Posts Tagged ‘דוד’

שֹׁרֶשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ מִלּוֹט

Sunday, September 5th, 2010

דף מתוך סדרת הספרים שעומדת לצאת אי”ה בקרוב

גליון פרשת וירא תש”ע   [מותר לצלם לזיכוי הרבים]

לִכְאוֹרָה

קָשֶׁה מַדּוּעַ הֶאֱרִיכָה הַתּוֹרָה כָּל כָּךְ בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל לוֹט. דְּכַמָּה פָּרָשִׁיּוֹת נֶאֶמְרוּ עָלָיו, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁאַבְרָהָם מָסַר נַפְשׁוֹ לָצֵאת לַמִּלְחָמָה לְהַצִּילוֹ. וְכֵן הַקָּבָּ”ה שׁוֹלֵחַ מַלְאָךְ מְיֻחָד לִסְדוֹם, לְהַצִּילוֹ. וְעוֹד רוֹאִים לְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל לוֹט עִם בְּנוֹתָיו לֹא הִזְכִּירוּ אוֹתוֹ יוֹתֵר בַּתּוֹרָה. וְלִכְאוֹרָה לְאָן נֶעְלַם לוֹט, מַדּוּעַ לֹא מְסֻפָּר כַּמָּה שָׁנִים חַי וּמָתַי מֵת וְכוּ’ כְּדֶרֶךְ שְׁאָר הָאִישִׁים הַחֲשׁוּבִים הַמֻּזְכָּרִים בַּפָּרָשִׁיּוֹת הַלָּלוּ. נִרְאֶה לְפָרֵשׁ שֶׁכָּל הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל לוֹט הִיא, שֶׁמִּמֶּנּוּ יָצְאָה רוּת, וּמִמֶּנָּה דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע”ה. וְלָכֵן אַבְרָהָם יָצָא בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ לְהַצִּילוֹ מֵהַמִּלְחָמָה, וְזֹאת הַסִּבָּה שֶׁהַקָּבָּ”ה שָׁלַח מַלְאָךְ לְהַצִּילוֹ. וּלְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה עִם בְּנוֹתָיו, שֶׁמִּזֶּה יָצָא מוֹאָב, וּמִמֶּנּוּ רוּת, לֹא מֻזְכָּר יוֹתֵר לוֹט. שֶׁכְּבָר הִגַּעְנוּ לְתַכְלִית וְיוֹתֵר אֵין מַה לְּדַבֵּר מִמֶּנּוּ.

יֵשׁ

שָׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת, בַּתַּנַ”ךְ הַמְסַפְּרוֹת אֵיךְ הִגִּיעָה נִשְׁמַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ לָעוֹלָם: 1. פָּרָשַׁת לוֹט עִם בְּנוֹתָיו שֶׁמִּשָּׁם יָצְאָה רוּת. 2. פָּרָשַׁת יְהוּדָה וְתָמָר, שֶׁמִּשָּׁם יָצָא בֹּעַז. 3. פָּרָשַׁת בֹּעַז וְרוּת שֶׁמִּשָּׁם יָצָא דָּוִד. וְאֶפְשָׁר לִרְאוֹת בִּשְׁלשׁ הַפָּרָשִׁיּוֹת דְּבָרִים מַקְבִּילִים: דְּמָצִינוּ בְּכָל פָּרָשָׁה שֶׁהָיוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ מְעַכְּבִים אֶת יְצִיאַת נִשְׁמַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ וְהַקָּבָּ”ה הֲרָגָם: בַּפָּרָשָׁה שֶׁל לוֹט הָיוּ אֵלּוּ חֲתָנָיו. שֶׁלּוּלֵא הָיוּ מֵתִים לֹא הָיָה שַׁיָּךְ שֶׁבְּנוֹתָיו שֶׁל לוֹט יִזְנוּ עִם אֲבִיהֶם. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית יט, לא) “וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ” וְאָז “וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן וְגוֹ'” וְכֵן רוֹאִים שֶׁהַתּוֹרָה מַאֲרִיכָה מְאֹד בְּסִפּוּר מִיתַת חֲתָנֵי לוֹט כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית יט) “וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וְגוֹ’ וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי מַשְׁחִית ה’ אֶת הָעִיר וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו”. וְכָל זֶה כְּדֵי לְהַגִּיעַ לַתַּכְלִית שֶׁהַחֲתָנִים מֵתוּ וְיָצָא הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל לוֹט.

וְכֵן

בַּפָּרָשָׁה שֶׁל יְהוּדָה וְתָמָר, הָיוּ אֵלּוּ עֵר וְאוֹנָן, שֶׁכָּל עוֹד הֵם חָיוּ, לֹא הָיָה שַׁיָּךְ שֶׁיִּהְיֶה הַזִּוּוּג שֶׁל יְהוּדָה וְתָמָר. וְכֵן שָׁם הַתּוֹרָה מַאֲרִיכָה לְסַפֵּר שֶׁנֶּהֶרְגוּ וּמַדּוּעַ נֶהֶרְגוּ, עַד לַתַּכְלִית שֶׁתָּמָר “רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה” (בראשית לח, יד). וְאָז הֶחְלִיטָה לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה כְּדֵי לְהִתְעַבֵּר מִיהוּדָה, וְכַמּוּבָא בָּרַמְבַּ”ן (שם) שֶׁנִּתְאַוְּתָה לְהוֹלִיד מִזֶּרַע הַקֹּדֶשׁ שֶׁל יְהוּדָה. וְכֵן הַכָּתוּב (שם טז) “וַתֹּאמֶר מַה תִּתֶּן לִי כִּי תָבוֹא אֵלָי” ר”ת מַלְכוּ”ת.

