַשּׁוֹר דִּקְדֻשָּׁה, הוּא נִצֵּחַ אֶת מִדְיָן.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (ברכות נח.) מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁבָּעַל מִצְרִית וְר’ שֵׁילָא הִלְּקָה אוֹתוֹ, וְהִלְשִׁין לַמַּלְכוּת שֶׁר’ שֵׁילָא דָּן בְּלִי רְשׁוּת, וְשָׁלְחוּ לִקְרֹא לְר’ שֵׁילָא, וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ מַדּוּעַ הוּא הִלְּקָה אֶת אוֹתוֹ אָדָם, וְאָמַר כֵּיוָן שֶׁבָּעַל חֲמוֹרָה, [שֶׁלְּפִי חֻקֵּי הַמַּלְכוּת שָׁם זֶה הָיָה אָסוּר], וְשָׁאֲלוּ אֶת ר’ שֵׁילָא אִם יֵשׁ לוֹ עֵדִים וְאָמַר שֶׁכֵּן, וְנַעֲשָׂה לוֹ נֵס שֶׁבָּא אֵלִיָּהוּ לְהָעִיד וְכוּ’, עַד שֶׁהַמַּלְכוּת נָתְנָה לוֹ רְשׁוּת מְיֻחֶדֶת לָדוּן. וּכְשֶׁיָּצָא פָּגַשׁ בְּאוֹתוֹ אָדָם, וְשָׁאַל אוֹתוֹ מַדּוּעַ שִׁקֵּר כְּאִלּוּ הוּא בָּעַל חֲמוֹרָה, וְעָנָה לוֹ שֶׁהַמִּצְרִים הֵם חֲמוֹרִים, “בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם”, וְרָצָה שׁוּב לְהַלְשִׁין עָלָיו, וְר’ שֵׁילָא הֲרָגוֹ. וּמוּבָא בָּרמ”ע מִפָּאנוֹ (גלגולי נשמות אות י’) שֶׁר’ שֵׁילָא הוּא גִּלְגּוּל פִּנְחָס, וְאוֹתוֹ אָדָם גִּלְגּוּל זִמְרִי. וּבְסֵפֶר ‘גַּלְגַּל הַחַיִּים’ מְבָאֵר שֶׁבִּשְׁנֵי הַגִּלְגּוּלִים פִּנְחָס עָשָׂה דִּין לְעַצְמוֹ, וְלָכֵן אֵלִיָּהוּ בָּא לְעָזְרוֹ, כִּי אֵלִיָּהוּ הוּא פִּנְחָס. וּמַקְּשֶׁה שָׁם מַדּוּעַ הוּא אָמַר שֶׁהוּא בָּעַל חֲמוֹרָה וְלֹא אָמַר סְתָם בְּהֵמָה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁאוֹתוֹ אָדָם הָיָה גִּלְגּוּל זִמְרִי, שֶׁהָיָה גִּלְגּוּל שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר שֶׁהָיָה בִּבְחִינַת חֲמוֹר, לָכֵן הוּא אָמַר עָלָיו שֶׁבָּעַל חֲמוֹרָה לְרַמֵּז שֶׁהוּא נִדְבַּק בִּקְלִפַּת הַחֲמוֹר, וְכֵן כְּשֶׁהוּא שָׁאַל אוֹתוֹ מַדּוּעַ שִׁקֵּר, הוּא עָנָה שֶׁזֹּאת אֱמֶת בִּגְלַל שֶׁהַמִּצְרִים הֵם חֲמוֹרִים, הוּא רָמַז לוֹ שֶׁהוּא נִדְבַּק בִּקְלִפַּת הַחֲמוֹר.

