קבלי על עצמך מעט – קבלי מה’ הרבה!

בסיעתא דשמיא

  1. בספר הנפלא “טובך יביעו” של הרב זילברשטיין שליט”א הובא סיפור מדהים מדורנו אנו על הפסוק: “והיה לכם לציצית”– כשמזדמן לנו לעיתים לשמוע על מעשים גדולים הנעשים תחת השמש, המוכיחים בעליל שיש מנהיג לבירה השומר על בניו הנאמנים העושים כל שלאל ידם על מנת להדבק בו ובדכיו- התגובה הספונטאנית היוצאת מפינו היא שמעשים אלו משתייכים לדורות קדם, לתקופות שבהן חיו ענקי הרוח וגדולי היראה. היום, כך התרגלנו לומר, אין כוחנו בכך.

המעשה שלפנינו יוכיח שגם בדורנו יש יהודים שנשארו דבקים באמונתם וכל כולם קודש לד’ ולתורתו, ללא פניות והתחשבנויות צדדיות, ובמקרה שלנו מדובר בבחור צעיר, עול ימים, שנשא על עצמו את עול התורה והמצוות בשלמות, בקדושה ובטהרה. בחור זה זכה לראות בעיניו כיצד הקב”ה שומר עליו מכל משמר ומניח עליו את ידו החזקה וזרועו הנטויה ונוצרו מרוחות וכל פגעים דאתו לעלמא.

המקרה התרחש, כך מספר הרב יצחק כהנא שליט”א, עם בן תורה מובהק, עמל בתורה, מאחת הישיבות הק’ המובחרות, שהתייסר בייסורי אימה, ולאחרונה החל לקבל טיפולים כימותרפיים בבית הרפואה.

בבואו אל המחלקה אמרה לו האחות שכדי לקבל את הטיפול הוא צריך ללבוש בגדים סטריליים, ולכן עליו להחליף את בגדיו באלה של בית הרפואה. הבחור הסכים לכך, אלא שכיוון שבבית הרפואה אין בגד של ארבע כנפות, הביא עימו לטיפול הבא ציצית מכובסת ומגוהצת היטב, כזו שתענה לדרישת האחות לבגד סטרילי.

כאשר ראתה האחות את הטלית קטן שלו על בגדי בית הרפואה, אמרה לו שלא יוכל לעבור את הטיפול עד שיסיר את הציצית מעליו. כל ניסיונותיו להסביר לה שהמדובר בבגד מכובס ונקי עלו בתוהו. האחות סירבה להעניק לו את הטיפול הכימותרפי. הבחור היה איתן בדעתו וסירב אף הוא להוריד את הציצית. ישב אפוא בנו הנאמן של הקב”ה והמתין מחוץ למחלקה. כעבור שלוש שעות תמימות (!) חלף במקום אחד מבכירי הרופאים במחלקה, ושאל את בחור הישיבה מה הוא עושה כאן ולמי הוא ממתין. שטח הבחור בפניו את הבעיה, ומששמע זאת הרופא נכנס פנימה, אל חדר הטיפולים, ולאחר שעה קלה יצא משם נרגש כולו. הסערה על פניו היתה ניכרת בעליל.

מששאלו הבחור על מה ולמה הוא נסער כ”כ, השיב לו הרופא שלפני הכל ייכנס למחלקה ויקבל את הטיפול המגיע לו כשהטלית קטן עליו:” דברתי עם האחות והכל בסדר”, אמר לבחור, “אח”כ אספר לך למה התרגשתי”.

בתום הטיפול הקשה, ניגש הרופא אל הבחור, וכשדמעות בעיניו אמר לו:” אני יהודי שאינו שומר עדיין מצוות, אבל הפעם זכיתי לראות כיצד האלוקים שומר על שומרי מצוותיו. כשנכנסתי למחלקה כדי לשכנע את האחות שאין כל בעיה עם הציצית שלך, רציתי לראות איזה טיפול אתה מקבל, ומה מאוד נדהמתי להיווכח שהאחות התכוונה לבצע בשגגה טיפול לא מתאים, שהיה עלול לדרדר את מצבך למכת מוות מהירה.

הרופא הוסיף ואמר שהאחות עשתה זאת כמובן בשגגה, “אבל אם לא היית מתעקש ועומד בתוקף על רצונך ללבוש את הציצית, הטיפול כבר היה מתבצע ומי יודע באיזה מצב היית נתון ברגע  זה. עכשיו, משסירבת לקבל את הטיפול נמנע ממך אסון נורא”.

… בחור צעיר שהגיע לטיפול בגפו, ללא הוריו, ובלי שידו של אדם מבוגר אוחזת בו, מתעקש להיות עבד נאמן לאביו שבשמים.

מי נתן לו את הכוח הזה? מי צייד אותו בכוחות נפש שכאלו, אם לא שהן הן מידות הנפש המצויות בלב כל יהודי, גם בדורנו,מתוקף היותו בן למלך מלכי המלכים. ע”כ.

כשבן אדם מוסר נפש על בגד קדוש, הרי שהבגד הקדוש מציל ממוות. כמו שרואים בגמרא בברכות: “אמר לו דוד לשאול, מן התורה בן הריגה אתה כי הרי יש לך דין של רודף, והתורה אומרת ‘הבא להורגך השכם להורגו’, אלא צניעות שבך חסה עליך”.

מכאן רואים שצניעות מצילה ממוות!!!

2. אישה בשם ב.ג. סיפרה שבעבר גרבה גרביים שקופות, בחושבה שהיא עוד מקיימת מצווה שגורבת בכלל גרביים. יום אחד קיבלה חום גבוה מלווה בכאבים עזים ברגליה (והמעניין שהיה זה דווקא ברגליים…) , כאבים שרק הלכו והתחזקו ללא הרף, עד שלא היתה ברירה והזמינו אמבולנס לביתה, היות ולא יכלה להלך על רגליה.

בהגיעה לבית הרפואה מיד קיבלה אנטיביוטיקה דרך הווריד, אך למרות זאת המצב הלך והחמיר, עד כדי כך שאין בן אנוש יכול לתארם וק”ו לסובלם. משראו הרופאים את מצבה החמור בביקור הרופאים שנערך בחדרה בבוקר- הרימו ידיים. אז זרקה עצמה ב.ג. על הקב”ה הרחמן, והרהרה  בליבה שהיא וגם הרופאים בידיו של כל יכול. בצהרי אותו יום הגיע רופא מומחה מ”הדסה- עין כרם” וחווה דעתו שבעוד 3 ימים תשוחרר לביתה והכל יהיה בסדר. טען גם שהמצב החמיר למרות הטיפול כיוון שהחום היה כ”כ גבוה שהיה צריך יום שלם שהאנטיביוטיקה תוריד את החום.

ואכן, אחרי 3 ימים השתחררה לביתה, אך לא הכל היה בסדר- חזרה באמבולנס כי עדיין לא יכלה ללכת על רגליה, ואם לא די בכל זאת, שכבה עוד 3 שבועות (!) בבית. בקושי בקושי התיישבה על כסא גלגלים, אח”כ עמדה בעזרת קביים, והחלה ללמוד שוב להלך, ממש כמו תינוק.

אחרי כל מסכת התלאות הלזו הסיקה לעצמה מסקנה המתבקשת ממנה משמיים- שתזכה תמיד לעבוד את בוראה ולקיים את ההלכה ללא פשרות וקולות, רק מתוך שמחה ובריאות, ולא ח”ו מתוך ייסורים וחולאים.

כיום היא גורבת גרביים עבות ומהלכת בינינו בריאה ושלימה.

ואם מניסיונה המר (והרי אין חכם כבעל הניסיון…) תתחזק עוד מישהי, ולו רק אחת, והיה זה שכרה.

3. באחת השכונות החרדיות אירע מקרה טראגי. אישה שילדה תאומים איבדה את הכרתה לאחר הלידה. ארגנו הרבה תפילות, המון ספרי “תהילים” ע”מ שתבריא ולא יישארו  ח”ו עוד זוג יתומים.

באחד הבקרים חשבה שכנתה “מה עוד ד’ רוצה מאיתנו שנקריב לפניו?  מה עוד יכול להכריע את הכף?” ונצנץ במוחה רעיון דווקא בנושא הצניעות, שהרי זוהי חובתה של כל אישה ובת יהודייה. וממחשבה למעשה- חייגה לאחת שיש לה עוד הרבה מה לתקן בנושא (ובעצם למי אין?!…), ודיברה על ליבה שבידיה המפתח (כפשוטו ממש) להצלת אותה אישה. היא הוסיפה להתחנן לפניה: “קבלי על עצמך קבלה בצניעות. אינך צריכה אפילו לספר לי. ובזכות זאת נראה בס”ד ישועות”. עד שלבסוף נכנעה ואמרה שבלי נדר מקבלת ע”ע משהו.

והלא יאומן אכן קרה… בצהרי אותו יום (!) פתחה האישה את עיניה(!)

וכאן (ולא רק…) לימדונו והוכיחו לנו מן שמיא עד כמה פועלת לה שם   קבלה אחת קטנה בצניעות.

4. אוקראינה. קברי צדיקים. עומדת לה קבוצת נשים ובתוכן גם שאינן שומרות עדיין תורה ומצוות ושופכת לה שיח לפני בורא עולם בזכות הצדיקים. ביניהן הייתה אחת שמאוד בלטה בהתנהגותה הקולנית ובלבושה שהיה היפך הצניעות. אחת הנשים הצדיקות שנכחו שם ממש ריחמה על אותה נשמה אומללה, ולכן החליטה להתיידד עימה, ותוך כדי כך הצליחה לשכנעה לקבל ממנה שאל שתשימו בכל פעם שתמצא בקבר של צדיק. כך לפחות הצילה אותה לפחות במקומות הק’.

לימים, מקבלת אותה אישה טלפון נרגש מאותה בחורה, בו מספרה לה זו האחרונה שכאשר חזרה לביתה עם השאל- נשרף כל החדר!!! חוץ מ… השאל!!! המאורע הזה הדליק בליבה את הניצוץ היהודי החבוי והיא החלה להגדילו לשלהבת  אש קודש ענקית, ואף לחזק גם אחרות.

ועל כך נאמר: “מצווה גוררת מצווה”…

5. אישה שזכתה להוריד את הפאה מעל ראשה החליטה ללמוד מהספר “כתר הצניעות” (של הרה”צ המקובל ר’ דניאל פריש מחבר הפירוש “מתוק מדבש” על הזוה”ק). היא התמידה בכך כל יום ע”מ להתחזק בנושא עוד ועוד. האישה הנ”ל עמדה לפני לידתה השלישית, כשאת שתי הלידות הקודמות עברה בניתוח (ומובן לכל בר דעת שגם כעת עמדו הרופאים הכן לנתחה…).

לילה אחד היא חולמת ובחלומה מופיע יהודי בעל הדרת פנים, שהזדהה כהרב דניאל פריש זצוק”ל. הוא פנה אליה בשאלה למה היא זקוקה, וענתה שרצונה בלידה רגילה. הרב ענה לה שקשה לפעול בשבילה, אך היא ממש התחננה, ואז הצדיק הבטיח לה שתלד בלידה רגילה.

והרי “צדיק גוזר והקב”ה מקיים- עוד לפני שהספיקו להכניסה לחדר הניתוחים- כבר היה התינוק בידיה של האם המאושרת.

6. תינוק קטן בן 3 חודשים הגיע רח”ל למצב של סכנה ממשית. ריאותיו היו סתומות ע”י דלקת חזקה שאיוותה לה משכן דווקא בריאותיו. הרופא נתן לו כדורים, קיבל אינהלציה, תרופות… אך כל אלו לא הועילו.

כשכבר כמעט ולא יכל לנשום הובהל לבית הרפואה. ניתנה לו אנטיביוטיקה דרך הווריד, אך דבר לא הועיל. על ההורים האומללים נגזר לעבור לילה נוראי במחלקת הילדים. באותו הלילה היה נראה שהתינוק כבר נפטר בידי אימו, שכמובן החלה לבכות בכי היסטרי וגם להתפלל “ולעשות חושבים” מה היא יכולה לעשות ע”מ שילדה יבריא. ופתאום הרגישה איך ד’ נענה לתפילותיה הבוקעות מלב שבור ומורתח והחליטה שכדאי לה להתחזק דווקא בצניעות. היא החליטה החלטה נחושה להרחיב את כל החצאיות מגזרה ישרה לרחבות כפי שדורשת ממנה ההלכה הצרופה. תוך 3 ימים (!) יצא בנה מכלל סכנה , התחיל לנשום, לאכול ולשתות כאחד האדם!

7. לאישה צעירה ממשפחה חשובה בי-ם תובב”א צמחו ל”ע הרבה גידולים סביב  הצוואר. בהגיעה למצב של פיקוח נפש ממשי לא נתנו לה הרופאים אף סיכוי. אך היו שם כמה מבנות המשפחה (שכבר  נקראה להיפרד ח”ו), והן ביוזמתיות לקחו על עצמן ללבוש את לבוש השאל הק’ שקיבלנו מסבתותינו מקדמא דנא, ואחת אף קיבלה על עצמה שאל על הראש (נראה כמין מטפחת עם קצוות ארוכים וחוטים יוצאים ממנה).

וכצפוי- היא הבריאה לגמרי ב”ה.

8. גברת א.- בעלת עסק משגשג לממכר פאות סגרה לפני כמה שנים את החנות, ולא רק זאת אלא אף החלה לעבור ממקום למקום בארץ למסור הרצאות לנשים להוריד מעל ראשן את הספחת הזו ושמה פאה נוכרית (אשר כשמה כן היא- נוכרית ומנוכרת לנו נשות ישראל הכשרות האמונות עלי הצניעות הנצחית).

בהגיע אותה אישה לחדר לידה התארכה לידתה מאוד עד שהדופק ירד והחליטו שחייבים לנתחה בשביל הצלת העובר. היא התחננה שיתנו לה כמה דקות לשהות בחדר לבדה והבטיחה שלא יקרה אז כלום. ואז נפרץ סכר דמעותיה והתפללה לפני בורא עולם:”רבש”ע, אני עשיתי מסירות נפש ממש וסגרתי עסק משגשג, הלכתי לכנסים לשכנע נשים שיורידו פאות , ובזכות זה אני מתחננת לפניך אבא’לה שתעשה עימי חסד ותהיה לי לידה רגילה”.

וה’הפי הנד’ לא אחר לבוא ובתוך כמה דקות נולד לה תינוק מקסים בלידה רגילה לחלוטין.

9. ב.ג. מספרת: התקשרתי לחברתי ב. ואמרתי לה שלרגל המצב של מלחמת הצפון (שהייתה לא מזמן) כדאי שתקבל על עצמה משהו בצניעות. אך ב. ענתה שכבר קיבלה על עצמה משהו בעניין בעקבות מקרה אישי עצוב- בנה בן כ 13 חולה במחלה הידועה. באותו ערב שאושפז החליטה גב’ ב. להסיר לחלוטין את הפאה מעל ראשה לצמיתות.

עקב כך עבר הטיפול באותו ערב בקלות רבה מאוד ו… הוא הבריא לגמרי. היא מעידה (כנראה עפ”י החוש השישי שכידוע ניחונו בו האמהות) שהיא מרגישה שהכול בזכות קבלתה בנוגע להסרת הפאה.

10. הרבנית ד”ר מ. תליט”א המשמשת כרופאת ילדים ומוסרת שיעורים לנשים מספרת מקרה שלא במהרה יישכח: היה זה יום שני לעת ערב, י”ב באלול, בשיעור קבוע בבני ברק, בעזרת הנשים באחד מבתי הכנסת. הדלת היתה פתוחה לכיוון החצר. התחלנו את השיעור כרגיל, עם ברכות, לפני התהילים, ואז זה קרה. אחת הנשים הקבועות בשיעור, אישה די מבודרת, די צנועה בלבושה. בדרך כלל היא יושבת במקום אחר, אך הפעם משום מה, היא התיישבה לה במקום שונה, ליד הדלת הפונה לחצר. התחלנו בשיעור, ולפתע היא התחילה להשתולל, קפצה בצרחה וניערה את חצאיתה. מישהי מהנשים הבחינה שעל החצאית יש  נ— ח— ש—!, ואחת אחרת אזרה עוז והורידה את הנחש עם מזלג פלסטיק. הוא נפל על הרצפה, וכל הנשים ברחו לתוך בית בכנסת הריק וסגרו אחריהן את הדלת. התחלנו לצעוק ביחד את פסוקי “אנא בכח” ו”יושב בסתר”. ביתיים לקחו את האישה שהנחש הכיש אותה לעזרה ראשונה. הספקנו לראות שהוא הכיש אותה בדיוק במקומות ששם היא לא כיסתה את רגליה כראוי. היא אומנם לבשה חצאית ארוכה ורחבה מבד עבה, אך את רגליה היא לא כיסתה כראוי. הן היו ברובן חשופות, ומכוסות רק בגרביים קצרצרות שאפילו לברך לא הגיע. הנחש הכישה מעל לברך, בירך ועוד הכשה אחת מתחת לברך. החלטנו לחזור לשיעור. פתחנו את הדלת של עזרת הנשים וראינו שם את הנחש שוכב כשהוא מסובב בצורת “סמך”. אחת אמיצה ניגשה אליו ורוצצה את ראשו בעזרת עקב נעלה.

מה נאמר ומה נדבר, הרבה שלוחים לו למקום, והפעם היה זה ממש השליח הקדום ביותר, הראשון שהכשיל את האישה –הנחש, שהוא כידוע יצר הרע ומכשיל את הנשים עד היום. הוא המפתה אותן לטעום מעץ הדעת טוב ורע, לא להקשיב לציווי האלוקי ללכת בצניעות. הו איודע שדווקא לבושי הצניעות היהודיים הם הקשר היותר חזק של הנשמה אל עץ החיים, והוא, שונא הנפשות, מפתה את הנשים לטעום מן האסור, בתירוץ עתיק יומין- שזהו הטוב האמיתי כביכול, דווקא מה שאסור. כך הוא מפתה באכזריותו. ד’ אמר לחווה לא לאכול מזה, והנחש אמר לה “מה כבר יקרה? רק תנסי!”. גם היום הוא מדבר עם הנשים בתוך חדרי ליבן- “מה יקרה? תנסי! התלבשי כמו שאני אומר לך ותרגישי חופשייה (תרתי משמע), תרגישי משוחררת מה’מחנק החרדי’, החיים ייפתחו לפנייך, תטעמי ותראי איזה עולם ייפתח לפנייך. ממש ‘טעם החיים'”. (למרות שהתורה הק’ אמרה לנו שטעם החטא הוא טעם המוות). הנחש אומר לנשים: “לכי עם חצאית צרה, חולצה צמודה, פאה גולשת או מטפחת רועשת עם ספוג עד השמיים, קצת הרבה איפור, קצת חיוך מרוח, ותראי איזה טעם חדש יקבלו חייך!”- אחרי שהתפתו הוא משאיר אותן בתוך עולם של טומאה, רחוקות מעץ החיים רח”ל, בתוך מלכודת. הן התרגלו כבר לטעם של הטומאה, ומתענוגי הנשמה הן כבר רחוקות, נשאבו לתוך עולמות של זוהמה, שד’ יתברך כ”כ שונא. אוי להן מיוצרן ואוי להן מיצרן! אך “אצל יהודי תמיד מאוחר, אך אף פעם לא מאוחר מידי!” לחזור אל מה שד’ אוהב.

11. בקיץ בין הזמנים התשס”ו נסעו להם אב וילדיו לחוף הים האשדודי. לפתע, ללא כל הודעה מוקדמת נקלעו למערבולת שהצליחה לסחוף את הילדים. האב כמובן נחלץ לעזרתם אך הצליח למשות משם רק את אחד הבנים, ואילו הוא והבן השני נותרו במערבולת. המציל שחש למקום משה גם את הילד השני, אך רק האב נותר בפנים בסכנה ממשית. כאשר הודיעו לבני הבית מה קורה והבינו האחרונים שיש עוד כמה שניות לפעול ולזעוק לד’- החליטה אחת מהבנות לזרוק את בגדי הטריקו והלייקרה ומייד גזרה אותם ושמה בשקים אשפה, באומרה:”מה שווים חיי ללא אבי היקר?!”. ומן שמיא ראו את הקורבן שהקריבה הבת על מזבח הצניעות לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא, וממש באותו רגע הצליח המציל בניסי ניסים למשות את האב מן המים.

12.מתוך הספר “ארך אפיים” קכ”ו, ל”א

…” וכדי לעורר לב אדם להיות מעשה לצדקה וחסד הנני להעתיק כאן מעשה נורא אשר ראיתי בספר ‘קץ חי’ שאביו הרב ר’ חיים יוסף ז”ל אבד”ק קאלמייא אשר היה עסקן גדול תמיד במעשה הצדקה לגבות מכל אשר ידבנו ליבו, וזה היה עסקו יומם ולילה בשקידה רבה ושאלו הרב ר’ חיים יוסף ז”ל הנ”ל מאין בא לו זאת להתעורר כ”כ על עניין זה, והשיב לו בזה הלשון אספר לך גופא דעובדא מעשה נפלא אשר על ידו נתעוררתי לעסוק כ”כ בזה, והוא אני בימי עלומי למדתי אצל הרב הגאון ר’ יצחק שור ז”ל שיש לו מדרגה שרבו הרב הגאון רב אהרון ז”ל מק”ק טיסמניץ נגלה אליו פעמים רבות בהקיץ, ואני בשמעי זאת כלתה נפשי לעמוד על אמיתות עניין זה, והרהבתי עוז בנפשי לשואלו על זה, והשיב לי בפיו הקדוש הן אמת, אמנם כן הוא כי נגלה אלי ורק פעם אחת בחג הסוכות כאשר ישבתי בסוכה בהקיץ והנה בא אלי לבוש מלבושים טובים ויקרים בכל גופו, אך ראיתי כי רגליו יחפים ממש ונבהלתי בראותי זאת ושאלתיו על זה, והשיב לי כל גופי לבוש הוא בבגדים היקרים וחשובים כי כן הלבשתיו בעולם הזה בעסק מצוות ומעשים טובים שעשיתי, אך רגלי יחפים המה עבור כי קלקלתי בעולם הזה ומנעתי רגלי מלרוץ לדבר מצווה לגבות צדקה ולחזור על פתחי נדיבים עבור עניים, ואני כשומעי זאת מרבי ומורי אשר רבו הקדוש מעולם העליון אמר לו כדברים האלה נתעוררתי מאוד על עניין זה להשתדל בכל כוח ועוז לילך ולחזור על פתחי נדיבים עבור עשות טוב וחסד”. ע”כ

אחיות יקרות!

האר”י הק’ כותב שאותם בגדים שלובשים פה בעולם הזה, אותם בגדים לובשים שם בעולם האמת. אם אישה ח”ו לא הולכת צנוע פה, כגון:בגד צר, קצר, צווארון פתוח, גרביים שקופות או ללא כיסוי ראש אמיתי וכו’…

רח”ל יחסרו לה שם בגדים לנשמה, ואת הצער אי אפשר לתאר. ובפרט ששם כולם יודעים הכל על כל נשמה ונשמה ושם זה רק אמת, ומי פתייה אשר תגרום לעצמה בושה לפני כל מכרותיה, סבתותיה ואימותינו הק’?!

העולם אומרים הכה בברזל בעודו חם! אל תאמרי אדחה למחר- פן ח”ו יהיה כבר מאוחר…..

13. את המעשה דלהלן סיפר לי חייל ששירת באזור רצועת עזה, סמוך לכפר דרום. הוא נתקל בבעיה של כשרות המאכלים בשנת השמיטה. החייל ניגש למפקדו ואמר לו כדברים האלה:”אני מוכן לבצע כל מה שיאמרו לי, אבל גם אתה יודע שכדי שאוכל להלחם אני צריך לאכול טוב, ואם לא יספקו לי את מזוני בהכשר מהודר לשנת שמיטה, לא אסכים לאכול, וממילא גם לא אוכל להלחם”.

החייל חזר על דבריו כמעט מידי יום ביומו, ולמרות שהמפקד הבין שיש דברים בגו, והחייל החרדי אינו מוכן לוותר על ההכשר, לא סיפקו לו את הנדרש. ה’נדנודים’ של החייל ירא השמיים המשיכו ללא הפוגה, עד שנפשו של המפקד נקעה מכך, והוא ביקש להעביר את החייל ליחידה אחרת. וראה זה פלא. דקה או שתיים לאחר שהחייל החרדי, שומר השמיטה, עזב את המוצב בו שירת, נפלה במקום פצצה רבת עוצמה שגרמה לנזקים רבים.

הרי לנו ראייה חותכת למה שידענו מזה אלפי שנים, שזכות הקיום של העם היהודי מבוססת רק על קיום מצוותיו של הקב”ה. מבלעדי זה, חיינו אינם חיים וקיומנו אינו קיום.

(“עלינו לשבח” “בראשית” קצ”ד “לך לך”).

בסיפור זה מדובר על חייל שעשה דבר קטן שלא נראה כפי חוץ, על אחת כמה וכמה אם בת ישראל תתחזק בצניעות, דבר שכן נראה כלפי חוץ, היא בטח יכולה להציל בכוח הצניעות שמגינה לא פחות מאף מצווה אחרת (וכבר אמרו גדולי ישראל שאף יותר …).

וכאן המקום להזכיר את דברי הרה”צ ר’ בנימין ראבינוביטש זצוק”ל שאישה אשר תתקן בצניעות תציל יהודים ממוות !!!

קדימה לעבודה כי בידיך המפתח להצלת ולהצלחת העם היהודי!!!

14. יהודי הגיע לאדמו”ר ה”צמח צדק” (בנו של “בעל התניא”) בבכי וסיפר שבגופו מקננת מחלה שאין לה תרופה. הצדיק שלח מייד את שמשו לשוק  לבדוק אם יצאה מודה חדשה, באומרו באידיש “אופנה חדשה- מחלה חדשה”.

15. יהודי המתגורר באופקים נסע לת”א לצורך קניית תרופה מיוחדת שניתן להשיגה רק בבית מרקחת מסוים בת”א. התרופה היתה מיועדת לבתו שהיתה מאושפזת במצב קשה עקב מחלה נדירה.

מובן לכל בר דעת שבת”א ישנם ניסיונות קשים בשמירת העיניים (ואיפה אין?!). אך הוא לו ויתר והחליט לשמור על עיניו בקדושה ויהי מה. הוא התחזק והתגבר בכל כוחותיו ולא הביט מחוץ לד’ אמותיו (ואף פחות מכך…), ופתאום נזכר שבעל ה”שומרי אמונים” זצ”ל כתב בספרו שמי שמתגבר ושומר על עיניו יכול באותו רגע יכול לפעול ישועות. ולכן החל למרר בבכי ולהתפלל על בתו שבזכות שמירת עיניו תזכה בתו לרפו”ש ובקרוב. אחרי כמה דקות הוא מקבל טלפון בהול מאשתו ש… יש שינוי ניכר לטובה וכבר אין צורך ברכישת התרופה. תוך כמה שבועות הבת שוחררה כשהיא בריאה לגמרי. ולרופאים ההמומים לא נותר אלא לסגור את תיקה הרפואי וכתבו בו רק 2 מילים:”נס רפואי”.

מהסיפור הנ”ל אפשר להסיק שאישה המהדרת בצניעות ולובשת בגדים צנועים ורחבים (או מוסיפה תוספת דקדושא, היינו שאל) היא זוכה ומזכה  שאחרים לא יהיו להם ניסיונות בשמירת העיניים- היא בוודאי פועלת ישועות לאין ערוך.

16. הרב זילברשטיין שליט”א סיפר שיהודי אחד עבר ליד מושב וראה חתיכת בד יפה תלויה על עץ. מרוב סקרנות שבערה בו התקרב וראה שמדובר ב…עניבה! לשאלתו מה פשר הדבר סיפרו לו שהיתה בעיה עם העירוב כמה דקות לפני כניסת השבת והיו צריכים משהו קבוע ע”מ לתקן את העירוב. הרב הוציא את עניבתו וקשרה על העץ.

לאחר זמן מה חלה אותו רב, וקיבל ל”ע גידול בצוואר והיתה לו רפואה בדרך שמעל לטבע. הרב זילברשטיין התבטא ואמר:”אני מאמין שכל זאת בזכות העניבה שהרב ויתר עליה”.

אישה שמוותרת על בגדים לא צנועים, כגון: חצאיות צרות, גרביים שקופות, פאה, בגדים צרים וכו’-ודאי וודאי שהקב”ה יעזור לה ויצילה מכל צרה וצוקה.

17. פרשבורג. תקופתו של ה”כתב סופר” זיע”א. משפחתו של יהודי חולה אנושות שיואשה ע”י הרופאים הגיעה לביתו של הכת”ס בבקשם בבכיות נוראיות ישועה. הרב הוריד מעליו את צעיפו ונתנו לקרובי החולה וציווה אותם שישימו זאת על מצח החולה וירפא. כמובן שדבריו הק’ התקיימו במלואם, והחולה שב לאיתנו. תלמידיו שאלוהו באיזה כוח השתמש, וענה שצעיפו ספג את הזיעה שניגרה ממנו בשעה שיגע בתורה הק’ אותה לומד בכל עת, והרי התורה היא מרפא לכל, ולכן זוהי הרפואה הגדולה ביותר שיכולה להועיל.

גם זיעה שקצת מציקה (בפרט בקיץ) הניגרת מיהודייה בגלל לבושה הצנוע כפי דרישת ההלכה- מסוגל לכל הישועות.

18.הגאון רבי אליהו  מוילנא אמר שהצניעות אצל האישה היא כמו התורה אצל הגבר. כמו שהתורה היא תבלין נגד היצר הרע אצל האנשים- כך אצל הנשים הצניעות מגינה מהיצר הרע.

19. בזמן אלקנה נחלש העניין של העלייה לרגל, והוא חיזק והפריח מחדש את העניין הזה. בזמן ההוא ידעו כולם שצריכה לרדת לעולם נשמה גבוהה מאוד של נביא שייקרא בשם :שמואל, ולכן כל נשות התקופה ההיא קראו לבניהם בשם זה. אך רק אלקנה זכה לשמואל כי חיזק את עניין העלייה לרגל. בזמננו אנו נחלשנו בעניין הצניעות ומי שתזכה להחזיר עטרה ליושנה ברור הדבר שתזכה לבנים גדולים ויר”ש מרבים, מלבד מה שתקבל שכר כנגד כל השאר שעדיין לא זכו להתלבש כמותה.

20. ידוע מחז”ל שעשיו הרשע רצה הרבה זמן להרוג את נמרוד ולא עלתה בידו, עד שבא יעקב אבינו וגילה לו את הסוד- שהכל מהבגדים. נמרוד לובש את בגדיו הק’ של האדם הראשון,וכל זמן שלובש בגדי קודש אין לך, עשיו, כל שליטה עליו. עשיו הרשע עשה מעשה והוריד מנמרוד את בגדיו, ולבשם במקומו ורק אז הצליח להרוג את נמרוד.

דבר זה צריך ללמדנו שבגדים קדושים יש בהם כח לשמור על האדם.

כתוב בחז”ל שבגדי אישה צנועה הם כבגדי כוהן גדול (לא פחות ולא יותר! ומי פתייה אשר תתפתה למדוחי השווא של היצר ותפסיד זאת?!), כמו שבגדי כוהן גדול מכפרים (על לשון הרע, על עזות וכו’)- כך בגדי אישה צנועה מכפרים.

21. את הסיפור הבא שמענו ממנהל ת”ת “אוהל תורה” הרב זאב אשר לוריא , ועדים לו כמה ת”ח מבני ברק שראוהו במו עיניהם כך שהדברים מובאים כאן כפי הווייתם. והרי לפניכם סדר התרחשותם בשטח: באחת המחלקות ב”תל השומר” היתה מאושפזת אישה כבת 50 שהגיעה ל”ע למצב של ניוון ברוב אברי גופה. מחלקה זו ידועה כאחת שמאכלסת בתוכה חולים קשים במיוחד ואי אפשר לתאר את סאת היגון המלווה את החולים המאושפזים שם ובני משפחותיהם. גם הרופאים הטובים והמסורים ביותר לא מצאו מזור לבעיית הניוון שפשתה באישה. יתרה מכך, הם אף לא יכלו לקבוע את סיבת המחלה ומקורה, דבר שהיקשה והחריף עוד יותר את המחלה.

היא אושפזה שם במשך חודשים רבים, והיא ובני משפחתה כמעט ואמרו נואש, ולא האמינו שיבוא יום שתשוחרר ותזכה לשוב לחיק משפחתה.

ערב אחד הגיעה למחלקה אישה חרדית שאיש לא הכירה וניגשה לרופאים והתעניינה במצב החולים וביקשה לדעת מיהו החולה הקשה ביותר. הרופאים הצביעו בפניה על אותה אישה. ליד מיטת האישה, שעוד לא שמרה תורה ומצוות ישבו כמה מילדיה. החרדית ניגשה לחולה ושאלה בפיה: “האם ברצונך להבריא?”, החולה ובני משפחתה הביטו בשואלת כמי שאינה שפויה, אך דווקא החולה התעשתה  במהירות באומרה: “בוודאי אני רוצה להבריא. זוהי שאיפתו של כל חולה”.

הוסיפה האישה החרדית: “אי אפשר סתם כך להבריא. מי שרוצה לצאת ממחלתו עליו להקריב משהו משלו!”. החולה השיבה: “אני מוכנה לעשות כל אשר יושת עלי”. ונענתה: “האם את מעשנת בשבת?”וזו השיבה בחיוב. “האם את מוכנה לחדול מכך?” המשיכה האורחת הלא מוכרת לשאול. שקט השתרר בחדר. את השקט הזה קרעו רעמי צחוק שבקעו מפיותיהם של ילדי החולה שהביטו באישה המוזרה במבטי רחמנות, כשהם מהרהרים מהיכן צנחה לה זו לפה? מקץ כמה דקות כמי שמתנערת מחלום, השיבה החולה: “כן, אני מוכנה ובלבד שאבריא”.

המשיכה האישה “והאם את מוכנה לכסות מעתה את ראשך עפ”י ההלכה?”, השקט שהשתרר הפעם נמשך פחות זמן, והיא השיבה בחיוב.

“אם כן , זאת עשי: הבטיחי לי שמהשבת הקרובה לא תעשני יותר ולאחר מכן הניחי על ראשך את המטפחת שאתן לך עתה, והקב”ה יעזור לך שתצאי בשלום ותבריאי מהמחלה שפקדה אותך”.

הילדים שעמדו מן הצד ניסו לשכנע את אימם שלא תעשה זאת ולא תקבל על עצמה דברים שאינה מסוגלת להם. אך עמדה בתוקף על כך שאינה מוכנה לסגת מהסכמותיה. האישה עזבה את החדר, לא לפני שסייעה לחולה לשים את הכיסוי על ראשה, לראשונה בחייה!!! ובירכה אותה שוב ושוב.

לאחר שעזבה את המקום פרצו שוב ילדיה בצחוק רועם ושמו ללעג ולקלס את הניסיון “להלביש” על אימם כיסוי ראש ולאלצה לא לעשן בש”ק.

כעבור שעה(!) פורצת החולה לפתע בזעקה נוראה. הרופאים והאחיות שהתרגלו למצב זה לא התרגשו כ”כ, ולכן לא נזעקו אליה לשמע צעקותיה.אך הפעם היו הצעקות חזקות במיוחד, וכאשר התקרבו למיטתה שמעו אותה אומרת: “אני מרגישה זרם ביד שמאל!!!”

הרופא שטיפל בה לא האמין למשמע אוזניו וביקש ממנה להזיז את היד. והיא…… זזה!!!

הדבר היה נראה כמו לקוח מחלום דמיוני, כיון שמזה חודשים רבים לא הזיזה האישה את ידיה.

כמה דקות אח”כ החלה לצעוק שנית, ועד מהרה הזיזה גם את היד השנייה.

הילדים כבר לא צחקו. הם היו המומים.

וזו היתה רק ההתחלה. הרופאים שהילכו במחלקה כשהם מסוחררים מעוצמת המחזה שניגלה לנגד עיניהם, עמדו ליד מיטת החולה, ולא חלפו אלא דקות ספורות, ולאחר הזזת הרגל השנייה היתה כבר צריכה לדרוך על הקרקע, אך זאת פחדה מאוד לעשות, מאחר ובשנה האחרונה לא הניחה את כף רגלה על הארץ, ולו פעם אחת.

