אל תשמח ישראל אל גיל כעמים

הרב אפרים לופט
[חלק נדפס ביתד נאמן, י”ד שבט, תשס”ד]

“אנחנו לא צריכים שום חינוך!”……  זה השם המקורי של שיר “מגוייר” חדש של להקה האנגלית “פינק פלויד” שנכנס בזמן האחרון לחתונות חרדיות. זה רק דוגמה אחת של השירים של פריקת עול, בין של גוים ובין של חרדים שמבטלים את השמחה והקדושה שראויות להיות בשמחת חתן וכלה, והופכים אותה למסיבה של הוללות רח”ל.

למה יש ביקוש היום לשמוע דוקא מוסיקה פראית במקום לשמוע שירים יהודיים יפים ומכובדים? ואיזה הנאה מקבלים משירים כאלה?

הגאון הגדול רבי חיים שמואלביץ זצ”ל נותן תשובה לשאלות אלה בשיחה בפ’ פנחס תשל”ב. הוא שואל: איך היה אפשר שבני ישראל נצמדו לבעל פעור? הרי אין לך עבודה זרה מגונה ממנה, וכל המבזה את האליל שלהם היו משבחים אותו כמבואר בגמרא סנהדרין ס”ד, ע”א: מעשה בסבטא בן אלס וכו’ [שביזה אותה ביותר], היו משרתי ע”ז מקלסין אותו ואומרים – מעולם לא היה אדם שעבדה לזו בכך!” אומר הגר”ח שמואלביץ: “ונראה מזה, שלא היה ענין הע”ז בעצם התרזה לפניה אע”פ שהוא בזיון, אלא אדרבא עיקר עבודתה הוא במה שמבזין אותה, וסבטא בן אלס שביזה אותה ביותר הוא הוא שעבדה באופן מיוחד, ואותו קלסו עובדיה שמעולם לא היה אדם שהגיע לסוף ענינה של ע”ז זו, שכל כמה שמבזין אותה יותר עובדים אותה.

“וביאור הדברים הוא, שמהות ע”ז של פעור היה בפריצת כל הגדרים, שהרי אף עובדי ע”ז גדורים הם, וחייבים הם לכבד את אלילם ולעובדו, לעומת זאת עובדי בעל פעור אין להם שום גדרים, אף את אלילם ביזו עד לעפר, אין לדעתם שום ערך שחייבים לכבדו ולהעריכו, ויותר מכך המציאו אליל שכל עבודתו בביזויו, וכל כמה שמבזין אותו יותר, יותר עובדים את הע”ז בכך, וזה שקנח בחוטמו והגיע לשיא בזוי הע”ז הוא השיג השיא של ע”ז זו.

“ומובן היטב כח משיכתה של ע”ז זו, שהרי ענינה שהכל הפקר לאדם, ואינו גדור בשום גדר, וודאי שיש בזה כח משיכה גדול מאד, כמו שאנו רואים שאף בזמן הזה קיימת השקפת עולם כזו, ואף שביטלו יצרא דע”ז, הנה השקפה זו קיימת גם בימינו, ועוד מוסיפה כח, וכובשת לב צעירי האומות, לפרוץ כל גדרי עולם, אין שום איסור ואין שום מעצור למה שרוצים לעשות.” עכ”ל.

המוסיקה של בעל פעור

הדברים האלה נאמרו לפני שלשים שנה, וראינו מאז עוד התפשטות של השקפת שיטה זו אצל אומות העולם עד שהורידו את כל הגדרים של צניעות, דרך ארץ, חינוך ואמונה. הרבה תולים את ההתחלה של המרידה של דור הצעיר בהשפעת המוסיקה של פריקת עול שהתחילו לעשות לפני חמשים שנים שקוראים בשם “רוק”. ברור שאסור לנו להתקרב כלל לכל מי שיש לו שייכות לשיטה זו, אבל בדור הזה קמים בני בליעל מתוך הציבור שלנו לעשות אותו סוג מוסיקה שנעשית במיוחד כדי לעורר את היצר הרע ולגרום פריקת עול, ומעיזים לקרוא אותה בשם “המוסיקה החסידית”.

מרן ראש הישיבה זצ”ל כבר תפס את הרמאות שלהם בשנת תשל”ה ואמר ברבים: “אני שומע שיש ענין של “שירה חסידית”. אינני יודע אם זה כשר או לא, אבל דבר אחד אני משער – שבודאי אין לה שייכות לחסידות, ואינני יודע אם מתאים לבן ישיבה שתהיה לו הרגשה בזה.” [מתוך ספר מחשבת מוסר, ונדפס ביתד נאמן ביאהרצייט הראשון של מרן זצ”ל].

