פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים – הִתְקַדְּשׁוּת בַּאֲכִילָה

דף מתוך סדרת הספרים שעומדת לצאת אי”ה בקרוב

גליון פרשת אחרי מות קדושים תש”ע   [מותר לצלם לזיכוי הרבים]

פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים – הִתְקַדְּשׁוּת בַּאֲכִילָה

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (חולין קג:) מַחֲלֹקֶת בֵּין ר’ יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ בְּגֶדֶר אֲכִילָה, לְר’ יוֹחָנָן הֲנָאַת גְּרוֹנוֹ חֲשִׁיב אֲכִילָה, וְאִם אָדָם אָכַל חֲצִי זַיִת אִסּוּר, וֶהֱקִיאוֹ, וְחָזַר וַאֲכָלוֹ לְאַחַר שֶׁהֱקִיאוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁבְּמֵעָיו לֹא הָיָה זַיִת שָׁלֵם שֶׁל אִסּוּר, כֵּיוָן שֶׁגְּרוֹנוֹ נֶהֱנָה מִזַּיִת שָׁלֵם הוּא חַיָּב, וְיוֹצֵא לְפִי זֶה שֶׁגַּם בַּאֲכִילַת מִצְוָה כְּגוֹן אִם יֹאכַל חֲצִי זַיִת מַצָּה וְיָקִיאוֹ, וְיַחֲזֹר לְאָכְלוֹ, יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, דִּגְרוֹנוֹ נֶהֱנָה מִזַּיִת מַצָּה, וְרֵישׁ לָקִישׁ סוֹבֵר שֶׁהֲנָאַת מֵעָיו חֲשִׁיב אֲכִילָה, וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה כַּזַּיִת בְּמֵעָיו כְּדֵי לְהַחְשִׁיבוֹ אֲכִילָה.

וְשָׁמַעְתִּי

קוּשְׁיָא בְּשֵׁם הָרה”ג ר’ אָשֵׁר וַיְיס שְׁלִיטָ”א מַדּוּעַ ר’ יוֹחָנָן אוֹמֵר הֲנָאַת גְּרוֹנוֹ, צָרִיךְ לוֹמַר הֲנָאַת פִּיו, אוֹ חִכּוֹ, דְּהַהֲנָאָה הִיא בַּחֵיךְ שֶׁנִּמְצָא בַּפֶּה, וּמַדּוּעַ אָמַר הֲנָאַת גְּרוֹנוֹ.

נִרְאֶה

לְבָאֵר עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתוּב בַּ’תַּנְיָא’ (פל”ז וכן אגה”ק כ”ו) שֶׁהָאֹפֶן שֶׁבּוֹ הָאָדָם מְתַקֵּן אֶת הָאֲכִילָה וּמַעֲלֶה אֶת הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבָּהּ לַה’, הִיא עַל יְדֵי שֶׁהָאֲכִילָה נוֹתֶנֶת כֹּחַ לָאָדָם, וּבְכֹחַ זֶה הָאָדָם עוֹבֵד אֶת ה’, כָּךְ הוּא מַעֲלֶה אֶת הָאֲכִילָה לַה’. יוֹצֵא שֶׁהֲנָאַת הַחֵיךְ שֶׁבָּאֲכִילָה אֵין בָּהּ שׁוּם חֲשִׁיבוּת רוּחָנִית, וְרַק הַכֹּחַ שֶׁהָאֲכִילָה נוֹתֶנֶת לָאָדָם לַעֲבֹד אֶת ה’ הוּא הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל אֲכִילָה בִּכְלָל, וְכָךְ מְקַדְּשִׁים אֶת הָאֲכִילָה וּמַעֲלִים אוֹתָהּ לַה’. וְזֶה דַּוְקָא בַּדָּבָר הַמֻּתָּר שֶׁשַּׁיֶּכֶת בּוֹ עֲלִיָּה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּדְבַר אִסּוּר גַּם אִם אָדָם יַעֲבֹד אֶת ה’ בַּכֹּחַ שֶׁנּוֹצַר מֵאֲכִילַת אִסּוּר, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲלוֹתוֹ לַה’, דְּהָאִסּוּרִים שַׁיָּכִים לַקְּלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן עֲלִיָּה כְּלָל, וְלָכֵן הַלָּשׁוֹן אִסּוּר, כְּמוֹ אָסוּר בְּבֵית הָאֲסוּרִים. וְכֵן הַכָּתוּב (בראשית יב, ה) “וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן” ס”ת מוּתָּ”ר, דְּכָתוּב זֶה מְדַבֵּר עַל בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת, וּבֵרוּר הַנִּיצוֹצוֹת שַׁיָּךְ רַק בִּדְבָרִים הַמֻּתָּרִים. וְכֵן כָּתוּב זֶה הוּא ס”ת רְשׁוּ”ת בְּג’ אֳפָנִים, לְרַמֵּז שֶׁעֲבוֹדַת הַבֵּרוּרִים הִיא בְּדִבְרֵי הָרְשׁוּת.