וְכֵן

בַּפָּרָשָׁה שֶׁל רוּת וּבֹעַז, מֵתוּ מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן. וְגַם שָׁם מַאֲרִיכָה מְגִלַּת רוּת לְסַפֵּר אֶת כָּל הָעִנְיָן שֶׁיָּרְדוּ לְמוֹאָב וָמֵתוּ וְכוּ’. וּבְכָל שְׁלשֶׁת הַפָּרָשִׁיּוֹת, שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַמַּפְרִיעִים לְהוֹרָדַת נִשְׁמַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ מֵתוּ עַל יְדֵי הַקָּבָּ”ה, רוֹאִים קַו הַמַּשְׁוֶה בֵּין שְׁלשׁ הַפָּרָשִׁיּוֹת. וְכֵן מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן הָיוּ שְׁנֵי אַחִים כְּדֻגְמַת עֵר וְאוֹנָן שֶׁהָיוּ אַחִים. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘מִשְׁבְּצוֹת זָהָב’ בְּשֵׁם הָ’אַלְשִׁיךְ’ שֶׁמַּחְלוֹן וְכִלְיוֹן הָיוּ גִּלְגּוּל עֵר וְאוֹנָן. וְכֵן רוּת וְעָרְפָּה הָיוּ אֲחָיוֹת כְּמוֹ בְּנוֹת לוֹט, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט שופטים מב). וְכֵן מוּבָא בַּ’חִידָ”א’ בְּשֵׁם ‘סֵפֶר הַתְּמוּנָה’ שֶׁרוּת הָיְתָה גִּלְגּוּל תָּמָר. וּבְ’שַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים’ (לו) מוּבָא שֶׁרוּת הָיְתָה גִּלְגּוּל בִּתּוֹ הַבְּכִירָה שֶׁל לוֹט.

וּמַעֲשֵׂה

יְהוּדָה וְתָמָר בָּא כְּתוֹצָאָה מֵחֵטְא מְכִירַת יוֹסֵף, כִּדְמַשְׁמַע מֵהַזֹּהַר (וישב קפח:) שֶׁכֵּיוָן שֶׁיְּהוּדָה גָּרַם לִמְכִירַת יוֹסֵף, הָאַחִים הוֹרִידוּהוּ מִגְּדֻלָּתוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהוֹרִידוּהוּ מִגְּדֻלָּתוֹ “וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה”, וְנִהְיָה מַעֲשֵׂה תָּמָר, וּמַשְׁמַע שֶׁלּוּלֵי הוֹרִידוּהוּ מִגְּדֻלָּתוֹ, לֹא הָיָה הוֹלֵךְ לְחִירָה, וְלֹא הָיָה מַעֲשֵׂה תָּמָר. נִרְאֶה דְּחֵטְא מְכִירַת יוֹסֵף הָיָה בִּבְחִינַת שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל שֶׁנָּתְנוּ לַשָּׂטָן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַטְרֵג, וְלֹא יִמְנַע בִּיאַת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד לָעוֹלָם. וּבְיֶתֶר עֹמֶק נִרְאֶה לְהוֹסִיף דְּמָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (תשא נד.) שֶׁחֵטְא מְכִירַת יוֹסֵף גָּרַם פֵּרוּד בֵּין הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה לַמַּלְכוּת. וּבְמַצָּב שֶׁהַמַּלְכוּת מְנֻתֶּקֶת מֵהַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה, זֶה גּוֹרֵם מִיָּד שֶׁהוֹרִידוּ אֶת יְהוּדָה שֶׁהוּא הַמַּלְכוּת, מִגְּדֻלָּתוֹ. וְהַקָּבָּ”ה סוֹבֵב אֶת כָּל זֶה לְצֹרֶךְ הוֹרָדַת נִשְׁמַת דָּוִד לָעוֹלָם. דְּבִזְמַן שֶׁהַמַּלְכוּת נִמְצֵאת בְּמַצָּב יָרוּד, הַקִּטְרוּג נֶגֶד הַמַּלְכוּת פּוֹחֵת. לָכֵן חֵטְא זֶה שֶׁגָּרַם שֶׁהוֹרִידוּהוּ מִגְּדֻלָּתוֹ, הִמְשִׁיךְ לִגְרֹם אֶת הַהֶמְשֵׁךְ שֶׁיְּהוּדָה יֵלֵךְ לְחִירָה וְכוּ’. וְכֵן יַעֲקֹב וְיוֹסֵף שֶׁהֵם בְּחִינַת תִּפְאֶרֶת וִיסוֹד הַמַּשְׁפִּיעִים לַמַּלְכוּת סָבְלוּ יִסּוּרִים בִּזְמַן זֶה מִמְּכִירַת יוֹסֵף, לְהַמְתִּיק אֶת הַדִּינִים לְצֹרֶךְ הוֹלָדַת הַמַּלְכוּת. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (וישב קפח:) “וַיַּכֵּר יְהוּדָה” הוּא אָמַר לְגַבֵּי אָבִיו “הַכֶּר נָא”, וְעַל כֵּן “וַיַּכֵּר יְהוּדָה”. רוֹאִים שֶׁהַיִּסּוּרִים שֶׁהָיוּ לִיהוּדָה בַּדֶּרֶךְ לַהֲבָאַת נִשְׁמַת דָּוִד לָעוֹלָם, הָיוּ תּוֹצָאָה שֶׁל מְכִירַת יוֹסֵף. וְהֵם דְּבָרֵינוּ שֶׁמְּכִירַת יוֹסֵף הָיְתָה חֵלֶק מִמַּעֲשֶׂה זֶה.

מָצִינוּ

בַּזֹּהַר (וישב קפח:) שְׁתֵּי נָשִׁים הָיוּ שֶׁמֵּהֶם נִבְנָה זַרְעוֹ שֶׁל יְהוּדָה, וּבָא מֵהֶם דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְהֵם הִשְׁתַּדְּלוּ לְמַעֲשֶׂה זֶה, וְזֶה הוּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר “וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ”, שֶׁהֲרֵי כַּאֲשֶׁר הָיוּ חַיִּים בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיָה בָּהֶם שֶׁבַח, וְאַחַר כָּךְ הָיָה בָּהֶם שֶׁבַח, וּשְׁתֵּיהֶן הִשְׁתַּדְּלוּ לַעֲשׂוֹת טוֹב וֶאֱמֶת עִם אוֹתָם מֵתִים, וְהַקָּבָּ”ה סִיַּע בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה. רוֹאִים שֶׁהַזֹּהַר מְקַשֵּׁר אֶת מַעֲשֵׂה תָּמָר וּמַעֲשֵׂה רוּת בְּמִיתַת בַּעֲלֵיהֶן בָּרִאשׁוֹנָה. וְכֵן מַעֲשֵׂה תָּמָר הָיָה בַּדֶּרֶךְ לְתִמְנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית לח, יג) “הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה”. וּבְמַעֲשֵׂה רוּת הַכָּתוּב (רות ג, ב) “זֹרֶה אֶת גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים” ס”ת תִּמְנָ”ה. דְּבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל לוּלָב’ שֶׁתִּמְנָה מְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד דַּרְכּוֹ הִתְקַשְּׁרוּ לְהָבִיא אֶת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד לָעוֹלָם.