ויש לשאול – אין ספק שלא היה שומע מרן זצ”ל לשירים החדשים, ואם כן איך הוא תפס מיד שהדבר לא כשר? ויש לומר שהיה לו קשיא – הלא כבר קיימת שירה חסידית מאות שנים מאז תחילת החסידות; אם כן, מה זה המושג החדש הזה שהם קוראים “שירה חסידית”? אלא בודאי זה סימן שאין לדבר שייכות לחסידות, ורק משתמשים בשם היפה הזה כדי למכור את המוסיקה לציבור החרדי, היינו שלוקחים את המוסיקה הריקה של השפלים שבגוים, ומלבישים עליה מילים קדושות, ולזה קוראים מוסיקה “חסידית”. למה הדבר דומה? לקבוצה של כופרים שהקימו מדינה, ורוצים להראות את עצמם כאילו הם הנציגים של עם היהודי, ומשתמשים בסמלים יהודיים כגון המגן דוד והמנורה של בית המקדש וכו’, כדי לרמות יהודים תמימים בכל העולם לחשוב שיש להם שייכות ליהדות.

הועד לנגינה יהודית

כבר כתבתי באריכות על הנושא הזה במאמר “הקריבהו נא לפחתך” ביתד נאמן, במוסף חול המועד סוכות, והדברים עשו רושם גדול על כל הקוראים, והדבר נתקבל מאד ברצינות. כתבתי שם על הקמת הועד לנגינה יהודית ע”פ עצת וברכת גדולי ישראל שליט”א, והתקנות שנעשו כדי לשמור על כשרות הנגינה בכל שמחה של מצוה. קבלנו הרבה תגובות מהציבור בארץ ובחוץ לארץ, כולם חיוביות, וגם זכינו לקבל פניות מהרבה בעלי תזמורות שמסכימים ורוצים לנגן לפי תקנות הועד. כיום יש לנו רשימה של 50 תזמורות מכל הסוגים, ושלחנו את שמותם לישיבות. גם מתקשרים הרבה הורים וחתנים לבקש עצות על הזמנת תזמורת לחתונה שלהם כדי שיזכו לעשות שמחה יהודית כשרה בלי לשמוע שם נגינה ושירה רועשת ופראית.

כבר לפני עשר שנים ראו ראשי הישיבות צורך לשמור על טהרת הנגינה בחתונות, והתאספו כולם באולמי תמיר בירושלים בעשרת ימי תשובה, תשנ”ד לעשות תקנות בדבר זה. אבל לא זכינו לראות קיום להחלטות שנעשו אז, וזה מפני כמה סיבות: 1) לא היה מספיק פיקוח על הנגינה, כי חברי הועד היו כולם בירושלים ולא הגיעו לבדוק את התזמורות בבני ברק ושאר מקומות.  2) באותה אסיפה הזמינו את כל בעלי התזמורות, וכולם חתמו לשמור על התקנות, וידוע שהרבה מהם חתמו על מנת שלא לקיים.  3) לא הגדירו מספיק מה כשר ומה פסול, לכן הצליחו רק לבטל כמה שירים רעים כגון “ברוך הגבר”, והשיר של הניאו-נאצים “יידן”, אבל היצר הרע מצא עוד הרבה שירים יותר רעים להכניס אחרי כן, ומאז ראינו התדרדרות גדולה בשירים וגם בסיגנון הנגינה עד שהגיע המצב לחילול השם ממש בהרבה חתונות.

פיקוח הנגינה בחתונות

רבים שואלים “כבר עשו לפני עשר שנים ועד כזה, וגם חתמו אז הרבה ראשי ישיבות לשמור על הנגינה בשמחות, והדבר לא התקיים, ואיך אתם בטוחים שהועד החדש יצליח?”

קודם כל, יש לדעת שחברי הועד עובדים על הנושא הזה יותר משנתיים. אנחנו התייעצנו כבר עם הרבה אנשים שהיו באותה אסיפה, המארגנים, ראשי ישיבות וגם בעלי תזמורות. דברנו עם מומחים למוסיקה בארץ ובחוץ לארץ ועשינו הרבה מחקר בנושא הזה כדי להגדיר בדיוק איזה נקודות צריכים להיזהר מהם כדי לנגן בצורה המתאימה לשמחה יהודית. עשינו גם אסיפה של בעלי תזמורות יראי שמים לשמוע מהם איך אפשר להתגבר על כל הבעיות, וקיבלנו עצות והדרכה מראשי ישיבות ורבנים גדולים איך לשמור שהדבר יתקיים בעזרת ה’. [ולא שכחנו גם לדבר עם הרבה בחורי ישיבות לשמוע מהם מה הם רוצים ולמה, וחשוב לדעת שאנחנו משתדלים שלא להחמיר עליהם יותר מן הצורך].