וּלְפִי

זֶה נִרְאֶה לְבָאֵר אֶת מַחֲלֹקֶת ר’ יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, שֶׁרֵישׁ לָקִישׁ סָבַר שֶׁרַק כְּשֶׁהָאֲכִילָה נִכְנֶסֶת לַמֵּעַיִם מַתְחִילָה הַפְּעֻלָּה שֶׁל נְתִינַת כֹּחַ לָאָדָם לַעֲבֹד אֶת ה’, וְלָכֵן רַק אָז יֵשׁ לָזֶה שֵׁם אֲכִילָה, וְצָרִיךְ שֶׁיַּגִּיעַ זַיִת לְמֵעָיו, בֵּין לְמִצְוָה, וּבֵין לְאִסּוּר, וְר’ יוֹחָנָן סָבַר שֶׁכְּבָר כְּשֶׁהָאֹכֶל מַגִּיעַ לַגָּרוֹן וְיֵשׁ לָאָדָם קְצָת הַרְגָּשַׁת שֹבַע יֵשׁ חֲשִׁיבוּת לָאֲכִילָה, וְיֵשׁ לָזֶה שֵׁם אֲכִילָה, שֶׁכְּבָר מֵהַגָּרוֹן הָאֲכִילָה מַתְחִילָה לָתֵת כֹּחַ לָאָדָם, וּבְכֹחַ זֶה יָכוֹל לַעֲבֹד אֶת ה’, וְדַוְקָא בַּגָּרוֹן וְלֹא בְּפִיו, דִּבְפִיו יֵשׁ רַק הֲנָאָה חוּשִׁית, וְאֵין בָּזֶה נְתִינַת כֹּחַ לַגּוּף, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּגָּרוֹן כְּבָר יֵשׁ הַרְגָּשַׁת שֹבַע, שֶׁכְּבָר נוֹתֵן קְצָת כֹּחַ לַגּוּף, וְלָכֵן אִם הַגָּרוֹן קִבֵּל כְּזַיִת כְּבָר שַׁיָּךְ לְהַחֲשִׁיבוֹ אֲכִילָה, בֵּין לְמִצְוָה וּבֵין לְאִסּוּר. וְכִדְמָצִינוּ בַּגְּמָ’ (סוכה מט:) כִּי שָׂבַע אֱינִישׁ חַמְרָא מִגְּרוֹנֵהּ שָׂבַע. וּבְרַשִּׁ”י (שם) עַל יְדֵי שֶׁשּׁוֹתֵהוּ בִּלְגִימוֹת גַּסּוֹת, וְגָרוֹן מָלֵא, הוּא מַשְׂבִּיעַ, וְאֵינָן כָּאֳכָלִין שֶׁשֹּבַע שֶׁלָּהֶן בָּא עַל יְדֵי מִלּוּי הַכֶּרֶס. רוֹאִים מִכָּאן שֶׁיֵּשׁ שְׂבִיעָה בַּגָּרוֹן, וְיֵשׁ שְׂבִיעָה בַּכֶּרֶס, וּבַיַּיִן כְּשֶׁיּוֹרֵד לַגָּרוֹן שָׁם הוּא מַשְׂבִּיעַ, וְלֹא בַּכֶּרֶס, וְר’ יוֹחָנָן סָבַר שֶׁגַּם בָּאֳכָלִים אַף שֶׁעִקַּר הַשְּׂבִיעָה הִיא בַּכֶּרֶס, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ קְצָת שֹבַע בַּגָּרוֹן יֵשׁ לָזֶה שֵׁם אֲכִילָה. אֲבָל הֲנָאַת הַחֵיךְ לְכוּלֵּי עָלְמָא אֵין לָהּ שׁוּם חֲשִׁיבוּת, וְלָכֵן אֵין לָזֶה שֵׁם אֲכִילָה מֵחֲמַת הֲנָאָה זוֹ.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (פסחים קטו:) אָמַר רָבָא בָּלַע מַצָּה יָצָא, בָּלַע מָרוֹר לֹא יָצָא. וּבָרַשְׁבַּ”ם שָׁם בָּלַע מַצָּה וְלֹא לְעָסָהּ יָצָא, שֶׁהֲרֵי אֲכִילָה הִיא לוֹ, וּמִיהוּ לְכַתְּחִלָּה טַעַם מַצָּה בָּעִינַן, רוֹאִים שֶׁהַרְגָּשַׁת הַטַּעַם בַּמַּצָּה אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּאֵין חֲשִׁיבוּת לַהֲנָאַת הַחֵיךְ, וְהָעִקָּר שֶׁיִּכָּנֵס לַגּוּף. וְרַק בְּמָרוֹר יֵשׁ דִּין מְיֻחָד לְהַרְגִּישׁ אֶת הַמְּרִירוּת, לָכֵן אִם בָּלַע אֶת הַמָּרוֹר וְלֹא הִרְגִּישׁ אֶת הַמְּרִירוּת לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, כַּמּוּבָא בָּרַשְׁבַּ”ם שָׁם. וְנִרְאֶה דְּלָכֵן בַּמַּצָּה לְכַתְּחִלָּה טַעַם מַצָּה בָּעִינַן. דְּבַמַּצָּה אֵין אֲחִיזָה לַסִּטְרָא אַחֲרָא, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל חֵטְא’, שֶׁאֲחִיזַת הָרַע הִיא דֶּרֶךְ יְסוֹד הָרוּחַ הַקַּיָּם רַק בְּחָמֵץ בִּשְׂאוֹר, וְאִלּוּ בַּמַּצָּה כֻּלּוֹ טוֹב. וְכֵיוָן שֶׁאֵין אֲחִיזָה לָרַע, וְאֶפְשָׁר לְהִתְעַנֵּג מִדָּבָר שֶׁל קְדֻשָּׁה, בְּוַדַּאי עָדִיף לְכַתְּחִלָּה לְהִדּוּר מִצְוָה שֶׁגַּם יֵהָנֶה מֵהַטַּעַם. אֲבָל מֵעִקַּר הַדִּין עִנְיַן הַטַּעַם אֵינֶנּוּ גּוּף הָאֲכִילָה.

מָצִינוּ

בְּרַשִּׁ”י (ויקרא יז, טו) בְּנִבְלַת עוֹף טָהוֹר דִּבֵּר הַכָּתוּב שֶׁאֵין לָהּ טֻמְאָה אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁנִּבְלַעַת בְּבֵית הַבְּלִיעָה. רוֹאִים שֶׁטֻּמְאַת אֲכִילַת נְבֵלָה, מְטַמְּאָה רַק לְאַחַר שֶׁנִּבְלְעָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה, וְגַם כָּאן לֹא מַסְפִּיק שֶׁנֶּהֱנֶה בַּחֵיךְ שֶׁבְּפִיו, אֶלָּא צָרִיךְ לָרֶדֶת לְבֵית הַבְּלִיעָה.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (שבת קמז:) אֵין עוֹשִׂין אַפִּיקְטוֹיְזִין (לְהָקִיא –רַשִּׁ”י) בְּשַׁבָּת, תַּנְיָא רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר אַף בְּחֹל אָסוּר מִפְּנֵי הֶפְסֵד אֳכָלִין. וּבְרַשִּׁ”י שָׁם מִפְּנֵי הֶפְסֵד אֳכָלִין שֶׁבְּמֵעָיו. צָרִיךְ לְהָבִין מַה שַּׁיָּךְ לוֹמַר הֶפְסֵד אֳכָלִין עַל אֹכֶל שֶׁכְּבָר נֶהֱנָה מִמֶּנּוּ, וְשָׁרוּי עַכְשָׁו בַּמֵּעַיִם בְּמַצָּב שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילַת אָדָם. אֵיזֶה “בַּל תַּשְׁחִית” יֵשׁ עַל מָזוֹן זֶה כְּשֶׁהָאָדָם מְקִיאוֹ. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּתַכְלִית הָאֲכִילָה הִיא לָתֵת לָאָדָם שֹבַע וְכֹחַ בַּעֲבוֹדַת ה’. וְאִם הָאָדָם הֵקִיא אֶת הָאֹכֶל, הֲרֵי זֶה לֹא הִגִּיעַ אֶל תַּכְלִיתוֹ, וְנֶחֱשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ לֹא אָכַל. וְהַהֲקָאָה מְגַלָּה שֶׁכָּל פְּעֻלָּתוֹ עַד עַתָּה, גַּם הָאֲכִילָה וְגַם הַהֲקָאָה הָיְתָה הַשְׁחָתַת הָאֹכֶל. וְלָכֵן זֶה “בַּל תַּשְׁחִית” וְאָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ. וּמִכָּאן נִלְמָד שֶׁאִם אָדָם אֵינֶנּוּ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחוֹ וּבִזְמַנּוֹ לַעֲבוֹדַת ה’, מִלְּבַד הָאִסּוּר בִּטּוּל תּוֹרָה שֶׁעוֹבֵר, הוּא עוֹבֵר גַּם עַל אִסּוּר “בַּל תַּשְׁחִית” עַל הָאֹכֶל שֶׁאָכַל, שֶׁלֹּא בָּא אֶל תַּכְלִיתוֹ, לָתֵת לוֹ כֹּחַ לַעֲבוֹדַת ה’ וְהוּא מַפְסִיד הָאֹכֶל.

וְכֵן

מוּבָא בָּרַמְבַּ”ם (הל’ דעות פ”ג ב) וְכֵן כְּשֶׁיֹּאכַל, וְיִשְׁתֶּה, וְיִבְעֹל, לֹא יָשִׂים בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים הָאֵלּוּ כְּדֵי לֵהָנוֹת בִּלְבַד, עַד שֶׁנִּמְצָא שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אֶלָּא הַמָּתוֹק לַחֵךְ, וְיִבְעֹל כְּדֵי לֵהָנוֹת, אֶלָּא יָשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה כְּדֵי לְהַבְרוֹת גּוּפוֹ, וְאֵבָרָיו בִּלְבַד, לְפִיכָךְ לֹא יֹאכַל כָּל שֶׁהַחֵךְ מִתְאַוֶּה, כַּכֶּלֶב וַחֲמוֹר, אֶלָּא יֹאכַל דְּבָרִים הַמּוֹעִילִים לַגּוּף.