דָּבָר

נוֹסָף שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁלשׁ הַפָּרָשִׁיּוֹת הוּא עִנְיַן הַיִּבּוּם, דְּמַעֲשֵׂה תָּמָר הָיָה בִּבְחִינַת יִבּוּם לִיהוּדָה לְאַחַר מוֹת עֵר וְאוֹנָן. וּמַעֲשֵׂה בֹּעַז וְרוּת הָיָה עַל יְדֵי שֶׁבֹּעַז יִבֵּם אֶת רוּת. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (רות ד, ה) “וּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֵשֶׁת הַמֵּת קָנִיתִי לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ”. וְהַתַּרְגּוּם שָׁם מְתַרְגֵּם וּבָעִי לִיבָמָא יָתֵה. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘שִׂמְחַת הָרֶגֶל’ לַ’חִידָ”א’ בְּשֵׁם מִדְרָשׁ שֶׁכִּלְיוֹן בַּעֲלָהּ שֶׁל רוּת מֵת, וּמַחְלוֹן יִבֵּם אוֹתָהּ וָמֵת, וְזֶה בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה מַמָּשׁ שֶׁהָיְתָה אֵצֶל עֵר וְאוֹנָן וִיהוּדָה. וְכֵן נִרְאֶה דְּמַעֲשֵׂה לוֹט עִם בְּנוֹתָיו, הָיָה בִּבְחִינַת יִבּוּם, דְּמַטְּרַת הַיִּבּוּם הִיא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כה, ו) “וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל”. הַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה הַמֵּת שֶׁיִּהְיֶה לוֹ זֶרַע. וְכֵן כַּוָּנָתָן שֶׁל בְּנוֹת לוֹט הָיְתָה בִּשְׁבִיל שֶׁיִּזְכּוּ לְזֶרַע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית יט, לב) “וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע”. וְנִרְאֶה לְבָאֵר מַדּוּעַ הֲקָמַת הַמַּלְכוּת הָיְתָה דֶּרֶךְ יִבּוּם. דְּמוּבָא בְּפרע”ח לְהָאֲרִיזַ”ל (קריאת שמע ח”א ע’ קעא) הַמַּלְכוּת נִקְרֵאת שֵׁם, וְהַבֵּאוּר הוּא דְּשֵׁם מְרַמֵּז עַל הַהִתְקַשְּׁרוּת לַשֹּׁרֶשׁ הַשַּׁיֶּכֶת רַק דֶּרֶךְ הַמַּלְכוּת, שֶׁנִּמְצֵאת לְמַטָּה בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר לְתַקֵּן וּלְהִתְקַשֵּׁר לַשֹּׁרֶשׁ. וְכֵיוָן שֶׁעִנְיַן יִבּוּם הוּא לְהָקִים שֵׁם, הֲרֵי זֶה בִּבְחִינַת לְהָקִים מַלְכוּת, דְּמַלְכוּת נִקְרֵאת שֵׁם, לָכֵן הֲקָמַת הַמַּלְכוּת נֶעֱשְׂתָה דֶּרֶךְ יִבּוּם. וְכֵן הַכָּתוּב (בראשית א, יד) “יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם” ר”ת יְבָמָ”ה, דִּבְרִיאַת הַמְּאוֹרוֹת הַמְסַמְּלִים יְסוֹד וּמַלְכוּת, מְרַמְּזִים עַל בְּרִיאַת וּבִנְיַן הַמַּלְכוּת. וְכֵן מוּבָא בָּהגה”ה לְ’סֵפֶר הַגִּלְגּוּלִים’ (פרק יב) שֶׁהַכָּתוּב (משלי כא, יד) “מַתַּן בְּסֵתֶר יִכְפֶּה אַף” ר”ת יָבָ”ם וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דִּנְתִינַת צְדָקָה מְסַמֶּלֶת אֶת הַהַשְׁפָּעָה לַמַּלְכוּת שֶׁהִיא בִּבְחִינַת עָנִי כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל תּוֹרָה’. וְכֵן יִבּוּם מְסַמֵּל אֶת הַהַשְׁפָּעָה לַמַּלְכוּת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אֱמוּנַת עִתֶּיךָ’ (תשנ”ז ע’ צט) שֶׁיְּבָמוֹת בְּגִימַטְרִיָּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, דְּעִנְיַן הַיִּבּוּם הוּא תִּקּוּן לְנִשְׁמַת הַמֵּת, וְכֵן הַמָּשִׁיחַ יְתַקֵּן הַנְּשָׁמוֹת. וְלָכֵן נִשְׁמַת הַמָּשִׁיחַ בָּאָה לָעוֹלָם עַל יְדֵי יִבּוּם, וְכֵן הַפָּרָשָׁה שֶׁל יְהוּדָה וְתָמָר מַתְחִילָה “וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי”, ר”ת יִבּוּם. [עַ’ בְּמַאֲמַר חוּטֵי הַחַשְׁמַל מִתְחַבְּרִים לַשְּׁמִינִי שֶׁבֵּאַרְנוּ מַדּוּעַ הַזִּוּוּגִים שֶׁהוֹלִידוּ אֶת מַלְכוּת דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הָיוּ עַל יְדֵי נָשִׁים שֶׁהָיוּ נְשׂוּאוֹת בְּזִוּוּג שֵׁנִי].

