סוד ארץ ישראל

“וְרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל” זוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (יומא פא:) אֵין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חֲסֵרָה כְּלוּם שֶׁנֶּאֱמַר “לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ”. פַּשְׁטוּת כַּוָּנַת הַגְּמָ’ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ אֶת כָּל סוּגֵי הַפֵּרוֹת וִירָקוֹת, נִרְאֶה לְהוֹסִיף שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ גַּם אֶת כָּל סוּגֵי הַקַּרְקַע שֶׁבָּעוֹלָם, וְכֵן אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת, שֶׁאַף שֶׁהָאָרֶץ קְטַנָּה בְּשִׁטְחָהּ יֵשׁ בָּהּ אֶת כָּל סוּגֵי הַקַּרְקַע כְּדֻגְמַת הָרִים, עֲמָקִים, שְׁפֵלָה, אֲגַמִּים, יַמִּים, הָרִים גְּבוֹהִים, מִדְבָּר וְכוּ’. דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא תַּכְלִית בְּרִיאַת הָעוֹלָם, וּמִמֶּנָּה נִבְרָא כָּל הָעוֹלָם, דְּהָעוֹלָם נִבְרָא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּעַסְקוּ בַּתּוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמִן הָרָאוּי שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ קְצָת מִכָּל מִינֵי הַקַּרְקָעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְכֵן מִכָּל מִינֵי הַפֵּרוֹת וִירָקוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְכֵן מוּבָא בְּ’סִפְרִי’ (עקב לז) “תֵּבֵל” זוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ תֵּבֵל, שֶׁהִיא מְתֻבֶּלֶת בְּכָל שְׁאָר אֲרָצוֹת, יֵשׁ בְּזוֹ מַה שֶּׁאֵין בְּזוֹ, אֲבָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ חֲסֵרָה כְּלוּם.

וְכֵן

מוּבָא בְּ’סִפְרִי’ (עקב)
“וְרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל” זוֹ אֶרֶץ
יִשְׂרָאֵל.
וְרוֹאִים שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא רֹאשׁ הֶעָפָר שֶׁבָּעוֹלָם, וּבָרֹאשׁ כָּלוּל כָּל הַגּוּף. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (סנהדרין לח:) אָדָם הָרִאשׁוֹן גּוּפוֹ מִבָּבֶל וְרֹאשׁוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֵיבָרָיו מִשְּׁאָר אֲרָצוֹת. וְרוֹאִים שֶׁהָרֹאשׁ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן נִלְקַח מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

נִרְאֶה דְּאֶפְשָׁר לִרְאוֹת צוּרַת רֹאשׁ הַפּוֹנֶה לְכִיווּן הַיָּם בְּצוּרַת מַפַּת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֵזוֹר חֵיפָה נִרְאָה בַּמַּפָּה כְּמוֹ פֶּה, [חֵיפָה אוֹתִיּוֹת חַי פֶּה], צָפוֹנָה מִזֶּה בְּאֵזוֹר רֹאשׁ הַנִּקְרָה נִרְאָה כְּמוֹ חֹטֶם, צָפוֹנָה מִזֶּה בְּנַחֲלַת אָשֵׁר בְּתוֹךְ שֶׁטַח לְבָנוֹן יֵשׁ שֶׁקַע בְּצוּרַת עַיִן, וּבִכְלָלוּת כָּל הָאָרֶץ נִרְאֵית כְּזָקָן הַיּוֹרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו, דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא בְּחִינַת רֹאשׁ, וְצוּרָה זוֹ הִשְׁתַּלְשְׁלָה בְּגַשְׁמִיּוּת הָאָרֶץ. וְנִרְאֶה דְּלָכֵן רוֹאִים אֶת הַפֶּה בְּצוּרַת פֶּה פָּתוּחַ, דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּכְלָלוּתָהּ הִיא מַלְכוּת שֶׁמַּשְׁפִּיעָה דֶּרֶךְ הַפֶּה כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘הַשֻּׁלְחָן פֶּה’, וְהַפֶּה פָּתוּחַ לְרַמֵּז עַל הַשְׁפָּעַת הַמַּלְכוּת. וְכֵן פֶּה פָּתוּחַ מְרַמֵּז עַל קַבָּלַת הַשֶּׁפַע בְּמָקוֹם זֶה שֶׁהָיָה נַחֲלַת זְבוּלֻן שֶׁמְּקַבֶּלֶת אֶת שֶׁפַע הַיָּם. [הַמַּפּוֹת מִתּוֹךְ סֵפֶר ‘שִׁבְטֵי נַחֲלָתֶךָ’].

וְכֵן

הָאֲדָמָה שֶׁמִּתְחַבֶּרֶת לְיַם כִּנֶּרֶת מְרַמֶּזֶת עַל הַשֶּׁקַע שֶׁבָּעֹרֶף בִּמְקוֹם הַקֶּשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁשָּׁם מְקוֹם עֲמִידַת הַנּוּקְ’ כַּיָּדוּעַ. וְיַם כִּנֶּרֶת עַצְמוֹ מְסַמֵּל אֶת הַנּוּקְ’ כַּמּוּבָא בְּלק”ת לְהָאֲרִיזַ”ל (עקב ע’ רמח). וְכֵן הַיַּרְדֵּן הַנִּמְשָׁךְ מֵהַכִּנֶּרֶת הוּא בְּחִינַת יְסוֹד נוּקְ’ כַּמּוּבָא בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (דברים ע’ רסד) לָכֵן הוּא עוֹמֵד כְּנֶגֶד הָאָחוֹר בִּמְקוֹם עֲמִידַת הַנּוּקְ’. וְיִתָּכֵן שֶׁהַכִּנֶּרֶת וְיַם הַמֶּלַח הֵם בְּסוֹד שְׁתֵּי הַנְּקֵבוֹת שֶׁנּוֹלְדוּ דְּבֻקִּים אָחוֹר בְּאָחוֹר לְאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּסוֹד רָחֵל וְלֵאָה, כַּמּוּבָא בְּ’שַׁעַר מַאַמְרֵי רַזַּ”ל’ לְהָאֲרִיזַ”ל (מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו). דְּמָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויחי רמא:) שֶׁיַּם הַמֶּלַח מְסַמֵּל אֶת רָחֵל. וְכֵן רוֹאִים שֶׁהַכִּנֶּרֶת הִיא מַיִם מְתוּקִים הַמְרַמְּזִים עַל הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים בְּסוֹד לֵאָה, וְיַם הַמֶּלַח הַמַּיִם מְלוּחִים הַמְרַמְּזִים עַל הַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים בְּסוֹד רָחֵל, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל צַדִּיק’. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘מְגַלֵּה עֲמֻקּוֹת’ (אופן סט) שֶׁיַּרְדֵּן אוֹתִיּוֹת יָרַד נ’, דְּהַיַּרְדֵּן יָרַד וְנִמְשַׁךְ וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘מְגַלֵּה עֲמֻקּוֹת’ (אופן סט) שֶׁיַּרְדֵּן אוֹתִיּוֹת יָרַד נ’, דְּהַיַּרְדֵּן יָרַד וְנִמְשַׁךְ מֵהַנ’ שַׁעֲרֵי בִּינָה, וְלֵאָה הִיא בְּחִינַת בִּינָה.

כָּתוּב

(בראשית יג, ג) “כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח, וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י “הוּא יָם הַמֶּלַח”, אַחַר זְמַן נִמְשַׁךְ הַיָּם לְתוֹכוֹ וְנַעֲשָׂה יָם הַמֶּלַח, מַשְׁמַע שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן עֲדַיִן לֹא הָיָה שָׁם יָם הַמֶּלַח. וְכֵן הַתַּרְגּוּם מְתַרְגֵּם שָׁם הוּא אֲתַר יַמָּא דְמִלְחָא, הַיְנוּ הַמָּקוֹם שֶׁל יָם הַמֶּלַח. אֲבָל עֲדַיִן לֹא הָיָה שָׁם יָם הַמֶּלַח עַצְמוֹ. וְכֵן מוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (בראשית יד, י) “הוּא יָם הַמֶּלַח”, שֶׁבַּעֲוֹנָם נַעֲשָׂה אוֹתוֹ הָעֵמֶק מַיִם מְלוּחִים. נִרְאֶה דְּכָל הַמְּצִיאוּת שֶׁל יַם הַמֶּלַח נוֹצְרָה לְאַחַר הֲפִיכַת סְדֹם, כְּשֶׁהָיָה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל לוֹט וּבְנוֹתָיו שֶׁמִּשָּׁם יָצָא שֹׁרֶשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וְהִתְחִיל לְהִתְנוֹצֵץ אוֹר הַמַּלְכוּת בָּעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁיַּם הַמֶּלַח מְסַמֵּל אֶת רָחֵל שֶׁהִיא בְּסוֹד מַלְכוּת, כְּשֶׁהוֹצִיאוּ אֶת נִשְׁמַת דָּוִד שֶׁהָיְתָה טְמוּנָה בִּסְדֹם, נוֹצַר בַּמָּקוֹם יַם הַמֶּלַח הַמְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת.

כָּתוּב

(במדבר לד, ג) “וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה”. וְכָתוּב (שם יב) “וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב”. רוֹאִים שֶׁהַתּוֹרָה מַתְחִילָה אֶת מְקוֹם הַגְּבוּלוֹת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִיַּם הַמֶּלַח, וּמְסַיֶּמֶת בְּיַם הַמֶּלַח. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁיַּם הַמֶּלַח מְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא בְּחִינַת סוֹף וְהַתְחָלָה, מַתְחִילִים וּמְסַיְּמִים בְּיַם הַמֶּלַח, וְכֵן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּכְלָלוּתָהּ הִיא בְּחִינַת מַלְכוּת.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (סוטה מו:) תַּנְיָא הִיא לוּז שֶׁצּוֹבְעִין בָּהּ תְּכֵלֶת, בֵּאַרְנוּ לְעֵיל בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל סֻלָּם’ שֶׁמָּקוֹם זֶה הוּא כְּנֶגֶד עֶצֶם הַלּוּז שֶׁבְּחוּט הַשִּׁדְרָה. וּמָצִינוּ בַּזֹּהַר (שלח קעה:) זוֹ הַתְּכֵלֶת הִיא סוֹד שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, הַגָּוֶן שֶׁלָּהּ יוֹצֵא מִדָּג שֶׁהוֹלֵךְ בְּיָם כִּנֶּרֶת. וּלְפִי דְּבָרֵינוּ הַכִּנֶּרֶת נִמְצֵאת כְּנֶגֶד בְּחִינַת עֶצֶם הַלּוּז. כַּמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי הַשַּׁ”ס לְהָאֲרִיזַ”ל (ר”ה) בְּחִינַת עֶצֶם הַלּוּז שֶׁהִיא גִּיד שֶׁבָּעֹרֶף. וְאִם נֹאמַר שֶׁצָּבְעוּ אֶת הַתְּכֵלֶת בִּסְמִיכוּת מָקוֹם לַכִּנֶּרֶת שֶׁמִּשָּׁם לָקְחוּ אֶת זֶה, יוֹצֵא שֶׁהָעִיר לוּז הִיא בִּסְמִיכוּת מָקוֹם לַכִּנֶּרֶת שֶׁשָּׁם בְּחִינַת עֶצֶם הַלּוּז. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תרומה קנב.) שֶׁהָעִיר לוּז הִיא מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חַיִּים טוֹבִים בְּגַשְׁמִיּוּת, וְיַם כִּנֶּרֶת מַשְׁפִּיעַ מַיִם וּפֵרוֹת מְתוּקִים, כַּמּוּבָא בַּגְּמָ’ (מגילה ו.) וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ כִּנֶּרֶת דִמְתִיקִי פֵּירָא כְּקָלָא דְכִּינָּרִי.

מוּבָא

בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (שופטים שנט) “וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשׁוֹנָה”, פֵּרוּשׁ שְׁמָהּ שֶׁל לֵאָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהִיא לֵאָה שֶׁבָּאֲצִילוּת, נִקְרָא לוּז. וְנִקְרָא שֵׁם זֶה, לְפִי שֶׁפֵּירְשׁוּ חֲזַ”ל שֶׁיֵּשׁ עֶצֶם אֶחָד בִּמְקוֹם הֲנָחַת קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁאֵינוֹ מִתְרַקֵּב לְעוֹלָם, וּמִמֶּנּוּ מִתְגַּדֵּל גּוּף הָאָדָם לֶעָתִיד לָבֹא, וְהָעֶצֶם זֶה נִקְרָא לוּז. וּלְפִי שֶׁלֵּאָה הִיא מֵאֲחוֹרֵי ז”א, בִּמְקוֹם הֲנָחַת קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, לָזֶה נִקְרֵאת לוּז. וְרוֹאִים שֶׁהָאֲרִיזַ”ל מְקַשֵּׁר אֶת לֵאָה שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהִיא נִרְמֶזֶת בַּכִּנֶּרֶת, לָעִיר לוּז וּלְעֶצֶם הַלּוּז, וְהָאֲרִיזַ”ל מוֹסִיף שֶׁשְּׁמָהּ שֶׁל לֵאָה הוּא לוּז. וְכֵן מוּבָא בָּרַמְחַ”ל (אוצרות רמח”ל ע’ רנא) שֶׁהַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי הוּא בְּחִינַת לוּז שֶׁבְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְגַם כָּאן רוֹאִים שֶׁלּוּז קָשׁוּר עִם בְּחִינַת הַנְּקֵבָה, דְּכֹתֶל הַמַּעֲרָבִי הוּא מְקוֹם הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא בְּחִינַת נְקֵבָה שֶׁמְּקוֹמָהּ בַּמַּעֲרָב.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (מגילה ו.) וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ “טְבֶרְיָא”, שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּטַבּוּרָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְטַבּוּר מְסַמֵּל אֶת הַחִבּוּר שֶׁל הַוָּלָד לָאִמָּא, שֶׁהִיא בְּחִינַת לֵאָה, בְּחִינַת בִּינָה. כַּמּוּבָא בְּלק”ת לְהָאֲרִיזַ”ל (תשא ע’ קסה) אָמְנָם כְּבָר יָדַעְתָּ כִּי בָּאָדָם יֵשׁ ב’ נְקֻדּוֹת, אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, וּלְמַעְלָה הֵימֶנּוּ נְקֻדַּת הַטַּבּוּר, וְהַתַּחְתּוֹן הוּא לְמַטָּה בַּיְסוֹד, וְהָעֶלְיוֹן הוּא לְמַעְלָה בַּבִּינָה. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר צִיּוֹן וְעָרֶיהָ מֵהָרה”ג ר’ מֹשֶה ווֹלְפְסָאן שְׁלִיטָ”א שֶׁר’ עֲקִיבָא נִקְבַּר בִּטְבֶרְיָה כֵּיוָן שֶׁהוּא מִשֹּׁרֶש בִּינָה.

מוּבָא

בְּסֵפֶר ‘בֶּן אִישׁ חַי’ (שנה שנייה ויצא) כָּתְבוּ הַמְּקֻבָּלִים יֵשׁ עֶצֶם בָּאָדָם שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנָה מִשּׁוּם אֲכִילָה, אֶלָּא רַק מִן סְעֻדָּה רְבִיעִית דְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וְעֶצֶם זֶה נִשְׁאָר קַיָּם בַּקֶּבֶר וְאֵין שׁוֹלֵט בּוֹ רִקָּבוֹן, וְהוּא נִקְרָא נַסְכוֹי, וְגַם נִקְרָא לוּז. רוֹאִים שֶׁעֶצֶם הַלּוּז נֶהֱנֵית מִסְּעֻדָּתָא דְּדָוִד מַלְכָּא מְשִׁיחָא. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּעֶצֶם הַלּוּז הִיא בְּסוֹד יַם כִּנֶּרֶת הַמִּתְקַשֵּׁר לְדָוִד הַמֶּלֶךְ, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר שֶׁהֵבֵאנוּ לְעֵיל (שלח קעה:), זוֹ הַתְּכֵלֶת הִיא סוֹד שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וְהַגָּוֶן שֶׁלָּהּ יוֹצֵא מִדָּג שֶׁהוֹלֵךְ בְּיָם כִּנֶּרֶת, וְעַל כֵּן כִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד מְנַגֵּן מֵאֵלָיו. דְּדָוִד הַמֶּלֶךְ מֻשְׁרָשׁ גַּם בְּלֵאָה וְגַם בְּרָחֵל, מִצַּד הַמַּלְכוּת הוּא שַׁיָּךְ לְרָחֵל הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת, וּמִצַּד שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ הוּא מִשֹּׁרֶשׁ לֵאָה הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת הָעֶלְיוֹנָה כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאַמְרֵי חֲנֻכָּה.

