מִצְוַת לְוָיָה שְׁמִירָה

דף מתוך סדרת הספרים שעומדת לצאת אי”ה בקרוב

גליון פרשת שופטים תש”ע   [מותר לצלם לזיכוי הרבים]

מוּבָא

בָּרַמְבַּ”ם (הל’ אבל יד, ב) שְׂכַר הַלְּוָיָה מְרֻבֶּה מִן הַכֹּל וְהוּא הַחֹק שֶׁחֲקָקוֹ אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְדֶרֶךְ הַחֶסֶד שֶׁנָּהַג בָּהּ, וּגְדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִים מֵהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה, וְלִוּוּיָם יוֹתֵר מֵהַכְנָסָתָן. צָרִיךְ לְהָבִין מַדּוּעַ הַשָּׂכָר שֶׁל מִצְוַת לִוּוּי הָאוֹרְחִים מְרֻבֶּה יוֹתֵר מֵהַכְנָסַת הָאוֹרְחִים וְהַאֲכָלָתָם וְכוּ’. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (סוטה מו:) אָמַר ר’ יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר’ מֵאִיר כָּל שֶׁאֵינוֹ מְלַוֶּה כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, וְצָרִיךְ לְהָבִין מַדּוּעַ הוּא שׁוֹפֵךְ דָּמִים.

מָצִינוּ

(שם מה:) זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר רוֹחֲצִין אֶת יְדֵיהֶן בַּמַּיִם בִּמְקוֹם עֲרִיפָה שֶׁל עֶגְלָה וְאוֹמְרִים “יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ”, וְכִי עַל דַּעְתֵּנוּ עָלְתָה שֶׁזִּקְנֵי בֵּית דִּין שׁוֹפְכֵי דָּמִים הֵן, אֶלָּא שֶׁלֹּא בָּא עַל יָדֵינוּ וּפְטַרְנוּהוּ בְּלֹא מָזוֹן, וְלֹא רְאִינוּהוּ וְהֵנַחְנוּהוּ בְּלֹא לְוָיָה. וְגַם כָּאן מַשְׁמַע שֶׁאִלּוּ הָיוּ מְשַׁלְּחִים אוֹתוֹ בְּלֹא לְוָיָה הֵם הָיוּ אֲשֵׁמִים בְּהֵרָצְחוֹ, אֲפִלּוּ אִם נִרְצַח בְּמֶרְחָק גָּדוֹל מִן הָעִיר, בְּמָקוֹם שֶׁוַּדַּאי גַּם אִם הָיוּ מְלַוִּים לֹא הָיוּ מְלַוִּים אוֹתוֹ עַד שָׁם, וְלִכְאוֹרָה הֲרֵי מִצְוַת לְוָיָה יֵשׁ לָהּ שִׁעוּר כַּמָּה צָרִיךְ לְלַוּוֹת, כַּמּוּבָא בַּגְּמָ’ (שם מו:), וּמָה עוֹזֵר הַלִּוּוּי לְאַחַר שֶׁנִּפְרָדִים וְהָאָדָם מַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת לְבַד, וְגַם לוּ יְצֻיַּר שֶׁלֹּא לִוּוּ כְּלָל, מַדּוּעַ הֵם שׁוֹפְכֵי דָּמִים. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (שם) אָמַר רַב יְהוּדָא כָּל הַמְלַוֶּה אֶת חֲבֵרוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת אֵינוֹ נִזּוֹק, וּמַשְׁמַע שֶׁהַלִּוּוּי נוֹתֵן שְׁמִירָה גַּם לְאַחַר הַד’ אַמּוֹת שֶׁמְּלַוֵּהוּ, וְצָרִיךְ לְהָבִין מַדּוּעַ.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (שם) אָמַר ר’ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְאֵין לוֹ לְוָיָה יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, “כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ”. רוֹאִים שֶׁאִם אֵין לוֹ שְׁמִירָה מֵהַלִּוּוּי יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְהַתּוֹרָה תִּשְׁמֹר עָלָיו, רוֹאִים שֶׁהַלְּוָיָה הִיא לְצֹרֶךְ שְׁמִירָה. נִרְאֶה לְבָאֵר דְּבִזְמַן שֶׁיְּהוּדִי מְלַוֶּה אֶת חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ רַק ד’ אַמּוֹת, הֲרֵי הוּא נוֹתֵן לַחֲבֵרוֹ בָּזֶה כֹּחַ רוּחָנִי שֶׁיִּשְׁמֹר עָלָיו מִכָּל הַפְּגָעִים שֶׁנִּמְצָאִים בַּדֶּרֶךְ, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (וירא קד:) כַּאֲשֶׁר בֶּן אָדָם עוֹשֶׂה לְוָיָה לַחֲבֵרוֹ הוּא מַמְשִׁיךְ הַשְּׁכִינָה לְהִתְחַבֵּר אִתּוֹ, וְלָלֶכֶת עִמּוֹ בַּדֶּרֶךְ לְהַצִּיל אוֹתוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לוֹ לַבֶּן אָדָם לְלַוּוֹת הָאוֹרֵחַ כְּדֵי לְחַבֵּר אוֹתוֹ לַשְּׁכִינָה. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘שִׂפְתֵי צַדִּיקִים’ בְּשֵׁם הָאַדְמוֹ”ר ר’ זוּשָׁא מֵאַנִיפּוֹלִי שֶׁלִּוּוּי שֶׁל רָשָׁע לֹא רַק שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל לָאוֹרֵחַ אֶלָּא מַזִּיק, וְלָכֵן הַקָּבָּ”ה לֹא לָקַח אֶת עַם יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים דִּלְשָׁם כִּוֵּן פַּרְעֹה לְלַוּוֹתָם וְלִוּוּיוֹ יַזִּיק לָהֶם. וּמִמֵּילָא מוּבָן מַדּוּעַ זֶה יוֹתֵר חָשׁוּב מִן הַכֹּל דְּיֵשׁ בָּזֶה פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, וְלָכֵן מִי שֶׁאֵינוֹ מְלַוֶּה הוּא שׁוֹפֵךְ דָּמִים.

וְכֵן

מוּבָא בַּמַּהֲרַ”ל (נתיבות עולם נתיב גמ”ח פרק ה) בַּיִּשּׁוּב אֵין מוֹשְׁלִים כָּל כָּךְ הַגַּזְלָנִים וְלִסְטִים וְרוּחוֹת רָעוֹת וְכָל הַמַּזִּיקִים, כִּי כָּל הַיּוֹצֵא מִן הַיִּשּׁוּב שָׁם שׁוֹלְטִים הַמַּזִּיקִים לָאָדָם, וְהַיְנוּ דְאָמְרִינַן (ברכות לא.) רַב כַּהֲנָא אַלְוְיֵיהּ לְרַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי מִפּוּם נַהֲרָא עַד בֵּי צִינַיְיתָא בְּבָבֶל, כִּי מְטוֹ הָתָם אֲמַר לֵיהּ, אֶרֶץ שֶׁגָּזַר עָלֶיהָ אָדָם הָרִאשׁוֹן לְיִשּׁוּב נִתְיַשְּׁבָה, אֶרֶץ שֶׁלֹּא גָּזַר עָלֶיהָ אָדָם הָרִאשׁוֹן לְיִשּׁוּב לֹא נִתְיַשְּׁבָה, וּמָה עִנְיָן זֶה לְמַה שֶּׁהָיָה מְלַוֶּה אוֹתוֹ, [אֶלָּא] שֶׁמִּפְּנֵי זֶה צָרִיךְ הָאָדָם אֶל לְוָיָה, כַּאֲשֶׁר הוֹלֵךְ בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא גָּזַר עָלָיו אָדָם הָרִאשׁוֹן לְיִשּׁוּב, וְאֵין הָאָדָם שׁוֹלֵט שָׁם וְצָרִיךְ לְוָיָה, וּלְפִיכָךְ כַּאֲשֶׁר יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ וּבְנֵי אָדָם מְלַוִּין אוֹתוֹ, נִמְנִין אֶל צַלְמוֹ כָּבוֹד וְנִשְׁאָר הַכָּבוֹד בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, וְאִם אֵין מְלַוִּים כְּאִלּוּ שׁוֹפְכֵי דָמִים, וְאֵין קֵץ וְסוֹף לַשְּׁמִירָה הַזֹּאת, לְפִיכָךְ אָמַר שֶׁאֵין קֵץ אֶל שְׂכַר לְוָיָה.