מָצִינוּ

בַּזֹּהַר (פקודי רנח:) סִטְרָא אַחֲרָא שֶׁשָּׁם כָּל עִנּוּגִים רָעִים, וְכָל צְדָדֵי הַתַּאֲוֹת שֶׁל עֹנֶג זֶה הָעוֹלָם, וּמִפְּנֵי שֶׁבְּנֵי אָדָם טוֹעִים בָּהֶם כּוֹשְׁלִים בָּהֶם, שֶׁרוֹאִים כַּמָּה עִנּוּגִים וְתַאֲוֹת שֶׁהַגּוּף נֶהֱנֶה וּמִתְעַנֵּג מֵהֶם וְטוֹעִים אַחֲרֵיהֶם, זֶה הוּא שֶׁכָּתוּב “וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל” שֶׁהֲרֵי כָּל תַּאֲוֹת וְכָל עִנּוּגֵי הָעוֹלָם בּוֹ תְּלוּיִים. רוֹאִים שֶׁהַהֲנָאוֹת וְהַתַּעֲנוּגִים הַגַּשְׁמִיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה, גַּם אֵלּוּ שֶׁל הֶתֵּר נָפְלוּ בְּיַד הַסִּטְרָא אַחֲרָא. לָכֵן הַזֹּהַר מְקַשֵּׁר אֶת הַתַּעֲנוּגִים בָּעוֹלָם הַזֶּה לַתַּעֲנוּג מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, דְּהָעוֹלָם הַזֶּה כֻּלּוֹ שַׁיָּךְ לִבְחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, וְהַתַּעֲנוּגִים נָפְלוּ לְצַד הָרַע. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (לך לך פט.) כַּאֲשֶׁר אוֹכֵל בָּשָׂר, מֵאוֹתוֹ בָּשָׂר מִתְעַנֵּג הַבָּשָׂר שֶׁלּוֹ וְגָדֵל הַגּוּף מִמֶּנּוּ, וּמֵאוֹתוֹ עֹנֶג הַגּוּף חוֹטֵא בְּכַמָּה חֲטָאִים. רוֹאִים שֶׁהַחֵטְא בָּא מֵהָעֹנֶג. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (פקודי רסז.) וְכָל עִדּוּנֵי הַגּוּף שֶׁל זֶה הָעוֹלָם, בְּאֵלּוּ עִדּוּנִים גֹּרַש בֶּן אָדָם מֵהָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹהַר (בראשית נה. עם פי’ מתוק מדבש) שֶׁהַסִּטְרָא אַחֲרָא יוֹנֵק מֵהַחִמּוּם וְהַהֲנָאָה שֶׁיֵּשׁ בְּהוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, וְלֹא מֵהַזֶּרַע שֶׁיּוֹצֵא. וְרוֹאִים שֶׁעִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אַחֲרָא הִיא מֵהַתַּעֲנוּג.

וְכֵן

מוּבָא בִּ’פְרִי צַדִּיק’ (תזריע ה, נשא טו, ר”ח תמוז ג) שֶׁבְּחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן הַנָּחָשׁ הִכְנִיס בָּאָדָם תְּכוּנַת הֲנָאָה, וְעַל זֶה אָמְרוּ חֲזַ”ל עֶטְיוֹ שֶׁל נָחָשׁ, הַיְנוּ שֶׁגַּם יִשַׁי אֲבִי דָּוִד שֶׁלֹּא חָטָא שׁוּם חֵטְא, מֵת בְּעֶטְיוֹ שֶׁל נָחָשׁ, כִּי הָיְתָה בּוֹ בְּטִבְעוֹ תְּכוּנַת הַהֲנָאָה שֶׁהַנָּחָשׁ הִכְנִיס לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן קוֹדֶם הַחֵטְא נֶהֱנָה בְּגַן עֵדֶן רַק מֵהֲנָאוֹת רוּחָנִיּוֹת שֶׁשַּׁיָּכוֹת לְצַד הַקְּדֻשָּׁה, וְאַחַר הַחֵטְא הוּא קִבֵּל תַּעֲנוּג מִדְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים שֶׁהַתַּעֲנוּג מֵהֶם שַׁיָּךְ לַנָּחָשׁ, וְזֶהוּ עֶטְיוֹ שֶׁל נָחָשׁ. וְנִרְאֶה דְּלָכֵן עֹנֶשׁ הַנָּחָשׁ הָיָה שֶׁלָּקְחוּ מִמֶּנּוּ אֶת הֲנָאוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹעֵם טַעַם עָפָר בְּכָל דָּבָר, דְּחֶטְאוֹ הָיָה לְהַכְנִיס אֶת הָאָדָם לְתַעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, לָכֵן לָקְחוּ מִמֶּנּוּ אֶת הַהֲנָאָה.

נִרְאֶה

לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁכָּל הֲנָאוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה נָפְלוּ בְּיַד הַסִּטְרָא אַחֲרָא, לָכֵן צָרִיךְ לִפְרשׁ מֵהֶם, דְּמָצִינוּ בַּזֹּהַר (תולדות קלו:) שֶׁהַתַּעֲנוּג בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בָּא מֵהַיֵּצֶר הָרָע וְאִלְמָלֵא יֵצֶר הָרָע חֶדְוָותָא דִשְׁמַעְתָּתָא לֹא הָיָה. וְרוֹאִים שֶׁאֲפִלּוּ הַתַּעֲנוּג בַּתּוֹרָה בָּא מֵהַיֵּצֶר הָרָע, אֶלָּא שֶׁמֵּהַתּוֹרָה מִצְוָה לְהִתְעַנֵּג, דְּתַעֲנוּג זֶה הוּא הַטּוֹב הַטָּמוּן בָּרָע. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לַהֲפֹךְ אֶת הָרָע שֶׁבּוֹ לְטוֹב, לַעֲבוֹד אֶת ה’ בְּיֵצֶר הַטּוֹב וּבְיֵצֶר הָרַע, זוֹכֶה לְתַעֲנוּג מִלִּמּוּד הַתּוֹרָה שֶׁבָּא מִצַּד הָרָע שֶׁבּוֹ שֶׁנֶּהְפַּךְ לְטוֹב, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת וְהַזָּהָב’. וְכֵן בֵּאַרְנוּ שָׁם שֶׁהַתַּעֲנוּג בַּקְּטֹרֶת הָיָה מֵהָרָע שֶׁנֶּהְפַּךְ לְטוֹב. וְרוֹאִים שֶׁכָּל עִנְיַן הַתַּעֲנוּגִים נָפַל בְּצַד הָרָע, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ תַּעֲנוּג בְּדִבְרֵי קְדֻשָּׁה כְּשֶׁהוֹפְכִים אֶת הָרָע לְטוֹב. וּמִשְּׁאָר הַתַּעֲנוּגִים צָרִיךְ לִפְרשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהִתְקַשֵּׁר עִם הַקְּלִפָּה הַשּׁוֹלֶטֶת עֲלֵיהֶם. וְכֵן הַכָּתוּב (תהילים כז, ד) “שִׁבְתִּי בְּבֵית ה’ כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם הוי”ה” ס”ת מִיתָ”ה, דְּהַהֲנָאָה בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה “לחזות בנעם ה'” בָּאָה מִצַּד הָרָע שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מִיתָה. וּמְרֻמָּז בַּגְּמָ’ (שבת פג:) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מִתְקַיְּמִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ, דְּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְעַנֵּג עַל הַתּוֹרָה דֶּרֶךְ בְּחִינַת מִיתָה דִּבְרֵי תּוֹרָה מִתְקַיְּמִין אֶצְלוֹ.

וְכֵן

נִרְאֶה דְּהִשְׁתַּלְשֵׁל בַּגַּשְׁמִיּוּת שֶׁהַתַּבְלִינִים שֶׁנּוֹתְנִים אֶת הַטַּעַם וְהַתַּעֲנוּג בַּמַּאֲכָלִים, רֻבָּם אֵינָם רְאוּיִים לַאֲכִילָה בִּפְנֵי עַצְמָם וְגַם אֵלּוּ שֶׁרְאוּיִים לַאֲכִילָה אֵינָם מָזוֹן מֵזִין וּמַשְׂבִּיעַ. דְּאֵלּוּ מְסַמְּלִים אֶת הַקְּלִפּוֹת שֶׁחוּץ מֵהַתַּעֲנוּג הָרִגְעִי שֶׁהֵם נוֹתְנִים, אֵין בָּהֶם שׁוּם מַמָּשׁוּת וּפְנִימִיּוּת כְּלָל. וּמְרֻמָּז בַּגְּמָ’ (נדרים נא.) מַאי תֵבֵל וְכִי תַּבְלִין יֵשׁ בָּהּ, וּבְרַשִּׁ”י שָׁם מַאי תֵבֵל “וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמוֹד לִפְנֵי בְּהֵמָה לְרָבְעָה תֵבֵל הוּא”, וְכִי תַּבְלִין יֵשׁ בָּהּ, כְּלוֹמַר יֵשׁ בְּבִיאָה זוֹ טַעַם שֶׁמַּנַּחַת בַּעֲלָהּ וְנִרְבַּעַת לַבְּהֵמָה. רוֹאִים שֶׁכָּל הָעֲבֵרוֹת הֵן בְּחִינַת תַּבְלִין, וְהַתּוֹרָה תְּמֵהָה עַל הַנִּרְבַּעַת לַבְּהֵמָה שֶׁהִיא עֲבֵירָה בְּלִי תַּבְלִין, לָכֵן הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת “תֵבֵל הוּא” בִּלְשׁוֹן תְּמִיהָה.

