עניין ראש השנה

המאמר נלקח מהספר שער יוסף להר’ יוסף שני

ראש השנה אינו מסמל רק מעבר משנה לשנה, כי עצם המושג שנה בלשון הקודש אינו מצטמצם למעגל השמש והקפתו את כדור הארץ, ומשמעותו עמוקה יותר, כי הלוח העברי בנוי בעקרון לפי חדשי הלבנה, והמועדים קבועים לפי שנת החמה. וכדי לתאם ביניהם קובעים אנו אחת לשלש שנים בערך שנה בת שלש עשרה חדשים. כי שנת החמה היא כשלש מאות ושישים וחמישה ימים כמנין גידי הגוף המרכזיים ואלו שנת הלבנה יש בה כשלש מאות וחמישים וחמשה ימים כמנין שנה, וכמנין ספירה . כי כל מעגל של שנ”ה ימים מתחלפת הארת והשפעת הספירות הרוחניות שבהם נבראו כל העולמות הגשמיים והרוחניים, מספירה אחת לחברתה. ולכן כוללת היא הקפה אחת של החמה, ושתים עשרה הקפות של הלבנה וארבע עונות של קיץ סתיו חורף ואביב. ושלש רגלים של פסח, שבועות וסוכות. וחמישים שבתות, כי כל בחינות אלו נמצאים בכל ספירה מספירות הקודש שנים עשרה החדשים הם כנגד י”ב המזלות וי”ב שבטי ישראל ששרשם מי”ב הכחות העליונים שבהם מנהיג הבורא יתברך את העולמות, והחדש השלש עשרה הוא כנגד כללותם.

והנה בראש יש ג’ סוגי מח המחיים את הגוף, המח הגדול בחינת ספירת החכמה, המח הקטן בחינת ספירת הבינה, שמהם מתפשט המח המוארך בחינת הדעת. ובחכמה אדם לומד את הדברים, ובבינה הוא זוכר אותם, והדעת הוא ממחיש אותם, ומוציאם מן הכח אל הפועל. וראש השנה לחדשים הוא חדש ניסן ונקרא “ראש”, כי בו מתגלית ומאירה בחינת ספירת חכמה, ולכן הוא חודש הלימוד ומתבטא ענין זה במצה שהיא סוד החכמה. וראש השנה לשנים הוא חודש תשרי שבו מאירה בחינת ספירת הבינה שהיא בחינת הזכרון ולכן נקרא ראש השנה בשם “יום הזכרון” והוא חודש התפילה. ובתפילה מבקשים אנו להזכר לחיים, ותוקעים לזכרון אילו של עקידת יצחק.

בראש השנה צריך לתקוע בשופר הגדל בראש האיל, כי הקרן הוא עצם, והעצמות נעשים מזרע האב ועצם הקרן גדל בראש, ושמו קרן מלשון קרינה הקורנת ויוצאת מהראש, ובה ממתקים אנו את הדין כי “אין הדין נמתק אלא בשרשו”. אבל צריך שופר של איל שבחינת הבינה מאירה בו, ולא של פר שהדינים נמצאים בו.

מצות השופר הוא בהשמעת קול ממנו ולא בנענועו כמו לולב ואתרוג, כי הוא בבחינת תפילת השליח צבור ולכן לא צריך כל אחד לתקוע ומספיק שישמע התקיעה מחברו. והתפילה חייבת להיות בלחש, אבל להאמר בפה ולא במחשבה בלבד, כי המחשבה היא בחינת החכמה, והתפילה בחינת המלכות עולם העשיה, וצריכה למעשה של חתוך האותיות בהתאם לחמשת מוצאות הפה. אהח”ע בומ”ף גיכ”ק דטלנ”ת זסשר”ץ, וחתוך האותיות גורם לגלים באויר בהתאם להגייתן, וגלים אלו מתפשטים עד הרקיע הנקרא “וילון” ומכים עליו והופכים ממילים ונקודות לספירות ואורות. אמנם תפילת השליח צבור חייבת להיות בקול כי היא בחינת הבינה המביאה את השפע להנהגת העוה”ז, ומצד הגעתה לעוה”ז צריכה היא להשמעת קול שהוא בחינת הדעת המשפיע בעוה”ז. ולכן המצוה היא לא בעשיה לתקוע בשופר, אלא בבינה לשמוע קול שופר.

6. שבת פ”ח. 7. תענית ב’.

Tags:

Comments are closed.