דברי הרבנים: הרב ויינטראוב, הרב נסים קרליץ, הרב ברעוודה

בס”ד

דברי הגאון ר’ ישראל אלי’ה ויינטרויב שליט”א
שנאמרו בבית מדרש גבוה בלייקווד באמריקה ח’ חשוון תשנ”ה.

יש לנו קבלה מהגר”ח מוולאז’ין זצ”ל. המעשה היה בוולאז’ין מיד לאחר התפלה, ופתאום בכה ר’ חיים בדמעות שליש בלי איזה סיבה או איזה ענין בישיבה לעורר משהו מיוחד, ולאחר זמן הפסיק, ואח”כ המשיך לבכות בדמעות שליש. והתלמידים שעמדו שם ראו בזה דבר מוזר שהיה בוכה, ועוד שבכה, פסק, ובכה. הם שלחו אחד מהתלמידים לשאול אותו – “ילמדנו רבינו” (הרי כל תנועה של אדם גדול כולו לימוד, שימושה של תורה גדולה מלימודה) והשיב שבפעם הראשונה ראה איך שהתורה תהיה נעקרת מאירופה לצד השני של העולם לחלק השפל ביותר של כדור הארץ, ועל זה בכה איך שהכל יהיה נעקר. ואח”כ הפסיק והתבונן מה יהיה עם הירידה להחלק השני של כדור הארץ, ועל זה בכה ואמר “הלואי שהם ידעו איך לשמור בטהרה כמו שאנו שמרנו פה על הטהרה!” זה המעשה המקובל. ואומרים על הגאון ר’ חיים עוזר זצ”ל בשעת פריצת מלחמת העולם השניה שאמר שהוא מרגיש שהחלק הראשון של בכיית ר’ חיים מתקיים. וכן היה, שנעקר לגמרי.

רבותי, אנחנו אוחזים בחלק השני של הבכיה – בכיה של אולי – אולי לא ישמרו כצורתה כדבעי, זו בכיה אחרת לגמרי. בוודאי פה כל הלימוד בסדר וכולו קודש, אבל לפעמים נמצא מצב שבין האדם ותורתו נתרחבה המחיצה המפסקת, – הוא עוד לא נעשה ל”בן תורה”, הוא לומד, אבל התורה לא נעשית כחלק של מחשבתו או לחלק של לבו, ואינה קובעת את כיוון החיים שלו, והיא נחשבת רק לפרט אחד של החיים שלו. ועדיין לא נעשה לבן תורה אמיתי.

מפרשים בעלי העבודה את הפסוק “ולא יראה בך ערות דבר” – שלא ימצא דבר זר בתוך לבו של אדם. יש מציאות שיהא דבר החוצץ בתוך לבו, ואז יש חשש גדול שהתורה לא תהיה נשמרת כהלכתה – שכיוון הלב וכיוון התורה הם שני כיוונים הפוכים לגמרי!

הבן תורה, חוץ ממה שזוכה להיות מיושבי אהלי תורה – שזה בכלל לא דבר פשוט ומי יודע עד היכן הדברים מגיעים בזכות כזו והוא צריך להיות מלא הודאה להשי”ת על זה, אבל הבן תורה גם מחוייב בשמירת התורה, שצריך לשמרה כצורתה.


נביא כאן נקודה אחת למעשה – אף שהיא קצת חריפה בשביל הצבור.

בגמרא חגיגה דף ט”ו: חוקרים חקירה עמוקה. אלישע בן אבויה היה מן האריות שבחבורה בדורו, ואולי מארבעה הגדולים, ארי שבחבורה מגדולי ישראל – עד כדי כך – עצם הדבר של מדריגת התנאים אין לנו מושג מה זה! ולבסוף יצא לתרבות רעה. ושואלים בגמרא איך הגיע לקיצוניות כזו? יש דעה בגמרא ש”זמר יווני לא פסק מפומיה”. בוודאי הוא לא היה שר את המילים היוונים, אבל זמר יווני היה, ותורה וזמר יווני לא הולכים ביחד!