אבל מה לעשות, לאחר שהרגל השנייה ג”כ זזה תוך זמן קצר ביותר הניחה את שתי רגליה על הארץ, ו…החלה ללכת, כשהרופאים ממש לא מאמינים למתרחש לנגד עיניהם.

כל זה קרה ביום שלישי בשבוע. לשבת היא שוחררה לביתה, וביום שלישי שלאחר מכן קיבלה מכתב שחרור מלא!

במוצאי ש”ק שלאחר נערכה במחלקה מסיבת הודיה, והאישה גוללה את סיפור הנס שאירע עמה, ואת הקבלות שקיבלה על עצמה. במהלך דבריה היא פרצה בבכי מספר פעמים, תוך שהיא גוררת גם את המשתתפים לפרצי רגשות עזים.

כאמור, את פרטי הסיפור שמענו מהרב אשר זאב לוריא שליט”א, ששמע מת”ח מפורסם בבני ברק, השוהה בעצמו במחלקה לעיתים מזומנות, והיה המום לראות את האישה הנ”ל מהלכת על רגליה כאחד האדם. אחד המלמדים ב”אוהל תורה” שאימו היתה מאושפזת אף היא במחלקה זו אישר גם הוא את כל הסיפור באוזנינו.

למותר לציין שהאישה הפכה לבעלת תשובה אמיתית, והיא תקווה שבקרוב יעשו כך גם כל בני ביתה.

22. מספרת פאנית: היתה לי תעודה של פאנית, וגם עסקתי בכך. למרות שלא שמרתי תומ”צ עם כל זאת פיעם בי רצון חזק לקיימם. התחלתי לדבר עם ד’ בשפתי. אמרתי לו יום יום: “אבא, אני רוצה לכסות את הראש, תן בי כוח לכך!” לאחר כ 3 שבועות קיבלתי תשובה של ביופסיה: הגידול שמצאו לי הוא ממאיר. כשקיבלתי את התוצאות אמרתי לד’: ” אבא, איך יתכן שאחרי שאני מתפללת אליך כ”כ הרבה 3 שבועות אקבל כאלו תשובות ?!”

באותו רגע רצתי הביתה, לקחתי את המטפחת וכיסיתי איתה (לא בפאה!) את הראש. כמו”כ קיבלתי על עצמי שאר לבושי צניעות. ידעתי שעלי להיות ממש כעבד לפני ד’, וכיסוי ראש אמיתי זה לא בדיוק פאה, בלשון המעטה. בתוך תוכי ידעתי שפאה זה סילוף ושקר גס!! (למרות שעסקתי בכך!).

אחרי שני ניתוחים שעברתי הייתי אמורה להתחיל טיפול כימותרפי, ולשם כך הייתי צריכה להפסיק לצרוך כדורים שלקחתי. הפסקת הכדורים היתה דבר קשב גופנית עבורי- הגוף שלי הגיב קשות. לאחר חודש וחצי ללא הכדורים, כשכבר הייתי אמורה להתחיל בטיפול, באתי לרופא והוא אמר שלא אוכל לעבור את  הטיפול. הסתכלתי עליו בתמיהה: “הרי הזמינו אותי לטיפול ואני חודש וחצי ללא הכדורים שכ”כ חשובים לגופי, מה קורה?”… הוא אמר שהחומר לא נמצא עימו ושאני צריכה לחזור לכדורים עד שתגיע התשובה לטיפול הבא.

למרות האכזבה, החלטתי לקבל הכל באהבה ולהתחזק באמונה שהכל ממנו יתברך, והכל- לטובה! במקביל הפסקתי לסרק פאות ולאפר נשים, כך שנשארתי ללא פרנסה. הוצרכתי לעבור בדיקות דם, ולהפתעתי הרבה מתקשרת אלי הרופאה ומודיעה לי שאני בהריון! מיד אמרו שעלי לעשות ח”ו הפלה וכו’ וכו’…

(במאמר מוסגר נציין שאם הייתי עוברת את הטיפול האמור זה היה ח”ו עושה נזק בלתי הפיך לעובר…), אבל אני ידעתי שכל מה שד’ עושה הכל לטובה. וד’ נתן לי מתנה- לאחר 9 חודשים נולד לי תינוק מקסים, בריא ושלם, ב”ה!

חודשיים לאחר הלידה חזרתי לרופא כדי לעבור את הטיפול הכימי, ובבדיקות דם שנעשו לי גילו את הדבר הנפלא- אני שוב בהריון! (וזה כשאני משתמשת באמצעי מניעה…). הפסקתי הכל וראיתי בחוש את יד ד’ הטובה. לאחר 9 חודשים נולד לי למזל טוב בני השני! ברוך הוא וברוך שמו! לאחר תקופה מהלידה עברתי טיפול קצר שבסופו קיבלתי תשובה שב”ה הגוף נקי!!!

ראיתי בחוש כיצד מתקיים בי הפסוק “הבוטח בד’- חסד יסובבנו…”

יד ההשגחה היתה עימי גם בכך שאם הייתי עוברת את הטיפול הכימי הייתי צריכה להמתין מספר שנים עד לתינוק הבא.

המסר הבולט שלי: לזעוק ולבקש מד’ בכל מצב- וד’ שומע!!! ולא לשכוח גם קצת להקריב לכבודו יתברך ולקבל בחזרה פי עשרת מונים…

23. מספרת אישה: בעלי עבד ב”חברה קדישא” וניהל את בית החיים. לילה אחד היה עליו לטפל בקבורה של נפטר, ולמרות שלא הרגיש טוב והיה לו חום לא ויתר על המצווה החשובה ונענה לקריאה.

כשחזר הביתה נעשה חולה עוד יותר מקודם. חשבנו שזו שפעת, אך למרות חולשתו המשיך בעבודת הקודש. לאחר מספר ימים גילינו שרגלו ובטנו מאוד נפוחים, וכך החלו ההתרוצצויות אצל רופאים. שלחו אותנו למיון, ולאחר זמן מה הודיעו לנו ש 90% מהכבד לא פועל והוא זקוק להשתלת כבד!

הלכתי לחברה, קניתי שאל ובמקביל הראו הבדיקות שאצלי הכל תקין, ב”ה! ובעוד בעלי ממתין במאגר להשתלת כבד- בדיקות שנעשו לו הראו שמצבו יציב ב”ה אינו זקוק כבר להשתלה!!!

מאז עברו כבר שנתיים וחצי, בס”ד בעלי מתפקד כרגיל, לומד בבוקר ובערב ואנו מודים לד’ בכל יום ויום על כל הניסים שעשה ויעשה עימנו בעזרת ד’.

המסר מסיפורי שקוף ביותר: קבלי קבלה בצניעות, התחזקי מעט- וישועת ד’ לא תאחר לבוא!  נסי גם את!!!

24. סיפורה של חברתי בת ה-27: לא על אף אחד מעמ”י גילו אצלה את המחלה הנוראה מסוג נדיר שמופיעה בד”כ אצל אנשים זקנים, כך שלא הבינו כיצד הופיעה אצל אישה צעירה כ”כ. כשגילו זאת, המחלה היתה בשלב מאוד מתקדם, והרופאים ידעו שבדרך הטבע אין לה כל סיכוי להירפא. מתוך המחלה וייסורי הנוראים היא קיבלה על עצמה להוריד את הפאה, ובתוך תוכה הרגישה שמכך תבוא רפואתה ושזהו רצון ד’!  כולם מסביבה, כולל בעלה, התנגדו לכך בתוקף כיון והם לא קישרו בין המחלה לפאה. אך היא עשתה מה שהרגישה שחייבת לעשות. בינתיים, כדי לשמחה (?!) קנה לה בעלה פאה מפוארת בסך של 12,000$!!!

יום אחד, כשהיה עליה לעבור טיפול מאוד מאוד קשה הביאו לה  פסיכולוגית חרדית שתדבר איתה ותסביר לה אילו תופעות אמורות להיות לה עקב הטיפול, ובין היתר אמרה “תכיני פאה, כי אחרי טיפול כזה השיער כולו נושר!”, כשאמרה זאת היא כאילו שמעה את דבר ד’ “לשם מה פאה?”. היא חזרה הביתה לאחר הטיפול הקשה כשהיא מאוד חלשה, ומיד לקחה את הפאה היקרה וגזרה אותה לגזרים וזרקה אותה לפח. והרי ידוע שמה שאדם פועל למטה מעין זה נפעל בשמיים. היא גזרה את פאתה החדישה והיוקרתית, ולמעלה ד’ קרע מעליה את הגזירה הנוראה.

לאחר מכן סיפרה שפתאום הרגישה בריאה. זהו היא בריאה, ויש לה רק שפעת קלה שתחלוף חיש. בבדיקות שנעשו לה כעבור שבועיים-ראו ש: ה- כ- ל   נ- ע- ל- ם – !!!

הרופאים לא האמינו, ולכן בדקו אותה שוב ע”מ לוודא אולי המחלה מסתתרת במקום אחר בגוף,ו…לא מצאו שום דבר!

היא היתה נקייה לגמרי מן מחלה הארורה!!!

25. לאישה מירושלים יש אחות שהיתה חולה מסוכנת. בצר לה פנתה האחות (הבריאה) לקבל ברכה ועצה עבור אחותה השוכבת על ערש דווי.

האדמו”ר מ”שומרי אמונים” אמר לה שאם החולה תקבל על עצמה לגרוב גרביים שחורות ואטומות לחלוטין, והיא (האחות הבריאה) תקבל על עצמה שאל על הראש (שנראה כמין מטפחת עם קצוות ארוכים משני הצדדים וחוטים יוצאים מהם) היא תבריא. הן קיבלו על עצמן, והסוף- ידוע…

26. לאחת הנשים ישנו בן הסובל ממחלות וייסורים שונים. האם עשתה למענו כל מה שרק אפשר,אך שכחה את העיקר… ומה שלא הועילה קופת החולים- הואילה קבלה שקיבלה על עצמה לאחר שהלכה לרב הצדיק ר’ בנימין ראבינוביטש זצ”ל (שאל על הכתפיים), ומאז היא אומרת שהיא רואה ניסי ניסים ושכל הבית התהפך לטובה. מובן שמצבו השתפר לבלי היכר! הודו לד’ כי טוב!

27. סיפרה הרבנית ב.פ. שני סיפורים שאירעו אצל הרבנית קנייבסקי תליט”א:

אל הרבנית הגיעה אישה שסיפרה שבילדותה הגיעה לארץ עם קבוצה של ילדים פליטי שואה. הם עלו לארץ ללא קרוב או מודע, ולכן עשתה בהם המדינה כרצונה, והם הועברו לכל מיני מוסדות, קיבוצים וכד’.  אותה העבירו לקיבוץ ושם חילקו להם בגדים. לבנות ולבנים כאחד חילקו מכנסיים, אך היא התנגדה בתוקף ללובשם ונשארה עם חצאיתה המרופטת עימה עלתה לארץ. הצוות החליט בינתיים לוותר לה, בחושבם שזה יעבור עם הזמן. יום אחד לקחו את כל המוסד לטיול בירושלים. כאמור היא היתה היחידה בקבוצה שהלכה בחצאית, ולכן משכה את תשומת ליבה של אישה שעברה שם. האישה הביטה בפניה היטב וזיהתה אותה כרייזל, אחייניתה של אחותה שנספתה. הילדה נלקחה לביתה, גודלה שם במסירות ואהבה אין קץ והעיקר- בדרך התורה הק’ והצניעות  הנאצלת, עליה מסרה נפשה והיא היא אשר הצילתה!

28. והסיפור השני: אישה מסוימת סיפרה לרבנית שגילו אצלה את המחלה ל”ע. היא הרגישה נורא, וידעה גם שהמחלה מתפשטת עם גרורות. הרופאים אמרו נואש! במצב נפשי קשה מאוד הגיע הביתה וחשבה: “רבש”ע, במה אוכל לעשות לך נחת רוח בזמן הקצר שנותר?”

ואז כמו מין ברק עבר בראשה והיא נזכרה בהרצאה של צניעות ששמעה, וידעה שבגדיה אינם עונים על דרישות ההלכה. היא פתחה את הארון והוציאה ערימות של בגדים לא צנועים אותם גזרה ורק אז  השליכה אותם לאשפה (כדי שאחרת לא תיכשל ח”ו). היא נשארה רק עם ש- נ- י בגדים צנועים! “זה הקורבן שלי לך, ד'”.

לאחר זמן מה נעשו לה בדיקות שהצביעו על העובדה שלא נשאר כל זכר למחלה בגופה! הרופאים לא האמינו, “זה לא יכול להיות. זאת לא אותה אישה, נכון?!”.

נכון מאוד!!! זאת אישה שמהלכת עכשיו בצניעות עפ”י דרישות ההלכה.

היא נתנה קצת לד’, וד’ נתן לה חיים במתנה!

29. הלכתי לכנס צניעות, מספרת אחת, שם דיברה הרבנית ל. תליט”א. כשהגעתי הביתה אמרתי לבעלי “זהו”, אך לקח לי זמן להגיע לחלק של הביצוע… לאחר הכנס ששמעתי קיבלתי ע”ע להוריד תכשיטים, איפור ובושם לפני צאתי לרחוב (שהרי קשה לגברים לעצום עיניהם מראות שווא, אך  בוודאי תסכימי איתי שלעצום אף זה פי כמה יותר מסובך…), וכן להלך בגרביים עבות (ולא עם “שקית” ניילון שקופה ומחוררת…).

לפני מספר שנים עברתי ניתוח להורדת מיומה. לאחרונה הכאבים שוב חזרו לבקרני, ולכן החלטתי לשים שאל על הראש. ברגע ששמתי אותו הכאבים פשוט (???) נעלמו! חשבון פשוט: או לסבול ח”ו / לקבל קבלה ב… את יודעת!

30. זה היה במוצש”ק  שלפני ר”ה לפני כ 7 שנים. ילדי התאחרו להגיע לבית, ואני כמו אם למופת- התחלתי להילחץ. פתחתי ספר “תהילים” והתפללתי לד’. הדלקתי נר לאליהו הנביא ובכיתי ללא הרף לד’: רבש”ע, למה עושים טוב ומקבלים רע, מה מקור כל הצרות שבאות על עמ”י? תעזור לי, תגיד לי מה יש לתקן, הנה אני כאן לידך, אין לי אף אחד, רק אתה! עזור לי!

בכיתי ובכיתי ואמרתי לד’ שאינני זזה מפה עד שאקבל תשובה.

בינתיים גם הילדים הגיעו וכולם הלכו לישון. בדיוק כיביתי את האור, התהפכתי במיטתי והנה אני רואה מישהו עומד לידי. לא נבהלתי. הוא נראה צדיק עם הדרת פנים. הוא שאל אותי: “מה לך בתי, הנני כאן לפניך. אמרי לי את כל השאלות ואעזור לך”. שאלתי: “למה יש כ”כ הרבה צרות, למה כ”כ הרבה דברים שאנו לא מבינים”. ענה לי: “תראי בתי, יש לי כאן גלגל ובו סרט החיים שלך. לכל אחד יש את הסרט שלו וכל אחד יורד לעולם עם הסרט שהכינו עבורו”.

פתאום ראיתי מולי על הקיר את עצמי בסרט, בילדותי, בבית הורי וסבתי. הזקן אמר אני עוצר את הסרט, נתמקד בהווה, לא בעבר…

שאלתי לגבי שאלה שהציקה לי בחיי היום יום והייתי מוטרדת ממנה. והוא אמר שלאדם שיש עליו קטרוגים בשמים- אז הכל נחסם בפניו, לא ‘הולך’ לו, לא בפרנסה, לא בילדים והוא לא רואה ברכה במעשי ידיו.

ראיתי גם כיצד נעשים הקטרוגים: ראיתי את מעשי מאז קומי בבוקר. במו עיני ראיתי כיצד אני מתנהגת בכביש וגורמת לנהגים להתרגז עלי ולקלל אותי בדרכי לעבודה, וכך אני מביאה על עצמי קטרוגים גדולים שמזיקים לי בחיי. קטרוגים באים מלשון הרע, ומכל דבר רע שאנו עושים, מכעס, מחוסר ויתור וכד’. בסרט רואים אותי נכנסת לעבודה, ואותו אדם ש”יורד לחיי” בעבודה מבקש ממני משהו, אני מרוב הכעס שיש לי עליו לא מסכימה לבוא ולשמוע מה בפיו, וכאן עצר הזקן את הסרט ואמר “לא כך צריך להתנהג, כשאדם שומע את עלבונותיו עליו לידום ולשתוק ולעשות מה שמבקשים ממנו. לא צריך להתווכח, בתי”, אמר לי,”תהי ענווה ואז מלמעלה מוותרים לך”.

שאלתי למה “צדיק ורע לו”. הוא אמר לי להסתכל ופתאום אני רואה אנשים מהעולם העליון יורדים והם חולפים על פני ומספרים לי כמה שהם סובלים. הפנים שלהם היו מעוותות, הידיים לא ידיים, רגליים שלא נראות כמו רגליים. אחד אמר שקוראים לו יוסי ושהוא היה עיתונאי מושחת, לכן הוא נענש. אחת אמרה שהיא עונה לשם תמי ושהייתה דוגמנית ולכן היא כ”כ סובלת. המראות היו מזעזעים שלא יכולתי לראותם ובקשתי ממנו שיאמר להם ללכת.

אח”כ הוא לקח אותי לטיול ברח’ ר’ עקיבא (עדיין לא ברור מה הקשר בין שם הרחוב למה שיש בו…) בבני ברק. הוא הראה לי את כל הבנות והנשים שהולכות צמוד וקצר ובקצור היפך הצניעות, ואמר לי שהן לא יכולות לקבל את אור ד’ והן בעונש גדול שם. והעונש שם יותר גדול, ד’ ישמור. הוא מכניס אותי לחדר גדול עם שולחן ארוך כמו מנגל ועליו איברים איברים: לשון, יד, אוזניים והכל נצרב באש. שאלתי מה זה? ונעניתי שבכל איבר שחטאנו ח”ו בו נענשים. דיברנו לשון הרע- הלשון נענשת, שמענו דיבורים אסורים- האוזן נענשת, והכל נשרף באש. ומי שרח”ל הלכה שלא בצניעות- “מרוויחה” שריפת כמה איברים באותה פעם וכל אחד נענש בהתאם לעבירות שעבר.

הוא עצר את הסרט ודיבר על חוסר הצניעות, ואמר שאלה שלא זוכות לקבל את אור ד’ בגלל חוסר הצניעות שלהן- צריך לבקש עליהן רחמים, להתפלל עליהן ולא לדבר עליהן רע, כי זה מוסיף קטרוגים, ואז אני שואלת אז איך צריך להתלבש? כתשובה הוא מראה לי נשים שמכוסות היטב בבגדים רחבים.

כמו”כ דיבר על חשיבות הצדקה שמבטלת גזירות מעל האדם, וכמה חשוב לתת צדקה במאור פנים ובשמחה. השיחה בינינו נמשכה עוד כשהוא מראה לי כיצד צריכים הדברים להראות ומה צריך לתקן.

בסוף הוא הראה לי את המראה של בית המקדש השלישי זוהר בצבעים מרהיבים יורד לאט לאט מן השמיים! ואם נשנה את עצמנו הוא ירד יותר ויותר מהר כי הוא תלוי במעשינו ולכן יורד לאט. גם אמר לי שהמסר שמסר לי מיועד לכולם! לכולם יש  מה לשנות!!!

השעון המעורר צלצל, הסתובבתי לכבותו והאיש הפלאי נעלם. כשנשאל רב מפורסם על כך אמר שהמחזה היה כולו אמת לפי מה שכתוב בספרים, והאיש הפלאי היה כפי הנראה לא אחר מאשר… אליהו הנביא זכור לטוב שבמהרה  יבוא לבשרנו על בוא הגואל, לאחר שנמלא אחר המסר שהשאיר לדורנו- דור אחרון לגלות וראשון לגאולה הקרובה.

31. כ 4 חודשים לאחר שנולד בני (כיום כבן 6) חליתי בדלקת גרון. התברר שחיידק הסטרפטוקוקוס פגע בי בגרון, ולאחר מכן עבר לפרקים. ממש לא יכולתי לדרוך על רגלי. ביקשתי מבעלי שיחי’ שייקח אותי למיון כי לא יכולתי לתפקד. אושפזתי למשך שבוע ימים לצורך טיפול. כששוחררתי אמרו לי שאני חייבת לקחת אנטיביוטיקה במשך 5 שנים (!) למניעה. הסכנה בחיידק הזה שהוא יורד ח”ו ללב ולאברים הפנימיים וד’ ישמור…

לאחר 4 שנים השתפרה הרגשתי והחלטתי על דעת עצמי להפסיק את התרופות. במקביל קיבלתי ע”ע להתחזק בצניעות (שאל). התפללתי לד’ שבזכות זאת יעבור לי הכל. הלכתי להתייעץ עם רופא מומחה לפרקים, שבדק ואמר שטוב שהפסקתי עם התרופות ושכעת אני בריאה! ב”ה!

32. פעם שמעתי הרצאה מרבנית חשובה שדיברה בחשיבות התנאות האישה בפני בעלה כולל בושם וכו’… בבואי לביתי שאלתי את בעלי לדעתו, ותגובתו היתה שבושם פשוט דוחה אותו והוא כלל לא הסכים שאשים בושם (מובן שרק בבית). אבל אני אישה כשרה (?!) והתעקשתי “למען שלום הבית” שבעלי יקנה לי בושם שהוא אוהב!

באותה תקופה נסע בעלי לחו”ל וביקשתי ממנו שיקנה לי בושם. בעלי התרצה לי. כשחזר מחו”ל סיפר לי דבר פלא שאירע עימו: מיד כשירד מהמטוס הרגיש שהוא מאבד את חוש הריח. פשוט הפסיק להריח! גם בהבדלה לא הצליח להריח את הבשמים ולברך עליהם…

אני עשיתי חשבון נפש פשוט והגעתי למסקנה שמה שקרה לבעלי אירע בגללי. בתחילה חשבתי למכור את הבושם הזה למישהי ובינתיים לא השתמשתי בו.  בהמשך הגעתי למסקנה שאני לא מחטיאה מישהי אחרת ולכן אני, שוברת את הבקבוק היקר וזורקת לפח! וכך עשיתי- שמתי בשקית ניילון, שברתי והופ- לפח!

לא הופתעתי כאשר באותו פרק זמן בעלי התקשר אלי וסיפר שתוך כדי הילוכו ברחוב הוא מתחיל שוב להריח! ד’ מדד לי מידה כנגד מידה: בדיוק כששברתי את הבושם- ד’ החזיר לבעלי את חוש הריח!

33. סיפר לנו אחד מקרובי המשפחה שכשהוא נכנס למעלית בבניין בו הוא גר הוא יודע לפי ריח הבושם איזו שכנה היתה לפני כן במעלית…

ודי לחכימא ברמיזא…

34. קראתי דברים שכתב הרב בראנסדארפער שליט”א בשבח קשירת המטפחת עם שני קצוות באופן שנשאר קצה מאחורי כל אוזן.

בני סבל רבות מדלקות חוזרות ונשנות בגרון, הבלוטות התנפחו לו, כך שהיה זקוק לאנטיביוטיקה שוב ושוב מבלי שראינו לזה סוף! שאלתי את ד’ מה רצונו יתברך? וקיבלתי ע”ע ללכת בקשירה משני הצדדים וכך איזור הצוואר מכוסה. לאחר טיפול מסוים יחד עם החיזוק בצניעות  נרפא בני ב”ה, וכיום הדלקות בגרון נדירות.

35. סיפורה של ליאת: נישאתי לפני כ 4 שנים ונולדו לי שני ילדים ב”ה. בתחילה כיסיתי את הראש בכובעים ובשלב מסוים בעלי ביקש ממני שאלך עם פאות, ואכן התחלתי ללכת עם פאות בכל מיני  צבעים, צורות ומינים. נפקדתי ב”ה וההיריון לא החזיק זמן מעמד ונאלצתי להפיל. לאחר חודשיים שוב  נפקדתי ושוב הפלה. הרגשתי  שהדברים לא  פשוטים  ולא נעשים סתם במקרה. הרב של בעלי שליט”א אמר לנו מפורשות  שכל ההפלות  קרו בגלל שהתחלתי  ללכת עם פאות!  ואני- להכעיס קניתי עוד פאה. לא שמעתי ואפילו רח”ל עוד  התרחקתי  יותר. לאחר 3 חודשים- שוב הריון- ובחודש הרביעי שוב הפלה.

הרב שליט”א אמר לי שיש עלי דין קשה בשמים, ומה שיהיה הלאה כבר לא בשליטה. עדיין לא חשבתי לבער את הפאות. שבוע לאחר ההפלה התעוררתי  עם כאבי תופת בבטן. ממש לא יכולתי לישון מרוב כאבים.  במיון אבחנו שיש לי אולקוס. התקשרתי לרב שליט”א וסיפרתי לו היכן אני והרב אמר לי שזה לא ייגמר בכך! “תשרפי את הפאות”. אמרתי לרב שלא  אלבש אותן, אך לשרוף אינני יכולה. הרב אמר לי ” לא, לא, רק לשרוף!”. באחד הימים כשהלכתי ברחוב הרמתי דף שעף על הרצפה, דף בצבע ורוד בוהק והיו כתובים שם … הדברים שהרב אמר לי.  ממש בדיוק נמרץ! הרגשתי כמו מסר שמגיע  אלי היישר מהשמיים.  אחרי שראיתי זאת הבנתי שאי אפשר לשחק יותר באש. צריך להשתמש באש לצורך אחר לגמרי… (לבער בה את הפאות).

כשבעלי הגיע הביתה סיפרתי לו הכל, ושנינו לקחנו את שלושת הפאות שלי ובבכיות ותחנונים שרפנו אותן. שלוש הפלות- כנגד שלוש  פאות…

ד’ עושה עם כל אדם חשבון מדוקדק גם על מעשיו הטובים וגם על המעשים ההפוכים מהם…

לאחר שבוע היתה לי בדיקה  אצל רופא גסטרו בקשר לאולקוס שלי. הרופא בדק אותי ואמר לי שאלך לביתי. “אבל, אני חייבת את הכדורים, בלעדיהם אני ממש מתייסרת”, אמרתי, אך הרופא בשלו: “גברת, אין לך שום אולקוס ואת לא צריכה שום כדורים. לכי הביתה…”.

ידעתי שזה נס גלוי וכמו שהרב שליט”א אמר לי “תשרפי את הפאות ותראי ישועות”, ואכן כך הווה!

והסיפור לא נגמר: ערב אחד אני חוזרת הביתה ומריחה ריח של טיגון. בעלי אמר שכנראה השכנים מבשלים עכשיו. הלכתי לישון. בבוקר מוקדם התעוררתי לריח עשן. פתחתי את הדלת וגיליתי שכל הבית מלא עשן ופיח. מסתבר שאתמול בערב נשכח סיר בישול על הגז הדלוק בביתנו והוא נשרף, ובנס גדול לא התלקח הווילון שמעל הגז ולא ארעה שריפה, מה גם שבמרפסת היה לנו בלון גז גדול!

כשדברתי עם הרב שליט”א הוא אמר שבזכות ששרפתי את הפאות ניצלנו משריפה. וכן ששריפת הפאות הסירה מעלי את הקטרוג הגדול שהיה עלי בשמים!

לאחר שסיפורי התפרסם הגיעו אלי המון טלפונים. אחד הטלפונים היה מראש ישיבה שסיפר לי ש 9 שנים שהוא שומר עיניים ולא מסתכל מחוץ לד’ אמותיו, אך יום אחד כשיצא מהכולל הרים בטעות את עיניו וראה מולו אישה עם פאה. מאז המראה לא זז לו מהעיניים, ובמשך חודשיים (!) בכל פעם שרוצה לפתוח את הגמרא וללמוד- רואה לפניו את דמותה של אותה אישה ולא מצליח ללמוד. כך במשך חודשיים! לא מצליח ללמוד! והכל תלוי על צווארה של אותה אישה רח”ל ! ד’ ישמור!

36. בכסלו ה’תשס”ז עברה ל.ח. תאונת דרכים קשה, כשבסופה מצאה את עצמה במחלקת טיפול נמרץ במצב אנוש. ואם לא די בכך, בתאונה נפצעו שני ילדיה- תינוקת בת חצי שנה ופעוט בן שנתיים, מה גם שבעלה ז”ל נהרג. (התאונה ארעה בכניסה לאלעד, והמשפחה מוכרת לתושבי האזור).

באמבולנס עשו לה 3 פעמים החייאה. ליבה פסק לעבוד וכל גופה נפגע בצורה אנושה, כולל איברים פנימיים. עשר שעות (!) היתה על שולחן הניתוחים, והגיעה למצב של מוות ממש ל”ע.

בתקופה ששהתה במחלקת טיפול נמרץ מחוסרת הכרה ומחוברת לעשרות מכשירים ראתה ל.ח. את עצמה בעולם העליון. שם, היא מספרת, ראתה הרבה אנשים בוכים ומתפללים. היא לא הכירה את האנשים, אך כל זאת לא מנע בעדם מלצעוק ולהתרגז עליה. אח”כ הבינה מדבריהם שכועסים עילה היות והחטיאה אותם בפאתה ובמראה הלא צנוע ששידרה, וכעת יש להם הזדמנות להתנקם בה על מה שעוללה להם. היא הרבתה בתחנונים ובבכיות והספיקה להצטער (יותר מאלף פעמים) על שבעולם הזה התעסקה יותר מידי במראה החיצוני שלה ובלבושה המודרני.

יש לציין של.ח. חזרה בתשובה לפני נישואיה והלכה עם מטפחת וכשנה וחצי לפני התאונה החליפה לפאה. לכתחילה בעלה ז”ל לא הסכים להחלפה הזו, אך היא התעקשה.

היא ממשיכה לספר: “ראיתי את עצמי חולה ואישה אחת באה לטפל בי ולדבר איתי. לא הכרתי את אותה צדקנית, אך היתה לי הרגשה חזקה שהיא שייכת למשפחת אבוחצירא ושהיא עצמה נמצאת בעולם העליון ולא פה איתנו. אותה אישה הרגיעה אותי, למרות שלא הבנתי מה אני עושה שם ולמה אני חולה. האישה כל הזמן אמרה שוב ושוב שעליה ללכת ללמוד תורה, והרגיעה אותי שיהיה בסדר. היא ציוותה עלי ללכת מעתה רק במטפחת צנועה, והיה לי צער שהרי חשבתי שפאה זה נקרא כיסוי ראש. ניסיתי לומר לה, אך היא היסתה אותי ואמרה שעלי ללכת משם וגמרתי עם העונש. היא שמה לי מטפחת ואז מצאתי את עצמי במחלקת טיפול נמרץ מחוברת להמון מכשירים.”

כשהתעוררה באו כל הרופאים לחזות בפלא הגדול. הרופאים אסרו לספר לה גורל בעלה, ולאחר חקירות ושאלות מצידה נאלץ אחד מהם לספר לה את האמת המרה. הוא הוסיף: “מישהו בשמיים אוהב אותך! נס שאת בכלל מדברת”. לאחר כחודש בטיפול נמרץ עלתה ח.ל. למחלקה לחדר מספר 9.

בליל ש”ק היתה עדיין מחוברת לחמצן וראתה מעין חיזיון. הריחה ריח נעים שאין בעולם הזה, כמו”כ ראתה שולחן שבת ענק ומפואר וראתה את בעלה והילדים והמון אור. שולחן השבת היה שמח עם קידוש חגיגי וריחות תבשילים נעימים. “ראיתי אור גדול. אור רוחני שאני לא מכירה בעולם הגשמי כמוהו, הייתי במטפחת לבנה עם סידור ביד וצעקתי ‘הכל קרה לי בגלל הפאה! קחו ממני אותה!’. ראיתי את עצמי לוקחת את המטפחות ומנשקת אותן אחת אחת. הבטחתי שאני רוצה ללבוש מטפחת. אמרתי זאת לאור הק’ שראיתי (כפי הנראה שהיה זה אור השכינה הק’), האור הנפלא שרצה לתת לי את חיי במתנה. פתאום ראיתי את בית המקדש יורד מלמעלה. למרות שהייתי תחת השפעת תרופות ושאר סמי הרגעה הרגשתי שאלו רגעים גדולים, מרפא לנפש וחיזוק לעצמותיי הדוויות”.

לאט לאט חזרה חיה לאה לעצמה. ההחלמה היתה ארוכה, וכדבריה עברה שבעת מדורי גיהינום עד שהחלימה. היום ב”ה היא אוספת את שברי חייה ומודה לד’ על כל צעד ושעל.

כשחזרה לחיים לא חשבה ח.ל. לתקן את עניין הפאות, כפי שהראו לה מן שמייא והמשיכה ללכת בפאה.

באחד הלילות היא חולמת את בעלה ז”ל צועק וצועק. היא לא הבינה על מה הוא כ”כ כועס עליה? מה לא בסדר? אולי בגלל הפאה? אוי, הרי אני אלמנה ולא ייתכן שכ”כ מקפידים עלי בגלל הפאה!

היא המשיכה בשלה. ושוב- לילה נוסף היא חולמת את בעלה ז”ל, שהפעם שאל אותה מפורשות: “מדוע הינך הולכת עוד עם הפאה? הורידי אותה מייד!”. הוא הראה לה בצד ימין מראה של אישה עם חליפה רחבה ומטפחת, ואמר: “כך צריך ללכת! זה נקרא צניעות! אשתי היקרה, הורידי מעלייך את הפאה! ומייד!”. ובחלומה היא מתווכת עימו, והוא עונה: “מה את רוצה שעוד יקרה?!”.

אך היא החליטה שהיא הולכת “בקצב שלה”. הרי יצר הרע לא ייתן לה להשתנות בגלל איזה חלום… והמשיך לנעוץ בה את טלפיו המרעילות.

באותו יום היא יצאה עם הילדים לטייל ואף הצטלמה עימם. ולא רק עם הילדים… גם עם הפאה. ו—– כל התמונות נמחקו!!!

שבוע לאחר הטיול היא פגשה אישה שגרה בדירה הקודמת שהם גרו בה, וזו סיפרה לה שבתיבת הדואר שלה בין שאר המכתבים שהיו ממעונים עבור ח.ל. הגיע גם דף מודפס, שתוכנו היה: חומרת איסור חבישת פאה…, ובכתב יד היתה אף תוספת: “ל.ח. היקרה תחי’! פן יהיה מאוחר…”. אותה אישה חשבה לתת לה את המכתבים שהצטברו ב—– יום א’!!! היום בו התרחשה  התאונה המחרידה!!!

“ואני”, מסיימת ח.ל. את סיפורה המרגש, “הבנתי סוף כל סוף שהחלום עם בעלי והמכתב הגיעו אלי משמיים לאותת לי! באותו לילה גזרתי את כל הפאות וזרקתי אותן לאשפה- שם הוא מקומן! בכיתי ועשיתי תשובה. כולי תקווה שהיא עלתה לפני כסא הכבוד להמליץ עלי אך טוב, למרות שהגיעה באיחור רב”.

37. שוכבת לה במחלקת לב חולת לב אנושה חודשים ארוכים. האומללה סובלת קשות עקב חולשת ליבה, בין היתר סובלת גם מגרודים לא נעימים לאחר שכיבה ממושכת. בתה, שלא יכלה לראות בסבלה הנורא ביקשה להקל מעליה. לכן פנתה הבת בשאלה לקב”ה: “מה אני יכולה לעשות שישמח אותך, ותשמח אתה את אמי?”.

הבת המסורה החליטה לקחת על עצמה תיקון כל שהוא בגרביונים הגורמים לה לגרוד. היא עשתה “מידה כנגד מידה”, ומידתו של ד’ לא אחרה אף היא לבוא- תופעת הגרודים נעלמה מאמה כליל והרגשתה  השתפרה לבלי הכר.

38. אחת מקרובותיה של א. סבלה מכאבי ברכיים בלתי נסבלים. א. החליטה לתקן משהו מסוים בגרביים והקרובה הפסיקה לסבול! א. ממליצה בחום על תרופת הפלא הבדוקה!