הדבר הראשון שמצאנו הוא שיש הרבה נגנים ותזמורות שאין להם יראת שמים שלא איכפת להם אם מכניסים אוירה של פריקת עול לתוך השמחות שלנו. ויש מהם שגם מכניסים את זה בכח, נגד רצון בעלי השמחה. וכבר כתב הגר”נ קרליץ שליט”א על אנשים כאלה בב’ אייר תשס”ב, וזה לשונו:

“היות ותזמורת בשמחות הרי תכליתן להוסיף שמחה של מצוה ואם נותנים את התפקיד הזה בידי פורקי עול תורה התוצאה היא רחוקה מלהוסיף ולחזק את מצוות השמחה אלא ח”ו הפוך מזה. לכן חייבים לדקדק להזמין תזמורת רק שומרי מצוות בדקדוק ולהרחיק אנשים כאלה שלובשים כיפה רק כדי להכשיר את יצר הרע.”

והוסיף הגר”ש הלוי ואזנר שליט”א על זה: “דברים האלה אמתיים כי אנשים אלה גורמים מכשול – ומצוה לקיים שמחת חתן עם כשרי ישראל.”

לכן כדי לשמור שלא יכנס היצר הרע לתוך השמחות שלנו בלבוש חרדי, הוחלט לאשר רק תזמורות כשרות שיודעים לנגן בצורה יהודית כפי שמבואר בתקנות הועד. ובכל זאת עדיין יש צורך לפקח על נגינתם, כי הנגנים אמרו לנו שבהרבה ישיבות יש קבוצה קטנה – אבל חזקה – של בחורים חלשים שלוחצים עליהם הרבה לנגן את כל השירים המודרנים ובווליום בלתי נסבלת, וקשה מאד לעמוד נגד הלחץ שלהם. לזה יש צורך לפיקוח תדיר בכמה צורות – 1) על ידי חברי הועד בבני ברק ובירושלים שנכנסים לאולמי השמחות לעיתים קרובות.  2) החליטו ראשי הישיבות שכל ישיבה צריכה למנות מישהו אחראי להשגיח על הנגינה מתחילת החתונה עד סופה, (כי ידוע שאפילו בישיבות שראש הישיבה מקפיד מאד על כשרות הנגינה, שהרבה פעמים זוכים לשמוע נגינה מכובדת רק בזמן שהוא נמצא בחתונה, וברגע שהוא יוצא, מתחילים להשתולל). גם שלחנו לכל הנגנים שידעו שתלונות מראשי ישיבות או משגיחים ניקח מאד ברצינות, ויתכן שזה יפסול אותם מרשימת הועד.  3) יש גם אפשרות למי שרוצה להזמין משגיח מחברי הועד להשגיח על התזמורת.  4) אנחנו גם מבקשים מהאורחים שיש תלונות על איזה תזמורת שקיבלה את אישור הועד להתקשר אלינו מהאולם כדי שנשמע איך הם מנגנים. בדרך זה אפשר לפקח על החתונות מרחוק, וכיון שהנגנים יודעים את זה, יתכן שהם יפסיקו להשתולל ברגע שרואים מישהו אוחז פלאפון בכיוון הרמקולים. [אם אין לכם את מספר הטלפון של הועד, אפשר לדרוש את זה מבעל התזמורת – גם זה ישפיע עליו לנגן כמו בן אדם].

זכויות בעלי השמחה ליהנות משמחתם

התקנה הכי הפשוטה של תקנות הועד היא: “שמי שמשלם לתזמורת הוא זה שיש לו את הסמכות והאחראיות לקבוע איך ומה לנגן”. דבר זה כל כך פשוט שלכאורה לא היה צורך לכתוב את זה, אבל לצערינו הרב, אנחנו שומעים כל הזמן מעשים שהנגנים לא מסכימים לשמוע לבעלי השמחה. צריכים לזכור שהתקנות האלה נעשו לטובת כל הציבור ולא רק בשביל מי שיש לו בן באחת הישיבות שהחליטו לעמוד עליהם בכל החתונות שלהם. כל בעל שמחה יש לו זכות ליהנות מהנגינה בחתונת בניו, אפילו אם החתן בא מישיבה שלא יכולה לדרוש מתלמידיהם להזמין תזמורת כשרה. וצריכים להסביר לחתנים ולכלות שאם ההורים לא רוצים תזמורת שמנגנת בצורה של פורקי העול, יש מצוה דאורייתא לשמוע להם ולא לחברים קלי דעת. ובנוסף לכך יש עוד הרבה עבירות חמורות שעוברים עליהם בחתונות כאלה כגון: חילול השם, חוקות הגוים, ביזוי מצוה, ביזוי תלמידי חכמים, ביזיון כתבי הקודש, גזל, וגם עוברים ב”ונשמרתם מאד לנפשותיכם” כשמנגנים ברעש גדול.