מוּבָא

בָּרמ”ע מִפָּאנוֹ (יונת אלם א, י) כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ לוּז לַגּוּף יֶשְׁנוֹ גַּם כֵּן לַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה, וּמִמֶּנּוּ יִקַּח לְחֵלֶק חֲבֵרוֹ בְּהִבָּרְאוֹ. וְהִנֵה לוּז בְּגִי’ חַלָּה, שֶׁזְמַן הֲרָמָתָהּ מִשֶּׁתְּגַלְגֵּל בַּחִטִּים. נִרְאֶה דְּיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁכְּשֵׁם שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים תִּהְיֶה דֶּרֶךְ הַלּוּז, כָּךְ סוֹד הַגִּלְגּוּל בָּעוֹלָם הַזֶּה נַעֲשָׂה דֶּרֶךְ הַלּוּז שֶׁנּוֹתֵן כֹּחַ לַנֶּפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה לְהִתְגַּלְגֵּל. וְלָכֵן לוּז בְּגִימַטְרִיָּא חַלָּה שֶׁמַּפְרִישִׁים אוֹתָהּ כְּשֶׁמִּתְגַּלְגֶּלֶת בַּחִטִּים, לְרַמֵּז שֶׁמִּשְׁתַּמְשִׁים בַּלּוּז לְצֹרֶךְ הַגִּלְגּוּלִים. וּלְפִי זֶה נִרְאֶה לְבָאֵר אֶת הַיְרוּשַׁלְמִי (שביעית יב:) רַבִּי חִיָּא בַּר בָּא מִתְעַגֵּל בַּהֲדָא אֱלִיסוּס דִּטְבֶרְיָא. וּמְבָאֵר הַ’פְּנֵי מֹשֶה’ מָחוֹז שֶׁל טְבֶרְיָא הַנִּקְרָא כֵּן, וְהָיָה מִתְעַגֵּל עַצְמוֹ עַל הָאָרֶץ מִפְּנֵי חִבּוּב קְדֻשַּׁת הָאָרֶץ. נִרְאֶה דְּרַבִּי חִיָּא הָיְתָה לוֹ כַּוָּנָה עֲמוּקָה לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ תִּקּוּן שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לָבֹא בְּגִלְגּוּל, לָכֵן הוּא הִתְגַּלְגֵּל עַל הָאֲדָמָה בְּטְבֶרְיָה שֶׁשָּׁם בְּחִינַת הַלּוּז, כֵּיוָן שֶׁהַגִּלְגּוּלִים נַעֲשִׂים דֶּרֶךְ הַלּוּז, וּבָזֶה שֶׁהוּא מִתְגַּלְגֵּל עַל הַלּוּז הוּא יוֹצֵא יְדֵי חוֹבַת גִּלְגּוּל.

וּלְפִי

דְּבָרֵינוּ יוֹצֵא שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ נִמְצָאִים בְּמָקוֹם שֶׁהוּא בִּבְחִינַת בֵּין הַכְּתֵפַיִם, וְכֵן כָּתוּב עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ (דברים לג, יב) “וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן”. וְכֵן שְׁכֶם נִמְצֵאת בַּחֵלֶק הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַכְּתֵפַיִם, וּפֵרוּשׁ הַמִּלָּה שְׁכֶם הוּא כָּתֵף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ט, כג) “וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם”. וְהוֹסִיף הָרה”ג ר’ אַהֲרֹן לֵב שְׁלִיטָ”א שֶׁמִּשְׁכַּן שִׁילֹה שֶׁהָיָה בְּנַחֲלַת אֶפְרַיִם נִמְצָא לְפִי דְּבָרֵינוּ בִּמְקוֹם הַצַּוָּאר, וּמָצִינוּ שֶׁמִּשְׁכַּן שִׁילֹה נִמְשָׁל לְצַוָּאר, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (בראשית מה, יד) “וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו” עַל מִשְׁכַּן שִׁילֹה שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְסוֹפוֹ לֵיחָרֵב. וּבְ’שִׂפְתֵי חֲכָמִים’ שָׁם מְבָאֵר שֶׁרַשִּׁ”י לָמַד זֹאת מֵהַמִּלָּה “צַוָּארָיו”.

וְכֵן

רוֹאִים לְפִי דְּבָרֵינוּ שֶׁבַּחֵלֶק הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַזָּקָן נִמְצָאוֹת נַחֲלוֹת מְנַשֶׁה וְאֶפְרַיִם, וְתַחְתֵּיהֶן נַחֲלַת בִּנְיָמִין, וְתַחְתֶּיהָ נַחֲלַת יְהוּדָה. וּבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל אוֹת’ שֶׁהַשְׁפָּעַת הַיְסוֹד הַנִּרְמֶזֶת בַּזָּקָן, עוֹבֶרֶת מִשֵּׁבֶט יוֹסֵף לְשֵׁבֶט בִּנְיָמִין, וּמִבִּנְיָמִין לִיהוּדָה. וְהוֹסִיף הָרה”ג ר’ אַבְרָהָם אָשֵׁר שְׁלִיטָ”א שֶׁהַקֶּשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ נִמְצָא בְּנַחֲלַת נַפְתָּלִי אוֹתִיּוֹת תְּפִלִּין. וְהוֹסִיף הָרה”ג ר’ חַיִּים גְּרוֹסְמַן שְׁלִיטָ”א שֶׁבִּמְקוֹם הָרֹאשׁ הָיְתָה נַחֲלַת אָשֵׁר אוֹתִיּוֹת רֹאשׁ.

כָּתוּב

(שה”ש ד, ח) “אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן”. רוֹאִים שֶׁהַכָּתוּב מְקַשֵּׁר אֶת הַלְּבָנוֹן עִם בְּחִינַת רֹאשׁ, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁהָרֵי הַלְּבָנוֹן נִמְצָאִים בְּמָקוֹם שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמֹּחַ, שֶׁשָּׁם מְקוֹם הַחָכְמָה וְהַבִּינָה. וְכֵן מוּבָא בְּפֵרוּשׁ הַ’מָּתוֹק מִדְּבַשׁ’ עַל הַזֹּהַר (חיי שרה קלב.) שֶׁלְּבָנוֹן נוֹטָרִיקוֹן לֵ”ב נְתִיבוֹת חָכְמָה, נוּ”ן שַׁעֲרֵי בִּינָה, לְרַמֵּז שֶׁלְּבָנוֹן מְסַמֶּלֶת אֶת סְפִירוֹת הַחָכְמָה וְהַבִּינָה, וְכֵן יִתָּכֵן שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת הַשֵּׁם שֶׁל הָעִיר קִרְיַת שְׁמוֹנָה שֶׁלְּפִי הַמַּפָה שָׁם נִמְצֵאת בְּחִינַת הָאֹזֶן, דְּאֹזֶן הִיא בְּחִינַת בִּינָה וּמִסְפַּר שְׁמוֹנֶה מְרַמֵּז עַל הַבִּינָה. וְכֵן אֲזוֹר קִרְיַת שְׁמוֹנָה וְעֵמֶק הַחוּלָה נִקְרָא בִּלְשׁוֹן הַגְּמָ’ (ב”ב עד.) יָמָא שֶׁל סִיבְּכִי, וְיָמָא שֶׁל חִילְתָא, וְיַם סִיבְּכִי בְּגִימַטְרִיָּא מִקְוֶה הַמְסַמֵּל אֶת אִמָּא שֶׁהִיא סְפִירַת הַבִּינָה. וְכֵן חִילְתָא בְּגִימַטְרִיָּא טַלִּית הַמְסַמֶּלֶת אֶת אִמָּא.

מָצִינוּ

בְּזֹהַר חָדָשׁ (תשא נד:) “שֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר” זֶה הַמָּקוֹם הָעֶלְיוֹן מָקוֹם שֶׁיִּצְחָק נִמְצָא. וּמְבָאֵר הַ’מָּתוֹק מִדְּבַשׁ’ “צוּר” הוּא מָקוֹם שֶׁיִּצְחָק שׁוֹרֶה שָׁם וּמֻשְׁרָשׁ בּוֹ, וְהַיְנוּ הַגְּבוּרָה שֶׁשָּׁרְשָׁהּ מִן הַבִּינָה. רוֹאִים שֶׁצּוּר מְסַמֵּל אֶת הַבִּינָה וְהַכָּתוּב מְרַמֵּז שֶׁהַשֶּׁמֶן וְהַחָכְמָה בָּאִים דֶּרֶךְ עוֹלַם הַבִּינָה שֶׁנִּקְרָא צוּר. וּלְפִי דְּבָרֵינוּ הָעִיר צוֹר נִמְצֵאת בִּמְקוֹם הַמֹּחַ שֶׁשָּׁם הַחָכְמָה וְהַבִּינָה.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (עירובין סד:) כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לִכְזִיב, בָּא אֶחָד לִשָׁאֵל עַל נִדְרוֹ. אָמַר לְזֶה שֶׁעִמּוֹ, כְּלוּם שָׁתִינוּ רְבִיעִית יַיִן הָאִטַלְקִי אָמַר לוֹ, הֵן. אָמַר לוֹ, אִם כֵּן יְטַיֵּיל אַחֲרֵינוּ עַד שֶׁיָפִיג יֵינֵנוּ. וְטִיֵּיל אַחֲרֵיהֶם שְׁלֹשָׁה מִילִין עַד שֶׁהִגִּיעַ לְסוּלְּמָהּ שֶׁל צוֹר. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְסוּלְּמָהּ דְּצוֹר, יָרַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל מִן הַחֲמוֹר וְנִתְעַטַף, וְיָשַׁב וְהִתִּיר לוֹ נִדְרוֹ. נִרְאֶה דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה לוֹ טַעַם נִסְתָּר לְהַתִּיר אֶת הַנֶּדֶר דַּוְקָא בָּעִיר צוֹר שֶׁהִיא בְּסוֹד חָכְמָה, כֵּיוָן שֶׁהַתָּרַת נְדָרִים פּוֹעֶלֶת בְּכֹחַ הַחָכְמָה כַּמּוּבָא בְּ’לִקּוּטֵי הַשַּׁ”ס’ לְהָאֲרִיזַ”ל (נדרים) אִישׁ הַמִּשְׁתַּלְשֵׁל מֵאַבָּא הַנִּקְרָא חָכָם יְכַפְּרֶנָה, מַתִּיר הַנֶּדֶר ע”י פֶּתַח יְסוֹד דְּאִמָּא אֲשֶׁר הַחָכְמָה מַמְשִׁיכוֹ לְמַטָּה לְהַתִּיר הַנֶּדֶר.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (חגיגה יב.) מַאי דִּכְתִיב “אֲנִי אֵל שַׁדַּי”, אֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי לָעוֹלָם דַּי. וּבַתּוֹסְפוֹת שָׁם (ד”ה מסוף) מְבָאֵר, בְּשַׁדַּ”י יֵשׁ ג’ אוֹתִיּוֹת שִׁי”ן דָּלֶ”ת יוֹ”ד, קַח י”ן ל”ת ו”ד הַנֶּעֱלָם מִן שַׁדַּי וְיַעֲלֶה ת”ק. נִרְאֶה דְּהִתְפַּשְּׁטוּת הָעוֹלָם בְּמִסְפַּר ת”ק שֶׁהוּא הַמִּלּוּי שֶׁל שֵׁם שד”י מְרַמֵּז עַל בְּרִיאַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא בְּסוֹד רֹאשׁ שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא ת”ק, וּבִּבְרִיאַת הָאָרֶץ נִכְלַל מִמֵּילָא כָּל הָעוֹלָם, כַּמּוּבָא בְּזֹהַר חָדָשׁ (רות צג.) הַהִיא נְקוּדָא הִיא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וּמִשָּׁם נִתְפַּשְּׁטָה הָאָרֶץ לְכָל רוּחָתֵיהּ. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (נדה כה.) אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, תְּחִלַּת בְּרִיָּיתוֹ שֶׁל וָלָד מְרֹאשׁוֹ.

מָצִינוּ

שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת אֶרֶץ צְבִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה ג’, יט) “אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי”. וְכֵן (יחזקאל כ, טו) “צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת”. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דִּצְבִי הוּא בְּחִינַת רֹאשׁ, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בְּשִׁיר הַכָּבוֹד נְוֵה הַצֶּדֶק צְבִי תִפְאַרְתּוֹ יַעֲלֶה נָּא עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתוֹ. וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא בְּחִינַת רֹאשׁ.

מוּבָא

בַּ’תַּנְיָא’ (פ”ט) שֶׁהַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית שׁוֹכֶנֶת בַּמֹּחַ וּמִשָּׁם מִתְפַּשֶּׁטֶת לִשְׁאָר אֵיבָרִים, וְהַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית שׁוֹכֶנֶת בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי שֶׁבַּלֵּב שֶׁהוּא מְקוֹם הַתַּאֲווֹת וְלֹא מְקוֹם הַשֵּׂכֶל, וּמִשָּׁם מִתְפַּשֶּׁטֶת לִשְׁאָר אֵיבָרִים. עַל פִּי זֶה נִרְאֶה לְבָאֵר מַדּוּעַ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִתְּנָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁיִּשְׂרָאֵל צְרִיכִים לְהַשְׁלִיט אֶת הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית שֶׁהִיא בְּסוֹד יֵצֶר הַטּוֹב, בְּסוֹד רֹאשׁ, נָתְנוּ לָהֶם אֶת הָאָרֶץ שֶׁהִיא בְּסוֹד רֹאשׁ שֶׁתַּעֲזֹר לְהַשְׁלִיט אֶת הָרֹאשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ג, טו) “הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ”, דְּעַל יְדֵי הָרֹאשׁ מְנַצְּחִים אֶת הַנָּחָשׁ. וְלָכֵן יִשְׂרָאֵל הֵם אוֹתִיּוֹת לִי רֹאשׁ, דְּתַפְקִידָם הוּא לְהַשְׁלִיט אֶת הָרֹאשׁ בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא בְּחִינַת רֹאשׁ. וְכֵן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת בְּשֵׁם זֶה, לְרַמֵּז שֶׁהִיא בְּחִינַת אֶרֶץ לִי רֹאשׁ. כְּפִי שֶׁנְּבָאֵר שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹזֶרֶת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲבוֹדַת ה’. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (קידושין סט.) אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גָּבֹהַּ מִכָּל הָאֲרָצוֹת. וְהָרֹאשׁ גָּבֹהַּ מִכָּל הַגּוּף.

הֵבֵאנוּ

לְעֵיל אֶת הַגְּמָ’ (סנהדרין לח:) אָדָם הָרִאשׁוֹן גּוּפוֹ מִבָּבֶל וְרֹאשׁוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֵיבָרָיו מִשְּׁאָר אֲרָצוֹת. וּמָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (מדרש הנעלם בראשית י:) שֶׁשֹּׁרֶשׁ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל הָיָה כָּלוּל בַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁעָלֶיהָ כָּתוּב (בראשית ב, ז) “וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים”, וְשֹׁרֶשׁ אֻמּוֹת הָעוֹלָם הָיָה מֵהַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁעָלֶיהָ כָּתוּב (שם) “וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה”. נִרְאֶה דְּכֵיוָן שֶׁהַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית הִיא בְּחִינַת גּוּף, וְהַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית הִיא בְּחִינַת רֹאשׁ, לָכֵן שֹׁרֶשׁ גּוּפָם וְנִשְׁמָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁצְּרִיכִים לְהַשְׁלִיט אֶת הָרֹאשׁ, נִלְקַח מֵעֲפַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בִּבְחִינַת רֹאשׁ שֶׁל הָאָרֶץ. וּשְׁאַר הָאֻמּוֹת שֶׁמַּשְׁלִיטוֹת אֶת הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁהִיא בְּחִינַת גּוּף, גּוּפָן וְנִשְׁמָתָן נִלְקְחוּ מִשְּׁאָר אֲרָצוֹת שֶׁהֵן בִּבְחִינַת גּוּף שֶׁל הָאָרֶץ. עַיֵּן בְּ’תִפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל’ עַל אָבוֹת (פ”ו אות קנז) שֶׁפַּרְצוּף פְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּגַשְׁמִיּוּת שׁוֹנֶה מִכָּל הָאֻמּוֹת.

