הקריבהו נא לפחתך

הרב אפרים לופט
יתד נאמן, מוסף חג הסוכות, תשס”ד

“אם ראש הישיבה היה יודע מאיפה בא השיר הזה הוא היה זורק אותנו מפה!” אמר אחד הנגנים באמצע חתונה.
“חילול השם!” צעק אברך אחד, אבל אף אחד לא שומע את קולו מפני הרעש של התזמורת.
“אני זוכר את השיר הזה ממועדון לילה באמריקה!” אמר אורח אחר.
“האם הגענו לחתונה חרדית או לדיסקוטק חילוני?” שאלו כמה אורחים.

החתונה החרדית, שפעם היתה מקום להביא לידי התעלות רוחנית, נהפכה בימינו למקום שעושים הצגה לפרסם את השירים של אלילי הזמר החרדים, שירים של פריקת עול, שהלבישו אותם עם מילים של פסוקים ותפילות כדי שהציבור החרדי יקנו אותם. ובמקום לשמוע קול ששון וקול שמחה שומעים קול אסון וקול חוצפה, והכל ברעש נורא עד שרוב האורחים יוצאים עם כאב ראש.
למה מנגנים בצורה כזאת? ומי מחייב את זה? ואם רוב האורחים וגם בעלי השמחה סובלים מזה, למה לא יכולים לדרוש שינגנו בכבוד הראוי לשמחה של מצוה?

“רוק” חסידי

תשאלו לכל אורח חילוני מה המקור של כל השירים “החסידיים” החדשים וישיבו מיד – זה מוסיקת “רוק”, המוסיקה שכבשה את דור הצעיר באמריקה לפני 50 שנים, מוסיקה שנעשית על ידי השפלים שבגוים, ובעונותינו הרבים הכניסו אותה בעל כרחינו לתוך השמחות שלנו.
ואולי ישיבו כמה אנשים תמימים שהיהודים תמיד לקחו מהניגונים והסיגנון של הגוים שהיו בזמניהם. יש לדעת שיש הרבה סוגים של מוסיקה. יש מוסיקה מכובדת, שנעשית לאנשים חשובים ומכובדים, ויש מוסיקה של קלות ראש, שנעשית לפחותי העם. ובימינו עשו סוג אחר של מוסיקה, שתפקידה לעורר את יצר הרע, ורואים את השפעתה על הצעירים משנות ה-50 והלאה באמריקה, שנעשו לפורקי עול, ומרדו נגד הוריהם ומוריהם עד שנאבד מהם כל מושג של חינוך, אמונה, צניעות ודרך ארץ. והרבה טוענים שהגורם הראשי לזה היה המוסיקה של פריקת עול שהמציאו אז.

מה היא מוסיקת “רוק”?

כדי להבין היטב מה היא המוסיקה הזאת ואיזה השפעה יש לה, כדאי לנו לראות מה אמרו הגוים עצמם על הנגע של מוסיקת “רוק” בהתחלתה.
בעיתון “ניזוויק” (23.4.56) כתבו “זה מושך את החלק השפל ביותר של האדם, ומגלה בהמיות והמוניות.”
“זה מייצג איזה סוג של שינוי בערכים שלנו. מה קרה למושגים שלנו של יופי, צניעות ומוסריות?” [דברי נשיא ארה”ב אייזנהאואר בנאום פומבי 1956].
“האסקולה של “רוק אנד רול” התרכזה בעיקר במינימום של קו מלודי ובמקסימום של רעש קצבי, ובכך התחרה בכוונה באידיאלים האומנותיים של הג’ונגל עצמו.” [אנציקלופדיה בריטניקה, ספר השנה 1955, עמוד 470].
ובמאמר בעיתון ניו יורק טיימס בשם “למה הם עושים רוק אנד רול, והאם ראויים לעשות כן?” נאמר: “מהו הדבר הזה שקוראים רוקנרול? מה זה שגורם לבני נוער, רובם בין הגילאים 12- 16 להשליך את כל המעצורים שלהם, כביכול היו באסיפה מהפכנית? מה- מי- אחראי בהתקפות האלה? והאם הדור הזה של בני נוער הולך לגיהנם?” [ניו יורק טיימס מגזין, 12.1.58, עמוד 19].
אולי ראוי לנו גם לשאול אותה שאלה.