וְכֵן

נִרְאֶה דְּהִשְׁתַּלְשֵׁל בַּגַּשְׁמִיּוּת שֶׁלַּתַּבְלִינִים יֵשׁ צוּרַת אָבָק, דְּאָבָק מְסַמֵּל אֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (וישלח קע.). וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (פסחים קי:) שֶׁכִּשּׁוּף נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי תַּבְלִינִים. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (פסחים קטז.) שֶׁתַּבְלִין הוּא מִלְּשׁוֹן תֶּבֶן. וּמָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים לא:) שֶׁתֶּבֶן מְסַמֵּל אֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא. וְכֵן תַּבְלִי”ן ר”ת הַכָּתוּב (משלי יח, א) “לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד בְּכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע”. דְּכָתוּב זֶה מְדַבֵּר עַל מִי שֶׁנִּמְשָׁךְ אַחַר הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל תַּאֲוָה כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י שָׁם. וְכֵן תַּבְלִי”ן מְרֻמָּז בַּכָּתוּב הַמְדַבֵּר עַל הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר (שמות י, א) “הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ” בְּדִלּוּג ה’ אוֹתִיּוֹת.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (קידושין ל:) הַקָּבָּ”ה אָמַר לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל בָּרָאתִי יֵצֶר הָרָע בָּרָאתִי לוֹ תּוֹרָה תַּבְלִין. עַל פִּי פְּשָׁט לִכְאוֹרָה קָשֶׁה שֶׁמַּשְׁמַע שֶׁהַתּוֹרָה הִיא דָּבָר קָטָן כְּמוֹ תַּבְלִין, וְהַיֵּצֶר הָרָע הוּא הַדָּבָר הַגָּדוֹל וְהֶחָשׁוּב כְּמוֹ מָזוֹן שֶׁבִּשְׁבִילוֹ כַּבְיָכוֹל הַקָּבָּ”ה בָּרָא אֶת הַתּוֹרָה, וְנִרְאֶה לְבָאֵר עַל פִּי דְּבָרֵינוּ דְּבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘הַתּוֹרָה מָזוֹן’ שֶׁתּוֹרָה הִיא מָזוֹן רוּחָנִי וְיֵשׁ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה אֶת כָּל סוּגֵי הַמָּזוֹן שֶׁבָּעוֹלָם, וּמִמֵּילָא יֵשׁ גַּם תַּבְלִינִים בַּתּוֹרָה. וּמָה הוּא הַתַּבְלִין שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁנּוֹתֵן לַלּוֹמֵד אֶת הַתַּעֲנוּג, זֶהוּ הַיֵּצֶר הָרָע כְּפִי שֶׁהֵבֵאנוּ מֵהַזֹּהַר (תולדות קלו:), וְזֶה אוֹמֶרֶת הַגְּמָ’ שֶׁהַתּוֹרָה הִיא תַּבְלִין לַיֵּצֶר הָרָע, דְּעַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה מַמְתִּיקִים אֶת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁבִּמְקוֹם שֶׁהוּא יִהְיֶה תַּבְלִין לָתֵת טַעַם בַּדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים הוּא בְּעַצְמוֹ יַהֲפֹךְ לְחֵלֶק מֵהַתּוֹרָה לָתֵת טַעַם בַּתּוֹרָה, וְהַיֵּצֶר הָרָע בְּעַצְמוֹ נֶהְפָּךְ לִהְיוֹת תּוֹרָה תַּבְלִין, וְלָכֵן אָמְרוּ בָּרָאתִי יֵצֶר הָרָע בָּרָאתִי לוֹ [לְעַצְמוֹ], תּוֹרָה תַּבְלִין דְּתַכְלִית בְּרִיאָתוֹ הָיְתָה לְמַטָּרָה זוֹ שֶׁיַּהֲפֹךְ הוּא בְּעַצְמוֹ לְחֵלֶק מֵהַתּוֹרָה לִהְיוֹת תּוֹרָה תַּבְלִין.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (ב”ב יז.) שֶׁנֶּאֱמַר אֵצֶל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב “בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל”, לְרַמֵּז שֶׁהִטְעִימָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא. וְלֹא שָׁלַט בָּהֶם יֵצֶר הָרַע, וְלֹא שָׁלַט בָּהֶם מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְרִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְרוֹאִים שֶׁמִי שֶׁלֹּא שׁוֹלֵט בּוֹ הַיֵּצֶר הָרַע הוּא זוֹכֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה לְמֵעֵין עוֹלָם הַבָּא. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּמִי שֶׁהָפַךְ אֶת הַיֵּצֶר הָרַע לְטוֹב, וּמְקַבֵּל מֵהַיֵּצֶר הָרַע תַּעֲנוּג בַּעֲבוֹדַת ה’, הֲרֵי זֶה מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, וְכֵן מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְרִמָּה וְתוֹלֵעָה לֹא שׁוֹלְטִים בּוֹ, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (תרומה קמא:) גּוּפוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁלֹּא מִתְעַנְּגִים בְּזֶה הָעוֹלָם, אֶלָּא מִתַּעֲנוּגֵי מִצְוָה, וּסְעֻדּוֹת שַׁבָּתוֹת, וְחַגִּים, וזְמַנִּים, אוֹתוֹ רוּחַ טֻמְאָה לֹא יָכוֹל לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי לֹא הִתְעַנְּגוּ מִשֶׁלּוֹ כְּלוּם.

וְכֵן

נִרְאֶה לְבָאֵר הַגְּמָ’ (שבת קיט.) תַּבְלִין אֶחָד יֵשׁ לָנוּ וְשַׁבָּת שְׁמוֹ. דִּנְבָאֵר לְקַמָּן שֶׁהַשִּׁנּוּי הָעִקָּרִי מִשַּׁבָּת לְחֹל הוּא שֶׁבְּשַׁבָּת יוֹצֵא הָרָע מֵהַדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים וּמִמֵּילָא מִצְוָה לְהִתְעַנֵּג מֵהֶם, לָכֵן הַשַּׁבָּת הִיא בִּבְחִינַת תַּבְלִין, דְּעִקַּר הַחִדּוּשׁ שֶׁיֵּשׁ בְּשַׁבָּת מִתְבַּטֵּא בְּעִנְיַן הַתַּבְלִין שֶׁנֶּהְפָּךְ מֵרָע לְטוֹב בְּשַׁבָּת, וְכֵן תְבַשֵּׁל אוֹתִיּוֹת לְשַׁבָּת, לִרְמֹז שֶׁלִּכְבוֹד שַׁבָּת צָרִיךְ לְבַשֵּׁל וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַבְלִינִים וְכוּ’.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (נח סז.) שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת אֶרֶץ וּשְׁאָר אֲרָצוֹת נִקְרָאוֹת תֵּבֵל, וּבְפֵרוּשׁ ‘מָתוֹק מִדְּבַשׁ’ שָׁם מְבָאֵר שֶׁתֵּבֵל הִיא מִלְּשׁוֹן תַּבְלִין, דִּשְׁאָר אֲרָצוֹת הֵן רַק בִּבְחִינַת תַּבְלִין הַנִּשְׁאָר בְּשׁוּלֵי קְדֵרָה, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דִּשְׁאָר אֲרָצוֹת הַשַּׁיָּכוֹת לַלְּעֻמַּת זֶה הֵן בִּבְחִינַת תַּבְלִין.