מָצִינוּ

בַּזֹּהַר (תשא קצ:) שֶׁה’ אָמַר לְמֹשֶה לְהַעֲבִיר לְפִנְחָס אֶת מִדַּת הַבְּרִית שָׁלוֹם, בִּזְכוּת מַעֲשֵׂה הַקַּנָּאוּת שֶׁלּוֹ כְּשֶׁדָּקַר אֶת זִמְרִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כה, יב) “לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם”, וּמֹשֶה בְּהַסְכָּמָתוֹ הֶעֱבִיר אֶת הַמַּדְרֵגָה הַזֹּאת שֶׁהָיְתָה אֶצְלוֹ, לְפִנְחָס. וּכְשֶׁאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא שֶׁהוּא פִּנְחָס קִטְרֵג עַל יִשְׂרָאֵל, ה’ לָקַח מִמֶּנּוּ מַדְרֵגָה זֹאת. לָכֵן אֵלִיָּהוּ הָלַךְ לְהַר חוֹרֵב כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מ”א יט, ח) “וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב”. כְּדֵי לְבַקֵּשׁ מִמֹּשֶה שֶׁשּׁוּב יִתֵּן לוֹ אֶת מַדְרֵגַת הַבְּרִית שָׁלוֹם, וּמֹשֶה אָמַר לוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְקַבְּלָהּ עַכְשָׁיו מִמֶּנּוּ, אֶלָּא יֵלֵךְ לְיַלְדֵּי יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן שֶׁהֵם נִימוֹלִים, וּמֵהֶם תִּתְנוֹצֵץ אֶצְלוֹ שׁוּב הַמַּדְרֵגָה הַזֹּאת. וּלְשׁוֹן הַזֹּהַר שָׁם, אֶלָּא זִיל לְיַנּוֹקַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל וּמֵאִינּוּן תִּרְוָח, וְאִינּוּן יַהֲבֵי לָךְ, וְכָךְ הוּא עָבִיד. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁכָּל בְּרִית מִילָה מְנַתֶּקֶת אֶת הַשּׁוֹר מֵהַחֲמוֹר, שָׁם הַמָּקוֹם שֶׁפִּנְחָס יָכוֹל לְקַבֵּל אֶת מַדְרֵגַת נִתּוּק הַשּׁוֹר מֵהַחֲמוֹר, שֶׁהִיא מַדְרֵגַת הַבְּרִית שָׁלוֹם.

הָעֵגֶל הָיָה חֶצְיוֹ שׁוֹר וְחֶצְיוֹ חֲמוֹר

מָצִינוּ

בְּרַשִּׁ”י (שמות לב, ד) כֵּיוָן שֶׁהִשְׁלִיכוּ הַזָּהָב בָּאוּר מִיכָה הָיָה שָׁם, וְהָיָה בְּיָדוֹ שֵׁם וְטַס שֶׁכָּתַב בּוֹ משֶׁה עֲלֵה שׁוֹר עֲלֵה שׁוֹר, לְהַעֲלוֹת אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף מִתּוֹךְ נִילוּס, וְהִשְׁלִיכוֹ לְתוֹךְ הַכּוּר וְיָצָא הָעֵגֶל. וּמוּבָא בְּלק”ת לְהָאֲרִיזַ”ל (תשא ע’ קסו) וְהִנֵּה הָעֵגֶל שֶׁעָשׂוּ עֵרֶב רַב הָיָה צוּרַת חֲמוֹר וְשׁוֹר יַחְדָּיו כַּנִּזְכָּר בַּזֹּהַר, הַשּׁוֹר יָצָא בְּכֹחַ אוֹתוֹ טַס וְכוּ’, וַחֲמוֹר טָמֵא עָשׂוּ אוֹתוֹ הַמִּצְרִים [הָעֵרֶב רַב] בְּכֹחַ כִּשְׁפֵיהֶם, וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תשא קצא.) שֶׁרָאשֵׁי הָעֵרֶב רַב שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, הָיוּ יונו”ס וְיומברו”ס בָּנָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע, וּבֵאַרְנוּ לְעֵיל שֶׁבִּלְעָם הָרוֹכֵב עַל חֲמוֹר הוּא בִּבְחִינַת חֲמוֹר דִּקְלִפָּה. (ע’ בתיקוני זהר קמב. ובזהר תשא קצב: וע’ במגלה עמוקות פ’ משפטים שהעגל היה חציו שור וחציו חמור.), נִרְאֶה דְּטַס זֶה שֶׁהָיָה הַגָּבִיעַ שֶׁל יוֹסֵף בִּבְחִינַת יְסוֹד כְּדִלְעֵיל, וְהָיָה בּוֹ כֹּחַ לְהוֹצִיא אֶת הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל יוֹסֵף, מִתּוֹךְ הַיְסוֹד דִּקְלִפָּה שֶׁל מִצְרַיִם שֶׁהוּא הַנִּילוּס, וּלְהַפְרִיד אֶת בְּחִינַת הַחֲמוֹר שֶׁל מִצְרַיִם מִבְּחִינַת הַשּׁוֹר שֶׁל יוֹסֵף הַצַּדִּיק, הָיָה בּוֹ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת הַהֵפֶךְ גַּם כֵּן, הַיְינוּ לָקַחַת כֹּחַ מֵהַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת שׁוֹר, וְלִיצֹר יְסוֹד דִּקְלִפָּה חָדָשׁ כְּצוּרַת עֵגֶל. וְכָאן שׁוּב הַגָּבִיעַ שֶׁל יוֹסֵף מְחַבֵּר אֶת הַשּׁוֹר לַחֲמוֹר דֶּרֶךְ הַכֹּחַ שֶׁל אַהֲרֹן שֶׁבָּא מִשֵּׁבֶט לֵוִי. וְכֵן מָצִינוּ בְּרַשִּׁ”י עַל הַכָּתוּב (שמות לב, ו) “וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק” שֶׁבְּחֵטְא הָעֵגֶל פָּגְמוּ בַּיְסוֹד.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא תשא כ) שֶׁה’ דִּבֵּר עִם משֶׁה קָשׁוֹת לְאַחַר חֵטְא הָעֵגֶל בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה שֶׁנֶּאֶמְרָה עַל יוֹסֵף (בראשית מב, ל) “דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת”. וּבֵאַרְנוּ לְעֵיל שֶׁיּוֹסֵף הוֹכִיחַ אֶת הָאַחִים עַל חִבּוּר הַשּׁוֹר לַחֲמוֹר בִּמְכִירַת יוֹסֵף. וְהֵבֵאנוּ מֵהַגְּמָ’ (מכות יא.) שֶׁהַלָּשׁוֹן קָשֶׁה הִיא לָשׁוֹן שֶׁל עַזּוּת הַמְסַמֶּלֶת חִבּוּר שׁוֹר לַחֲמוֹר. וְכֵן עַל מְכִירַת יוֹסֵף כָּתוּב (בראשית מט, ז) “וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה”. וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘סוֹד הַחֵצִי’ שֶׁקֹּשִי מְרַמֵּז עַל קִשּׁוּי הַיְסוֹד, וְעַל הַקֶּשֶׁת הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד.

