סוכות והושענא רבא

המאמר נלקח מהספר שער יוסף להר’ יוסף שני

ארבעת המינים כולם בשכינה וכולם נמשלו במדרש על הקב”ה המרחם עלינו, ו”פרי עץ הדר” הוא תקון כל פגמינו, וע”י התשובה והתקון שעשינו נהיו “הדר”. ו”כפות תמרים” זה הקב”ה שעל ידו נמתקים כל הדינים שהם בבחינת תמר גי’ של עשר פעמים דין, והפעם הם כפותים ולא משוחררים להעניש. ו“ענף עץ עבות” זה הקב”ה שעל ידו מתגלים אותות הגאולה בבחינת “הרי ישראל ענפכם תתנו”. ע”י הצדיקים שנמשלו להדסים וכמ”ש והוא עומד בין ההדסים1. “וערבי נחל”. הוא סוד הפרדת הערב רב מישראל שהם בחינת הצפצפה הפסולה הבאים מרפ”ח נצוצים שלא נתקנו (וערבי גי’ רפ”ח), ואלו “ערבי נחל” הם ישראל הכשרים הדבוקים בחכמה שעליה נאמר נחל נובע מקור חכמה2 . ויהיו כולם קדושים ומחוברים בה’ לאחר פירודם מהערב רב, ויושפעו משלש מאות ושבעים האורות העליונים בחינות הרחמים והאהבה (ערבי נחל גי’ ש”ע).

ארבעת המינים רמוזים בשם ההוי”ה, י’ זה הדס, ה’ ראשונה זו ערבה, ו’ זה לולב, ה’ שניה אתרוג. וכשנתבונן, מצב זה מלמעלה למטה הולך ופוחת. הדסים לוקחים שלשה, ערבות לוקחים שתיים, לולב אחד, ואתרוג אחד. כי השפע בשרשו גדול וכשיורד הולך ופוחת, להגיע אל האתרוג סוד השכינה המקבלת אותם לפי סדר המדרגות ממטה למעלה אחד שניים שלשה.

הצדיקים נמשלו להדסים שנאמר “והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה”3. .והם שלשה כנגד האבות אברהם יצחק ויעקב, ושמו “הדס” שהוא כמנין “חכם” עם הכולל כי מושך הוא מהחכמה, וכמנין “חיים” שצדיקים קרויים חיים אפילו אחר מותם4 . כי חיים הם בעולם הנצח. ולכן השכינה כשנקשרת עמהם נקראת חכמה בסוד “וה’ נתן חכמה5 לשלמה”. כי המלכות מקורה מהחכמה ואז שמה “הדסה” שפירושו הדס-ה, וחכמ-ה’, וכשהיא נתקת מהצדיק הנקרא חכם, נקראת “אסתר” מלשון הסתרת פנים. וכמו שאמרו חז”ל אסתר מהתורה מנין, שנאמר “ואנכי הסתר הסתיר פני מהם”. ולכן מרדכי הצדיק היה “אומן את הדסה היא אסתר בת דודו”. שנקראה כן כיון שגלתה לבית אחשורוש. וההדסים מקבילים לתקיעות, תקיעה, אברהם. שברים, יצחק. תרועה, יעקב. ולכן לא מסיימים בתרועה אלא חוזרים לתקיעה שהיא בחינת אברהם. וכמו שהבטיחו הקב”ה שאעפ”י שנאמר “אלהי אברהם, אלהי יצחק, ואלהי יעקב”, נסיים ונאמר “מגן אברהם”6. ולכן הם שלשה הדסים משולשים, ושלש כפול שלש יוצא תשע, כנגד תשע קולות שצוותה תורה לתקוע בראש השנה. והיות וכל דבר בקדושה כלול מעשר, כל שלישיה שהיא חטיבה אחת הפכה לעשר ונעשו שלשים קול. והנה להדסים יש ענבים שכשהם ירוקים הם בוסר וכשהם משחירים אפשר לאוכלם, וכשהם ירוקים אינם פוסלים את ההדס כי מכיוון שהם בוסר בטלים הם כלפי ההדס, אמנם כשהשחירו פוסלים את ההדס אם רובו עם “ענבים”. כי ענבים עולה ב’ פעמים שם אלהים, שהוא דין, ואפשר שענבי ההדס הוא המצולה שאמר הנביא, שהיא בחינת הדין. ואם הענבים מועטים כשר, כי מתבטל הדין ע”י רחמי ההדס. וכן אם הענבים ירוקים שעודם בוסר ואין הדין חזק בהם, אבל כשהשחירו הדין תקף בהם. והיות וד’ המינים כולם בשכינה ובשם ההוי”ה שלה, לכן שמה של השכינה בסוכות “הדסה” ולא אסתר, ולכן ההדס שמו בארמית “אסא” שתרגומו “רפואה”, כי על ידו הפנים מתגלים מהסתרם. והדס עם הכולל בגי’ ע’ כי ההדסים רומזים אל סוד העין. וכל עלה של הדס דומה בצורתו למבנה העין. וזו הסיבה שהצדיקים נקראים הדסים כי הם שומרים על עיניהם מראיות אסורות.