גם מי שמזמין תזמורת שאין לה אישור הועד יש לו הזכות לדרוש מהם לנגן רק בצורה יהודית, ואם לא רוצים לשמוע שירים מודרנים, הזכות ביד בעלי השמחה לדרוש את זה. ואנחנו ממליצים במקרה כזה שיעשו חוזה עם התזמורת לפני כן כדי שישמעו להם, ולהודיע להם שאם עוברים הנגנים בתנאים, שלא יקבלו את כספם. [וצריכים לדעת שכשהדבר נוגע לכסף, אז אפילו התזמורות הפסולות ביותר יכולות לנגן בכבוד ובעדינות].

רבינו החפץ חיים זצ”ל כותב בספר אהבת חסד (חלק ג’, פרק ו’) שהצלחת החתן וכלה תלויה אם עושים חתונה בקדושה וטהרה. התכלית של מצות שמחת חתן וכלה היא לראות שיהיו בשמחה ביחד כל ימי חייהם, ולא רק בלילה אחד בלבד. לכן צריכים מאד להקפיד שתכנס אוירה של קדושה ע”י נגינה כשרה בחתונה כדי שתהיה שם שמחה רוחנית ולא גשמית [ושמחה גשמית אינה בכלל שמחה, אלא “כיף”] כדי להשרות את השכינה ביניהם. וכן כל מי שיכול להשפיע עליהם לעשות כן זוכה לקיים מצות שמחת חתן וכלה למהדרין מן המהדרין, כי אין ספק שיותר חשוב להביא להם שמחה בביתם תמיד מלתת להם שמחה מדומה באוירה של הוללות בלילה אחד.

יש שבועונים “חרדיים” שכתבו בנושא הזה, והם לוחמים בעד הזכויות של הבחורים החלשים, ומביאים את דעות ה”מומחים” שלהם: גדולי אלילי הזמר, ובעלי התזמורות הפסולות להעיד כמה שמחה הם נותנים להם בלילה אחד ותוקפים את הדעת תורה של גדולי הרבנים שליט”א שאומרים שהם עושים חילול השם בחתונות. האנשים האלה אינם יודעים איזה חורבן הם עושים לכל החתנים וכלות ולכל הנגררים אחרי המוסיקה החילונית.

תקנה או גזירה?

כמה בחורים שאלו אם אנחנו לא חושבים שכל הדברים האלה הם בגדר “גזירה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה”? ויש להשיב כמה תשובות לשאלה זו:

  1. לא נקרא דבר הזה בכלל גזירה אלא תקנה, כי לא אסרו כאן שום דבר שהוא מותר. דוגמה לגזירה היא מה שגזרו בירושלים לאסור נגינה בכלי שיר, אבל בנושא שלנו נעשו תקנות להדריך את הציבור לפרוש מדברים שהם באמת אסורים מפני החילול השם שבהם.
  2. גם אין ספק שרוב הציבור מרוצים בתקנות האלה, ואפילו בין הבחורים יש רק מיעוט קטן שמרגישים שהם מקופחים כשאנחנו רוצים להפוך את המסיבות של הוללות לחתונות יהודיות. [ישלח להם ה’ רפואה שלימה בתוך שאר חולי ישראל]. אם כן בודאי רוב הציבור רוצים שיעמדו התקנות.
  3. במקום שיש חילול השם אסור לנו לעשות פשרות עם הצר הרע, וחייבים כל ציבור החרדים לדבר ה’ לשמור שלא יעשו שום חילול השם בשום שמחה של מצוה. [ופשוט הוא שאם יש שם חילול השם ע”י הנגינה או דבר אחר שחייבים למחות בזה, ואין מצוה להשתתף בשמחה כזאת.]
  4. אנחנו לא מחייבים אף אחד לקבל את התקנות האלה. כל חתן שרוצה לעשות “חתונת דיסקו” הרשות בידו (אם ההורים מסכימים לזה). אבל הוא צריך לדעת שלא יגיע לשם ראש הישיבה או אחד מרמ”י הישיבה.

נגינה ברעש

הדבר שמפריע לכל הציבור ביותר הוא הרעש הנורא שעושים התזמורות. לפני כמעט שנתיים נעשה חוק לחייב אולמי שמחות להתקין “מד רעש, המודד את עצמת הרעש במקום, המתריע על מפלס רעש העולה על מפלס הרעש שקבע השר לאיכות הסביבה, …. והמביא לניתוק זרם החשמל למערכת ההגברה באולם או בגן האירועים לאחר פרק זמן של התרעה שקבע השר לאיכות הסביבה.” (חוק רישוי עסקים, תיקון מס’ 18, התשס”ב, מ”ספר החוקים” מס’ 1833).

יש אולם חרדי באנגליה שכבר התקינו מכשיר כזה, ובעל האולם אומר שהדבר זכה להצלחה גדולה. אנחנו מחפשים דרך להכניס את המכשיר באולמות שלנו בלי להמתין עוד כמה שנים עד שהממשלה תחייב את האולמות לשמור על החוק שלהם. אנחנו מבקשים את עזרת הציבור ללחוץ על בעלי האולמות להתקין מיד מד רעש, כי הדבר נוגע לחילול השם וגם לבריאות כל האורחים כמו שכתב לי רופא חרדי חשוב מבני ברק, ד”ר חנוך מנקס:

י”ב מנחם אב תשס”א

תעודת רופא (עבור הרבנים, גדולי ישראל)

הנושא: נזקי רעש

אני מכיר היטב את הנושא כרופא וכמי שהתעסק איתו במיוחד בתקופת שרותי כרופא בחיל הים.