התפשטות הנגע

הנגע של מוסיקת רוק התפשט מהר בכל העולם. בהרבה מקומות השתדלו לאסור את הדבר לגמרי, או לפחות לאסור לאלילי הזמר החדשים מלהופיע בציבור בערבי שירה. אבל הדמוקרטיה נתנה לצעירים בדור ההוא הזכות להתנהג כמו בהמות, ורק בארצות עם הנהגה חזקה כגון רוסיה, קובה, מצרים, אירן ואירק הצליחו לאסור את המוסיקה החדשה, כדי שלא להשפיע על הדור הצעיר להיות פורקי עול.

המוסיקה של היצר הרע

אף על פי שלא מוצאים במוסיקה מערבית שנרשמה בתקופות קודמות מוסיקה כזאת שמטרתה היא לעורר את היצר הרע, יש לדעת שזה לא המצאה חדשה. כבר הזכירו חכמי יוון (אריסטו סוקרטס ואפלטון) וסין (קונפיושוס) שהיו בזמניהם סוגים של מוסיקה שגורמים השפעות רעות על השומע.

עדות ממומחים למוסיקה

זה גם דעתו של פרופסור פיאר מוג’ה, פרופסור למוסיקה בעיר שטרסבורג בצרפת, ששמעתי מתלמידו ר’ יצחק עייאש נ”י, יהודי ירא שמים ומורה למוסיקה שביקר אצלי בטבת תשס”ג בבני ברק. הוא סיפר לי מה ששמע מהמורה שלו, דעת מומחה על המהות של מוסיקת “רוק”, וביקש ממני להראות את הדברים לרבנים כדי שידעו את חומר הענין. וזה מה שסיפר לי:

“כשהייתי תלמיד למוסיקה בקונסרבטוריון בשטרסבורג למדתי תחת פרופסור מוג’ה Pierre Yves Meuge)), הוא גוי דתי, ומומחה גדול במוסיקה של תקופת הבארוק, [היינו התקופה לפני 250 שנה].
פעם שאלתי אותו: האם מוסיקת “רוק” היא מוסיקה?
אמר לי הפרופסור: אם אתה אומר שרעש זה מוסיקה, אז גם “רוק” הוא מוסיקה!
שאלתי: למה? והוא שאל אותי: מה זה רוק?
אמרתי: זו מוסיקה שהמציאו לפני כשלושים שנה [היום לפני כחמשים שנה בשנות ה-50].
אמר לי: זו טעות! מוסיקת רוק נולדה עם האדם. היא קיימת כבר אלפי שנים. הסתכל באנשים פרימיטיבים באפריקה – הם עדיין עושים מוסיקה של “רוק”. והסביר הפרופסור מה זה “רוק”: בכל מוסיקה יש ניגון ויש קצב rhythm)). במוסיקה רגילה, העיקר הוא הניגון והקצב הוא טפל לניגון. אבל במוסיקת “רוק” הקצב הוא תמיד העיקר. והתכלית של הקצב במוסיקה זו היא רק לשחק עם הזמן.
עוד הסביר הפרופסור: למה עשו לפני אלפי שנים מוסיקה כזאת? מפני שתי סיבות. סיבה הראשונה היתה בשביל עבודה זרה. [ע’ ברש”י בפ’ בראשית בשם המדרש שאומר שכן היתה כוונת יובל בן למך- “תופש כנור ועוגב לזמר ע”ז.”] כי מוסיקה כזאת עם מקצב חזק ומשונה גורמת בליטת הגוף [היינו התגברות הגוף על השכל]. ועושים קצב חזק כדי להשפיע על הגוף במטרה להפוך את השומע לאדם אחר לגמרי. זו היא המוסיקה שקוראים “רוק”!
וסיבה השניה היא כדי לעורר פריצות. [ע’ במלבי”ם בפ’ בראשית שכן היתה כוונת יובל]. אנחנו רואים שהגוי הזה הבין מעצמו את כוונתו של ממציא המוסיקה הראשון כמו שקיבלנו מרבותינו ז”ל.
הוא הוסיף שמוסיקת רוק בזמנינו נעשית לאותה תכלית ובאותה צורה, רק שנעשית היום יותר משוכללת ויותר חזקה ע”י כלים מודרנים כגון הגיטרה החשמלית וכו’, אבל באמת זו המשך של אותו סוג מוסיקה פרימיטיבית שהיו עושים לפני אלפי שנים.
[הביא ר’ יצחק עייאש קשיא על דברי הפרופסור משיר אחד מודרני של מוסיקת “רוק” בשם “אתמול” (Yesterday) שנשמע יפה ולא בכלל פרימיטיבי, ואמר הפרופסור שזה לא בכלל שיר של רוק, כי בשיר הזה יש המשכיות בניגון ואין שם קצב חזק, אלא ניגון יפה ועדין. בדרך כלל, בזמן שהניגון הוא העיקר, אין זה נחשב למוסיקת “רוק”].
הוסיף ר’ יצחק עייאש: “ומה נאמר על המצב היום בציבור החרדי שמנגנים מוסיקת “רוק” בחתונות ומבזים פסוקים ודברי תורה בזמן שעושים מהם שירים למוסיקה כזאת! זה חילול השם בלי ספק! ולצערינו הרב כמעט אף אחד לא מרגיש בסכנה הרוחנית שבאה מהשפעת המוסיקה הרעה הזאת שהיא גורמת שליטת הגוף על השכל. ושמעתי מאשתי שדבר זה ניכר יותר אצל הנשים והבחורות כשרוקדות למוסיקה עם קצב חזק, שהן רוצות להבליט את הגוף, ויוצאות לגמרי מגדרי הצניעות.”