מוּבָא

בְּ’דַעַת זְקֵנִים מִבַּעֲלֵי הַתּוֹסָפוֹת’ (בראשית כא, ז) וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּלְוָיָה הָוֵי שִׁעוּר מִיל וְסֶמֶךְ לַדָּבָר “כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ” “מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ” ר”ת מִי”ל, וְאָז הוּא בָּטוּחַ לִהְיוֹת נִשְׁמָר בְּכָל דְּרָכָיו. וְגַם כָּאן רוֹאִים שֶׁעִנְיַן לְוָיָה הוּא שְׁמִירָה, שֶׁמַּמְשִׁיךְ אֶת הַמַּלְאָכִים לִשְׁמֹר עַל הָאָדָם בַּדֶּרֶךְ.

נִרְאֶה

דְּלָכֵן הַלִּוּוּי שׁוֹמֵר מִן הַשּׁוֹדְדִים אַף לְאַחַר הַלִּוּוּי, דְּזֶה שֶׁהַשּׁוֹדְדִים נִמְצָאִים בַּדֶּרֶךְ דַּוְקָא, זֶה נוֹבֵעַ מִכָּךְ שֶׁבַּדֶּרֶךְ יֵשׁ לַסִּטְרָא אַחֲרָא שְׁלִיטָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בָּעִיר, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (צו ל:) יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ הַדִּין יוֹצֵא לְפָנָיו. וּכְשֶׁיֵּשׁ לַסִּטְרָא אַחֲרָא שְׁלִיטָה, מִמֵּילָא יֵשׁ בַּמָּקוֹם חַיּוֹת רָעוֹת שֵׁדִים מַזִּיקִים וְשׁוֹדְדִים, וְאִם יֵשׁ לָאָדָם צֶלֶם אֱלֹהִים נֶגֶד הַסִּטְרָא אַחֲרָא, הֵם עוֹזְרִים נֶגֶד כָּל אֵלּוּ שֶׁבָּאִים מִכֹּחוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם שׁוּם כֹּחַ לְהַזִּיק לוֹ. וְכֵן מוּבָא בְּ’שַׁעַר הַפְּסוּקִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (איוב ע’ רעב’) שֶׁשּׁוֹדֵד הוּא מִלְּשׁוֹן שֵׁדִים וּמַזִּיקִין.

מָצִינוּ

בַּזֹּהַר (ויגש רי:) בּוֹא וּרְאֵה יוֹסֵף כַּאֲשֶׁר פָּרַשׁ מֵאָבִיו בְּלֹא לְוָיָה וּבְלֹא אֲכִילָה נִשְׁלַח, וְהָיָה מַה שֶּׁהָיָה, וְכַאֲשֶׁר אָמַר יַעֲקֹב “טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף”, אָמַר “כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה”, שֶׁאֲנִי גָּרַמְתִּי לוֹ, רוֹאִים שֶׁיּוֹסֵף נִפְרַד מִיַּעֲקֹב לְלֹא לְוָיָה, לָכֵן נִמְכַּר לְעֶבֶד עַל יְדֵי הָאַחִים וְכוּ’. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ נֶכֶד שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁחִנֵּךְ לְמִצְוַת לְוָיָה, לֹא לִוָּה אֶת יוֹסֵף, וּבִפְרָט שֶׁעָסְקוּ בַּסֻּגְיָה שֶׁל עֶגְלָה עֲרוּפָה, שֶׁשָּׁם מִתְוַדִּים “יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ”, שֶׁלֹּא פְּטַרְנוּהוּ בְּלֹא לְוָיָה, וּכְדִלְעֵיל, וְאֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁבִּזְמַן שֶׁעָסְקוּ בְּסֻגְיַת לְוָיָה, יַעֲקֹב לֹא לִוָּה אֶת יוֹסֵף, וּבִפְרָט לְפִי מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ הַ’כְּלִי יָקָר’ (בראשית מו, כז) שֶׁמִּלְּבַד זֶה שֶׁיּוֹסֵף שָׁלַח אֶת הָעֲגָלוֹת לְרַמֵּז עַל הָעֶגְלָה עֲרוּפָה שֶׁעָסְקוּ בָּזֶה כְּשֶׁנִּפְרְדוּ, יוֹסֵף גַּם לִוָּה אֶת הָאַחִים עִם הָעֲגָלוֹת, כְּדֵי לְרַמֵּז לְיַעֲקֹב עַל מִצְוַת לְוָיָה שֶׁעָסְקוּ בָּהּ בְּסֻגְיַת עֶגְלָה עֲרוּפָה, וּמְדַיֵּק אֶת זֶה מֵהַכָּתוּב עַיֵּן שָׁם, רוֹאִים שֶׁעָסְקוּ בְּמִצְוַת לְוָיָה מַמָּשׁ, וְאֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁיַּעֲקֹב לֹא לִוָּה אֶת יוֹסֵף. נִרְאֶה לְיַשֵּׁב הַזֹּהַר שֶׁבְּוַדַּאי יַעֲקֹב לִוָּה אֶת יוֹסֵף, אֶלָּא שֶׁבְּכַוָּנָתוֹ הָיָה לְשָׁלְחוֹ לִשְׁכֶם, לָכֵן הַשְּׁמִירָה שֶׁל הַלְּוָיָה הָיְתָה רַק עַד שְׁכֶם, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁהָלַךְ לְדֹתָן הָלַךְ לְלֹא לְוָיָה, שֶׁכְּבָר לֹא הָיְתָה לוֹ אֶת הַשְּׁמִירָה שֶׁל הַלִּוּוּי שֶׁל יַעֲקֹב, וּמִמֵּילָא אֵרַע הַמַּעֲשֶׂה עִם הָאַחִים. וְכֵן מוּבָא בַּ’חִידָ”א’ (פני דוד פ’ חיי שרה) שֶׁהַמְלַוֶּה צָרִיךְ לְכַוֵּן לַמָּקוֹם שֶׁאֵלָיו הוֹלֵךְ הַמִּתְלַוֶּה, וְעַד לְאוֹתוֹ מָקוֹם תִּמָּשֵׁךְ הַשְּׁמִירָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן לְמָקוֹם אַחֵר.

נִרְאֶה

דְּמִצְוַת הַלְוָיַת הַמֵּת הִיא גַּם כֵּן שְׁמִירָה לַמֵּת. אַף שֶׁיֵּשׁ גַּם עִנְיָן שֶׁל כָּבוֹד וּבִפְרָט לְאָדָם גָּדוֹל וְכוּ’. אֲבָל שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה בְּכָל אָדָם, עִקָּרָהּ מִשּׁוּם שְׁמִירָה, דְּמֵת צָרִיךְ שְׁמִירָה מִן הַמַּזִּיקִים יוֹתֵר מִן הַחַי, וַאֲפִלּוּ לִפְנֵי שֶׁיּוֹצְאִים אִתּוֹ לַדֶּרֶךְ לְלַוּוֹתוֹ לִקְבוּרָה, גַּם בַּבַּיִת צָרִיךְ שְׁמִירָה, כַּמּוּבָא בַּגְּמָ’ (ברכות יח.) הַמְשַׁמֵּר אֶת הַמֵּת פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע, וּמִן הַתְּפִלָּה, וּמִן הַתְּפִלִּין, וּמִכָּל מִצְווֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה (ע’ בטעמי המנהגים ע’ תכח), וּבִפְרָט כְּשֶׁיּוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ לְלַוּוֹתוֹ צָרִיךְ שְׁמִירָה בְּיוֹתֵר.