דָּבָר

נוֹסָף שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁלשׁ הַפָּרָשִׁיּוֹת הַלָּלוּ הוּא עִנְיַן הַזִּוּוּג, שֶׁבָּא דַּוְקָא בְּדֶרֶךְ זְנוּת. אֵצֶל לוֹט כָּתוּב “וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן וְכוּ'”, וְאֵצֶל יְהוּדָה וְתָמָר גַּם כֵּן “וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ וְגוֹ'”, וְכֵן אֵצֶל בֹּעַז וְרוּת מוּבָא שָׁם (רות ג, ז) “וַתָּבֹא בַלָּט וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב”. אֶלָּא שֶׁבֹּעַז הִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וְחִכָּה לַבֹּקֶר וְעָשָׂה אֶת הַיִּבּוּם וְהַגְּאֻלָּה וְכוּ’. וּמוּבָא בְּ’שַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (הקדמה לט) שֶׁזֶּה נַעֲשָׂה בְּדֶרֶךְ זְנוּת, כְּדֵי שֶׁהַשָּׂטָן לֹא יְקַטְרֵג וְלֹא יַפְרִיעַ לְהוֹרִיד אֶת נִשְׁמַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ לָעוֹלָם, לָכֵן נַעֲשָׂה בְּדֶרֶךְ זְנוּת לְבַלְבֵּל אֶת הַשָּׂטָן, שֶׁהוּא יַחְשֹׁב שֶׁזֶּה שַׁיָּךְ אֵלָיו. נִרְאֶה דְּלָכֵן מוּבָא שֶׁבֹּעַז מֵת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, כֵּיוָן שֶׁלְּמַעֲשֶׂה הוּא הִתְגַּבֵּר וְעָשָׂה אֶת זֶה בְּדֶרֶךְ הֶתֵּר, וְלֹא בְּדֶרֶךְ זְנוּת, קִטְרוּג וְהִתְנַגְּדוּת הַשָּׂטָן גָּרְמוּ בְּהֶכְרֵחַ שֶׁהָיָה צָרִיךְ לָמוּת בְּאוֹתוֹ יוֹם. וְנִרְאֶה דְּלָכֵן בֹּעַז מָסַר נֶפֶשׁ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּעֲשֶׂה בְּהֶתֵּר, דְּמַעֲשֵׂה לוֹט עִם בְּנוֹתָיו וּמַעֲשֵׂה יְהוּדָה וְתָמָר הָיוּ קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, מִמֵּילָא אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בְּדֶרֶךְ זְנוּת שֶׁהַס”א נֶהֱנָה מִזֶּה, לֹא גָּרְמוּ פְּגָם בְּנִשְׁמַת הַמָּשִׁיחַ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם חַס וְשָׁלוֹם בֹּעַז הָיָה עוֹשֶׂה בְּדֶרֶךְ זְנוּת כֵּיוָן שֶׁזֶּה הָיָה לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה, הָיָה עָלוּל לִגְרֹם חַס וְשָׁלוֹם פְּגָם בְּנִשְׁמַת הַמָּשִׁיחַ.

וְכֵן

מוּבָאִים בְּסֵפֶר ‘גַּלְגַּל הַחַיִּים’ מֵהָרה”ג ר’ יוֹסֵף הַכֹּהֵן שְׁלִיטָ”א כַּמָּה רְמָזִים בְּמַעֲשֵׂה בֹּעַז וְרוּת, הַמְקַשְּׁרִים לְמַעֲשֵׂה לוֹט וּבְנוֹתָיו; הַכָּתוּב (רות ג’ ז) “וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ”, מְרַמֵּז עַל לוֹט שֶׁשָּׁתָה קוֹדֶם הַמַּעֲשֶׂה. וּמַמְשִׁיךְ הַכָּתוּב “וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה”, אוֹתִיּוֹת הַמְּעָרָה, מְרַמֵּז עַל הַמְּעָרָה שֶׁל לוֹט עִם בְּנוֹתָיו, וּמַמְשִׁיךְ הַכָּתוּב “וַתָּבֹא בַלָּט”, רֶמֶז עַל לוֹט. וּמְבָאֵר שָׁם שֶׁבֹּעַז הָיָה גִּלְגּוּל לוֹט, וְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ, לְתַקֵּן אֶת לוֹט שֶׁלֹּא הִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ.

וְכֵן

רוֹאִים שֶׁהַשָּׂטָן לֹא הִפְרִיעַ לְמַחְלוֹן וְכִלְיוֹן לְהִתְחַתֵּן עִם רוּת וְעָרְפָּה בְּנוֹתָיו שֶׁל עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב, אַף עַל פִּי שֶׁתּוּכַלְנָה לְהוֹלִיד אֶת נִשְׁמַת הַמָּשִׁיחַ, דְּנִשּׂוּאִין אֵלּוּ הָיוּ בְּאִסּוּר, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (רות רבה ב, ט) “וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת” תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר לֹא גִּיְירוּם וְלֹא הִטְבִּילוּ אוֹתָם. וּכְשֶׁהַנִּשּׂוּאִין נַעֲשִׂים בְּאִסּוּר הַשָּׂטָן בָּא לַעֲזֹר.

מוּבָא

בְּכִתְבֵי הָרמ”ע מִפָּאנוֹ (גלגולי נשמות אות י’) שֶׁזִּוּוּגוֹ שֶׁל יִשַׁי עִם אִמּוֹ שֶׁל דָּוִד לֹא הָיָה זִוּוּג פָּשׁוּט, דְּיִשַׁי חָשַׁב שֶׁבָּא עַל שִׁפְחָתוֹ, וּבֶאֱמֶת הָיְתָה זוֹ אִשְׁתּוֹ. וְגַם שָׁם נִרְאֶה שֶׁהִטְעוּ אֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא בְּצוּרַת הַזִּוּוּג כְּדֵי שֶׁלֹּא יַפְרִיעַ.