נִרְאֶה

דְּלָכֵן תָּוֵי הַנְּגִינָה שֶׁל אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה נִקְרָאִים בְּשֵׁם טְעָמִים לִרְמֹז שֶׁעִנְיַן הַטַּעַם בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה יָרַד לָעוֹלָם הַזֶּה רַק בְּנִגּוּן, הַיְנוּ שֶׁהַטַּעַם וְהַמְּתִיקוּת שֶׁיֵּשׁ בְּנִגּוּן שֶׁל קְדֻשָּׁה, גַּם בִּימוֹת הַחֹל, שַׁיָּכִים לַקְּדֻשָּׁה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן כָּל שְׁאָר הַטְּעָמִים שֶׁיֵּש בָּעוֹלָם בִּימוֹת הַחֹל, יָרְדוּ לְצַד הָרָע, וְרַק בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב כְּשֶׁהָרַע יוֹצֵא מֵהַנֹּגַהּ הֵם נִכְלָלִים בַּקְּדֻשָּׁה. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (ערכין יא.) שֶׁרַק עַל נְגִינָה נֶאֱמַר גַם שִׂמְחָה וְגַם טוּב לֵבָב, וְלֹא עַל תּוֹרָה, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּבַנְּגִינָה יֵשׁ טַעַם בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה לְכָל אָדָם, מַה שֶּׁאֵין בַּתּוֹרָה, לָכֵן בְּעִנְיַן הַשִּׂמְחָה נְגִינָה גְּבוֹהָה יוֹתֵר מִתּוֹרָה.

וְכֵן

רוֹאִים שֶׁדִּבְרֵי אִסּוּר פּוֹגְמִים דִּבְרֵי הֶתֵּר בְּנוֹתֵן טַעַם, לִרְמֹז שֶׁהָרַע נִמְצָא בַּטַּעַם, וְדֶרֶךְ שָׁם הוּא חוֹדֵר לְכָל מָקוֹם לְאָסְרוֹ. וְכֵן טַעַ”ם ס”ת הַכָּתוּב (בראשית יג, יא) “וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם” דְּמָצִינוּ בַּזֹּהַר (לך לך פד:) “וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם” מִקַּדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. וְכֵן מוּבָא שָׁם (פ:) שֶׁלּוֹט מְסַמֵּל אֶת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁנָּסַע מֵאַבְרָהָם אַחַר שֶׁאַבְרָהָם נִצַּח אוֹתוֹ. רוֹאִים שֶׁלּוֹט הוֹלֵךְ יַחַד עִם בְּחִינַת טַעַ”ם דְּשָׁם אֲחִיזָתוֹ כְּדִלְעֵיל. וְכֵן טַעַ”ם ר”ת הַכָּתוּב (ישעי’ מד, יח) “טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם”, וְכֵן טַעַם בְּגִימַטְרִיָּא מָסָךְ, דְּטַעַם הוּא מָסָךְ שֶׁחוֹצֵץ בֵּין הָאָדָם לַקָּבָּ”ה.

מוּבָא

בְּ’סִדּוּר הָרַשַּׁ”שׁ’ שֶׁבְּבִרְכַּת הַמִּצְווֹת מְתַקְּנִים בְּעוֹלַם הָאֲצִילוּת, וּבְבִרְכַּת הַנֶּהֱנִין מְתַקְּנִים בְּעוֹלַם הַבְּרִיאָה, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּמִצְווֹת לָאו לֶהֱנוֹת נִתְּנוּ, וְהַהֲנָאָה אֵינָהּ חֵלֶק מֵהַמִּצְוָה, וַאֲפִלּוּ אֲכִילַת מַצָּה שֶׁהַמִּצְוָה הִיא בָּאֲכִילָה אִם בָּלַע מַצָּה בְּלִי לֶהֱנוֹת יָצָא כְּדִלְעֵיל, לָכֵן הַמִּצְווֹת שַׁיָּכוֹת לְעוֹלַם הָאֲצִילוּת שֶׁאֵין בּוֹ רָע כְּלָל, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּרְכּוֹת הַנֶּהֱנִין שֶׁמְּבָרְכִים עַל הַהֲנָאָה, שַׁיָּכוֹת לְעוֹלַם הַבְּרִיאָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֲחִיזָה לָרָע, דִּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הֲנָאָה יֵשׁ קְלִפָּה כְּדִלְעֵיל.

מָצִינוּ

בְּרַשִּׁ”י (ויקרא כו, ה) “וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹבַע” אוֹכֵל קִמְעָא, וְהוּא מִתְבָּרֵךְ בְּמֵעָיו, וְלִכְאוֹרָה הֲרֵי אָדָם רוֹצֶה לֶאֱכֹל הַרְבֵּה, וְלֵהָנוֹת הַרְבֵּה, וּמָה מְבָרֶכֶת הַתּוֹרָה שֶׁאוֹכֵל קִמְעָא וּמִתְבָּרֵךְ בְּמֵעָיו, וּמְבֹאָר לְפִי דְּבָרֵינוּ, כֵּיוָן שֶׁלַּהֲנָאַת הַחֵךְ אֵין שׁוּם חֲשִׁיבוּת רוּחָנִית, וְאַדְּרַבָּה כַּמָּה שֶׁיֵּהָנֶה פָּחוֹת יִהְיֶה פָּחוֹת חָמְרִי, וְיוּכַל לִזְכּוֹת יוֹתֵר לַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ”ל (הובא בכתובות קד. בתוד”ה לא. בשם המדרש) עַד שֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל שֶׁיִּכָּנְסוּ תּוֹרָה לְתוֹךְ גּוּפוֹ, יִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ מַעֲדַנִּים לְתוֹךְ גּוּפוֹ. אִם כֵּן, בְּוַדַּאי זוֹ בְּרָכָה גְּדוֹלָה שֶׁאוֹכֵל קִמְעָא, וּמִתְבָּרֵךְ בְּמֵעָיו, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לֶאֱכֹל הַרְבֵּה. וְכֵן מָצִינוּ בְּפֵרוּשׁ הָרֹא”שׁ (תמיד לב.) מַה יַּעֲבֵיד אֱינִישׁ וְיִחְיֶה יָמִית אֶת עַצְמוֹ, לֹא יְמַשֵּׁךְ אֶת בְּשָׂרוֹ אַחַר תַּעֲנוּגִים וְגַם יְצַעֵר אֶת בְּשָׂרוֹ לִלְמֹד תּוֹרָה, וְאָז יִחְיֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. רוֹאִים שֶׁלְּצַעֵר הַבָּשָׂר מוֹעִיל לְלִמּוּד הַתּוֹרָה.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט ויקרא תרעא) “אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ” מְלַמֵּד שֶׁהַמָּקוֹם מִתְאַוֶּה שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר “לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ”, נִרְאֶה דְּלָכֵן הַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲמֹל בַּתּוֹרָה בַּמִּלִּים “בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ”, אַף שֶׁמִּלִּים אֵלּוּ מְדַבְּרוֹת עַל עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת, לְרַמֵּז שֶׁעֲמֵלוּת הַתּוֹרָה הִיא לֹא רַק בִּזְמַן הַלִּמּוּד עַצְמוֹ, אֶלָּא בְּעִקַּר בָּעִנְיָנִים שֶׁקּוֹדְמִים לַלִּמּוּד, בַּהֲלִיכָה בְּדַרְכֵי ה’ בַּהֲכָנַת הַגּוּף לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, וּכְפִי שֶׁמּוֹסִיף הַמִּדְרָשׁ אֶת הַפָּסוּק “יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ”. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הָרַבִּי ר’ זוּסְיָא מֵאַנִיפּוֹלִי עַל הַגְּמָ’ (ב”ק נ.) כָּל הָאוֹמֵר הַקָּבָּ”ה וַתְּרָן יִוָּתְרוּ מֵעָיו, שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה שֶׁהַקָּבָּ”ה יְוַתֵּר לוֹ עַל חֲטָאָיו יַפְקִיר הַבְּנֵי מֵעַיִּם שֶׁלּוֹ הַיְינוּ הָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.