39. ל. מספרת: “היו לי גרודים נוראים ברגלים, שהחלו להזדהות כפטריות מלוות באקזמה מרגיזה. יום אחד שמעתי את אימי ע”ה משוחחת בטלפון כך שהשיחה הגיעה ללא כוונה גם לאוזני. היא סיפרה שהיתה לה כמדומני דודה או קרובת משפחה אחרת מהדור ‘ההוא’. היא היתה מאוד צדיקה וצנועה עד כדי כך שבכל פעם שכאבו לה הרגליים ואפי’ מעט חששה שאולי בא לה זאת כעונש על שמישהו ראה את צורת רגליה (כנראה הלכה בחצאית ארוכה עד הארץ, כפי שהיה נהוג בדורות הקודמים, מלבד הגרביים העבות שגרבה). כוונתה היתה מן הסתם שהחצאית התרוממה מעט ואז נראה מעט צורה של רגליה, למרות שלא התגלתה חלילה אף חתיכת בשר.

החלטתי נחושות שאם שמעתי את השיחה הזו הדברים מכוונים גם אלי, כפי שידועים דברי הבעש”ט הק’ שמה שאדם שומע- משמיים שמע זאת לעבודת הבורא. ואכן התחזקתי בצניעות הגרביים כשהגרודים והפטריות שצצו עדיין לא נעלמו. היתה לי תקופת ניסיון בעניין מהשמיים, אך לאחר שעמדתי ב’מבחן’ בכבוד הסירו מעלי הכל ללא תכשיר או טיפול!

40. תאונת דרכים נוראה שפגעה אנושות ברגלו של ילד קטן גרמה לכך שנשארה לו רק אצבע אחת בכף הרגל. כל השאר נקטעו רח”ל. הנס היה שהאצבע הזו היא האחראית על שיווי המשקל של הגוף.

השכנות המזועזעות קיבלו על עצמן חיזוקים שונים בתיקון הגרביים, ובכך עטפו כביכול את רגלו של הילד המון רחמי שמיים.

הוא עבר את תקופת ההחלמה בקלות יחסית וזכה להפחתה מופלאה בכאבים. והמדהים מכל שהוא לא נשאר נכה כל ימיו כתחזיות הרופאים, ובנוסף נחסכה ממנו השתלת עור שהיא כורח המציאות. כיום הוא מקפץ ומנתר כמו כל ילד רגיל על רגליו הבריאות, כשלא נשאר לו שום זכר מהתאונה.

רוב תודות לשכנות המסורות!

41. ילדה קטנה בת 4.5 נתגלה לה גידול ממאיר מאחורי הריאות ליד עמוד השדרה. לב מי לא יחרד לשמע חוות הדעת המדכאת של הרופאים.

השכנות המלוכדות התכנסו בעת צרה זו לאמירת תהילים וקבלת קבלות מעשיות בצניעות. כל אחת כפי יכולתה, ואף מעבר לכך. האם החליטה להסיר את פאתה. לטענתה אמרה שהספיק לה לראות פעם אחת אדם קירח כדי להבין שהיא לא רוצה שבתה תראה כך ותאלץ לטשטש זאת ע”י פאה. והיא- אמה תלך עם אותו אביזר שנועד לטשטש קרחת ובושה כדי לטשטש את עובדת היותה נשואה?!

והרי ידוע מצדיקי אמת שכשאישה עושה בצניעות מעל לטבעה- ינהגו עימה מן השמיים מעל לגדרי הטבע.

ויהי לפלא! הגידול הפך ממאיר לשפיר! וכל זאת לאחר האבחון כשכבר הושחל הפורט דרכו מוזרמת הכימותרפיה! הילדה ניצלה בחסדי שמיים מכל הטיפולים!!!

להצלחת הניתוח להוצאת הגידול השפיר קיבלה ע”ע האם לתרום 500$ לייצור חולצות בד תחליף ללייקרה ולחלקו בשיטת “החלף ישן בחדש”- דהיינו מי שמביאה לייקרה, גוזרים, זורקים לפח ונותנים לה כתחליף חולצת בד במתנה! אך כסף מניין?

עלות הניתוח 80,000$, והנה מגיע אלמוני ותורם את מלוא הסכום!!! בחסדי שמיים הניתוח עבר בהצלחה מרובה ללא שום תופעות לוואי מוכרחות, ללא אחוזי נכות וכד’…

ובזאת עוד לא תם הסיפור! כשחזרו לארץ בא תורם שרצה להיות שותף ותרם 500$…

המעשה הטוב, המחשבה הטובה החזירו את הילדה לבריאותה השלימה והוסיפו עוד מצבור זכויות לכף המאזניים של המשפחה בפרט, ולעמ”י בכלל.

42. ילד קטן התפתל מכאבי בטן נוראיים. האם המבוהלת לא ידעה במה היא יכולה להקל מעליו. היא החליטה שאת החולצה שלבשה באותו יום, ורק אז הבחינה שהיא צמודה עליה היא לא תלבש יותר!

ובבוקר קם הילד ללא כאבים! הם נעלמו לצמיתות!

43. אם שלבנה היה חשש רציני, שהלך והתאמת עם הבדיקות, שהתגלה בגופו גידול החליטה לפני האבחון הסופי לקבל על עצמה להוריד את הפאה, שהרי ידוע שכשהנס הוא נסתר הרבה יותר קל לפעול. והנה החשש נשלל מכל וכל!!!

44. אישה חרדית, אם למשפחה גדולה חלתה ל”ע במחלה הידועה. בראשה היה גידול מהמסוכנים ביותר. “אפס סיכויים לחיים” אמרו עליה הרופאים. הובילוה לחדר ניתוח שאולי יועיל להפחתת הייסורים, אך בד בבד אמרו לה להיפרד מקרוביה, כי סיכוייה לצאת ממנו חיה שואפים לאפס.

את המעמד המרטיט איננו יכולים לתאר, וכך נפרדה לה ממשפחתה הענפה בדמעות שליש.

בדרכה לחדר הניתוחים אמרה: “רבש”ע, אינני יודעת אם אזכה לקיים עוד מצוות בחיי, אך מבטיחה אני לך שאם אזכה לצאת מהעסק חיה ובריאה אני מגדילה את מאזן זכויותיי ומוסיפה תיקון בכיסוי ראשי”.

והלא יאומן אכן קרה: היא יצאה מן הניתוח בריאה ושלימה, הבריאה לגמרי, וזוכה כיום להלך בינינו  כשמטפחת מהדרת את ראשה ואת כף זכויותיה.

45. בחורה שחלתה בדלקת קרום המח היתה במצב של קריסת מערכות מוחלטת. הרופאים “נתנו” לה עוד שעתיים בעולמנו!

המשפחה המסורה נרתמה לעזרה במקום שטובי הרופאים נכשלו. כל אחת מבנות המשפחה הרימה תרומתה בעניין כל שהוא בצניעות הלבוש, הדיבור וההנהגה. הגדילה לעשות האם השבורה שוויתרה על היקר לה מכל (כמובן אחרי בתה…), היא וויתרה על פאתה לטובת בתה. היא קיבלה ע”ע לא לחבוש אותה יותר ברשות הרבים. בתה זקוקה לישועה בראשה- היא, האם תתחזק בכיסוי ראשה. ובניגוד לכל התחזיות המדכאות של הרופאים, בניגוד לטבע גופה השתקם! המערכות כאילו נוצרו מחדש. היא ניתקה עצמה ממכשיר ההנשמה בכוחות עצמה ויצאה מכלל סכנה!

46. כיתה של נשואות התארגנה לכנס מיוחד בנושא צניעות כיסוי הראש לטובת חברתן שעוד לא זכתה לבנות בית משלה. כולן ללא יוצאת מן הכלל קיבלו על עצמן להימנע חודש תמים מחבישת פאה. כולן! למשך חודש! שתזכה גם היא בקרוב לכסות את ראשה כדת וכדין.

ואכן, תוך זמן קצר זכתה לשידוך מוצלח והקימה את ביתה בישראל!

47. אישה שלה 2 בנים מוכשרים ופיקחים, מצליחים בחברה ועושים חיל בלימודי התורה הק’ פתאום החלו לדבר אחרת… כאילו רוח זרה נשבה מהם. “אני רוצה להיות עורך דין ממולח”,  …”ואני משפטן”… וכד’.

מה אפשר לעשות? דמעות נשפכו כנחל, תפילות חמות בקעו ממעמקי לב ההורים השבורים, והרבה יגון ליווה את כל המשפחה והקרובים. בניהם יורדים ומדרדרים עם ראשם המפולפל ועומדים להשקיעו בהבלים… מה לא ניסו? אפס! הילדים היו נחושים להשקיע את ראשם ואונם במסחר, למגינת לב הוריהם.

בצר להם, פנו ההורים לרב שיורם מה עוד ניתן לעשות. והרב אמר: “כתוב: ‘המהדרת בכיסוי ראשה זוכה לבנים צדיקים’, אולי בכיוון הזה כדאי להשקיע?  בדקו ההורים את העניין לעומקו והחליטו שלמרות הקושי מחליפה האם את כיסוי ראשה ועברת מפאה למטפחת!

אחד הבנים שאל את האם מדוע עשתה זאת? והיא השיבה “להצלחתך! למענך!!”. חייך הבן לאימו והתמלא בכוחות חדשים ובקו מחשבה מטוהר. לב חדש נברא לו. אח”כ שמעו ההורים לשמחתם את שני בניהם מדברים אחרת: “אני אהיה רב גדול”, “אני רוצה להיות פוסק”.

הוחלף ראשם בראש צלול לעבודתו יתברך! ואמרו להורים הנרגשים: “אנו חוזרים!”.

48. אישה שסבלה ל”ע מעצירות קשה החליטה להוריד ממלתחתה חולצה שהיתה קצרה מעט, כך שלעיתים כשהתכופפה נגלה הנסתר, והנה בס”ד באה לה הרווחה.

49. משפחה היו בקשיים כלכליים עקב פיטורין של האישה ממקום עבודתה. היא נועצה ברבנית, וזו אמרה לה: “עשי שינוי בבגדיך! הדרי יותר! ‘הרוצה להעשיר יצפין’- יצפין עצמו בצניעות אחר צניעות”.

לאחר שקיימה היא את “יצפין” קיים ד’ את חלקו ב”יעשיר”, והיא מצאה עבודה מוצלחת מאוד!!

אם צעירה לשלושה קטנטנים חלתה. נתגלה בראשה גידול ממאיר במוח, ל”ע. התגלגלה לידיה חוברת חיזוק בצניעות, ובה הופיעו דברי הנביא מישעיה ג’ פסוק כ”ד ורש”י שם: “מקום שהיו עושות בו המעשה האמור למעלה, הלוך וטפוף תלכנה”. ופירש”י: “שהיו קושרות פאות נוכריות, והוא בגובה הראש שם תהיה ‘מקשה קרחה’, מכה המקרחת את הראש” עד כאן לשון רש”י הק’.

  1. ותחת שהיו קושרות פאות נוכריות… שייראו גסות וטפופות תבוא מארה (מחלה, קללה)  המקרחת את הראש”. האישה ובעלה חשבו ודנו, הפכו בדבר והחליטו שהם רוצים להפטר מהמקטרגת בראש (תרתי משמע…), והודיעו למשפחה: “החלטנו הינה סופית! האישה עוברת למטפחת!”.

והנה, לאחר מכן חלה הידרדרות במצבה  והיא הוכנסה לניתוח מסובך. שעות ארוכות התארך הניתוח. המשפחה המודאגת לא ידעה את נפשה מרוב צער. מה קורה? מתקשרת החמות המודאגת. מה העניין? למה לא יצאה עוד? היא הרימה את תרומתה. שיפור בכיסוי הראש. מתקשרת הגיסה, ומרימה אף היא את תרומתה. היא מורידה את הפאה לטובת גיסתה!!!

והנה, לאחר כרבע שעה יוצא הרופא כולו מתנשף. “אוי, אני לא יודע מה קרה כאן. עד לפני רבע שעה לא ידעתי איך אני מוציא אותה מחדר ניתוח, אם בכלל… הגידול היה כה אגרסיבי והשתלט על שני שלישים (!) מכלי הדם. הסכנה היתה עצומה. ופתאום לפני כרבע שעה הכל הסתדר לי והוצאנו את הגידול עד כמה שיכולנו, אינני יודע כיצד קרה הנס הזה!”. המשפחה, בניגוד לרופא המנתח, כבר ידעה כיצד קרה הנס המופלא…

עוד כמה טיפולים עברה האישה, וב”ה חזרה לבריאותה! יהי רצון שיתמיד ד’ את בריאותה תמיד!!

  1. אישה שקיבלה ע”ע שאל ובאותו יום היא ראתה נס גלוי. היא הרגישה בתוכה שזה בזכות השאל שהוא כתוספת והידור לצניעות. ומעשה שהיה כך היה: בעלה נהג ברכבו במהירות רבה, ובעת אמצע סיבוב הדלת נפתחה בתנופה. ליד הדלת ישבה ילדה שבאותם רגעים ספורים יכלה להתגלגל, וכן הרכב היה יכול לעשות תאונה מחרידה, אך ד’ היה בעזרם ובאותם רגעים הבעל שנהג ברכב תפס את הילדה והמשיך בסיבוב כרגיל, כאילו לא ארע דבר…
  2. סיפור דומה קרה לגברת פ. שנסעה לחתונה של קרובת משפחה והתלבטה האם תיקח הפעם את השאל שהיתה מורגלת ללובשו שנים, כיון ולחתונה היא נוסעת במונית ומי כבר יכול לראות אותה? אך בסוף החליטה שכן תלבש אותו.

בדרך, נהג המונית עשה סיבוב חד, הדלת נפתחה ולידה ישב ילד בן 10 שאך לפני רגע היה תינוק בידיו, ולפתע החליטה האם לקחתו מידי הילד…

נקל לתאר מה היה קורה ח”ו לו התינוק היה נשאר בידי הילד.

ולמסר המתבקש: מי ששומרת על צניעותה- הצניעות מגינה עליה מסכנות וחולאים רעים!!

  1. אישה שמתגוררת מחוץ לירושלים לקחה ע”ע לגרוב גרביים עבות גם בקיץ הלוהט. מי שראתה אותה צחקה עליה, ובמיוחד שהיו לה הרבה פצעים באזור הרגליים, שבמקרה כזה, כך טענו בלהט חברותיה, הרגליים צריכות אוורור ואסור להן להיחנק מתחת לגרב עבה כ”כ. אך היא בשלה! בתוך זמן קצר מאוד הפצעים נעלמו כלא היו מעולם!

בנושא הגרביים יש להעיר שגרביים בצבע עור איסור גמור ללכת עימן, לפי כל הפוסקים מכל החוגים והעדות! זה מביא מכשול גדול ומבלבל האם היא הולכת ללא גרביים?! וכמו שאסור ללכת בחצאית/ חולצה בצבע העור- כך גם אסורות גרביים בצבע העור, וכי מה ההבדל?! שניהם בשר ושניהם כיסוי הם צריכים!

התקשרו בנות סמינר שרוצות לקיים את ההלכה בנושא והן חסרות אונים בטענה צודקת, שהנהלת הסמינר לא מרשה צבע אחר של גרביים מלבד צבע עור, ובבית אומרים להן, כפי שגדולי ישראל שליט”א פסקו, שאין זה צנוע להלך כך! והן מצידן לא מרגישות שזה בכלל נקרא ללבוש גרביים!

מנהלי סמינרים יקרים: עד היכן הגענו? האם ניתן ליצר הרע להמשיך לנגוס במחננו עוד חלקים בחינוך בנותינו לקדושה ולצניעות?

וכאן ניתן עצה מועילה לבנות הרוצות ללכת עפ”י ההלכה: ניתן לקנות גרביים חומות בגוון אחר שאינו דומה לצבע העור וללבוש אותו.

  1. גברת פ.  נדהמה לראות אישה חרדית שחלק מגופה חשוף. היה זה כששרר חושך בחוץ. היא לא האמינה למראה עיניה. היא התקרבה יותר וגילתה שהחלק הזה היה מכוסה בחולצה בצבע אפרסק. נתאר לעצמנו שגבר היה רואה כזה דבר מרחוק הוא לא היה חושב אחרת. ודאי שדבר כזה היה מכשילו ללא ספק. ברור שגם בגד בצבע הגוף אסור בהחלט.
  2. וכאן המקום להפנות את תשומת הלב של הנשים והנערות שבעת ההתכופפות מתגלה חלק מגופן האחורי או הקדמי, ד’ יצילנו. זה איסור דאורייתא גמור ומעבר לכך! איש שרואה כזה דבר, ד’ ירחם… כמה קלקול מקלקלת אותה אישה בלי שימת לב קטנה של רגעים, כמו: גרביים קצרות וחצאית קצרה שבנקל מתגלה הברך. בקלות אישה זו יכולה להכשיל, והרי כל דבר שאדם נכשל יורד לגיהינום, וזו שהכשילה נענשת על כל אחד ואחד שהתבונן בה, ד’ יצילנו מכך.
  3. גברת ס.ר. לפני שנים לא היתה כ”כ שומרת תורה ומצוות (שמרו מסורת). הגב’ שלום ע”ה שהיתה מתגוררת קרוב אליה, דיברה תמיד על ליבה שלא תקנה חולצות ללא שרוול ובאופן כללי שתקנה בגדים יותר צנועים. וכך היא התחזקה יותר ויותר. עד כדי כך שהכניסה את בניה לת”ת ואת בתה לבית יעקב, אף החלה לכסות את ראשה. כיסוי הראש היה לה מאוד קשה וכך עברו להן שנתיים תמימות עד שעמדה לפני לידת בנה החמישי. בחדר הלידה אמרו לה שהתינוק נמצא בסכנה. היא חשבה לעצמה: הרי “אשרי הגבר אשר בוטח בד'”. הרופאים חיכו שעות והתלבטו האם לעשות ניתוח או לא. לבסוף החליטו לחכות. גברת ס.ר. חשבה לעצמה שאולי מוטב יהיה אם תקבל ע”ע לכסות את ראשה. מיד פנתה היא לד’ (אף פעם לא ‘תפוס’ שם…): “רבש”ע, אני אשים תמיד כיסוי על ראשי”. דקה אחרי החלטתה- החלה הלידה! היא, בראותה שהמצב מתחיל להסתדר, חזרה בה מקבלתה והחליטה לשים כיסוי רק בשבתות וחגים. ומיד באותו רגע הלידה נעצרה באורח פלא (?!?!), והיא נשארה כך שעה שלימה סובלת עד שקראו לרופא מיוחד שיבוא לנתחה, שהרי אי אפשר לשחק פה בחיי אם ותינוקה!

כשהרופא נכנס היא אמרה: “ד’, אני מבטיחה לך שהכיסוי יישאר על ראשי תמיד!”. וכצפוי- באותם רגעים ממש הלידה התקדמה וילדה תינוק מקסים וחינני ללא צורך בניתוח!

  1. בל”ג בעומר בשעה מאוחרת מקבל הרב שטיין שליט”א טלפון מבת סמינר וולף בבני ברק. הבת פרצה בבכי, וכך סיפרה לו את סיפורה: לפני ר”ה הגיע הרב למסור בסמינרה שיחה  ובין היתר דיברה על חשיבות הימים וניצולם. היא מתארת את עצמה כבחורה ‘פתוחה’ ואופנתית, מדברת עם כולם, צוחקת ללא הרבה מודעות. היא החליטה שהיא משנה כיוון ומתחילה להתלבש יותר צנוע ולהקפיד יותר על כללי ההלכה בעניין. ארבע פעמים היא נסוגה מהחלטתה, מאחר וקשה היה לה לעמוד מול הצחקוקים של החברות וה”מה יגידו”, ובפרט שהיה לה מעד חזק בחברה. אך אחרי הפעם הזו היא החליטה שבס”ד היא תעמוד איתנה בהחלטתה, ושמה מול עיניה את אביה שחלה ל”ע בלויקמיה ואת אחותה שכבר זמן רב עומדת בשידוכים ללא הצלחה.

היא הבינה שלא הכבוד בעיני חברותיה ולא המראה האופנתי שלה יעזרו לאביה להחלים ולאחותה למצוא את זיווגה, אלא רק קבלתה שתקיים.

במשך השנה זכתה ב”ה אחותה להתארס, אך עדיין לא היה ברור לה שהקבלה היתה סיבה להצלחה. עד לאותו יום של ל”ג בעומר  בצהריים, בו היתה היא השליחה להוציא את הבדיקות השגרתיות מקופת החולים. כאן עצרה הנערה הבוכייה את סיפורה וחידשה את בכייה ביתר שאת. “כאשר הבאתי את הבדיקות  לאחות”, כך היא מספרת, “היא הסתכלה עלי ורצה לרופא. הם הסתגרו בחדר במשך כרבע  שעה, הרופא התקשר לפרופסורים שונים, וכאשר יצא מחדרו לא ידעתי מה הוא עומד לבשר לי- לטוב או למוטב? הוא שאל אותי אם מדובר באותו אדם שביקר כאן לפני חודש והאם זה שמו. לכשהשבתי בחיוב אמר לי שאיננו מבין את המתרחש. כדוריות הדם עלו בצורה משמעותית לכיוון חיובי, שלא כמצופה. ‘תגידי לאבא שיבוא פעם ברבעון לביקורת, הוא פשוט הבריא!’. הרופא והאחות היו פשוט המומים ומרוגשים: ‘ניסים כאלו לא קורים כל יום. אין לנו תשובה למה שהתרחש פה!’, אך אני ידעתי את התשובה. בעיני רוחי עלו כל הניסיונות הקשים שהצלחתי בהם. אכן, בעת צרה לא החברות, הכבוד והיופי עזרו לי! תודה לד’ שבחר בי להיות השליחה להציל את אבי, וכעת ברור לי שקבלתי הביאה את הישועה! מאחר ועל ידי התוודע הנס”.

וכך נותקה השיחה, לאחר שלא יכלה להמשיך לדבר מרוב בכיות והתרגשות.

אנו רואים בשיחות של גדולי ישראל שליט”א שיוצאים מגדרם ממש ע”מ לדבר על נושאים שלא קשורים אליהם, והכל רק כדי לחזק אותנו הנשים!

“ודבר ד’ בזה”- מי שח”ו מבזה את התורה הק’ או דברי תלמידי חכמים שדרכם נשמע דבר ד’ עונשו גדול רח”ל.

עלינו לא לפחד להעיר (בדרכי נועם כמובן) כשרואים דבר שחורג מדרך ומכללי הצניעות. לראות שמבזים את דבר ד’ ולשתוק?! הרי לא יעלה על הדעת!!!

  1. אחת הקרובות של הרב אלישיב שליט”א נכנסה לחדרו ולראשה מטפחת. בראותו כך חשב הרב שהנה זו החליפה למטפחת וביערה את הפאה, לכן החל לברכה בבנים צדיקים והרעיף על ראשה המון ברכות, כך במשך דקות ארוכות. היא התביישה מאוד כי הרגישה שגנבה את דעתו, היות ולא חשבה להסיר את פאתה. היא אמרה לרב שזה היה רק זמני. והרב השיב: “על הרגעים הללו שאת לובשת מטפחת את מקבלת שכר!”. האם לא כדאי לנו להגדיל את הדקות היקרות ההלו, עליהן ניתן לנו שכר כה רב?!
  2. הרב גנס שליט”א אמר שבכנס הגדול של שמירת הלשון ראה איך שהרב אלישיב שליט”א נאנח על הפאות של היום: “כ”כ כואב לי על נשות ישראל שהולכות עם פאות כדרך הפרוצות. אני לא מבין! נשות ישראל הולכות כך, אין לי לימוד זכות על זה!”.
  3. אישה אחת היתה בלידה של הבן הבכור. הוא נולד, אך ללא הכרה. מיד הזעיקו צוות רופאים. הסבתא של הרך הנולד ראתה שהוא לא נושם, מיהרה להיעמד באחת הפינות וביקשה מד’ בדמעות שליש שיעזור בזכות הצניעות של בתה ויציל את חיי התינוק, כדי שלא יהיה חלילה חילול ד’ לכשיראו זאת הצד במשפחה שאינו שומר תומ”צ. כך התפללה כ-3 דקות והלכה לראות מה איתו. היא נדהמה לראות שהילד נושם כרגיל!!!
  4. סיפור שאירע לפני כמה שנים: הדבר היה עם אישה צעירה מבית טוב שהלכה עם הרבה תכשיטים על צווארה.

כשנפטרה, לאחר קבורתה שם לב אחד הקברנים שארנקו, שהיה מלא בכסף (כנראה בתחילת חודש לועזי…), נפל לקברה של הנפטרת. הוא נועץ ברב שהתיר לו לפעם זו לפתוח את הקבר. המחזה הנורא שנגלה לעיניהם היה: סביב צווארה נכרך נחש ענקי בדיוק במקום בו נהגה להתגנדר!

  1. מספרת אסתר מירושלים שראתה בחלומה את שכנתה ושאלה אותה באיזה גן עדן היא נמצאת. שכנתה ענתה: “אל תשאלי, בגלל הפוני הקטן שהייתי הולכת אני סובלת! עשי משהו בשבילי!” ונעלמה. אסתר עשתה משהו- היא פרסמה והעבירה הלאה את הסיפור. אנא אחות יקרה, עשי כעת גם את מעשה!
  2. סיפר ה”צמח צדק” סיפר שאירע עימו בילדותו: חייל רוסי יהודי, שהצאר ניקולאי תפסו בעודו ילד, הסתובב ליד הנהר ונראה מתוח ודאוג. בדיוק פגשו חסיד חב”ד ושאל אם הוא זקוק לעזרה. החייל הרוסי סיפר לו שעד עתה היה מעליו מפקד גוי, אך לא כ”כ רשע. אבל עכשיו רוצים להחליף אותו למפקד שידוע ברשעותו, והלה לא ייתן לו יותר להישמר ממאכלות אסורים, ולכן חשב להתאבד בנהר. אמר לו החסיד: “כשרות זו הרי לא מצווה של ‘ייהרג ואל יעבור’, אך אתה רוצה להיות ‘מאבד עצמו לדעת’, וזה אסור!”. אמר החייל בקול: “האם אתה רוצה שאטמא את נשמתי ואוכל טריפות?” ומיד זרק עצמו לנהר.

אנו הנשים צריכות ללמוד מסיפור זה מסר חשוב: אם חייל יהודי מסר נפשו כדי לא לטמא את נשמתו, אז אנו חייבות!! למסור נפשנו (ואין צורך במובן הפיזי…) על צניעותנו!!! עלינו מוטלת החובה וזכות כאחד להציל את נשמות עמ”י שנכשלים בבגדים הלא צנועים: צר, קצר, שקוף ובולט. המצב זועק מכל פינה, הצילו! בת ישראל היי צנועה, היי צנועה!!!!!!!!!!!!!!!

אכילת חזיר מטמאת רק את האוכל, לא כן בת ישראל המכשילה בבגדיה… היא מטמאת את כל נשמות אלו שראו אותה!

עלינו למסור נפשנו כדי שיפסיקו למכור במחוזותינו בגדי פריצות אלו! עלינו להכריז: “לא עוד”!

63.שמעתי שאימו של ה”חזון אי”ש” נשאלה באחרית ימה מה היה פעלה שלכאלו בנים ת”ח זכתה, ובראשם החזו”א שהקים מחדש את עולם התורה והישיבות, הקים את העיר בני ברק ועורר מחדש את נושא השמיטה בא”י. ומה היא ענתה? היתה לה תשובה חד משמעית “זהירה הייתי בצניעות ובמיוחד בכיסוי הראש!”.

64. סיפר הרבי בעל ה”שומרי אמונים” זיע”א: קבוצת סוחרים נסעה בעלות רתומות לסוסים עקב מסחרם, ובדרכם עברו במקום שומם. לפתע שמעו צעקות נוראיות שבקעו מתוך בקתה בשדה. הם הפנו את העגלות לכיוון הבית, כדי לראות מה ניתן לעזור למסכנים הזועקים. הם נכנסו לבית וראו מולם מחזה מזעזע שאינו מעלמא הדין: דוד ענק מלא מים רותחים עמד על מדורת אש ובתוכו צפו בגדים מעלים אדים. אישה זקנה עמדה ליד הדוד הרותח והוציאה בידיה בגדים רותחים אותם הניחה על בתה ושתיהן צרחו צרחות איומות. הסוחרים נחרדו. הם הבינו שהם עדים למחזה שאינו מעולמנו אלא שייך לעונשי הגיהינום. הם הסתובבו לאחוריהם ונמלטו משם בבהלה, שוכחים לגמרי שיש להם עגלות הממתינות להם. במשך שלושה ימים רק רצו ורצו עד שהגיעו לעיר מגוריהם. כשהם כמעט מעולפים סיפרו הסוחרים לרב את אשר חזו בו עיניהם. הרב אישר את סיפורם והסביר שכנראה האם כאן, בעולם הזה, הלבישה את בתה בבגדים לא צנועים, וכעת היא מתקנת זאת באיחור ע”י שהיא מלבישה אותה בבגדים רותחים שגורמים לה לכוויות קשות.

לאחר מעשה נזכרו סוחרים שכלל לא אמור להיות בשדה זה בית, ואכן כשחזרו לקחת את עגלותיהם  שחיכו להם בשדה ראו שהבית נעלם כלא היה!

הסיפור הזה מלמדנו שאין זה פשוט כלל וכלל לבקש מאמא בגדים לא צנועים (ק”ו שלא לממן אותם), כי עלולה להיגרם רעה גם לאם וגם לבתה, חלילה.

65. לגברת ז. היו כאבים בצוואר מזה שלוש שנים. הם רק התחזקו במשך הזמן. היא פחדה ללכת לרופאים כי הרגישה שזה משהו חמור. היא שוחחה עם גברת עלקא שנתנה לה עצות וסגולות מה לנסות. ביום מן הימים היא התקשרה לגב’ עלקא והתחננה שתעשה בשבילה משהו. לגברת ז. כבר לא היה צבע בפנים, עד שנאלצה לצבוט את עצמה בכח.

היא חשבה מה היא יכולה לעשות למענה והחליטה על שאל על הראש. כשהיא חושבת בליבה שזה כבר יהיה לעילוי נשמתה… פתאום, החלה גב’ ז. להרגיש שיפור ולאט לאט יצאה מכלל סכנה. מה שהתברר אח”כ כגידולים הפך לשומנים שיצאו חיש קל מגופה, וכיום היא מהלת בינינו בריאה ושלימה.

כשרואים את עלקא עם שאל על הראש ושואלים לכבוד מה זה? היא עונה שהשאל הזה מחייה אישה יהודייה שהיתה בסכנה וכבר לא היה לה אף סיכוי לחיות. תגידו אתם האם זה לא משתלם?

66. גברת ב. לבשה 19 שנה גרביים שקופות, אך מתחת לגרביה היו לה גרבי גומי עבות שנזקקה להן בגלל הוורידים שהיו לה ברגליה. יום אחד עלתה מוחה מחשבה שאולי כדאי לה ללבוש גרביים עבות- 70 דנייר, הרי במילא היא לובשת גרבי גומי עבות. וממחשה למעשה. ממש באותה תקופה היא קיבלה טיפול מיוחד מרופא שהיה השליח הטוב לפתירת בעייתה לגמרי. היום היא כבר לא זקוקה  לגרבי הגומי העבות. היא רק מתחרטת שלא עשתה זאת לפני כן.

67. גב’ מ. היתה רגילה לחבוש פאה ולעיתים גם כובעים. בנה החל להידרדר ברוחניות. וכשהחליטה ללבוש רק מטפחת, אפילו לא כובעים הבן החל לחזור למוטב, עד שהתקבל לאחת הישיבות המובחרות ועושה שם חיל בלימודיו.

69. מישהי אמרה על כל ההתחזקות בצניעות שהחלה לאחרונה בעידוד הרבנים שליט”א, והפטירה: “מה הן חושבות כ”כ הרבה לפני שהן יוצאות לרחוב? איזה עגיל מתאים לבגד ואיזה איפור מתאים לצבע החולצה, איזו נעל מתאימה ליציאה לקניות ואיזו חגורת משתלבת יפה יותר עם הבגד, אילו גרביים מתאימות לבגד מסוים, ותיקים- הס מלהזכיר… אפשר כבר לחשוב מי יודע מה…”

69. באחת התקופות ברוסיה חטפו גם בנות לצבא הרוסי. כל יום נעלמה בת אחר בדרכה לבית הספר או בחוזרה לביתה. לא היתה אף אפשרות להצילן. רק להתפלל שתחזורנה אותו היום בשלום, ועד מחר  ירחם האלוקים.

אחת הנשים הקפידה לקלוע לבנותיה צמות בשערות ראשן, כדי שתהיינה צנועות. היא הקפידה על כך גם בגיל 18 ואף בגיל 20. אותה אם לא שמה לב שרק בנותיה נשארו בבית הוריהן, ואילו כל חברותיהן נחטפו כבר מזמן. כששמה לב לכך, הבינה שהכל בזכות הצמות שלהן. כך הן היו נראות לרוסיים כבנות צעירות, ולכן לא נחטפו. כל בנות המשפחה הזו זכו להינשא בשלום לבני זוגן, אז כבר לא היה חשש לחטיפה.

70. מסביב לשולחן עגול ישבו שונאי ישראל מתקופות שונות בהיסטוריה והתייעצו מה עוד אפשר לעשות כדי לפגוע חלילה בעמ”י.

היטלר: “במשך שש שנים עשיתי כל שיכולתי כדי להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, אך לא הצלחתי להגיע לכולם. הם היו מפוזרים בפינות רבות כל כך בכל העולם. אחרי שש שנים נגמרה לי ה”ויזה” ולא הספקתי. איני יודע מדוע חיכו עד שהם התפזרו בכל העולם!”.

המן: “בזמני  היו היהודים מפוזרים במאה עשרים ושבע מדינות, אך כולם היו רשומים וממוספרים. הכנתי גזירה מבריקה והשתמשתי במכתבים סודיים. עשיתי הכל בתחכום רב, אבל לא הצלחתי לאבדם לגמרי”.

פרעה: “אצלי כולם היו במצרים. בתחילה רציתי להרוג רק את הזכרים, ובהמשך- את כולם בעבודת פרך, אבל אלוקיהם הוציאם ממצרים ואת המצרים הטביע בים במקומם”.

לבן: “יעקב, אבי האומה, היה אצלי כשהיה קטן ועוד לא הגיע לכדי עם שלם. רציתי לקחת ממנו את נשותיו וילדיו, וכך למנוע את התפשטותו. אך לצערי ד’ לא הרשה לי לעשות לו מטוב ועד רע. מה יכולתי לעשות?!”.

עשיו: “עוד לפני שנישא יעקב אחי שלחתי את בני אליפז כדי לחסלו… אך הוא נכשל במשימתו”.

פריז: “אינכם יודעים כיצד לעבוד! האינכם רואים שיש להם “אבטחה” צמודה?! אלוקיהם, בורא העולם, עומד לצידם על כל צעד ושעל, ולכן אף אחד אינו יכול לפגוע בהם אפילו בציפורן קטנטנה. אך אנו מצאנו את הדרך לנטרל את ההשגחה הצמודה שיש עליהם, לגרום להסתר פני ד’ מהם ולסילוק השכינה מעליהם! בואו ועיזרו לנו לממש את תוכניתנו!”.

כולם במקהלה: “הגד מהר, מה הדרך המוצלחת לכך?”.