כשמדובר ברעש בינוני כמו למשל עבודה במוסך, מתחילים להיגרם נזקים קבועים – שיפורטו להלן – בחשיפה לרעש כבר בתקופה של כ-6 חודשים (אם לא מרכיבים אוזניות). כשמדובר ברעש חזק יותר, תקופת הזמן הגורמת לנזק, מתקצרת כמובן, אם החשיפה היא לרעש עז (רעש סביבות 100 דציבל – מדד לרעש – ומעלה) מופיע נזק כבר בזמן חשיפה של כשעה והוא נעלם בד”כ לאחר מספר שעות. אם החשיפה חוזרת על עצמה, נגרם נזק קבוע וחמור לאחר כמה פעמים בלבד! הדבר תלוי ברגישות עצב השמיעה של כל אחד.

הרעש הבוקע היום מתזמורת בחתונות עובר בהרבה את 100 הדציבל בעיקר כשנמצאים סמוך לכלי הנגינה (וכולם נמצאים סמוך בשל מעגל הרוקדים). הבטוי לנזק הקבוע מתחיל בתקופה של בין כמה חודשים לכמה שנים. סיבתו הוא נזק לא הפיך לעצב השמיעה. הסימפטומים הם: א. חרשות במידה בינונית לפחות בשתי האוזניים לרוב הנחשפים. ב. טיניטוס, הוא הרעש הפנימי בראש – צלצול תמידי, המטריף את הדעת והמופיע אצל אמנם המיעוט אך מיעוט המצוי. אין לרפואה שום תרופה לסבל זה. (את הסבל של החרשות פותרים חלקית, מכשירי השמיעה). נזק שלישי הוא של מיעוטם והוא כולל הפרעות נפשיות כתוצאה ישירה מהרעש או דרך הטיניטוס המתמיד. שתי קבוצות רגישות במיוחד – הילדים והצעירים בהם נגרמת פגיעה בהתפתחות, ובאוכלוסייה של חולים כמו חולי לב שעבורם ההשלכות הן עוד יותר משמעותיות.

בכבוד רב,

ד”ר חנוך מנקס

קרדיולוג

מכון הלב בלינסון.

לענין מה לעשות עד שנזכה לראות את המד רעש באולמות, יש לבעלי השמחה והאורחים להזהיר את הנגנים שלא לזלזל בנו ולשמור שהגברת המוסיקה תהיה מתאימה לשמחה של מצוה ולא בעוצמה שעושים המשוגעים בדיסקוטק חילוני.

שכורה ולא מיין

יש לרוב המבוגרים תמיה גדולה למה צריכים הצעירים לשמוע את כל השירים המודרנים, שאינם בכלל יפים ביחס לכל השירים הישנים. [ואם יאמרו לכם שלדעתם השירים החדשים הם יותר יפים, –  אם כן למה אחרי מספר חודשים כבר עוזבים אותם וזורקים אותם בפח עם כל השירים החד-פעמיים המודרנים].  הגאון הרב מתתיהו סולומון שליט”א משגיח של ישיבת לייקווד באמריקה מבאר את הענין הזה בספרו “מתנת חיים” (עמוד ק”פ-קפ”א): “צריכים אנו לעמוד ולדון על חידוש זה שנתחדש בעולם שהניגונים והפצתם נעשה כסם המשכר ומאבד את כל הדעת, וממש כמו בשכרות היין נעשה מחיצה בין השכל ושאר כוחות הגוף כי רוב מחברי השירים בזמנינו כל כוונתם לעשות חיל ולפתות את שומעיהם למשוך את לבם ולתפוס את מוחם ולמלא כל עולמם בקולות שלהם, ובכל מיני הסתה הם יוצרים כמיהת העם למין הזמר שלהם כדי שישתו הקהל בצמא את שיריהם עד כדי שכרות ממש – שכורה ולא מיין – ונעשה הפצת השירים בעולם ע”י המכשירים למיניהם כמגיפה המתפשטת ועד כותלי בית המדרש הגיעה!