מוּבָא

בַּ’טּוּר’ (יו”ד שסא, א) שֶׁמְּבַטְּלִין תַּלְמוּד תּוֹרָה לְהַלְוָיַת הַמֵּת, וַאֲפִלּוּ לְאָדָם פָּשׁוּט שֶׁלֹּא קָרָא וְלֹא שָׁנָה, אִם אֵין לוֹ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים לְלַוּוֹתוֹ, מְבַטְּלִין תַּלְמוּד תּוֹרָה בִּשְׁבִיל זֶה, וְלִכְאוֹרָה אִם הוּא רַק עִנְיָן שֶׁל כָּבוֹד, לֹא מִסְתַּבֵּר שֶׁיְּבַטְּלוּ תּוֹרָה לְאָדָם שֶׁלֹּא מַגִּיעַ לוֹ כָּבוֹד, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ כָּאן מִצְוָה שֶׁל שְׁמִירָה עַל נִשְׁמַת הַנִּפְטָר שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁמִירָה זוֹ בְּיוֹתֵר, וּמִצְוָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים מְבַטְּלִין תַּלְמוּד תּוֹרָה, לְקִיּוּמָהּ. וְכֵן הָרַמְבַּ”ם מַכְלִיל דִּינֵי הַלְוָיַת אוֹרְחִים עִם דִּינֵי הַלְוָיַת הַמֵּת וּמַשְׁמַע שֶׁשְּׁנֵיהֶם מֵאוֹתוֹ טַעַם. וְכֵן בִּשְׁנֵיהֶם מָצִינוּ עִנְיָן שֶׁל לִוּוּי ד’ אַמּוֹת. בְּלִוּוּי אוֹרְחִים כְּדִלְעֵיל מֵהַגְּמָ’ (סוטה מו:), וּבְלִוּוּי הַמֵּת מוּבָא בָּרֹא”שׁ (ברכות יח.) וְנִפְסַק בְּשו”ע (יו”ד שס”א) וּלְפָחוֹת יְלַוֶּנּוּ ד’ אַמּוֹת. וְכֵן מַשְׁמַע מֵהַגְּמָ’ (ברכות שם) מִיָּד לְאַחַר הַסּוּגְיָא שֶׁל הַמְשַׁמֵּר אֶת הַמֵּת, הַגְּמָ’ מְדַבֶּרֶת עַל גֹּדֶל הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל הַלְוָיַת הַמֵּת וּמַשְׁמַע שֶׁשְּׁנֵי הַדְּבָרִים קְשׁוּרִים אֶחָד לַשֵּׁנִי. דְּהַלִּוּוּי הוּא מִשּׁוּם שְׁמִירָה.

מוּבָא

בְּסֵפֶר ‘מַעֲבַר יַבֹּק’ (שפתי רננות כא) אִם מֵחֲמַת אֵיזוֹ סִבָּה מוֹנַעַת לֹא יוּכַל לֵילֵךְ לְלַוּוֹת הַמֵּת לֹא יִמְנַע עַצְמוֹ לְפָחוֹת מִלְּבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים, וְלוֹמַר ב’ אוֹ ג’ מִזְמוֹרִים אוֹ יִתֵּן צְדָקָה לְכַפָּרַת נַפְשׁוֹ, וְכֵן (שם) הַקּוֹבֵר, וּמְשַׁמֵּר, וּמַטְמִין הַמֵּת מִכֹּחוֹת הַטֻּמְאָה, וּמֵהָרוּחוֹת רָעוֹת, יִזְכֶּה גַּם הוּא לְהִטָּמֵן מֵאֵימַת מַלְאֲכֵי מָוֶת וּמַלְאֲכֵי דִּין. רוֹאִים שֶׁהַמֵּת צָרִיךְ שְׁמִירָה עַד הַקְּבוּרָה, וְהַלְוָיַת הַמֵּת הִיא שְׁמִירָה בִּשְׁבִילוֹ, לָכֵן מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְלַוּוֹת יֹאמַר תְּהִלִּים אוֹ יִתֵּן צְדָקָה לְכַפָּרַת נַפְשׁוֹ שֶׁל מֵת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘גֶּשֶׁר הַחַיִּים’ (יד, יז) הַמְלַוִּים מְלַוִּים בִּכְתוּבֵי תְּהִלִּים, בְּיִחוּד מִזְמוֹר צ”א “יֹשֵׁב בְּסֵתֶר”, שֶׁהוּא שִׁיר שֶׁל פְּגָעִים, לְהַרְחִיק פִּגְעֵי בְּנֵי אָדָם. וְרוֹאִים שֶׁהַלְוָיַת הַמֵּת שׁוֹמֶרֶת עַל הַמֵּת מֵהַמַּזִּיקִים.

מוּבָא

בְּשו”ע (יו”ד שסא, ה) אָרוֹן הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אִם שִׁלְדוֹ קַיֶּמֶת צְרִיכִין לְלַוּוֹתוֹ כְּמוֹ בִּשְׁעַת הוֹצָאַת הַמֵּת. וְהַמָּקוֹר לְדִין זֶה הוּא מֵהַגְּמָ’ (מו”ק כה.) שֶׁשָּׁם מְבֹאָר שֶׁאִם שִׁלְדּוֹ שֶׁל הַמֵּת אֵינוֹ קַיָּם, שֶׁנִּרְקַב אוֹ נִשְׂרַף וְכַדּוֹמֶה, אֵין חִיּוּב לָצֵאת לְלַוּוֹתוֹ, וְלִכְאוֹרָה אִם הַחִיּוּב לְלַוּוֹת הוּא מִצַּד כָּבוֹד לַמֵּת, מַה נָּפְקָא מִינַּהּ אִם הַגּוּף קַיָּם אוֹ לֹא, רוֹאִים שֶׁהַטַּעַם לְלַוּוֹת הוּא מִצַּד שְׁמִירָה לַמֵּת מִן הַמַּזִּיקִים, וּכְשֶׁאֵין גּוּף אֵין מַזִּיקִים, דְּהַמַּזִּיקִים נִדְבָּקִים דַּוְקָא לַגּוּף כַּמּוּבָא בְּזֹהַר (וישב קפד:) מִפְּנֵי שֶׁהַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה מִסְתַּלֶּקֶת מִן הָאָדָם וְיוֹצֵאת מִמֶּנּוּ, שׁוֹרָה רוּחַ טֻמְאָה עַל אוֹתוֹ גּוּף וְנִטְמָא, וּמַשְׁמַע שֶׁרוּחַ הַטֻּמְאָה נִדְבָּק לַגּוּף בְּדַוְקָא, וְאִם כְּבָר נִרְקַב הַגּוּף אוֹ נִשְׂרַף אֵין מַזִּיקִים.

נִרְאֶה

דְּהַשֵּׁם לִוְיָתָן הוּא מִלְּשׁוֹן לְוָיָה וּשְׁמִירָה, דְּמוּבָא בַּגְּמָ’ (ב”ב עה.) א”ר יוֹחָנָן עָתִיד הַקָּבָּ”ה לַעֲשׂוֹת סֻכָּה לַצַּדִּיקִים מֵעוֹרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן, וְעַל סֻכָּה זוֹ שֶׁתִּהְיֶה לֶעָתִיד לָבֹא נֶאֱמַר בַּכָּתוּב (ישעי’ ד, ו) “וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר”, הַיְנוּ שֶׁתִּהְיֶה סֻכָּה לִשְׁמִירָה, לָכֵן נִקְרָא לִוְיָתָן, מִלְּשׁוֹן לְוָיָה וּשְׁמִירָה, שֶׁמִּמֶּנּוּ עוֹשִׂים סֻכָּה לִשְׁמִירָה לֶעָתִיד לָבֹא.