פריז: “עלינו לגרום לנשותיהם ולבנותיהם ללבוש בגדים לא צנועים, דהיינו: בגדים צמודים, קצרים, שקופים וצרים. אך יש להתחיל בשיווק הבגדים הגבוליים, אשר בעמידה פשוטה נראים הם בסדר, אך כל תנועה קטנה גורמת להם לא להיות עפ”י ההלכה שלהם. ואז- כך כתוב בתורתם- …”כי יראה בך ערות דבר”-אם ייראה חלק מהגוף שצריך כיסוי, התוצאה המיידית והישירה תהיה: “ושב מאחריך!”- אלוקים יעזוב אותם וייתן לנו את האפשרות לעשות בם כטוב בעינינו. בנוסף, יש בדרך זו גם כיליון עצמי ללא כל צורך בהתרבותנו: סילוק השכינה יגרום לפטירת אנשים צעירים, יתומים רבים, מחלות ושאר עונשים כמו שרק ד’ יודע לתת!חה חה חה…

אם כן, בואו והתגייסו לעזור לנו! מכרו בגדי לייקרה נצמדים, חולצות גופיה (הי, אל תשכחו להכניס קצת כסף למדינותינו- מכרו להם חולצת גופייה ששווייה 2.5 ₪ בלא פחות מ 35 ₪. החרדים האלו תמיד נופלים בפח! הם יקנו בהמוניהם!). הודיעו ברבים שרק בגדים אלו יפים, לעגו למי שאינה הולכת כך כדי שתתבייש בעצמה ותרגיש שהיא פרימיטיבית, סליחה: “חניוקית” וכד’. ראו כמה הצלחנו, כבר החטאנו חלק מהנשים שלהם, והן לבושות בחוסר צניעות בלשון המעטה… אנו עובדים קשה כדי לתפוס ברשתנו את כולן. בואו ועיזרו לנו! וביום שתשמענה כולן בקולנו, אז…., חהחהחהחהחה!

“זממו אל תפק!” “והשב  גמולם להם”.

אחות יקרה! בת ישראל כשרה!בכוחך לסייע שהתוכנית לא תמשיך הלאה לכולן! התלבשי והתנהגי בצניעות הראויה לך כבת מלך מלכי המלכים (!!!) ואחרות “יידבקו” ממך, והכל ייזקף לזכותך ולזכות כלל ישראל הזקוק לכ”כ הרבה רחמי שמיים!

71. שלטונות רוסיה פרסמו מכרז לבניית גשר ע”ג נהר. הגשר היה צריך להיות אדיר וחזק מאוד. היה עליו לשאת בו זמנית 50 קרונות כבדים של רכבת משא. הם הודיעו, שמי שיזכה במכרז ויצליח לבנות את הגשר החזק יקבל בתמורה סכום כסף נכבד מאוד. מובן שהגיעו קבלנים רבים והציעו הצעות שונות לבניית הגשר. הקבלן שזכה לבסוף במכרז, שמח מאוד על ההתעשרות הצפויה לו, אך מנגד ידע כי עליו לפעול בזהירות ובאחריות רבה, כי אם לא- הוא עלול להפסיד הכל! לשם כך בחר מהנדס מצוין, דאג לפועלים הטובים ביותר וקנה חומרי בנייה מטיב מעולה. הוא עשה כמיטב יכולתו להצלחת המשימה, בידיעה שלא הכל תלוי בו, הוא זקוק גם לסיעתא דשמייא מרובה כדי לא להיכשל. סוף סוף, לאחר עבודה רבה ומאמץ מרובה, הושלמה המלאכה. כעת חיכה הקבלן לשכר הנכסף על עבודתו הקשה, אך לפני קבלת התשלום יש לערוך את ניסוי הקרונות. הובאה רכבת בת  50 קרונות משא כבדים, וזו החלה במסעה על הגשר. קרון ראשון עלה, קרון שני ג”כ, אחריו שלישי, וכך הלאה ללא שום תקלה. הרכבת התקדמה בנסיעתה, כאשר כל הזמן עולים קרונות נוספים. הקבלן היה מאושר. הנה, עוד קרון אחד ויזכה לשכר המובטח, אך אז זה קרה! ברגע האחרון התנדנד הקרון ה 50 ונפל… הגשר כולו התמוטט, וכל הקרונות נפלו לנהר… מובן שאכזבתו היתה קשה ומרה.

אישה יהודיה מרוסיה שנכחה במעמד וקיבלה ממנו חיזוק גדול. היא שאבה ממנו כוח אדיר לעמוד בניסיונות שהיו לה בארץ הקרח. הגשר הוא כמו העולם הזה. דורי דורות של סבים וסבתות עוברים בו. כולם מצליחים לעבור בהצלחה מרובה. והנה, ברגע האחרון, דקתיים לפני הגאולה השלימה, הקרון שלה (שלה!) צריך לעבור! האם הוא יישבר ויתמוטט חלילה? האם היא תלבש בגדים שאינם צנועים מספיק רק מפני ש’כולן’ הולכות כך? הלא, אם הקרון שלה ייפול הוא יפיל עימו את כל הקרונות שקדמו לה! כל הסבים והסבתות שלה יוצאו חלילה מגן עדן ויועבר בעטייה לגיהינום. לא, אין היא חפצה לביישם!!! מחשבות אלו חיזקוה ונתנו לה כוחות נפש אדירים לעמוד בניסיונות הרבים שעברו עליה.

גם אנו נמשיך בס”ד את שלשלת הזהב שהחלו בה אבות אבותינו ואימותינו הק’. הלא אף אחת מאיתנו אינה רוצה חלילה להיות הגורמת לניתוקה! נתאזר בעוז ובאומץ ונעמוד בכל הניסיונות בגבורה עילאית!

72. “עברנו לפני מספר שנים לדירה בשכירות בשכונה חרדית בארץ. הבניין היה ממול למתנ”ס השכונתי. בערב שלמחרת המעבר הבחנתי שמחדר הילדים (!!!) נצפה חדר ההתעמלות של המתנ”ס, ובו התקיים שיעור התעמלות לנשים. הזדעזעתי מאוד היות ולאולם לא היו וילונות. אמרתי לעצמי שאסור לעבור על זה בשתיקה, כאשר כל שכן יכול בקלות לעמוד ולהביט בנשים המתעמלות מחלון ביתו. כבר למחרת בבוקר ניגשתי למתנ”ס וביקשתי לדבר עם האחראית על אולם ההתעמלות. אך היא לא היתה. פניתי למזכירה ואמרתי לה שלא ייתכן שבשכונה חרדית יצפו שכנים בדבר מתועב כזה. הצעתי לה לשים וילונות. אך היא אמרה שהאחראית על האולם נמצאת כרגע בחו”ל ותחזור רק בעוד חודש. עוד באותו יום קניתי וילונות כנדרש מכסף שחסכתי הרבה זמן וויתרתי עליו ולו רק בכדי שלא ייכשלו השכנים בראייה אסורה. לא עברה שנה וזכינו לגור בדירה משלנו, כשמכל חלון נצפה נוף מדהים, ומהחלון בחדר הילדים (!!!) נצפה… בית מדרש גדול, ובו רואים ת”ח השוקדים על התורה הק’. בזכות שהצלתי  אחרים מראות אסורות הקב”ה החזיר לילדי שיסתכלו רק בדברי קודש. תודה לד’! היה משתלם!”.

73. אחת מנשות ירושלים מספרת ש 16 שנה לא היו להם ילדים. הם חיכו וציפו וניסו לא להתייאש. עשו כל מיני השתדלויות, הלכו לקבל ברכות מרבנים, אך דבר לא הועיל. עד שהאישה החליטה להשתנות. הדבר הראשון שעשתה היה להוריד מעל ראשה את הפאה, ובמקומו לבשה מטפחת צנועה. וכמובן כשמתחילים מהראש אזי כל הגוף מקבל השראת קדושה, והיא אכן המשיכה לעבור ללבוש צנוע ורחב כדרוש. הם המשיכו לקוות לישועה, וזו לא אחרה לבוא. תקופה קצרה לאחר השינוי המבורך שעשתה- הם נפקדו בבן. כיום, יש להם 4 ילדים, כן ירבו, והיא כמובן ממשיכה בדרך זו וגורמת לשכינה הק’ לשרות בביתם ובמעשי ידיהם.

74. “ביום ראשון שלאחר סוכות ביקרתי את חברתי, גברת ר’. היא סיפרה לי שהיא בוכה יומם ולילה, מאחר ובתה הודיע לה שלאחר חתונתה היא הולכת עם פאה, בתואנה ש’ככה הולכות החברות שלי, ככה הולכות המורות שלי, וכך אלך גם אני’. האם, שבעצמה הורידה פאה, לא מצאה מרגוע לנפשה, ולא ידעה כיצד היא יכולה לבטל את רוע הגזירה. היא ניסתה באיום:’אם כך, לא אבוא לחתונה שלך!’, אך הבת בשלה:’אל תבואי!’.

ישבתי עם חברתי שעה ארוכה ועודדתי את רוחה הנכאה. היא הוציאה 400 ₪ ונתנה לי. ‘לכי תקני בכסף שאל על הראש ושאל על הכתפיים עבורי, וזה יהיה לזכות בתי שתזכה לסגת מהחלטתה’. אני, עשיתי כדבריה. וביום חמישי, שבועיים לאחר מכן, הודיעה לי באושר אין קץ את הבשורה המרנינה: בתה זכתה לבוא בקשרי האירוסין עם חתן כליל המעלות יר”ש מרבים שדרש רק מטפחת, כך גם הולכת אימו!!!”.

פשוט רואים ישועות מעל לגדרי הטבע!

75. היתה לנו במשפחה בחורה מבוגרת שעדיין לא זכתה להינשא, והצער במשפחה היה גדול מנשוא. ללא שום סיבה הנראית לעין היא דחתה את כל השידוכים שהוצעו לה על הסף. הזמן עובר ועדיין אין חתונה! אמי שתחי’ החליטה שיש להתאמץ באופן מיוחד לישועתה. לכן היא תרמה סך של 1000 ₪ שיקנו בכסף הזה שאלים ויחלקו לבנות המשפחה. בי’ באלול  היתה חתונה במשפחתנו, אז חילקנו את השאלים לישועתה. בסליחות היא נהייתה כלה!!! היא השתדכה עם בחור צדיק ויר”ש!

76. קוראים לה ז., היא אישה צעירה ואם לארבעה קטנטנים. כבר תקופה ארוכה שהיא מתלוננת שאינה מצליחה להירדם בלילות, היות והיא לא מרגישה טוב. ניסו כל מיני סגולות, אך דבר לא הועיל. המצב הלך והחריף, הלך והדרדר. בשמחה משפחתית ראיתי אותה. היא נראתה ממש רע. פשוט בין החיים ובין… הייתי מאוד נסערת. ידעתי שיש לעשות משהו לטובתה. יום אחד אני עומדת מול המראה, מתכוננת ללבוש את מטפחתי הצבעונית. התלבטתי בינה לבין השאל השחור (בש”ק אני רגילה ללבוש שאל לבן). עוד אני מתלבטת והטלפון משמיע צלצול צורמני. על הקו היתה לא אחרת מאשר ז. החולנית, מתחננת לפני שאעשה משהו כדי שתחיה. חשבתי לעצמי שאני כ”כ חפצה שהיא תמשיך לחיות. המדובר הוא באישה צנועה וצדיקה (מהראשונות שהלכה עם שאל על הכתפיים). אני חייבת לעשות משהו למענה! הרי אי אפשר להיות אכזריים! בגלל מצבה הקשה חשבתי שמה שאקבל בטח כבר יהיה לע”נ… החלטתי- אבכר את השאל השחור על פני המטפחת הצבעונית!! וכך יצאתי מביתי! בסופו של דבר הכניסו אותה למחלקת טיפול נמרץ, ולאחר תקופה של טיפולים היא התאוששה וחזרה לאיתנה. ובמשפחה שלי יודעים שהשאל שלי החזיר את אותה אישה לחיים!!

77. איש אחד רצה שאשתו תלך ברחוב מקושטת ומאופרת. כששמע זאת הרב בראנסדארפער שליט”א התבטא: “מה? הוא רוצה להידמות לאחשוורוש? האם חפצו הוא שאשתו תהיה ושתי?”.

78. ווארט יפה על אחד הפסוקים מ”אשת חיל”: ושל”ל= שמלה  לבנה  לנשמה  לא יחסר. “וכל ביתה לבוש שנים”= שתמיד  צריך  ללבוש   שני בגדים.

79. זוג אחד הלך לר’ מאיר בראנסדארפער שליט”א כדי לעשות התרת נדרים על השאל על הראש שהאישה שמה בהדלקת נרות. לכששמע זאת הרב, קם מכיסאו וכעס על הבעל: “אפילו בהדלקת נרות אתה לא רוצה שהיא תיראה כמו אישה יהודייה? אתה לא רוצה שהילדים יראו איך נראית אמא יהודייה? האינך מתבייש לבקש התרת נדרים עבור דבר כזה? למי זה מפריע?”.

80. הסיפור קרה במאנסי ערב פסח ה’תשס”ז. משפחה שעזבה את הארץ העתיקה את מקום מגוריה לארה”ב. הם חיו שם במסירות נפש לקדושה וצניעות. האם הלכה עם שאל על הראש יחידה לגמרי, את הבנות חינכו בבית. בקיצור, משפחה שלא שינתה את שמה, לשונה ומלבושה במסירות נפש ממש.

ביום שריפת חמץ נשרף ביתם על כל תכולתו, כולל בית כנסת שהיה צמוד לביתם. הכל, פשוט הכל! נשרף, כולל ארון הקודש וספרי התורה ושאר דברי תורה שכתב הבעל. ד’ ישמור ויציל! לאחר הכיבוי, כשנכנסו לבית כדי לנסות לראות אולי עוד אפשר להציל משהו, מה מאוד נדהמו לראות שרק שלושת השאלים שהיו שייכים לרבנית נותרו שלמים ללא כל פגע! למרות שהם עשויים מחומר עדין שבנקל היה יכול להישרף באש! ללא ספק רואים כאן את מסירות נפשה ללכת עימם, שגרמה להצלתם מן השריפה שכילתה הכל.

81. סיפורה של גב’ ר.י.: הורדתי פאה בערך בגיל 40. אצלנו, במשפחה שלי ושל בעלי (משפחה ספרדית מיוחסת) הלכו כולן עם פאות. לאחר מספר שנים במטפחת, יום אחד הסתכלתי על עצמי במראה. אמרתי לעצמי: “תראי איך שאת נראית… כבר מתבגרת. אולי כדאי להוסיף למטפחת פוני, או אולי חצי פאה, כדי להיראות קצת יותר צעירה…” כך התלבטתי מול המראה. באותו יום כשיצאתי מהבית ראיתי מודעה על כנס שייערך בבית הכנסת השכונתי. אני, שלא הולכת בד”כ לשום מופע או שיעור, מחליטה שהפעם כדאי לי ללכת.

הערב התחיל עם הרבנית ל., ואני אומרת לעצמי “הו, זה בעניין הצניעות… אני תיכף הולכת הביתה…”. בכל אופן נשארתי. וזה היה הסיפור ששמעתי בהרצאה: אישה אחת שנפטרה באה בחלום מהעולם העליון לחברתה ואמרה לה שאין לה מנוח שם בגלל הפוני שלבשה . חברתה הבטיחה לה שתדליק נרות לע”נ . באותו יום התקשרה אליה חברה מבלגיה ושאלה אותה מה אומרים הרבנים בארץ בעניין הפאות. הרבנית אמרה לה: “אני לא יודעת מה אומרים הרבנים, אך בואי ואספר לך מה אומרים שם למעלה על כך…”, וסיפרה לה את חלומה. אותה חברה מחו”ל השתוממה: מה? לעבור 70 שנה ואח”כ לסבול בעולם העליון בגלל חתיכת פאה??? היה לא תהיה. היא קיבלה ע”ע מיד ללבוש מטפחת 100%, ללא שום תוספות לוואי, וכיוונה שזה יהיה לע”נ של אותה נפטרת. לאחר מכן חולמת אותה חברה שוב את חברתה הנפטרת שאומרת לה: “מאז שחברתך קיבלה על עצמה להוריד את חצי הפאה שלה- הגעתי למנוחתי בעולם העליון”. ואני, שמעתי את הסיפור הזה והצטמררתי. הרי אני ממש רואה איך הקב”ה מדבר אלי!!! מובן שקיבלתי ע”ע להישאר במטפחת בלבד.

82. בנסיעה לקברות צדיקים הזדמן לי לשבת ליד אישה לבושה בצניעות יתירה (כולל שאל על הראש והכתפיים). הרגשתי כמו “פושעת” לידה. לאחר ששוחחנו בדרך- קיבלתי ע”ע לא ללבוש את החולצה שעלי מחוץ לבית, היות וזו חולצת שלושת רבעי. ואכן, את אותה חולצה לא לבשתי מחוץ לבית. הרי קיבלתי על עצמי! יום אחד היה לי צורך דחוף לצאת מהר מהבית והתלבטתי אם להחליף את החולצה או לא. בסופו של דבר החלטתי לצאת עימה. כשהגעתי לבית אליו הייתי צריכה להגיע, שם היה צבע טרי על הקירות והמשקופים, נדבקה לה חולצתי למשקוף והשרוול התלכלך בצבע! החולצה כבר לא בשימוש!

המשכתי לבקש מהקב”ה שיאיר לי יותר בעניין הצניעות, ע”מ שאדע מה עלי עוד לשנות. באותו ערב קראו לי לשבע ברכות, דבר שבד”כ לא מתאים לי, כי אני לא מרבה לצאת מהבית, ושם- אחד האורחים, אברך צעיר, דיבר דברי תורה שבסיעתא דשמייא כיוונו למה שהייתי צריכה לשמוע. אותו אברך הביא את הגמרא שאומרת: “צדיק לצנועה ורשע לפרוצה”, ושאל: מדוע לא כתוב שצדיק לצדיקה ורשע למרשעת? ותירץ: אלא שאישה יכולה לשמור תרי”ג מצוות ולעשות חסדים בלי סוף וכו’… וכו’… אבל אם היא לא צנועה- כל מעשיה אינם שווים והיא משתדכת לרשע!

הדברים ששמעתי מפי אותו אברך ענו לי על כל השאלות שהיו לי. הקב”ה נתן לי תשובות ברורות וחד משמעיות: הצניעות חשובה יותר מהכל! ללא הצניעות מה שווים כל ה’צדקויות’?!

83. בת חן: הסיפור שלי מתחיל כאשר יום אחד הקשבתי לאחד מערוצי הקודש- דבר אותו בד”כ איני עושה- ובדיוק היתה דרשתו של הרב שבדרון זצ”ל בגנות הפאות. “מקרה” חשבתי לעצמי. למחרת, כשפתחתי שוב את אחד מערוצי הקודש הזדמן לי לשמוע שוב שיעור תורני מ…הרב שבדרון זצ”ל, ואחריו סיפורה המדהים של הרבנית ל. כשהתקשרתי לעורך התוכנית הופניתי לגב’ א. שהפנתה אותי לרב ליפשיץ שליט”א, איתו למדתי את הסוגיה של פאה נוכרית. לאחר שלמדתי את הסוגיה לפרטיה ידעתי שפשוט אין לי תשובה והוא צודק! בעלי נכנס לעובי הקורה ולמד גם הוא את הסוגיה עם הרב במשך שלושה ערבים, כשבסופם אמר לי: “אין לי לאן לברוח”… במשך תקופה קצרה הלכתי עם כובע על הפאה, ולאחר מכן עם מטפחת כשרה כהלכה! והשינוי ב”ה חל גם בשאר התחומים בהם היה עלי להתחזק בצניעות: חצאיות רחבות, חולצות מכופתרות ולא צמודות וכו’… התחלתי גם לתת שיעורי קודש וחיזוק לנשים.

שנה לאחר השינוי המבורך, נסענו בעלי ואני עם שני תינוקות, ובעלי נרדם. הרכב סטה מהכביש לכיוון תעלה שהיתה בצד הדרך. מה שאני זוכרת מהתאונה הוא שלא ידעתי היכן אני נמצאת. ניסיתי להזיק בתינוקות שלא ייפגעו, וצעקתי לד’: ד’ תציל אותי! בזכות שהורדתי פאה, בזכות המטפחת שעל ראשי, ובזכות שיעורי התורה!”. באיזה שהוא שלב הרכב חזר לכביש ונעצר! קמתי ממקומי. האוטו היה מעוך לגמרי, וכולנו ב”ה בריאים ושלמים! הנהגים שהיו על הכביש וראו את מה שאירע לנו לא האמינו כשראו אותנו יוצאים בריאים ושלמים! נס! נס! הם קראו “יש אלוקים”!, אכן יש אלוקים הרואה כל מעשה קטן שלנו ורושם כל התחזקות שלנו בצניעות, רושם ולא שוכח!

83. “הנך יפה רעיתי ומום אין בך”- “מום” (=86) עולה בגימטרייא: “פאה”!

84. אמר אחד האברכים אינני מבין את נשות הציבור שלנו! מדוע צריך לעוררן על איסור חבישת הפאה, הרי “שייטל” (היא הפאה) עולה בדיוק למניין “שטן”, וברו שאין אף אישה במחוזותינו שתסכים ללבוש בגד שהוא אך ורק מעשה הס”א…

85. סיפוריה של הדס:

* גברת ה. הלכה עם גרביים והיה לה קשה לגרוב גרביונים ארוכים, כי זה מסורבל וזה חם ולוחץ. באחד הביקורים שלה אצל הרופאה התברר לה שיש לה ורידים ברגלים. הרופאה אמרה שמצבה חמור ומצירך לבישת… גרביונים אלסטיות (שעלותן 400 ₪ כ”א!), ולמי שלא יודעת נספר שלא פשוט לגרוב אותן וזה ממש לוחץ. לאחר מספר פעמים בודדות שהיא גרבה את אותם גרביונים, היא החליטה שאם כך כנראה ד’ רוצה ממנה ללבוש גרביונים- אז אני הולכת וקונה גרביונים רגילים לכבודו יתברך. וכך עשתה. היא החלה ללכת עם הגרביונים הרגילות, והלא יאומן קרה! הוורידים (שהיו במצב חמור) פשוט נעלמו באותו יום! מבלי להשאיר סימן! ושוב לא היה לה צורך בגרביונים היקרים… היא הבינה שד’ נתן לה ורידים כדי שתגרוב גרביונים, גרבה גרביון- והוורידים נעלמו!

* הילד שלי, בן 8 חודשים, קיבל חום גבוה שלא ירד במשך כשבוע, 40 מעלות חום, ועם אקמול ירד ל38.5! כשהלכנו לרופא להיבדק הוא מצא שזה ויראלי, כך שבעצם אין לזה תרופה ואין כ”כ מה לעשות. לאחר שבוע של חום גבוה, התווספה גם פריחה בכל הגוף. בבוקר, כשהתקשרתי לרופאה, היא אמרה שאם עד מחר לא ירד החום- עלינו להגיע אליה דחוף! בלילה כשמדדתי חום לילד, ראיתי שוב 40.2. החלטתי שעלי לקבל התחזקות בצניעות, וקיבלתי ע”ע קבלה קטנה, אך חשובה. למחרת, הילד ב”ה קם ללא חום! וללא פריחה! לאחר שבוע של בריאות ב”ה, קרה שלא הקפדתי על הקבלה שקיבלתי, והילד שוב קיבל חום בבוקר שעלה בהדרגה עד הערב. בערב נזכרתי שוב בקבלה ו”חזרתי בתשובה”, והחום ב”ה ירד ולא חזר…

לאימות: 077-9324229

86. אישה מחו”ל ששמרה שבת וכשרות ילדה בן שני. יומיים לפני שחרורה גילו הרופאים שהתינוק נדבק מתינוק אחר במחלקה בדלקת קרום המוח חיידקית ל”ע, מחלה מסוכנת לכל הדעות, ק”ו לתינוק בן יומו. הוא הוכנס לאשפוז במחלקת טיפול נמרץ וניתן לו טיפול אנטיביוטי מאוד חזק. הרופאים הטובים ביותר בתחום טיפלו בו, אך המצב לא היה פשוט כלל וכלל. כשאנטיביוטיקה מתחילה לפעול  החום עולה במשך יומיים ואח”כ יורד. אם החום לא עולה או עולה יותר מידי- זהו סימן שהאנטיביוטיקה לא פועלת. בתחילה לא הועילה האנטיביוטיקה, ובמשך חודש שלם(!) לא היה שום שיפור במצבו. בכל יום אימו היתה מבקרת אותו כשמצב רוחה ירוד, כשהיא שואלת את עצמה בהמה תוכל לעזור לו. מהבדיקות שנעשו לו עלתה תמונה עגומה ביותר… מצבו היה כ”כ קשה עד שהרופאים אמרו לאימו לא לבוא יותר לבקרו… יומיים לפני שהיתה צריכה להיעשות לו בדיקה מאוד חשובה, ישבה האם ובכתה לד’ בהוסיפה מספר פרקי תהילים. “מה אני יכולה לעשות?”, פתאום הרגישה שמשמיים היא מקבלת תשובה: “בנך חולה בראשו, ואת אינך מכסה את ראשך!”. חשבה אולי תעשה משהו כנגד זה- והחליטה ללבוש כיסוי ראש! נציין רק שאצלה במשפחה לא הלכו כלל עם כיסוי ראש ואפילו התנגדו לכך. היא לא חשבה פעמיים, הלכה לקנות כיסוי ראש ושמה על ראשה. לאחר יומיים, כשהייתה צריכה לקבל את תשובות הבדיקה החשובה, ביקש מהם הרופא המטפל לבוא שני ההורים יחד. הם הגיעו, מנסים להיות מוכנים לבשורות הכי גרועות ח”ו, ופוגשים ברופא מלווה בעוד שני רופאים נוספים. הוא מציגם בפניהם, אומר להם שאלו רופאים בכירים שבאו במיוחד לפגישה. תוצאות הבדיקה היו אמורות להגיע למספר 120 ואח”כ לרדת. התוצאה היום היתה 0!!! לא האמנו, ובדקנו שוב והתוצאה היתה זהה… בכל ההיסטוריה לא קרה כזה מקרה בכל העולם, שהמחלה נעלמה כ”כ מהר בלי להשאיר סימן! הרופא המשיך: “איני יודע מה עשיתם, אך ברור לי שד’ שמע אתכם!”. הוא הוסיף ואמר שצריך בהמשך לבדוק את הילד היטב, לראות אם לא נשאר פגוע בראש או בגוף ח”ו.

היום הילד בן 3 בריא ושלם. ההורים התחזקו עוד ועוד, עלו לא”י, והאב לומד בכולל!

לאימות: 03-6183414

87. סיפוריהן של בנות מדרשה:

אני סובלת מהתקפי אסטמה תכופים. באחת הפעמים פינו אותי למרפאה עם התקף מאוד חריף. הרופא אליו הגעתי אמר לי שהגופייה מאוד צמודה לגוף והיא מחריפה את ההתקפים, “מה את לובשת כזו חולצה?”. לקחתי ברצינות את דברי הרופא ושיניתי את לבושי, וב”ה ההתקפים פחתו בצורה משמעותית!

88. כבחורה מתחזקת הלכתי תקופה מסוימת ללא גרביים כלל. כל הזמן קיבלתי מכות ברגליים, פצעים וחבלות בצורה ממש בלתי מוסברת. כשהתחזקתי וקיבלתי על עצמי לגרוב גרביונים עבים כנדרש- הכל עבר וחלף! הכל ממש!

89. סבלתי מפצעים באזור הצוואר והגב העליון. לצערי, אזור זה לא היה מכוסה עפ”י דרישות ההלכה. וכאמור, באזור גלוי זה סבלתי מפצעים. רופא העור אליו הלכתי אמר לי שאני סובלת היות ואזור זה חשוף לשמש, וחשיפה זו גורמת לפצעים. מובן שלאחר חוות דעת שכזו מיד כיסיתי את האזור, והפעם- כפי שההלכה דורשת ממני. מאז הפצעים לא שבו לבקר אצלי יותר… הכל עבר כלא היה!

90. נישאתי על דעת שאלך עם מטפחת בלבד, כך בעלי רצה וכך הלכתי. לאחר 7 שנות נישואין שכנעה אותי חברה להוריד את המטפחת הנצחית ולעבור לפאה. “את נראית יענטע, זה מבגר אותך” וכו’ וכו’ שכנועים משכנועים שונים. לאחר לחצים כבדים מצידה קניתי פאה והתחלתי ללכת עימה.

חודש לאחר מכן חלתה בתי בת ה- 4 בחיידק הטורף. מצבה היה קשה. התפללו עליה בכל מקום אפשרי, ובהיכלי הישיבות הק’.

7 חודשים היא היתה מאושפזת. כל אותו הזמן בעלי אמר לי ללא הרף שישנו קשר בין דבר מחלת בתנו לבין הפאה שעל ראשי. ואני אטמתי אוזני משמוע והמשכתי בדרכי. עד שבאחד מהימים הביא לי בעלי דף בו היה כתוב שה”בבא סאלי” זצוק”ל אמר שהפאות נעשות משיער של גויות שנפטרו ואת זה (!) לובשות היהודיות. מלבד מה שאמר ג”כ שמי שחובשת פאה- מכינה לה חומר בעירה בגיהנום. סוף כל סוף הדברים הללו נכנסו לליבי והחלטתי להוריד את הפאה לאלתר! בבת אחת ניכר שיפור מדהים במצבה של הבת. ממש מיד! הרופא אמר שזה “נס רפואי” שלא יאומן! מאז קבלתי על עצמי שני כיסויים על ראשי וראיתי נפלאות!

91. סיפורה של גב’ ב. טלפון: 5821547

פעם השתתפתי בשיעור בנושא הצניעות ומאוד התרגשתי מהדברים שנאמרו. בסוף הכנס קניתי שאל. עדיין לא לבשתי אותו תמיד, אלא רק בבית בשעת הדלקת הנרות וכד’. התנגדות הילדים היתה גדולה, כך שלאט לאט התקררתי גם אני בעניין, והשאל נשאר ללא שימוש. ערב אחד כשבתי ישבה ותפרה היא קיבלה מכה חזקה בעין מהמספריים, ואח”כ צעקה: “אמא, אני לא רואה”. ניסיתי להרגיעה, ואמרתי שבוודאי זה יעבור, “לכי לישון והכל יחלוף”. למרות מה שאמרתי לא הייתי רגועה, לכן הערתי את בעלי שהחליט שיש ללכת למיון. לפני שיצאנו מהבית קיבלתי על עצמי לסגור את פתח הצוואר יותר, כדי להדר בצניעות.

כשהגענו, החליטו הרופאים על ניתוח מיידי! בזמן שישבתי מחוץ לחדר התפללתי לד’ שאני רוצה לראות ישועות. אמרתי לקב”ה: “ריבונו של עולם, אני לא אצא מהבית ללא השאל”. הילדה יצאה מחדר ניתוח בריאה ושלימה, ב”ה, ואף זמן קצר לאחר מכן התארסה בשעה טובה ומוצלחת. בהמשך קיבלתי ע”ע עוד חיזוקים בצניעות, ואף חלק מאחיותיי קיבלו ע”ע שאל.

אני רוצה להוסיף שלאחר החיזוקים בצניעות שקיבלתי ע”ע ראיתי ישועות גדולות. ממש ניסים ונפלאות שאין כאן המקום לפרטם. נסי גם את! זה בדוק!

92. סיפורה של גב’ ס.ב. תחי’ 08-9931885

סיפורה של גב’ ב. מתחיל כשגילו לבתה בת השנה ועשרה חודשים את המחלה הידועה ל”ע. היא חלתה בלויקמיה בדרגה גבוהה. בתה הגיעה לאשפוז במצב קשה, ואושפזה בבידוד כשמצבה נעשה קשה יותר ויותר. כשהאם הרהרה בליבה מה אפשר לעשות למען רפאות הבת מיד עלה לה בראש עניין הצניעות. הקבלה הראשונה שקיבלה על עצמה היתה להאריך את שרוול החולצה עד פרק כף היד.

כשראו שהמצב ממש קשה חשבו להעבירה ל”תל השומר”, אך הרב קנייבסקי שליט”א אמר שבינתיים להישאר איפה שהיו, וכך נשארו בדרום, כשכל מה שנתנו לילדה לא עזר לשפר את המצב אלא רק להיפך! כאן הכניסו לתמונה טיפול שלא דיברו עליו קודם, המדובר הוא באנטיביוטיקה מאוד מאוד יקרה שלא נותנים אותה כ”כ מהר. ובחסדי ד’ נתנו לה אותה, ואז ראו איך שהמצב משתפר, ב”ה. כאן רואים איך שמציות לדברי חכמים לא מפסידים, היות ובמקום שבו היו נתנו לה את האנטיביוטיקה שהועילה לה.

בקהילה בה הם גרים התחילו לקבל על עצמם קבלות וחיזוקים. כל הבנות בכיתה, לדוגמא, קיבלו על עצמן גרביים יותר עבות לרפואתה, ובכל בוקר עברו בנות בשאר הכיתות והקריאו 2 הלכות של שמירת הלשון ובצניעות. ילדה בכיתה ב’ אף קיבלה ע”ע לא לצאת לחדר המדרגות ללא גרביים…

לפני השתלת מח העצמות הילדה היתה צריכה לקבל טיפולים מאוד קשים כשכולן ממשיכות להתחזק בצניעות. האם שאלה את הקב”ה מה עוד הוא רוצה שתעשה, ובבוקר קמה עם הפסוק מתהילים: “זובח תודה יכבדנני”- אתה רוצה לכבד את הקב”ה, להקריב לו קרבן- תאמר תודה, והמשך הפסוק: “ושם דרך אראנו בישע אלוקים”- כשאתה תשנה את דרכך תזכה לראות את ישועת ד’.

חברה אמרה לאמא בשם הרב שטיינמן שליט”א: ככל שאדם מודה לד’ יותר- כך ד’ נותן לו עוד ועוד סיבות להודות לו. היא קיבלה על עצמה קבלה נוספת שהיתה בשבילה הקרבה ממש, אך כשחישבה את ה”רווח” שיצא לה מכך, דהיינו רפואת בתה, כבר לא היה לה כ”כ קשה כבתחילה.

לאחר ההשתלה שעברה ב”ה, הילדה שוב נלחמה על חייה לאחר שהתגלה בגופה זיהום, ושוב תפילות וקבלות, וב”ה הילדה התאוששה ויצאה בשלום. היום היא בריאה ושלימה, שבח לד’. לאורך כל הדרך הם ראו ניסים ונפלאות, למרות כל הכאב והסבל הם זכו לראות את ידו הרחומה של הקב”ה מלווה אותם, מאירה להם את הדרך בישועות פרטיות שלא צויינו כאן מקוצר היריעה.

93. סיפורה של עינב 04-6265449

בס”ד התחזקתי והתחלתי ללבוש בגדים צנועים ורחבים יותר. לשם כך נסעתי לבני ברק כדי לקנות בגדי צניעות. באותו יום בדיוק קראו לבעלי לראיון עבודה במקום חדש עם בני תורה החרדים לדבר ד’, ולשמחתנו הוא התקבל לעבודה הנ”ל! כשהחלטתי לצאת מהבית עם מלבוש השאל ממש באותו היום קרא לו מנהל המקום והודיע לו שהוא מקבלו לעבוד במקום בקביעות, עם כל התנאים הטובים המתלווים לכך: חופשות, פנסיה וכו’… דבר שהרבה מהפועלים הזמניים חולמים עליו. בעלי התקשר אלי וסיפר לי על כך, וגם שאל אותי מה עשיתי? “יצאת היום עם ‘שאל'”?

94. אסתר מהמרכז מספרת של”ע צמח לה גידול. היא הלכה לטיפולים, אך לא רק שלא הועילו, אלא הגידול המשיך לגדול “והביא” עימו את “חברו, בדמות גידול נוסף. היא הלכה לרופאה טבעונית בשם ב.ק., וזו האחרונה אמרה לה שכל המטופלות שלה אשר חבשו לראשן פאה נפרדו מהעולם תוך שנה, והמליצה לה להוריד את הפאה פן יהיה חלילה מאוחר מידי… אסתר “עשתה חושבים” והגיעה למסקנה שכדאי לה יותר להיפרד מפאתה מאשר מהעולם… היא הורידה את הפאה לצמיתות, והנה הגידול הפך לשומנים! כיום היא מסתובבת בינינו ב”ה בריאה ושלימה כשעל ראשה המטפחת הנצחית!