“וזה ודאי סכנה גדולה היא לבני תורה אשר צריכים לברוח ממנה כבורח מן האש, כי אף שיש הרבה טובה בשירה וזמרה במקומה הראוי ובמידה מספקת, אבל מהשמיעה הבלתי מוגבלת מתבלבל המוח לגמרי וממש בכל עת ובכל שעה מצלצלים הקולות באזניו, והרבה פעמים מזמרים גם בפיו. וכמובן לאומות העולם אין בזה רעה, אבל לאיש ישראל הזקוק ללמוד תורה בדעה צלולה ובשכל צח כמה גדול הקלקול כאשר תמיד חוזר במוחו קול שירה וזמרה, אי אפשר לשער מה נורא ההיזק בזה, ומה גם כשעומד להתפלל בכונת הלב ומוצא עצמו טרוד ונתפס בפח של קולות נעימים שאינם נותנים לו מנוחה כאשר אנו רואים בחוש”. עכ”ל.

כמו שאי אפשר לשכנע את השיכור להפסיק להשתכר, כמו כן יש הרבה צעירים שלא יקבלו שום דבר נגד הזמרים המודרנים והשירים שלהם. לצערינו הרב הרבה צעירים מתייחסים לזמרים החרדים בדיוק כמו החילונים, ולא לחינם מכנים אותם בשם “אלילי הזמר” כי עושים מהם עבודה זרה ממש. אפילו בזמן שאותם זמרים עושים חילול השם להופיע בערבי שירה נגד דעת תורה של כל גדולי הדור, זה לא מוריד כלל את המעמד שלהם בעיני הדור הצעיר. ההשפעה הבא מהתנהגות כזו היא חמורה מאד, וביותר אם הזמר הוא אברך כולל. ומה חושבים הילדים כשרואים שהאליל שלהם מעיז למרוד נגד כל גדולי הדור? – שלא צריכים לשמוע לרבנים, רחמנא ליצלן!

כבר קיבלתי בזיונות מבחורים שכועסים עלי שהעזתי לגנות את האלילים שלהם. ויותר מזה, הם לא מוכנים לקבל את דברי גדולי הרבנים שליט”א שמדברים נגד הזמרים והשירים הרעים שלהם, ואומרים “מי צריך לשאול את הרבנים איזה שירים מותר לשמוע? ומה מבינים הרבנים האלה במוסיקה?” אבל מי ראוי לשאול אם לא גדולי תורה? האם יש לנו לקבוע את ההשקפות שלנו על פי הדעות של שדרני הרדיו המתחפשים לחרדים???  לזה צריכים לשמוע לדברי מרן החזון איש זצ”ל שכתב באיגרת חלק ג’ סימן צ”ב:

“השיטה לעשות את התורה לחלקים שונים: הוראה באיסור והיתר, חלק אחד, והוראה בשוק החיים, חלק שני – להיות נכנעים להוראות חכמי הדור בחלק הראשון ולהשאיר לחופש בחירתם בחלק השני – היא השיטה הישנה של המינים בירידת היהדות באשכנז אשר הדיחו עם ישראל, עד שנתערבו בגוים ולא נשאר מהם לפליטה”.

הבעיה היא חמורה מאד, וחייבים לדעת שהאלילות הזאת מתחילה בגיל צעיר – כמה שנים לפני בר מצוה.  וחייבים ההורים והמחנכים לשמור את הילדים מכל המזיקים האלה, ולא לתת להם לשמוע לכל השירים של פורקי העול, כי ברגע שהם נמכרים לעבודת האלילים ונצמדים למוסיקה של בעל פעור, קשה מאד להפרידם מזה.

“שירו לה’ ” או “שירו להם”

ולענין מה ראוי לשיר ע”פ דעת תורה, זה לשון רבינו האי גאון ז”ל : “הכין חזינא, כי מנהג כל ישראל בבתי משתאות סתם, וכל שכן בית חתן וכלה שמשמחין בקולות של שמחה ואומרין דברי שירות ותושבחות לפני הקב”ה, וזוכרין אותותיו וחסדיו עם ישראל מקודם, וקיווי גלוי מלכותו והבטחותיו הטובות ובשורות נחמות שבישרו הנביאים את ישראל, ופיוטין הרבה על אלו הדרכים וכיוצא בהם בקול נגינות ובבתי חתנים וכלות שמחות וזכר חופות וברכות להצליחם ולהכשירם, ואין אדם בעולם בישראל נמנע מכל אלה.” עכ”ל.

כשעושים חתונה, בדרך כלל, מתוך כל הטרדות והכנות שוכחים להזמין כמה אורחים. והיום יש הרבה ששוכחים להזמין את הקב”ה, כי אין ספק שהשכינה לא שורה במקום שמנגנים שירים של חוצפה ופריקת עול. ואפילו תזמורות כשרות מנגנות היום את כל הלהיטים החדשים של אלילי הזמר במקום לנגן שירות ותשבחות להקב”ה. ודבר זה מצוי ביותר בריקודים לאחר ברכת המזון, וקשה מאד לשלוט על הדבר אם לא אומרים להם מראש מה לנגן ומה לא לנגן.