דברי רבותינו ז”ל על מוסיקה של היצר הרע

לפי הדברים האלה שתמיד היתה מוסיקה שתכליתה רעה, למה לא מוצאים שדברו רבותינו ז”ל נגד זה? נראה שהסיבה שלא דברו בזה היא מפני שבאירופה באלף שנים האחרונות לא עשו מוסיקה כזאת עד זמניניו, לכן לא נמצא שהזהירו הראשונים ואחרונים בזה. אנו מוצאים רק אזהרות נגד שירי עגבים, שעיקר הקלקול היה במילים של השירים. ע’ במשנה ברורה סימן תק”ס בשעה”צ ס”ק כ”ה בשם מאמר מרדכי: “ומיהו כבר הזהיר השל”ה ושארי ספרי מוסר שלא לזמר שירי עגבים לתינוק שזה מוליד לתינוק טבע רע, ובלא”ה נמי איכא איסורא בשירי עגבים ודברי נבלות דקא מגרי יצה”ר בנפשיה ושומר נפשו ירחק מזה ויזהיר לבני ביתו על זה.”
גם נזכר בגמרא חגיגה דף ט”ו: על התנא אלישע בן אבויה שאחד הסיבות שיצא לתרבות רעה היתה “זמר יווני לא פסק מפומיה”.
אנו מוצאים גם אזהרות על המוסיקה מרבותינו הגדולים שהיו גרים בין הערבים (שידוע שהמוסיקה שלהם באה מהשפעת הט’ קבים שלהם). זה לשון ספר חובות הלבבות בשער הפרישות פרק ה’: “ופרוש ממה שיביאך להמרות האלקים ולעזוב מצוותיו ממיני הזמר והניגון והשחוק והרינה, הטורדים אותך מן המצוות והמעשים הטובים.”
וזה לשון הרב חיים פלאג’י זצ”ל בספר כף החיים ס’ י”ג אות ו’: “מי יתן שיזהרו המשוררים שלא ינגנו הקדיש והקדושה בניגוני הגוים במאקאם, שהיודע מהם יבאו לו הרהורים רעים, ופיגול הוא לא ירצה, וההעדר טוב ממציאותו.”