מוּבָא

בְּלק”ת לְהָאֲרִיזַ”ל (תהילים שלג) כְּשֶׁבָּרָא הַקָּבָּ”ה אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁנִּכְלְלוּ בּוֹ לֹא הָיוּ אֶלָּא נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְאִם לֹא הָיָה חוֹטֵא לֹא הָיוּ הָאֻמּוֹת יוֹצְאִין לָעוֹלָם, וְאַחַר שֶׁחָטָא נִתְעָרְבוּ בּוֹ נִיצוֹצוֹת אֻמּוֹת הָעוֹלָם. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּקוֹדֶם הַחֵטְא הָיָה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן רַק אֶת הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית שֶׁעָלֶיהָ כָּתוּב (בראשית ב, ז) “וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים”, וְהַגּוּף הָיָה טָפֵל לַנְּשָׁמָה, וּמִמֵּילָא לֹא נִכְלְלוּ בּוֹ נִשְׁמוֹת אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁשַּׁיָּכוֹת לִבְחִינַת הַגּוּף, דִּמְקוֹם הַנְּשָׁמוֹת הוּא בָּרֹאשׁ וְלֹא בַּגּוּף, וּכְשֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְהִשְׁלִיט אֶת הַגּוּף עַל הָרֹאשׁ, הַיְינוּ שֶׁהָפַךְ אֶת הַגּוּף לִהְיוֹת בְּחִינַת רֹאשׁ, מִיָּד נִכְלְלוּ בּוֹ נִשְׁמוֹת אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁשָּׁרְשָׁם מִבְּחִינַת הַגּוּף, וְקוֹדֶם הַחֵטְא לֹא הָיְתָה לָהֶם אֶפְשָׁרוּת לְהִכָּלֵל בּוֹ.

מָצִינוּ

בִּירוּשַׁלְמִי (נזיר לה:) אָמַר ר’ יוּדָן בֶּן פָּזִי מְלֹּא תַּרְוָד אֶחָד (עָפָר), נָטַל הַקָּבָּ”ה מִמְּקוֹם הַמִּזְבֵּחַ, וּבָרָא בּוֹ אֶת הָאָדָם. וּמוּבָא בְּ’תוֹרָה תְּמִימָה’ (בראשית ב, ז) שֶׁעָפָר זֶה שֶׁהַקָּבָּ”ה לָקַח מִמְּקוֹם הַמִּזְבֵּחַ הָיָה כְּדֵי לִבְרֹא אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְלֹא אֶת שְׁאָר אֵיבָרָיו. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (שמו”ר מ, ג) עַד שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן מֻטָּל גֹּלֶם, הֶרְאָה לוֹ הַקָּבָּ”ה כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק שֶׁעָתִיד לַעֲמֹד מִמֶּנּוּ, יֵשׁ שֶׁהוּא תָּלוּי בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם, וְיֵשׁ שֶׁהוּא תָּלוּי בִּשְׂעָרוֹ, וְיֵשׁ שֶׁהוּא תָּלוּי בְּמִצְחוֹ, וְיֵשׁ שֶׁהוּא תָּלוּי בְּעֵינָיו, וְיֵשׁ בְּחָטְמוֹ וְיֵשׁ בְּפִיו, וְיֵשׁ בְּאָזְנוֹ, וְיֵשׁ בְּמַלְתִּין (מְקוֹם הַנֶּזֶם). רוֹאִים שֶׁהַצַּדִּיקִים כֻּלָּם תְּלוּיִים בָּאֵיבָרִים שֶׁבְּרֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, דְּיִשְׂרָאֵל כְּלוּלִים בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְהֶעָפָר לְרֹאשׁוֹ נִלְקַח מִתַּחַת לַמִּזְבֵּחַ.

מוּבָא

בַּמַּהֲרַ”ל (נצח ישראל פרק ז’) הָאָדָם נִקְרָא עֵץ הַשָּׂדֶה דִּכְתִיב “כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה” רַק שֶׁהוּא אִילָן הָפוּךְ, כִּי הָעֵץ שָׁרְשׁוֹ לְמַטָּה תָּקוּעַ בָּאָרֶץ, וְאִלּוּ הָאָדָם שָׁרְשׁוֹ לְמַעְלָה, כִּי הַנְּשָׁמָה הוּא שֹׁרֶשׁ שֶׁלּוֹ, וְהוּא מִן הַשָּׁמַיִם, וְהַיָּדַיִם הֵם עַנְפֵי הָאִילָן, הָרַגְלַיִם הֵם עֲנָפִים עַל עֲנָפִים, גּוּפוֹ עִקַּר הָאִילָן. רוֹאִים שֶׁהָרֹאשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל הוּא בִּבְחִינַת קְצֵה הָאִילָן הַמִּתְחַבֵּר לָאָרֶץ, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא בְּחִינַת רֹאשׁ, וְהָרֹאשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִתְחַבֵּר לָרֹאשׁ. וּמְרֻמָּז בַּכָּתוּב (דברים לג, טז) “וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו”, וְרוֹאִים שֶׁהָרֹאשׁ שֶׁל יוֹסֵף מִתְקַשֵּׁר עִם בִּרְכַּת הָאָרֶץ.

אַף

עַל פִּי שֶׁמָּצִינוּ גַּם בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם בְּחִינַת רֹאשׁ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כד, כ) “רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק”. נִרְאֶה דַּעֲמָלֵק בְּשָׁרְשׁוֹ הוּא בְּחִינַת רֹאשׁ דִּקְלִפָּה, וְלָכֵן מוּבָא בְּקֻנְטְרֵס בְּעִנְיְנֵי פּוּרִים מֵהָרַב קַרֶלִינְשְׁטֵיין (ע’ עט) שֶׁעֲמָלֵק הוּא מִלְּשׁוֹן מְלִיקָה, דְּשִׁיטַת עֲמָלֵק הִיא שֶׁצָּרִיךְ לִמְלֹק אֶת הָרֹאשׁ וְלֹא לָתֵת לָרֹאשׁ לִשְׁלֹט עַל הַגּוּף. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (מגילה יא.) אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כָּל שֶׁזּוֹכְרוֹ אָמַר אָח לְרֹאשׁוֹ. דְּמִי שֶׁזּוֹכֵר אֶת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מְפַחֵד עַל רֹאשׁוֹ. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (אסת”ר א, י) ר’ בְּרֶכְיָה פָּתַח “מִי פָּעַל וְעָשָׂה קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ” מִתְּחִלַּת בְּרִיָּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם הִתְקִין הַקָּבָּ”ה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ וְכוּ’, נְבוּכַדְנֶצַּר רֹאשׁ לַמַּחֲרִיבִים, אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ רֹאשׁ לַמּוֹכְרִים, הָמָן רֹאשׁ לַקּוֹנִים. וְרוֹאִים שֶׁשֹּרֶשׁ עֲמָלֵק הוּא בְּחִינַת רֹאשׁ. וְכֵן מוּבָא בְּקֻנְטְרֵס ‘בְּשָׂמִים רֹאשׁ’ מֵהרה”ג ר’ אוּרִי יוּנְגְרַייז שְׁלִיטָ”א שֶׁעֲמָלֵק הוּא בְּחִינַת רֹאשׁ דִּקְלִפָּה הַלְּעֻמַּת זֶה שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל הָרֹאשׁ דִּקְדֻשָּׁה, וְלָכֵן אָרוּר הָמָן אוֹ בָּרוּךְ מָרְדֳּכַי הֵם בְּגִימַטְרִיָּא רֹאשׁ, דְּהָמָן וּמָרְדֳּכַי הָיוּ בְּחִינַת רֹאשׁ זֶה לְעֻמַּת זֶה, וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָ’ (מגילה י:) “יַעֲלֶה בְּרוֹשׁ” זֶה מָרְדֳּכַי שֶׁנִּקְרָא רֹאשׁ לְכָל הַבְּשָׂמִים, שֶׁנֶּאֱמַר “וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר” וּמְתַרְגְּמִינָן מָרֵי דָּכֵי.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (אסתר רבה ח, ב) מִנַּיִן לְהָמָן מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר “הֲמִן הָעֵץ”. וְרוֹאִים שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּחֵטְא עֵץ הַדַּעַת הִתְקַשֵּׁר עִם הָמָן. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת רֹאשׁ הִתְקַשֵּׁר בְּחֶטְאוֹ עִם הָמָן שֶׁהוּא בְּחִינַת רֹאשׁ דִּקְלִפָּה כְּדִלְעֵיל.

מוּבָא

בַּמַּהֲרַ”ל (גבורות השם לח) אֵין רָאוּי לְקַדֵּשׁ רַק דָּבָר שֶׁהוּא רֵאשִׁית הַמְּצִיאוּת וּמִצַּד שֶׁהוּא רֵאשִׁית הַמְּצִיאוּת הוּא קָדוֹשׁ מִן אֲשֶׁר נִמְצָא אַחֲרָיו, כִּי רֵאשִׁית הַמְּצִיאוּת יֵשׁ בּוֹ קְדֻשָּׁה תָּמִיד. וּמוֹסִיף בְּסֵפֶר ‘דֶּרֶךְ חַיִּים’ (פרק ו משנה י) תִּמְצָא שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁהוּא רֵאשִׁית לְאַחֵר, הוּא נִבְדָּל מֵאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁהוּא רֵאשִׁית לוֹ, וְנִכְנָס לִרְשׁוּת הַקָּבָּ”ה בִּשְׁבִיל חֲשִׁיבוּתוֹ וּמַעֲלָתוֹ שֶׁנִּקְרָא רֵאשִׁית, וְזֶה תִּמְצָא הַרְבֵּה בַּתּוֹרָה שֶׁכָּל רֵאשִׁית צִוָּה בַּתּוֹרָה שֶׁיִּהְיֶה נִבְדָּל מִן הַשְּׁאָר וְיִהְיֶה אֶל הַשי”ת כְּמוֹ הַתְּרוּמָה שֶׁנִּקְרֵאת רֵאשִׁית, חַלָּה נִקְרָא רֵאשִׁית, בִּכּוּרִים נִקְרְאוּ רֵאשִׁית, בְּכוֹר נִקְרָא רֵאשִׁית וְכֻלָּם הֵם נִבְדָּלִים מִן הַשְּׁאָר וְנִכְנָסִין לִרְשׁוּת הַקָּבָּ”ה, שֶׁהֲרֵי חָל עַל כָּל אֵלּוּ קְדֻשָּׁה אֶל הַש”י וְכוּ’. יִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ רֵאשִׁית דִּכְתִיב “קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַד’ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה”, וְהֵם רֵאשִׁית כָּל הָאוּמוֹת וּבָזֶה הֵם נִבְדָּלִים מִן הַשְּׁאָר כְּמִשְׁפָּט כָּל רֵאשִׁית, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִקְרָא רִאשׁוֹן דִּכְתִיב “כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ”, שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא רִאשׁוֹן וְרֵאשִׁית לְכָל מְקוֹמוֹת וְיִשׁוּב הָאָרֶץ, וּבִשְׁבִיל שֶׁהוּא רִאשׁוֹן הוּא נִבְדָּל מִן הַשְּׁאָר וְנִכְנָס לִרְשׁוּת הַקָּבָּ”ה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּרֵאשִׁית מְרַמֶּזֶת עַל בְּחִינַת רֹאשׁ שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַקְּדֻשָּׁה.

מָצִינוּ

בְּרַשִּׁ”י (בראשית א, א) אָמַר רַבִּי יִצְחָק מַה טַּעַם פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית מִשּׁוּם “כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם” שֶׁאִם יֹאמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְיִשְׂרָאֵל לִסְטִים אַתֶּם שֶׁכְּבַשְׁתֶּם אַרְצוֹת שִׁבְעָה גּוֹיִם הֵם אוֹמְרִים לָהֶם כָּל הָאָרֶץ שֶׁל הַקָּבָּ”ה הִיא, הוּא בְּרָאָהּ וּנְתָנָהּ לַאֲשֶׁר יָשָׁר בְּעֵינָיו. וְרוֹאִים שֶׁמַּתְּנַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִכְלֶלֶת בְּתֵבַת בְּרֵאשִׁית. וְכֵן נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז בַּמִּדְרָשׁ שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל הֵם בִּבְחִינַת יָשָׁר בְּעֵינָיו שֶׁל ה’, לָכֵן הֵם קִבְּלוּ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁשָּׁם מִסְתַּיֵּם קַו הַיֹּשֶר שֶׁל הָעוֹלָמוֹת בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּמִשָּׁם מֻשְׁפָּע הַשֶּׁפַע לְכָל הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן.

וְכֵן

כָּתוּב (דברים כו, א) “וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ וגו'”. רוֹאִים שֶׁהַפָּסוּק מְקַשֵּׁר בֵּין בִּיאַת הָאָרֶץ לְמִצְוַת בִּכּוּרִים, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁתָּבֹא אֶל הָאָרֶץ שֶׁהִיא בְּסוֹד רֹאשׁ, תַּפְרִישׁ בִּכּוּרִים שֶׁהֵם רֵאשִׁית הַפֵּרוֹת בְּסוֹד רֹאשׁ. וְכֵן מָצִינוּ לְשׁוֹן רֵאשִׁית בְּעוֹד מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ, כְּמוֹ מִצְוַת מַעֲשֵׂר (דברים יח, ד) “רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ”. וְכֵן בְּמִצְווֹת חַלָּה וּתְרוּמָה (במדבר טו, כ) “רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ”. וְכֵן בְּמִצְוַת עֹמֶר (ויקרא כג, י) “וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן”.

כָּתוּב

(דברים יא, יב) “אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה” רוֹאִים שֶׁהַהַשְׁגָּחָה עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קְשׁוּרָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּמֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה הִיא מַמְשִׁיכָה לְכָל הַשָּׁנָה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּחִינַת הָרֹאשׁ שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה, וְכֵיוָן שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא בְּחִינַת רֹאשׁ, הִיא מִתְקַשֶּׁרֶת עִם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (ב”ב קמז:) אָמַר רַב זָבִיד הַאי יוֹמָא קַמָּא דְּרֵישׁ שַׁתָּא אִי חֲמִים כֻּלָּהּ שַׁתָּא חֲמִימָא, אִי קְרִיר כֻּלָּהּ שַׁתָּא קְרִירָא. וְרוֹאִים שֶׁהַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַשָּׁנָה הוּא בְּחִינַת רֹאשׁ, וְכָל הַיָּמִים נִמְשָׁכִים אַחֲרָיו. וְכֵן רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא מ”ח שָׁעוֹת, הַמְרַמֵּז עַל הַמֹּחַ שֶׁבָּרֹאשׁ.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (אסת”ר א, י) ר’ בְּרֶכְיָה פָּתַח “מִי פָּעַל וְעָשָׂה קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ” מִתְּחִלַּת בְּרִיָּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם הִתְקִין הַקָּבָּ”ה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ, אָדָם רֹאשׁ לַיְצוּרִים. רוֹאִים שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן הוּא בְּחִינַת רֹאשׁ לַיְצוּרִים, וְיוֹצֵא לִדְבָרֵינוּ שֶׁהֶעָפָר לְרֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהָיָה רֹאשׁ לַיְצוּרִים, נִלְקַח בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה, מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא רֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל. דִּבְרִיאַת אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיְתָה בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא נח א) הִיא טִמְּאָה חַלָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם תִּנָּתֵן לָהּ מִצְוַת חַלָּה. רוֹאִים שֶׁהֶעָפָר שֶׁל כָּל הָעוֹלָם הוּא בִּבְחִינַת הַבָּצֵק שֶׁל ה’, וּבְרִיאַת אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיְתָה בִּבְחִינַת הַפְרָשַׁת חַלָּה עַל יְדֵי ה’. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּחַלָּה הִיא בְּחִינַת הָרֹאשׁ שֶׁל הַבָּצֵק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר טו, כ) “רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ. וְלָכֵן אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה רֹאשׁ לַיְצוּרִים. כָּתוּב (ויקרא יח, כח) “וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם”. וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י מָשָׁל לְבֶן מֶלֶךְ שֶׁהֶאֱכִילֻהוּ דָּבָר מָאוּס שֶׁאֵין עוֹמֵד בְּמֵעָיו אֶלָּא מֵקִיאוֹ, כָּךְ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ מְקַיֶּמֶת עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. נִרְאֶה דְּלָכֵן פִּנּוּי הַפְּסֹלֶת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִמְשָׁל לְהֲקָאָה דַּוְקָא, כֵּיוָן שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא בְּחִינַת רֹאשׁ, הָרֹאשׁ מְפַנֶּה אֶת הַפְּסֹלֶת דֶּרֶךְ הֲקָאָה.