כבר כתבתי במאמר “הקריבהו נא לפחתך” שבעלי התזמורות העידו שמי שקובע איזה שירים הם חשובים היום, וממילא מה מנגנים בחתונות הם השדרנים של הרדיו “הקודש” רח”ל. זה לא סוד שיש היום זמרים ושדרנים שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס – פשוטו כמשמעו, ויש צורך גדול לבטל את השפעתם על הדור הצעיר. יש שחושבים שיש איזה תועלת בערוצי הרדיו הדתיים כדי לקרב רחוקים, אבל לצערינו הרב יש מהם שעוסקים יותר בריחוק קרובים רח”ל, ויש להתרחק מזה מאד.

“אין טומאה נקנית בשינוי לקדושה”

וראוי להביא כאן את דברי הגאון הגדול רבי נסים קרליץ שליט”א שכתב באדר תשמ”ח:

לשון הרמב”ם “ולא היו עושים אותה ע”ה וכל מי שירצה אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנים ומשמחים במקדש בימי חג הסוכות, אבל כל העם כולן באים לראות ולשמוע”.

למדנו מזה שלראות ולשמוע שמחה של מצוה, היא לשמוע ולראות שמחת גדולי ישראל והחסידים והזקנים שהיא כולה קדושה, וזה משפיע רוח של קדושה שצריך לצאת משמחה של מצוה.

ומזה יש להתבונן עד כמה יש ליזהר מהיפך הדברים, דהיינו לראות ולשמוע ניגונים של רשעים ואפילו בשמחה של מצוה, אך צריך להקפיד שכל מעשה השמחה יהיה בדברים שמקורם בקדושה, ואפילו אם ישנו קצת הדברים או הניגונים, אין טומאה נקנית בשינוי לקדושה, ושומר נפשו ירחק מזה.

ועל בעלי השמחות לבקש ולהתנות עם המנגנים שיהיו רק שירים וניגונים שיסודם רק בקדושה ולא ח”ו בהיפך.

ויהי רצון שנזכה במהרה לשמחת עולם בבנין ביהמ”ק,

ניסים קרליץ.

והוסיף הגאון הגדול רבי שמואל הלוי ואזנר שליט”א:

דברים נמרצים האלה שכתבם ידנ”פ הגר”נ קרליץ שליט”א, דברים של טעם והלכה הם וכבר צווחו ע”ז גאוני צדיקי קדמאי מצוה לעמוד בפרץ ולתקן – ובזכות זה נזכה לשמחת עולם שעל ראשינו ונסו יגון ואנחה.

ע”ז בעה”ח מצפה לרחמי ה’

שמואל הלוי ואזנר, רב אב”ד ור”מ זכרון מאיר בני ברק.

ההצלחה של הועד לנגינה יהודית לשמור על טהרת הנגינה בשמחות תלויה עכשיו בהשתתפות הציבור. ראשי הישיבות עושים כל מה שאפשר כדי לשלוט על הדברים, אבל צריכים גם את תמיכת הציבור ובעלי השמחה כדי להראות לבחורים הנחשלים שהם באמת מיעוט קטן, ואין להם רשות להכניס את היצר הרע לתוך השמחות שלנו. אסור לנו להסכים להכניס את הקולות של הרחוב החילוני לתוך השמחות שלנו, וחשוב מאד שכל אורח יזכור שלא מזמינים אותו כדי לסבול כמה שעות בחתונה. אם האוכל היה מקולקל, אין ספק שבעל האולם היה מקבל הרבה תלונות, וכל שכן אם היה איזה ספק בכשרות האוכל. ולמה לא עושים מחאה בזמן שהתזמורת מקלקלת את כל השמחה ומנגנת דברים שאינם כשרים? אם כואב לכם באזניים תגידו לבעל התזמורת. אם הם מנגנים כמו דיסקוטק, תעזרו לבעל השמחה לטפל בזה.

ויהי רצון שנזכה להחזיר את הקדושה לשמחות ולקדש שם שמים.

לעצות והדרכה בנושא הנגינה בציבור החרדי, ניתן להתקשר לטל’ 03-6191973.


בס”ד
כסלו, תשס”ד

אל תשמח ישראל אל גיל כעמים

חתונה יהודית היא שמחה של מצוה, וצריכים להיזהר בכל השמחות שלנו שלא לחקות את הגוים לעשות שמחה של הוללות וקלות ראש ע”י מוסיקה פראית ורועשת שנעשית דוקא לעורר את היצר הרע, ופשוט שאסור לנו להשמיע את הקולות האלה בשום שמחה יהודית.

בזמנינו הכניסו לצערינו הרבה תזמורות את צלילי הרחוב החילוני לתוך החתונות החרדיות, וביותר שמשמיעים היום שירים של הגוים והחילונים. ובנוסף לזה, גם מנגנים את כל השירים הכשרים בסיגנון המודרני שכולו חוצפה ופריקת עול, רח”ל.