בערבות יש שתי בחינות יש ערבות שהם “חסדים”, והם ערבות הלולב. ויש ערבות שהם “גבורות”, והם ערבות החבטה ביום הושענא רבה. ולכן אסור לערב ביניהם לא ע”י נטילתם יחד בהקפות, ולא ע”י השלמת ערבות הלולב לה’ בדי ערבות החבטה. והתורה קראה לערבות “ערבי נחל” אעפ”י שאין צורך שיגדלו ע”י הנחל. וקראתם בלשון רבים, משא”כ בהדס שנקרא בלשון יחיד “ענף עץ עבות”7.. וחז”ל המשילו את עמי הארץ לערבות שאין בהם לא טעם ולא ריח ואינם בתורה ומצוות, אבל לפחות צריך שיגדלו על יד הנחל או שיגדלו בהרים אבל שיהיו דומים לערבות הגדלות ע”י הנחל בצבעם ובצורתם למעט “צפצפה”, כי מדובר בעמי הארץ שאינם חוטאים ועוברים על אסורי תורה, אלא שומרים מלחטא ונראים כגדלים על נחל התורה בענין זה של שמירה מחטא. ו”ערבי” גי’ רפ”ח שהם בחינת הדינים, ו”ערבי נחל” גי’ ש”ע שהם החסדים הגדולים ולכן יש בא”י מקום ושמו “ערבה” שהוא ארץ מלחה ושממה, בגלל תוקף הדין שבערבה, ולעתיד לבא תהיה ארץ זו בחינת ערבת החסדים, וע”ז נאמר “ישושון מדבר וציה ותגל ערבה, כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה”. ותהיה בבחי’ “ערבי נחל”.

והנה הת”ח והצדיק הוא בחי’ “ער”, וכמ”ש על בועל גויה “יכרת לו ה’ ער ועונה”. ודרשוהו חז”ל שחוטא זה אם לא ישוב בתשובה לא יזכה לבן ת”ח שהוא ער ועונה. והרשע הפוגם בבריתו מהפך האותיות ונקרא “רע” וכמ”ש “ויהי “ער” בכור יהודה, “רע” בעיני ה'”8. וע”י הערבה מתקנים אנו את הברית ומהפכים ה”רע” ל”ער” ומחברים היסוד לשכינה ונהיה “ערבה” ער-בה. וה“ער” שהוא היסוד בתקונו, ניתן “בה” שהיא השכינה. ולכן החוטא בגויה שפגם ביסוד ונתנו במקום לבת ישראל הדומה לשכינה, לבת אל נכר שהיא בקליפה, אם לא שב בתשובה, “יכרת לו ה’ ער ועונה”.