מוּבָא

בָּרַמְבַּ”ם (אבל יג, יב) כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְאַבֵּל כְּמוֹ שֶׁצִּוּוּ חֲכָמִים הֲרֵי זֶה אַכְזָרִי, אֶלָּא יִפְחַד וְיִדְאַג וִיפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְיַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. וְכֵן מוּבָא בְּשׁוּ”ע (יו”ד שצד ו).כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְאַבֵּל כְּמוֹ שֶׁצִּווּ חֲכָמִים הֲרֵי זֶה אַכְזָרִי, אֶלָּא יִפְחַד וְיִדְאַג וִיפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְיַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. נִרְאֶה לְבָאֵר הַטַּעַם שֶׁקּוֹרְעִים קְרִיעָה עַל מֵת, וְכֵן שְׁאָר מִנְהֲגֵי הָאֲבֵלוּת, בִּשְׁבִיל לְהַרְאוֹת שֶׁצָּרָה זוֹ הִיא צָרָתוֹ הַפְּרָטִית, וְכַמּוּבָא בִּירוּשַׁלְמִי (מו”ק יח.) אֶחָד שֶׁמֵּת הַדִּין מָתוּחַ עַל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (מו”ק כז:) אָמַר ר’ לֵוִי אָבֵל שְׁלשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים יִרְאֶה אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ חֶרֶב מֻנַּחַת לוֹ בֵּין שְׁתֵּי יְרֵכוֹתָיו, מִשְּׁלשָׁה עַד שִׁבְעָה, כְּאִלּוּ מֻנַּחַת לוֹ כְּנֶגְדּוֹ. וְלָכֵן קוֹרֵעַ הָאָדָם אֶת הַבֶּגֶד, כְּדֵי לְהַמְחִישׁ שֶׁזּוֹ צָרָתוֹ הַפְּרָטִית, וְעַל יְדֵי רְאִיַּת הַקְּרִיעָה מוּל פָּנָיו כָּל יְמֵי הָאֲבֵלוּת יָבוֹא לְהַרְהֵר בִּתְשׁוּבָה, כְּדִבְרֵי הָרַמְבַּ”ם, דְּהַמַּעֲשֶׂה מְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם, וְכֵן שְׁאָר מִנְהֲגֵי הָאֲבֵלוּת תַּכְלִיתָם לְעוֹרֵר הָאָדָם לִתְשׁוּבָה כְּדִלְקַמָּן.

מָצִינוּ

בְּרַשִּׁ”י (סוכה כה.) אֲבֵלוּת טִרְדָא דִרְשׁוּת: שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב לִנְהֹג אֲבֵלוּת שֶׁל נְעִילָה, רְחִיצָה, וְסִיכָה, לְהַרְאוֹת כְּבוֹד מֵתוֹ, אֵינוֹ חַיָּב לְהִצְטַעֵר. הַיְנוּ שֶׁאֵין מִצְוָה לְהִצְטַעֵר בָּאֲבֵלוּת, וְכָל עִנְיְנֵי אֲבֵלוּת הֵם מִשּׁוּם כְּבוֹד מֵתוֹ. נִרְאֶה לְבָאֵר הָעִנְיָן שֶׁל כְּבוֹד מֵתוֹ כְּדִלְעֵיל, לְהַרְאוֹת שֶׁזֶּה צָרָתוֹ הַפְּרָטִית, וְלֹא רַק צָרָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַמֵּת. וְהוּא גַּם צָרִיךְ לִדְאֹג עַל עַצְמוֹ, שֶׁהַדִּין מָתוּחַ עַל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה, וְצָרִיךְ לְהִתְקָרֵב לַה’, וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, לָכֵן תִּקְּנוּ עִנְיְנֵי אֲבֵלוּת, כְּדֵי שֶׁהָאָדָם יִפְרשׁ קְצָת מֵהֲנָאוֹת עוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ רְחִיצָה סִיכָה נְעִילַת הַסַּנְדָּל תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, כְּמוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְיַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיִתְקָרֵב לַה’, וְזֶה כְּבוֹד מֵתוֹ, שֶׁמְּשַׁתֵּף עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁאֵרַע לַמֵּת, שֶׁזּוֹ צָרָתוֹ הַפְּרָטִית גַּם כֵּן, וְלֹא עִנְיָנוֹ שֶׁל הַמֵּת בִּלְבַד, וְלָכֵן אֵין עִנְיָן לְהִצְטַעֵר בָּאֲבֵלוּת, דִּתְשׁוּבָה וְהִתְקָרְבוּת לַה’ צְרִיכִים לִהְיוֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְאֵין מָקוֹם לְצַעַר כְּלָל. וְכֵן בֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘מְכִירַת יוֹסֵף בַּעֲבוּר נַעֲלַיִם’ שֶׁנְּעִילַת הַסַּנְדָּל אֲסוּרָה רַק בִּנְעָלִים שֶׁל עוֹר, דִּנְעָלִים שֶׁל עוֹר מַרְאִים אֶת עֶלְיוֹנוּת הָאָדָם שֶׁשּׁוֹלֵט עַל הַחַי וְעוֹשֶׂה מִמֶּנּוּ נַעֲלַיִם לְרַגְלָיו, וּמִמֵּילָא הוּא שׁוֹלֵט גַּם עַל הַצּוֹמֵחַ וְהַדּוֹמֵם. וּבִזְמַן שֶׁל שִׁבְרוֹן לֵב וּתְשׁוּבָה אֵין מָקוֹם לְהַרְאוֹת אֶת עֶלְיוֹנוּת הָאָדָם. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (במדב”ר י, י) שֶׁגִּלּוּחַ הַשֵּׂעָר הוּא תַּעֲנוּג לָאָדָם, וְגִדּוּל הַשֵּׂעָר הוּא צַעַר לָאָדָם. וְכֵן מוּבָא בָּרַ”ן עַל הָרִי”ף (תענית ז. ד”ה אבל) שֶׁד’ צוֹמוֹת שֶׁתִּקְּנוּ הַנְּבִיאִים הֵם מִשּׁוּם אֲבֵלוּת עַל הַחֻרְבָּן, וְרוֹאִים שֶׁעִנְיַן הָאֲבֵלוּת הוּא פְּרִישָׁה מֵהַגַּשְׁמִיּוּת וְהִתְקָרְבוּת לַה’.

וְכֵן

יֵשׁ בַּקְּרִיעָה וּבָאֲבֵלוּת בִּכְלָל, כַּמָּה וְכַמָּה דְּרָגוֹת, כַּמּוּבָא בְּשׁוּ”עָ (יו”ד שמ), דְּעַל אָבִיו וְאִמּוֹ קוֹרֵעַ אֶת כָּל הַבְּגָדִים, וּבִשְׁאָר קְרוֹבִים רַק אֶת הַבֶּגֶד הָעֶלְיוֹן, וְכֵן כַּמָּה חִלּוּקִים בִּשְׁאָר דִּינֵי אֲבֵלוּת, דִּכְכָל שֶׁהַצָּרָה יוֹתֵר קְרוֹבָה לָאָדָם, צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה יוֹתֵר גָּדוֹל לְהַמְחִישׁ שֶׁבָּאָה עָלָיו צָרָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (מו”ק כה.) חָכָם שֶׁמֵּת הַכֹּל קוֹרְעִין עָלָיו. בֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘מִיתַת צַדִּיקִים’ שֶׁמִּיתַת צַדִּיקִים מְכַפֶּרֶת, מִשּׁוּם שֶׁהַשָּׂטָן מוּכָן לְוַתֵּר עַל קִטְרוּגוֹ, וְעַל כַּמָּה וְכַמָּה צָרוֹת יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּקְחוּ אֶת הַצַּדִּיק, דְּבִזְכוּת הַצַּדִּיק יוֹרֵד שֶׁפַע רַב לְיִשְׂרָאֵל, וְהַשָּׂטָן רוֹצֶה לִמְנֹעַ שֶׁפַע זֶה. נִרְאֶה דְּלָכֵן הַכֹּל קוֹרְעִין עָלָיו, דְּכָל אֶחָד צָרִיךְ לְהַרְגִּישׁ שֶׁזּוֹ צָרָתוֹ הַפְּרָטִית, דְּמִי יוֹדֵעַ מַה יֵּלֵד יוֹם, כְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה הַצַּדִּיק שֶׁיָּגֵן עָלָיו, וְעַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, וְיַשְׁפִּיעַ אֶת הַשֶּׁפַע. וְאִם כֵּן זוֹ צָרָתוֹ הַפְּרָטִית, וְצָרִיךְ לִקְרֹעַ. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (שם כו.) הָרוֹאֶה עָרֵי יְהוּדָה בְּחֻרְבָּנָן צָרִיךְ לִקְרֹעַ, דְּצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה, וּלְהַרְאוֹת שֶׁמְּצִיאוּת עָרֵי יְהוּדָה בְּחֻרְבָּנָן, שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁמֵּגֵן עַל יִשְׂרָאֵל וּמַשְׁפִּיעַ לָהֶם אֶת הַשֶּׁפַע, הִיא צָרָתוֹ הַפְּרָטִית. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר ד, ב) דֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים לִקְרֹעַ בְּשָׁעָה שֶׁמַּחֲלֹקֶת בְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד וְזֶה גַּם כֵּן כְּדִלְעֵיל, דְּבִזְמַן שֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת בְּבֵית דָּוִד שֶׁגּוֹרֶמֶת שֶׁמַּלְכוּת בֵּית דָּוִד לֹא תּוּכַל לְהַשְׁפִּיעַ אֶת הַשֶּׁפַע לְיִשְׂרָאֵל, צָרִיךְ לְהַרְאוֹת שֶׁזּוֹ צָרָתוֹ הַפְּרָטִית.