יש דבר אחד שמוצאים במדינה הזו שלא נמצא כל כך בארץ ישראל – אפשר שהדבר משומר שם יותר טוב. החיים בארץ ישראל הם יותר קשים בגשמיות וברוחניות. החיים שם הם בבחינת “בזיעת אפך”.  יש גם מעלה בזה להיות “בזיעת אפך”, כי אז מעריכים את הדברים יותר. אבל דבר שבא בקלות הוא דבר זול, ומה שהוא זול אינו מרגיש כל כך את הערך האמיתי של הדבר. שפע חיים וחומריות הם ברכה מצד אחד. אין צורך להיות כ”כ טרוד מן הפרנסה כיון שיש שפע גדול, ולאידך גיסא יש בזה בחינת “בקלות” – זה דבר אחר לגמרי. זה בא מהשפעת האוירה שבמדינה הזאת. הכל בא בקלות, ומה שהוא יותר קל הוא יותר טוב, יותר מסודר מהכל, ולמה צריכים לעשות הכל “בזיעת אפך”? וממילא נמצאים הרבה דברים שלא היו צריכים להיות אפשר אם לא היו אוחזים בהשקפה כזאת, וזהו החורבן.

מה שלקחו עיקר של הי”ג עיקרים ועשו אותו לזולל – זולל ממש, בפני עם ועדה! לא היה אפשר להיות דבר כזה אם לא היה נמצא חסרון בעמוד התורה. אם עמוד התורה היה חזק, היינו בציבור של בני תורה, אם היתה התורה בהתרוממות לא היה אפשר לדבר כזה להכנס לציבור בשום אופן, והוא ההיפך של תורה לגמרי מן הקצה אל הקצה, ומה שהצליחו לעשות חורבן כזה הוא סימן שחסר בעמוד התורה. ומה הגורם לחולשה כזו? הוא המושג במדינה זו שהחיים הקלים יותר טובים – מה שבא בקלות הוא יותר טוב.

יש תשובה קצרה מרבינו האי גאון בשערי תשובה שלו. שאלו אותו שאלה קצרה והשיב בשורה אחת. שאלו אותו “מה נקרא צורבא מרבנן?” (בגמרא תענית דף ד’ נזכר “האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחא ליה” – מה נקרא “צורבא מרבנן”? אין בזה קשר למה שקוראים בעברית “צורב”). והשיב הרב האי גאון “צרבת השחין”. פירוש – שהתורה בוערת בקרבו, ושורפת כל הגשמיות אשר בתוכו. הגשמיות נעשית לציור של ה”טפל”, והעיקר הוא התורה. אבל רק תורה עם יגיעה, תורה של “בזיעת אפך”, יכולה להיות בוערת – בלי זה אינה בוערת.

אמרו בעלי העבודה על הפסוק “ויחן שם ישראל נגד ההר”, שכולם היו פונים לכיוון ההר. ואיזה חידוש יש בזה שהיו פונים אל ההר לקבל תורה? אבל אין החידוש בפניה להר אלא החידוש הוא שפנו את עצמם לגמרי מכל עניני העולם. זה לא הולך עם דבר אחר. מי שפונה לעניני העולם לא יכול לפנות אל ההר וא”א להיות שניהם ביחד – רק זה או זה. התורה מחייבת דוקא לימוד של “בזיעת אפך” – מסירות נפש של מיטב שנותיו כדי להיעשות לחפצא של תורה, להיות לדף של תורה, לישון עם תורה, ולאכול עם תורה, וכל מהותו היא רק תורה – זה עסק אחר לגמרי! רק בזה יהיה נחשב לבן תורה אמיתי.

אבל לחשוב שאפשר לרקוד בב’ חתונות, רבותי, זה אי אפשר – אי אפשר! דוגמא למה שאמרנו לעיל ממה שאמרו חז”ל בסנהדרין פרק שישי “כל המשתף שם שמים ודבר אחר” רח”ל – זה לא הולך, זה לא שייך! מה שנמצא כעת במדינה הזאת, (שבארץ ישראל כמעט התפטרנו מזה) הוא המושג של זמר יווני, ששנים מהמושחתים של הצבור שנזרקו מארץ ישראל, וחזרו לאמריקה עם סחורתם למכור להציבור. אחד מהם עשה רח”ל שיר על עיקרי העיקרים של הי”ג עיקרים. והשני לקח דוגמאות מזה לעשות שיר ממצוות מחיית עמלק, ומהפכים אותם לג’אז רח”ל – כפשוטו! ומה נעשה ללבו של אדם כששומע מחיית עמלק כזה? הוא שומע “שתמחה את עמלק” זה “ג’אז”! האם שייך לקבל משהו טוב מזה? או ח”ו להיפך, שנפקע ממנו כל המושג של מחיית עמלק? או לשמוע “משיח” עם אותו צודרייטער ניגון (ניגון מטומטם) – האם אפשר שיתרוממו ההרגשים מזה? בזה הם ממיתים את הציבור, וצריכים לפרסמם בשמם – לאחד קוראים פריד ולשני קוראים וורדיגר!