והערבה אותיות “ער-בה” כי גנוז בה כח התלמיד חכם הנקרא ער. ולכן הערבה שבלולב היא מצד ה”חסדים”. אמנם התורה היא מצד ה”גבורה” וכמו שכתוב “הלא כה דברי כאש”9. ונתנה לישראל מפי ה”גבורה”. לכן חמש ערבות של חבטה הם כנגד חמשת הגבורות. ומכיון שעל דברי תורה נאמר “ישקני מנשיקות פיהו”10, ונאמר “שפתים ישק משיב דברים נכוחים”11. הערבה דומה לשפתים. אמנם חז”ל דימו את הערבה לעמי הארץ שאין בהם טעם וריח, ולכן שמה “ער-בה”, כי רק בה בפנמיותה נמצא בחינת ער, ולא במציאות, כי לא הוציאו תורת נשמתם מהכח אל הפועל. אמנם הם “ערבי נחל” שהיא התורה “נחל נובע מקור חכמה”, וגדלו על מבועי הנחל ושומרים תורה ומצוות. וההדסים שהם בחינת הצדיקים מספרם שלשה בחינת בית דין. והערבות שהם בחינת עמי הארץ הם שנים שהם השמש והסופר המסייעים להם ולכן בעת הקשירה מניחים את הערבות מעל ההדסים כעטיפה להם.

ולאחר ששבנו ביום הכפורים, קבלנו בסוכות את מצוות ארבעת המינים כדי לתקן מה שפגמנו בארבעת המרכזים הרוחניים. הדס בחינת עין, ולכן כל עלה דומה בצורתו לעין. ערבה בחינת שפתיים, ולכן כל עלה דומה לשפה. לולב בחינת השדרה, ולכן דומה הוא לחוט השדרה. אתרוג בחינת לב, ולכן הוא דומה ללב. וחבורם יחד מתקן את אשר הפרדנו בחבור העולמות שהם כנגד ד’ אותיות שם הוי”ה, והגבהתם לשם קיום המצוה,מרים את העולמות לשרשם ומקומם הנכון מהמקום אליו נפלו ע”י החטא.

והדס גי’ שישים ותשע כמנין חיים עם הכולל. ולולב הוא גי’ חיים, כי ב’ סוגי חיים הם ועל שניהם אנו מתפללים ואומרים “זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים” נצחיים לנשמותינו. “כתבנו בספר חיים” טובים לגופנו “למענך אלהים חיים”. וההדס סוד החיים הנצחיים ולכן הוא עם הכולל. והלולב סוד החיים הטובים לגופנו.

ודברה תורה על ארבעת המינים ברמז ואמרה “ולקחתם לכם פרי עץ הדר”. ולא אמרה “אתרוג” במפורש. “כפות תמרים”. ולא אמרה “לולב” שהוא שונה מכפות התמרים שהם כפות האוחזים בפרי התמר משא”כ לולב שאינו אלא ענף דקל שלא נפרשו עליו. “ענף עץ עבות”. ולא נאמר “הדסים” במפורש, לרמז על ענינים גבוהים שיש בהם ובכנויים שנתנה להם תורה והם עשר תיבות הכוללים את סודות האלהות במספר עשר הספירות. וחבור ד’ המינים בשעת נטילתם מחברת ומקשרת את ארבעת אותיות השם הגדול והקדוש ה”הוי”ה” , ולזכות להביאם לחבור תמידי ויציב ולגאולה שלמה.