מָצִינוּ

בַּזֹּהַר (תרומה קנב:) יֵצֶר הָרָע לֹא נִמְצָא אֶלָּא מִתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, זֶה הוּא שֶׁכָּתוּב “פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי”, שֶׁמִּתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה יֵצֶר הָרָע גָּדֵל בִּמְעֵי הָאָדָם. וּמָצִינוּ בְּרַשִּׁ”י (ויקרא יא, מב) “הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן”, זֶה נָחָשׁ, וּלְשׁוֹן גָּחוֹן שְׁחִיָּה, שֶׁהוֹלֵךְ וְשָׁח וְנוֹפֵל עַל מֵעָיו. רוֹאִים שֶׁהַנָּחָשׁ הוּא בְּחִינַת מֵעַיִם, וְלָכֵן הוּא נִקְרָא גָּחוֹן, כֵּיוָן שֶׁהוּא זוֹחֵל עַל מֵעָיו. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּעִקַּר אֲחִיזַת הַנָּחָשׁ הִיא בַּמֵּעַיִם, כְּדִבְרֵי הַזֹּהַר שֶׁהוּא גָּדֵל בִּמְעֵי הָאָדָם, וְלָכֵן הוּא עַצְמוֹ בִּבְחִינַת מֵעַיִם וְגָחוֹן. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (וירא קי.) אָמַר ר’ יִצְחָק מֵעוֹלָם אֵין יֵצֶר הָרָע מִתְפַּתֶּה אֶלָּא בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְכוּ’.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (פנחס רלב.) מִתְפַּשֵּׁט שָׂטָן בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וּמִתְגַּבֵּר עַל כָּל אֵיבָרִים וְעוֹרְקִים, בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לֹא תַעֲשֶׂה כְּמִנְיַן הַשָּׂטָ”ן חָסֵר אֶחָד, זֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאֵין בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (ברכות יז.) שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע נִקְרָא בְּשֵׁם שְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּהַיֵּצֶר הָרָע נִמְצָא בְּתוֹךְ הָעִסָּה וּבְתוֹךְ הַמַּאֲכָלִים, וּמִשָּׁם הוּא מִתְפַּשֵּׁט. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תצוה קפב.) יֵצֶר הָרָע בַּבֶּן אָדָם כִּשְׂאוֹר בָּעִסָּה נִכְנָס בִּמְעֵי הָאָדָם מְעַט מְעַט, וְאַחַר כָּךְ מִתְרַבֶּה בּוֹ עַד שֶׁכָּל הַגּוּף מְעֹרָב אִתּוֹ. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (פנחס רלב.) שֶׁאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה גּוֹרְמוֹת שֶׁצִּנּוֹר הַוֶּשֶׁט בָּאָדָם הַמְשַׁמֵּשׁ לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, נֶהְפָּךְ לְשָׂטָן, עַל יְדֵי שֶׁהַו’ שֶׁל הַוֶּשֶׁט מִתְאָרֶכֶת לְן’ שֶׁבְּשָׂטָן. וְכֵן מוּבָא בַּשְּׁלָ”ה (עמק ברכה ט) שֶׁיַּעֲקֹב וְעֵשָׂו הֵם בְּסוֹד קָנֶה וְוֶשֶׁט, יַעֲקֹב בְּסוֹד קָנֶה (בראשית כז, כב) “הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב”, וְעֵשָׂו בְּסוֹד וֶשֶׁט, (שם כה, ל) “הַלְעִיטֵנִי נָא”, וְלָכֵן הַתַּרְגּוּם עַל הַפָּסוּק (שם כה, לד) “וַיִּבֶז עֵשָׂו”, מְתַרְגֵּם וְשַׁט עֵשָׂו. וְעוֹד מוּבָא שָׁם (נשא בהעלותך תורה אור) שֶׁצָּרִיךְ לְהִזָּהֵר לֹא לַהֲפֹךְ אֶת שֻׁלְחָן הָאֲכִילָה לְנָחָשׁ.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (שבת קיח:) רֻבָּן שֶׁל צַדִּיקִים מֵתִים בָּחֳלִי מֵעַיִם. נִרְאֶה דְּלָכֵן הַצַּדִּיקִים סוֹבְלִים מֵחֳלִי מֵעַיִם, דְּבַמֵּעַיִם שׁוֹרֶה הַשָּׂטָן שֶׁנִּלְחָם בַּצַּדִּיק, וְכֵיוָן שֶׁשָּׁם יֵשׁ לוֹ אֲחִיזָה, הוּא גּוֹרֵם מַחֲלָה זוֹ. וְכֵן מָצִינוּ בְּ’אָבוֹת דְּר”נ’ (א) אָמַר רַבִּי נָתָן מִפְּנֵי מָה נִתְעַכֵּב משֶׁה כָּל שֵׁשֶׁת יָמִים וְלֹא שָׁרָה עָלָיו דִּבּוּר בִּשְׁבִיל שֶׁיְמָרֵק מִכָּל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁהָיָה בְּמֵעָיו. רוֹאִים שֶׁגַּם אֲכִילָה שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ מְעַכֶּבֶת אוֹתוֹ מֵעַלִיָּ’ה בְּדַרְגּוֹת הַקְּדֻשָּׁה, וְהָיָה צָרִיךְ לְמָרֵק מִכָּל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה כְּשֶׁעָלָה לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (פסחים יב:) שֶׁזְּמַן סְעֻדָּתוֹ שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם הוּא בַּשָּׁעָה הַשִּׁשִּׁית שֶׁל הַיּוֹם. וּבְ’עָרוּךְ הַשֻּׁלְחָן’ (או”ח קנז, א) מְבָאֵר שֶׁהַטַּעַם הוּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבָּטֵל מִלִּמּוּדוֹ. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה אִם לְאַחַר הָאֲכִילָה הוּא חוֹזֵר מִיָּד לִלְמֹד, מָה הַהֶבְדֵּל אִם הוּא אוֹכֵל בְּשָׁעָה רְבִיעִית, חֲמִישִׁית אוֹ שִׁשִּׁית. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁכֵּיוָן שֶׁקֹּדֶם הָאֲכִילָה הַלִּמּוּד הוּא בְּדַרְגָּה גְּבוֹהָה יוֹתֵר, כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר לִדְחוֹת אֶת הָאֲכִילָה דּוֹחִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּטּוּל תּוֹרָה בְּאֵיכוּת. וְלָכֵן מוּבָא בְּשו”ע שָׁם שֶׁאָסוּר לִדְחוֹת אֶת הָאֲכִילָה לְאַחַר שָׁעָה שִׁשִּׁית, דַּאֲכִילָה לְאַחַר שָׁעָה שִׁשִּׁית מַזִּיקָה לַגּוּף. וּמַשְׁמַע שָׁם שֶׁלּוּלֵא טַעַם זֶה הָיוּ דּוֹחִים עוֹד אֶת הָאֲכִילָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויצא קמט.) שֶׁר’ צָדוֹק צָם אַרְבָּעִים שָׁנָה וּבִזְכוּת זֶה זָכָה לְפָרֵשׁ עַל כָּל מִלָּה וּמִלָּה שֶׁל תּוֹרָה סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (אבות ו, ד) כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בְּמֶלַח תֹּאכֵל, וּמַיִם בַּמְשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה, וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן, וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵן אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹב לָךְ בָּעוֹלָם הַבָּא. וְלִכְאוֹרָה בִּשְׁלָמָא טוֹב לָךְ בָּעוֹלָם הַבָּא מוּבָן, אֲבָל מַדּוּעַ אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַבֵּאוּר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁעוֹשֶׂה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, וּמִתְרַחֵק מִן הַגַּשְׁמִיּוּת, עַד לִבְחִינָה שֶׁל חַיֵּי צַעַר, שֶׁמְּצַעֵר גּוּפוֹ, וְאֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ אֶת הֲנָאוֹתָיו הַגַּשְׁמִיּוֹת, גַּם הַמֻּתָּרוֹת. אָז זוֹכֶה לְהִתְעַנֵּג עַל ה’ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאִם כֵּן בְּוַדַּאי אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, דְּכָל הֲנָאוֹת הָעוֹלָם אֵינָן מִשְׁתַּוּוֹת לַהֲנָאָה שֶׁל הִתְעַנְּגוּת עַל ה’.