וְכֵן

מוּבָא בַּ’כְּלִי יָקָר’ (ויקרא ט, ג) שֶׁקִּנְאַת הָאַחִים בְּיוֹסֵף שֶׁגָּרְמָה אֶת מְכִירַת יוֹסֵף, גָּרְמָה גַּם אֶת חֵטְא הָעֵגֶל שֶׁקִּנְאוּ בְּמשֶׁה רַבֵּנוּ, וּשְנֵי הַחֲטָאִים הֵם מֵאוֹתוֹ שֹׁרֶשׁ. וְכֵן מָצִינוּ בַּיְרוּשַׁלְמִי (שקלים ט:) שֶׁמִּצְוַת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל מְתַקֶּנֶת אֶת חֵטְא הָעֵגֶל, וְאֶת חֵטְא מְכִירַת יוֹסֵף, דְּיוֹסֵף נִמְכַּר בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף שֶׁהִתְחַלְּקוּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל לְכָל שֵׁבֶט, וְרוֹאִים שֶׁשְּׁנֵי הַחֲטָאִים פָּגְמוּ בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה, וְתִקּוּנָם הוּא עַל יְדֵי מִצְוַת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּמָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (תשא נד.) שֶׁמַּחֲצִית הַשֶּׁקֶל מְזַוֶּגֶת יְסוֹד וּמַלְכוּת, וּמִמֵּילָא הִיא מְתַקֶּנֶת אֶת הַפֵּרוּד שֶׁעָשׂוּ בֵּין הַיְסוֹד לַמַּלְכוּת בִּשְׁנֵי חֲטָאִים אֵלּוּ.