מוּבָא

בְּקֻנְטְרֵס ‘נֹפֶךְ דַּעַת’ (ח”ה ע’ ל”א) שֶׁלּוֹט הוּא מִלְּשׁוֹן מְכֻסֶּה, כְּמוֹ לוֹט בָּעֲרָפֶל, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּבִנְיַן הַמַּלְכוּת נַעֲשָׂה בָּעוֹלָם בְּאֹפֶן שֶׁל כִּסּוּי כְּדֵי שֶׁהַסִּטְרָא אַחֲרָא לֹא יְקַטְרֵג. וְהַכִּסּוּי הוּא לוֹט שֶׁהוּא מִלְּשׁוֹן כִּסּוּי. וְכֵן אֵצֶל בֹּעַז הוּא הִתְחִיל לִפְעֹל כְּשֶׁאָמַר (רות ד, א) “סוּרָה שְׁבָה פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי” וּמָצִינוּ בַּתַּרְגּוּם (ש”א כא, ג) שֶׁמְּתַרְגֵּם פְּלֹנִי אַלְמֹונִי כַּסִי וְטָמִיר, וְכֵן מָצִינוּ בַּתַּרְגּוּם עַל הַכָּתוּב (שם ג, ז) “וַתָּבֹא בַלָּט” וְעָלַת רוּת בְּרָז. רוֹאִים שֶׁהִיא הִתְקַשְּׁרָה לְבֹעַז דֶּרֶךְ בְּחִינַת סוֹד וְכִּסּוּי.

שָׁמַעְתִּי

מֵהָרה”ג ר’ משֶׁה וָואלְפְסוֹן שְׁלִיטָ”א שֶׁשָּׁאַל מַדּוּעַ דַּוְקָא בָּלָק רָצָה לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי הוּא הָיָה בְּמַצָּב טוֹב, שֶׁהַקָּבָּ”ה אָמַר (דברים ב, ט) “אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְגוֹ’ כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה”, וּמַה הִפְרִיעוּ לוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְתֵרֵץ דְּמוּבָא בַּ’שְּׁלָ”ה’ שֶׁבָּלָק שֶׁהָיָה קוֹסֵם וּמְכַשֵּׁף גָּדוֹל יָדַע שֶׁמִּמֶּנּוּ צְרִיכָה לָצֵאת נִשְׁמַת הַמָּשִׁיחַ. כְּפִי שֶׁרוֹאִים שֶׁרוּת הָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל עֶגְלוֹן שֶׁהָיָה בְּנוֹ שֶׁל בָּלָק. לָכֵן הוּא נִסָּה בְּכָל כֹּחוֹ לְקַלֵּל וְלִגְרֹם פְּגָם בְּדָבָר זֶה. וְנִרְאֶה לְהוֹסִיף דְּפַחְדּוֹ שֶׁל בָּלָק מִדָּבָר זֶה מְדֻיָּק בַּכָּתוּב (במדבר כב, ד) “וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה”. הֵם הִרְגִּישׁוּ שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים לְהוֹצִיא מֵהֶם נִיצוֹצוֹת גְּדוֹלִים שֶׁמְּסוֹבְבִים אוֹתָם, וְיֵשׁ לָהֶם יְנִיקָה מֵהֶם, כְּמוֹ הַנִּיצוֹץ שֶׁל נִשְׁמַת הַמָּשִׁיחַ. וְלָכֵן הֵם קָרְאוּ לְבִלְעָם לָבוֹא לְקַלֵּל. וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בְּלק”ת לְהָאֲרִיזַ”ל (בלק) “כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה”, הוּא לוֹחֵךְ אֶת יֶרֶק קְרִי הַשָּׂדֶה, הֵן הַנְּשָׁמוֹת הַיּוֹצְאִים מִזִּוּוּג עֶלְיוֹן, מֵהַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה’. וְכֵן “סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר” ר”ת סֻכָּ”ה, הַמְרַמֶּזֶת עַל סֻכַּת דָּוִד שֶׁנִּמְצֵאת בִּרְשׁוּתָם. וְכֵן לוֹט מְרֻמָּז בַּתַּרְגּוּם עַל הַכָּתוּב (במדבר כב, ו) “וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה”, וּכְעַן אִיתָא כְעַן לוֹט לִי יָת עַמָּא. וְכֵן בַּהֶמְשֵׁךְ שָׁם לוֹט לִי יָתֵהּ. לוֹט לִי יָת עַמָּא. דְּכָל הַפַּחַד שֶׁלָּהֶם הָיָה שֶיּוֹצִיאוּ מֵהֶם אֶת הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל לוֹט.

כְּשֶׁבִּלְעָם

גָּמַר לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, וּבִלְעָם וּבָלָק רָאוּ שֶׁמְּזִמָּתָם נִכְשְׁלָה, נָתַן בִּלְעָם לְבָלָק עֵצָה לְהַחֲטִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּזְנוּת עִם בְּנוֹת מוֹאָב. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה הֲרֵי בְּמִצְרַיִם שֶׁהָיְתָה מְקוֹם זִמָּה, וְהָיוּ שָׁם קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא נִכְשְׁלוּ בִּזְנוּת, וּמַדּוּעַ עָלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁל בִּלְעָם שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל יֶחֱטָאוּ, וּמַדּוּעַ בֶּאֱמֶת חָטְאוּ. נִרְאֶה דְּבִלְעָם יָדַע שֶׁנִּשְׁמוֹת דָּוִד וּמָשִׁיחַ צְרִיכוֹת לָצֵאת מִמִּשְׁפַּחַת בָּלָק, וְאֶפְשָׁר לְנַסּוֹת לְהוֹצִיאָם עַל יְדֵי זְנוּת. דָּבָר זֶה יֵשׁ לוֹ כֹּחַ חָזָק לִמְשֹׁךְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִזְנוּת, כְּמוֹ שֶׁרוֹאִים שֶׁהַרְבֵּה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִכְשְׁלוּ. וְכֵיוָן שֶׁזֶּה לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה אִם יוֹצִיאוּ אֶת נִשְׁמַת הַמָּשִׁיחַ עַל יְדֵי זְנוּת יִפְגְּמוּ בָּהּ. וְזֶה רָמַז בִּלְעָם לְבָלָק כֵּיוָן שֶׁכָּל כַּוָּנָתְךָ לִפְגֹּם בְּנִשְׁמַת הַמָּשִׁיחַ, תַּעֲשֶׂה דָּבָר זֶה. וְלָכֵן בָּלָק שָׁלַח אֶת כָּזְבִּי שֶׁהָיְתָה בִּתּוֹ, כַּמּוּבָא בְּתַרְגּוּם יוֹנָתָן (במדבר כה, טו), וְאַף עַל פִּי שֶׁהִצְלִיחוּ לִפְגֹּם בִּזְנוּת, הַקָּבָּ”ה שָׁמַר שֶׁאֶת נִשְׁמַת הַמָּשִׁיחַ לֹא הִצְלִיחוּ לְהוֹצִיא.