מוּבָא

בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (חובות הלבבות שער הפרישות פ”ה) וְהִשְׁתַּדֵּל לֶאֱסֹר חוּשׁ הַטַּעַם, שֶׁתִּקַּח דֵּי מְזוֹנְךָ מִן הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה, וְתִפְרשׁ מִמַּה שֶּׁהוּא יוֹתֵר מִזֶּה, וְכָל אֲשֶׁר תּוּכַל לְהַטְבִּיעַ נַפְשְׁךָ שֶׁלֹּא לְהַרְגִּישׁ עַל עִנְיַן הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה כְּדֵי לְיַסְּרָהּ עֲשֵׂה, וְשִׂים כַּוָּנָתְךָ בּוֹ לִרְפוּאָה יוֹתֵר מִלְּמָזוֹן. וְכֵן מוּבָא שָׁם (ויקרא יא, מד) אִם יִמָּשֵׁךְ הָאָדָם אַחַר הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה וְהַמִּשְׁגָּל יוֹתֵר מִדַּאי, יַחֲרִיב נַפְשׁוֹ וְגוּפוֹ, וְהוּא הַנִּקְרָא בִּלְשׁוֹן הַתּוֹרָה כְּסִיל וֶאֱוִיל, וְכֵן מוּבָא שָׁם (ריש פ’ קדושים) שֶׁהַמִּתְקַדֵּשׁ בַּאֲכִילָתוֹ הוּא נֶהְפָּךְ לְמַלְאָךְ. וְהוֹסִיף הָרה”ג ר’ שְׁמוּאֵל אֶנְגֶּל שְׁלִיטָ”א שֶׁמַּלְאָךְ אוֹתִיּוֹת מַאֲכָל. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘מְנוֹרַת הַמָּאוֹר’ (נר א) שֶׁאֱוִי”ל הוּא ר”ת “אֱכוֹל וּשְׁתֵה יֹאמַר לְךָ”.

מוּבָא

בַּ’תַּנְיָא’ (פ”ו) קִיּוּם וְחִיּוּת כָּל הַדּוֹמֵם וְכָל הַצּוֹמֵחַ הַמֻּתָּר בַּאֲכִילָה, וַאֲפִלּוּ הוּא צֹרֶךְ הַגּוּף, וְקִיּוּמוֹ, וְחִיּוּתוֹ מַמָּשׁ, אֶלָּא שֶׁכַּוָּנָתוֹ אֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, כְּדֵי לַעֲבֹד אֶת ה’ בְּגוּפוֹ, הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל, נִשְׁפָּע וְנִמְשָׁךְ מִמַּדְרֵגָה הַשֵּׁנִית שֶׁבַּקְּלִפּוֹת וְסִטְרָא אַחֲרָא, שֶׁהִיא קְלִפָּה רְבִיעִית הַנִּקְרֵאת קְלִפַּת נֹגַהּ, וְהִיא בְּחִינָה מְמֻצַּעַת בֵּין ג’ קְלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת לְגַמְרֵי, וּבֵין בְּחִינַת וּמַדְרֵגַת הַקְּדֻשָּׁה, וְלָכֵן פְּעָמִים שֶׁהִיא נִכְלֶלֶת בְּג’ קְלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת, וּפְעָמִים שֶׁהִיא נִכְלֶלֶת וְעוֹלָה בִּבְחִינַת וּמַדְרֵגַת הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁהַטּוֹב הַמְעֹרָב בָּהּ עוֹלֶה וְנִכְלָל בַּקְּדֻשָּׁה. רוֹאִים שֶׁכָּל הַהֲנָאוֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת, גַּם הַמֻּתָּרוֹת, בָּאוֹת מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא וּמִקְּלִפַּת נֹגַהּ, וְהָאֹפֶן שֶׁבּוֹ הָאָדָם מְקַדֵּשׁ אֶת זֶה, וּמַעֲלֶה אֶת זֶה לַה’, הוּא לֹא עַל יְדֵי הַהֲנָאָה שֶׁנֶּהֱנֶה מִזֶּה בְּחִכּוֹ, וְכַדּוֹ’, אֶלָּא כִּדְבֵאַרְנוּ לְעֵיל, עַל יְדֵי שֶׁנּוֹתֵן לוֹ כֹּחַ לַעֲבֹד אֶת ה’. מִלְּבַד הָאֲכִילָה בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, אוֹ אֲכִילָה שֶׁמַּרְחִיבָה אֶת דַּעְתּוֹ לַה’, וּלְתוֹרָתוֹ, שֶׁאָז יֵשׁ חֲשִׁיבוּת גַּם לַהֲנָאָה, כַּמּוּבָא שָׁם בַּ’תַּנְיָא’.

מוּבָא

בְּשֵׁם הָריי”צ מִלּוּבָּאוִיטְשׁ שֶׁהַמִּצְוָה הַיְחִידָה בַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בָּהּ לְשׁוֹן חֲזַק, זֶה בְּעִנְיַן אֲכִילָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים יב, כג) “רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם”. דִּבְעִנְיַן אֲכִילָה צָרִיךְ חִזּוּק בְּיוֹתֵר. וְכֵן הַכָּתוּב (יהושע א, ז) “רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד” ר”ת חֲמוֹ”ר, דִּבְעִנְיְנֵי הַחָמְרִיּוּת צְרִיכִים הַרְבֵּה חִזּוּק. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם ר’ אַבְרָהָם מִקַּרְלִין שֶׁמְּפָרֵשׁ הַגְּמָ’ (שבת כה:) אֵיזֶהוּ עָשִׁיר כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית הַכִּסֵּא סָמוּךְ לְשֻׁלְחָנוֹ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאוֹכֵל חוֹשֵׁב מַה יֵּצֵא מֵהַמַּאֲכָל וּמִמֵּילָא אֵין לוֹ תַּאֲוַת אֲכִילָה.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (ב”ב יב:) אָמַר רַב אַבְדִימִי דְּמִן חֵיפָה, קוֹדֶם שֶׁאָכַל אָדָם וְשָׁתָה, יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי לְבָבוֹת. וּלְאַחַר שֶׁאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, אֵין לוֹ אֶלָּא לֵב אֶחָד. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּקוֹדֶם שֶׁהָאָדָם אוֹכֵל יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי לְבָבוֹת הַמְרַמְּזִים עַל שְנֵי יְצָרִים, יֵצֶר הָרַע וְיֵצֶר הַטּוֹב, וּלְאַחַר שֶׁאָכַל כְּבָר יוֹדְעִים מִי נִצֵּחַ וְלָקַח אֶת כָּל הַלֵּב.