מי שמכניס אותם לתוך ביתו חייב לדעת מה זה יגרום לתורתו. כעת הכל בסדר אבל מי יודע מה יולד יום. אלישע בן אבויה מהד’ גדולי החבורה לא פסק מפומיה זמר יווני, ונשתנה לגמרי, ובסוף יצא לתרבות רעה. צריכים לעקור את זה לגמרי מהבית – לעקור אותו ממש, ולא להניח מקום בבית לליכלוך הזה!

רבותי, כל הבא ליטהר מסייעין אותו. כשיהיה ביתו מוכשר לרוח של תורה, – לתורה שכולו שורף וכולו צורבא מרבנן, אז ממילא גם בני ביתו ירגישו ערך אחר להענין.

מעשה היה בווארשא בין שני המלחמות, שהיו מוכרים עיתונים חפשים, והיה בזה סכנה לציבור. והתקינו גדולי פולין להדפיס עיתון חרדי [ווארשא טאג בלאט]. והאדמו”ר מגור זצ”ל צוה לחסידיו לקנות אותו אבל לא לקרוא בזה. ואמר “אם בחור יקרא בעיתון, לא יכול ללמוד רמב”ם כצורתו”. הגם שעדיין יפרש את הרמב”ם עם סברות יפות, אבל ליישב לא יכול! כי הראש משתבש מבפנים.

לא כל דבר שהוא מתוק הוא “אמת”, שאמת קונים רק עם יגיעה, וליגיעה צריכים “ריינקייט” – טהרה פנימית. וכשמבער את הג’אז מתוך הבית אז יש תקוה.

(ניתן לקבל הקלטה של השיחה במלואה בטל. מס’ 03-6191973)


הרב ש.י. נסים קרליץ

רמת אהרן
רח’ ר’ מאיר 6, בני ברק

בס”ד, פורים תשמ”ח

לשון הרמב”ם “ולא היו עושים אותה ע”ה וכל מי שירצה אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנים ומשמחים במקדש בימי חג הסוכות, אבל כל העם כולן באים לראות ולשמוע”.

למדנו מזה שלראות ולשמוע שמחה של מצוה, היא לשמוע ולראות שמחת גדולי ישראל והחסידים והזקנים שהיא כולה קדושה, וזה משפיע רוח של קדושה שצריך לצאת משמחה של מצוה.

ומזה יש להתבונן עד כמה יש ליזהר מהיפך הדברים, דהיינו לראות ולשמוע ניגונים של רשעים ואפילו בשמחה של מצוה, אך צריך להקפיד שכל מעשה השמחה יהיה בדברים שמקורם בקדושה, ואפילו אם ישנו קצת הדברים או הניגונים, אין טומאה נקנית בשינוי לקדושה, ושומר נפשו ירחק מזה.

ועל בעלי השמחות לבקש ולהתנות עם המנגנים שיהיו רק שירים וניגונים שיסודם רק בקדושה ולא ח”ו בהיפך.

ויהי רצון שנזכה במהרה לשמחת עולם בבנין ביהמ”ק,

נסים קרליץ.

דברים נמרצים האלה שכתבם ידנ”פ הגר”נ קרליץ שליט”א, דברים של טעם והלכה הם וכבר צווחו ע”ז גאוני צדיקי קדמאי מצוה לעמוד בפרץ ולתקן – ובזכות זה נזכה לשמחת עולם שעל ראשינו ונסו יגון ואנחה.

ע”ז בעה”ח מצפה לרחמי ה’,

שמואל הלוי ואזנר, רב אב”ד ור”מ זכרון מאיר בני ברק.

גם אני מסכים לכל הנ”ל,

חיים פנחס שיינברג.


בס”ד

מדברי הגאון ר’ שלמה ברעוודה שליט”א
במוצ”ש חוה”מ סוכות י”ח תשרי תשנ”ד בבני ברק

בעוונותינו הרבים בדורינו זה הגענו לשפל כזה שבמקום שכפי זכרוני לפני ארבעים שנה עוד היו קיימים גדולים בישראל שלמים בידיעת התורה, בפסק הלכה, בעצה נכונה לכל יחיד ויחיד, ובעניני הכלל, וביראת שמים, ובהתרחקות מכל הפוליטיקה המסריחה ר”ל. היום כמעט – כמעט שלא נשארו כאלה, כמעט שאין אל מי לפנות לעצה ישרה, טהורה ונכונה – כמעט. אז כמובן במצב כזה בני אדם מסתובבים בעולם [אני מדבר ביהדות החרדית] כמעט בלי רועה, בלי מנהיג, איש הישר בעיניו נוטה לעשות. (ישר בעיניו – אוי ואבוי!!!) במצב כזה השטן ר”ל מאד מתחזק לטמא כל הקדוש אצלינו, להחשיך כל אור אצלינו, לקלקל כל ישרות שיש בידינו. וזה כמה חדשים תופעה חדשה בקרב עמינו בני ישראל, שרוצים להפוך את שמחות יו”ט, שכמובן יהודים שרים ביו”ט, אבל באים בני אדם להפוך את הזמרה הזאת לחיקוי החילונים.