כְּדֵי שֶׁנִּזָּהֵר מִלְּגַשֵּׁם חַס וְשָׁלוֹם נוֹסִיף כָּאן בַּמַּאֲמָר הַמֻּסְגָּר כַּמָּה מֻשָּׂגִים בְּעִנְיַן הַפַּרְצוּפִים וְאַחַר מִכֵּן נַמְשִׁיךְ בְּעִנְיַן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

מוּבָא בַּזֹּהַר וּבְכִתְבֵי הָאֲרִיזַ”ל, שֶׁהַקָּבָּ”ה בָּרָא אֶת הָעוֹלָמוֹת בְּתוֹךְ חָלָל עָגֹל כְּכַדּוּר שֶׁהוּא יָצַר, וְצוּרַת הָעוֹלָמוֹת כְּגִלְדֵי בְּצָלִים אֵלּוּ בְּתוֹךְ אֵלּוּ, הַיְינוּ כַּדּוּר בְּתוֹךְ כַּדּוּר. וְכַדּוּר הָאָרֶץ שֶׁבּוֹ אָנוּ חַיִּים הוּא הָעִגּוּל הַפְּנִימִי בְּיוֹתֵר, וּכְפִי שֶׁהָעֵץ חַיִּים לְהָאֲרִיזַ”ל (שער א ח”א ע’ לז) קוֹרֵא לוֹ, הַגַּרְעִין הַפְּנִימִי שֶׁל הָעוֹלָמוֹת בִּבְחִינַת קְלִפָּה, בְּיַחַס לָעוֹלָמוֹת שֶׁמֵּעָלָיו שֶׁהֵן בִּבְחִינַת פְּרִי. וְאַחַר כָּךְ יָצַר הַקָּבָּ”ה קַו שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵהָאֵין סוֹף שֶׁנִּמְצָא מֵעַל הֶחָלָל שֶׁהוּא יָצַר, הַיְינוּ מֵהַקָּבָּ”ה בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, וְיוֹרֵד לְתוֹךְ הֶחָלָל עַד לְעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה הַגַּשְׁמִי לָתֵת אֶת הַחִיּוּת וְהַשֶּׁפַע לְכָל עוֹלָם וְעוֹלָם כָּרָאוּי לוֹ, וְכָל הָעִגּוּלִים יוֹצְאִין מֵהַקַּו.

וְאַף שֶׁיֵּשׁ סְתִירָה בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ”ל, אִם כַּדּוּר הָאָרֶץ נִמְצָא בְּדִיּוּק בְּאֶמְצַע הֶחָלָל אוֹ בַּחֲצִי הֶחָלָל הַתַּחְתּוֹן, זֶה בָּרוּר שֶׁסִּיּוּם הַשְׁפָּעַת הַקַּו נִמְצָא בְּכַדּוּר הָאָרֶץ הַגַּשְׁמִי. וְעַל פִּי זֶה מוּבָן הַסּוֹד שֶׁל יִחוּד ה’, שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, דְּאֵין דָּבָר בְּכָל הָעוֹלָמוֹת שֶׁאֵינוֹ נִמְשָׁךְ מֵהַקַּו. דִּכְכָל שֶׁהַקַּו יוֹרֵד יוֹתֵר לְמַטָּה, הָאוֹר מִצְטַמְצֵם וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא נֶהְפָּךְ לְגַשְׁמִי.

קַו הָאֵין סוֹף שֶׁיּוֹרֵד לְהַשְׁפִּיעַ אֶת הַשֶּׁפַע לְכָל הָעוֹלָמוֹת וּבוֹ נִמְצָאִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, מַלְבִּישׁ עָלָיו בְחִינַת אָדָם הַנִּקְרָא אָדָם קַדְמוֹן (א”ק), שֶׁרֹאשׁוֹ נִמְצָא כִּבְיָכוֹל בִּתְחִלַּת הַקַּו, בִּמְקוֹם הַחִבּוּר לָאֵין סוֹף שֶׁמֵּעַל הַקַּו, וַעֲקֵבָיו מַגִּיעִים עַד לְעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה הַגַּשְׁמִי. כְּמוֹ כֵן יֵשׁ חֲלֻּקָה בְּתוֹךְ אָדָם קַדְמוֹן לְה’ עוֹלָמוֹת, כַּאֲשֶׁר הַחֵלֶק הָעֶלְיוֹן שֶׁל אָדָם קַדְמוֹן עַד בְּחִינַת טַבּוּרוֹ נִקְרָא עוֹלַם אָדָם קַדְמוֹן. מִטַּבּוּרוֹ וְעַד עֲקֵבָיו מַלְבִּישׁ עַל אָדָם קַדְמוֹן עוֹלַם הָאֲצִילוּת, וַעֲקֵבָיו שֶׁל אָדָם קַדְמוֹן הֵם מְגֻלִּים וְשָׁם נִמְצָאִים עוֹלָמוֹת בְּרִיאָה, יְצִירָה, עֲשִׂיָּה, וְיוֹצֵא שֶׁכְּלַל הָעוֹלָמוֹת מְחֻלָּקִים לְה’ עוֹלָמוֹת; אָדָם קַדְמוֹן, אֲצִילוּת, בְּרִיאָה, יְצִירָה וַעֲשִׂיָּה, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם הוי”ה וְקֻצּוֹ שֶׁל יוֹ”ד.

כָּל עוֹלָם וְעוֹלָם מְחֻלָּק בִּכְלָלוּתוֹ לְה’ פַּרְצוּפִים שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם הוּא בִּבְחִינַת זָכָר וּנְקֵבָה, הַיְינוּ כֵּיוָן שֶׁהָאוֹר שֶׁל הַקַּו הוֹלֵךְ וּמִצְטַמְצֵם כְּכָל שֶׁהוּא יוֹרֵד לְמַטָּה, צִמְצוּם זֶה הִמְשִׁיל הָאֲרִיזַ”ל לְה’ פַּרְצוּפִים זֶה מֵעַל זֶה שֶׁהֵם בִּבְחִינַת מִשְׁפָּחָה. הַפַּרְצוּף הָעֶלְיוֹן הוּא בִּבְחִינַת סַבָּא שֶׁמּוֹלִיד אֶת שְׁנֵי הַפַּרְצוּפִים שֶׁתַּחְתָּיו שֶׁהֵם בִּבְחִינַת אַבָּא וְאִמָּא שֶׁמּוֹלִידִים אֶת שְׁנֵי הַפַּרְצוּפִים שֶׁתַּחְתֵּיהֶם שֶׁהֵם בִּבְחִינַת בֵּן וְבַת. כַּאֲשֶׁר כָּל פַּרְצוּף יֵשׁ לוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, הַיְנוּ פַּרְצוּף הַסַּבָּא נִקְרָא אֲרִיךְ וְנוּקְבֵיהּ, פַּרְצוּף אַבָּא נִקְרָא אַבָּא וְאִמָּא עִלָּאִין, פַּרְצוּף הָאִמָּא נִקְרָא יִשְׂרָאֵל סַבָּא (יש”ס) וּתְבוּנָה, פַּרְצוּף הַבֵּן נִקְרָא זְעֵיר אַנְפִּין (ז”א) וְנוּקְבֵיהּ, וּפַרְצוּף הַבַּת נִקְרָא יַעֲקֹב וְרָחֵל. פַּרְצוּפִים אֵלוּ הֵם גַם כְּנֶגֶד אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם הוי”ה וְקֻצּוֹ שֶׁל יוֹ”ד. הֱיוֹת שֶׁעִקַּר עֲבוֹדָתֵינוּ הִיא לְתַקֵּן אֶת פַּרְצוּף ז”א וְנוּקְבֵיהּ דַּאֲצִילוּת, הַנִּקְרָאִים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכינְתֵּיה, וְאֵלָיו אָנוּ פּוֹנִים בִּתְפִלָּתֵנוּ, כָּל פַּעַם שֶׁאָנוּ מַזְכִּירִים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הַכַּוָּנָה לְפַרְצוּף ז”א שֶׁל עוֹלַם הָאֲצִילוּת. אַף שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים בְּבֵרוּר שֶׁאֵין חַס וְשָׁלוֹם שׁוּם פֵּרוּד בֵּין ז”א לַפַּרְצוּפִים שֶׁמֵּעָלָיו עַד אֵין סוֹף וּכְשֶׁאָנוּ פּוֹנִים לְז”א אָנוּ פּוֹנִים בְּעֶצֶם לְכָל הַפַּרְצוּפִים עַד אֵין סוֹף.

קו אין סוף

מָצִינוּ   

בַּגְּמָ’ (ב”ב נח.) שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ דּוֹמֶה לַקָּבָּ”ה, וְאָדָם הָרִאשׁוֹן דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ הִיא מַמָּשׁ דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל הַקָּבָּ”ה, וְכִלְשׁוֹן הַגְּמָ’ שָׁם בִּדְיוֹקְנִי עַצְמָהּ אַל תִּסְתַּכֵּל. וְכֵן מוּבָא בְּ’שַׁעַר מַאַמְרֵי רַשְׁבִּ”י’ לְהָאֲרִיזַ”ל (ע’ סג) דַּע כִּי אָדָם הָרִאשׁוֹן הוּא ז”א וְיֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים לֵאָה וְרָחֵל. וְרוֹאִים שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן הוּא בְּחִינַת פַּרְצוּף ז”א שֶׁנִּקְרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְצוּרַת הָרֹאשׁ שֶׁל הָאָרֶץ מְרַמֶּזֶת עַל צוּרַת הָרֹאשׁ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, דְּרַשִּׁ”י עַל הַכָּתוּב (משלי ח, כו) “וְרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל” מְבָאֵר אוֹתוֹ עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁרֹאשׁוֹ נִלְקַח מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ חַיִּים גַלַנְדָאר שְׁלִיטָ”א שֶׁעַל פִּי זֶה מוּבֶנֶת הַגְּמָ’ (כתובות קי:) כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹהַּ, וְכָל הַדָּר בְּחוּץ לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ. דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְרַמֶּזֶת עַל פַּרְצוּף ז”א שֶׁנִּקְרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְכֵן מוּבָא בְּ’אוֹצְרוֹת חַיִּים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (הארות זו”ן פ”ה) אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶרֶץ ז”א הַנִּקְרָא יִשְׂרָאֵל.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא ויחי ג) אר בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ לָמָה הָאָבוֹת מְחַבְּבִין קְבוּרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁמֵּתֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חָיִין תְּחִלָּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וְכוּ’, אָמַר לֵיהּ רַבִּי סִימוֹן אִם כֵּן הִפְסִידוּ הַצַּדִּיקִים הַקְּבוּרִין בְּחוּץ לָאָרֶץ, אֶלָּא מָה הַקָּבָּ”ה עוֹשֶׂה, עוֹשֶׂה לָהֶם מְחִילוֹת בָּאָרֶץ, וְעוֹשֶׂה אוֹתָן כִּמְעָרוֹת הֲלָלוּ וְהֵן מִתְגַּלְגְּלִין וּבָאִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַקָּבָּ”ה נוֹתֵן בָּהֶם רוּחַ שֶׁל חַיִּים וְהֵן עוֹמְדִין, שֶׁנֶּאֱמַר “וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל” וְאַחַר כָּךְ “וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם”. רוֹאִים שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים תִּהְיֶה רַק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּמָצִינוּ בְּפִרְקֵי דְּר”א (לג) לֶעָתִיד לָבֹא [הקב”ה] מְנַעֵר שְׂעַר רֹאשׁוֹ וּמוֹרִיד תְּחִיַּת טַל וּמְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר “פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָל”. וּמָצִינוּ בַּזֹּהַר (תולדות קלד.) לֶעָתִיד לָבֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים, וִינָעֵר אוֹתָם מֵעֲפָרָם. רוֹאִים שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים תָּבֹא דֶּרֶךְ נִיעוּר רֹאשׁוֹ שֶׁל הַקָּבָּ”ה, וְנִיעוּר הֶעָפָר. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּנִיעוּר רֹאשׁוֹ שֶׁל פַּרְצוּף ז”א שֶׁנִּקְרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִתְקַשֵּׁר עִם נִיעוּר עֲפַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא בְּסוֹד רֹאשׁ, וְלָכֵן רַק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תִּהְיֶה תְּחִיַּת הַמֵּתִים, כִּי הַקָּבָּ”ה מְנַעֵר רַק אֶת הָרֹאשׁ. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (סוטה ה.) א”ר אֶלְעָזָר כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ אֵין עֲפָרוֹ נִנְעָר. וְרוֹאִים שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים תִּהְיֶה דֶּרֶךְ נִיעוּר הֶעָפָר.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (ספרי ראה יב, כט) שְׁקוּלָה יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת. נִרְאֶה לְבָאֵר כֵּיוָן שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא רֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל, וְרַמַּ”ח מִצְווֹת הֵן כְּנֶגֶד רַמַּ”ח אֵבָרִים, מִצְוַת יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא כְּנֶגֶד אַחַד הָאֵבָרִים שֶׁבָּרֹאשׁ. וְכֵיוָן שֶׁהָרֹאשׁ הוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הַגּוּף, הוּא שָׁקוּל כְּכָל הַגּוּף.

כָּתוּב

(איכה ד, יא) “וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסוֹדֹתֶיהָ”, נִרְאֶה דְּלָכֵן חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲשָׂה עַל יְדֵי אֵשׁ, דְּרֹאשׁ הוּא בְּחִינַת אֵשׁ, כַּמּוּבָא בְּ’סֵפֶר יְצִירָה’ (ג, ה) שֶׁיְּסוֹד הָאֵשׁ שַׁיָּךְ לִבְחִינַת רֹאשׁ. וְכֵן אֵשׁ מְרֻמָּז בַּמִּלָּה רֹאשׁ. וְכֵן הַכָּתוּב (שה”ש ח ו) “רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָהּ” ר”ת רֹאֹ”שׁ. וְהָרה”ג ר’ שְׁמוּאֵל אֶנְגֵּל שְׁלִיטָ”א הוֹסִיף שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָ’ (תענית ד.) אָמַר רָבָא הַאי צוּרְבָא מֵרַבָּנָן דְּרָתַח אוֹרַיְיתָא הוּא דְּקָא מֵרַתְחָא לֵיהּ שֶׁנֶּאֱמַר הֲלוֹא כֹּה דְּבָרַי כְּאֵשׁ נְאֻם ה’, וְרוֹאִים שֶׁמֹּחַ מֵבִיא חֲמִימוּת כְּמוֹ אֵשׁ. וְהַבה”ח ר’ יְהוֹנָתָן וַיְסקוֹף שְׁלִיטָ”א הוֹסִיף שֶׁאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת אֵשׁ רוּחַ מַיִם עָפָר הֵם כְּנֶגֶד גּוּף שֶׁהוּא עָפָר, נֶפֶשׁ הַשּׁוֹכֶנֶת בַּדָּם שֶׁהוּא מַיִם, רוּחַ כְּנֶגֶד רוּחַ, וּנְשָׁמָה שֶׁבַּמֹּחַ כְּנֶגֶד אֵשׁ.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (ב”ב צא.) שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְכוּת אָבוֹת, אֵינָהּ עוֹמֶדֶת לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצֵא מִן הָאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ. וּמְבָאֵר הַמַּהַרַ”ל (חידושי אגדות שם, ודרך חיים ה, ט) תֵּדַע כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן הָאָרֶץ לְיִשְׂרָאֵל בִּזְכוּת ג’ אָבוֹת, שֶׁהֲרֵי לְאַבְרָהָם הִבְטִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּתֵּן לִבְנֵיהֶם אֶת הָאָרֶץ, וְכֵן הִבְטִיחַ לְיִצְחָק, וְכֵן לְיַעֲקֹב, וְאִם לֹא הָיָה שְׁבוּעַת הָאָבוֹת לֹא הָיָה הָאָרֶץ לְיִשְׂרָאֵל, וְהָאָרֶץ בִּפְרָט שַׁיֶּכֶת אֶל הָאָבוֹת. וּלְכָךְ נִתְּנָה הָאָרֶץ לָאָבוֹת בִּפְרָט, וְכֵן מוּכָח הַכָּתוּב שֶׁאָמַר “וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר”, אָמַר כִּי יִזְכֹּר הָאָרֶץ בִּשְׁבִיל הָאָבוֹת, וְזֶה כִּי מִפְּנֵי שֶׁהָאָרֶץ שַׁיֶּכֶת לָאָבוֹת. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ויקרא רבה לו, ה) לָמָה הוּא מַזְכִּיר זְכוּת אָבוֹת וּמַזְכִּיר זְכוּת הָאָרֶץ עִמָּהֶם, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ שְׁלֹשָה בָנִים וְשִׁפְחָה אַחַת מִשֶּׁלּוֹ מְגַדֶּלְתָּן, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל שְׁלוֹם בָּנָיו הָיָה אוֹמֵר שַׁאֲלוּ לִי בִּשְׁלוֹם הַמְגַדֶּלֶת, כָּךְ כָּל זְמָן שֶׁהַקָּבָּ”ה מַזְכִּיר אָבוֹת מַזְכִּיר הָאָרֶץ עִמָּהֶם, הה”ד “וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְגוֹ’ וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר“. נִרְאֶה לְבָאֵר אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין הָאָבוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דְּמָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (פסיקתא רבתי יב) “אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה”, “רֹאשׁ” בִּזְכוּת הָאָבוֹת “כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ”. וְרוֹאִים שֶׁהָאָבוֹת הֵם בִּבְחִינַת רֹאשׁ, לָכֵן הֵם קְשׁוּרִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא בְּחִינַת רֹאשׁ. וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים קלט:) שֶׁג’ אָבוֹת הָיוּ גִּלְגּוּל אָדָם הָרִאשׁוֹן. וּכְשֵׁם שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה בִּבְחִינַת רֹאשׁ, כָּךְ הָאָבוֹת הָיוּ בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (שמו”ר טו, ז) כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ הָאָבוֹת וְזָכוּ, אָמַר הַקָּבָּ”ה עַל אֵלּוּ אֲנִי מְכוֹנֵן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר “כִּי לַיהֹוָה מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל“, לְכָךְ כְּתִיב “כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ”. רוֹאִים שֶׁהַמִּדְרָשׁ מְקַשֵּׁר אֶת הַפָּסוּק “כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ”, לַפָּסוּק כִּי לַיהֹוָה מְצֻקֵי אֶרֶץ“, שֶׁשְּׁנֵי פְּסוּקִים אֵלּוּ מְרַמְּזִים עַל הָאָבוֹת. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּאָבוֹת הֵם בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּסוֹד רֹאשׁ, שֶׁשָּׁם נִמְצָא יְסוֹד הָעוֹלָם, וַעֲלֵיהֶם עוֹמֵד כָּל הָעוֹלָם.