מָצִינוּ

בְּ’מַסֶּכֶת שְׂמָחוֹת’ (פרק שני) הַמְאַבֵּד עַצְמוֹ לְדַעַת אֵין קוֹרְעִין עָלָיו וְאֵין חוֹלְצִין עָלָיו וְלֹא מַסְפִּידִין עָלָיו, אֲבָל עוֹמְדִים עָלָיו בְּשׁוּרָה וְאוֹמְרִים עָלָיו בִּרְכַּת אֲבֵלִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּבוֹד חַיִּים, כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר כָּל שֶׁהוּא כָּבוֹד שֶׁל חַיִּים מִתְעַסְּקִין בּוֹ, כָּל שֶׁאֵין כָּבוֹד שֶׁל חַיִּים אֵין הָרַבִּים מִתְעַסְּקִים עִמּוֹ לְכָל דָּבָר, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּאִם הַמִּיתָה בָּאָה מִשָּׁמַיִם, זוֹ צָרָה שֶׁל כָּל הַקְּרוֹבִים, וְלָכֵן קוֹרְעִים, וְנוֹהֲגִים שְׁאָר מִנְהֲגֵי אֲבֵלוּת, כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה. אֲבָל מְאַבֵּד עַצְמוֹ לְדַעַת, שֶׁהוּא גָּרַם לְעַצְמוֹ, אֵין זוֹ צָרָה שֶׁל אַף אֶחָד אַחֵר זוּלָתוֹ, לָכֵן אֵין קוֹרְעִין עָלָיו, וְאֵין נוֹהֲגִין שְׁאָר מִנְהֲגֵי אֲבֵלוּת שֶׁשַּׁיָּכִים לִכְבוֹד הַמֵּת, הַיְנוּ לְהִתְעוֹרְרוּת שֶׁבָּאָה עַל הַקְּרוֹבִים לִכְבוֹדוֹ שֶׁל מֵת וּכְדִלְעֵיל. אֲבָל מַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לִכְבוֹד הַחַיִּים, שֶׁהוּא מִשּׁוּם כָּבוֹד לַחַיִּים לְנַחֲמָם וְכוּ’, שַׁיָּךְ גַּם בִּמְאַבֵּד עַצְמוֹ לְדַעַת, דְּבַמְּצִיאוּת הוּא מֵת, וְהַחַיִּים זְקוּקִים לְנֶחָמָה.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (מו”ק כו:) תָּנוּ רַבָּנָן הַיּוֹצֵא בְּבֶגֶד קָרוּעַ לִפְנֵי הַמֵּת הֲרֵי זֶה גּוֹזֵל אֶת הַמֵּתִים וְאֶת הַחַיִּים. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה מַדּוּעַ הוּא גּוֹזֵל אֶת הַמֵּתִים, בִּשְׁלָמָא אֶת הַחַיִּים יֵשׁ כָּאן גְּנֵבַת דַּעַת שֶׁהוּא כַּבְיָכוֹל קָרַע אֶת הַבֶּגֶד בִּזְמַן שֶׁהַבֶּגֶד הָיָה קָרוּעַ קוֹדֶם, אֲבָל כְּלַפֵּי הַמֵּתִים אִם זֶה רַק עִנְיָן שֶׁל כָּבוֹד, כְּלַפֵּי חוּץ הֲרֵי הוּא הוֹלֵךְ בְּבֶגֶד קָרוּעַ וְיֵשׁ כָּאן כָּבוֹד. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דִּקְרִיעַת הַבֶּגֶד לְמֵת הִיא לֹא עִנְיָן שֶׁל כָּבוֹד אֶלָּא הִשְׁתַּתְּפוּת בְּצָרַת הַמֵּת, וְהִתְיַחֲסוּת לְצָרַת הַמֵּת כְּצָרָתוֹ הַפְּרָטִית וּבָזֶּה שֶׁהוּא מִשְׁתַּתֵּף וְעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה הוּא מַמְתִּיק אֶת הַדִּינִים גַּם מֵעַל הַמֵּת. וְכָאן שֶׁהַבֶּגֶד הָיָה קָרוּעַ קוֹדֶם, וְאֵין הִשְׁתַּתְּפוּת אֲמִתִּית, הֲרֵי הוּא גּוֹזֵל אֶת הַמֵּת.

מָצִינוּ

בַּמִּשְׁנָה (ברכות טז:) מַעֲשֶׂה בְּר’ גַּמְלִיאֵל שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה וְקָרָא לַיְלָה הָרִאשׁוֹנָה, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּנוּ שֶׁחָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע, אָמַר לָהֶם אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵּל הֵימֶנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, רָחַץ לַיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּנוּ שֶׁאָבֵל אָסוּר לִרְחֹץ, אָמַר לָהֶם אֵינִי כִּשְׁאָר בְּנֵי אָדָם אִיסְטְנִיס אֲנִי. נִרְאֶה דְּלָכֵן הַמִּשְׁנָה מַסְמִיכָה אֶת שְׁנֵי הַסִּפּוּרִים דְּלִשְׁנֵיהֶם יֵשׁ שֹׁרֶשׁ וְסִבָּה אַחַת, שֶׁהִיא מַדְרֵגַת ר’ גַּמְלִיאֵל וּדְבֵקוּתוֹ בַּקָּבָּ”ה, דְּר’ גַּמְלִיאֵל לֹא הֶחְשִׁיב אֶת הַתַּעֲנוּגִים הַגַּשְׁמִיִּים כְּלָל, וּמִמֵּילָא לֹא הָיָה טָרוּד בַּלַּיְלָה שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה כְּלָל, וְהָיָה זֶה יוֹם רָגִיל מִבְּחִינַת עֲבוֹדַת ה’ שֶׁלּוֹ וְקָרָא קְרִיאַת שְׁמַע, וְכֵן כְּשֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ כָּל הַטַּעַם שֶׁאֲבֵלִים אֲסוּרִים בִּרְחִיצָה כִּדְבֵאַרְנוּ, כְּדֵי לְהִתְרַחֵק מִתַּעֲנוּגִים גַּשְׁמִיִּים, וּלְהִתְקָרֵב לַקָּבָּ”ה, וְר’ גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה אִיסְטְנִיס וְסִבַּת רְחִיצָתוֹ הָיְתָה מִשּׁוּם זֶה, וְלֹא בִּשְׁבִיל תַּעֲנוּג, וְהָיְתָה רַק לְצֹרֶךְ עֲבוֹדַת ה’, אִם כֵּן הָרְחִיצָה גַּם כֵּן מְקָרֶבֶת לַקָּבָּ”ה, לָכֵן רָחַץ בַּלַּיְלָה שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ. וְזֶה שֶׁאָמַר לָהֶם אֵינִי כִּשְׁאָר בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם תַּעֲנוּג גַּשְׁמִי בִּרְחִיצָתָם וּמִמֵּילָא צְרִיכִים לְהִמָּנַע מִזֶּה כְּשֶׁהֵם אֲבֵלִים, אִיסְטְנִיס אֲנִי וְכָל סִבַּת רְחִיצָתִי הִיא רַק לְשֵׁם שָׁמַיִם, מִמֵּילָא אַדְּרַבָּה, יֵשׁ עִנְיָן לִרְחֹץ, וּלְהִתְקָרֵב עַל יְדֵי זֶה לַקָּבָּ”ה.