מנהיגי החתונות

אחרי שביררנו שמוסיקת “רוק” שנקראת בתוך הציבור החרדי בשם המוסיקה “החסידית” יש בה השפעות רעות, ולא ראוי לציבור של בני תורה לשמוע כלל, יש לנו לשאול – מי מחייב את התזמורות לנגן את הכל דרך בזיון ומי מחליט איזה שירים מנגנים היום?
דבר זה שאלו לכמה בעלי תזמורות מודרנים בראיון לעיתון של המוסיקה “החסידית” לפני שנה, וכולם השיבו שמי שמחליט איזה שירים מנגנים היום בחתונות הם שדרני הרדיו הדתיים רח”ל.
ברור שדבר זה נגד רצון רוב הציבור, ואפילו רוב הבחורים לא מבקשים להפוך את החתונות לשוק למכור את כל השירים החדשים של איזה זמרים “חסידיים” שכל הקשר שיש להם לחסידות הוא שיש להם כיפה בראש.
בנוסף לזה, צריכים לדעת שנכנסים הרבה שירים חילונים המכונים “מגויירים”, היינו שמחליפים את המילים לאיזה פסוק ומרמים את הציבור לחשוב שהוא שיר חרדי. מי שלא יודע את המקור של השיר בדרך כלל לא תופס שזה שיר חילוני, כי באמת אין הבדל בין הסיגנון של השירים החרדים לשירים חילונים. זה רוק, וזה רוק. ההבדל הוא רק במילים. ופשוט שאין המילים מקדשים את הניגון, אלא אדרבה, הניגון וכל סיגנון הנגינה בחוצפה ופריקת עול מטמאים את המילים הקדושות.

הועד לנגינה יהודית

דברים אלה סיפרתי להרה”ג ר’ נסים קרליץ שליט”א לפני פסח בשנה שעברה, והוא אמר שצריכים להקים ועד לפקח על הנגינה בחתונות ושאר שמחות של מצוה. ואחרי התיעצות עם רבנים גדולים הוקם “הועד לנגינה יהודית” שחברי הועד הם בני תורה שעסקו בתחום המוסיקה ומבינים היטב בזה, ובכ”ז בתמוז עשו אסיפה בבני ברק של חברי הועד ביחד עם ועד מיוחד של רבנים שמבינים בנושא הזה לדון בתקנות לחתונות.
ואלה הם תקנות שנעשו באותה אסיפה:

אל תשמח ישראל אל גיל כעמים

חתונה יהודית היא שמחה של מצוה, וצריכים להיזהר בכל השמחות שלנו שלא לחקות את הגוים לעשות שמחה של הוללות וקלות ראש ע”י מוסיקה פראית ורועשת שנעשית דוקא לעורר את היצר הרע, ופשוט שאסור לנו להשמיע את הקולות האלה בשום שמחה יהודית.
בזמנינו הכניסו לצערינו הרבה תזמורות את צלילי הרחוב החילוני לתוך החתונות החרדיות, וביותר שמשמיעים היום שירים של הגוים והחילונים. ובנוסף לזה, גם מנגנים את כל השירים הכשרים בסיגנון המודרני שכולו חוצפה ופריקת עול, רח”ל.
לכן מצוה על כל מי שחס על כבוד שמים להזמין תזמורת כשרה שיכולה לנגן בכבוד הראוי לשמחה של מצוה. וכיון שרוב הציבור לא מבינים מה כשר ומה פסול, החליטו גדולי הרבנים שליט”א להקים ועד להשגיח על הדבר הזה ולהדריך את הנגנים והציבור כדי שנזכה לשמור על טהרת הנגינה בחתונות ושאר שמחות.

התקנות הכתובים למטה נעשו בהסכמת הרבנים שליט”א, תוך התייעצות עם מומחי נגינה חרדים.

1. תוכן השירים. אין לנגן שירים של גוים וחילונים אפילו עם מילים של קודש. וכמו כן אין לנגן שירים של פריקת עול, אפילו אם חוברו ע”י אנשים חרדים, כגון כל השירים שנעשו בסיגנון רחובי זול.

2. סיגנון הנגינה. צריך לנגן אפילו את הניגונים הישנים בסיגנון יהודי ובצורה מכובדת המתאימה למילים הקדושות, ולא לנגן כלל בסיגנון של פורקי העול.

3. הכלים. איכות הנגינה מושפעת ע”י כלי הנגינה שמנגנים בהם, ולצערינו נוהגים רוב התזמורות לנגן בכלים המיוחדים למוסיקה פראית, שאין להם מקום במוסיקה מכובדת. וראוי לנגן בכלים מכובדים, ולפחות להיזהר לנגן בהם בכבוד, היינו שלא לעוות את הקולות של גיטרה החשמלית, ולא להכניס מקצבים משונים ופראיים ע”י התופים.