בחצות ליל הושענא רבא עוברת ההוראה של חתימת הדין לעולם הזה לביצוע. אמנם אין הענין מתבצע עד שיסתיים יום כ”א כולו, וביום כ”ב מתחיל הדין להתבצע. ולכן ניתן לבטל הדין הקשה ע”י תשובה ומעשים טובים בכל יום הושענא רבא. ואמרו חז”ל לא אד”ו ראש. ועשו הכל שלא יחול ר”ה ביום א’, כדי שלא יחול הושענא רבא בשבת שלא לבטל מצוות חבטת ערבה שהיא מנהג שנהגו הנביאים חגי זכריה ומלאכי ונמשכו אחריהם עם ישראל. וענינו הוא כי הערבה דומה לשפתיים וחבטתה בקרקע הוא בבחינת תיקון הפה הממתקת הדין והופכת העברה לערבה, וחטאי הפה הם מן החטאים החמורים הן בביטול תורה והן בדברים בטלים, כי הלומד תורה בפה מטונף בדברים של לצנות ונבלות הפה, נותן לחצונים כח להשתלט על הקול שלו ולוקחים אותו לטומאה ח”ו. וארבע כתות שאינם מקבלים פני שכינה שקרנים, חנפנים, ליצים, ומספרי לשה”ר, כולם חטאם בפה. ותקון הפה הוא ע”י חבטת הערבה הדומה לשפתיים, והקול המתוקן הוא בבחינת ערבה בסוד “כי קולך ערב”. והנה ד’ מחנות מלאכי חבלה יש כנגד בחינת הפה, העיניים, הלב, והברית והם חימה, עברה, זעם, אף, וכנגד הפה הוא עברה, ומסתלק המלאך הרע ונתקן האדם ע”י הערבה.

ובסוכות נוטלים ד’ מינים לתקן העיניים השפתיים, הלב והברית. והאתרוג דומה ללב, והגאוה היא בלב. ולכן אתרג ר”ת “אל תבואני רגל גאוה” שלא יהיה “גבה – לב”. ואין לאגוד כל הד’ מינים יחד אלא ג’ מינים יחד ואתרוג לבד. ורק בשעת הברכה והנענועים יש להצמידם לאתרוג, כי בשלשת הענינים שהם עיניים פה וברית אסור אף פעם לשנות ולהביט במקום אסור, או לשקר ולדבר נבול הפה וכדו’. ופגימת הברית אסורה בכל צורה שהיא כלל ועיקר. (ומ”ש חז”ל “משנים מפני השלום”, אינו ענין לשקר, ולא אמרו משקרים מפני השלום, וענין שינוי הוא לומר חלק מן האמת במקום כולו כדי לא להרגיז השני ולא להביאו לידי מריבה). אמנם לגאוה יש תיקון ע”י גאוה טובה וכמ”ש “ויגבה לבו בדרכי ה'”. שיתגאה בתורתו ומצוותיו ולא יתבייש להתפלל או להניח תפילין בהיותו בנסיעה, ולא יניחם בסתר כגנב הפועל במחתרת אלא לעיני עמים רבים. ופעמים צריך להשתמש בלב-רע כדי למחות עמלק וכדו’ ולקנאות קנאת ה’, ולכן אין האתרוג נקשר ונאגד עם ג’ המינים האחרים. וערבת החסדים הוא ענין למוד תורה בבחינת “שפתותיו שושנים”, ואמרו חז”ל אל תקרי שושנים, אלא ששונים דברי תורה12. והנה הערבה שהיא סוד השפתיים יש כנגדה ערבה פסולה הנקראת “צפצפה”, ובעוד הערבה סוד הדבור, הצפצפה סוד הציוץ והצפצוף. ואמרה תורה ערבי נחל לסימן כדי שלא יקחו הצפצפה, כי הדבור הטהור והקדוש נובע מהחכמה בסוד “נחל נובע מקור חכמה”.

וכשח”ו ישראל פוגמים בפה, השכינה נחלשת ובמקום להתמתק נמררת והופכת למלחה ומרה. ולכן יש בארץ ישראל סוד השכינה, מקום הנקרא ערבה שהוא מקום יבש ומדבר וארץ מלחה, מפגם הפה שלנו, אך לעתיד לבא שיתוקן הפה נאמר “כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה”, ותהיה הערבה מקום גנות ועצי פרי כגן ה’.

1. מגילה י”ג. 2. משלי י”ח, ד. 3. מגילה י”ג. 4. ברכות י”ח. 5. מלכים-א’ ה’, כ”ו. 6. רש”י בראשית י”ב. ב. 7. ויקרא כ”ג, מ . 8. בראשית ל”ח ז. 9. ירמיהו כ”ג, כט. 10. שיר השירים א’, ב. 11. משלי כ”ד, כו. 12 שבת ל’ .

Tags: , ,

Comments are closed.