מָצִינוּ

בִּירוּשַׁלְמִי (כתובות א, א) משֶׁה הִתְקִין שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, וְשִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת, רוֹאִים שֶׁהַיְרוּשַׁלְמִי כּוֹלֵל שְׁנֵי הַדְּבָרִים בְּיַחַד, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דִּשְׁנֵיהֶם מַטְּרָתָם הִתְקָרְבוּת לַה’, כְּשֵׁם שֶׁשִּׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה נִתְקְנוּ לְהִתְקָרֵב לַקָּבָּ”ה עַל יְדֵי מִצְוַת “וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ”, כָּךְ שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת וּכְדִלְעֵיל.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (מו”ק כא:) אָבֵל אָסוּר בִּשְׁאֵלַת שָׁלוֹם, נִרְאֶה דִּכְמוֹ שֶׁאָדָם קֹדֶם הַתְּפִלָּה אָסוּר לוֹ לָתֵת שָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ, דַּעֲדַיִן אֵין לוֹ אֶת הַשָּׁלוֹם מֵהַקָּבָּ”ה, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֶת הַשָּׁלוֹם לְעַצְמוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵךְ וּלְהַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘נְתִינַת שָׁלוֹם קֹדֶם הַתְּפִלָּה’, כָּךְ הָאָבֵל שֶׁנִּמְצָא תַּחַת שְׁלִיטַת הַדִּין, הוּא בְּמַצָּב שֶׁאֵין לוֹ אֶת הַשָּׁלוֹם מֵהַקָּבָּ”ה, וְלָכֵן אֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵךְ וּלְהַמְשִׁיךְ בִּרְכַּת שָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ. וְכֵן נִרְאֶה לְבָאֵר הָאִסּוּר לְאָבֵל כֹּהֵן לִשָּׂא אֶת כַּפָּיו, כַּמּוּבָא בְּשו”ע (או”ח קכח, מג), דְּכֵיוָן שֶׁאֵין לוֹ אֶת הַבְּרָכָה לְעַצְמוֹ וְהוּא שָׁרוּי בְּדִין, לֹא שַׁיָּךְ שֶׁיַּמְשִׁיךְ בְּרָכָה עַל חֲבֵרוֹ.

מוּבָא

בְּשו”ע (תקנ”א סי”ז) טוֹב לִזָּהֵר מִלּוֹמַר שֶׁהֶחֱיָנוּ בֵּין הַמְּצָרִים עַל פְּרִי אוֹ עַל מַלְבּוּשׁ, אֲבָל עַל פִּדְיוֹן הַבֵּן אוֹמֵר וְלֹא יַחְמִיץ הַמִּצְוָה. וּבְבֵאוּר הַגְּרָ”א (שם) חוּמְרָא יְתֵירָא הִיא דְּאֵינָן חֲמוּרִים מֵאָבֶל בְּיוֹם הַמִּיתָה. הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁאָבֵל בְּיוֹם הַמִּיתָה מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל הַיְרֻשָּׁה, כָּךְ בְּבֵין הַמְּצָרִים מֻתָּר לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ וְהִקְשׁוּ הָאַחֲרוֹנִים עַל הַגָּאוֹן דְּזֶה שֶׁאָבֵל מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ, זֶה מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתוֹ יוֹם זוֹכֶה בַּיְרֻשָּׁה, וְאִם לֹא יְבָרֵךְ בְּאוֹתוֹ יוֹם לֹא יוּכַל לְבָרֵךְ אַחַר כָּךְ, וּבְאֹפֶן זֶה הַמְחַבֵּר מַסְכִּים שֶׁיְּבָרְכוּ שֶׁהֶחֱיָנוּ גַּם בְּבֵין הַמְּצָרִים, כְּמוֹ בְּפִדְיוֹן הַבֵּן. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּפְרִי חָדָשׁ יוּכַל לְאָכְלוֹ לְאַחַר בֵּין הַמְּצָרִים, וּלְבָרֵךְ עָלָיו שֶׁהֶחֱיָנוּ לְאַחַר בֵּין הַמְּצָרִים. נִרְאֶה לְבָאֵר דְּהַגָּאוֹן אֵינוֹ בָּא לְהָבִיא רְאָיָה לַדִּין, מֵאָבֶל בְּיוֹם הַמִּיתָה, אֶלָּא רְאָיָה לַסְּבָרָא, דְּהַגָּאוֹן רָצָה לוֹמַר שֶׁאֵין סְבָרָא לֹא לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ, דְּכָל עִנְיַן הָאֲבֵלוּת הוּא כְּדֵי לִפְרשׁ מֵהַהֲנָאוֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת, וּלְהִתְקָרֵב לַה’, וְלֹא מִשּׁוּם צַעַר. וְאַדְּרַבָּא, כָּל בְּרָכָה מְקָרֶבֶת אֶת הָאָדָם לַה’, וְאֵין מָקוֹם בִּסְבָרָא לֶאֱסֹר לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ, וְהֵבִיא רְאָיָה מֵאָבֶל בְּיוֹם הַמִּיתָה לִסְבָרָתוֹ, שֶׁשָּׁם מְבָרֵךְ בְּפַעַם אַחַת דַּיַּן הָאֱמֶת, וְשֶׁהֶחֱיָנוּ, רוֹאִים שֶׁאֵין סְתִירָה בֵּינֵיהֶם, וְגַם דַּיַן הָאֱמֶת צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּשִׂמְחָה, דִּכְשֵׁם שֶׁמְּבָרְכִים עַל הַטּוֹבָה כָּךְ מְבָרְכִים עַל הָרָעָה. וְלָכֵן תִּקְּנוּ שֶׁיְּבָרֵךְ שְׁתֵּי בְּרָכוֹת אֵלּוּ בְּיַחַד, וּמִשָּׁם רוֹאִים שֶׁהַטַּעַם לָאֲבֵלוּת אֵינוֹ בִּשְׁבִיל לְהִצְטַעֵר, אֶלָּא בִּשְׁבִיל הִתְקָרְבוּת לַה’, וּמִמֵּילָא אֵין סִבָּה שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ.

וּמַה

שֶּׁמָּצִינוּ בַּגְּמָ’ (תענית ל.) שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בְּתִשְׁעָה בְּאָב, דְּ“פִקּוּדֵי ה’ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב”. רוֹאִים שֶׁיֵּשׁ עִנְיָן לְהִצְטַעֵר בָּאֲבֵלוּת, נִרְאֶה לְפָרֵשׁ שֶׁמִּלְּבַד הָעִנְיָן שֶׁל הִתְקָרְבוּת לַה’, יֵשׁ עוֹד עִנְיָן שֶׁלֹּא לְהַסִּיחַ דַּעַת מֵהָאֲבֵלוּת, לָכֵן לֹא יִלְמֹד, דְּהַתּוֹרָה מְשַׂמַּחַת, וְתִגְרֹם לוֹ לְהַסִּיחַ דַּעַת מֵהָאֲבֵלוּת. עַיֵּן בַּ’תּוֹסְפוֹת’ (מו”ק כא. ד”ה ואסור) שֶׁמֵּבִיא שִׁיטוֹת שֶׁלְּאָבֵל אָסוּר לִלְמֹד אֲפִלּוּ בְּאִיּוֹב, וּבַקִּינוֹת, וּבַדְּבָרִים הָרָעִים שֶׁבְּיִרְמְיָה, וְשִׁיטָה זוֹ הוּבְאָה גַּם בַּ’טּוּר’, נִרְאֶה דְּהָרִאשׁוֹנִים שֶׁהִתִּירוּ לִלְמֹד בַּדְּבָרִים הָרָעִים סָבְרוּ שֶׁאֵין בְּלִמּוּד זֶה הַסָּחַת הַדַּעַת מֵהָאֲבֵלוּת, וְהָרִאשׁוֹנִים שֶׁחָלְקוּ סָבְרוּ שֶׁגַּם בָּזֶה יֵשׁ הַסָּחַת הַדַּעַת, אֲבָל לְהִצְטַעֵר לְכוּלֵּי עָלְמָא אֵין עִנְיָן, וְכָל מַה שֶּׁהִזְכִּירוּ אֶת הַכָּתוּב “פִּקּוּדֵי ה’ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב”, זֶה כְּדֵי לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁזֶּה מַסִּיחַ אֶת הַדַּעַת מִשּׁוּם שֶׁזֶּה מְשַׂמֵּחַ. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אֹסְרִי לַגֶּפֶן’ (בין המצרים ע’ שס) שֶׁטַּעַם הָאִסּוּר לִלְמֹד תּוֹרָה בְּתִשְׁעָה בְּאָב הוּא שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעַת מֵהָאֲבֵלוּת, וְלָכֵן אָסוּר גַּם לוֹמַר תְּהִלִּים וְכַדּוֹמֶה, אַף שֶׁאֵין בָּזֶה תַּעֲנוּג, דְּהָאִסּוּר הוּא מִשּׁוּם הֶסַּח הַדַּעַת וְלֹא מִשּׁוּם תַּעֲנוּג.