4. התופים. חייבים להקפיד:
1) שהתופים יהיו תמיד טפלים לעיקר הניגון. 2) לא לנגן מקצבים פראים.

5. הרעש. אסור לנגן ברעש גדול מעל 90 דציבלים. וראוי לגעור בכל תזמורת שמנגנת ברעש. גם ראוי לדרוש מהנגנים שלא ישתמשו באטמי אוזניים.

6. ראוי להדגיש שמי שמשלם לתזמורת הוא זה שיש לו את הסמכות והאחראיות לקבוע איך ומה לנגן, ואין לאף אחד לדרוש מהם לנגן משהו אחר בלי רשות בעלי השמחה.

הוסיפו חברי הועד ביאורים על התקנות האלה:

1. תוכן השירים. לצערינו הרב נכנסו בזמן האחרון הרבה שירים של הרדיו החילוני, שהלבישו אותם במילים של קודש כדי “לקדש” אותם רח”ל. שירים אלה מצליחים להיכנס דרך הרדיו הדתי, ועל פי בקשת צעירים מקולקלים נכנסים לחתונות של בני תורה ביחד עם שאר שירים של פריקת עול של זמרים “חרדים”.
חשוב מאד לדעת שמי שמחליט איזה שירים מנגנים התזמורות המודרניות הם שדרני הרדיו [כך העידו כמה בעלי תזמורת], ומצוה למחות בזה.

ולענין השירים של אלילי הזמר החרדים, שהם בדרך כלל שירים של חוצפה ופריקת עול כתב הגר”ש הלוי ואזנר שליט”א: “חייבים להתרחק מזה, כי מערבים פסול בכשר ונעשה הכשר גם חול.” [מתוך תשובות בספר דור שבן דוד בא].

2. סיגנון הנגינה. הרוצה להבין איך התזמורות מחליפים ניגון יהודי טהור לניגון של פריקת עול רק צריך להאזין לניגון שמנגנים לפני החופה ולשים לב על ההבדל בין הצורה שהתזמורת מנגנת את הניגון לצורה שהאורחים שרים אותו בחוץ. ע”י שינויים קטנים הופכים את הניגון המכובד לניגון מבוזה שאינו ראוי לשמוע אפילו בחתונה חילונית, וכן נוהגים לעשות בכל השירים הישנים כדי להתאים אותם לסיגנון המודרני, ובזה מאבדים את כל התוכן הרוחני של השירים.
לכן חשוב מאד להקפיד להזמין תזמורת כשרה שמנגנים רק על פי התקנות האלה.
רשימת התזמורות הכשרות נשלחה לראשי הישיבות ואפשר לקבל את שמותם מהועד.

3. הכלים. יש לדעת שהגיטרה החשמלית נעשית במיוחד לנגינת מוסיקת “רוק” ואין לה מקום במוסיקה אחרת. אפשר לנגן אותה בעדינות, ויש כמה נגנים אברכים שעושים כן, אבל אלה שמשתדלים לנגן כמו חילונים מאבדים את כל הקדושה של החתונה ע”י נגינתם בכלי זה.
אותה בעיה קיימת עם הסאקסופון, המכונה לפני 80 שנה בשם “חליל השטן”. הכל תלוי במנגן. אפשר לנגן בו בכבוד, ואפשר גם להוציא ממנו קולות של פריצות. לכן עדיף לדרוש שינגנו בקלרינט במקום סאקסופון. [ויש לבעלי השמחה זכות תמיד לדרוש את הכלים שהם רוצים מכל תזמורת].
עוד דברים שצריכים להקפיד עליהם: שלא להגביר את הקולות הנמוכים (הבס) יותר מהרגיל, ואין להשתמש בקולות אלקטרונים מוזרים.