מוּבָא

בָּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (בראשית כו, יג) כְּשֵׁם שֶׁהָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן אָב וָרֹאשׁ לְכָל הַנִּבְרָאִים אַחֲרָיו, כֵּן הָיָה נֹחַ אָב וָרֹאשׁ לְכָל הַנִּבְרָאִים אַחֲרֵי הַמַּבּוּל, וּכְשֵׁם שֶׁהָיוּ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן שְׁלֹשָה בָּנִים, קַיִן הֶבֶל שֵׁת, וְהָיוּ הַשְּׁנַיִם עִקָּר וְהָאֶחָד נִתְקַלֵּל, כֵּן תִּמְצָא בְּנֹחַ שְׁלֹשָה בָּנִים, שֵׁם חָם וְיָפֶת, וְהָיוּ הַשְּׁנַיִם עִקָּר וְהָאֶחָד נִתְקַלֵּל, וּכְשֵׁם שֶׁתִּמְצָא בִּבְנֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן הַשְּׁלִישִׁי שֵׁת שֶׁמִּמֶּנּוּ נִשְׁתַּכְלֵל הָעוֹלָם וְהוּא הָיָה עִקַּר הַבָּנִים, כֵּן בִּבְנֵי נֹחַ תִּמְצָא הַשְּׁלִישִׁי עִקַּר הַבָּנִים, וְהוּא שֵׁם. רוֹאִים שֶׁנֹּחַ הָיָה בִּבְחִינַת רֹאשׁ כְּמוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן. וְעוֹד מוּבָא שָׁם (בראשית ז, כג) לֹא נִשְׁאַר בִּזְמַן הַמַּבּוּל בְּשׁוּם כֹּחַ שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁפַע כִּי אִם בַּקַּו הָאֶמְצָעִי לְבַדּוֹ. וְזֶהוּ מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל שֶׁלֹּא הָיָה הַמַּבּוּל עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי הִיא קַו הָאֶמְצָעִי שֶׁל מַטָּה כְּנֶגֶד קַו הָאֶמְצָעִי שֶׁל מַעְלָה. בֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘עוֹלַם הַשְּׁמִינִי’ שֶׁהַמַּבּוּל הָיָה חִבּוּר שְׁנֵי אוֹתִיּוֹת ה’ שֶׁל שֵׁם הוי”ה בְּלִי הַו’, וְחִבּוּר זֶה גּוֹרֵם חֻרְבַּן. וּבַתֵּבָה הָיָה חִבּוּר דֶּרֶךְ הָאוֹת ו’ שֶׁל נֹחַ, לָכֵן הֵם נִצְּלוּ, נִרְאֶה דִּכְשֵׁם שֶׁנֹּחַ הִתְקַשֵּׁר עִם הַתֵּבָה לְהָגֵן עָלֶיהָ דֶּרֶךְ הָאוֹת ו’, כָּךְ הוּא הִתְקַשֵּׁר עִם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא בִּבְחִינַת רֹאשׁ כָּמוֹהוּ, לְהָגֵן עָלֶיהָ דֶּרֶךְ הָאוֹת ו’, לָכֵן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר שֶׁל הָאוֹת ו’ שֶׁהִיא הַקַּו הָאֶמְצָעִי וְלֹא יָרַד שָׁם מַבּוּל.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (ב”ק פא:) אֵין לְךָ כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ בָּהָר, בַּשְּׁפֵלָה, וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף הַיָּם, וְיֵשׁ גּוֹרְסִים “אֵין לְךָ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל” (ע’ ב”ב קכב. בתוד”ה העולם). נִרְאֶה לְבָאֵר הַטַּעַם לָזֶה דְּמָצִינוּ בַּגְּמָ’ (סנהדרין לז.) שֶׁכָּל אֶחָד חַיָּב לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם. וְכֵיוָן שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כּוֹלֵל כָּל אַרְצוֹת הָעוֹלָם נִבְרְאוּ בִּשְׁבִיל כָּל יְהוּדִי יָחִיד כְּדֵי שֶׁיַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִן הָרָאוּי שֶׁתִּהְיֶה לְכָל יְהוּדִי קַרְקַע בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְשֶׁהַקַּרְקַע תִּהְיֶה כְּלוּלָה מִכָּל סוּגֵי הַקַּרְקָעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁהַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִילוֹ, מִמֵּילָא צָרִיךְ שֶׁהוּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּזֶה, וְזֶה יִהְיֶה לוֹ לְעֵזֶר כְּדֵי לָשֶׁבֶת וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְאָז כָּל הָעוֹלָם יָבֹא לְתַכְלִיתוֹ.

מָצִינוּ

בְּרַשִּׁ”י (קהלת ב, ה) “עֵץ כָּל פֶּרִי” שֶׁהָיָה שְׁלֹמֹה מַכִּיר בְּחָכְמָתוֹ אֶת גִּיד הָאָרֶץ אֵיזֶה גִּיד הוֹלֵךְ אֶל כּוּשׁ וְנָטַע בּוֹ פִּלְפְּלִין, אֵיזֶה הוֹלֵךְ לְאֶרֶץ חֲרוּבֵי וְנָטַע בּוֹ חֲרוּבִין, שֶׁכָּל גִּידֵי הָאֲרָצוֹת בָּאִים לְצִיּוֹן, שֶׁמִּשָּׁם מַשְׁתִּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר “מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי”. רוֹאִים שֶׁכָּל גִּידֵי הָאֲרָצוֹת נִמְשָׁכִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם שָׁרְשָׁם. וְכֵן רֹאשׁ הוּא אוֹתִיּוֹת שְׁאֵר הַמְסַמֵּל אֶת שֶׁפַע הַמָּזוֹן, דְּמֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא בִּבְחִינַת רֹאשׁ בָּא שֶׁפַע הַמָּזוֹן לְכָל הָעוֹלָם, וְזֶה בִּבְחִינַת עוֹלָם, וְכֵן בִּבְחִינַת שָׁנָה, רֹאשׁ הַשָּׁנָה מַשְׁפִּיעַ אֶת הַמָּזוֹן לְכָל הַשָּׁנָה, וּבִבְחִינַת נֶפֶשׁ, הַמָּזוֹן בָּא מֵהָרֹאשׁ לְכָל הַגּוּף.

וְכֵן

הַקַּרְקַע שֶׁכָּל יְהוּדִי קִבֵּל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיְתָה קְשׁוּרָה לְשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כַּמּוּבָא בְּ’לִקּוּטֵי שִׂיחוֹת’ (ח”ב המתורגם ע’ 52) בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיוּ חֲלָקִים מִסּוּגִים שׁוֹנִים, הַר, שְׁפֵלָה וְכוּ’, הַחֲלֻקָּה שֶׁפְּלוֹנִי קִבֵּל בָּהָר, וּפְלוֹנִי בַּשְּׁפֵלָה, הָיְתָה בְּהֶתְאֵם לְמִדַּת שַׁיָּכוּתוֹ הַפְּרָטִית שֶׁל כָּל אֶחָד לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָרוּחָנִית, שֶׁהִתְבַּטְּאָה לָכֵן, בַּחֲלֻקָּה כָּזוֹ, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַגַּשְׁמִית. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (שלח קסא.) הוֹצִיאוּ לָשׁוֹן הָרָע עַל אֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, כְּאִלּוּ הוֹצִיאוּ עָלָיו, מִשּׁוּם כָּךְ קִנֵּא הַקָּבָּ”ה עַל זֶה, כְּלוֹמַר קִנֵּא לִשְׁמוֹ. רוֹאִים שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּבָּ”ה, דִּכְשֵׁם שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְקָבָּ”ה חַד הֵם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַד הֵם, דְּקַרְקַע אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִתְאַחֶדֶת עִם נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל.

מָצִינוּ

בִּירוּשַׁלְמִי (שביעית יב:) רָבָא מִתְקַל כִּיפִּי. וּמְבָאֵר הַ’פְּנֵי מֹשֶה’ הָיָה שׁוֹקֵל הָאֲבָנִים לֵידַע אִם כְּבָר הוּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי שֶאֲבָנֶיהָ יוֹתֵר כְּבֵדִים הֵן, וְכֵן גּוּשֵי הָאֲדָמָה שֶׁלָּהּ. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (שבת עג: וברש”י שם) שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא מַסְפִּיקָה חֲרִישָׁה וּזְרִיעָה כְּמוֹ בְּכָל הָאֲרָצוֹת, וְצָרִיךְ עוֹד חֲרִישָׁה לְאַחַר הַזְּרִיעָה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כְּשֵׁם שֶׁהָרֹאשׁ כָּבֵד מִכָּל הַגּוּף כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (מנחות י.), כָּךְ אַבְנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא בְּסוֹד רֹאשׁ יוֹתֵר כְּבֵדִים מֵאַבְנֵי שְׁאָר אֲרָצוֹת. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (ברכות ל:) אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ. וְרוֹאִים שֶׁבָּרֹאשׁ יֵשׁ בְּחִינַת כֹּבֶד רוּחָנִי.

מָצִינוּ

בָּרַמְבַּ”ם (הל’ מלכים פ”ה י) גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים הָיוּ מְנַשְּׁקִין עַל תְּחוּמֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמְנַשְּׁקִין אֲבָנֶיהָ, וּמִתְגַּלְגְּלִין עַל עֲפָרָהּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר “כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ”. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּכֵיוָן שֶׁיָּדְעוּ אֶת הַחֲשִׁיבוּת הָרוּחָנִית שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא בִּבְחִינַת רֹאשׁ, שֶׁמִּתְאַחֵד עִם הָרֹאשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, לָכֵן נִשְּׁקוּ אֶת אֲבָנֶיהָ, דִּנְשִׁיקָה נוֹתְנִים בָּרֹאשׁ.

וּמְקוֹר

הָרַמְבַּ”ם הוּא מֵהַיְרוּשַׁלְמִי (שביעית יב:) רַבִּי יוֹסִי בֶּן חֲנִינָא מְנַשֵּׁק לְכִיפָּתָא דְּעַכּוֹ. וּלְפִי דְּבָרֵינוּ עַכּוֹ נִמְצֵאת בְּמָקוֹם הַשָּׂפָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַפֶּה, וְיֵשׁ כָּאן בְּחִינַת נְשִׁיקָה פֶּה אֶל פֶּה מַמָּשׁ. וְכֵן כִּיפָּתָא הֵם סְלָעִים עֲגוּלִים בְּצוּרַת כִּפָּה, וְכֵן הַשְּׂפָתַיִם הֵן עֲגוּלוֹת.

כָּתוּב

(במדבר יד, לא) “וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ” נִרְאֶה דְּ”וְיָדְעוּ” הוּא מִלְּשׁוֹן דַּעַת, הַיְנוּ שֶׁיָּדְעוּ אֶת הַחֲשִׁיבוּת, וְאֶת הַמַּעֲלָה הָרוּחָנִית שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן כָּתוּב (במדבר לה, לד) “וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ, אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי ה’ שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”. הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בַּקַּרְקַע שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, “אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ”, בְּתוֹךְ הַקַּרְקַע, וְהִיא מִתְגַּלָּה בַּקְּדֻשָּׁה שֶׁהַקַּרְקַע נוֹתֶנֶת לְיִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹדַת ה’, וְזֶה שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַכָּתוּב “כִּי אֲנִי ה’ שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”, הַיְנוּ שֶׁדֶּרֶךְ יִשְׂרָאֵל מִתְגַּלָּה הַשְּׁכִינָה שֶׁבְּקַרְקַע אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘יַעֲרוֹת דְּבַשׁ’ (ח”א דרוש יא) וְהִנֵּה יוֹסֵף בֶּן גּוּרְיוֹן בַּקִּינָה שֶׁלּוֹ עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּחֱרַב אָמַר, כִּי הַדּוֹרְכִים עַל רִצְפַּת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ מַשִּׂיגִים חָכְמָה, וְהָיְתָה רִצְפָּה מְחַכֶּמֶת וְכוּ’ וְלָכֵן הֻצְרְכוּ לֵילֵךְ בְּלִי סַנְדָּל, שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינָם לְבֵין הָאֲדָמָה אֲשֶׁר דּוֹרְכִים עָלֶיהָ.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (כתובות עה.) אָמַר אַבָּיֵי וְחַד מִינַּיְיהוּ עָדִיף כִּתְרֵי מִינַּן, אָמַר רָבָא וְחַד מִינַּן כִּי סְלִיק לְהָתָם עָדִיף כִּתְרֵי מִינַּיְיהוּ. וּבְרַשִּׁ”י (שם) וְחַד מִינַּיְיהוּ: מִבְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. עָדִיף: פִּקְחִים וַחֲרִיפִים. הַיְנוּ שֶׁחַכְמֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר פִּקְחִים וַחֲרִיפִים מֵחַכְמֵי בָּבֶל, מִשּׁוּם שֶׁאֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא בְּסוֹד רֹאשׁ, וְהַחָכְמָה שֶׁנִּמְצֵאת בְּרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל מַשְׁפִּיעָה עַל אֵלּוּ שֶׁגָּרִים בָּהּ וְנוֹתֶנֶת לָהֶם תּוֹסֶפֶת חָכְמָה. וְכֵן מוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (דברים ח, ט) אֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֵין חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאָמְרוּ אֲוִירָא דְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּחֲכָמִים שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ שֶׁהֵם חַסְרֵי הַהֲכָנוֹת וְהָאֲוִיר הַטּוֹב.