דִּין

קְרִיעַת הַבְּגָדִים נִלְמָד בַּגְּמָ’ (מו”ק טו.) מֵהַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר לְאַהֲרֹן וּבָנָיו (ויקרא י, ו) “וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ”. מִכָּאן שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁמֵּת לָהֶם מֵת צְרִיכִים לִקְרֹעַ אֶת הַבֶּגֶד, נִרְאֶה לְבָאֵר מַדּוּעַ הַתּוֹרָה חִיְּבָה לִקְרֹעַ אֶת הַבְּגָדִים דַּוְקָא, וְלֹא מַעֲשֶׂה אַחֵר, כֵּיוָן שֶׁמִּיתַת הָאָדָם הִיא בִּבְחִינַת בֶּגֶד שֶׁנִּקְרַע, דְּגוּף הָאָדָם הוּא רַק כְּלִי וּבֶגֶד לַנְּשָׁמָה, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (נח סו. בהעלתך קנב. תיקונים צג:) הַגּוּף הוּא הַלְּבוּשׁ, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב “עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי”. וּכְשֶׁאָדָם מֵת, הַגּוּף שֶׁהוּא בִּבְחִינַת בֶּגֶד נִקְרָע, וְהַנְּשָׁמָה עוֹלָה לְמַעְלָה, לָכֵן מְסַמְּלִים צָרָה זוֹ עַל יְדֵי קְרִיעַת הַבֶּגֶד, וְלָכֵן עִקַּר הַקְּרִיעָה בִּזְמַן יְצִיאַת הַנְּשָׁמָה שֶׁהוּא זְמַן קְרִיעַת בֶּגֶד הַגּוּף. כַּמּוּבָא בַּגְּמָ’ (שבת קה:) הָעוֹמֵד עַל הַמֵּת בִּשְׁעַת יְצִיאַת נְשָׁמָה חַיָּב לִקְרֹעַ הָא לְמַה זֶּה דּוֹמֶה לְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּשְׂרְפָה, דִּיצִיאַת הַנְּשָׁמָה מֵהַגּוּף הִיא בְּחִינַת סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּשְׂרָף, וּכְשֵׁם שֶׁסֵּפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּשְׂרָף הַגְּוִילִין נִשְׂרָפִין וְהָאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת (ע”ז יח.), הַיְנוּ רַק הַקְּלָף הַגַּשְׁמִי שֶׁל הַתּוֹרָה נִשְׂרָף, כָּךְ יְצִיאַת הַנְּשָׁמָה מִן הַגּוּף, הַגּוּף שֶׁהוּא הַבֶּגֶד נִשְׂרָף, וְלֹא חַס וְשָׁלוֹם הַנְּשָׁמָה. וְכֵן רוֹאִים שֶׁכְּכָל שֶׁהָאָדָם מַזְקִין גּוּפוֹ מִתְבַּלֶּה, וְנִרְאֶה פָּחוֹת יָפֶה, דְּהַגּוּף הוּא בֶּגֶד, וּכְכָל שֶׁבֶּגֶד מִתְיַשֵּׁן הוּא מִתְבַּלֶּה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַנְּשָׁמָה, כְּכָל שֶׁהָאָדָם מַזְקִין נִתּוֹסֵף בּוֹ חָכְמָה.

מָצִינוּ

בְּ’מַסֶּכֶת שְׂמָחוֹת’ (פרק תשיעי) הַקּוֹרֵעַ עַל מֵתוֹ וְחָזְרָה בּוֹ נְשָׁמָה, אִם לְאַלְתַּר מֵת יָצָא, וְאִם לְאַחַר זְמַן מֵת לֹא יָצָא, וּמְבֹאָר לְפִי דְּבָרֵינוּ דְּאִם לְאַלְתַּר מֵת, הֲרֵי זֶה נֶחְשָׁב יְצִיאַת נְשָׁמָה אַחַת, וּמַסְפִּיקָה קְרִיעָה אַחַת, וְאִם לְאַחַר זְמַן מֵת, יֵשׁ כָּאן פַּעֲמַיִם יְצִיאַת נְשָׁמָה, לָכֵן צָרִיךְ לִקְרֹעַ שְׁתֵּי פְּעָמִים, דְּהַגּוּף נִקְרַע פַּעֲמַיִם.

כָּתוּב

(מלכים ב’ ב, יא) “וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם: וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְגוֹ’, וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים”. וּמָצִינוּ בַּגְּמָ’ (מו”ק כו.) אָמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְר’ יוֹחָנָן אֵלִיָּהוּ חַי הוּא, וּמַדּוּעַ אֱלִישָׁע קָרַע קְרִיעָה, אָמַר לֵיהּ כֵּיוָן דִּכְתִיב “וְלֹא רָאָהוּ עוֹד” לְגַבֵּי דִּידֵיהּ כְּמֵת דָּמֵי, כֵּיוָן שֶׁאֱלִישָׁע לֹא יִרְאֶה יוֹתֵר אֶת אֵלִיָּהוּ, הוּא נֶחְשָׁב לְגַבָּיו כְּמֵת, וְלָכֵן קָרַע קְרִיעָה. וּמְבָאֵר הַמְּאִירִי שָׁם לְעוֹלָם אֵין קוֹרְעִין אֶלָּא עַל הַמֵּת, וְלֹא עַל הַחַי, וַאֲפִלּוּ יָדַע בּוֹ בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא יִרְאֵהוּ לְעוֹלָם, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ כָּאן עַל קְרִיעַת אֱלִישָׁע לְגַבֵּי דִּידֵיהּ כַּמֵּת דָּמֵי, סוֹד ה’ לִירֵאָיו, וּמְבֹאָר לְפִי דְּבָרֵינוּ, דְּמָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויקהל קצז.) שֶׁאֵלִיָּהוּ לֹא עָלָה עִם הַגּוּף לַשָּׁמַיִם, אֶלָּא הִתְפַּשֵּׁט מִגּוּפוֹ וְהִנִּיחוֹ בְּמָקוֹם שֶׁנִּקְרָא סְעָרָה, וּכְשֶׁרוֹצֶה לָרֶדֶת לָעוֹלָם הַזֶּה מִתְלַבֵּשׁ בְּגוּפוֹ וְיוֹרֵד, לָכֵן אֱלִישָׁע קָרַע אֶת הַבֶּגֶד, דְּאֵצֶל אֵלִיָּהוּ הָיְתָה יְצִיאַת נְשָׁמָה מֵהַגּוּף, אַף עַל פִּי שֶׁאֵלִיָּהוּ לוֹבֵשׁ אֶת הַגּוּף מֵחָדָשׁ כְּשֶׁיּוֹרֵד לָעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל מָקוֹם בְּאוֹתוֹ זְמַן הוּא יָצָא מִן הַגּוּף, וְהָיְתָה בְּחִינָה שֶׁל קְרִיעַת בֶּגֶד, וְלָכֵן אֱלִישָׁע קָרַע קְרִיעָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּאָדָם חַי שֶׁלֹּא יִרְאֵהוּ אֵין כָּאן יְצִיאַת נְשָׁמָה וְאֵין מָקוֹם לִקְרִיעָה.