95. סיפורה של גב’ ק. מאלעד 03-9369247

סבלתי מאבן בכליה, והיה עלי לעבור ניתוח בלייזר לריכוך האבן. הטיפול לא היה קל, אך ב”ה עברתי אותו. למחרת התחילו לי כאבים בלתי נסבלים. אושפזתי שוב כשרק המנה השלישית (!) של המורפיום הרגיעה את הכאבים. ובנוסף הייתי מועמדת לניתוח נוסף שבו היו צריכים להוציא את האבנים שעדיין לא ירדו. כשיצאתי מהפגישה עם המרדים- זוהי ההכנה לפני הניתוח, התחלתי לבכות והרגשתי מאוד מפוחדת. חיזקתי את עצמי באמונה שהקב”ה יעזור לי ושפחדי נובעים מחוסר אמונה…

לקראת ערב הגיעה המנתחת לדבר עימי, ואמרתי לה שזו הפעם הראשונה שאני סובלת כאלו כאבים. היא, רופאה חילונית(!), אמרה לי: “אם הקב”ה אוהב אותך הוא יעשה לך נס שהאבנים יפלו לבד… זה לכשעצמו יהיה נס”. לאחר מכן סימנו לי את מקום הניתוח, ואני חשבתי בליבי מה אני עוד יכולה לקבל על עצמי? במה עלי עוד להתחזק? ואז החלטתי בהחלטה אמיצה שאני זורקת את הפאה שיש לי, איתה אני הולכת לאירועים או לשמחות משפחתיות בלבד!

לפני הניתוח הלכתי לשירותים ואז ראיתי שהאבנים יצאו לבד… הלכתי איתן לרופא שהיה במחלקה ושאלתי אותו: “מה זה? מה זה?” והוא ענה לי: “אלו האבנים שיצאו ממך!”… יצאתי החוצה לרחבת הדשא וצעקתי לד’: “הודו לד’ כי טוב כי לעולם חסדו…” מובן שלא נזקקתי לניתוח כלל, ושוחררתי לביתי כשאני מרגישה ב”ה מצוין.

96. קבוצת חסידים בני עלייה החליטו לבדוק מה פשר ההתעוררות והרגשת הרוממות שיש להם בשבת קודש, האם היא תחזור על עצמה גם ביום חול, אם יתנהו בו כבשבת.

הם ישבו ל”שולחן שבת” ביום חול. הוא היה ערוך במעדנים העולים על שולחן שבת, הם היו לבושים בבגדי שבת ואף זימרו זמירות שבת וכו’.

ומה מאוד נדהמו להיווכח שהם חשים את אותה הרגשה מרוממה של שבת… מבוהלים רצו לרבם, כשהם שוטחים בפניו את מה שאירע עימם. הצדיק הרגיעם ואמר להם שההרגשה המרוממת שחשו בסתם יום של חול לא היתה כתוצאה מאכילת המעדנים וכו’, אלא בגלל שהבגדים שלבשו היו של ש”ק והם ספגו את הקדושה של השבתות כשלבשו אותם לפני כן!

נשים ובנות יקרות! הבה נקדש בגדינו ואברי גופנו כנדרש מאיתנו עפ”י ההלכה!

97. אחת מהחוג שלנו סיפרה שהלכה עם בתה הנשואה לאחת החנויות, שם ניסתה מישהי להציע לה שידוך… יש לה כבר ילדים… אך היות והיא הולכת עם פאה וסרט חשבה אותה אישה (לא גבר!!!) לרווקה. מבהיל!

98. לאחד האדמורי”ם נכנסה אישה אלמנה וביקשה שיעתיר על בתה שתמצא את זיווגה במהרה. הצדיק החל לשאול אותה מהן המעלות שיש בה בבתה. האלמנה ענתה שהיא בת רגילה למדי, לא מבריקה באופן יוצא דופן, לא מצטיינת במשהו במיוחד, מלבד בדבר אחד- בצניעות. היא סיפרה שכאשר שאלה את בתה מדוע אינה הולכת עם חברותיה לטייל בשבת אחרי הצהריים? מדוע לא מגיע לה קצת להינות לאחר שכל השבוע עליה לעזור לאימה בפרנסת המשפחה? היא התחמקה בתואנה שאינה אוהבת לטייל. אך משהפצרתי בה וציותי עליה לגלות לי במה העניין, משום כיבוד אם סיפרה לי שזוהי השעה בה עוברים ברחוב הרבה אנשים לתפילת מנחה… מיד קם ממקומו האדמו”ר ואמר בשמחה: “סוף סוף מצאתי לבני כלה צנועה! האם תסכים הנערה להשתדך עם בני?”, מובן שהנערה הסכימה וזכתה בשידוך הנפלא עליו אפילו לא חלמה- בנו של האדמו”ר!!!

אחת הרבניות מב”ב אמרה שהיא אומרת לבנות הסמינרים שאם הן רוצות “ייחוס” הן יכולות להגיע אליו בקלות אם תתלבשנה ותתנהגנה בצניעות. “צניעות זה ייחוס בחינם” היא רגילה לומר. וכבר היו דברים מעולם…

99. סיפרה המורה ר.ס. תחי’ מאחד הסמינרים בבני ברק את שני הסיפורים הבאים:

הרבנית ג. תחי’ עמדה לפני לידת אחד מילדיה. אך היה עליה לעבור איזה שהוא טיפול מסובך, היות וסוג הדם שלה וסוג הדם של העובר היה שונה והיה עלול לגרום לה לסכנת חיים ח”ו. מייד דיברו ע העסקנים הנדרשים, ואלו בררו על המקום הטוב ביותר בעולם בו יוכלו לבצע את הטיפול המיוחד. הם החליטו שהמקום הטוב ביותר לשם כך הוא באנגליה, בבית הרפואה הפרטי של המלכה! הם הפעילו קשרים ולחצים והעסקנים, הרבנית ובעלה טסו לחו”ל. כשהגיעו לטיפול הראשון, עמדו העסקנים, האישה ובעלה בשורה, כשמולם עמדו הרופאים האנגלים ולחצו לפי סדר את ידו של כל אחד מהעסקנים. כשהגיע הרופא הראשי ללחוץ לרבנית את היד היא חרגה מכללי הנימוס האנגליים ולא הושיטה את ידו. הרופאים החליפו ביניהם מבטים, והיא הסבירה שהיא יהודייה ואינה נותנת את ידה לגבר. העסקנים חששו שהפגיעה בכללי הכבוד האנגלי יגרמו לכך שהם לא יסכימו לטפל בה, אך זה לא קרה. האישה קיבלה את הטיפול פעם אחר פעם, ומצבה הלך והשתפר.

באחת הפעמים שהגיעה הרבנית לקבל את הטיפול ראתה הפקידה שאין שום חדר פנוי, לכן שאלה את הרופא הראשי מה לעשות עם האישה, האם לשלוח אותה הביתה או לחכות שיתפנה חדר. הרופא אמר לפקידה להכניס אותה לחדר מסוים. מששמעה זאת הרופאה התקשתה להאמין ושאלה אותו שוב למספר החדר, אך התשובה היתה זהה.

היא שאלה אותו מדוע זוכה אישה זו ליחס שכזה, ונענתה ש”היא מתאימה לחדר וראויה לו. ראיתי זאת עפ”י התנהגותה!”. הפקידה עשתה כמצוותו והפנתה את האישה לחדר ההוא. החדר היה לא אחר מאשר……. חדרה הפרטי של…. מ-ל-כ-ת   א-נ-ג-ל-י-ה-!!!

100. אחותה של המורה הנ”ל היא אשתו של רב באחת הערים במקסיקו שהוא ראש הקהילה היהודית שם המונה מאות משפחות. מתוקף תפקידו כרב הוא אחראי בין היתר על חלוקת המשכורות למלמדים וכדומה. סך כל המשכורות מסתכם בסכום עתק לחודש. הוא הולך לבנק ומוציא במזומן את כל הכסף מחשבון הבנק, ובבית הוא כבר מחלק את הכסף למי שצריך. חודש אחד בעלה מבקש ממנה ללכת בעצמה לבנק היות והוא עסוק מאוד וזה לא יתאפשר לו. היא אומרת שהיא מאוד מפחדת שהכסף ייגנב בדרך ע”י כושי וכדומה, אך הוא מתעקש שהיא תלך. היא בלית בררה מתכוננת ליציאה אל הבנק. היא מספרת שהיא עמדה זמן רב מול ארון הבגדים שלה כדי לנסות למצוא את הבגד שימשוך הכי פחות תשומת לב. משנבחר הבגד בקפידה רבה נגשה לבחור לה תיק. היה עליה למצוא תיק לא מהודר מידי כדי שלא ימשוך אליו את הגנבים השורצים בסביבות הבנק המרכזי אליו היתה אמורה ללכת. וכך היא מתארת איך כל הדרך היא השתדלה מה שיותר לא למשוך תשומת לב ו”להיבלע” בין כל האנשים. אין מה לדאוג הכסף הגיע ליעדו ב”ה. אך היא גם אמרה לאחותה  “כמה עלינו הנשים ללמוד ממה שאירע עימי לעניין הצניעות. כמה עלינו להיזהר שלא למשוך תשומת לב מהרחוב ומאנשים זרים כי הרי בידינו ישנם אוצרות יקרים מפז, אותם עלינו להשקיע אך ורק בביתנו!!!”

101.נערה אחת ספרה שנסעה באחד הקווים בירושלים ופתאום התיישב לידה לא פחות ולא יותר מאשר—– בחור. היא מאוד התפלאה כיון והיתה לו כיפה על הראש. היא הרהרה לעצמה “איך יכול להיות שבחור דתי לא יידע שיש שיסור לשבת ליד בחורה”. היא מייד קמה ממקומה, אך כדי שלא לביישו היא הלכה ליד הדלת האחורית (היה זה אוטובוס “אקורדיון”) ונעמה שם, כך היה נראה כאילו היא רוצה לרדת. לאחר כמה תחנות נשמע פיצוץ עז. ה”בחור” שישב לידה היה בעצם מחבל מתאבד! היא נצלה בנס ממש, כיון שאם היתה נשארת במקומה הראשון ספק רב אם היה אפילו מה לקבור… רואים מכאן איך שצניעות ממש מגינה ומצילה!!

(אגב, יהודי אחד אמר שכנראה זה בא כעונש משמיים על כך שעושים “ברוגז” בין החצאית והחולצה ובפרט שהחצאית בגזרה “נמוכה”- אז מתגלה חלק מהגוף, והמעניין שחגורת הנפץ אותה מפוצצים המחבלים ממוקמת בדיוק במקום שצריך להיות מכוסה ע”י החולצה והחצאית!).

102. הייתי צריכה להגיע לאירוע של חברה טובה. כשהגעתי קרוב לתחנת האוטובוס ראיתי שאם אני לא ארוץ האוטובוס “יברח” לי. ב”ה עמדתי בניסיון ולא רצתי. בתחנה פגשתי חברה שלא ראיתי זמן רב. אחרי כמה דקות הגיע קו אחר ועלינו עליו שתינו. באוטובוס פגשתי בנערה משכונתי שהיתה לבושה לא כ”כ בצניעות למרות שהיא לומדת במקום חרדי. הערתי לה על כך בדרכי נועם, והתפתחה בינינו שיחה שבסופה היא אמרה לי שאני צודקת ושהיא תשתדל יותר בצניעות. היא ירדה כמה תחנות לפני, ואז חזרתי לשבת ליד החברה שפגשתי בתחנה. זו האחרונה אמרה לי שהנה אני רואה עכשיו בדיוק למה הפסדתי את האוטובוס הקודם- היה לחזק את אותה בת. ולמי שחשבה שהפסדתי מכך- טעתה. הגעתי לאולם, אומנם באיחור מה, אך מייד לאחר שיצאתי מהמעלית והייתי כבר בכניסה לאולם הנשים ראיתי את האדמו”ר של החסידות אליה משתייכת חברתי יוצא מאולם הגברים יחד עם בניו וכל הפמליא! אכן, היה שווה ולא רק בגלל השכר שקיבלתי בעולם הזה… (עלי לציין שחברותי אמרו לי שהן ניסו לראות את הרבי מצד הנשים, אך הן לא הצליחו, ורק אני זכיתי בכך!)

103. אני הגדולה בבית  ול”ע יתומה מאם. בין כל התפקידים שהיה עלי לקחת על עצמי לקחתי על עצמי עוד תפקיד קטן שאפילו לא נכנס לרשימת המטלות, אך חשוב הוא מאין כמותו. לפני לכתי לישון אני הולכת למיטתה של אחותי ומכסה אותה שוב, כיון שמטבע הדברים היא הולכת לישון לפני (כי היא קטנה יותר ממני), ולאחר כמה שעות של שינה השמיכה לפעמים נופלת מעליה. באחת השבתות הלכתי לכסות אותה. בבוקר סיפרה לי אחות אחרת שהשמיכה של אחותי הקטנה קצת חרוכה והעלתה השערה שזה מהתנור שהיה בחדר (השמיכה נפלה עליו למרות שהתנור היה רחוק מהמיטה). מיותר לציין מה היה עלול לקרות אם לא הייתי קמה לסדר את השמיכה שוב…

רואים בחוש איך הצניעות מגנא ומצלא ממש כמו שהתורה הק’ מגינה- לפני שהגיעה הפורענות, ומצילה- אחרי שכבר הגיעה ח”ו הצרה. והרי ידוע מהגר”א זצ”ל שאצל הנשים הצניעות היא כמו התורה אצל הגברים (גם לעניין ביטול היצר הרע), כך הצניעות גם מגינה על האישה והבת הצנועות בדיוק כמו שהתורה הק’ מגינה על לומדיה ומקיימיה!

104. אחת הנשים סיפרה שכשהייתה  ילדה קטנה גדלה בפנימייה. שם דאגו לה גם לבגדים, אך לא כולם היו בתכלית בצניעות (למרות שהיה זה מוסד חרדי). הכותונת לשינה היתה בעלת שרוולים קצרים. באחד הלילות היא חולמת את אחד מבני משפחתה שהיה צדיק, והוא מאיים לפגוע בה אם לא תחליף את הבגד הזה. היא התעוררה מבוהלת כולה. היא ספרה לאחד מבני משפחתה את החלום והוא תוך זמן קצר השיג לה כותונת עפ”י הלכות הצניעות. לאחר כמה לילות בבגד החדש היא חולמת אדם צדיק שלוקח אותה לגן עדן ומראה לה כמה צדיקים מהדורות הקודמים של משפחתה. היא התעוורה והבינה שזה היה כשכר על מה שתיקנה בצניעות.

105. הרב ממיר זצ”ל היה שואל מדוע מגביהים בליל הסדר את הכוס לפני אמירת “והיא שעמדה”? ותירץ: שבנ”י היו במצרים הם כידוע הגיעו למ”ט שערי טומאה, כמעט לשער הנ’, אך שמרו על שמם, שפתם ולשונם (ר”ת של”ל, ומעניין שבפסוקי “אשת חיל” נאמר: “ושלל לא יחסר”…), והרי ידוע שאסור לשתות יין של גוי גם כדי שלא ייגרם קירוב ביניהם ויבואו ח”ו לנישואי תערובת רח”ל, וממילא אם שמרו על קדושת המחנה גם לא שתו יין נסך ממצרי, ולכן דווקא כשמרימים כוס של יין אומרים “והיא שעמדה”- בזכות זה נגאלו אבותינו ממצרים!

106. נערה אחת שהחלה ללמוד הלכות צניעות הגיעה ללימוד העניין שיש לאסוף שיער ארוך (שיער שעובר את העצם שבעורף). ואמרה בצער שלא ידעה עד כמה חמור העניין הזה. ובפעם הראשונה שהלכה ברחוב בשיער ארוך פזור- ניסה איזה בחור ברחוב לדבר איתה… רק כשלמדה הבינה עד כמה זה מושך את הגברים.

(במאמר מוסגר נציין שאחת הרבניות הסבירה מדוע עדיף לקלוע צמה- היות ובצמה השיער כאילו קשור ולא רק אסוף, ואז גם למעלה קושרים את הגזירות והדינים מעל אותה בת בפרט, ומעל עמ”י בכלל).

107. אחת הנשים שגדלה בבית חסידי בירושלים של אז ספרה שתדיר היה אביהם אומר שמבנות של רבנים לא לומדים בצניעות (בלי להעליב אף אחת…). אפשר ללמוד מהם בשאר התחומים, אך לא בצניעות. וטעמו עימו: כידוע, נשים ובנות רבות נוהגות להצטדק בלבושן הלא צנוע בטענה ש”כך גם בתו/ אשתו של רב פלוני הולכת. כנראה שאביה מתיר כזה לבוש, וזה בסדר…”, ומדוע אכן זה כך?- כיון שמשתלם ליצר הרע “להפיל בפח” בת של רב, שהרי כולן מסתכלות עליה ולומדות מדרכיה, וכך הוא הצליח “לתפוס הרבה ציפורים במכה אחת”. לכן, על הנשים והבנות לדעת שהיצר הרע שיש לבנות חשובות גדול יותר משלהן, עד שקשה להן לתפוס אפילו עד כמה כי זה לא היצר “בגודל הטבעי” כפי שהוא מופיע אצל הנשים והבנות הרגילות, וממילא אין מה ללמוד מהן אם הן לא ממלאות את חובותיהן בנושא הצניעות!

108. בתורה הק’, כשמספרים לנו שאהרן נשא את אלישבע לאישה נאמר עליה שהיא: “אחות נחשון בן עמינדב”. וחז”ל אמרו שהרוצה לישא אישה- יבדוק באחיה אם צדיקים הם. וקשה מה הקשר בין דרגתו הרוחנית, התנהגותו ומעשיו של לאחותו? התירוץ הוא שאם האח הזה גדול ברוחניות- זה הכל בזכות אחותו! כי אם היא צנועה- אזי ראשו פנוי אך ורק ללימוד התורה הק’, ואם חלילה היא לא מתנהגת בצניעות- היא מפריעה לעלייתו הרוחנית! [וידוע מפי בחורים שסיפרו שלבוש לא צנוע של אמא/ אחיות בבית גורם להם לירידה רוחנית, אף לטווח הארוך!!! אך מה לעשות והם מתביישים להעיר…, אז הנה הערנו במקומם!].

109. מנתוני סקר שנערך בין נשים ונערות: אנו מרגישות עצבניות ולחוצות יותר כשאנו לבושות בבגדים צרים או צמודים!!! (כנראה מהסיבה הפשוטה: שאם באה הרווחה ברוחב בחצאית- הרבה יותר קל ופשוט ללכת, ואז הרבה יותר קל ופשוט גם להיות נינוחה ומפרגנת…)

110. רופאת עור בכירה (חילונית!) טוענת שיש ללכת בבגדים משוחררים ולא צמודים והדוקים לגוף. בגד צמוד מפריע לעור לנשום (כן, גם העור נושם!) וכן מפריע לעוד תהליכים חשובים המתרחשים בגופנו. מה שההלכה ידעה עוד לפני אלפי שנים- באה רופאה ו”גילתה”…

111. אב לילדה קטנה שחלתה ל”ע במחלה הידועה סיפר שערב אחד לאחר שכל הילדים במחלקה נרדמו, בסביבות השעה 2 בלילה נאספו כל ההורים להתחזק ביחד. אותו אב בדיוק ראה שם רופא בכיר וביקש ממנו אם יוכל לומר כמה דברי חיזוק לכל ההורים שהתאספו. הרופא הסכים. ופתח את דבריו במילים: “אני קיבוצניק לשעבר, אין לי כל קשר וזיקה לדת. אך בגלל שאתן כולכם כאן שומרים תורה ומצוות אני רוצה לומר לכם מסר חשוב! היתה תקופה לפני כמה שנים (סיפורו של האב התרחש בסוף שנת ה’תשס”ז) בה היתה המחלקה האונקולוגית ריקה מאנשים דתיים! היה זה כשנאסר על הנשים הדתיות לחבוש פאות נוכריות!!!”. אותו רופא חילוני לא ידע (ומניין לו לדעת זאת?) שכבר רש”י הק’ כתב לפני כאלף שנים על הפסוק שמסביר הנביא מדוע חרב הבית (חוסר צניעות הנשים ובנות באותו דור) שהיו קושרות פאות נוכריות לראשן, ושם תבוא מחלה המקרחת… ואכן, גדולי ישראל כבר אמרו (וביניהם רבי אהרן מקרלין זיע”א) ש”מידה כנגד מידה” לא בטלה אף בדורנו שיש בו הסתר פנים נורא, וידוע שהטיפולים הכימותרפיים משירים את שערות המטופל מראשו, וזה כנגד השערות ששמות בעה”ר נשות ישראל על ראשן! כמו”כ ידוע גם מה שאמר הגרש”ז אויערבאך זצוק”ל כשנשאל מהי הסיבה לריבוי היתומים והאלמנות במחנה החרדי ענה באידיש: “הכל בגלל הפאות!”.

112. אחד הצדיקים אמר שעל אשת ת”ח (ובכלל זה גם אישה שבעלה תורתו אומנותו, כאברך כולל) שעליה למעט בתכשיטים, גם מפני שנשים אחרות מסתכלות עליה ולומדות ממנה, וכן בגלל שתורת בעלה היא התכשיטים האמיתיים שלה, שהרי על התורה הק’ נאמר: “יקרה היא מפנינים”.

113. סיפרה הרבנית ד”ר מ. שבאחת העיירות בחו”ל היתה כלה צעירה שהחליטה שהיא רוצה שלביתה יהיו רעפים אדומות. הדבר בלט מאוד בעיירה הפשוטה, היות ולכולם היה גג מקש ותבן. ל”ע היא לא האריכה ימים ונפטרה צעירה מאוד… עלינו הנשים והבנות להיזהר מלהיות בולטות בלבוש צעקני ורועש, וכך נזכה בס”ד לאריכות ימים ושנים!

114. ועוד סיפור מפי הרבנית מ. תליט”א: אחת הנשים עובדת במקום מרוחק, לשם כך עליה לנסוע בבוקר כברת דרך ארוכה. בדרכה היא צריכה לעבור מחסום צבאי מסוים. בוקר אחד, לפני המחסום היה טור ארוך של מכוניות, כשהחיילים בודקים בקפידה כל רכב. מתברר שהמודיעין הצבאי קיבל מידע על ניסיון של מחבלים לחדור לשטח ישראל. והנה מגיע תורה לעבור את המחסום והיא מגישה לחייל את המסמכים הנדרשים וזה מאשר לה לעבור. היא הגיעה לעבודה קצת באיחור. ובסיום יום העבודה (בסביבות השעה 4 אחה”צ!) הגיעה שוב לאותו מחסום שעברה בו בבוקר. והנה היא רואה שהחייל נותן לכל המכוניות פקודה לעשות עיקוף שמאריך את הדרך בהרבה. להפתעתה כשראה אותה החייל נתן לעבור במחסום ולא דרך העיקוף. הוא אמר לה: “דודה, אני מרשה רק לך לעבור מפה!”, כששאלה אותו מדוע רק לה נתן כזה אישור, נענתה שהוא מריח את הבושם שלה וזוכר את הריח הזה עוד מהבוקר כשעברה את המחסום! היא היתה המומה, והחליטה שהיא שוברת וזורקת את בקבוק הבושם שעלה לה מאות שקלים!

115. סיפרה הרבנית ר. מב”ב: בפורים לפני כמה שנים דיבר הרב שטיינמן שליט”א בפני קבוצת אברכים בני עלייה ואמר להם שהיות ויש שאלה האם “בין השמשות” בערב שבת שייך ליום שישי או לש”ק- הוא מבקש שלא יעשו מלאכות דאורייתא בזמן זה (זה עוד לפני הצפצוף הראשון לפי אופק ת”א). והוסיפה שכמו שיש “בין השמשות” לעניין ש”ק ואיסור מלאכה- כך עלינו לדעת שיש “בין השמשות” בענייני צניעות. ישנם בגדים והתנהגות בענייני צניעות שברור שהם אינם שייכים ליהודי, אלא הם נחלת הגויים בלבד, אך ישנם דברים שהם לא ממש אסורים, אך גם אי אפשר לומר שהם שייכים ליהודי, ובהם עלינו להחמיר!

116. עוד סיפור שסיפרה הרבנית ר. תליט”א: בירושלים של לפני למעלה מחמישים שנה היו זוג אברכים ת”ח שהיו לומדים בחברותא האחד בביתו של השני. פעם אחת ראה החברותא שעל השולחן שהם לומדים ישנה מפת משי (שהיה אז יקר המציאות). המפה לא התאימה לבית הפשוט, וכל שכן לא לאנשי ירושלים של אז. הוא ביקש מחברו שיסיר את המפה ויביא אחת אחרת פשוטה יותר. אך החבר ענה שאת המפה קיבל מאדם שכבר נפטר וביקש ממנו שהוא רוצה שתהיה על שולחנו, ולכן אינו יכול להסירה היות וזוהי מעין צוואה. החבר הציע שילכו לאחד מרבני ירושלים של אז (כנראה המהרי”ל דיסקין או הרב סלנט זצוק”ל). והרב אמר לו שמפני שהיא חושש לקלקול (!) בכל העיר- עליו להסירה, אך היות וצריך לכבד את בקשת הנפטר- פסק לו שיכסה את המפה במפה פשוטה, וכך אכן עשה.

אחיות יקרות! עלינו לדעת שאחת שהולכת בראוותנות או בחוסר צניעות- מייד היא משפיעה על עוד אחרות גם מבלי לומר מילה! וידוע שכשאחת סוגרת כפתור עליון- אח”כ עוד ועוד סוגרות אחריה, והמציאות מוכיחה כך!

117. אישה אחת הלכה באחד הרחובות של בני ברק, כשלפתע הופיע עובד זר ותלש מאוזנה את עגיל הפנינה הגדול שענדה. אחת ששמעה על כך אמרה מדוע בכלל צריך ללכת ברחוב עם כזה עגיל גדול ומושך? מקומם של התכשיטים הוא אך ורק לכבוד הבעל בבית!

118. מספרת נערה אחת שערב אחד התקשרה חברתה מבוהלת וביקשה שתקרא תהילים, וניתקה את השיחה. מאוחר יותר התברר מאחד מאחיה הקטנים היה מעורב בתאונת דרכים ברחוב ראשי בב”ב והוא מחוסר הכרה. מייד החלטתי שאני תורמת לו זכות של יום שלם בשתי צמות (אז הלכתי בשתי צמות). ואכן בבוקר הוא התעורר כאילו לא אירע דבר. תפרו לו “פרפר” במצח, ומלבד זה נשארה לו רק חולצה קרועה שהיה לבוש בה בשעת התאונה. מלבד זה לא נמצא אף פגע!

119. כשהגיעו החיילים האמריקנים לשערי אחד ממחנות המוות הם חילקו מזון לניצולים. בין הניצולים היתה ילדה קטנה בודדה שאיבדה את כל משפחתה בשואה. החיילים שמו לב שהיא לבושה במעיל אותו היא לא מורידה אף בשעת השינה. הם ניסו לשדלה להורידו כי חם. אך היא התעקשה שלא להורידו גם כשהיה לה ממש חם. אנשים שם ניסו לדובבה ולחלץ מפיה מדוע היא אינה מורידה אותו. לאחר הרבה שכנועים התברר הסוד הטמון מאחורי סירובה: היא היתה לבושה  מתחת למעיל בחולצה ששרווליה לא היו ארוכים דיים, ולכן לא הסכימה להוריד מעליה את המעיל שהיווה בעצם כיסוי לידיה! ילדה קטנה ובודדה! ומה איתנו???

120. אישה אחת השוויצה בפני חברתה שבעלה קנה לה כמה תכשיטים יקרים. היא אף הראתה לה אותם, ואם לא די בזאת ביקשה מחברתה לראות את תכשיטיה שלה. חברתה ענתה שהיא מוכנה להראות לה אותם בשעה אחת וחצי בצהריים. החברה המתינה לשעה המיועדת בקוצר רוח, וכחצי שעה לפני כן כבר צעדה לבית חברתה. הדקות חלפו, והנה הגיעה השעה! דקות אחדות אח”כ הגיעו ילדי חברתה מהגנים ומהת”ת, ואז אמרה בגאווה: “אלו התכשיטים שלי!”.

אכן, ילדינו הטהורים, דור ההמשך של עמ”י אלו הם התכשיטים האמיתיים! בהם יש להשקיע את מרצנו ואוננו! לא בתכשיטים גשמיים חולפים!

121. שני אחים הם היו. האחד היגר לארה”ב ועשה שם חיל במסחרו. השני התגורר בדירה קטנה וצפופה בארץ הקודש.  יום אחד, החליט האח העשיר לבוא לבקר את אחיו בא”י ולשהות אצלו בשבת. ניתן לכן קוראות יקרות רק לדמיין מה רב ההבדל בין מראה שני הבתים. כל זמן הקידוש הרהר העשיר במצבו ה”עגום” של אחיו הדלפון, וממש החל לרחם עליו. לאחר הסעודה פנה האח המארח לאחיו ושאלו מה פשר העננה שראה עליו בשעת הקידוש. האח סיפר לו דברים כהווייתם, והחל מתאר לו מה הבדל בין הפמוטות של שניהם וכו’ וכו’. האח המארח חייך וענה לו: “אתה מרחם עלי?! אני מרחם עליך! הרי אתה מסתובב בכל העולם, עוזב את ביתך ומשפחתך עבור מה? כדי שיהיה לך בביתך עושר, אך אני לעומתך מעדיף להישאר בביתי הקט עם בני ביתי, להשאיר את העושר מחוץ לביתי, בעולם הגדול, אך להביא לביתי את האושר!”.

האישה היא עיקרו של בית ובידיה ההכרעה מה להכניס הביתה ומה להשאיר בחוץ…

122. סיפרה אחת שכשסבתה (שהלכה עם מטפחת בלבד) נכנסה למהרי”ד מבעלזא זצוק”ל הוא אמר עליה באידיש: “זוהי אישה יהודיה!”.

123. יצא לי לפני זמן מה לשהות בחנות אחת בב”ב. לחנות נכנסה אישה חילונית, אולי היתה אפילו גויה, וביקשה להזמין משהו שחנות הזו מייצרת. לפני שהלכה, היא אמרה למוכרת: “השיער שלך השתנה מפעם שעברה, עכשיו יש לך גוון של שיער רוסי!” (נראה לי שאותה קונה היתה מרוסיה ולכן אמרה זאת). המוכרת חייכה, והלקוחה יצאה. אח”כ המוכרת ועוד קונה צחקו על מה שאמרה, ואמרו שהיא לא יודעת שזו פאה…

אם אישה מהקו השני של המתרס לא ידעה שהמדובר הוא בפאה מניין לו לאברך משי שעובר ברחובה של עיר לדעת???

124. אני רוצה לחזק את ידי הנערות שרוצות לאסוף את שיערן לצמה. גם אני התחלתי ללכת עם צמה. אך היצר הרע לא מפרגן לדברים שבקדושה. לא הצלחתי לקלוע צמה שתיראה כמו צמה… היה עלי לבקש מאחותי שתקלע לי בערב לפני השינה צמה שתחזיק מעמד עד למחרת. בסופו של דבר למדתי איך לקלוע לי צמה, ולאט לאט היא אף יצאה יפה. עד כדי כך שכיום כולן מתלהבות “איזה יופי הצמה שלך”. עלי לציין שבשבת אכן אינני נראית במיטבי, אך פעם שמעתי הרצאה מפי הרב יוספי שליט”א שאמר בעיני מי את רוצה למצוא חן בעיני ד’ או בעיני בנ”א (הצמה גם פותרת את העניין של האיסור להסתרק בש”ק), וב”ה אני רואה איך שהקב”ה נותן את חיני בעיני בנ”א ממש למעלה מגדר הטבע, יותר משאר בנות גילי!

125. חברתי ואני הלכנו לחתונה של חברה. האולם היה ממוקם בצידה השני של העיר. כשהיינו צריכות לחזור באוטובוס, היות ואנו מבנות עדות המזרח- היה אסור לנו לנסוע עם הקו שהיה קרוב לאולם, כי לדעת מרן הב”י בלילה צריך יותר נשים משתיים כדי לא לעבור על איסור ייחוד. לכן הלכנו ברגל דרך של  כרבע שעה והגענו לתחנה של קו אחר שגם הוא מביא לאן שהיינו צריכות, רק שהוא כבר יותר מלא ואין לנו בעיה של ייחוד. כשחיכינו לאוטובוס חברתי אמרה שבדיוק השבת בסעודה שלישית הם למדו את הנושא הזה של ייחוד והיא אמרה שלפי הספרדים זה יותר בעיה, ומייד תיקנה את עצמה באומרה: “זו לא בעיה, זו זכות!”. הסכמתי עם כל מילה שלה.

126. קיבלתי על עצמי לא ללבוש טריקו ולייקרע במשך 40 יום ונושעתי בישועה גדולה. הבטחתי לפרסם. ב”ה אני ממשיכה בכך גם הלאה.

127. אמי ע”ה היתה חולה מאוד. לכן התגוררתי בבית קרובים. ערב אחד התקשרו להודיע לי שאמי אושפזה ומצבה לא טוב. בלילה, לפני השינה, בכיתי לד’ שאני לא רוצה להיות יתומה… ושאני תורמת לאמי חצי מזכות הצניעות שלי לרפואתה. היא אכן שוחררה אחרי כמה ימים. מצבה הוטב, ב”ה. אך לאחר כחצי שנה כבר הייתי יתומה ל”ע. אני יודעת שהרבנים אמרו שריבוי היתומים והאלמנות במחננו הוא בגלל חוסר הצניעות. בכל פעם שאני עוברת ברחוב ואני רואה אחת שלבושה שלא בצניעות אני רוצה לבקש ממנה שתלך בצניעות כדי שלא יהיו עוד ילדים כמוני, אך אני לא מעיזה. אז הנה אני מבקשת ממך כאן – אנא! למען ילדים אחרים (ואולי גם למען ילדייך…) התלבשי והתנהגי בצניעות!

128. סיפר נהג מונית בגאולה לבת אחד האדמו”רים מי-ם: “אני ממש נהנה להיות נהג בגאולה! הנשים של החרדים ממש יפות! הן נראות כמו דיילות!”… וד”ל.

129. סיפר אחד האברכים מעיר… שלאחר כמה שנות נישואין התגלה לו איזה שהוא משהו שקרה לאשתו לפני נישואיה שלא ידע על קיומו, ואחד העסקנים שעורב בעניין טען שיש לקחתה לפסיכולוג. הבעל התנגד בכל תוקף שתלך לבעל מקצוע במקום לאישה המתמחה בתחום, אך האישה כבר קיבלה את ההצעה, ואמרה שהפסיכולוג הוא חרדי, ושאין שומעים לבעל בכזה דבר וכו’ וכו’. הסוף המר לא איחר לבוא. לאחר כמה טיפולים הוא הסיטה לעזוב את הבית, וכך עשתה! היא ירדה מהדרך והפרידה את המשפחה! מיותר לציין איזו אומללה נהייתה המשפחה ואיזה נזק נגרם לילדים. ולצערנו הרב, הדברים קרו ביותר ממשפחה אחת.

130. כמה פנינים על הגה”ק ר’ בנימין ראבינוויטש זצוק”ל:

* מעשה ביהודי שדיבר עם הרב זיע”א, ותך כדי השיחה דיבר הרב בעניין ביאת משיח צדקנו בב”א, ושעלינו לחטוף עכשיו כל מה שאפשר לעשות נחת רוח להשי”ת, כי כל הדורות וכל העולמות ממתינים על כל פעולה טובה שלנו. נענה אותו יהודי ואמר שאם לא היו קיימים אותם רשעים הרודפים אחר שומרי התורה ומצוות, אזי בוודאי היה משיח צדקנו מתגלה לגואלנו. וכך האריך אותו אדם לדבר בעניין זה, שהכל נגרם ע”י אותם הרשעים שלוחמים נגד שמירת התורה ומצוות רח”ל. נאנח הגה”ק ומר בכאב רב לאותו יהודי: “ואני אומר לך, שאם לא הפאות הנוכריות של הנשים של שומרי התורה והמצוות, אזי היה משיח צדקנו ממזמן מתגלה לגואלנו. שמע לדבריי ותפסיק להטיל ולהשליך את הדבר על הרשעים, דע לך, כי הדבר לא תלוי בהם, אלא עלינו לדעת שהדבר תלוי בנו, כי על כל השתדלות שנשתדל ונפעל ולהסיר את הפאות וה”פריזעט’ן” (רבע פאה), ולקיים מצוות כיסוי הראש כרצון השי”ת הצניעות, היא זו שתקרב את הגאולה”!