מָצִינוּ

בְּמִדְרַשׁ זוּטָא (רות א) שְׁלֹשָה כְּתִיב בָּהֶם חַיִּים אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַתּוֹרָה וְהַצַּדִּיקִים, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב “אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים”. הַתּוֹרָה דִּכְתִיב “עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ”. צַדִּיקִים דִּכְתִיב “פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים”. רוֹאִים שֶׁיֵּשׁ קֶשֶׁר שֶׁל חַיִּים בֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַתּוֹרָה וְלַצַּדִּיקִים, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נוֹתֶנֶת חַיִּים לַצַּדִּיקִים לְצֹרֶךְ לִמּוּד הַתּוֹרָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (נח סב.) רַבִּי יִצְחָק הָיָה מָצוּי לִפְנֵי ר’ שִׁמְעוֹן אָמַר לוֹ זֶה הַכָּתוּב שֶׁכָּתוּב “וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים” אִם בְּנֵי הָאָדָם חָטְאוּ הָאָרֶץ בַּמֶּה, כְּמוֹ כֵן “וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ”, אִם בְּנֵי אָדָם חָטְאוּ, הָאָרֶץ בַּמֶּה, אֶלָּא עִקַּר הָאָרֶץ בְּנֵי הָאָדָם הֵם, וְהֵם מַשְׁחִיתִים הָאָרֶץ וְהִיא נִשְׁחֶתֶת. וְכֵן מוּבָא בְּרַשִּׁ”י (דברים לב, מג) “וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ” וּמַה הִיא “אַדְמָתוֹ עַמּוֹ”, כְּשֶׁעַמּוֹ מִתְנַחֲמִים, אַרְצוֹ מִתְנַחֶמֶת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר “רָצִיתָ ה’ אַרְצֶךָ שַׁבְתָּ שְׁבוּת יַעֲקֹב”. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (לך לך פג.) כַּאֲשֶׁר רָצָה הַקָּבָּ”ה לַעֲשׂוֹת לוֹ עַם אֶחָד, עַם שָׁלֵם, וּלְקָרֵב אוֹתָם לְגַבָּיו, אִם לֹא יֵרְדוּ מִקֹּדֶם לְמִצְרַיִם וְלֹא יִצְטָרְפוּ שָׁם, לֹא הָיוּ הָעָם הַיָּחִיד שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ כֵן אִם לֹא נִתְּנָה אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ לִכְנַעַן מִקֹּדֶם, וְיִשְׁלֹט בָּהּ, לֹא הָיְתָה הָאָרֶץ חֶלְקוֹ וְגוֹרָלוֹ שֶׁל הַקָּבָּ”ה, וְהַכֹּל סוֹד אֶחָד. רוֹאִים שֶׁהַזֹּהַר מְדַמֶּה אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְעַם יִשְׂרָאֵל. וְכֵן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חִכְּתָה לְעַם יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַמַּבּוּל 832 שָׁנָה כְּמִנְיַן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְרַמֵּז שֶׁאַחַר שָׁנִים כְּמִנְיַן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, זָכְתָה הָאָרֶץ לִהְיוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלֵמוּת וּלְקַבֵּל אְת עַם יִשְׂרָאֵל.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (לך לך פה.) יוֹנָה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁרֶה עָלָיו הַשְּׁכִינָה, וְלֹא תִּתְגַּלֶּה עָלָיו, הָלַךְ מֵאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, וּבָרַח, זֶה הוּא שֶׁכָּתוּב “כִּי יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים כִּי מִלִּפְנֵי ה’ הוּא בֹרֵחַ”. רוֹאִים שֶׁיּוֹנָה יָדַע שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ הוּא לֹא יוּכַל לִזְכּוֹת לִנְבוּאָה, וְלָכֵן בָּרַח לְחוּץ לָאָרֶץ.

נִרְאֶה

דְּלָכֵן חֲלֻקַּת הָאָרֶץ הָיְתָה עַל פִּי גּוֹרָל, דְּגוֹרָל הוּא עִנְיָן שֶׁנּוֹתְנִים לַה’ לְהַחֲלִיט. כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘שַׁרְבִיט הַזָּהָב’, וְרַק הַקָּבָּ”ה שֶׁיּוֹדֵעַ אֶת שֹׁרֶשׁ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְאֶת שֹׁרֶשׁ כָּל הַקַּרְקָעוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הוּא מַתְאִים קַרְקַע לְכָל אֶחָד לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, דְּאַף שֶׁכָּל קַרְקַע הָיְתָה כְּלוּלָה מִכָּל הַסּוּגִים כְּדִלְעֵיל, אֲבָל זֶה שֶׁקִּבֵּל בָּהָר, הָיְתָה עִקַּר הַקַּרְקַע הַר, אֶלָּא שֶׁבָּהָר הָיוּ כְּלוּלִים גַּם שְׁאָר הַסּוּגִים, וְכֵן זֶה שֶׁקִּבֵּל בָּעֵמֶק, הָעִקָּר הָיָה עֵמֶק, וְהָיוּ כְּלוּלִים בּוֹ גַּם שְׁאָר הַסּוּגִים, וְכֵן בַּשְּׁאָר.

כָּתוּב

(ויקרא כה, כג) “וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ”, וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י לִתֵּן לָאו עַל חֲזָרַת שָׂדוֹת לַבְּעָלִים בַּיּוֹבֵל. בֵּאַרְנוּ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ לְכָל יְהוּדִי חֵלֶק מְיֻחָד בַּתּוֹרָה, שֶׁקָּשׁוּר לְנִשְׁמָתוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד, כְּנֻסַּח הַתְּפִלָּה “וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ”, כָּךְ הָיָה לְכָל אֶחָד חֵלֶק בְּקַרְקַע אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁקָּשׁוּר לְנִשְׁמָתוֹ. נִרְאֶה לְבָאֵר הַטַּעַם שֶׁהַקָּבָּ”ה צִוָּה שֶׁהַשָּׂדוֹת יַחְזְרוּ לַבְּעָלִים בַּיּוֹבֵל, דְּהַקַּרְקַע שֶׁל כָּל אֶחָד הִיא חֵלֶק מִמֶּנּוּ, וְקָשׁוּר לְנִשְׁמָתוֹ, וְלִשְׁלֵמוּתוֹ שֶׁל כָּל יְהוּדִי, וּכְמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַעֲבִיר לַשֵּׁנִי חֵלֶק מֵהַנְּשָׁמָה, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲבִיר לַשֵּׁנִי אֶת הַקַּרְקַע, שֶׁהִיא חֵלֶק מֵהַנְּשָׁמָה שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. וְזֶה שֶׁאוֹמֵר הַכָּתוּב “כִּי לִי הָאָרֶץ”, כֵּיוָן שֶׁ”לִי” הַכַּוָּנָה לַ“חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל” שֶׁיֵּשׁ בְּכָל יְהוּדִי וִיהוּדִי, שַׁיֶּכֶת הָאָרֶץ הַמְיֻחֶדֶת לוֹ וּלְנִשְׁמָתוֹ, לָכֵן הָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר, וּמַמְשִׁיךְ הַכָּתוּב “כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי”, “עִמָּדִי”, הַכַּוָּנָה עִם ה’, וְרַק “בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ”, (שם טו) דְּרַק אֶת הַתְּבוּאָה וְהַפֵּרוֹת נִתָּן לִמְכֹּר, וְלֹא אֶת גּוּף הַקַּרְקַע.

מוּבָא

בְּרַשִּׁ”י (שם כה) שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לִמְכֹּר שָׂדֵהוּ אֶלָּא מֵחֲמַת דֹּחַק עֹנִי, וְכֵן מוּבָא שָׁם לִמְּדָה תּוֹרָה שֶׁיְּשַׁיֵּר שָׂדֶה לְעַצְמוֹ. רוֹאִים שֶׁיֵּשׁ עֲדִיפוּת שֶׁהָאָדָם יִשְׁתַּמֵּשׁ בַּקַּרְקַע שֶׁלּוֹ וְתִהְיֶה לוֹ אֲחִיזָה בָּהּ. וְלָכֵן הַקַּרְקַע חוֹזֶרֶת בַּיּוֹבֵל, דְּבַעֲלוּתוֹ עַל הַקַּרְקַע נוֹתֶנֶת לוֹ אֶת הַכֹּחַ הָרוּחָנִי שֶׁצָּרִיךְ לְקַבֵּל מִמֶּנָּה לַעֲבוֹדַת ה’. וְכֵן יוֹבֵל הוּא זְמַן חֵרוּת וּדְרוֹר בָּאָרֶץ, וְכָל יְהוּדִי חוֹזֵר לְדַרְגָּתוֹ וְלִשְׁלֵמוּתוֹ, לָכֵן צָרִיךְ שֶׁהַקַּרְקַע תַּחֲזֹר בִּזְמַן זֶה, כְּדֵי שֶׁתַּחֲזֹר הַשְּׁלֵמוּת לָאָדָם. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (בהר קח:) “בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ” כָּל אֶחָד יַחֲזֹר בָּהּ לַדַּרְגָּה שֶׁלּוֹ שֶׁנִּשְׁמָתוֹ אֲחוּזָה מִשָּׁם.

נִרְאֶה

דְּלָכֵן כְּשֶׁאָדָם מַקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ, וְהַגִּזְבָּר מָכַר לְאַחֵר, הַשָּׂדֶה חוֹזֶרֶת בְּיוֹבֵל לַכֹּהֲנִים, וְלֹא לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹן, כַּמְבֹאָר בַּכָּתוּב (ויקרא כז, כא), דְּזֶה שֶׁהַשָּׂדֶה בִּידֵי הַכֹּהֲנִים, אֵין זֶה נֶחְשָׁב שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל הִתְנַתֵּק מֵהַשָּׂדֶה, דְּהַקֶּשֶׁר שֶׁלּוֹ עִם הַשָּׂדֶה הוּא בְּזֶה שֶׁהַכֹּהֲנִים נֶהֱנִים מִשָּׂדֵהוּ, וְיֵשׁ לוֹ זְכוּת בָּזֶה, וְזֶה כְּמוֹ שֶׁאָדָם נוֹתֵן צְדָקָה, אֵין זֶה נֶחְשָׁב שֶׁהִתְנַתֵּק מֵהַדָּבָר שֶׁנָּתַן לִצְדָקָה, אַדְּרַבָּה, כָּךְ הוּא מִתְקַשֵּׁר לַדָּבָר שֶׁנָּתַן בְּקֶשֶׁר רוּחָנִי חָזָק. וְכָךְ בְּמַקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ, אֵין צֹרֶךְ שֶׁהַשָּׂדֶה תַּחֲזֹר אֵלָיו, דְּזֶה שֶׁהִיא חוֹזֶרֶת לַכֹּהֲנִים, זֶה כְּמוֹ שֶׁהִיא חוֹזֶרֶת אֵלָיו, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר ה, י) “אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה”, דְּמִי שֶׁנּוֹתֵן לַכֹּהֵן נוֹתֵן לְעַצְמוֹ “לוֹ יִהְיֶה”. וְכֵיוָן שֶׁהַקֶּשֶׁר הָרוּחָנִי שֶׁלּוֹ עִם הַשָּׂדֶה קַיָּם מִמֵּילָא הוּא מַמְשִׁיךְ לְקַבֵּל אֶת הַכֹּחַ הָרוּחָנִי שֶׁנִּשְׁמָתוֹ צְרִיכָה לְקַבֵּל מִשָּׂדֶה זוֹ. וְכֵן בַּחֲרָמֵי כֹּהֲנִים שֶׁכָּתוּב (ויקרא כז, כח) “וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה'”, גַּם כָּאן אוֹתוֹ הַטַּעַם, כֵּיוָן שֶׁהַשָּׂדֶה הוֹלֵךְ לַכֹּהֵן, הַבְּעָלִים לֹא מִתְנַתֵּק מִזֶּה, וְאֵין צֹרֶךְ שֶׁהַשָּׂדֶה תַּחֲזֹר אֵלָיו.

כָּתוּב

(דברים יט, יד) “לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים, בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ”. וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י שֶׁהַשָּׂגַת גְּבוּל, וּגְזֵלַת חֵלֶק מֵהַקַּרְקַע שֶׁל חֲבֵרוֹ, מִלְּבַד אִסּוּר לֹא תִגְזֹל, יֵשׁ אִסּוּר “לֹא תַסִּיג”, לַעֲבֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוִין, וְאִסּוּר זֶה יֵשׁ רַק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב “בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל”, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּחוּץ לָאָרֶץ עוֹבֵר רַק עַל לֹא תִגְזֹל. נִרְאֶה דְּדַוְקָא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַתּוֹרָה הוֹסִיפָה עוֹד לָאו לְמִי שֶׁגּוֹזֵל אֶת הַקַּרְקַע שֶׁל חֲבֵרוֹ, דִּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַקַּרְקַע נוֹתֶנֶת שְׁלֵמוּת רוּחָנִית לִבְעָלֶיהָ, וּמִי שֶׁגּוֹזֵל אוֹתָהּ, מִלְּבַד מַה שֶּׁגּוֹזֵל אֶת הַקַּרְקַע הַגַּשְׁמִית, הוּא גּוֹזֵל גַּם אֶת הַקַּרְקַע הָרוּחָנִית, וְאֶת הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאוֹתוֹ יְהוּדִי מְקַבֵּל מִקַּרְקַע זוֹ לַעֲבוֹדַת ה’, וּמְרֻמָּז בַּכָּתוּב “בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ”, הַיְנוּ שֶׁאִסּוּר זֶה הוּא מִשּׁוּם שֶׁה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת הָאָרֶץ, וּבְאֶרֶץ זוֹ כְּלוּלָה הַשְּׁלֵמוּת שֶׁלְּךָ שֶׁאַתָּה מְקַבֵּל מֵה’ אֱלֹהֶיךָ. וְלָכֵן יֵשׁ תּוֹסֶפֶת שֶׁל לָאו מְיֻחָד לְמִי שֶׁגּוֹזֵל קַרְקַע בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘צִיּוֹן וְעָרֶיהָ’ לְהָרַב משֶׁה וָואלְפְסוֹן שְׁלִיטָ”א (ע’ לח) שֶׁהַכָּתוּב (דברים כז יז) אָרוּר מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ ר”ת גְּמָרָ”א וְס”ת גּוֹרָ”ל. דְּהַנַּחֲלָה שֶׁל כָּל אֶחָד שֶׁקִּבֵּל עַל יְדֵי הַגּוֹרָל הִיא בִּבְחִינַת הַגְּמָרָא שֶׁלּוֹ, דְּשֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ קָשׁוּר עִם קַרְקַע זוֹ, וְלָכֵן יֵשׁ אִסּוּר מְיֻחָד לִגְזֹל קַרְקַע זוֹ. וְעוֹד מוּבָא שָׁם שֶׁמַּסִּיג גְּבוּל בְּגִימַטְרִיָּא עוֹלָם הַבָּא. דְּמִי שֶׁגּוֹזֵל אֶת הַקַּרְקַע שֶׁל חֲבֵרוֹ, הוּא פּוֹגֵם בָּעוֹלָם הַבָּא שֶׁל חֲבֵרוֹ, דְּהוּא מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ אֶת הַשְּׁלֵמוּת בַּתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִקַּרְקַע זוֹ. וְכֵן עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת בָּאָרֶץ הִיא בְּדַרְגָּה אַחֶרֶת מִחוּץ לָאָרֶץ, כַּמּוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (דברים ד, ט) “לַעֲשֹתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ” לְלַמֵּד שֶׁעִקַּר עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת בָּאָרֶץ, כִּי הֵם מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (ע”ז ח.) תַּנְיָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ, עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּטַהֲרָה הֵם.

כָּתוּב

(דברים ז, ב) “לֹא תְחָנֵּם”. וּמָצִינוּ בַּגְּמָ’ (ע”ז כ.) אָמַר ר’ יוֹסֵי בְּר’ חֲנִינָא, “לֹא תְחָנֵּם”, לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֲנִיָּה בַּקַּרְקַע. הַיְנוּ שֶׁאָסוּר לִמְכֹּר בַּיִת, אוֹ שָׂדֶה לְנָכְרִי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבְחוּץ לָאָרֶץ מֻתָּר, וּבְסוּרְיָא אַף שֶׁאָסוּר, הֵקֵלּוּ בָּזֶה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּמּוּבָא שָׁם (כא.). נִרְאֶה לְבָאֵר הַטַּעַם לְאִסּוּר זֶה, מֵאַחַר שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ שְׁלֵמוּת רוּחָנִית שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לָכֵן הַתּוֹרָה אָסְרָה לִמְכֹּר לְנָכְרִי בַּיִת אוֹ שָׂדֶה, דְּקַרְקַע זוֹ שֶׁתֵּצֵא מֵרְשׁוּת הַיְּהוּדִי וְתַעֲבֹר לִרְשׁוּת נָכְרִי, לֹא תַּשְׁפִּיעַ יוֹתֵר קְדֻשָּׁה עַל שׁוּם יְהוּדִי, וַהֲרֵי זֶה מְמַעֵט אֶת הַקְּדֻשָּׁה וְהַשְּׁכִינָה מֵהָעוֹלָם, וּבְסוּרְיָא, שֶׁקְּדֻשָּׁתָהּ פְּחוּתָה מִשֶּׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֵקֵלּוּ קְצָת בְּדִין זֶה. וּבְחוּץ לָאָרֶץ אֵין כְּלָל אִסּוּר, וּכְשֶׁיְּהוּדִי עוֹבֵר עַל הָאִסּוּר, וּמָכַר קַרְקַע לְנָכְרִי, אַף שֶׁיֵּשׁ מַאן דְּאָמַר שֶׁאֵין קִנְיָן בְּיַד נָכְרִי לְהַפְקִיעַ קְדֻשַּׁת הָאָרֶץ, לְגַבֵּי מַעֲשֵׂר וְעוֹד, אֲבָל זֶה וַדַּאי שֶׁאָסוּר לְכַתְּחִלָּה לִמְכֹּר לְנָכְרִי, דְּהַשְּׁלֵמוּת הָרוּחָנִית שֶׁאֶפְשָׁר לְקַבֵּל מִקַּרְקַע זוֹ, תִּפָּגֵם כְּשֶׁזֶּה יִהְיֶה בְּיַד נָכְרִי.