4. התופים. גם מערכת התופים נעשית במיוחד למוסיקה פראית, לכן צריכים להיזהר מאד מנגנים שאינם יודעים איך לנגן בכבוד הראוי לשמחה של מצוה. ויש לדעת שההגדרה של מוסיקת “רוק” היא מוסיקה שעושים את הקצב עיקר והניגון טפל. לכן אין להגביר את קולות התופים או שאר כלי הקשה יותר מכלי הנגינה, ובפרט בחתונות בירושלים צריכים להיזהר בזה שהשיר יהיה העיקר וקצב התופים יהיה טפל לזה.
וחשוב מאד לדעת שהמקום של התוף הוא רק בריקודים כמבואר במלבי”ם ישעיהו כ”ד.

5. הרעש. על פי עדות הרופאים, רעש מעל 90 דציבלים מזיק לאזניים ולבריאות. בעזרת ה’ נזכה להתפטר מבעיה זו בחתונות בקרוב כשכל אולם שמחות יהיה חייב לקבוע מד רעש שינתק את החשמל לתזמורת אם ינגנו מעל הגבול הזה. יש למדוד את עוצמת הרעש במקום שמגיעים הרוקדים הכי קרוב לרמקולים. בזמן שאין אפשרות למדוד את הרעש, יש לבעלי השמחה להזהיר את התזמורת שהווליום יהיה נקבע על פי דרישתם, ולהתנות שאם לא יורידו אותו כשידרשו מהם, הם יהיו פטורים מלשלם.

6. מומלץ לחתום חוזה עם התזמורת שישמעו להוראות בעלי השמחה בלבד, וכיון שבעלי השמחה טרודים בשמחתם, ואינם יכולים לשים לב על הנגינה, ראוי למנות אדם נאמן להשגיח על התזמורת במשך כל החתונה. אפשר לקבל חוזה לחתונות מהועד, וגם אפשר להזמין משגיח מחברי הועד. להדרכה בענינים האלה נא להתקשר למספר 03-6191973.

7. עוד נקודה חשובה היא מעמד הזמר בחתונה, שהיום הם משתדלים לחקות את אלילי הזמר בצורה שהם שרים, בין בתנועות הקול והגוף, ובין בדרך שמבטאים את המילים. ואם עושים כן, עדיף לבקש שינגנו בלי זמר. [כל התקנות האלה שייכים ביותר בנגינה בתוך בית המדרש בהכנסת ספר תורה ושמחת בית השואבה].

אסיפה של בעלי התזמורת הכשרים

אחרי שנעשו תקנות אלה, הוחלט להביא אותם לידיעת בעלי התזמורת הכשרים, לקבל את הסכמתם והתחייבותם בזה. בח’ אב נעשה אסיפה של בעלי תזמורת עם חברי הועד ועסקני ציבור. דברו שם דברים אחדים וברורים. כולם אמרו שהם יכולים לשמור על התקנות וגם רוצים לנגן בכשרות, אבל כיון שכעת הבחורים שומרים לעצמם את הזכות לבחור את התזמורת, אם הנגנים לא מנגנים הכל בסיגנון המודרני ולא משמיעים את כל השירים החדשים, יקצצו להם את פרנסתם. וזו הסיבה למה אנחנו צריכים לסבול בכל חתונה מנגינה רועשת ופרואה. בקשו הנגנים שנביא את הידיעה הזאת לראשי הישיבות, שרק אם הם יקפידו שהחתנים יזמינו תזמורת שמנגנת לפי התקנות יהיה אפשר לתקן את המצב.