* בעת משא ההספד שנערך בהלוויתו סיפר הגה”צ ר’ אברהם יצחק אולמן שליט”א, חבר הביד”צ, שבשנים האחרונות היו רואים על רבי בנימין את גודל השמחה שהיה לו בכל פעם ששמע על נשות ישראל שהסירו את הפאה וזכו לקיים מצוות כיסוי הראש עם מטפחת כרצון השי”ת בשלמות. והיה ר’ בנימין מבשר לו בשמחה גדולה: “השמעת? אין אנטווערפן האט מען אויסגיטאן שייטלעך! (באנטווערפן הסירו פאות), בלונדון הסירו פאות! באמריקה הסירו פאות! הרי זה מסימני הגאולה! מי חשב ומי תאר לעצמו שבשנים אלו יתעוררו נשות ישראל לחזור ולקיים מצווה זו כרצון השי”ת, זהו בוודאי דבר עליון שנשפע מלמעלה!”.

* העיד בעל העובדה: בחודש חשוון ה’תשס”ב באתי לפני רבנו ושחנו לפניו שאשתי הולכת עם מטפחת, אבל אני מחפש שידוך לבני ואיני יודע אם לדרוש רק מטפחת או להסכים על רבע פאה? מיד פתח פיו הק’ בדברי חיזוק ואמר: “וכי בזמן כזה, אשר בכל יום ויום שומעים על יהודים נוספים שזכו שנשותיהן תלבשנה כיסוי ראש כרצון השי”ת, רק עם מטפחת בלבד, בלא שום הוספות זרות, תסכים בשידוך שתוסיף הוספה כל שהוא מלבד המטפחת? הרי עכשיו הזמן שכל מי שרוצה יכול להתעלות יותר ויותר בכיסוי הראש בצניעות!”. כשהפצרתי בו עד מתי להמתין, נענה ואמר: “עד ר”ח שבט”. ולפתע הגביה ראשו והביט בעיניו הק’ כלפי מעלה, והוסיף ואמר: “עד ט”ו בשבט”. ויהי לפלא. כאשר הגיע ר”ח שבט עלתה נשמתו הטהורה השמימה, וכשהגיע ט”ו בשבט, בעיצומו של יום, קיבלתי הודעה על שידוך שמסכימים לכסות הראש במטפחת בלבד! ואכן השידוך נגמר בשעטו”מ למזל”ט!

* שבוע לפני פטירתו שמע הרב זצ”ל על כמה אנשים הרוצים לבטל כנס בעניין הסרת הפאה, מפני שסוף כל סוף חלק מהציבור החרדי הולכות בכך ועוד טעמים. או אז שלח למסור להם בשמו: “תדעו, כי כל אלה המפריעים להסרת הפאה ולהתעוררות בקיום מצות כיסוי הראש עם מטפחת הם מעכבים את הגאולה!”, וכשנודע לו על אחת הנשים המחזקת נשים לבער הפאה ה”נוכריה” ולעבור למטפחת בלבד, ויהודי נכבד ניסה להפריע לה בפעולותיה- נזעק רבנו ואמר: “מה, הוא רוצה לעכב את הגאולה?!”.

131. מכתבה של ד.ש.:

עכשיו, באלול ה’תשס”ז, כשנה לאחר שקיבלתי ע”ע בלנ”ד ללבוש שאל, אני רושמת כפי הזכור לי מה שאירע עימי אז:

בש”ק, עוד לפני שקיבלתי ע”ע שאל, כשקראתי תהילים הרגשתי שפרק קמ”ג קשור אלי:

“ד’ שמע תפילתי”… “כי רדף אויב נפשי”- אלו המדברים נגדי בעקבות השאל. “הושיבני במחשכים כמתי עולם”- הם מתייחסים אלי כאחת “חשוכה”, מהדור הקודם…

“ותתעטף עלי רוחי”- “עלי רוחי”= 334 (70+30+10, 200+6+8+10), “בשאל”+ הכולל= 334 (2+300+1+30). ואפשר לקרוא הפסוק: “ותתעטף בשאל”. “בתוכי ישתומם ליבי”- זו תחושתי. ולמה החלטתי ללובשו? *”זכרתי ימם מקדם”- כך עשו נשות ישראל הצדקניות בעבר. *”הגיתי בכל פעלך”- רציתי להכיר לך ד’ טובה על כל טובותיך כלפי. *”במעשה ידיך אשוחח”- ע”י השאל יהיה זיכוי הרבים כי ‘כולם’ ישאלו: “על מה ולמה?” ובלנ”ד אחזקם בצניעות.

“מעשי ידיך”- התורה הק’ שניתנה מידיך, או חווה שיצרת בידיך (כביכול ) וציויתה להיות צנועה. “פרשתי ידי אליך”- שוב תפילה, שלא אהיה: “ונמשלתי עם יושבי בור”- שלא יחשיבוני כך. “השמיעני בבקר חסדך”- הלילה זו הגלות, והבוקר- זוהי הגאולה, אז כולן תלכנה כך וזו לא תהיה סיבה ללעג, זכני לעת הזו! “הודיעני דרך זו אלך”- אם טובה הדרך שבחרתי לעשות כך. “הצילני… ד’ אליך כיסיתי”- הצילני מלעג המתנגדים, שכן אני מכסה עצמי לש”ש! “למדני לעשות רצונך”- איך וכיצד רצונך שאענה לכל אחד בקושיותיו… “תנחני בארץ מישור”- בדרך הישרה, שיהיה הכל כרצונך. “למען שמך ד’ תחייני”- למען ‘שמך ד” = שכמיה “תחייני”- בזכות השכמיה תן לי חיים. “בצדקתך תוציא מצרה נפשי”- הצילני מצרות. (כבר אז היה ידוע לי על הרבה סיפורי ניסים שקרו בזכות השאל. ואני בקשתי מד’: “אינני רוצה שיקרו לי דברים מפחידים כמותם ואנצל, אלא אני מבקשת סימן כלשהוא של ישועה בזכות השאל”).

ואכן, בליל ר”ח, כשיצאתי לראשונה עם השאל לחתונה, שם הייתי עתידה לפגוש את המתנגדת העיקרית שלי, לקחתי את בתי הקטנה כבת 5 חודשים בעגלה, ולפתע היא נפלה בכביש במרכזי שליד האולם ומבלי משים עליתי עליה עם העגלה. זה היה נורא מאוד, רצו אלי נשים בבהלה וכו’. וראה זה ‘פלא’: אפילו שריטה קלה בקושי הצלחתי למצוא על פניה, וב”ה נרגעה במהירות! ואת תחילת הפסוק- “תחייני”- הבנתי רק בשנה זו (ה’תשס”ז):

לפני שנה בערך (השנה בה קבלתי ע”ע לבישת שאל ברחוב), בט”ו באב היה לי יום קשה ומוזר מאוד. קרו בו מאורעות חריגים, שחלקם היו מצערים, ולא כולם ניתנים לפרוט. כגון: בעלי שכב חלש, יום לפני כן בשקלים האחרונים שנותרו לנו קנינו אקונומיקה שהיתה מאוד נחוצה לנו. אין לי מושג אפילו איך- נוצר בבקבוק חור ונשפך על המון גלילי נייר טואלט, על החליפה השבתית החדשה שלבשתי לראשונה השבת! ועל עוד דברים. בתי הגדולה סבלה והתלוננה ש’שורף’ לה, עוד עניין איש, וקשיים בפרנסה…. לפתע בשק התפו”א- שק חדש שאחותי קנתה לי- גיליתי שיש בו ממש הרבה רקובים, אותם כמובן זרקנו. אינני זוכרת מה עוד אירע אז, אך אני זוכרת בברור שחשתי כמין עצבות ואי הבנה- מה קורה כאן? ולמה הכל בפעם אחת? (לא ח”ו טרוניה, אלא ספקות כאלו…). לפתע אמרתי לבעלי: אולי הייתה צריכה להיות ח”ו צרה בנפש וד’ עשה זאת בממון! וניסיתי להתחזק באמונה.

לפתע נזכרתי בחלום שחלמתי בלילה שלפני- ליל ט”ו באב- ושכחתיו עד כה. אינני זוכרת במדויק, וכפי זכרוני הוא כך: הוחלט שעל האם של בנותיי לעזוב את העולם ח”ו. הייתי צריכה ללכת לבית החים ושם העניין יוחלט סופית. ביקשתי סליחה ואמרתי תודה לבני משפחתי, והייתי כבר צריכה לצאת, אך הייתי עם חלוק. עמדתי על כך שאני רוצה להחליפו וללבוש בגדים, כי אין זה מן הצניעות לצאת לרחוב בחלוק. כשנשאלתי מדוע, הן בלאו הכי  אני הולכת ח”ו…  עניתי במעורפל שאולי זכות זו תגן עלי. וכן היה. נפטרתי מעונש מוות, אולי בזכות זה. ואז חשבתי לעצמי שאולי הצניעות שאני כ”כ משתדלת להדר בה היא אכן בס”ד הגנה עלי, ובפרט השאל- שהיה “הניסיון שלי” מבחינת הקושי שבו. (וכבר אמרו רז”ל בגמרא: “צניעות שבך חסה עליך” בעניין שאול המלך שהיה עליו להיהרג ע”י דוד המלך, אך מפני שהיה מאוד צנוע ניצל ממיתה.)

כשסיפרתי את החלום לאחותי שהיתה אצלי- היא ממש נפעמה ואמרה שגם היא חלמה עלי בדיוק באותו לילה שאני חלשה וחסרת אונים וכמעט… ואז העבירו עלי משהו מעין שאל ושבה אלי רוחי!

מעניין הדבר שכשסידרתי את הניילוניות בקלסרים בעבודתי ב”אוצר ההלכה” החלטתי לשים בקלסר אחד מסימן ש”ל ועד סימן שמ”ד ללא כל תשומת לב, וכשכתבתי על הקלסר: ש”ל- שמ”ד שאלתי את עצמי: מה הקשר בין שתי המילים, והשבתי לעצמי: הלובשת שאל- בס”ד תינצל משמד! (על משקל: “תהילים נגד טילים” אפשר לומר: “של נגד שמד”).

ומעניין גם שאח”כ נזכרתי שבליל  ט”ו באב היו בנ”י במדבר 40 שנה כעונש על חטא המרגלים חופרים לעצמם בליל ט’ באב קברים, נכנסים לתוכם ובבוקר כל שנה מתו מספר מסוים של אנשים, עד שבשנה האחרונה הם לא מתו וחשבו שטעו בחישוב התאריך, לכן כל לילה עד ט”ו באב נכנסו שוב לקברים שחפרו, עד שבליל ט”ו באב הבינו (עפ”י הלבנה) שהגזירה נגמרה.

132. סיפורה של פייגי שישא:

כשנולד לי הבן הראשון היתה לו פזילה בעין, כשהלכתי איתו לרופא היתה לי כבר תינוקת בעגלה בריאה ב”ה. הרופא שבדק את הבן הסתכל גם על התינוקת בעגלה ואמר: “הלוואי שהבת הזאת תראה כמו הבן” מסתבר, שלא ידענו, אבל התינוקת בקושי רואה, כמעט עיוורת,ל”ע.

אני לכשעצמי הלכתי ב”צניעות מודרנית” אהבתי מאד את היופי והלכתי בהקדם. וידעתי היטב מה עלי לתקן והיכן הבעיה שלי.

התחלתי ללמוד הלכות צניעות וב”ה היתה לי זכות אבות משני הצדדים, תודה לד’ שקיבלתי זאת בעולם הזה! היום התינוקת הזאת היא בעצמה אמא ורואה ב”ה היטב ויש לה ילדים בריאים ב”ה.

133. דברים שכתב אחד האברכים מי-ם תובב”א:

“יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו…” הרמח”ל זצ”ל מחדד ומבהיר ומגלה לנו שכמו שאדם בחייו הפרטיים, בכל פרט ופרט – כדי להצליח במעשיו – צריך דבר ראשון לדעת מה הוא רוצה להשיג מה הוא צריך לעשות. (לדוגמא, אדם שצריך דגים לכבוד שבת קודש – והולך לחנות לקנותם – צריך א) לדעת שרצונו לקנות דגים לשבת. ב) לזכור כל הזמן שלתכלית זו הוא יוצא מהבית והולך לחנות. שאם יחסר אחד מהפרטים – לא יגיע לתכלית שאותה הוא מבקש.) כך גם בכל מהלך חייו – הוא צריך א) לברר ולאמת מה חובתו בעולמו ב) לא להסיח דעתו מהתכלית ולראות שמחשבתו, דיבוריו ומעשיו אכן תואמים להשגת חובתו (שאם לא, נמצא מחמיץ כל מטרת בואו לעולם ויצטער צער קשה ומר כשיצא לאחר 120 …) והדרך והאמצעים להשיג מטרה זו היא המצוות שנתנו לנו בזה העולם, שדרכם נוצר הקשר בינינו לבין השי”ת – והם כולם עצות להתקרב לאבינו שבשמים.

והורונו חז”ל – שהמצווה העיקרית אצל האישה, ויסוד שעליו עומד הכל – ובה תלוי’ כל ההצלחה האמיתית – ודרכה כל השפע והטוב – בעוה”ז ובעוה”ב היא מצות הצניעות! וממילא שם עיקר הניסיון… ואם כך – חייבים אנחנו לעצמנו – להתבונן – כמה אנחנו נותנים דעתנו על צניעות – וכמה על עניינים אחרים – (בגשמיות – ביגוד, הנעלה, ריהוט, דירה עבודה וכד’ וברוחניות בשאר מצוות – חסד, הכנסת אורחים, שיעורי תורה, שמחות וכו’…) כי אם הזנחנו את הצניעות והדגשנו את היתר, היינו שעשינו מהעיקר טפל ומהטפל עיקר… ובוודאי כדאי להתעורר כמה שיותר מוקדם כדי שלא נתעורר מאוחר מדאי וניווכח שהחמצנו… (בדומה לאדם שמתכונן לנסיעה אל מעבר לים ומכין את כל הדרוש לו בגדים, אוכל, ספרים וכו’… אבל הפספורט – שאיתו נכנסים – לא הכין… כך הוא הדין בחסרון שימת לב מספקת לצניעות – אפילו עבדנו כל עבודות שבעולם חסד, תפילה, שמירה”ל, ילדים, כיבוד הורים וכו’… אבל אם היה בלי צניעות אז העיקר חסר מהספר…) (ואפילו שהקב”ה לא מקפח שכר שום ברי’) ולכן כאשר ברא הקב”ה את האישה – השביע אותה על כל איבר ואיבר “היי צנועה!” ומדוע? למה לא השביע את הידיים תתפרנסו ביושר… ולרגלים – לכו בדרכים ישרות לגמול חסד, והראש שיהיה לבוש בכבוד כשהולכים לשמחות… והפה שיקפיד להתפלל… אלא – שכשהקב”ה משביע – הוא נותן כח לדבר… שיש כח לדיבור. (כמופיע בפוסקים שכשאומרים “לכבוד שבת קודש” על מאכל שקונים לכבוד שבת על מאכל שקונים לכבוד שבת או סופר שכותב מזוזה אומר; “לשם קדושת השם”  לפני שכותב שם ד’ במזוזה אז ממשיך עליהם קדושה) והשי”ת נתן כח לכל האיברים להיות צנועים! ודווקא כח זה נתן – כי זוהי עיקר העבודה והמלחמה של האישה – ושם עיקר הניסיון – ושם עיקר השכר! והיסוד של כל עבודת האישה בעולמנו הוא דבר ראשון – צניעות. ולכן כשרוצים להתפרנס דבר ראשון בודקים האם העבודה היא צנועה ואח”כ ממשיכים לבדוק! ולכן צריך להפנים ידיעה זו אל תוך הלב… היכן להשקיע זמננו וכוחנו… ולאחר שהיסוד- צניעות- ישנו אז אפשר להמשיך לבנות – ולהצליח בעזהי”ת… “והצנע לכת – עם אלוקיך” – אני – והשי”ת זה צנוע! שלא יתערב זר בשמחתנו…וממילא, שקט, מכובד, לא מושך תשומת לב, מוסתר ולא צועק – כי כשחיים עם הקב”ה, לא צריך שום תוספת אצל השי”ת יש הכל. של השמחה והאמונה הביטחון והנחמה… וצניעות פרוסה על כל תחומי החיים – בכיסוי ראש צנוע, בביגוד צנוע בנעליים צנועות ולא מרעישות, במחשבה, בדיבור – קול נמוך ושקט, ולא ברה”ר, בשמירת העיניים בפרטים שאינם שייכים במה שאינו שייך באוהל האמהות הקדושות, (שהעין רואה והלב חומד – ואז נגזלים כוחנו וזמנינו על מותרות שרואים אצל השכנים ובחנויות…) בשמירת האוזניים שלא לשמוע דיבורים, שירים, מנגינות – זרים המלכלכים את האוזן היהודית ודרכה את נפשותינו. בשמירת הדיבור בשקט, בקול נמוך – לא בהרמת קול וצעקות בפלאפונים ברה”ר, בתוך הבית בהסתפקות במועט (ולא במותרות שאינם אנחנו והשי”ת – אלא אנחנו והחברה…) ברהיטים, בביגוד הילדים… באכילה, בשתי’ (והיום כבר מוכח שאכילה מועטת ופשוטה – היא הבריאה והשומרת – “ונשמרתם”) אצל רות – אם המלכות מצאנו צניעות בשדה – באיסוף שיבולים… אצל תמר – תחילת שושלת משיח צדקנו מצאנו צניעות בבית חמיה… אצל אסתר, שרה רבקה, רחל ולאה… כללו של דבר צניעות בכל שטחי החיים… ואנחנו הלא רוצים חיים אמיתיים ויפים – ועל זה הורונו חז”ל – אין לך יפה מן הצניעות… כי שם ציוה השי”ת את הברכה… סוד החיים היפים – צניעות. ואם לא… אז להיפך ח”ו… ובאמת כל אחד מישראל הק’ רוצה להיות צנוע כי בפנימיותינו “רצוננו לעשות רצונך” ורק השאור שבעיסה מעכב- יצה”ר… ותרבות גויים שבאו בנחלתנו – מצד א’ ובושה מפני המלעיגים מצד שני…

כשרוצים לגמול חסד אז קודם כל בודקים הצניעות (בין בהליכה, בין בפעילות עצמה וכו’…) ואם כן אז ממשיכים ופועלים, וכן הוא כשעורכים שמחות ומתלבשים וכו’… קודם לכל בודקים אם יש שם צניעות ורק אח”כ ממשיכים… וכן להשתתף בתפילות – ובקברות צדיקים – ובהכנסת ספר תורה וכו’… אם יש שם צניעות אז טוב ויפה, ואם לאו –  אז אי אפשר להשתתף ומקבלים שכר על הפרישה ומחפשים דרך אחרת – ששם יש צניעות – כללו של דבר – כמו שבבניית בית – תחילה מניחים יסוד ועליו בונים בנין – ואם אין יסוד – אז אין בנין – (ואם בונים בנין אז לא יחזיק) כך גם בבנין רוחני אם אין צניעות – שהיא היסוד – אין קיום אמיתי, שפועל בשמים – בלעדיה.

ובאמת גילו לנו חכמים זיכרונם לברכה – שעיקר רצון השי”ת הוא הלב שלנו – הגעגועין והכיסופין והרצונות להתקרב להשי”ת – ושיה’ מעשינו – עד כמה שאפשר מוכיחים על כוונותינו, כי השי”ת הוא בוחן כליות ולב ויודע מחשבות אדם – ולכן אפילו שאנחנו מכוסים בבגדים צריך לראות שיישמרו גדרי הצניעות בלבוש, שהמטפחת- הגם שהיא מטפחת – אבל שתהא צנועה – לא צבעים רועשים, לא קשירות משונות וחדשניות – לא הגבהות – שאינן שייכות כלל למצות כיסוי הראש – אלא הם היפוכה –כי כל הפרטים האלו עניינם הוא למשוך תשומת לב. ולכן השי”ת שחותמו אמת אינו שמח באלו. כי כמו שלמדנו קודם, קודם כל צניעות! אם המטפחת צנועה – טוב ואם לאו אז מחפשים מטפחת צנועה, ואם הקשירה לא צנועה אז מחפשים את הקשירה הכי צנועה לכבוד אבא שבשמים… וכשמתבוננים במבט של אמת (נקי כמה שאפשר מנגיעות הגוף) – ברגע של ישוב הדעת – בהשקט ומנוחה – מהמון שאונה של תרבות הגויים הרוצה ח”ו להטביענו בטיט היון שלה – אז מגלים בבהירות כמה כל עניינה של האישה הוא צניעות, והקב”ה הטביע בנו כח הצניעות – ועלינו לעורר את הטוב והיפה והצנוע שטמון בנו, להשקות אותו בהתחזקות ורצונות ותפילות – ואז הוא יפרח ויתחזק – וכל מצות הצניעות תהיה קלה. ואדרבא נרצה ונחפוץ רק דבר אחד – כמה שיותר צנוע! – כי זה מה שאבא הרחמן והטוב שלנו רוצה ומבקש. ובאמת מה כבר אנחנו יכולים לתת לו יתברך כביכול? והלא “הכל שלך ומשלך נתנו לך” – ורק זה נשאר לעשות רצונו! לעשות לו נחת רוח נגד כמעט כל העולם ששם כביכול נשכח השי”ת… וכמה שיותר קשה ויותר מתגברים – זה יותר נחת רוח! וכבר ענה האריז”ל לר’ חיים ויטאל ז”ל – שבדורותינו כשכוח הטומאה נתגבר מאד אז כל מעשה קטן נחשב מאד בשמים… וכשמשעבדים את היצה”ר שלנו תחת נקודת הקדושה שבנו – תחת הצניעות שהשי”ת טבע בנו בדיבורו “היי צנועה” – כנ”ל זהו קרבן התודה להשי”ת… על כן איברים שפילגת בנו… הן הם יודו ויברכו וישבחו ויפארו וישוררו וירוממו ויעריצו ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו… איך? ע”י שמלבישים את האיברים בצניעות – אז ממליכים  את השי”ת – ד’ מלך ואנחנו עבדיו… כופים עצמנו לרצונו… כי השבח הגדול ביותר שאנחנו יכולים לתת להשי”ת הוא שעבוד האיברים שלנו לרצונו – כרצונו. בעיניים – שמירת העיניים. בפה – שמירת הלשון, ושמירה מאיסורי אכילה וכו’ והעיקר – כל איבר להנהיגו בצניעות אמיתית שהתחייב בה – לכבוד אבינו הרחמן. זוהי חובתנו מהתורה הק’ – וזוהי זכותנו – ואדרבא בדור כזה – “ותרד פלאים” שגויים טמאו את נחלתנו כפי שלא היה מעולם- אז כל תוספת קטנה – היא חשובה מאד מאד… וראוי לנו להחיות ולהרים את עצמנו, שנדע שכל תנועה והעתקה שאדם מניע ומעתיק עצמו – כשנכנס לעבודת ד’, היא יקרה מאד בעיני ד’ אפילו הוא מניע עצמו רק כחוט השערה, כי מחמת שאדם הוא בגוף בעולם העשייה קשה עליו מאד כל תנועה והעתקה על כן היא יקרה מאד בעיני ד’.

ולפעמים, אפילו שזוכים להבין ולשער קצת מגודל הזכייה והזכות להימנות על נשים צדקניות שבדור שבזכותן ייגאלו בב”א, אבל עדיין קשה בהתחלה מפני הסביבה והמלעיגים, וצריך חיזוק ועצות להתגבר אז ידע בוודאי שהעצה הראשונה היא לישא הלב אל אבא שבשמים לבקש ולהתחנן שלא ירפנו,לא יעזבנו, ולא יטשנו לנצח מלזכות לכל הטוב הזה. (ויאמר לדוגמא – אבי שבשמים, אבא רחמן ואוהב, תודה לך שגילית לי את המעלה והחיוב הנורא שיש עלינו בקיום מצות צניעות כרצונך, ושהטוב האמיתי צפון רק במצווה זו שנושאת בכנפיה את האמונה והביטחון והשמחה והברכה… אנא עזור לי לכסוף ולהשתוקק לקיים זו המצווה שבה תלויה כל הצלחתי בעוה”ז ובעוה”ב – שההסתר עליה הוא כל כך גדול עד שכמעט נשכחה מאתנו, בצוק העיתים. אנא אב שבשמים, הרוצה בטובתי באמת, חמול עלי ותן לי כח לשבור כל המפריעים המונעים אותי מלקיים מצווה זו כרצונך- ולא אבוש מפני המלעיגים עלי ואאמין ואדע שבזה שאתחזק לעשות רצונך לא יאונה לי שום רע אף אם נראה כך בתחילה – שאתה הוא לבדך רב ושליט בכל העולמות תקיף ובעל היכולת ומלבדך לא ירים איש את ידו ורגלו להזיק אותנו ח”ו, ואזכה לפייס אותך בצניעות ולהסיר חרון אף מבני בחיריך ולזכות להיות ממקרבי הגאולה השלימה בב”א) ויוסיף כל אחד בלשונו – לבקש על נפשו ולהיות מהזוכים.

ועוד שיתחבר לאנשים צנועים ויחזקו אחד את חברו, שאין חבוש מוציא עצמו מבית האסורים אבל “איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק”

ועוד יתבונן האם בשביל מישהו שאינו יכול לא להוסיף לי ולא לגרוע ממני מאומה (כמו שהאריך בחובת הלבבות שער הביטחון) האם בשלו אפסיד הון נפלא שכזה לנצח?!

ועוד – שיחשוב ויתבונן אם נשברה לו יד ח”ו ושמו לו גבס – והוא מתבייש בו – האם בשל כך לא ישים הגבס ולא יתרפא ח”ו? והלא הוא מוכרח לו! – הלא יישאר בשברו סובל כאבים ומכאובים… והוא גם בעינינו – “צניעות” אינה הידור ולא מנהג חסידות ולא פרישות יתירה – אלא היא חיוב גמור מהתורה הק’ – והיסוד – וכל מהות האישה – ואיך נוותר על כל מהותנו בשביל כמה מלעיגים… (ועוד שגם ניסיון זה הוא קצר ואחרי זה יתרגלו ויפסיקו וכמו שאמרה אשתו – לר’ עקיבא…)

ועוד שיתחזק להתבונן שהגמ’ אומרת שבעקבתא דמשיחא – “סר מרע מסתולל”- דהיינו שבדור שלנו מי שרוצה להתרחק מהרע ייחשב למשוגע – ובוודאי שיש בזה קצת בושה ובזיון להיחשב ל”משוגע” – אבל אדרבא זה הסימן שהוא בדרך הנכונה – ומתרחק מהרע – שכל זמן שהוא מתאים עצמו לרחוב… אז אמנם בושה אינו מקבל – ואולי אפילו מקבל “כבוד” אבל סר מרע – אינו! אז מה לנו מ”כבוד” כזה? והאם זה נקרא כבוד? ועוד ישמח מאד בזכות הנפלאה לקבל קצת בושה עבור השי”ת… ואפ”ה אינו כלום! (וידוע מהח”ח ז”ל שהצטער בסוף ימיו שלא זכה לקבל ביזיונות עבור השי”ת…) ועוד שיזכה לתשובה ע”י אלו הביזיונות הקטנים הקצרים והחולפים כמו שכתוב שעיקר התשובה היא שישמע בזיונו יידום וישתוק… ועוד יזכור שאדרבא ההזדמנות לעשות נחת רוח לקב”ה היא רק בעוה”ז שיש יצה”ר – כי איפה שאין יצה”ר אין מצוות! והשי”ת נתן לנו גוף עם עזות גדולה שאינו מתבייש להפיל את הנשמה, ומושך אותה בכל כוחו לתוך הרצונות והתאוות שלו, ולהרחיקה מדרך האמת, וע”י שאנחנו כופים את הגוף להינע לנשמה, זהו הנחת רוח להשי”ת.

ועוד שתכלית עוה”ז היא לקדש שמו ית’ ולהחזיר המלך לארמונו ולמלכותו – “ויאמר כל אשר נשמה באפו ד’ אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה” – וע”י שמתלבשים ונוהגים בצניעות היפך נוהג שבעולם כיום, אנשים מתמיהים ושואלים – מדוע? ואז מתקדש שם שמים בכל העולמות ובכל מקום שהולכים בלבוש צנוע מכריזים בקול דממה דקה – יש בורא לעולם! (שאחרת – מדוע מתלבשים בלבוש משונה כזה?) וממשיכים אמונה והרהורי תשובה בקרב הרואים. וכל העבודה הנפלאה הזו יכולה להיעשות רק על ידינו מהעולם שלנו… אשרינו… אשרינו…

ועוד שיחשוב איזו התפארות נפלאה יש להשי”ת מכל תנועה של יהודי, שההתפארות שיש להשי”ת מישראל היא שורש הבריאה כידוע, ועליה נאמר “ישראל אשר בך אתפאר” – וכל השמים והארץ לא נבראו אלא בשביל ישראל.

ועוד שכל אישה ההולכת בצניעות מסירה חרון אף מישראל ומבטלת הגזירות מכלל ישראל, וחולים נרפאים ועקרות נפקדות ונמשך שפע לעולם, וכל מיני טובות נפלאות.

ועוד צריך לדעת שכאשר רואים צניעות, והנהגה כשרה ברחוב, אז נכנסים הרהורי תשובה וחרטה, ומתעוררים רצונות וכיסופים, והטוב, אבל אלה שעדיין לא זכו, ורוצים גם כן להתלבש כראוי, וכשרואים שהנה כאן מישהו שלא שת ליבו להבלי העולם… הרואים מקבלים עוז ותעצומות והתעוררות לעשות כן. והזכויות הם כולם של הלבוש בצניעות!

ועוד שיזכור היטב הבטחת דוד המלך עליו השלום “מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם” והיינו שרב טוב צפון לאותם שהולכים נגד בני אדם – נגד הרחוב – וחוסים ובוטחים בהשי”ת.

ועוד שיותר מתמיד – בדורנו – דור אחרון – עקבתא דמשיחא – כיוון שההסתר וההעלמה גדולים אז לפום צערא אגרא, שלפי ערך הצער והייסורין והפחדים והחששות – כך הוא השכר על המצווה!

ועוד שאישה כשרה ממשיכה קדושה על כל המאכלים שמכינה – והאוכלים ממנה – ועל בעלה…

ועוד שמכפרת על הבית! ומגינה מכל מיני קטרוגים ודינים – כמו המזבח

וההבטחות הנפלאות לילדים צדיקים ות”ח.

ולדעת שבזה שהולכת בדרך האמהות הקדושות והצנועות אז הם באות לסייע וללוות זו האישה הצנועה ולשמור עליה.

ועוד לדעת שיש בנו הכוח הנפלא של אברהם אבינו שהלך נגד כל העולם, והאבא הורישו לבנים, כמש”כ “אחד היה אברהם” (יחזקאל ל”ג) –  שאברהם עבד השם רק על ידי שהי’ אחד שחשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם ולא הסתכל כלל על בני העולם שסרים מאחרי ד’ ומונעים אותו… וכן כל הרוצה לכנוס בעבודת ד’ אי אפשר לו לכנוס כי אם על ידי בחינת שיחשוב שאין בעולם כי אם הוא לבדו יחידי בעולם… ולא יסתכל על שאר בני העולם המלעיגים ומסיתים ומונעים מעבודתו יתברך, וצריך שלא יחוש ויסתכל עליהם כלל רק יהיה בבחינת “אחד היה אברהם”

ועוד שנתבונן איזה צער וחרטה לנצח יהיה מנת חלקינו אחרי 120 שנה – כשנראה איזה שכר נפלא היינו זוכים בכל הידור, בכל תוספת צניעות – אפילו קטנה – עוד קצת בד, עוד קצת הידור בכיסוי הראש במטפחת ללא שאלות – ועכשיו זה הזמן לחטוף, כדי שלא נצטער אח”כ כשכבר אי אפשר לתקן. כי רק כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן… ועוד שכל המניעות הנראות לנו כחומות בצורות, אינן אלא מניעות המח – וצריך להתפלל להשי”ת שיחוס עלינו ויזכנו שלא נחמיץ ההזדמנות- שעד שירדה נשמתנו – מהיכן שירדה – לזה העולם השפל, וזכתה להימנות על לגיונו של מלך, ולא נישן את חיינו כאשר גל של התעוררות שוטף את העולם, ונקפוץ גם אנחנו על עגלת הנצח הזו, הנקראת כלל ישראל שדוהר לקראת הגאולה השלמה. ונזכה להיות מהנשים הצדקניות שבזכותן ייגאלו ישראל.

לכן כמה כדאי להתחזק ולעשות כל שביכולתנו לחטוף בשמחה, בשתי ידיים, מצוות הצניעות הנפלאה שיש בידינו.

ומצד שני כשמתרשלים בצניעות – כמה מפסידים… כמה בחורים נזרקים מהרהורי עבירה שהולדנו, כמה שפע הולך לאיבוד, כמה טובות נשכחות, כמה ייסורין ואובדן.

וכמה ראוי לישראל הק’- בני מלכים – לברוח מהלבוש הנפוץ היום שבא משליחי עשיו. (ובלעם) – שנקרא בשמים “בזוי מאד” ואיזו בושה תתפוש אותנו אם נגיע לבית דין של מעלה בבגדים שהשי”ת שונא כמו שכתוב “ואת עשיו שנאתי”

שכולל את כל תרבות עשיו ותולדותיו…

ועוד שהרי השי”ת עושה עמנו חסדים נפלאים בכל עת ורגע ונותן לנו אברים בריאים ושלמים ב”ה ואין אנו משתמשים באברים אלו נגד רצונו יתברך אלא אדרבא בזו המצווה שהיא עיקר עבודתנו והצלחתנו אנחנו רוצים להראות לאבא שלנו, ראה, עתה נשארנו מעט מהרבה ובכ”ז שמך לא שכחנו ונא אל תשכחנו… ואברים שפילגת בנו… הן הם יודו לך ויפרסמו ויקדשו שמך בעולם ע”י שנכסה אותם בצניעות ויכריזו בקול דממה דקה “יש בורא לעולם”. וכל אישה שמתחזקת ומוסרת נפשה אז מצילה כמה וכמה מסירות נפשות על קידוש ד’ ומיתות משונות וייסורין. שהנהגת ד’ יתברך היא מידה כנגד מידה, וכאשר חסר מסירות נפש בעבודת ד’ יתברך אז צריך ח”ו לקחת נפשות שימותו על קידוש ד’, וכשמוסרים נפשנו לעשות רצונו ית’ נגד הרחוב, נגד המה יגידו, אז מצילים את ישראל ממסירות נפש בפועל כי נפש היא הרצון שלנו וכאשר מבטלים רצוננו כנגד רצונו יתברך נחסכים מסירות נפש בפועל לכן כמה כדאי להתחזק במצוות הצניעות היקרה ולקיים “אם ראית דור שמתרפה עמוד והתחזק ואתה נוטל שכר כולם”…

134. אחד האברכים מב”ב: הנשים כיום קצת התבלבלו- עליהן להיות כלי להשראת השכינה בבית ובעמ”י בכלל, ובמקום זה הן חושבות שעליהן להתלבש כמו הפרוכת של ביהמ”ק….