מָצִינוּ

בַּזֹּהַר (תיקונים קמב.) וְנָפַקְתְּ עֶגְלָא דְּיוֹקָנָא דְּשׁוֹר וַחֲמוֹר, בְּהַהוּא זִמְנָּא צְוָוחַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמַרְתְּ, “יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן”, וּמָצִינוּ בַּגְּמָ’ (מכות כג.) שֶׁמַּלְקִים אֶת הַחַיָּבִים בְּל”ט מַלְקוֹת בִּרְצוּעוֹת שֶׁל שׁוֹר וַחֲמוֹר יַחַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעי’ א, ג) “יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו, יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן”. נִרְאֶה דְּיֵשׁ כָּאן רֶמֶז כֵּיוָן שֶׁכָּל חֵטְא פּוֹגֵם בְּחִבּוּר יְסוֹד וּמַלְכוּת כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל חֵטְא’, לָכֵן הָיוּ מַלְקִים בִּרְצוּעוֹת שֶׁל שׁוֹר וַחֲמוֹר לְרַמֵּז שֶׁהוּא פּוֹגֵם בְּחִבּוּר יְסוֹד וּמַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה בְּסוֹד שׁוֹר וַחֲמוֹר, כְּמוֹ בְּחֵטְא הָעֵגֶל שֶׁפָּגְמוּ בִּבְחִינָה זוֹ. לָכֵן הַפָּסוּק “יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ” מְרַמֵּז עַל שְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (מכות כב:) שֶׁהָיוּ מַלְקִים בְּד’ רְצוּעוֹת שֶׁל שׁוֹר, [אֶחָד כָּפוּל אַרְבַּע], וּב’ רְצוּעוֹת שֶׁל חֲמוֹר, יַחַד שֵׁשׁ רְצוּעוֹת, וּמִסְפַּר שֵׁשׁ מְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד. וְכֵן מוּבָא בְּ’שַׁעַר הַמִּצְווֹת’ לְהָאֲרִיזַ”ל (תצא ע’ קמג) שֶׁמַּלְקוֹת מְטַהֲרוֹת אֶת עַמּוּד הָאֶמְצַע שֶׁהַחֲסָדִים יוּכְלוּ לְהִתְפַּשֵּׁט בְּז”א וְלָרֶדֶת לַמַּלְכוּת. וְכֵן בֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל עַיִן’ שֶׁהָיוּ קוֹשְׁרִין אֶת הַלּוֹקֶה עַל הָעַמּוּד, לְרַמֵּז שֶׁהַחֵטְא פּוֹגֵם בְּעַמּוּד הָאֶמְצַע.

מוּבָא

בְּסֵפֶר ‘מְגַלֵּה עֲמֻקּוֹת’ (אופן עא) הַמְשַׁחְרֵר עַבְדּוֹ עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה שֶׁל “לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ”, לָכֵן נִקְרָא עֶבֶד מְשׁוּחְרָ”ר, בְּהֵיפֶךְ אַתְוָון שׁוֹ”ר חֲמוֹ”ר, שֶׁהוּא מֵבִיא וּמְזַוֵּג שׁוֹר וַחֲמוֹר יַחְדָּו. וְקָשִׁים גֵּרִים כַּסַּפַחַת גַּם כֵּן מִטַּעַם זֶה, שֶׁהֵם צָרַעַת שֶׁבָּאִים מִב’ סִטְרִין שׁוֹ”ר וַחֲמוֹ”ר, שֶׁהֵם בְּגִימַטְרִיָּא צָרַעַ”ת. נִרְאֶה לְבָאֵר כֵּיוָן שֶׁהָעֲבָדִים וְהַגֵּרִים קוֹדֶם שֶׁהִתְגַּיְּרוּ וְהִשְׁתַּחְרְרוּ הָיוּ בִּבְחִינַת חֲמוֹר דִּקְלִפָּה, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (דברים כג, יח) אוּנְקְלוּס תִּרְגֵּם לֹא תְהֵא אִתְּתָא מִבְּנַת יִשְׂרָאֵל לִגְבָר עַבְדָּא שֶׁהֲרֵי הוּקְשׁוּ לַחֲמוֹר שֶׁנֶּאֱמַר “שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר” עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר. וּלְאַחַר שֶׁהִתְגַּיְּרוּ וְהִשְׁתַּחְרְרוּ קִבְּלוּ כֹּחַ מֵהַשּׁוֹר דִּקְדֻשָּׁה, יֵשׁ כָּאן בְּחִינָה שֶׁל חִבּוּר שׁוֹר וַחֲמוֹר, בִּגְלַל אֲחִיזַת הַחִיצוֹנִים שֶׁעֲדַיִן יוֹנְקִים מֵהֶם, וּמְקַבְּלִים כֹּחַ שֶׁל שׁוֹר וַחֲמוֹר יַחְדָּו.