החתן דומה לעבד

יש לשאול למה יש דרישה גדולה לדברים רעים? האם הדור הצעיר כל כך מקולקל עד שרוב החתנים מבקשים את זה?
התשובה היא שבאמת רוב החתנים לא רוצים דוקא לשמוע נגינה פראית, אבל הם מפחדים שמא ילעגו חבריהם עליהם אם הם עושים משהו שונה מאחרים. נמצא שהיום החתן דומה לעבד מפני הבושה מכמה חברים טפשים שקובעים איזה דברים הם חשובים ואיזה לא. ונמצא שכמה בחורים מקולקלים בכל ישיבה מטילים אימה על החתנים ועל התזמורות לנגן בדרך שהם אוהבים לשמוע, ולהכניס שירים של פריקת עול לתוך שמחה של מצוה, והשלטון שלהם כל כך חזק עד שאפילו בעלי השמחה אין להם רשות לדרוש מהתזמורת לנגן פחות ברעש ויותר בכבוד. שמעתי גם על מקרים שבעלי השמחה איימו על התזמורת שאם לא יורידו את הווליום, הם לא ישלמו להם, והשיבו שאפילו אם לא ישלמו כלום, לא כדאי להם למעט את הרעש, כי הם יפסידו מזה הרבה הזמנות.
זה המצב של רוב החתונות היום, שרוב האורחים סובלים מהנגינה, ואפילו אצל הבחורים ובחורות, ברור שאפילו אם רובם לא מבקשים שינגנו דוקא בכשרות כמו שצריך, עכ”פ לא נראה שהם יתנגדו לזה. רק מיעוט קטן רוצים להכריח את הרוב שהחתונה תהיה כמו מועודון ריקודים חילוני להציג את השירים של אלילי הזמר שלהם. [והרוצה לדעת מי הם יכול לראות אותם עומדים קרוב לנגנים ומשגיחים עליהם שינגנו את כל הלהיטים החדשים].

החיוב למחות

חייבים הציבור לדעת שאם הם רוצים לראות שינוי לטובה בחתונות – ובאמת יש עלינו חיוב לעשות כל מה שאפשר לשנות את זה, כי הדבר נוגע בחילול השם ממש – שצריכים למחות. אסור לנו להשאיר את הדבר לכמה יחידים למסור את נפשם בזה, או אפילו לראשי הישיבות לדרוש שינגנו בכבוד, (ובפרט שאינם נמצאים הרבה זמן בחתונות, וידוע שאפילו ראשי ישיבות שמקפידים מאד על הנגינה זוכים שמנגנים לפי רצונם רק בזמן שהם נמצאים שם), אלא יש חיוב על כל אחד לחזק את בעלי השמחה לדרוש נגינה מתאימה לשמחת חתן וכלה. אם כואב לך באזניים, אל תתבייש להתלונן לתזמורת ולבעל השמחה, ואם מנגנים שירים חילונים (או בצורה של חילונים) מצוה לצעוק “חילול השם!”. יש לדעת שאע”פ שיש תזמורות שלא יודעים לנגן כמו יהודים, רובם כן יודעים. יש כבר רשימה של 24 תזמורות שקיבלו את אישור הועד, וברגע שתהיה דרישה מהציבור, אז כולם יבקשו להתקבל ברשימה.

“מנהג” של החתנים

יש עוד נקודה חשובה שצריכים לטפל בה והיא מה שטוענים הבחורים שיש “מנהג” שהחתן בוחר את התזמורת. שאלתי הרבה רבנים וכולם אומרים לי שלא קיים שום מנהג כזה, וזה גם לא “זכות” לחתן לבחור תזמורת פראית אם זה מצער את הוריו וקרוביו. הזכות הגדולה שיכולים החתן וכלה לזכות בה היא לכבד את הוריהם כדי שהם יכולים ליהנות מהשמחה שלהם, ואין ספק שזו באמת זכות גדולה בזמן שיעשו קידוש השם וזה ישפיע גם על אחרים לעשות כן אח”כ.
וזה מה שכתב לי הגאון הגדול הרב שמואל הלוי ואזנר שליט”א: [בתשובות מודפסים בספר “דור שבן דוד בא”] “החתן יתן כבוד להורים, והם יזמינו מה שהוא ע”פ התורה והמצוה”.

שתיקה כהודאה

חשוב מאד לדעת שהפתרון להרבה פירצות שנפרצו לתוך הציבור החרדי הוא להראות לאלה שמכניסים אותם שאנחנו, החרדים לדבר ה’ לא רוצים אותם. אם לא מראים להם את ההתנגדות שלנו בפועל, אז הם עושים כל מה שרוצים.
העובר ברחוב בבני ברק ורואה מודעות לזמרים, ערבי שירה, סרטים, ושאר דברים פסולים שאין רוח חכמים נוח מהם יכול לחשוב שאנחנו כולנו ציבור של בעלי תאוה ופורקי עול ח”ו. הזלזול הנורא הזה שעושים חברות הפרסום מתרבה כל הזמן רק מפני שלא מוחים בזה.
ויש הרבה חברות חילוניות שחושבים שכל הציבור החרדי אוהב לשמוע מוסיקת “רוק” ומשתתפים עם מחטיאי הרבים שקוראים עצמם “חרדים” לעשות מבצעים של דיסקים וקלטות של זמרים שלא ראוי לשמוע אותם. רק אם יקבלו הרבה תלונות מהציבור יבינו החברות האלה שהם מרגיזים אותנו בדברים פסולים.