מוּבָא

בְּשֵׁם בַּעַל הַ’תַּנְיָא’ שֶׁבְּשַׁבָּת מִתְפָּרֵד הָרַע שֶׁבְּנֹגַהּ מֵהַמַּאֲכָלִים, וְנִשְׁאָר רַק הַטּוֹב שֶׁבְּנֹגַהּ. לָכֵן יֵשׁ מִצְוָה לְהִתְעַנֵּג מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה בְּשַׁבָּת. נִרְאֶה דְּלָכֵן תִּקְּנוּ חֲזַ”ל שֶׁיְּבָרְכוּ עַל הַבְּשָׂמִים וְעַל הַנֵּר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּתוֹךְ סֵדֶר הַהַבְדָּלָה, דְּלִכְאוֹרָה אִם יֵשׁ עִנְיָן לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אֶפְשָׁר לְבָרֵךְ לִפְנֵי אוֹ אַחַר הַבְדָּלָה, וּמַדּוּעַ מְבָרְכִים בֵּין בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן לְבָרוּךְ הַמַּבְדִּיל. נִרְאֶה שֶׁזֶּה בָּא לְסַמֵּל שֶׁהַהַבְדָּלָה וְהַהֶבְדֵּל בֵּין שַׁבָּת לְיוֹם חֹל, הִיא בְּעִנְיְנֵי הֲנָאָה מִקְּלִפַּת נֹגַהּ. דְּכֵיוָן שֶׁהַהֲנָאָה בְּחֹל מֵהַדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים הִיא רַק בַּחִיצוֹנִיּוּת, לָכֵן מְבָרְכִים וְנֶהֱנִים מִנֵּר עַל יְדֵי רְאִיָּה, וּמִבְּשָׂמִים עַל יְדֵי רֵיחַ, שֶׁהֵם הֲנָאוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, וּמְסַמְּלִים שֶׁבְּחֹל הַהֲנָאוֹת הֵם בַּחִיצוֹנִיּוּת, וְנֶהֱנִים מֵהֶם בְּתוֹךְ הַהַבְדָּלָה, לְסַמֵּל אֶת הַהַבְדָּלָה, בֵּין סוּגֵי הֲנָאוֹת הַשַּׁבָּת לַהֲנָאוֹת הַחֹל.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (ברכות מג:) אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה נֶהֱנֵית מִמֶּנּוּ וְאֵין הַגּוּף נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ זֶה הָרֵיחַ. רוֹאִים שֶׁהֲנָאַת הָרֵיחַ אֵינֶנָּה הֲנָאַת הַגּוּף, דְּהַגּוּף נֶהֱנֶה מִמֶּנָּה רַק בְּחִיצוֹנִיּוּת כְּדִלְעֵיל. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (בראשית כא.) שֶׁמִּסְתַּכְּלִים בִּמְאוֹרֵי הָאֵשׁ עַל הָאֶצְבָּעוֹת וְהַצִּפָּרְנַיִם מִבַּחוּץ וְלֹא מִבִּפְנִים, לִרְמֹז שֶׁבְּשַׁבָּת זוֹכִים לִבְחִינַת אוֹר שֶׁבִּפְנִים, וּבְחֹל שׁוֹלְטוֹת הַדְּרָגוֹת שֶׁבַּחוּץ. וְכֵן הַכָּתוּב (שמות טז, טו) “נָתַן הוי”ה לָכֶם לְאָכְלָה” בְּגִימַטְרִיָּא שַׁבָּת, דִּבְשַׁבָּת זֶה הַזְּמַן שֶׁנִּתָּן לֶאֱכֹל וּלְהִתְעַנֵּג מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. וְכֵן הַכָּתוּב (בראשית ב, יז) “וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב” בְּגִימַטְרִיָּא שַׁבָּת, דִּבְשַׁבָּת עֵץ הַדַּעַת וּקְלִפַּת נֹגַהּ הוּא טוֹב, וְהָרָע יוֹצֵא מִמֶּנּוּ.

וְכֵן

מוּבָא בְּשׁוּ”ע (או”ח רצו, ב) שֶנָּהֲגוּ לוֹמַר פָּסוּק “לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר” בְּנֻסַּח הַהַבְדָּלָה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּבֵאַרְנוּ בְּ’מַאַמְרֵי חֲנֻכָּה’ שֶׁבְּפוּרִים יֵשׁ אוֹר גָּבוֹהַּ יוֹתֵר מִבְּשַׁבָּת שֶׁמְּקַדֵּשׁ בִּקְדֻשַּׁת שַׁבָּת אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים, גַם אֵלּוּ הַשַּׁיָּכִים לְל”ט מְלָאכוֹת. לָכֵן מַזְכִּירִים אֶת הָאוֹר שֶׁל פּוּרִים בְּהַבְדָּלָה, לְרַמֵּז שֶׁאָנוּ מְצַפִּים לָאוֹר הַזֶּה שֶׁיָּאִיר לָנוּ בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה גַּם אֶת שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה בִּקְדֻשַּׁת שַׁבָּת.

[בַּמַּאֲמָר

הַמֻּסְגָּר נִרְאֶה דְּמַחֲלַת הַסֻּכֶּרֶת הִיא מַחֲלָה שֶׁבָּאָה מִקְּלִפַּת נֹגַהּ. דְּמַחֲלָה זוֹ נִגְרֶמֶת מִדִּבְרֵי הָרְשׁוּת כְּמוֹ שֻׁמָּן וְסֻכָּרִים וְכוּ’, וְאֵין בָּהּ כְּאֵבִים וְהַפְרָעוֹת לְתִפְקוּד הָאָדָם, וְאָדָם הַחוֹלֶה בָּהּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא חוֹלֶה. וּבָזֶּה הִיא מְסַמֶּלֶת אֶת קְלִפַּת נֹגַהּ שֶׁהִיא קְלִפָּה דַּקָּה וַעֲדִינָה שֶׁמְּעֹרֶבֶת בְּתוֹךְ חַיֵּי הָרְשׁוּת שֶׁל הָאָדָם, וְהָאָדָם אֵינוֹ מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא חוֹטֵא בָּזֶּה וּמִמֵּילָא הָעֹנֶשׁ הוּא בְּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. אַךְ יָדוּעַ שֶׁמַּחֲלָה זוֹ רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וְיֵשׁ לְהִזָּהֵר מִמֶּנָּה מְאֹד. וּבִפְרָט צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מִגּוֹרְמֵי הַמַּחֲלָה דְּסֻּכָּר וּדְבַשׁ מְסַמְּלִים אֶת הַתַּאֲוָה שֶׁבִּקְלִפַּת נֹגַהּ, כַּמּוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (ויקרא ב, א) הַשְּׂאוֹר וְהַדְּבַשׁ הֵן יֵצֶר הָרָע עַצְמוֹ, כִי דְּבַשׁ בְּגִימַטְרִיָּא אִשָּׁה, וְהָאִשָּׁה הִיא יֵצֶר הָרָע. וְכֵן מוּבָא בְּ’מֵעַם לוֹעֵז’ שֹׁפְטִים (טו, כ), שֶׁהַנָּחָשׁ אוֹהֵב דְּבַשׁ. וְכֵן דְּבַשׁ בְּגִימַטְרִיָּא עָרְלָה שֶׁזֶּהוּ מַאֲכָלוֹ שֶׁל הַנָּחָשׁ, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (תיקונים עח:). וְכֵן שְׁמוֹ שֶׁל הַנָּחָשׁ פֶּתֶן אוֹתִיּוֹת נֹפֶת שֶׁזֶּה כִּנּוּי לִדְבַשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שה”ש ד, יא) “נֹפֶת תִּטֹּפְנָה”.]

אודה מאד לכל מי שישלח לי הוספות על מאמר זה לזיכוי הרבים

בכדי להוציא לאור את המהדורה החדשה של ספר ‘סוד החשמל’ אנו זקוקים לעוד נרשמים. הנרשמים מראש יקבלו את הסט [4 כרכים] במחיר 80 ₪ בלבד. אין צורך לשלם מראש. נא להשאיר הודעה בתא קולי 0573109982. או בפקס 0737254480. או במייל fish@neto.net.il כמו כן אנו זקוקים לתרומות להדפסת עלונים. המעונינים בחוברת ‘פתח לסדור הרש”ש’ או ‘סוד החצי’ [כל חוברת 250 עמודים 5 ₪] ישאירו הודעה כנ”ל.

המעונינים לקבל בדואר אלקטרוני את מאמר צניעות האישה עם הוספות חדשות [סוד חיי האישות לאור הקבלה לנשואים בלבד], או את הגליון החודשי, ישלחו בקשה למייל.

Tags: , ,

Comments are closed.