מָצִינוּ

בִּירוּשַׁלְמִי (סנהדרין נא:) מֶה עָשָׂה בִּלְעָם הָרָשָׁע שֶׁנָּתַן עֵצָה לְבָלָק בֶּן צִפּוֹר לְהַפִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל בֶּחָרֶב, אָמַר לוֹ אֱלוֹהַּ שֶׁל אֻמָּה הַזּוֹ שׂוֹנֵא זְנוּת, אֶלָּא הַעֲמִידוּ בְּנוֹתֵיכֶם בְּזִמָּה וְאַתֶּם שׁוֹלְטִים בָּהֶם, אָמַר לֵיהּ וּמִישְׁמָע לִי אִינוּן?, אָמַר לֵיהּ אָקִים בְּנַתָּךְ קָוֹמוֹי וְיִנוֹן חֲמָיִין וּשְׁמָעִין לָךְ. רוֹאִים שֶׁבָּלָק שָׁאַל אֶת בִּלְעָם מַדּוּעַ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִשָּׁמְעוּ לוֹ לִזְנוֹת, וּבִלְעָם עָנָה לוֹ אִם תַּעֲמִיד אֶת הַבָּנוֹת שֶׁלְּךָ הֵם יִשָּׁמְעוּ לְךָ. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁבִּלְעָם אָמַר לְבָלָק שֶׁדַּוְקָא לִבְנוֹת מוֹאָב הֵם יִזְנוּ, כֵּיוָן שֶׁשָּׁם יֵשׁ אֶת שֹׁרֶשׁ הַמָּשִׁיחַ, וְזֶה יִמְשֹׁךְ אוֹתָם לִזְנוּת. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (בכורות ה:) “וַתִּקְרְאֵנָה לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן”. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר עֲרוּמוֹת פָּגְעוּ בָהֶן. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, שֶׁנַעֲשׂוּ כּוּלָן בַּעֲלֵי קַרְיָן.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (נזיר כג:) אָמַר עוּלָא, תָּמָר זָנְתָהּ, זִמְרִי זָנָה, תָּמָר זָנְתָה יָצְאוּ מִמֶּנָּה מְלָכִים וּנְבִיאִים, זִמְרֵי זָנָה נָפְלוּ עָלָיו כַּמָּה רְבָבוֹת מִיִשְׂרָאֵל. רוֹאִים שֶׁהַגְּמָ’ מְקַשֶּׁרֶת אֶת מַעֲשֵׂה תָּמָר וּמַעֲשֵׂה זִמְרִי, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּבִשְׁנֵי הַמַּעֲשִׂים הָיָה טָמוּן הָרָצוֹן לְהוֹלִיד אֶת שֹׁרֶשׁ דָּוִד. וְכֵן בֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל מִילָה’ שֶׁחֵטְא זִמְרִי בֶּן סָלוּא הָיָה בְּאוֹתָה בְּחִינָה שֶׁל מְכִירַת יוֹסֵף בְּסוֹד חִבּוּר שׁוֹר וַחֲמוֹר. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּבֵאַרְנוּ לְעֵיל שֶׁמְּכִירַת יוֹסֵף הָיְתָה הַהֶכְשֵׁר לְמַעֲשֵׂה יְהוּדָה וְתָמָר, כָּךְ זִמְרִי חָשַׁב שֶׁהוּא יֶחֱטָא אוֹתוֹ סוּג שֶׁל חֵטְא, וְזֶה יִהְיֶה הַהֶכְשֵׁר לְהוֹלִיד אֶת נִשְׁמַת דָּוִד וּמָשִׁיחַ מִכָּזְבִּי, אֶלָּא שֶׁזֶּה הָיָה לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה וְהָיָה אָסוּר כְּדִלְעֵיל.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (סנהדרין פב:) אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּעִילוֹת בָּעַל אוֹתוֹ רָשָׁע אוֹתוֹ הַיּוֹם וְהִמְתִּין לוֹ פִּנְחָס עַד שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה כַּבֵּיצָה הַמּוּזֶרֶת וְהִיא הָיְתָה כַּעֲרוּגָה מְלֵאָה מַיִם. רוֹאִים שֶׁזִּמְרִי בָּעַל אֶת כָּזְבִּי שֶׁהָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל בָּלָק אַרְבַּע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע פְּעָמִים. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּזֶה הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וְזִמְרִי נִסָּה בְּכָל כֹּחוֹ לְהוֹצִיא אֶת נִשְׁמַת הַמָּשִׁיחַ, שֶׁצְּרִיכָה לָצֵאת מִמִּשְׁפַּחַת בָּלָק, לָכֵן הַמָּשִׁיחַ נִרְמָז בְּמִסְפַּר בְּעִילוֹתָיו. וְהוֹסִיף הָרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שְׁלִיטָ”א שֶׁזֶּה הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל חֵטְא זִמְרִי בֶּן סָלוּא. וְכֵן הַכָּתוּב שֶׁאָמַר דָּוִד (תהילים קמ, ט) “אַל תִּתֵּן הוי“ה מַאֲוַיֵּי רָשָׁע זְמָמוֹ אַל תָּפֵק יָרוּמוּ סֶלָה”, ר”ת זִמְרִ”י.