סימן למלכות גוססת

יש לדעת שיש חוקרי היסטוריה שסוברים שהתדרדרות המוסיקה באיזו אומה היא סימן מוקדם על נפילת והתדרדרותה של אותה אומה או מלכות. כך היה לפני נפילת מלכות מצרים ויוון העתיקים. ולפי זה, המוסיקה המודרנית, שהגיעה לשפלות שלא היתה בכל המוסיקה שבעולם, היא סיבה וסימן מובהק על מלכות גוססת. החוצפה של מלכות אדום נשמעת בתוך המוסיקה החצופה שלהם, ונעשה לכלי משחית בידים של היצר הרע להחריב את כל הדור. המנהיגים של המוסיקה “החסידית” הצליחו ללבוש את המוסיקה הזאת בלבוש חרדי, ולרמות את הציבור, שמכירים ברמאותם. וכבר הזעיקו כמה מחנכים שהמוסיקה הזאת גורמת להרבה צעירים לעזוב את היהדות. אנשים מכובדים לא מבקשים לשמוע שירים של פריקת עול. ואם יש דרישה דוקא למוסיקה של היצר הרע, מה נאמר על אלה שמבקשים את זה?

יותר מסוכן ממאכלות אסורות

אלה דברי הגאון הרב סענדר ארלנגר שליט”א על ההשפעה של המוסיקה הזאת:
“ובדור העני הזה קמו זמרים וניגונים העושים את ההיפך וחודרים פנימה בלב הצעירים ומשחיתים עמוק מאד כל נטיה פנימית לשורשים הקדושים, ומקשרים נפש האדם לשורשי הסט”א וטומאת ההפקרות אשר תוצאותיהן מי ישורנה, מפני שמחלה פנימית מחריבה והורסת הרבה יותר מכל דבר, ה’ ישמרנו, ואם מאכלות אסורות מטמטמים נפש האדם האוכל אותם והופכים אותו לשקץ כש”נ אל תשקצו את נפשותיכם, דעו לכם שניגון של פריקת עול חודר הרבה יותר עמוק ופוגם בנפש השכלית ומשמיד ניצוץ הקדושה החבוי בקרב האיש הישראלי, ואם ידענו על דורות שהחזיקו מעמד בתקופות קשות בכחם של ניגוני קודש, מה נאמר זה לעומת זה על דורות אחרונים שמסוכנים על קיום הכלל ישראל, וח”ו אל יתמהו הורים ששמעו זמירות השחתה אם יראו נפשות ילדיהם שוקעים בתהום פריקת עול, מפני שפנימיות שלהם מתגלה בבנים ובני בנים ואין שמירה ופיקוח על זה, בינו זאת אנשי דורנו ותתקנו המעוות בעוד מועד מפני שכל קיום פנימיות היר”ש ושמירת התורה תלויה בזאת.”

הצלחת “הועד לנגינה יהודית” תלויה בהתעוררות הציבור. יש לנו כבר תמיכה גדולה מהרבה רבנים גדולים וראשי ישיבות, אבל רק אם רוב הציבור יקחו את הדברים ברצינות ויקבלו על עצמם לעמוד על נפשם למען כבוד ה’ ית’ וכבוד התורה, ולמען הקיום הרוחני של הדור הבא, רק אז נוכל לבער את הרע מקרבינו.
החיוב מוטל על הורים, מחנכים ומחנכות להקפיד שלא לתת לילדים מקטנותם לשמוע או לשיר שירים וניגונים פסולים, ומי שלא יודע להבחין בין כשר לפסול ראוי להתייעץ עם מי שמבין בזה.
מי שרוצה הדרכה והסברה בעניני הנגינה בציבור החרדי אפשר להתקשר למספר 03-6191973.

Tags: , , , ,

Comments are closed.