מִצְוַת בְּכוֹר וּתְּפִלִּין קִדּוּשׁ הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר

נִרְאֶה

דְּלָכֵן ה’ צִוָּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּיצִיאַת מִצְרַיִם (שמות יג, ב) “קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ’, וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְגוֹ'”, דְּקִדּוּשׁ הַבְּכוֹרִים וְהַחֲמוֹרִים הָיָה קִדּוּשׁ בְּחִינַת הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר אֵצֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְאַחַר שֶׁזָּכוּ לְהַפְרִיד אֶת הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה, דִּבְכוֹר הוּא בְּסוֹד שׁוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב עַל יוֹסֵף (דברים לג, יז) “בְּכוֹר שׁוֹרוֹ”, וְהַטַּעַם נִרְאֶה לְבָאֵר דְּשׁוֹר מְרַמֵּז עַל כֹּחַ הַיְסוֹד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יד, ד)“וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר”, וּבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל שׁוֹפָר’ שֶׁבְּכוֹר מְסַמֵּל אֶת כֹּחַ הַיְסוֹד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מט, ג) “בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי”. וְלָכֵן הַכָּתוּב מַמְשִׁיךְ (שמות יג, יד) “וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה’ מִמִּצְרַיִם וְגוֹ'”, בִּגְלַל שֶׁה’ הוֹצִיא אוֹתָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְהִכָּה אֶת בְּכוֹרֵיהֶם וְהִפְרִיד אֶת הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה, אֲנַחְנוּ מְצֻוִּים לְקַדֵּשׁ אֶת הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר שֶׁלָּנוּ דֶּרֶךְ מִצְווֹת הַבְּכוֹרָה.

וְכֵן

מֻזְכֶּרֶת בְּפָרָשַׁת מִצְוַת בְּכוֹר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם גַּם מִצְוַת תְּפִלִּין, וְכַיָּדוּעַ שֶׁפַּרְשִׁיּוֹת בְּכוֹר הֵן הַפַּרְשִׁיּוֹת שֶׁשָּׂמִים בַּתְּפִלִּין, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּמִצְוַת תְּפִלִּין עוֹשִׂים מִבְּהֵמָה טְהוֹרָה, וְהִיא גַּם מְקַדֶּשֶׁת אֶת בְּחִינַת שׁוֹר כְּמוֹ בְּכוֹרָה, דְּכָל הַבְּהֵמוֹת הֵן בְּחִינַת שׁוֹר כְּפִי שֶׁמּוּבָא בְּלק”ת לְהָאֲרִיזַ”ל (פ’ ויקרא ע’ קפ), שֶׁשֹּׁרֶשׁ כָּל הַבְּהֵמוֹת הוּא מִפְּנֵי שׁוֹר שֶׁבַּמֶּרְכָּבָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים יב.) שֶׁרְצוּעוֹת הַתְּפִלִּין קוֹשְׁרוֹת אֶת הַקַּרְנַיִם שֶׁל שׁוֹר הַמּוּעָד שֶׁל הַסִּטְרָא אַחְרָא. וְכֵן בֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל צִיצִית’ שֶׁמִּצְוַת תְּפִלִּין מְבִיאָה אֶת שֶׁפַע הַפַּרְנָסָה, וְזֹאת בְּחִינַת הַשּׁוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יד, ד)“וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר”.

וְכֵן

מוּבָא בְּ’סֵפֶר הַחִנּוּךְ’ (מצוה יח’ וצא’) שֶׁמִּצְוַת בִּכּוּרִים הִיא בִּבְחִינַת בְּכוֹר. וּמָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (בכורים ג, ג) הַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם וְקַרְנָיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וְרוֹאִים שֶׁקִּיְּמוּ מִצְוַת בִּכּוּרִים עִם שׁוֹר. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים ל.) שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּם מִצְוַת בִּכּוּרִים וּבְכוֹרָה הוּא מְעָרֵב שׁוֹר בַּחֲמוֹר.