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (סוטה כב:) אָמַר לָהּ יַנַּאי מַלְכָּא לִדְבִיתְהוּ, אַל תִּתְיָרְאִי לֹא מִן הַפְּרוּשִׁים וְלֹא מִמִּי שֶׁאֵינָן פְּרוּשִׁים, אֶלָּא מִן הַצְּבוּעִים שֶׁדּוֹמִין לַפְּרוּשִׁים, שֶׁמַעֲשֵׂיהֶם כְּמַעֲשֵׂה זִמְרִי, וּמְבַקְּשִׁים שָׂכָר כְּפִינְחָס. לִכְאוֹרָה צָרִיךְ לְהָבִין מַה שַּׁיָּךְ לַצְּבוּעִים לְרַמּוֹת וְלוֹמַר עַל מַעֲשֵׂה זִמְרִי שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה שֶׁל פְּרוּשִׁים, וְעוֹד לוֹמַר שֶׁפִּנְחָס נָהַג שֶׁלֹּא כָּרָאוּי וְהַשָּׂכָר שֶׁהוּא קִבֵּל מַגִּיעַ לְזִמְרִי וְלֹא לוֹ. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּזִמְרִי טָעַן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לְשֵׁם שָׁמַיִם לְהוֹלִיד אֶת דָּוִד וּמָשִׁיחַ. וְהָאֱמֶת הָיְתָה שֶׁעִנְיַן הַמָּשִׁיחַ הָיָה הַגּוֹרֵם לְתַאֲוָה, וְהַמַּעֲשֶׂה הָיָה לְשֵׁם תַּאֲוָה.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט רות תרא) “וַיִּקֶר מִקְרֶה” הָרוֹאֶה אוֹתָהּ מַקְרִי קֶרִי. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּכָל מִי שֶׁרָאָה אֶת רוּת שֶׁבָּהּ הָיְתָה טְמוּנָה נִשְׁמַת הַמָּשִׁיחַ הָיָה בָּא לִידֵי קֶרִי דְּיֵּשׁ בְּדָבָר זֶה כֹּחַ חָזָק לְהַחְטִיא.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (רות רבה ב, ט) ר’ בִּיבִּי בְּשֵׁם ר’ רְאוּבֵן אָמַר רוּת וְעָרְפָּה בְּנוֹתָיו שֶׁל עֶגְלוֹן הָיוּ. וּמוּבָא בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (ש”א שעא) שֶׁרוּת וְעָרְפָּה הֵן בְּסוֹד רָחֵל וְלֵאֶה, וְאִם עָרְפָּה הָיְתָה הוֹלֶכֶת עִם רוּת הָיְתָה מְתַקֶּנֶת אֶת עַצְמָהּ וְלוֹקַחַת חֵלֶק בְּבִנְיַן הַמַּלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁלֵּאָה תִּקְּנָה אֶת עַצְמָהּ וְלָקְחָה חֵלֶק בַּהֲבָאַת הַי”ב שְׁבָטִים. וּכְשֶׁהֵן נִפְרְדוּ, רוּת לָקְחָה אֶת הַטּוֹב שֶׁבְּעָרְפָּה, וְעָרְפָּה לָקְחָה אֶת הָרַע שֶׁבְּרוּת, וּמִזֶּה נוֹלַד גָּלְיַת שֶׁהָיָה הַלְּעֻמַּת זֶה שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ. וְרוֹאִים שֶׁעַל עָרְפָּה הָיָה הֲוָה אֲמִינָא אוּלַי יֵצֵא הַמָּשִׁיחַ מִמֶּנָּה, וּבַסּוֹף יָצְאָה מִמֶּנָּה הַקְּלִפָּה שֶׁהִיא הַלְּעֻמַּת זֶה שֶׁל דָּוִד. וְגַם עָלֶיהָ מָצִינוּ שֶׁהָיָה לָהּ כֹּחַ חָזָק לְהַחֲטִיא אֲנָשִׁים, כַּמּוּבָא בַּגְּמָ’ (סוטה מב:) וְגָלְיַת שְׁמוֹ מִגַּת, תָּנֵי רַב יוֹסֵף שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין אֶת אִמּוֹ כְּגַת, כְּתִיב מְעָרוֹת וְקָרִינַן מַעַרְכוֹת תָּנֵי רַב יוֹסֵף שֶׁהַכֹּל הֶעֱרוּ בְּאִמּוֹ, כְּתִיב הָרָפָה וּכְתִיב עָרְפָּה רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אָמַר הָרָפָה שְׁמָהּ, וְלָמָה נִקְרָא שְׁמָהּ עָרְפָּה שֶׁהַכֹּל עוֹרְפִין אוֹתָהּ מֵאַחֲרֶיהָ, וְחַד אָמַר עָרְפָּה שְׁמָהּ, וְלָמָה נִקְרָא שְׁמָהּ הָרָפָה שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין אוֹתָהּ כְּהָרִיפוֹת.