כָּתוּב

(ויקרא יט, כח) “וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם”. וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י (שם) כֵּן דַּרְכָּם שֶׁל אֱמוֹרִיִּים לִהְיוֹת מְשָׂרְטִין בְּשָׂרָם כְּשֶׁמֵּת לָהֶם מֵת, נִרְאֶה דְּלָכֵן אָסְרָה הַתּוֹרָה לִשְׂרֹט בַּבָּשָׂר,דִּשְׂרִיטָה בַּבָּשָׂר מַרְאָה שֶׁיֵּשׁ כָּאן חַס וְשָׁלוֹם מִיתָה לַנֶּפֶשׁ, וְלֹא רַק לַגּוּף, דִּקְרִיעַת בֶּגֶד מְסַמֶּלֶת אֶת קְרִיעַת הַגּוּף שֶׁהוּא דָּבָר חִיצוֹנִי, מַה שֶּׁאֵין כֵּן שְׂרִיטָה בַּבָּשָׂר בַּפְּנִימִיּוּת, מְסַמֶּלֶת קְרִיעָה פְּנִימִית, קְרִיעַת הַנֶּפֶשׁ. וּמְדֻיָּק בַּכָּתוּב “וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ”, שֶׁהַשְּׂרִיטָה בַּבָּשָׂר מְסַמֶּלֶת כְּאִלּוּ יֵשׁ כָּאן חַס וְשָׁלוֹם מִיתָה לָנֶפֶשׁ, וְלָכֵן זֶה דַּרְכָּם שֶׁל אֱמוֹרִיִּים כֵּיוָן שֶׁכּוֹפְרִים בְּהִשָּׁאֲרוּת הַנֶּפֶשׁ, וּלְיִשְׂרָאֵל דָּבָר זֶה אָסוּר, דְּיֵשׁ בָּזֶה כְּפִירָה בְּהִשָּׁאֲרוּת הַנֶּפֶשׁ. וְכֵן אֲסוּרִים הַשְׁחָתַת וְגִלּוּחַ הַשְּׂעָרוֹת עַל מֵת, כַּמּוּבָא בַּמִּשְׁנָה (מכות כ.), אַף עַל פִּי שֶׁשְּׂעָרוֹת הֵן דָּבָר נִפְרָד מֵהַגּוּף, וְאֵין שׁוּם כְּאֵב לַגּוּף בְּגִלּוּחַ הַשְּׂעָרוֹת, כֵּיוָן שֶׁהֵן מְחֻבָּרוֹת לַגּוּף, הֲרֵי זֶה חֵלֶק מֵהַגּוּף, וְאָסוּר חַס וְשָׁלוֹם לְהַרְאוֹת שֶׁלַּמִּיתָה יֵשׁ הַשְׁפָּעָה עַל הַנֶּפֶשׁ בְּעַצְמָהּ. לָכֵן מַדְגִּישִׁים שֶׁזֶּה בִּבְחִינַת קְרִיעַת הַבֶּגֶד שֶׁהוּא מֻפְרָד לְגַמְרֵי מֵהַגּוּף, וְלֹא חַס וְשָׁלוֹם מַשֶּׁהוּ שֶׁקָּשׁוּר לַנֶּפֶשׁ עַצְמָהּ, אֲפִלּוּ קֶשֶׁר שֶׁל שְׂעָרוֹת. וְכֵן קְרִיעָ”ה ס”ת הַכָּתוּב (ישעי’ סא, ג) “לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק מַטַּע הוי”ה לְהִתְפָּאֵר” דִּקְרִיעָה מְרַמֶּזֶת עַל הַהִתְחַדְּשׁוּת שֶׁתִּהְיֶה לֶעָתִיד לָבֹא שֶׁיָּקוּמוּ הַמֵּתִים לִתְחִיָּה וְכוּ’.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (מכות כ:) “וְשֶׂרֶט”, יָכוֹל אֲפִלּוּ שָׂרַט עַל בֵּיתוֹ שֶׁנָּפַל, וְעַל סְפִינָתוֹ שֶׁטָּבְעָה בַּיָּם, ת”ל “לָנֶפֶשׁ”, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל הַמֵּת בִּלְבַד, רוֹאִים שֶׁסְּתַם שְׂרִיטָה בַּבָּשָׂר הַתּוֹרָה לֹא אָסְרָה, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּכָל הָאִסּוּר הוּא בְּמֵת, שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה כְּפִירָה בְּהִשָּׁאֲרוּת הַנֶּפֶשׁ. וְכֵן מוּבָא בָּרַמְבַּ”ן (דברים יד, א) שֶׁאָסוּר לִשְׂרֹט עַל מֵת, דְּאָסוּר לְהִתְאַבֵּל עַל הַמֵּת יוֹתֵר מִדַּאי, דְּאָנוּ מַאֲמִינִים בְּהִשָּׁאֲרוּת הַנֶּפֶשׁ, וְאֵין רָאוּי לְהִתְאַבֵּל יוֹתֵר מִדַּאי, וְכֵן הַכָּתוּב (דברים יד, א) “וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת” ס”ת אֱמוּנָ”ה, דְּהָאִסּוּר לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים אֵלּוּ הוּא בִּגְלַל הָאֱמוּנָה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בְּהִשָּׁאֲרוּת הַנֶּפֶשׁ.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (סנהדרין סח.) כְּשֶׁר’ אֱלִיעֶזֶר נִפְטַר, הָיָה ר’ עֲקִיבָא מַכֶּה בִּבְשָׂרוֹ עַד שֶׁדָּמוֹ שׁוֹתֵת לָאָרֶץ. וּמוּבָא בַּ’תּוֹסְפוֹת’ שָׁם (ד”ה היה) ומִשּׁוּם שֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֵיכָּא דְּמִשּׁוּם תּוֹרָה קָעָבֵיד. נִרְאֶה לְבָאֵר עַל פִּי דְּבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁבִּפְטִירַת ר’ אֱלִיעֶזֶר הִפְסִיד ר’ עֲקִיבָא אֶת הָאוֹר פְּנִימִי שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ מִמִּי לִלְמֹד, הוּא הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא הִפְסִיד חֵלֶק מִפְּנִימִיּוּתוֹ לָכֵן הוּא הוֹצִיא דָּם לִרְמֹז שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֶפְסֵד בִּפְנִימִיּוּתוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּסְתַם מֵת שֶׁרַק הַגּוּף נִפְסָד, הַהֶפְסֵד הוּא הֶפְסֵד חִיצוֹנִי בִּבְחִינַת קְרִיעַת בֶּגֶד, לָכֵן אָסוּר לְהוֹצִיא דָּם.

לְפִי

זֶה נִרְאֶה לְבָאֵר אֶת שִׁיטַת הַפֶּלַח הָרִמּוֹן וְעוֹד פּוֹסְקִים שֶׁמַּתִּירִים לָאָבֵל לִלְמֹד פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, (עיין מאמר מהגרי”ח סופר שליט”א במקבציאל גליון ז’), כֵּיוָן שֶבַּפְּנִימִיּוּת אֵין הָאֲבֵלוּת קַיֶּמֶת, מִמֵּילָא אֵין הִיא מַשְׁפִּיעָה עַל פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה לְאָסְרָהּ. וְאֵלּוּ שֶאוֹסְרִים סוֹבְרִים שֶׁבַּמְּצִיאוּת יֵשׁ הֵיסֶח הַדַּעַת מִשּׁוּם שֶׁהַתּוֹרָה מְשַׂמַּחַת. וְכֵן מוּבָא בִּמְקַבְצִיאֵל שָׁם שֶׁהָאֲרִיזַ”ל בִּתְחִלָּה לָמַד פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה בִּזְמַן אֲבֵלוּת, וְאַחַר כָּךְ הִפְסִיק כִּי חָשַׁשׁ מִ”מְשַׂמְּחֵי לֵב”.

אודה מאד לכל מי שישלח לי הוספות על מאמר זה לזיכוי הרבים

בכדי להוציא לאור את המהדורה החדשה של ספר ‘סוד החשמל’ אנו זקוקים לעוד נרשמים. הנרשמים מראש יקבלו את הסט [4 כרכים] במחיר 80 ₪ בלבד. אין צורך לשלם מראש. נא להשאיר הודעה בתא קולי 0573109982. או בפקס 0737254480. או במייל fish@neto.net.il כמו כן אנו זקוקים לתרומות להדפסת עלונים. המעונינים בחוברת ‘פתח לסדור הרש”ש’ או ‘סוד החצי’ [כל חוברת 250 עמודים 5 ₪] ישאירו הודעה כנ”ל.

המעונינים לקבל בדואר אלקטרוני את מאמר צניעות האישה עם הוספות חדשות [סוד חיי האישות לאור הקבלה לנשואים בלבד], או את הגליון החודשי, ישלחו בקשה למייל.

Comments are closed.