וְכֵן

רוֹאִים לְאַחַר חֵטְא הָעֵגֶל כְּשֶׁשּׁוּב חִבְּרוּ אֶת הַשּׁוֹר לַחֲמוֹר, כָּתוּב (במדבר ג, מה) “קַח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם” וְאוֹמֵר רַשִּׁ”י שֶׂה אֶחָד שֶׁל בֶּן לֵוִי פָּדָה כַּמָּה פִּטְרֵי חֲמוֹרִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דְּהַלְּוִיִם שֶלֹּא חָטְאוּ בָּעֵגֶל נִצְטַוּוּ לְקַדֵּשׁ אֶת בְּחִינַת הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר בִּמְקוֹם הַבְּכוֹרִים שֶׁקִּלְקְלוּ אֶת בְּחִינַת הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר שֶׁלָּהֶם, וְכָאן שׁוּב שֵׁבֶט לֵוִי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הַכֹּחַ לְהַפְרִיד בֵּין שׁוֹר לַחֲמוֹר, עָשׂוּ אֶת הַתִּקּוּן.

וְכֵן

מוּבָא בְּ’אֵלִיָּהוּ רַבָּה’ (או”ח לב) שֶׁתְּפִילִין מְתַקְּנִים אֶת חֵטְא הָעֵגֶל, לָכֵן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹתָם לְכַתְחִילָה מֵעוֹר שֶׁל עֵגֶל, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ לְעֵיל שֶׁתְּפִלִּין מְקַדְּשִׁים אֶת בְּחִינַת הַשּׁוֹר. וְכֵן מוּבָא בְּ’פִתְחֵי שְׁעָרִים’ (פתח נב) הַתְּפִילִין הֵם בְּסוֹד הָעֲטָרוֹת שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִבְּלוּ בְּהַר סִינָי וְכוּ’, לוּלֵי חֵטְא הָעֵגֶל הָיְתָה הֶאָרַת הַתְּפִילִין קְבוּעָה בָּהֶם לְעוֹלָם, וְהָיָה אָז חֵירוּת מִמַּלְאךְ הַמָּוֶת וּמִשִּׁעֲבּוּד מַלְכֻיּוֹת, מִכֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל, נִסְתַּלְּקוּ אוֹתָם הָעֲטָרוֹת.

כָּתוּב

(שמות יג, יג) “וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ”, וּבְרַשִּׁ”י עוֹרְפוֹ בְּקוֹפִיץ מֵאֲחוֹרָיו וְהוֹרְגוֹ, וּמָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (בכורות יג.) מִצְוַת הַפְּדִיָּה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת עֲרִיפָה, וְעַיֵּן בָּרַמְבַּ”ם וּבָרַאֲבָ”ד (הל’ ביכורים יב) שֶׁנֶּחְלְקוּ אִם עֲרִיפָה הִיא מִצְוָה שֶׁל בְּדִיעֲבַד, אוֹ שֶׁזֹּאת עֲבֵרָה. נִרְאֶה דְּזֶה מִלְּשׁוֹן פַּרְעֹה, עַרִפָה אוֹתִיּוֹת פַּרְעֹה, לְסַמֵּל שֶׁדִּין חֲמוֹר זֶה שֶׁבְּעָלָיו אֵינוֹ מוּכָן לְקַדְּשׁוֹ בְּאֹפֶן דִּלְכַתְּחִלָּה, כְּדִין חֲמוֹרֵי פַּרְעֹה עֲרִיפָה.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (בכורות ה:) שֶׁצָּרִיךְ לִפְדּוֹת אֶת בְּכוֹר הַחֲמוֹר הֱיוֹת שֶׁהַחֲמוֹרִים סִיְּעוּ לְיִשְׂרָאֵל בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁאֵין לְךָ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָיוּ עִמּוֹ תִּשְׁעִים חֲמוֹרִים טְעוּנִים מִכַּסְפָּהּ וּזְהָבָהּ שֶׁל מִצְרַיִם, נִרְאֶה לְבָאֵר הַגְּמָ’ עַל פִּי דְּבָרֵינוּ, כֵּיוָן שֶׁחֲמוֹר מְסַמֵּל חִבּוּר יְסוֹד וּמַלְכוּת דִּקְלִפָּה, לָקְחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל אֶחָד תִּשְׁעִים חֲמוֹרִים שֶׁיַּחַד עִם הַיְּהוּדִי הֵם כְּמִנְיַן שֵׁמוֹת הוי”ה אדנ”י, הַמְסַמְּלִים זִוּוּג יְסוֹד וּמַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, וּבָזֶה הֵם עָשׂוּ תִּקּוּן לַחֲמוֹר לְקָשְׁרוֹ לַקְּדֻשָּׁה בַּבְּחִינָה שֶׁהוּא שַׁיָּךְ אֵלֶיהָ.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (במדב”ר ד, י) “וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים” אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם מְכַרְתֶּם בְּכוֹרָהּ שֶׁל רָחֵל, זֶה יוֹסֵף, בְּכ’ כֶּסֶף, שֶׁהֵם ה’ שְׁקָלִים, לְפִיכָךְ יִהְיֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם פּוֹדֶה בְּנוֹ הַבְּכוֹר ה’ סְלָעִים. רוֹאִים שֶׁגַּם בִּמְכִירַת יוֹסֵף כְּשֶׁפָּגְמוּ אֶת בְּחִינַת הַשּׁוֹר שֶׁל יוֹסֵף כְּדִלְעֵיל, פָּגְמוּ אֶת בְּחִינַת הַבְּכוֹרָה שֶׁל יוֹסֵף, וּמִצְוַת הַבְּכוֹרָה מְתַקֶּנֶת אֶת מְכִירַת יוֹסֵף, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּמִצְוַת בְּכוֹרָה מְקַדֶּשֶׁת אֶת הַשּׁוֹר וַחֲמוֹר שֶׁנִּפְגְּמוּ בִּמְכִירַת יוֹסֵף. וְכֵן הַכָּתוּב (בראשית מו, ו) “וַיִּקְחוּ אֶת מִקְנֵיהֶם וְאֶת רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה יַעֲקֹב וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ” ר”ת בְּכוֹ”ר, דְּכָל הָעֹנֶשׁ שֶׁל שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם הָיָה בִּגְלַל הַבְּכוֹר שֹׁור שֶׁל יוֹסֵף שֶׁהָיָה בְּיַד הַמִּצְרִים כְּדִלְעֵיל.