החילונים בזמן האחרון, ידוע לכם, מביאים זמרים שחצנים, מנוולים מכל פינות העולם החשוך, ועושים כל מיני קונצרטים ובאים המוני הנוער הבהמי, וכל עבירה חמורה שאפשר לעבור עליה בלילה אחד עוברים עליה, כולם ברבים, בליווי זמרה, וזה ידוע. אז השטן אומר: למה כתוב רק “נהיה ככל הגויים בית ישראל”? צריכים פסוק חדש – “נהיה ככל החילונים בית ישראל!” אז גם אצלנו מביאים זמרים, רק הזמרים האלה עוד לא הורידו את הזקנים שהדביקו על פניהם בפורים, אז נראים כחרדים לכל דבר. הקלקול היוצא מזה, יודע כל אחד בתוך תוך ליבו. אזי לא צריך להסביר שום דבר. רק באתי בתוך הקדמה לחזק את המחוזקים.

אין לי שום פחד מבעלי הזקנים האלה, יש להם רמקול,  גם יש לי רמקול. האמת אתי. השקר איתם. השקר מלפף אותם! השקר יוריד אותם לבאר שחת, ולא יעלו משמה לעולם ועד! במקום המן הרשע, הם קמו בימינו לטמא את השבת ואם הימים הטובים שיש לנו – ממש מטמאים אותנו! וכל העבירות היוצאות מהפעולות שלהם, שמביאים המונים יחד, זכרים ונקבות. אחד פעם התפאר שהוא החליט בקונצרט הבא לעשות מחיצה – בקונצרט הבא – שמע מינה שהיה עושה קונצרטים לתערובת ממש! זה מעין חטא העגל – התפרעות עם זקן של פורים. ולוקחים יו”ט של סוכות, זמן שמחתנו, והופכים אותו לאבל בשמים. צריך להתרחק מדברים כאלה בלי שום יוצא מן הכלל, כי להבחין בין הזמר הזה ובין הזמר ההוא, זה שהגיע כבר שיש שתי שערות על פניו, וזה שעדיין לא הגיע, והשלישי והרביעי, להבחין מי הוא מסית ומדיח מאה אחוז ומי רק מדיח תשעים אחוז או שמונים אחוז, צריך להיות כהן הבקי במראות נגעים ממש להבחין ביניהם. ואין אתנו כעת אדם כזה.

מי שיתרחק, מי שירחיק את כל בני ביתו וילמד לבניו ולבנותיו להתפאר בזה שאין אנחנו מתקרבים לטומאה הזאת, ולהסתכל על אלה שמתקרבים לדברים כאלה, שהם כמו מסכנים מאד, עמי הארץ שאינם יודעים להבחין בין ימינם לשמאלם, בין קידוש השם לבין חילול השם, בין שמחת יו”ט ובין אבל יום טוב ר”ל – צריכים ככה להסתכל עליהם – מסכנים מאד! אבל ליכא עניותא כעניותא דאורייתא. אומר הזוהר הקדוש. אין עני אלא בדעה, למה? כי כל עני גשמי בעולם, אפשר להקל על מצבו – נותנים לו כמה שקלים, נותנים לו מזון, נותנים לו קורת גג. עני זה כבר יש לו את כל צרכיו, אבל עני בתורה, עני בדעת – הוא מסכן – מדברים אתו: “אל תלך לטמאים האלה!” מה זה טמאים? – אדם עם זקן, זמר עם זמירות של יו”ט. יש לו קול כזה יפה ודומה לעגל הזהב כשהוא היה שר. מה יכול להיות יותר קדוש מזה? ככה צריכים להסתכל עליהם.

צריכים להתפלל שהקב”ה ישמור ויציל את כולנו מלהתערב בדברים כאלה. הבא לטמא פותחין לו, חשבנו לפני שנה שכבר התפטרנו מהמצורעים והזבים האלה. הם עוד חוזרים עוד בימים קדושים כאלה כמה ימים אחר יוה”כ, המבין יבין. השומע ישמע, וכל השומע מתברך מן השמים.

(מתוך ספר “דור שבן דוד בא”)

Tags: , ,

Comments are closed.