135. לפני שאני מספרת את סיפורי על להקדים ולומר שאני מאוד משתדלת בצניעות, וב”ה כל הזמן עולה מעלה מעלה, ולאחרונה אף התחלתי להשפיע (בדרכי נועם כמובן) על עוד אחרות לנהוג בהנהגות בצניעות. ועכשיו לסיפור- הייתי בחתונה בב”ב, כשלפתע לא מצאתי את מעילי. חיפשתי אותו במשך כשעה וחצי (!). עברתי בין כל השולחנות, הרמתי מעילים מכיסאות ובדקתי אם אחד מהם הוא שלי, חיפשתי בכניסה לאולם, היכן שתולים את המעילים…, אך כל החיפושים לא העלו דבר. בצר לי הבטחתי כסף ל”קופת העיר” ב”ב אם אמצא את המעיל עד שעה מסוימת, אך עברה עוד כרבע שעה  והוא לא נמצא. בעוד כרבע שעה אח”כ היה אמור לצאת האוטובוס האחרון לכיוון ביתי, אך מה לעשות וה”חופשי חודשי” היה בכיס המעיל. מישהי הציעה  להתקשר לפלאפון שג”כ היה בו, אך הוא היה על רטט… מלבד כל זה היו לי שם גם דפים חשובים שעמלתי עליהם הרבה. בקיצור- אבידה במלוא מובן המילה! מה עושים? נשים ונערות ששמו לב שאני מחפשת משהו- ניסו כוחן במה שאני נכשלתי בו למעלה משעה… מיותר לציין שהצטערתי מאוד על אובדן המעיל, וכבר חשבתי לוותר ולהישאר לישון אצל חברה ולנסות מחר לראות מה עוד ניתן לעשות. ואז בדיוק הופיע אחת הנשים ששאלה אותי שוב לתיאור המעיל. והיא חזרה כשהוא בידיה!!! כששאלתי אותה היכן מצאה אותו הצביעה לי על מקום שחיפשתי בו כבר כמה פעמים. מרוב השמחה שהיתה פרצו כל הנשים שהיו לידי בריקוד ספונטאני. כשפתאום אחת מהן ניגשת אלי ואומרת לי “שימי לב מתי מצאו לך את המעיל! הקשיבי לשיר ששר הזמר כעת!”, הקשבתי לשיר והוא היה לא אחר מאשר: “עוז והדר לבושה”….

136. סיפרה אחת  שישבה באוטובוס ושמעה שאחת אומרת שהיא זקוקה שד’ ירחם עליה וירחיב את גבולה. היא רצתה לענות לה שתרחיב את חצאיתה, ומידה כנגד מידה- הקב”ה ירחיב את גבולה וירחם עליה, ובדרך צחות אמרה שזוהי כוונת הפסוק: “מן המצר קראתי קה, ענני במרחב קה”…

137. היתה לי חברה של”ע נפטרה בערך בגיל 18. חשבתי לכתוב כאן דברים מהצניעות שהקפידה עליה, בין שאר מידותיה הטובות, ושההתחזקות שתיגרם מכך תהא לעילוי נשמתה.

בבר מצווה של אחיה הקטן שלחה אימה לתופרת בד לתפור עבורה. כשהגיע יום הבר מצווה היא אמרה לאימה שאינה מוכנה לענוד את הפרח שהיה אמור להוות תוספת לקישוט. כך גם היה עם העגילים- היא אמרה שהיא מוכנה ללובשם רק אם יקצרו אותם, וכך אכן עשו.

לפני שנפטרה היא אושפזה וסבלה מחום גבוה מאוד. אימה שריחמה עליה, רצתה להקל מעליה ובשעה שנרדמה הרימה לה מעט את השרוול עד קצת לפני המרפק, ומתוך שינה היא הורידה את השרוול בחזרה למקומו!

בנוסף, מעולם לא הסכימה שיקנו לה מכשירי כתיבה וכדומה מאוד מיוחדים (היא היתה בת יחידה בין בנים) כיוון ולא רצתה לעורר את קנאת שאר בנות הכיתה… ויש עוד הרבה להרחיב, אך קצרה היריעה.

138. סבתה של חברתי היתה מאוד צדיקה וצנועה. היא נפטרה לפני כמה חודשים בגיל למעלה ממאה שנים!

ב’שבעה’ אימה סיפרה שעוד לפני שעלו לא”י, פעם אמרו גויי העיירה לבעלה (של הסבתא) שהם אינם מאמינים לו שנישא, כיוון ומעולם לא ראו את אשתו ברחוב! באחת הפעמים שהגיעו השכנות לבקרה בביתה, התחפש אחד מהגויים לאישה (כיסה גם את כל פניו, כך שלא יכלו אפילו לדעת שמדובר בגבר ולא באישה), והגיע עם הנשים הנ”ל. בסיום הביקור ניגשה כל אחת מהן ללחוץ את ידה ולומר לה להתראות, וגם הגוי עמד בתור. כשהגיע תורו של האיש ללחוץ את ידה של הסבתא, כשרק התחיל להתקרב אליה “ללא” כל סיבה הנראית לעין היא צעקה וברחה מבוהלת לחדרה, שם הסתגרה!

הנכדה  אומרת שזה מראה עד כמה מי ששומרת על צניעותה וקדושתה גם כשאין אפשרות שתדע שעליה להיזהר- מן השמיים יעזרו לה והיא לא תיכשל!

139. אחת הנשים הצנועות מב”ב הסבירה פעם מדוע אין ללכת ברחוב עם ז’קט פתוח (אפילו שהחולצה שמתחתיו היא מבד). היא שאלה את הנוכחות מה יותר מעניין: אם בסלון הזה יהיה וילון אטום וסגור כך שלא יוכלו לראות מה יש מאחוריו, או וילון קליל שמתעופף ברוח, וכל פעם שעף מתגלה מעט ממה שמאחוריו… התשובה והמסר ברורים!

140. ווארט  נחמד על פסוק מ”שיר השירים”: “הראיני את מראיך, השמיעיני את קולך”- כשבת ישראל עומדת להתפלל אזי הקב”ה אומר לה “בתי, הראיני את מראיך”- איך את נראית? האם את לבושה בצניעות, או חלילה ההיפך? וזהו “מבחן הכניסה” לקבלת התפילה שם במרומים. כי רק אז: “השמיעי את קולך”. ואם זכית ב”ה להתלבש ולהתנהג בצניעות, אזי עלייך המשכו של הפסוק מדבר: “כי קולך ערב”- תפילתך ערבה, נשמעת ומתקבלת לפני בורא כל עלמין.ומדוע? כי “מראיך נאווה”- כי לבושך והתנהגותך נאים ומוצאים חן לפני ד’.

141. יהודי אחד נפטר לבית עולמו, והנה ניצב הוא בפני בית דין של מעלה. המאזניים הענקיות הובאו, ועליהן עלו קרונות קרונות של מצוות ומעשים טובים וגם העבירות. למרות שמצוותיו של היהודי שלנו היו מרובות מעברותיו, כף המאזניים לא הוכרעה ע”י המצוות. הוא ניגש לברר את העניין, לשם כך הוצאה כל תכולת הקרונות. ומה ראה שם?- מאות מאות של גמרות ושאר ספרי קודש שלמד במשך ימי חייו, אך דא עקא הן היו  הללו ריקים! לא היה כתוב בהם כלום! הוא שאל את אחד המלאכים לפשר העניין, והלה השיב לו בשאלה: “האם בשעה שלמדת בביתך (אז לא היו עוד ה’כוללים’) היתה אשתך לבושה בלבוש שאינו צנוע? היהודי לא השיב כי ידוע  ידע שאשתו הילכה בבית בגרביים שקופות, והתנהגותה הזו גרמה לו להפסד הגדול ביותר שיכול להיות…

142. סיפרה אחת המורות שערב אחד מצלצל הטלפון בביתה, ועל הקו היה אברך צעיר, בעלה של אחת התלמידות שחינכה והמשיכו לשמור על קשר. האברך מבקש מהמורה שתשכנע את אשתו ללכת בגרביים ולא  עם ברכונים. המורה ביקשה לשוחח עם תלמידתה, ואז התברר לה שהיא הולכת עם ברכונים, וכשבעלה העיר לה על כך- היא השיבה שאם מורתה תגיד שזה אסור- היא תפסיק לגרוב ברכונים, ותחזור לגרוב ירכונים. הבעל הבין שאין מנוס והתקשר למורתה. כשהמורה שוחחה עם התלמידה היא אמרה לה: “אייני דנה כעת האם זה מותר או אסור, אני רק רוצה להאיר את עינייך שעצם העובדה שבעלה יודע  שאילו ברכונים (כי ראה את הרגל מתגלה)- זה לכשעצמו מראה שאין  הברכונים מכסים היטב את כל הרגל כנדרש, אחרת כיצד היה אמור הבעל לדעת שלא מדובר בגרבי ברך?!”.

מסקנה: את הברכונים נשאיר לברכת המזון, שם הם נחוצים! את הירכונים נגרוב על רגלינו, זהו מקומם!

143. אחת הנשים סיפרה בכנס שנערך בי-ם תובב”א  דברים שאמר הרבי מ”תולדות אהרון” הקודם- ר’ אברהם יצחק קאהן זצוק”ל- ומופיעים בספר שהוציא לאחר פטירתו. הרי לפניכם הדברים: לגיהנום יש דלת יציאה הממוקמת בין הגיהינום לבין גן העדן. אך המעניין הוא שאף אחת מהנשמות שהוכנסו לגיהנום לא עברה דרך הפתח הזה! ומדוע?- כיון והדל היא נמוכה מאוד, ויש להתאמץ ולהתכופף עד אליה, והיות וידוע מספרי הצדיקים ז”ל שכמו שהנשמה מתנהגת בעוה”ז- כך היא תנהג בעוה”ב (כי שם אין שום אפשרות להשתנות), הנשמות הללו לא מוכנות לגרום לעצמן לכזו בושה ולו למספר רגעים! הן מוכנות להמשיך ולהתייסר רק בגלל הגאווה שהיתה בהן בעוה”ז ומלווה אותן גם בעוה”ב! והדברים מבהילים!

אך עד שנחשוב על אותן נשמות, מדוע לא נחשוב על עצמנו? הרי מדוע איננו  משנות את לבושנו?- מפני לעג החברה, מפני הגאווה השוכנת בנו!

יהי רצון שנבער מקרבנו את הגאווה לחלוטין ועל ידי זה נזכה לנהוג ולהתלבש כפי רצון ד’ יתברך!

144. פעם שמעתי בהרצאה דברי חיזוק: המרצה אמרה שכולנו מכירות את התופעה הזו שאנו מקבלות על עצמנו קבלה (בכל תחום שיהיה) ובשבוע הראשון עומדות בו מצוין. בשבוע השני העניינים מתחילים קצת לצלוע, עד שבשבוע השלישי לערך- כבר אין זכר לקבלה! והסבירה מדוע- כיון ואנו חושבות שאם נפלנו, והיתה לנו קצת ירידה בתחום בו קיבלנו על עצמנו- אנחנו ח”ו בכיוון הירידה ואין סיכוי לחזור למצב של העלייה. היא אמרה ששמעה פעם שאחד הרבנים המשיל זאת לצורת הספירלה. בהתחלת ה’גלגול’ הראשון של הספירלה- אנו בעלייה, אך אח”כ הספירלה יורדת, אך היא שוב עולה כלפי מעלה ואח”כ שוב יורדת! וחוזר חלילה.

עלינו לקחת בחשבון שהירידה של התחלת הספירלה אינה דומה לירידה של המשך הספירלה. הירידה הראשונה של הספירלה נמצאת במקום נמוך הרבה יותר מכל ירידה אחרת שתהיה בהמשך הספירלה! הירידה של היום- היא במקום הרבה יותר גבוה ונעלה מאשר הירידה של יום האתמול!!!

145. את הסיפור הבא סיפא בעל העובדה בעצמו, ואלו דבריו בקצרה: זוגתי תחי’ חלתה במחלת ה’מונו’ באופן קשה מאוד. היא שכבה במיטתה חודשים רבים בחולשה עצומה, באופן שלא היה מה לעזור ולנסות ע”מ לרפא אותה. הדבר נמשך שלוש שנים רצופות(!) הדברים הגיעו עד כדי כך שהיא התייאשה מחייה והיתה מדברת דיבורים מזעזעים ביותר, דיבורים שביטאו את עצם הייאוש מהחיים באופן נורא ביותר, וכל מה שדרשנו ברופאים וברפואות שונות לא הועיל. ויהי היום עליתי  אל רבינו כ”ק הגה”ק  הגאב”ד ר’ משה אריה פריינד זצוק”ל ושחתי לפניו את הכל- איך שאשתי מתייסרת כבר שלוש שנים וכבר מצפה ליומה האחרון… בשומעו את דברי נענה מיד ואמר: “אם היא מבטיחה שתסיר את הפאה ותלבש רק מטפחת אני מבטיח לה שתהיה בראיה ושלימה! נדהמתי לשמע הדברים הברורים שיצאו מפי קודשו בבהירות שכזו. והרי היא כבר במילא מיואשת מהחיים ואף אחד אינו יכול לעזור לה. חשבתי לתומי שאחרי כזו הבטחה מהגאב”ד היא לסכים מייד וודאי תשמח לנסות עוד משהו, ובפרט שאין לה מה להפסיד. אך כאן הגיע תורו של היצר הרע לפעול במלוא עוזו, שהרי “הוא היצר, הוא מלאך המוות”, המבקש להרוג את האדם בזה ובבא. כשהגעתי הביתה ושחתי לפניה את הדברים, במקום שתתמלא שמחה ואושר התכרכמו פניה והתמלאו צער, באומרה: “אבל מה יגידו כולם? ומה יגידו גיסותיי מחו”ל? אני לא מסוגלת לעמוד בפני צחוקן ולעגן!”. ברגע הראשון נזדעזעתי לשמוע מילים כאלו, שהרי מדובר באחת ששוכבת כבר על ערש דווי, ומה יש לה לחשוב על הגיסות מחו”ל ועל “דעת הקהל”. במשך הזמן נוכחתי לראות עד היכן הגיעו הדברים. מיד שנודע הדבר לבני משפחתה בחו”ל שהיא חושבת לקבל על עצמה דבר כזה- טרחה גיסה אחת לטלפן לאשתי ולשכנע אותה שבשום אופן לא תסכים לקבל כזה דבר. כאשר ראיתי שכלתה אלי הרעה, באתי שוב אל הגאב”ד זצ”ל, ותיארתי לפניו את גודל הקושי  הכרוך בקבלת דבר זה, ובשום אופן לא שייך שתעשה דבר כזה, אבל הרב זיע”א עמד בתוקף וחזר על דבריו ואמר:”אם היא מקבלת על עצמה דבר זה- אני מבטיח לה שתהיה בריאה ושלימה!” לאחר שכנועים רבים הבאתי את זוגתי לבית הגאב”ד, כדי שתשמע בעצמה את הבטחתו המפורשת יוצאת מפיו הטהור. באותו מעמד התחננה לפניו: “אני מוכנה שהרב יאמר לי כל מה שהוא רוצה, כל היוצא מפיו אעשה, אבל רק את הדבר הזה אני לא מסוגלת לעשות!”ף אך הגאב”ד השיב לה מיד: “מיט קיין שום זאך איך נישט צו זאגן, נאר מיט דעם!” (= בזכות שום דבר אני לא יכול להבטיח לך, רק בזכות הדבר הזה!). אך עם כל זה יצה”ר לא נח ולא שקט, והכניס בה ספיקות והרהורים אולי זה לא יעזור, עד ששאלה את הרב בפירוש: מה אעשה אם לא אבריא?- הרב נשאר רגוע ושליו, והשיב לה בנחת ובסבלנות: “אנוכי ערב לך שמיד שתסירי את הפאה ותלבשי רק מטפחת- תתחילי להבריא, עד שתתחזקי ותהיי ביראה ושלימה!”. לא ידעתי להשית עצות בנפשי, לכן התקשרתי לכל אחת מהגיסות והתחננתי בפניהן שירחמו עלי ועל זוגתי, אשר היא שוכבת על ערש דווי כבר זמן רב, ואין לנו שום דרך לצאת מזה, וכאן עומד הגאב”ד ומבטיח הבטחה מפורשת וברורה, כל כן אני מבקש מהן שירחמו עלינו. ובחסדי ד’ עלה הדבר בידי, עד שהשתכנעה והסירה את הפאה. מה אומר ומה אדבר, כולנו ראינו בחוש את הנס והפלא, איך שמיום ליום החלימה והתחזקה יותר ויותר עד שהבריאה לגמרי. כעבור שנה מאז שהחלה ללבוש מטפחת נולד לנו בן למזל טוב! (מתוך הספר הנפלא ‘הכתר והכבוד לחי עולמים’).

146. כאשר נכנסו מספר עסקנים אל מרן הגאון ר’ שמואל אויערבאך שליט”א והזכירו את הגאון בעל הספר “דת משה וישראל” שליט”א, אשר מוסר נפשו להציל בנות ישראל מאיסור החמור שבחבישת פאה נוכרית, נענה אחד מהם בנימה של שחוק ובדיחות הדעת על הספר ושיטתו. נחרד הרב שליט”א ואמר לו: “מה אתה שח, הרי הוא צודק בכל דבריו, וגם אני מורה למקורביי שלא ילכו עם פאות, רק עם מטפחות!”, אך אותו עסקן לא הניח אומר: “הרי איך אפשר לשנות חלק גדול מהציבור החרדי?”, הגר”ש שוב ביטל את דבריו, ואמר: “מה אתה שח, אני יודע מהרבה שלמדו את הסוגיה אצל מחבר הספר או שלמדו את הספר (וכן כל מיני התעוררות שהיו) ושינו את דעתם. אתה כלל לא תעלה על הדעת מאיזה חוגים ומשפחות הם באים, ואף על פי כן הם שינו את דעתם והחליפו למטפחת!”. כאשר נשאל הגר”ש מה הוא אומר על הגילוי ה חדש של ה”פרי מגדים” שכותב בפירוש: “עתה ראיתי להתבונן בו כי פרוק (פאה נוכרית) משיער תלוש ותחתיו תפור בגד… נראה לי איסור גמור… שיש איסור גמור מכמה טעמים דכתיבנא ומה הנאה להם ומה טעם בזה, ולהשומעים תבוא אליהם ועליהם ברכת טוב, וכל אישה יראת ד’ ובעלה תלמיד חכם מצווה להוכיחה ולפייסה לציית לבעלה”, נענה מרן הגר”ש: “ס’איז א באמבע! א גרויסע באמבע!” (= זה פצצה! פצצה גדולה!).

וכן כותב מרן הגר”ש (חלק מדבריו): מה מאוד ישמח ליבנו על השמועה הטובה אשר שמענו שנשים יקרות קיבלו על עצמן לדקדק בצניעות וגם חזרו למנהג ישראל מקדמא דנא לכסות ראשן במטפחת ולא בפאה נוכרית… והנני מעיד בזה כי כן היה דעתו ורצונו של אאמו”ר גאון ישראל ז”ל (הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצוק”ל) שנשי ישראל יכסו ראשן במטפחת, וגם ראיתי את צערו הגדול של אאמו”ר על הפאה הנוכרית שנתפשטה בקרב שלומי אמוני ישראל ה”י, ואי לזאת הנני מצטרף כיהודה ועוד לחזק ולאמץ את הני גיבורי כח המתעוררות להחליף מפאה נוכרית למטפחת.

למען קדושת וטהרת ישראל שמואל באאמו”ר גאון ישראל מוה”ר שלמה זלמן ז”ל הכ”מ אויערבאך

147. פעם אחת שלחו מחנות של פאות פאה  לאחת השכנות של רבנו ר’ משה לוי זיע”א (אשר כ”ק האדמו”ר מטאהש שליט”א סיפר שחלם שעליו להודיע לאדם מסוים שהיה זקוק לישועה גדולה שאמרו לו בחלום שיש בארץ ישראל אדם ששמו הרב משה לוי, תלמיד חכם צעיר, ודבריו מקובלים בשמיים, דברים שהוא אומר מתקבלים!). כיון שהשכנה לא היתה בביתה, הביאו את הפאה לבית הרב, לידי הרבנית, וביקשו ממנה שתעביר אותה לשכנים. הרב חזר הביתה משיעור ופתאום ראה את הפאה הנוכרית. מייד אמר לאשתו: “תוציאי את זה מייד!”, הרבנית אמרה לו: “זה של השכנים, זה לא שלי”. הרב אמר: “ויהי מה, תוציאי עבודה זרה זו מהבית, תעבירי אותה לשכנים אחרים, ובלבד שלא תישאר ע”ז אפילו לרגע קטן בביתנו!”. ונראה שרוח הקודש נצנצה בו, שהנה כארבע שנים אחר  פטירתו(!) נודע בכל העולם שיש חשש  חמור מאוד של עבודה זרה  ברוב ככל הפאות, ובזמנו עדיין לא נודע מזה!

148. כתב הרבי מליובאויטש זיע”א: “מענייני הקדושה וטהרה היה שלא שינו את לבושם, למרות שהיו מיעוט בכמות והמיעוט בכח בהיותם בארץ מצרים, ולא נשפעו מהרוחות זרות שנשבו שם ונזהרו בהנ”ל עד כדי כך שהקב”ה בעצמו  העיד על זה, על דרך זה צריכות נשי ובנות ישראל  בזמננו לשמור על טהרתן וקדושתן ובעניין הצניעות והלבוש במיוחד, לא להתפעל מהנעשה סביב להן ולא לרצות להידמות לנוכריות, ולהשגיח ולהיזהר ביותר אשר הלבושים יהיו מתאימים לשו”ע”, והדגיש את זה ביותר וביותר!

149. פעם דנו רבנים חשובים בעניין מה נקרא בגד צר, מי מחליט? זו אומרת זה לא צר, וזו אומרת זה כן צר. לסוגיא זו נדרש רשכבה”ג הגה”ק ר’ שמואל הלוי וואזנר שליט”א, אשר התבקש להחליט מה הוא מספר הסנטימטר הנדרש להוסיף למידת הלובשת על מנת שלבושה יהיה בגדר כשר, ולא חלילה בגדר איסור, מחטיא ומכשיל את הרבים. לשם כך צילמו חצאית צרה הלבושה על אישה, אח”כ הרחיבו אותה מעט, ושוב צילמו, וכן הלאה. 7 אפשרויות הרחבה. השתמשו בכל מיני אופנים. את התמונות, כמובן ללא פני הנשים, רק את שטח החצאיות הציגו לרב שליט”א, שיפסוק את הדין.  הרב נאנח ואמר: “להסתכל בדברים כאלו יגרום לי לשלושה ימים לא להתפלל כמו שצריך” (לפי דרגתו), אולם למען קדושת המחנה וטהרת עם ישראל הוא מוסר את נפשו, ריכוזו ותפילתו, ואכן הרב שליט”א למד את העניין ופסק את פסקו… שכמובן כל גזרה ישרה אסורה… וק”ו צרה.

150. מסופר על אישה בני ברקית שעבדה רבות על הכנת קלטת מעולה לילדים. היא שילמה למנגנת עבור הרקע המוזיקלי, שילמה על הקלדה עבור מילות השירים וכו’. לאחר שגמרה וברכה על המוגמר, הרימה טלפון למורנו הרב וואזנר שליט”א ושאלה אם מותר להפיץ קלטת שאישה שרה בה וכתוב עליה שמיועדת רק עבור נשים. מרן שליט”א שאל האם היא מדברת לפני או אחרי מעשה. והיא ענתה: “אצלי זה היינו הך”. ענה לה הרב: “אילו היית שואלת אותי לפני-הייתי אומר לך שעדיף שלא!”, היא גנזה את הקלטות כולן! היא היתה מאושרת להרקיב על מזבח הצניעות את התוכן הרוחני הרב שהקלטת  יכלה לתרום, את ההכנסה הרבה הצפויה לה ממכירת קלטת לילדים, ובלבד לא להכשיל בספק יהודי אחד שישמע פעם את הקלטת, והרי זה ‘קול באישה ערווה’, וכמובן שהיא לא הפסידה. ידוע הנחת רוח הגדול שנגרם בעליונים על מעשים שכאלו, ועל השכר המובטח על כך בזה ובבא.

ומסופר על הרבנית חזן ע”ה שהיתה בתפילתה שולחת את ילדיה מחוץ לדלת שיקשיבו האם נשמע קולה בחוץ בשעת תפילתה.

151. מסופר על אחד מחבריו של הגה”ק רבי שמעון אגסי זיע”א שביקשו שיבוא לביתו ללמוד איתו בחברותא, ואף הבטיח שיהא זה בחדר סגור כדי שלא יהיו שום הפרעות. אמר לו הרב: “איני מוכן לבוא, אלא אם כן יבטיחו לי שלא ישמע קול של נעלי שום אישה בחצר”. סיפור זה מראה לנו עד כמה צריך לא להכשיל את הגברים, ולא להפריע להם בלימוד התורה הק’ בקדושה.

עצה מעשית לתיקון העניין: ללכת לסנדלר ולבקשו להתקין חתיכת גומי בעקב הנעל (בעלות של שקלים בודדים), וכך הנעליים לא ישמיעו קול בהליכה!

152. העיד אחד מחסידי ברסלב שאשתו היתה הולכת עם פאה, אך שמע פעם את הגה”צ ר’ שמואל שפירא זיע”א שהתבטא בצער ובכאב: “עדיף שהבעל יוותר על כל הקיבוץ הק’ של ראש השנה של האדמו”ר מוהר”ן מברסלב זיע”א, וילך לו להתפלל מניין חטוף בשטיבלאך במשך כל ראש השנה! ובלבד שאשתו לא תלך עם פאה נוכרית!”, באותו רגע ששמע אותו אברך דברים אלו הבין עד היכן הדברים מגיעים, וב”ה תיכף השפיע בביתו להסיר את הפאה, וזכתה זוגתו ללכת במטפחת. ומי שקצת שמע את המסי”נ של הרב שפירא זצ”ל לקיום דברי רבו הק’ ר’ נחמן מברסלב זצוק”ל, והיאך שהיה מוכן למכור את כל העוה”ב  שלו עבור שימכרו עבורו ‘תיקון הכללי’ בציון רבו הק’ (כמפורסם), ובכל זאת התבטא בכזו צורה מדהימה, אין זאת כי אם רצה להמחיש בפועל כמה פריצות וחוכא וטלולא וצער עצום נגרם לאבינו שבשמיים מכיסוי ראש בפאה, אשר למעשה כל בר דעת מבין שי איך ייתכן לכסות הראש משום צניעות בדבר אשר גורם בדיוק פעולה הפוכה, ולא בחינם התבטא ר’ שמואל ביום הפורים, אשר בו ‘נכנס יין יצא סוד’, באותם רגעים נעלים לא שכח אותו צדיק לעורר ולזעוק בקול רעש גדול בזו הלשון:” איסטאן דעם ט-ר-י-פ-ה נ-ע-ם  פ-א-ר-ו-ק-!” (=להסיר את הפאה הטריפה!).

153. שח בעל העובדה בעצמו (שהיה נכנס ויוצא בבית מרן הגה”ק הגר”י כדורי זצ”ל כמעט בכל יום): אירע פעם ששלוש נשים הגיעו, כל אחת מהן בנפרד, לאחד ממקורבי הרב זיע”א אשר היה נכנס תדיר לבית הרב, וביקשוהו שיבקש מהרב שיברכן, היות ומחלה קשה מקוננת בתוכן וזקוקות להרבה רחמי שמיים. הלה אכן עשה כבקשתן. והנה לאחר כמה חודשים נודע לו כי אותן שלוש נשים נסתלקו לעלמא דקשוט. אך מה שהפליא אותו ביותר היה ששלושתן נפטרו באותו היום ממש!! בהתבוננות נוספת שם לב שלשלושתן היה אותו שם!! (איננו נוקבים בשם כדי לא לגרום ח”ו לחלישות הדעת לנשים ששמן דומה). הלה, שהיה בצער גדול מכך, נכנס לקודש פנימה, ושאל בחרדה: “רבנו, מה סיבת פטירתן של שלוש נשים אלו?”, הרב השיב: “כך היתה גזירת המלך!” הלה לא הרפה ושאל שוב ושוב: “שלושתן נפטרו באותו יום ולשלושתן אותו שם. מה הסיבה לגזירות כה קשות ה”י?”, משראה הרב כי הלה לוחץ אמר: “דע לך, כי אותה מחלה קשה הנפוצה מאוד בימינו הינה יורדת לעולם בגלל חבישת ‘פאה נוכרית’ והיא מורידה לעולם את המחלה ה”י, ופעמים היא פוגעת באשיה החובשת עצמה ופעמים זה משפיע על אנשים שאין להם קשר לזה, כי כבר ירד הדבר לעולם”. והוסיף ואמר: “תראה כי בטיפולים מסוימים במחלה הזו נושר השיער-לרמז מן השמיים: שיער כנגד שיער!”, ומוסיף אותו מקורב שמרוב שהיה המום מכך שח זאת בפני הגה”צ הרי”ח סופר שליט”א אשר הזדעזע ואמר:”כך אמר הרב כדורי? נורא נוראות!”

154. הרה”ח ר’ אהרון הלוי גמליאל הי”ו בעל “מטה אהרון” על ה’נשמת כל חי’ מעיה”ק י-ם תובב”א כתב עדות מעניינת ממרן הגר”ח קנייבסקי שליט”א ועוד עובדות אישיות בנושא זה, והרי הם לפניכן:

* לפני שנים רבות נגשתי למרן הגר”ח שליט”א עקב שלאחר מספר שנים שזוגתי הלכה עם מטפחת היא הושפעה מחברותיה והחלה ללכת בפאה נוכרית. הייתי כאוב מאוד ונסעתי לשפוך את ליבי בפני הרב. סחתי לו את הבעיה ושאלתיו מה עלי לעשות במצב כזה. הרב שאלני:”איך נהגו בעדתכם, מנהג אבותיכם זו תימן?”, השבתי כי נהגו ללכת במטפחת. השיבני הרב שבשום אופן שלא תלך רעייתי בפאה. ניסיתי לשאול שוב אולי אפשר פאה וכובע עליה, אך הוא  ענה שוב:”בשום אופן לא!”, ולאחר שהפצרתי שוב האם אפשר לשים קצת פוני השיב שזה איסור מוחלט!. ניסיתי לומר עוד כי מה לעשות ולפעמים במטפחת יוצא קצת מהשיער, והוא ענה: “יש מספריים ושתגזור”. ניסיתי שוב לשאול, אך יש נשות רבנים גדולים מעדות המזרח ותימן שהולכות עם פא”נ וכן עם פוני או עם כובע וכד’, והרב השיב בתוקף: “אין שום היתר להן וחייבות לנהוג לפי מנהג אבותיהן!”. (כמובן שפאות זמננו אסורות לכל הדעות ולכל העדות ללא יוצא מן הכלל, כדברי הגר”ח שליט”א שאמר מפורשות: כל פאה הנראית כשיער- פשיטא שאסור!, וכי יש בדורנו זה בכל כדור הארץ פאה שאין היא נראית כשיער?… ואם כן- מי תלבש זאת?… שאלה כואבת שאין עליה תשובה!).

* ואספר עובדה נוספת ברב חשוב ופוסק גדול בימינו. אשתו הלכה עם פאה ועסקה בהוראה. ניסו להשפיע עליה מידי פעם במשך השנים ולדב רעל ליבה שתוריד את הפא”נ, שזו לא דוגמא שאשת רב כמותה תלך כך, והיה לה קשה לקבל זאת עקב שעסקה בהוראה.

אחד מבניה הגיע לגיל הבחרות ופתאום עזב את הדת, עד כדי כך שהלך לקיבוץ חילוני! ניסו להשפיע עליו בשיחות, אך דבר לא הועיל. במשפחה היה מצב קשה ובושות גדולות שבנם הגיע לשפל כזה. אחת מחברותיה של בן ניסתה להשפיע עליה שתפסיק ללכת עם פא”נ כי רוב הסיכויים שזו הסיבה לצרה הזו, וידוע מחז”ל שכשאישה מכסה את ראשה בצניעות- זוכה לבנים ת”ח. היה לה מאוד קשה להחליט, אלך היא הרגישה שהיא חייבת להציל את כל שאר בני משפחתה, וב”ה היא הורידה את הפאה וחזרה לכיסוי במטפחת כאימותינו ע”ה. בסמוך לקבלתה זו ניגשו שוב לדבר על ליבו של הבחור (מה שעד עתה לא הועיל כלום), ולמרבה הפלא חלה בו תפנית מדהימה לטובה, החליט לחזור הביתה וחזר בתשובה שלימה וגם לישיבה. היא נישא וכיום הוא ת”ח גדול.

  • יש לי אף עדות אישית מבן משפחה שמספר על אישה שהיתה הולכת עם פאה. ניסו בני המשפחה הקרובים לעודדה להסירה, אך היא בשום פנים ואופן לא הסכימה לכך, בפרט שהיתה עוסקת בהוראה בבתי ספר חרדיים, שלצערנו רובן הולכות שם עם פא”נ. הבנים שלה חונכו בישיבות טובות, והנה לפתע אחד הבנים בגיל 16 נטש את ספסל הלימודים והדרדר לעולם החילוני, לפשע ולסמים, ה”י. וידוע מחז”ל שקשה תרבות רעה בביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג. מי יכול לתאר את הצער הגדול שהיה מנת חלקם. יהודים טובים ניסו להשפיע עליה אולי תפקח את עיניה ותחליף את הפאה ה”נוכריה”, אך היא בשלה- קשה לעזוב זאת! לצערנו, גם הבן השני החל להראות סימנים של חולשה ברוחניות, עד כי ירד וירד וגרם בבית למהומות ומשברים נפשיים. אך מה הפלא כי תמיד בשעה שהתפרץ מסיבות שונות, היה חוזר ואומר לאימו כך: “תדעי לך שאת הורסת את כל הבית בזה שאת הולכת עם פא”נ!”, ולא יכל לסבול לראותה כך. ולא היה מובן מדוע בכל התפרצות שלו היה זועק כך! ורואים עד כמה היצה”ר מתאמץ מאוד דווקא בעניין חשוב זה.
  • מעשה באברך שהבין את חומרת איסור פא”נ וניסה לדבר עם אשתו, אך היא עמדה על כך בכל תוקף, ולא היתה מוכנה כלל לשמוע ולהתעניין בנושא. הוא לא רצה להרוס את שלום הבית, אך מאידך הדבר היה בנפשו, לכן לאחר ששמע על סגולת ה’נשמת כל חי’ המסוגלת להוציא מצרה לרווחה, כידוע מגדולינו (ככף החיים והרב פלאג’י ועוד) קיבל על עצמו שכאשר אשתו תחליט מרצונה להסיר את הפאה אזי יודה לד’ בתפילת “נשמת כל חי” בפני עשרה אנשים וכו’. ב”ה לאחר תקופה קצרה היא החליטה מעצמה(!) להחליף למטפחת בלבד!  הבעל המאושר עשה סעודת הודיה יחד עם אשתו, שהבינה שעליה להודות לקב”ה על שהתן לה את הכוח והחוזק הפנימי להחליט כך.

155. ידועים דברי בחיר תלמידיו של ה”חזון אי”ש” (שכשנשאל החזו”א בעצמו על חבישת פא”נ ענה באידיש: מריח מזה ריח של איסור דאורייתא!)-הגאון ר’ גדליה נדל זצ”ל(שידועה החיבה אותה רכש לו בעל ה”קהילות יעקב” זצ”ל, עד כדי כך שפעם כשנשאל בשבת שאלה האם אוכל שבושל בישיבה אחת מותר או שזה נקרא חילול שבת, הלך בעצמו לבית הגר”ג נדל ע”מ הוא יפסוק לו!) שהתבטא ואמר: “שאלו לכל ילדה ברחוב ותומר לכם שפא”נ זה אסור!”

156. כתב י.ד. מב”ב שרוצה לפרסם את פסק  ר’ יעקב מוצפי זצ”ל בעניין הצפיפות באוטובוסים. אם גבר או אישה רואים שלא יוכלו לעלות לאוטובוס וגם לשמור על גדרי הצניעות (ולגברים- שמירת העיניים) מותר לנסוע במונית ולשלם את דמי הנסיעה מכספי מעשר בהפחתה של דמי נסיעה באוטובוס (לדוגמא: אם נסיעה במונית עולה 30 ₪ אפשר לשלם 5.20 ₪ מכספו והשאר- מותר גם מכספי מעשר).