כָּתוּב

(שמות ד, כב) “וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה’ בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל: וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ”, נִרְאֶה דְּלָכֵן ה’ אָמַר לְמשֶׁה כְּבָר בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁהָלַךְ לְפַרְעֹה, לוֹמַר לוֹ “בְּנִי בְכֹרִי יִשְרָאֵל וְגוֹ'”, לְרַמֵּז לְפַרְעֹה שֶׁהַבְּכוֹר שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שַׁיָּךְ לַה’, וְהוּא צָרִיךְ לְשַׁחְרֵר אוֹתָם, וְאִם לֹא יַסְכִּים, ה’ יַכֶּה אֶת הַבְּכוֹר שֶׁל מִצְרַיִם, לְרַמֵּז עַל הַכָּאַת הַשּׁוֹר שֶׁלָּהֶם שֶׁיּוֹנֵק מֵהַשּׁוֹר דִּקְדֻשָּׁה. וְכֵן פֶּטֶר כָּל רֶחֶם ר”ת פָּרֶ”ךְ, דְּסִבַּת עֲבוֹדַת הַפֶּרֶךְ הָיְתָה מִשּׁוּם שֶׁפַּרְעֹה רָצָה יְנִיקָה מְהַפֶּטֶר כָּל רֶחֶם שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִזְכוּת שֶׁה’ הוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבוֹדַת הַפֶּרֶ”ךְ, הֵם מְצֻוִּים בְּמִצְוַת קִדּוּשׁ הַבְּכוֹרָה (שם יג, ב) קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם“.