וּלְמַאן

דְּאָמַר אֵין קִנְיָן לְנָכְרִי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַפְקִיעָהּ מִידֵי מַעַשְׂרוֹת, מוּבָא הַטַּעַם בִּירוּשַׁלְמִי (דמאי כג.) שֶׁנֶּאֱמַר “וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה”, הִקִּישׁ אֲחֻזָּה לַעֲבָדִים, מָה עֲבָדִים אַתֶּם קוֹנִים מֵהֶם, וְהֵם אֵינָם קוֹנִים מִכֶּם, אַף אֲחֻזָּה אַתֶּם קוֹנִים מֵהֶם, וְהֵם אֵינָם קוֹנִים מִכֶּם. הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁיְּהוּדִי שֶׁנִּמְכָּר לְעֶבֶד לְגוֹי אֵין לַגּוֹי קִנְיָן בְּגוּף הַיְּהוּדִי, רַק בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו, כָּךְ הַקַּרְקַע שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין לַגּוֹי קִנְיָן בְּגוּף הַקַּרְקַע רַק בַּפֵּרוֹת, וְלָכֵן אֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְקִיעָהּ מִידֵי מַעַשְׂרוֹת, וְגַם כָּאן רוֹאִים שֶׁמַּקִּישִׁים אֶת הַדִּינִים שֶׁל הַקַּרְקַע שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לַדִּינִים שֶׁחָלִים עַל יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָם, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכְּמוֹ שֶׁיִּשְׂרָאֵל הֵם “חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל”, וְאֵין אֶפְשָׁרוּת לְגוֹי לִקְנוֹת אֶת גּוּף הַיְּהוּדִי, כָּךְ הַקַּרְקַע שֶׁל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהּ קְדֻשָּׁה אֱלֹקִית, וְאֵין לְגוֹי אֶפְשָׁרוּת לִקְנוֹת אֶת גּוּף הַקַּרְקַע.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (ערכין כט.) מְקַרְקְעֵי דְּחוּצָה לָאָרֶץ כְּמִטַּלְטְלֵי דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דָּמֵי. הַיְנוּ לְגַבֵּי דִּין שְׂדֵה הַחֵרֶם הַקַּרְקַע שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ נֶחְשֶׁבֶת כְּמִטַּלְטְלִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דְּאַף שֶׁדִּין שְׂדֵה הַחֵרֶם נוֹהֵג בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל רַק כְּשֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג, הַמַּחֲרִים שָׂדֶה בְּחוּץ לָאָרֶץ חָל חֵרֶם גַּם כְּשֶׁאֵין הַיּוֹבֵל נוֹהֵג, דְּשָׂדֶה זֶה הוּא בִּבְחִינַת מִטַּלְטְלִין, שֶׁבָּהֶם נוֹהֵג דִּין חֲרָמִים גַּם כְּשֶׁאֵין הַיּוֹבֵל נוֹהֵג. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דִּשְׂדֵה הַחֵרֶם נוֹהֵג רַק כְּשֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִמְצֵאת בְּמַדְרֵגַת הַקְּדֻשָּׁה הַגְּבוֹהָה שֶׁרְאוּיָה שֶׁיָּחוּלוּ עָלֶיהָ הַדִּינִים שֶׁל שְׂדֵה הַחֵרֶם, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁאֵין הַיּוֹבֵל נוֹהֵג יֶשְׁנָם דִּינֵי חֲרָמִים רַק בְּמִטַּלְטְלִין, וּבְחוּץ לָאָרֶץ אֵין קְדֻשָּׁה בַּקַּרְקַע כְּלָל, וְגַם כְּשֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג אֵין שָׁם דִּין שְׂדֵה הַחֵרֶם, רַק דִּין חֵרֶם כְּמוֹ בְּמִטַּלְטְלִין שֶׁנּוֹהֵג בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן.

כָּתוּב

(במדבר לו, א) “וַיִּקְרְבוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמִשְׁפַּחַת בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי יוֹסֵף, וַיְדַבְּרוּ לִפְנֵי משֶׁה וְלִפְנֵי הַנְּשִׂאִים וְגוֹ’, וַאדֹנִי צֻוָּה בַה’ לָתֵת אֶת נַחֲלַת צְלָפְחָד אָחִינוּ לִבְנֹתָיו: וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים, וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ, וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וְגוֹ'”. לִכְאוֹרָה צָרִיךְ לְהָבִין טַעֲנַת בְּנֵי יוֹסֵף, נַנִּיחַ שֶׁבְּנוֹת צְלָפְחָד אָכֵן יִנָּשְׂאוּ לְשֵׁבֶט אַחֵר, וְהַקַּרְקַע תַּעֲבֹר לְשֵׁבֶט אַחֵר, וּמַה בְּכָךְ, הֲרֵי לְכָל אֶחָד יֶשְׁנוֹ הַקַּרְקַע שֶׁלּוֹ, וְאִם יֵשׁ לָהֶם קַרְקַע, זֶה שֶׁלָּהֶם, וּמַה זֶּה נוֹגֵעַ לִשְׁאָר בְּנֵי הַשֵּׁבֶט, אִם זֶה יַעֲבֹר לְשֵׁבֶט אַחֵר. וּמְבֹאָר לְפִי דְּבָרֵינוּ, דִּכְמוֹ שֶׁהַנַּחֲלָה שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד קְשׁוּרָה לְנִשְׁמָתוֹ, כָּךְ הַנַּחֲלָה הַכְּלָלִית שֶׁל כָּל הַשֵּׁבֶט קְשׁוּרָה לְנִשְׁמַת כָּל הַשֵּׁבֶט, וּכְשֵׁם שֶׁלֹּא שַׁיָּךְ לְהַעֲבִיר בַּעֲלוּת מֵאֶחָד לַשֵּׁנִי כִּדְבֵאַרְנוּ, שֶׁלֹּא שַׁיָּךְ לְהַעֲבִיר לַשֵּׁנִי חֵלֶק מֵהַנְּשָׁמָה שֶׁלּוֹ, כָּךְ לֹא שַׁיָּךְ שֶׁיַּעֲבִירוּ חֵלֶק מֵהַנְּשָׁמָה שֶׁל שֵׁבֶט זֶה לְשֵׁבֶט אַחֵר.

וְעַל

זֶה בָּאוּ בְּנֵי יוֹסֵף בְּטַעֲנָה, שֶׁאִם בְּנוֹת צְלָפְחָד יִנָּשְׂאוּ לְשֵׁבֶט אַחֵר, הַקַּרְקַע תַּעֲבֹר לְשֵׁבֶט אַחֵר, וּבְיַחַד עִם זֶה יַעֲבֹר חֵלֶק מֵהַנְּשָׁמָה לְשֵׁבֶט אַחֵר. וְהַקָּבָּ”ה הִסְכִּים עִמָּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם ה) “וַיְצַו משֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל פִּי ה’ לֵאמֹר, כֵּן מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף דֹּבְרִים: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה’ לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר, לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים, אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים”.

וְאַף

עַל פִּי שֶׁאִסּוּר זֶה הָיָה רַק לְדוֹר הַמִּדְבָּר, וְאַחַר כָּךְ הֻתְּרוּ שְׁבָטִים לָבֹא זֶה בָּזֶה, כַּמּוּבָא בַּגְּמָ’ (תענית ל:) ט”ו בְּאָב מַאי הִיא, אָמַר רַב יְהוּדָא אָמַר שְׁמוּאֵל יוֹם שֶׁהֻתְּרוּ שְׁבָטִים לָבֹא זֶה בָּזֶה, מַאי דְּרֹשׁ “זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה’ לִבְנוֹת צְלָפְחָד וְגוֹ'”, דָּבָר זֶה לֹא יְהֵא נוֹהֵג אֶלָּא בְּדוֹר זֶה. דְּדוֹר הַמִּדְבָּר שֶׁנִּכְנַס לָאָרֶץ, וְלָהֶם נֶחֱלַק הָאָרֶץ, הָיָה צֹרֶךְ שֶׁכָּל שֵׁבֶט יַגִּיעַ לִשְׁלֵמוּתוֹ וְשֶׁהַנַּחֲלָה לֹא תַּעֲבֹר לְשֵׁבֶט אַחֵר, אֲבָל לְאַחַר שֶׁהִגִּיעוּ לִשְׁלֵמוּתָם, יְכוֹלִים כְּבָר לְהַעֲבִיר אֶת הַנַּחֲלָה, וְאַדְּרַבָּה, לְהַשְׁפִּיעַ לַאֲחֵרִים מִשֶּׁלָּהֶם, דְּבִתְחִלָּה צָרִיךְ כָּל שֵׁבֶט לְהַגִּיעַ לִשְׁלֵמוּתוֹ, וּכְפִי שֶׁנָּבִיא לְקַמָּן לְגַבֵּי קָרְבְּנוֹת הַנְּשִׂיאִים בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁחָנְכוּ דָּבָר חָדָשׁ הֵבִיאוּ כָּל נָשִׂיא קָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, לְקַשֵּׁר כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט בִּפְנֵי עַצְמוֹ עִם הַמִּזְבֵּחַ. וְאַחֲרֵי שֶׁמַּגִּיעִים לַשְּׁלֵמוּת, צָרִיךְ לְהַשְׁפִּיעַ גַּם עַל אֲחֵרִים, וְאַדְּרַבָּה, מִזֶּה וּמִזֶּה בְּיַחַד יַגִּיעוּ לְמַדְרֵגָה יוֹתֵר גְּבוֹהָה.

כָּתוּב

(שם ז) “וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה, כִּי אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” וְכֵן כָּתוּב (שם ט) “וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר, כִּי אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”. נִרְאֶה דְּמֻזְכֶּרֶת פַּעֲמַיִם הַלָּשׁוֹן “יִדְבְּקוּ”, לְהַרְאוֹת שֶׁהַקַּרְקַע הִיא חֵלֶק מֵהַנְּשָׁמָה, וְצָרִיךְ לִדְבֹּק בָּהּ, וּלְהִתְאַחֵד עִמָּהּ, וְלָכֵן אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲבִיר מֵאֶחָד לַשֵּׁנִי, וְכֵן נִרְאֶה דְּמֻזְכָּר פַּעַם אַחַת “יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”, כְּנֶגֶד הַדְּבֵקוּת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּאֹפֶן פְּרָטִי, עִם הַקַּרְקַע שֶׁקָּשׁוּר עִם נִשְׁמָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ מֻזְכָּר “יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”, כְּנֶגֶד הַדְּבֵקוּת שֶׁל כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט עִם הַקַּרְקַע, שֶׁקָּשׁוּר עִם נִשְׁמַת כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט. וְכֵן הַכָּתוּב “וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה” ס”ת אַהֲבָ”ה דִּדְבֵקוּת נַעֲשֵׂית בְּאַהֲבָה.

מוּבָא

בְּלק”ת (ברכה צח:) וְהִנֵּה פָּרָשַׁת הַנְּשִׂיאִים מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה קָרְבָּן שֶׁל כָּל נָשִׂיא וְנָשִׂיא “זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן” “זֶה קָרְבַּן נְתַנְאֵל” וְכוּ’ וּבְכֻלָּם כְּתִיב מֶה הָיוּ קָרְבְּנוֹתָיו, עִם הֱיוֹת שֶׁכֻּלָּם הִקְרִיבוּ בְּעִנְיָן אֶחָד, וַהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר כֵּן עָשָׂה נְתַנְאֵל כוּ’ כֵּן עָשָׂה כוּ’, וְלָמָה הֻצְרַךְ לִכְפֹּל י”ב פְּעָמִים, לְכָל הַי”ב שְׁבָטִים, לְהַמְשִׁיךְ הַבִּטּוּל כְּנֵר בִּפְנֵי הָאֲבוּקָה, שֶׁיֵּשׁ י”ב אֲבוּקוֹת כְּנֶגֶד י”ב שְׁבָטִים, שֶׁכָּל שֵׁבֶט הוּא עִנְיַן אֲבוּקָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל דֶּרֶךְ זֶה בִּקְרִיעַת יַם סוּף נִקְרַע הַיָּם לְי”ב גְּזָרִים בִּכְדֵי שֶׁכָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט בִּמְסִלָּתוֹ יְכַוֵּן כָּל חַד לְפוּם שִׁיעוּרָא דִּילֵיהּ, רוֹאִים שֶׁלְּכָל שֵׁבֶט יֵשׁ שְׁבִיל מִשֶׁלּוֹ בַּעֲבוֹדַת ה’ וּכְדִלְעֵיל.

וְיִתָּכֵן

שֶׁבָּזֶה נֶחְלְקוּ שְׁתֵּי הַגִּרְסָאוֹת בַּגְּמָ’ (ב”ק פא:) אֵלּוּ שֶׁגָּרְסוּ אֵין לְךָ כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה וְכוּ’ סָבְרוּ שֶׁעִקַּר הַקֶּשֶׁר בֵּין הַקַּרְקַע לְיִשְׂרָאֵל הוּא בְּאֹפֶן כְּלָלִי, לְכָל שֵׁבֶט הַקַּרְקַע שֶׁלּוֹ שֶׁקָּשׁוּר לְנִשְׁמָתוֹ, וְלָכֵן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְכָל שֵׁבֶט מִכָּל הַסּוּגִים, כִּדְבֵאַרְנוּ לְעֵיל. וְאֵלּוּ שֶׁגָּרְסוּ אֵין לְךָ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ וְכוּ’. סָבְרוּ שֶׁעִקַּר הַקֶּשֶׁר בֵּין הַקַּרְקַע לְיִשְׂרָאֵל הוּא בְּאֹפֶן פְּרָטִי, לְכָל אֶחָד הַקַּרְקַע שֶׁקְּשׁוּרָה לְנִשְׁמָתוֹ, וְלָכֵן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִכָּל הַסּוּגִים, וּכְדִלְעֵיל.