לכן מצוה על כל מי שחס על כבוד שמים להזמין תזמורת כשרה שיכולה לנגן בכבוד הראוי לשמחה של מצוה. וכיון שרוב הציבור לא מבינים מה כשר ומה פסול, החליטו גדולי הרבנים שליט”א להקים ועד להשגיח על הדבר הזה ולהדריך את הנגנים והציבור כדי שנזכה לשמור על טהרת הנגינה בחתונות ושאר שמחות.

התקנות הכתובים למטה נעשו בהסכמת הרבנים שליט”א, תוך התייעצות עם מומחי נגינה חרדים.

1. תוכן השירים. אין לנגן שירים של גוים וחילונים אפילו עם מילים של קודש. וכמו כן אין לנגן שירים של פריקת עול, אפילו אם חוברו ע”י אנשים חרדים, כגון כל השירים שנעשו בסיגנון רחובי זול.

2. סיגנון הנגינה. צריך לנגן אפילו את הניגונים הישנים בסיגנון יהודי ובצורה מכובדת המתאימה למילים הקדושות, ולא לנגן כלל בסיגנון של פורקי העול.

3. הכלים. איכות הנגינה מושפעת ע”י כלי הנגינה שמנגנים בהם, ולצערינו נוהגים רוב התזמורות לנגן בכלים המיוחדים למוסיקה פראית, שאין להם מקום במוסיקה מכובדת. וראוי לנגן בכלים מכובדים, ולפחות להיזהר לנגן בהם בכבוד, היינו שלא לעוות את הקולות של גיטרה החשמלית, ולא להכניס מקצבים משונים ופראיים ע”י התופים.

4. התופים. חייבים להקפיד: 1) שהתופים יהיו תמיד טפלים לעיקר הניגון. 2) לא לנגן מקצבים פראים.

5. הרעש. אסור לנגן ברעש גדול מעל 90 דציבלים. וראוי לגעור בכל תזמורת שמנגנת ברעש.  גם ראוי לדרוש מהנגנים שלא ישתמשו באטמי אוזניים.

6. ראוי להדגיש שמי שמשלם לתזמורת הוא זה שיש לו את הסמכות והאחראיות לקבוע איך ומה לנגן, ואין לאף אחד לדרוש מהם לנגן משהו אחר בלי רשות בעלי השמחה.

רבני ורמ”י הישיבות הק’ הח”מ לא ישתתפו עוד בשמחות של בני ישיבתם בהם מנגנות תזמורות שלא יקבלו על עצמם לנהוג ע”פ תקנות אלו בכל החתונות של בני הישיבות.

וע”ז באנו על החתום

ישיבת אור ישראל              ישיבת ארחות תורה                   ישיבת אמרי צבי                   ישיבת באר התורה

יגאל רוזן                         ברוך דב דיסקין                       אהרן דב פרוינד                      גבריאל יוסף לוי

ישיבת באר יהודה                ישיבת באר יעקב                     ישיבת בית מאיר             ישיבת בית מדרש עליון

אליהו טופיק                    דוד יצחק שפירא                        צבי רוטברג                     ירחמיאל  אונגרישר

ישיבות בית מתתיהו ומאור יצחק     ישיבת ברכת אפרים      ישיבת ברכת יצחק       ישיבת גרודנא (אשדוד)

ברוך וייסבקר                           בצלאל פנחסי            אבינעם פוסטבסקי         דוב צבי קרלנשטיין

ישיבת גרודנא (באר יעקב)        ישיבת דעת חכמה (ירוחם)           ישיבת היכל התורה            ישיבת הנגב

צבי דרבקין    יצחק הקר                 ברוך דב בן שלום                      צבי קושלבסקי               יששכר מאיר

ישיבת חכמת שלמה           ישיבת יד אהרן     ישיבת כנסת חזקיהו       ישיבת כנסת יצחק, חדרה יהושע נויבירט,  דניאל וולפסון    יהושע אייכנשטיין           דוד יצחק מן                        יהושע ארנברג

ישיבת  כנסת  יחזקאל, אלעד            ישיבת כנסת ישראל – סלבודקה                  ישיבת לייקווד – ירושלים

ברוך מרדכי אטינגר      ברוך רוזנברג, עמרם זקס, דוב לנדו, משה הלל הירש    יעקב אליעזר שוורצמן

ישיבת מאור התורה               ישיבת מאור התלמוד             ישיבת נחלת הלוים             ישיבת קהלות יעקב

אברהם סלים                      אברהם י. הכהן קוק               ישראל מאיר ווייס                   חיים קלופט

ישיבת קול יעקב               ישיבת קמניץ                      ישיבת קרית מלך                        ישיבת תושיה, תפרח

יהודה עדס                       יצחק שיינר                         שלמה קניבסקי                                אביעזר פילץ

לעצות והדרכה בכל עניני הנגינה בשמחות נא להתקשר לועד לנגינה יהודית,  03-6191973.

Tags: , , , , , , , , , , , , , , , , ,

Comments are closed.