כָּתוּב

(שמות ד, כב) “וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה’ בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל” וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י “בְּנִי בְכֹרִי”, כָּאן חָתַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מְכִירַת הַבְּכוֹרָה שֶׁלָּקַח יַעֲקֹב מֵעֵשָׂו. לִכְאוֹרָה צָרִיךְ לְהָבִין מַה שַּׁיָּךְ לוֹמַר שֶׁרַק בְּמַכַּת בְּכוֹרוֹת חָתַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מְכִירַת הַבְּכוֹרָה שֶׁל עֵשָׂו לְיַעֲקֹב. הֲרֵי בְּוַדַּאי הִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמְּכִירָה מִיָּד כְּשֶׁנֶּעֶשְׂתָה. וְנִרְאֶה לְבָאֵר עַל פִּי דְּבָרֵינוּ דְּבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל צִיצִית’ אֶת הַלָּשׁוֹן חָתַם וַחֲתִימָה שֶׁמְּסַמֶּלֶת הַשְׁפָּעָה. דַּחֲתִימַת הַמֶּלֶךְ הִיא הַשְׁפָּעַת הַמֶּלֶךְ. וְכֵן נִרְאֶה דְּוַדַּאי הִסְכִּים ה’ עַל מְכִירַת הַבְּכוֹרָה מִיָּד, אֲבָל הַחֲתִימָה כָּאן חָתַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מְכִירַת הַבְּכוֹרָה, הִתְחִילָה בְּמַכַּת בְּכוֹרוֹת, דִּבְמַכַּת בְּכוֹרוֹת הִתְחִילָה הַשְׁפָּעַת מְכִירַת הַבְּכוֹרָה מֵעֵשָׂו לְיַעֲקֹב, דִּבְמַכָּה זוֹ זָכוּ יִשְׂרָאֵל לְדַרְגַּת קִדּוּשׁ הַבְּכוֹרָה, וְזוֹ הָיְתָה מַטְּרַת יַעֲקֹב כְּשֶׁקָּנָה הַבְּכוֹרָה מֵעֵשָׂו.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (וישב קפה:) שֶׁיַּעֲקֹב נֶעֱנַשׁ בָּעֹנֶשׁ שֶׁל מְכִירַת יוֹסֵף מִפְּנֵי שֶׁהוּא גָּנַב אֶת הַבְּרָכוֹת מֵעֵשָׂו וְרִמָּה אֶת אָבִיו, וּמְבֹאָרִים שָׁם כַּמָּה עִנְיָנִים שֶׁהָיוּ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וְכַמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ בְּ’מַאֲמְרֵי הַבְּכוֹרָה’ שֶׁיַּעֲקֹב זָכָה בַּבְּרָכָה בִּגְלַל שֶׁהָיְתָה לוֹ הַבְּכֹרָה. וּכְפִי שֶׁהֵבֵאנוּ שָׁם מֵהַזֹּהַר שֶׁבְּכֹרָתִי נֶהֶפְּכָה לְבִרְכָּתִי, וּשְׁנֵי הַדְּבָרִים הֵם דָּבָר אֶחָד, וּמִזֶּה הִשְׁתַּלְשְׁלָה מְכִירַת יוֹסֵף שֶׁיַּעֲקֹב יִזְכֶּה בְּקִדּוּשׁ הַבְּכוֹרָה בֶּאֱמֶת, וְלָכֵן הוּא נֶעֱנַשׁ בִּמְכִירַת יוֹסֵף עַל מַה שֶּׁרִמָּה אֶת אָבִיו, דְּבִמְכִירַת יוֹסֵף הוּא הִשְׁלִים אֶת קִנְיָן הַבְּכֹרָה וְהַבְּרָכָה שֶׁבָּאָה מִמֶּנָּהּ, לָכֵן הוּא הָיָה צָרִיךְ תִּקּוּן עַל הַחֲלָקִים שֶׁהָיָה בָּהֶם חֵטְא לְפִי עֵרֶךְ. וְכֵן בֵּאַרְנוּ בְּ’מַאֲמְרֵי הַבְּכוֹרָה’ שֶׁיִּצְחָק בֵּרַךְ אֶת יַעֲקֹב בְּאוֹתוֹ תַּאֲרִיךְ שֶׁיַּעֲקֹב קָנָה אֶת הַבְּכוֹרָה מֵעֵשָׂו, וּבְאוֹתוֹ תַּאֲרִיךְ שֶׁל מַכַּת בְּכוֹרוֹת.


אודה מאד לכל מי שישלח לי הוספות על מאמר זה לזיכוי הרבים

מאמר זה הוא מתוך המהדורה החדשה של ספר ‘סוד החשמל’ שעומד לצאת לאור בעז”ה בקרוב.

אנו עורכים הרשמה למעונינים לקבל את הספרים. הנרשמים מראש יקבלו את הסט [4 כרכים] במחיר 80 ₪ בלבד. אין צורך לשלם מראש. נא להשאיר הודעה בתא קולי 0573109982. או בפקס 0737254480. או במייל fish@neto.net.il כמו כן אנו זקוקים לתרומות להדפסת עלונים. המעונינים בחוברת ‘פתח לסדור הרש”ש’ או ‘סוד החצי’ [כל חוברת 250 עמודים 5 ₪] ישאירו הודעה כנ”ל.

המעונינים לקבל בדואר אלקטרוני את הגליון השבועי, ישלחו בקשה למייל.