כָּתוּב

(במדבר לב, יט) “כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה”. נִרְאֶה דְּיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁבְּנֵי גָּד וּבְנֵי רְאוּבֵן הִרְגִּישׁוּ קֶשֶׁר רוּחָנִי בְּנִשְׁמָתָם אֶל קַרְקַע זוֹ שֶׁמֵּעֵבֶר לַיַּרְדֵּן, לָכֵן אָמְרוּ “כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ”, שֶׁהַקַּרְקַע בָּאָה אֲלֵיהֶם, וְקוֹרֵאת לָהֶם לָבֹא לָגוּר שָׁם. וְכֵן הַכָּתוּב (במדבר לב, לו) “עָרֵי מִבְצָר” בְּגִימַטְרִיָּא תּוֹרָה, דְּהֵם קָשְׁרוּ אֶת עַצְמָם לְשֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה שֶׁלָּהֶם בִּבְנִיַּת עָרֵי מִבְצָר אֵלּוּ. וְכֵן מוּבָא בָּרַמְבַּ”ן (במדבר לא, כג) שֶׁאַרְצוֹת סִיחוֹן וְעוֹג, שֶׁנִּתְּנוּ לִבְנֵי גָּד וּבְנֵי רְאוּבֵן, הָיָה לָהֶן דִּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן מַשְׁמַע מֵרַשִּׁ”י (שם כז, יב) שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא בְּחִינַת קִיטוֹן וְחֶדֶר שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וְנַחֲלַת בְּנֵי גָּד וּרְאוּבֵן הִיא בְּחִינַת הַטְּרַקְלִין.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (ב”ב קנח:) אֲוִירָא דְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים, וְטַעֲמָא מַאי אָמַר אַבָּיֵי הוֹאִיל וְהֻחְזְקָה נַחֲלָה בְּאוֹתוֹ שֵׁבֶט. עַל פִּי פְּשָׁט אֵין קֶשֶׁר בֵּין הָאִימְרָא שֶׁל אַבָּיֵי לָאִמְרָה הַקּוֹדֶמֶת, עַיֵּן שָׁם. וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ עַל פִּי הַסּוֹד, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (פנחס רמד:) חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה הָאָמוֹרָאִים כָּל תַּלְמוּד שֶׁלָּהֶם עַל סוֹדוֹת הַתּוֹרָה סִדְּרוּ אוֹתוֹ. אַבָּיֵי בָּא לוֹמַר טַעַם מַדּוּעַ אֲוִירָא דְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים, הוֹאִיל וְהֻחְזְקָה נַחֲלָה בְּאוֹתוֹ שֵׁבֶט, הַיְנוּ אוֹתוֹ הַטַּעַם שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה לֹא לְהַעֲבִיר נַחֲלָה מִשֵּׁבֶט לְשֵׁבֶט, וּלְהַחֲזִיק הַנַּחֲלָה בְּאוֹתוֹ שֵׁבֶט, דְּבֵאַרְנוּ כֵּיוָן שֶׁזֶּה חֵלֶק מִנִּשְׁמַת הַשֵּׁבֶט, זֶהוּ הַטַּעַם שֶׁאֲוִירָא דְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים, כֵּיוָן שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא חֵלֶק מֵהַנְּשָׁמָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, לָכֵן הָאֲוִיר שֶׁלָּהּ מַחְכִּים. וְכֵן מוּבָא בְּסִפְרִי (דברים יא, ב) “אֶרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ דּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ”, אֶרֶץ שֶׁנִּתְּנָה לִדְרִישָׁה.

מָצִינוּ

בַּזֹּהַר (תרומה קסח:) שְׁנִיָּה בִּרְכַּת הָאָרֶץ, וְצָרִיךְ לְהַזְכִּיר בָּהּ בְּרִית וְתוֹרָה, לְהַרְאוֹת שֶׁבְּאוֹתוֹ טוֹב נִזּוֹן בְּרִית וְתוֹרָה. רוֹאִים שֶׁהַתּוֹרָה נִזּוֹנֵית מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נוֹתֶנֶת אֶת הַשְּׁלֵמוּת לַיְּהוּדִי שֶׁיּוּכַל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְזֶה נֶחְשָׁב מָזוֹן לַתּוֹרָה. וְכֵן מוּבָא בַּ’תַּנְיָא’ (אגה”ק יד) עַל הַכָּתוּב (דברים יא, יב) אֶרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה”. שֶׁ“עֵינֵי ה'” מְרַמֵּז עַל הַחָכְמָה שֶׁנִּמְצֵאת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁחֲכָמִים נִקְרְאוּ עֵינֵי הָעֵדָה, וְחָכְמַת הַקָּבָּ”ה שֶׁנִּקְרֵאת עֵינֵי ה’, שׁוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה, וּמִתְחַדֶּשֶׁת בְּכָל שָׁנָה מֵחָדָשׁ כְּדִמְבֹאָר שָׁם.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (במדב”ר יג, טז) לְפִי שֶׁהָיוּ זְבוּלֻן וְיִשָּׂשכָר שֻׁתָּפִים, יִשָּׂשׂכָר הָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּזְבוּלֻן הָיָה עוֹסֵק בִּפְרַקְמַטְיָא, וְהָיָה טוֹרֵחַ זְבוּלֻן וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל יִשָּׂשׂכָר, וְעַל זֶה הָיָה קָרְבָּנוֹ “קַעֲרַת כֶּסֶף” כְּנֶגֶד הַיָּם שֶׁהוּא עָשׂוּי כִּקְעָרָה, שֶׁהָיָה חֵלֶק זְבוּלֻן שֶׁנֶּאֱמַר “זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן”. “מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף” כְּנֶגֶד הָאָרֶץ שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה כְּכַדּוּר שֶׁהָיְתָה חֵלֶק יִשָּׂשׂכָר שֶׁנֶּאֱמַר “וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב”. רוֹאִים שֶׁעִקַּר מְנוּחַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִתְּנָה לְשֵׁבֶט יִשָּׂשׂכָר שֶׁעָסְקוּ בַּתּוֹרָה, וְלִזְבוּלֻן נָתְנוּ אֶת נַחֲלַת הַיָּם הַפָּחוֹת חֲשׁוּבָה.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (ב”מ פה.) “עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ וְגוֹ’ וַיֹּאמֶר ה’ עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם”, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּאִם לֹא בֵּרְכוּ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה זֶה מַרְאֶה שֶׁלֹּא הֶחֱשִׁיבוּ אֶת הַתּוֹרָה, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְיֹעֶדֶת עֲבוּר הַתּוֹרָה.

מָצִינוּ

בַּזֹּהַר (כי תצא ערה:) מְרַגְּלִים שֶׁהוֹצִיאוּ שֵׁם רַע עַל הָאָרֶץ נֶעֶנְשׁוּ בִּגְלָלָהּ וָמֵתוּ, וְלֹא זָכוּ לָהּ, וְאִשָּׁה קַרְקַע הִיא כָּאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁהֶעֱמִידוּהָ אֶסְתֵּר קַרְקַע עוֹלָם הָיְתָה. וּמַשְׁמַע מֵהַזֹּהַר שֶׁמְּדַמֶּה אֶת הָאִשָּׁה לַקַּרְקַע בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּאָדָם זוֹכֶה בִּזְכוּת אִשְׁתּוֹ לִשְׁלֵמוּת רוּחָנִית בְּכָל עִנְיָנָיו, וּלְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, כַּמּוּבָא בַּגְּמָ’ (יבמות סב:) כָּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה, שָׁרוּי בְּלֹא שִׂמְחָה, בְּלֹא בְּרָכָה, בְּלֹא טוֹבָה, בְּמַעֲרָבָא אָמְרִי בְּלֹא תּוֹרָה, בְּלֹא חוֹמָה, רַבָּא בַּר עוּלָא אָמַר בְּלִי שָׁלוֹם. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (סוטה יז.) אִישׁ וְאִשָּׁה זָכוּ שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם. וְזֶה בְּדוֹמֶה לַקַּרְקַע בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנּוֹתֶנֶת לַיְּהוּדִי שְׁלֵמוּת רוּחָנִית בְּכָל עִנְיָנָיו, וְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, כְּדִלְעֵיל, וְלָכֵן הַזֹּהַר מְדַמֶּה הָאִשָּׁה לַקַּרְקַע שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דַּוְקָא. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘שִׁבְטֵי נַחֲלָתְךָ’ שֶׁהַקֶּשֶׁר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא בִּבְחִינַת קֶשֶׁר אִישׁ וְאִשָּׁה, וּמְרֻמָּז בַּגְּמָ’ (סוטה מז.) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁלֹשָה חִינוֹת הֵן, חֵן מָקוֹם עַל יוֹשְׁבָיו חֵן אִשָּׁה עַל בַּעֲלָהּ.

כָּתוּב

(בראשית ד, יב) “כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ”. לִכְאוֹרָה קָשֶׁה אַף עַל פִּי שֶׁהָאֲדָמָה שֶׁל קַיִן הִתְקַלְּלָה, מַדּוּעַ זֶה מְחַיְּבוֹ שֶׁיִּהְיֶה נָע וָנָד, וּמַדּוּעַ הַכָּתוּב תּוֹלֶה אֶת זֶה בָּזֶה, נִרְאֶה לְבָאֵר כֵיוָן שֶׁהָאֲדָמָה לֹא תּוֹסֵף לָתֵת אֶת הַשְּׁלֵמוּת הָרוּחָנִית שֶׁנִּתְּנָה לְקַיִן, מִמֵּילָא נִגְזַר עָלָיו לִהְיוֹת נָע וָנָד.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (פרדר”א יט) אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַשַּׁבָּת נָתַתִּי לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל אוֹת הִיא בֵּינִי לְבֵינָם שֶׁבְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה פָּעַלְתִּי אֶת הָעוֹלָם וּבְשַׁבָּת נַחְתִּי, לְפִיכָךְ נָתַתִּי לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וּבְשַׁבָּת יוֹם מְנוּחָה וּקְדֻשָּׁה לִי וְלָהֶם, שִׁבְעָה אֲרָצוֹת בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמִכֻּלָּם לֹא בָּחַר אֶלָּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר “תָּמִיד עֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה”. רוֹאִים שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא בְּחִינַת שַׁבָּת. וְכֵן מוּבָא בְּ’חִזְקוּנִי’ (בראשית ה, יח) מָצִינוּ הַשְּׁבִיעִי קָדֹש, וְכֵן מִשֶּׁבַע אַרְצוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וְכֵן

מוּבָא בְּ’לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ (ברכת המזון ד) שַׁבָּת וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם בְּחִינָה אַחַת, כְּמוֹ שֶׁמְּסַדֵּר בְּהַשֶּׁבַע הַבְדָּלוֹת שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּירוּשַׁלְמִי בֵּין קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּץ לָאָרֶץ בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘חֶסֶד לְאַבְרָהָם’ (מעין ג נהר ח) יוֹם שַׁבָּת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא עִקַּר הַכֹּל, מִפְּנֵי שֶׁמְּנוּחַת הַשַּׁבָּת תְּלוּיָה בְּמַה שֶּׁמִּתְפַּשֶּׁטֶת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת דֶּרֶךְ פֶּתַח הַהֵיכַל הַזֶּה לְמַטָּה וְהוּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ דִּין שַׁבַּת הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כה, ב) “וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'”. וְכֵן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קוֹדֶם שֶׁכְּבָשׁוּהָ הָיְתָה נַחֲלַת שִׁבְעָה גּוֹיִם. וְיֵשׁ בָּהּ שִׁבְעַת מִינִים שֶׁנִּשְׁתַּבְּחָה בָּהֶם. וְכֵן יֵשׁ בָּהּ שִׁבְעָה יַמִים, כַּמּוּבָא בְּמִדְרַשׁ תְּהִלִּים (כד) “עַל יָמִים יְסָדָהּ”. זו אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁיוֹשֶבֶת עַל שִׁבְעָה יַמִים. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר מו, ט) אִם מְקַבְּלִים בָּנֶיךָ אֶת הַשַּׁבָּת הֵם נִכְנָסִין לָאָרֶץ וְאִם לָאו אֵינָם נִכְנָסִין. וְכֵן שַׁבָּת מְרֻמֶּזֶת בַּכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (שמות טז, לה) “וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת“.

מוּבָא

בְּהַגָּהַת הַצֶּמַח לִפְרִי עֵץ חַיִּים (שבת פ”ח) צָרִיךְ לוֹמַר כְּבוֹד ה’ עָלַיִךְ נִגְלָה, מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם נְסוּכָה, כִּי בְּאַלְפָא בֵּיתוֹת אוֹתִיּוֹת הַמְאֻחָרִין אֶל אוֹתִיּוֹת רֹא”שׁ, הֵם שַׁבָּ”ת. וּבְשַׁבָּת עוֹלָה הַמַּלְכוּת הַנִּקְרֵאת שַׁבָּת, בִּמְקוֹם הָרֹאשׁ. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דִּכְשֵׁם שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא “רֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל”, כָּךְ הַשַּׁבָּת הִיא רֹאשׁ לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, וְלָכֵן הַמַּלְכוּת עוֹלָה בְּשַׁבָּת לִבְחִינַת רֹאשׁ. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים מה:) רֹאשׁ צַדִּיק דְּאִיהוּ יוֹם הַשְּׁבִיעִי. וְכֵן חִלּוּל שַׁבָּת נִמְשָׁל בַּגְּמָ’ (שבת עה.) לִפְּסִיק רֵישָׁא וְלֹא יָמוּת, הַיְינוּ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁלֹּא שַׁיָּךְ לַחֲתוֹךְ אֶת הָרֹאשׁ וְהָאָדָם לֹא יָמוּת, כָּךְ לֹא שַׁיָּךְ לַעֲשׂוֹת פְּעֻלּוֹת מְסֻיָּמוֹת בְּלִי לְחַלֵּל שַׁבָּת, דְּחִלּוּל שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת חִתּוּךְ הָרֹאשׁ שֶׁהוּא הַשַּׁבָּת, וּגְרִימַת מַצָּב שֶׁל מִיתָה, כַּמּוּבָא בְּלק”ת לְהָאֲרִיזַ”ל (בשלח ע’ קמג) שֶׁמְּחַלֵּל שַׁבָּת נִקְרָא בְּשֵׁם מְחַלֵּל, מִלְּשׁוֹן חָלָל, דְּחָלָל הוּא מֵת, וּמִי שֶׁמְּחַלֵּל שַׁבָּת הוּא מַכְנִיס אֶת הַמָּוֶת וְהַקְּלִפָּה בִּמְקוֹם הַקְּדֻשָּׁה וְהַחַיִּים שֶׁל הַשַּׁבָּת. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (בתי מדרשות ח”ב) כָּל הַמְחַלֵּל שַׁבָּת בְּזָדוֹן אֵין לוֹ הֲרָמַת רֹאשׁ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה. וְכֵן מוּבָא בְּ’לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ (שבת ב) תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, כִּי שַׁבָּת הִוא רֹאשׁ וְהַתְחָלָה לְכָל הַמִּקְרָאֵי קֹדֶשׁ שֶׁכֻּלָּם מְקַבְּלִים מִשַּׁבָּת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘וַיְכֻלּוּ’ לְהָרַב גְּלָזֶרְסוֹן שְׁלִיטָ”א (ע’ קעא’) שֶׁאוֹתִיּוֹת תג”א [כֶּתֶר] הֵן אַחֲרֵי הָאוֹתִיּוֹת שַׁבָּ”ת, ת’ אַחֲרֵי ש’, ג’ אַחֲרֵי ב’, א’ אַחֲרֵי ת’. דְּהַשַּׁבָּת סְמוּכָה לַכֶּתֶר, וְכֶתֶר לוֹבְשִׁים עַל הָרֹאשׁ.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט דברים תתס) כְּשֵׁם שֶׁמִּילָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, כָּךְ כִּבּוּשָׁהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, וְעוֹד שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא בְּחִינַת שַׁבָּת, כִּבּוּשׁ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא כְּבוֹד שַׁבָּת וְלֹא חִלּוּל שַׁבָּת. לָכֵן כִּבּוּשׁ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹחָה שַׁבָּת. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (ב”ק פ:) הַלּוֹקֵחַ בַּיִת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כּוֹתְבִין עָלָיו אוֹנוֹ, אֲפִלּוּ בְשַׁבָּת. בַּשַּׁבָּת, סַלְקָא דַעְתָּךְ, אֶלָּא, כִּדְאֲמַר רָבָא, הָתָם אוֹמֵר לְגוֹי עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְעוֹשֶׂה. הָכִי נַמִי אוֹמֵר לְגוֹי עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְעוֹשֶׂה, וְאַף עַל גַּב דַּאֲמִירָה לְגוֹי עוֹבֵד כּוֹכָבִים שְׁבוּת הוּא, מִשּׁוּם יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לָא גָזְרוּ בֵיהּ רַבָּנָן.


אודה מאד לכל מי שישלח לי הוספות על מאמר זה לזיכוי הרבים

מאמר זה הוא מתוך המהדורה החדשה של ספר ‘סוד החשמל’ שעומד לצאת לאור בעז”ה בקרוב.

אנו עורכים הרשמה למעונינים לקבל את הספרים. הנרשמים מראש יקבלו את הסט [4 כרכים] במחיר 80 ₪ בלבד. אין צורך לשלם מראש. נא להשאיר הודעה בתא קולי 0573109982. או בפקס 0737254480. או במייל fish@neto.net.il כמו כן אנו זקוקים לתרומות להדפסת עלונים. המעונינים בחוברת ‘פתח לסדור הרש”ש’ או ‘סוד החצי’ [כל חוברת 250 עמודים 5 ₪] ישאירו הודעה כנ”ל.

המעונינים לקבל בדואר אלקטרוני את הגליון השבועי, ישלחו בקשה למייל

Tags: , ,

Comments are closed.