157. בשנה האחרונה לפני הסתלקותו של הרבי מקרעטשניף י-ם זיע”א החלו מספר ת”ח צעירים להכין “קול קורא” בו כתוב בהרחבה על גודל האיסור של חבישת פא”נ ואיך כל פרשת הע”ז בקשר לפאות היתה אות מן השמיים לבער לגמרי פריצות כואבת זו. כבר חתמו עליו גדולי הרבנים והאדמו”רים שליט”א, אך היה דבר פלא עם הרבי מקרעטשניף זצוק”ל, כי בעת שניגשו אליו והראו לו את ה”קול קורא” הנ”ל שם לב הרבי כי כתוב שם כי גם אלה שעדיין קשה להן להחליף מפאה למטפחת ישימו כובע על רוב הפאה, וכשראה זאת אמר: “אין על מה לדבר, אינני חותם בשום אופן על פתק עם פשרות!”, מחקו זאת והכניסו את הפתק החדש לרבי, ואז כתב בו בזו הלשון: “דברי חכמים כדרבנות דברי קודשו של רבן של ישראל ה”דברי חיים” מצאנז אין צריכים ראייה, ואשרינו ומה טוב חלקנו שזכינו בדורנו להסיר הפאה נוכרית בגודל ס”ד לקרב בזה גאולתנו ופדות נפשנו, עד הלום לא חלמתי על שום דברים כי מי אנוכי, וכעת ביוצא מן הכלל על דבר שיתקדש שם שמיים בעולם”.

וכמה היה מיצר ודואב הרבי זיע”א כיצד בנות ישראל נשים כשרות וחכמות יעשו דבר ההיפך מהשכל הישר ויידמו לפרוצות רח”ל, כי הכי לשם כך ציוונו בוראנו לכסות הראש?

ובכלל היה הרבי אש בוערת על ענייני צניעות וקדושת ישראל, ובמסתרים בכתה נפשו על ההתדרדרות בדור האחרון בעניינים אלו, הן במלבושי הנשים והן ריבוי שיחה גם גברים, וכמובן על נושא כאוב זה.

אירע בשנים האחרונות כי בעת שביקר בלונדון נשא את משאו בפני קהל רב, ובתוך דבריו הרעיש וזעק על שנשים הולכות בשיער על שיער (פאה). “הלזה ייקרא כיסוי ראש?!”, ובסוף דבריו ניגש אליו אחד הנוכחים וביקש שיברך את ביתו הקטנה, הרבי נענה לבקשתו ובירך: “יהי רצון שלא תלך בפאה נוכרית!”, הלה נדהם ומר: “רבי, רק זו הברכה?”, ענהו הרבי: “בזה כלול כל הברכות!”, וכמדומה שאין צורך להרחיב יותר.

וכל המזדרזות בהקדם- מקבלות שכר כנגד כולן!

158. שח אחד מחשובי החסידים בבני ברק כי בעת אשר נפלו בנייני התאומים שאלו את הגה”ק רבי נפתלי מבאבוב זיע”א על מה ולמה אירע דבר נורא ומבהיל זה? הרבי ר’ נפתלי השתהה מעט ואז אמר: “בנייני התאומים נפלו בגלל צניעות הנשים הירודה!” נורא נוראות! והוסיף בכאב: “אין צורך לפרסם זאת, כי בין כה וכה לא שומעים…”, אומנם בחסדי ד’ אכשר דרא ולאחרונה הרבה נשים צמאות לצאת מהפריצות הנוראה שנכנסה עמוק למחננו. ואישה לרעותה תאמר חזק.

ומעניין כי אביו של רבי נפתלי אמר פעם בדרשה ברבים, כי זקנו הגה”ק ר’ שלמה מבאבוב זצוק”ל הקפיד מאוד כאשר שמע על אישה מעירו שהלכה עם פאה. פעם אחת, בא לפניו אחד הגבירים העשירים ביותר בעירו שאשתו הלכה עם פאה, וביקש לכבד את הרבי בסנדקאות בברית המילה שיעשה לבנו. התחיל הרבי לזעוק עליו בקול רעש גדול: “איך אינך מתבייש לבקש ממני דבר כזה, וכי אני אושיב על ברכיי ילד שנולד מאישה זו?!”, ולא הסכים בשום פנים ואופן להיות סנדק אצל מי שאשתו הלכה עם פאה.

[חתנו של הרבי מבאבוב זצוק”ל- הגאון ר’ חיים יעקב טאויבער שליט”א, מורה הוראה דקהילת באבוב בארה”ב- התבטא: “אם ילמדו היטב את הסוגיה של פא”נ- אזי עלולים לעשות כאותו חסיד שרץ לביתו והשליך את הפאה לתוך האש! מפני שיראו את חומר הדבר שזה חשש איסור דאורייתא”, ומבקש שיתחזקו יחד עד שיצליחו בס”ד לבער נגע זה לגמרי.

159. שמענו מיהודי נאמן מעיה”ק י-ם ת”ו על מורה מסוימת באחד הסמינרים אשר עשרים שנה(!) לא זכתה לילדים. לאחר שנכנסה למרן הגר”ש  וואזנר שליט”א ושחה לו את מצוקתה, שאלה מרן: “במה את מכסה ראשך?”, “בפאה נוכרית!” היתה התשובה. “הורידי את הפאה ולכי עם מטפחת ובעזהשי”ת אני מבטיחך תוך שנה בן זכר!, מובן שלאחר כזו הבטחה מפורשת הסכימה, ואכן לאחר שנה נפקדה בבן זכר. מדהים! לאחר 20 שנה!

160. לפנינו סיפורה של אישה מחיפה:

ידידת נעורים היתה לי, אשר נכנסה בה רוח שטות והחלה לסטות מדרכי התורה. הנערה ירדה מדחי לדחי, ובאחד הימים נעלמה כליל מן האופק, לדאבון לב הוריה ולתדהמת מכרותיה. אנשים ידעו לספר כי הפנתה עורף לדת ישראל ורח”ל נישאה לגוי. בירור מעמיק העלה כי אכן נכונה היא השמועה. האישה התחתנה עם גוי וילדה שני ילדים.

ברבות הימים החלה לפתע להרגיש נקיפות מצפון על המעשה שעשתה בפזיזות. אצל בעלה הנוכרי לא ראתה חיים טובים כפי שהצטיירו בדמיונה טרם ביצעה את הצעד המר והנמהר הלזה. היא החלה לחוש מה רע וגרוע היה המעשה הנואל והפזיז, וכי בעצם נקלעה לצרה צרורה- לא חיי שעה ובודאי לא חיי עולם הבא…

בצר לה החלה לטכס עצה איך לעזוב את דרכה הרעה ולשוב לדרך אבותיה, אך בעלה לא הסכים לשמוע על גירושין והיא חששה ממנו מאוד. באחת הפעמים אף איים עליה שירצחנה נפש אם תעזוב אותו.

באחד הימים פגשה באחת מחברותיה משכבר הימים. האומללה סיפרה לחברתה על הסבך אליו נקלעה ועל כמיהתה לצאת מהמיצר. הרהרה חברתה ואמרה לה: “עלה בדעתי רעיון נועז! עזבי הכל ובואי ניסע לרב פישר בירושלים. בטוחני כי צדיק כמוהו ימצא פתרון לבעייתך!”, הדבר התקבל על דעתה והן מהרו לנסוע.

הגר”י פישר הקשיב בכובד ראש לדבריה. כאשר סיימה לשפוך את מר ליבה, שאל אותה האם היא שומרת שבת. האישה השיבה בשלילה. “וצניעות את שומרת?”, ושוב היתה התשובה שלילית. “אם תקבלי על עצמך לשמור שבת וצניעות- אזי תתפטרי מן הפגע רע במהרה” אמר לה.

היא שבה הביתה מלאת רצון טוב. בעלה שהכיר בשינוי שחל בה שאל אותה היכן היתה ומה עשתה, והיא, ללא מורא ופחד, גילתה לו כי היתה אצל רב גדול והוא הביא מזור לליבה הכואב, בהבטיחו כי בקרוב תתפטר ממנו. לשמע דבריה נתקף הגוי חרדה בלתי מובנת ואמר: “אם אינך מוכנה להמשיך איתי- גם לי אין כל רצון להמשיך איתך!”. עוד באותו יום ארז את חפציו ועזב את אשתו וילדיו וברח על נפשו. נוכח הנס שקרה לה היא התחזקה מאוד בדרך היהדות, ובהדרכתו של הגר”י פישר זצ”ל שבה בתשובה שלימה.

161. ממכתבו של ג.מ. מביתר:

ברצוני לשתף אתכם בסיפור נפלא שאירע עימנו: אשתי שתחי’ סבלה מסינוסיליס כרוני שנים רבות, ולאחר כל הבדיקות הרופא קבע שחייבים לנתחה. תוך שבועיים מאז שאשתי הורידה את הפאה מעל ראשה התופעה נעלמה כליל ב”ה כבר 6 שנים! עלי לציין שהיינו נחשבים בעוה”ר לאנשים מודרניים, וב”ה היום…

162. צוואה של צדיק איננה כצוואה של יהודי פשוט, גם מפני שהיא מיועדת גם לכל עמ”י ולתלמידיו ובני משפחתו בפרט.

בצוואתו של הגה”ק בעל “השומרי אמונים” הוא מבטיח שכל אישה ובת ישראל אשר תנהג ותתלבש בצניעות אמיתית על אף שזהו הניסיון הקשה ביותר בדורנו- לכשיבוא המשיח בב”א האור שיזרח מפניה יהיה יותר גול מהאור שיש לשמש, לירח ולכוכבים יחד! וכולם ואמרו שבזכותה התקרבה ובאה הגאולה (רק כדי להבין מעט במה המדובר ננסה לדמיין לעצמנו כמה נורות דולקות בכל הארץ בשעות הלילה על מנת להפיג במעט את החשיכה, וכל זה איננו מתחיל כלל להשתוות לאורה של החמה!).

163. הרבי ממאטערסדארף זצוק”ל (אשר נפטר השנה לא מכבר) כותב בספרו “תפארת בנים” שתי עובדות הנחוצות לדורנו במאוד וז”ל: “עוד שמעתי אחת מנכדותיו של בעל ה’דברי חיים’ מצאנז זיע”א נסעה אל דודה האדמו”ר רבי יחזקאל משינווא זיע”א. אמר לה האדמו”ר:הייתכן שנכדת ה’דברי חיים’ תלך עם שייטל (פא”נ)?! אמרה לו: דודי, חשבתי שאין אתה מסתכל על נשים. ענה לה האדמו”ר משינווא: בבהמה טמאה נאמר: “ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו… והעמיד את הבהמה לפני הכהן” (ויקרא כ”ז, י”א). מדוע לפני הכהן דווקא? אלא שכאשר מדובר בבהמה טמאה רק כהן יודע מה עליו לעשות. ולכן גם אני כאשר את אינך מתנהגת בקדושה בדרך שחינך אותך אבינו- אין לי ברירה אלא לעמוד על המשמר. לשמע הדברים הבטיחה לו שיותר לא תלך עם שייטל. ואנא  עובדא ידענא במעשה שנוכחתי בעצמי (היינו הרבי ממאטערסדארף בעצמו): אישה אחת לא רצתה שבתה תלך עם שייטל, אך הבת התעקשה ולבשה שייטל. הבת הנ”ל נפטרה רח”ל בצעירותה. כאשר כבר שכבה על הקרש שעושים עליו את הטהרה, ניגשה האם, אחזה בפניה ואמרה לה: בתי! מה יש לך עכשיו מהשייטל שלך?! עכל”ק של הרבי זצ”ל. והדברים חודרים עד עמקי נפש ומלאים מוסר השכל!

164. הגאון רבי משה אריה פריינד זצ”ל סיפר עובדה מעניינת שהיתה עם סבו הגאון הקדוש מנאסיד זיע”א: פעם באה אליו אישה שלא זכתה להיפקד בילדים שנים רבות ובכתה לפניו. הרב, שהיה מגדולי הפוסקים וצדיקי הונגריה, השיב לה: “אף שקשה לפעול אצלכם שיהיו לכם ילדים, אם תבטיחי להסיר את הפאה וללכת במטפחת תזכי לבת אחת”. האישה אכן קיבלה זאת ובתוך שנה זכתה לבת.  עבר זמן מה, ואז החלו כמה מחברותיה לשכנעה שתחזור לפאה הנוכרית, כי הרי הרב אמר שתהיה לה רק בת אחת, ואותה כבר יש לה. מהלחץ הזה חזרה לחבוש פאה, כשהיא משתכנעת מדברי חברותיה. אך למרבה הצער נפטרה הבת הזו. האישה מייד הלכה בבכיות נוראות אל הרב מנאסיד. אך הרב, שהיה בעל רוח הקודש מופלא, זעק לעברה: “מה את חושבת שזה משחק שביקשתי שתחליפי מפאה למטפחת? זה אש! שיחקת עם אש! איך חזרת לפאה? אינני יכול לעזור לך עכשיו!”.

צאי ולמדי ממעשה מזעזע זה עד כמה יש להתנהג בצניעות, כיון שע”י זה זוכים להצלחה רבה בגשמיות וברוחניות.

165. שחה הרבנית כדורי תחי’: פעם באה אישה מסוימת אשר עשר שנים לא נפקדה בזש”ק, ונפשה בבקשתה כי הרב יברכה בבנים זכרים. הרב ברך אותה ופטרה לשלום. אך זמן קצר לאחר שיצאה פנה לזוגתו ואמר לה: “לכי אחרי אישה זו, ואמרי לה שאם תוריד את הפאה מראשה לגמרי ותלך במטפחת בלבד- היא תיפקד”. הרבנית תחי’ מספרת כי הלכה רחובות שלמים עד שמצאה את אותה אישה ושחה לה את דברי הרב, ואכן היא קיבלה זאת על עצמה, ולאחר שנה באה לבית הרב לבשר כי נפקדה ב”ה.

ועוד סיפור (מפי תלמידו הרב יוסף חיים זכאי שליט”א):

גב’ ש. ציפתה לילדים כ-30 שנה! היא הלכה לקבל את ברכת רבנו זצ”ל, אך הרב לא רצה לברכה באומרו שהיא צריכה לכסות את ראשה. האישה טענה היא מכסה ראשה בפאה, אך שוב חזר רבנו על דבריו. לאחר שראתה כך- נכנעה ואמרה שהיא מקבלת על עצמה לכסות את ראשה בכיסוי ראש, דהיינו מטפחת, והרב בירך אותה והיא נפקדה בבת למזל טוב לאחר שנים כה רבות של ציפייה!

166. עובדה נוספת בענייניי צניעות שח ר’ ישראל גליס שליט”א: היה לו ידיד אשר זוגתו חלתה במחלה ועמדה לעבור ניתוח. הלה שלח את הרב גליס אל הרב כדורי שיתפלל לרפואתה. משנכנס הרב לבית (הישן) של הרב זצ”ל, עוד טרם פצה את פיו, אמר לו הרב כדורי: “לא צנועה”. הוא אל הבין מה רוצה הרב, אך בכל זאת יצא החוצה לרגע קט והתקשר לארה”ב, לחברו הנ”ל, ושאלו: “אמור נא לי האם זוגתך הולכת במטפחת?”, “לא” היתה התשובה. “האם בכלליות היא הולכת בצניעות?”, “לא כל כך”. “האם היא מוכנה ללכת מהיום במטפחת ובצניעות?”, “כן” השיב בעלה “היא בוודאי תסכים לכך ובלבד שתתרפא”. מיד נכנס הרב גליס שוב לבית הרב, והנה לתדהמתו עוד טרם פתח את פיו, שאלו הרב על אתר “קיבלה על עצמה?”. הוכיתי בהלם- סיפר ר’ ישראל- הרי דיברתי מחוץ לבית, במקום שאין מציאות שהרב ישמע זאת! השבתי לרב שהיא קיבלה על עצמה מטפחת ושאר לבושי הצניעות. ואכן היא ב”ה הבריאה וחיה כבר עוד עשרים שנה בריאה ושלימה.

בנות ישראל! לא לקטרג ולהבהיל חלילה באנו. שכן ידענו גם ידענו כי המוני נשים ההולכות עדיין בפאה הנוכרית יש ביניהן צדקניות ויראות ד’ רבות, החושבות באמת ובתמים כי אין בכך כל בעיה, היות וכך היה נהוג בחלק מהיהדות החרדית בחו”ל. אך הצרות הקשות הפוקדות חדשים לבקרים משפחות רבות מכל החוגים מאותתות לנו מן שמייא. ספרים שלמים אפשר לחבר רק על האסונות והמחלות הנשמעות מכל עבר רח”ל. עורי עורי בת ציון! אל תעמדי מנגד! כל אחת תשכנע את חברותיה (בדרכי נועם) להסיר הניכר מראשה. הכי יש אשיה אשר מבינה באמת מה טעם לכסות הראש בפאה הגורמת החטאת הרבים יותר מהשיער שהיה לה לפני חתונתה. הכי עם חכם ונבון נגרר לליצנות זו? אנא, אל תזלזלי בדברים כי לא מהתנצחות וזלזול הם באים, אלא מלב כואב ודואב על פירצה נוראה זו, אשר אחריתה מי ישורנה? וכבר היום אף הרבנים שליט”א אשר התירו בעבר חבישת פאה המומים ומזועזעים איך הרבה נשים צעירות נראות. כשחקניות ופרוצות ממש! מה יהא על הדור הבא? האם התורה השתנתה ח”ו? אוי וי! אוי וי! נשים צדקניות! אל נא תשבנה שאננות! עתיד כלל ישראל תלוי בידינו!

167. סיפר כ”ק הגה”ק מ”שמורי אמונים” שליט”א: שמעתי מפיו של המשב”ק של הרה”ק ר’ שמחה בונים מאוטווצק זיע”א- בנו של הרה”ק ר’ מנדלי מווארקא זיע”א- שלפני עלותו לארץ הקודש (בשנת ה’תרמ”ז) נתאספו כל גדולי האדמו”רים בביתו להיפרד ממנו. מצד אחד ישב הרה”ק בעל ה”שפת אמת” מגור זיע”א, ומצד שני ישב הרה”ק מאלכסנדר זיע”א, וכל החדר היה מלא בגדולי הצדיקים של פולין, עד שלא הניחו לשום גבאי להיכנס לחדרו הק’ מאפס מקום. ובאותם רגעים נעלים טרם עלייתו לארה”ק, נעמד הרה”ק ר’ בונים מאוטווצק זיע”א ואמר לכל הצדיקים המסובים שם: “הנני רואה שהחלה להתפשט פריצות של לבישת ‘פעל’ (הוא כעין חתיכת בד שחור שהניחו אותו בקצה המטפחת). דעו לכם! אם לא יעצרו את הפירצה הזו- יבוא יום ויתחילו הנשים ללבוש פאות הדומות לשיער, ואז יקום גוי אחד ויחריב את כלל ישראל!”. כה דיבר הרה”ק יותר מחמישים שנה לפני השואה הנוראה! וידוע ששנים מועטות לאחר מכן (בערך בשנת ה’תרס”ה, ובפרט משנת ה’תרע”ה בזמן מלחמת העולם הראשונה) היתה התדרדרות נוראה בענייני יהדות בפולין ובשאר אזורי אירופה, וכמובן גם בנושא כיסוי הראש חלה נסיגה עצומה, והסוף המר ידוע לכולם. ובימינו כולם תמהים ומחפשים את התשובה לפלא הנורא, מה היא הסיבה לצרות הנוראות שבדורנו. בוודאי כל אחת חפצה לדעת מה היא הסיבה הברורה הגורמת לכל הצרות הנוראות הנשמעות בדורנו. על כך משיב הרה”ק בעל ה”שומרי אמונים” זצוק”ל, וזה לשונו הטהור: “תמסרו נפשכם מאוד מאוד על צניעות בני ביתכם, כי בלי ספק שכל הצרות הצרורות נצמחים אודות הפריצות שבדור בעוונותינו הרבים”.

(אגרות שומרי אמונים, אגרת י”ט).

168. סיפרה אישה אחת שכשבנה היה קטן, פעם בש”ק כשהלכו ברחוב ראו יהודי עם שטריימל הולך ברחוב ולידו הלכה אשתו כשלראשה פאה נוכרית. כשראה זאת הילד שאל את אימו: “מאמי, למה האיש הזה הולך עם גויה?”- מוחו הטהור של ילד יהודי שעוד לא טעם טעם חטא לא מסוגל להבין שיש מציאות כזו שאישה יהודיה תראה כגויה  פרוצה!

169. אמרה אחת שאינה מבינה את אלו החובשות היום פא”נ. הי אמרה שפעם הוציא הקיסר גזירה שכל מי שתלך עם מטפחת- יתלשו לה את המטפחת מראשה יחד עם השיער והעור. לאחר שראו הנשים שמדובר בפיקוח נפש ממש, החליטו שאין להן ברירה והלכו בגילוי ראש ברחוב. אך היו נשים צדקניות שלא הסכימו לנהוג כך, ולכן נשות הרבנים והאדמו”רים הכינו לעצמן פאה נוכרית שהיתה עשויה מקש ושערות עיזים ונראתה כמו גוש. “אז רצו לרמות את הקיסר הגוי, היום את אנו רוצות לרמות???”.

170. יהודי ת”ח גדול אחד נפטר לבית עולמו. כשהגיעו כל הספרים והגמרות שלמד כדי להתייצב על כף מאזני המצוות שלו, שם לב שכל הספרים פשוט ריקים! הם היו חלקים כאילו לא נכתבו בהם הוויות אביי ורבא עליהן שקד כל ימי חייו. הוא שאל את אחד המלאכים מה פשר העניין, והלה שאל אותו האם היתה בבית מישהי שהיתה לבושה שלא לפי כל כללי הצניעות בשעה שלמד (אז עוד לא היו ה’כוללים’ הידועים לנו, ולכן למדו בבית המדרש או בבית). אותו יהודי התבייש לספר שאשתו נהגה להסתובב בבית ללא גרביים, מה שגרם לכל התורה שלד ללכת לאבדון רח”ל.

171. סיפרה לי חברה שכשכינו אותה בסמינר יאכנע בשל צניעותה היא היתה קצת נפגעת, עד שחברה אחת אמרה לה מה זה יאכנע. יאכנע זה ראשי תיבות של המילים:

יראת שמים    אצילה    כלילת המעלות     “נשמה”     עדינה!

172. עקב במצב הקשה אשר עדיין רבים זקוקים לרחמי שמיים מרובים, ואינני לשבת שאננים לכך נציין שוב את דברי אחד משרידי דור דעה  הגאון הקדוש מסקולען שליט”א ואלו תוכן דברי קודשו הנוראים: כל העניין של פאה נוכרית הוא בדיעבד גדול, ופרט הפרות בימינו, ובפרט הפאות בימינו, בזמננו אנו רואים כיצד התפשטה המגיפה של המחלה הנוראה בצורה איומה ביותר, באופן שלא נשמע מעולם ר”ל, מידי יום ביומו שומעים על עוד ועוד שניגפים במחלה ידועה ההיא, וצריך לדעת מה זאת עשה אלוקים. ועוד יש להתבונן, כי אנו רואים שהדבר הראשון שנגרם בחיצוניות לעין כל על ידי המחלה הנוראה הזו זה בעניין השערות, שהשערות נושרים ר”ל, כל השערות נושרות מי יודע אם לא מעוררים אותנו על תיקון עניין זה, כי על דבר זה מראים לנו משמיים שבדורנו הפרצה היא שקשורה עם שערות הראש, שאין מכסים את מראה שערות הראש כדת. שהרי מכסים את הראש עם דבר שנראה ממש כמו שערות הראש, לכן הדבר החיצוני הראשון שניכר לעין כל הוא שהשערות נושרות, כדי שנתעורר לתקן את עניין כיסוי הראש כראוי. וכך כתוב ברש”י הק’ בישעיה פרק ג’ פסוק כ”ד, “מקום שהיו עושות בו המעשה האמור למעלה, הלוך וטפוף תלכנה”. שפירש”י: “שהיו קושרות פאות נוכריות, והוא בגובה הראש שם תהיה ‘מקשה קרחה’, מכה המקרחת את הראש” עד כאן לשון רש”י הק’.

בנות ישראל! לא נביאים אנו ולא בני נביאים אנו.אך כו”ע מודים שהדבר שמכעיס את ד’ ביותר, ומנגד הדבר היכול לבטל גזירות ביותר הו אעניין הצניעות. גם אם הנכן חושבות שהתירו פרושים את הדבר, ואף אלו ה’חושבות’ שיהיה להן מה להשיב בי”ד של מעלה… אך אנא! אם לא למענכן, עשינה לעמן חולים וחולות המתייסרים בייסורים קשים ומרים! וכי לא ידעתן כי בלבוש פאה נוכרית ושאר לבושי השחץ הנכן עושות צחוק מציווי אבינו שבשמיים. למה לכסות הראש בפאה? כדי להיראות ולמשוך עין יותר מרווקות? הייתכן? תלמידי חכמים מופלגים, חסידים ואנשי מעשה, גדולים וצדיקים, זקנים ומערים, שואלים שוב ושוב: אוי, אוי וי! איך נראים רחובותינו? הכסדום דמינו? כעמורה נהפכנו? איה שכלנו? איה חוכמתנו? לב מי לא יוריד כנחל דמעה, כי בנות ישראל כשרות, אמהות לילדי חמד נראות כפורקות עול ממש! הולכות נשים חרדיות עם בגדים צמודים ופרוצים, ועל הכל הפאות (כל הסוגים, ללא יוצא מהכלל), ואינך יודע אם מדובר באם חרדית או בפרוצות!

ידענו גם ידענו כי רבות מהחובשות פאות נשים כשרות הן הנגררות אחרי הזרם העכור. אך זה לא יצילנו וינחמנו. עורו עורו בנות ישראל! אל תעמודנה מנגד! חוסו על המתייסרים נוראות! ובזכות זאת יאמר ד’ לצרות ישראל די וירפא כל חולי עמ”י כולם השתא בעגלא ובזמן קריב אמן!

173. לאלו שלפני כמה שנים בקירו בתערוכה שנערה בסמינר “אור החיים” בבני ברק הננו להסביר מדוע ועל למה נערכה התערוכה.

אחת הבנות השוהות בפנימיית הסמינר החליטה לעשות בדק ארון רציני ולהשליך לשקית זבל את כל הבגדים שאינם עונים על דרישות ההלכה. היא עשתה שקית גדולה, כשלבגדיה הצטרפו גם בגדי חברותיה, ושמו את השקיות ליד פח הזבל. כשראתה זאת אם הבית, החליטה שהיא עושה תערוכה של בגדים מהבגדים שיועדו לפח האשפה, כשעל כל בגד היא כותבת בטוש ‘ארטליין’ מדוע אין ללובשו, כגון: צמוד, צר, קצר, שקוף וכו’.

174. בעבר היה קאשטם, בימינו כבר יש פאות קאסטם, ומה יהיה בודר הבא רח”ל?

175. אמרה אחת בבדיחות הדעת בזמן ה”סערה” בעניין הפאות, שרק אז אנו יכולים להבין כפשוטו ממש את דברי אחד הצדיקים הגדולים מי-ם ת”ו שעוד מזמן זעק שהפאות הן כשלושת העבירות החמורות ביותר. ע”ז- כפי שנתגלה בזמן ה”סערה”, גילוי עריות- שהרי זוהי ממש פריצות, ושפיכות דמים- הון התועפות ששופכים ברכישת פאה… (קאסטם- באידיש: זה עולה!).

176. הרבנית ק. מבי”ש תליט”א אמרה בכנס שהיא מכירה נשים שלפני חתונתן הלכו בחצאיות רחבות וארוכות, פליסה ושאר בגדי הצניעות, אך לאחר חתונתן המצב היה ממש שונה… כשהעירה להן על כך הן הצטדקו בפניה בטענה האווילית ש”רחב וארוך זה תינוקי!”. לאחר זמן מה בעלה הראה לה שכתוב בגמרא שאישה צעירה היתה הולכת בבגדים הרבה יותר רחבים מאישה זקנה, שהלכה בבגדים קצת יותר צרים (מובן שלא מדובר על צר כמו בדונו אנו), כיון שזה מייפה את צעדיה (כנראה בגלל צורת ה”גלים” שנוצרת בשעת ההליכה כשיש הרבה בד בבגד), אז תגידו אתן מה יותר תינוקי?

177. אותה רבנית גם אמרה שאישה היא תמיד יותר יפה מהגבר, כי תווי פניה עדינים ועגלגלים, ולכן בתורתנו הק’ נאמר: “לא תחמוד אשת רעך…”, ולא הוזכר כלל שאין לחמוד בעל , ומדוע?- כי לחמוד זה מלשון חמוד, שאישה היא דבר חמוד ויפה ולכן כאן יש חשש שירצו לחמוד אותה.

178. אחת הבנות מהסמינר הנ”ל שמעה שיחה שמסר הרב יוספי שליט”א שדיבר דברים חוצבי להבות על עניין צניעות הבנות. היא לקחה את הדברים מאוד ללב, ולכן קמה ועשתה מעשה, ובעוד באותו יום זרקה מארון הבגדים שלה (בפנימייה) את כל מה שלא ראוי ללבישה ע”י בת מלך שכמותה. היא גזרה כל בגד ושמה בשקית אשפה. לאחר מכן עלתה על יצועה. בבוקר, כשהעירו אותה חברותיה לחדר, הן מצאו אותה חלושה וחיוורת מאוד. אם הבית שהגיעה לשם אמרה שהיום היא תישאר לנוח ולא תלך ללימודים. אח”כ סיפרה אות הבת שהיא חלמה חלום ובו מופיעה אישה זקנה מאירה שהציגה לפניה את כף המאזניים של כלל ישראל, כשעל כף הזכויות ניצבה לה שקית אשפה מוכרת… זו היתה השקית שלה. לפני שנפרדה ממנה האישה היא הודתה לה ואמרה לה שבזכותה ניצל כלל ישראל מגזירה גדולה ונוראה. בשבת החופשה הקרובה, הראתה לה אימה אלבום תמונות משפחתי, כשלפתע הבת הצביעה על אחת מהדמויות וטענה שאותה ראתה בחלומה. הדמות היתה לא אחרת מאשר סבתה שנפטרה עוד לפני היוולדה, כך שלא היתה מציאות שתכיר את דמותה!

נשים ובנות יקרות! אל נא נזלזל בכוחנו, כי רב הוא! אם בת סמינר יכולה- ק”ו שגם אנו מסוגלות לכך!

179. הרבנית ב. פיש תליט”א מספרת סיפור מצמרר גיסתה של אישה צעירה מבית חרדי שנפטרה צלצלה לרבנית למחרת המקרה, וסיפרה לה את שראתה ושמעה  אתמול בבהלה עצומה. הרבנית פיש סיפרה את הסיפור הבא בכנס נשים גדול שהתקיים שציון דוד המלך ע”ה, כשהיא נסערת עד עמקי נשמתה וקולה רועד: “נשים יקרות, אני רוצה לספר לכן סיפור ששמעתי רק אתמול, מצמרר שדורש מכל אחת מאיתנו להתעורר, לפני שחלילה יהיה מאוחר מידי. השם יתברך מדבר אלינו ישירות ומבקש: ‘בנותיי, התעוררנה מהר ועוררנה גם אחרות בטרם…’. ועכשיו לסיפור- אישה צעירה ובריאה חזרה מקניות. היא גרה באחת משכוונת הצפון בי-ם. היא פתחה את דלת ביתה, נפלה ואיבדה את הכרתה. מובן שהוזמן אמבולנס. אמרו למשפחה שהמצב אחרי ייאוש… ואכן, אחרי זמן קצר ביקשו שכל בני משפחתה יבואו להיפרד ממנה. גם הגיסה הנ”ל הגיעה לפרידה, ועמדה הלומת הלם יחד עם שאר בני המשפחה. הם עמדו בשקט, מביטים במכשירים קרי המזג שאותתו שהנשמה עוד רגע מתחילה את מסעה האין סופי אל הנצח. ואז, לפתע פתאום, אחרי שהמכשירים כבר היו דוממים לגמרי, פקחה הנפטרת את עיניה! היא הביטה בבני המשפחה במבטים רושפי אש והתחילה לצעוק בהיסטריה נוראה: “אתם לא יודעים מה קורה בשמיים! לא רואים כבר בכלל שמיים. הכל מלא במלאכי חבלה שמחכים לכל אחת שמגיעה לשם. אוי ואבוי למי שלא לבושה מספיק בצניעות”. אז היא פנתה היסטרית לבנות המשפחה: “את תזרקי מהר את הגופייה הטמאה שלך! ואת- זרקי מהר את החצאית הקצרה! לזרוק מהר את כל הפאות! אתן לא מתארות לכן מה שמחכה פה למעלה!” ,ואז פנתה לאמה וצעקה מתחננת: “שרפי את הפאה שלי מייד שתחזרי הביתה! הבטיחי לי שתעשי זאת!”, וכשגמרה לצעוק את צעקותיה הנוראות, עצמה עיניה והשיבה את נשמתה ליוצר הכל, שכבר ציווה בתורתו הק’: “קדושים תהיו כי קדוש אני”.

קדושה היא צניעות, לבוש נשים יהודי זה ארוך, רחב, מכסה היטב היטב, ושום חלק מצורת הגוף לא ניכר בשום אופן כלל. רק זה נקרא להיות קדוש, וזה ממש חיוב! לא חומרה, ולא זכות בחירה חופשית! ובעניין מה שצעקה הנפטרת אחרי שהספיקה “להציץ” למעלה- מה הפלא שכך נראים (או לא נראים) השמיים, שהכל מלא מלאכי חבלה שחורים, הרי כך בדיוק נראה הרחוב שלנו פה למטה. אין בכלל רחוב של בני אדם. הכל מלא מלאכות חבלה, מלבושים כה חצופים, כה צמודים, כה צרים וקצרים, כל הצריך להיות הכי מכוסה- בולט בחציפות נוראה. פאות ארוכות , איפור על הפנים- ודאי שהן בוראות בכל צעד וצעד מלאך מפחיד שכזה. מה שהן בעצמן מבשלות- את זה הן “תזכינה” לראות מולן בבוא העת., רח”ל! העבירות בעצמן, הן הן העושות למעלה שפטים באדם. וכי ללכת בציבור במלבושים שכאלו, בעזות שכזו האין זה חטא נורא ואיום? להכשיל בכל צעד בחורים תמימים, עד כדי כך שבאיזה כנס של מחנכים סיפר אחד מהרבנים שבאים אליו בחורים צעירים, ואומרים לו שהם רוצים להתאבד רח”ל בגלל הניסיונות העוברים עליהם ממלבושי הנשים החצופות! האין זו אכזריות נוראה?! להתעלל כך בנפשות בחורי חמד צעירים?! וכשמעירים להן “מדוע את יוצאת כך לרחוב?” הן מיתממות “למי זה מפריע? מה פה לא בסדר?” אז מה הפלא שמחכים בשמיים כ”כ הרבה מלאכי חבלה? אז מי יחכה שם? אשיר מי שמבינה כל זאת! אשיר מי ששמה על לב! אשיר מי שלא משקרת בנפשה! אשריה בעולם הזה! ואשריה לעולם הבא, שיש בו כידוע גם מלאכים לבנים וטובים! אשרינו!

אחיות יקרות! זכיתן לקרוא קובץ סיפורים נפלאים על השגחת השי”ת למתחזקים בצניעות, וידוע שהשי”ת עושה ניסים על מנת שנראה שהוא תמיד עומד עלינו ומשגיח מן החלונות – לחפצים לעשות רצונו ובאים לחסות תחת כנפיו ובקריאת הסיפורים וסיפורם לאחרים מקיימים “שיחו בכל נפלאותיו” ועל ידי זה נזכה ל”שירו לו שמרו לו” שיהיו כל חיינו שירה וזימרה ותודה להשי”ת שזיכנו בדור אחרון לקיים מצווה נפלאה כזו. “אשרינו מה טוב חלקינו”…

מי ייתן וכשיגיע יום הדין הגדול והנורא, בו נצטרך לתת דין וחשבון לפני

שאז יתפוס בנו חיל ורעדה, ונבין שאין לנו שום טענה לטעון להגנתנו לכשנשאל מה עשינו עם המתנה שניתנה לנו ולימדו אותנו מה פירושה של צניעות, מה תפקידה ותכליתה של בת ישראל, ומהי חובתה הבסיסית עפ”י התורה הק’- להיות צנועה, כמו שכתוב שעל כל איבר ואיבר שברא בה השביע אותה: “היי אישה צנועה” (252 פעמים כפולות! נצטווינו על כך יותר פעמים מכל שאר המצוות, מה שמוכיח על חשיבות העניין בעיני ד’), שלא נתבייש שאנו גרמנו לעצמנו במו ידינו לבושה זו!

“כתר מלכות”
02-6788888

Tags: ,

Comments are closed.