[בַּמַּאֲמָר

הַמֻּסְגָּר מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (רות צו:) שֶׁשְּׁמָהּ שֶׁל רוּת קֹדֶם שֶׁהִתְגַּיְּרָה הָיָה גִלִּית, נִרְאֶה דְּגָלְיַת הוּא אוֹתִיּוֹת גִלִּית, לְרַמֵּז שֶׁהָרַע שֶׁל רוּת הַנִּרְמָז בִּשְׁמָהּ קֹדֶם שֶׁהִתְגַּיְּרָה, נִכְנַס בּוֹ כְּדִבְרֵי הָאֲרִיזַ”ל. וְכֵן גָּלְיַת מְרַמֵּז עַל הִתְגַּלּוּת, דְּגָלְיַת מְסַמֵּל אֶת קְלִפַּת הַגַּאֲוָה וְעַזּוּת הַפָּנִים שֶׁל מוֹאָב שֶׁשָּׁרְשָׁהּ מִבִּתּוֹ שֶׁל לוֹט שֶׁלֹּא הָיְתָה צְנוּעָה, וּפִרְסְמָה שֶׁמּוֹאָב נוֹלַד מֵאָבִיו, וְהִיא הַלְּעֻמַּת זֶה שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁנִּמְצָא בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל. וְכֵן גָּלְיַ”ת מְרֻמָּז בַּכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר עַל דָּוִד (ש”ב ה, ב) “וְאַתָּה תִּהְיֶה לְנָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל” בְּדִלּוּג הָפוּךְ שֶׁל ב’ אוֹתִיּוֹת, דְּגָלְיַת הוּא הַקְּלִפָּה הַמִּתְנַגֶּדֶת לְדָוִד לָכֵן הוּא נִרְמָז בְּהִפּוּךְ אוֹתִיּוֹת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שְׁלִיטָ”א שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָ’ עַל גָּלְיַת (סוטה מב:) “וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב”, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כְּדֵי לְבַטְּלָם מִקְּרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית. דְּגָלְיַת הוּא כְּנֶגֶד הַמַּלְכוּת לָכֵן הוּא מִתְנַגֵּד לְקַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (סוטה מב:) דָּרַשׁ רָבָא, בִּשְׂכַר אַרְבַּע דְּמָעוֹת שֶׁהוֹרִידָה עָרְפָּה עַל חֲמוֹתָהּ, זָכְתָה וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה אַרְבָּעָה גִּבּוֹרִים הַלָלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר “וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה עוֹד”. נִרְאֶה דִּדְמָעוֹת אֵלּוּ שֶׁעָרְפָּה הוֹרִידָה כְּשֶׁנִּפְרְדָה מִנָּעֳמִי וְרוּת, נָתְנוּ לָהּ אֶת הָרַע שֶׁהָיָה בְּרוּת, וּמֵרַע זֶה יָצְאוּ הַגִּבּוֹרִים שֶׁהָיוּ הַלְּעֻמַּת זֶה שֶׁל דָּוִד, וּלְקִיחַת הָרַע שֶׁבְּרוּת הָיְתָה שָׂכָר בִּשְׁבִיל עָרְפָּה. וְכֵן עָרְפָּה הִיא אוֹתִיּוֹת פֶּה רַע, כְּנֶגֶד הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהִיא בְּסוֹד פֶּה טוֹב, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘הַשֻּׁלְחָן פֶּה’.]

וְנַחֲזוֹר

לְבָאֵר אֶת מַעֲשֵׂה זִמְרִי וְכָזְבִּי. מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (במדב”ר כ, כד) “וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא” וְכוּ’, אָמְרָה לוֹ אֵינִי נִשְׁמַעַת אֶלָּא לְמֹשֶה, שֶׁכָּךְ צִוָּה אוֹתִי בָּלָק אַבָּא שֶׁלֹּא לִשְׁמֹעַ אֶלָּא לְמֹשֶה רַבְּכֶם שֶׁאָבִי מֶלֶךְ, אָמַר לָהּ הֲרֵי אֲנִי גָּדוֹל כְּמוֹתוֹ, לְעֵינֵיהֶם אֲנִי אֲבִיאֵךְ, תְּפָשָׂהּ בִּבְלוֹרִיתָהּ וְהֵבִיאָהּ אֵצֶל מֹשֶה, אָמַר לוֹ בֶּן עַמְרָם זוֹ מֻתֶּרֶת אוֹ אֲסוּרָה, אָמַר לוֹ אֲסוּרָה הִיא לְךָ, אָמַר לוֹ זִמְרִי וְאוֹתָהּ שֶׁלָּקַחְתָּ מִדְיָנִית הִיא, מִיָּד נִתְרַשְּׁלוּ יָדָיו שֶׁל מֹשֶה וְנִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה, וְגָעוּ כֻּלָּם בִּבְכִיָּה. וְצָרִיךְ לְהָבִין מַדּוּעַ נִתְרַשְּׁלוּ יָדָיו שֶׁל מֹשֶה, הֲרֵי הוּא נָשָׂא אֶת צִפּוֹרָה קוֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה. וְעוֹד צָרִיךְ לְהָבִין מַדּוּעַ זִמְרִי תָּפַס אֶת כָּזְבִי בִּבְלוֹרִיתָהּ.

נִרְאֶה

לְבָאֵר שֶׁזִּמְרִי תְּפָשָׂהּ בִּבְלוֹרִיתָהּ, דִּבְלוֹרִית מְסַמֶּלֶת אֶת קְלִפַּת הַגַּאֲוָה שֶׁמַּלְבִּישָׁה עַל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל בֵּית דָּוִד שֶׁנִּמְצֵאת בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, כְּפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָ’ (סנהדרין מט:) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַרְבַּע מֵאוֹת יְלָדִים הָיוּ לוֹ לְדָוִד כֻּלָּן בְּנֵי יְפַת תֹּאַר הָיוּ, וּמְגַדְּלֵי בְּלוֹרִית הָיוּ, וּמְהַלְּכִין בְּרָאשֵׁי הַגְּיָסוֹת הָיוּ, וְהֵן הֵן בַּעֲלֵי אֶגְרוֹפִין שֶׁל דָּוִד. רוֹאִים שֶׁהַקְּלִפּוֹת שֶׁמִּתְלַבְּשׁוֹת עַל בֵּית דָּוִד הֵם בְּסוֹד הַבְּלוֹרִית. וְזִמְרִי רָמַז לְמֹשֶה בַּבְּלוֹרִית עַל נִשְׁמַת דָּוִד שֶׁטְּמוּנָה שָׁם, וּמֹשֶה הִרְגִּישׁ שֶׁמֻּנַּח כָּאן נִיצוֹץ קָדוֹשׁ שֶׁמֵּנִיעַ אֶת זִמְרִי לְמַעֲשֵׂהוּ, וְזֶה גָּרַם שֶׁנִתְרַשְּׁלוּ יָדָיו שֶׁל מֹשֶה. וְכֵן הַכָּתוּב (במדבר) “וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ” ס”ת בְּלוֹרִי”ת, דִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל חָנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב בִּמְקוֹם קְלִפַּת הַבְּלוֹרִית.

וְהוֹסִיף

הרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שְׁלִיטָ”א שֶׁלָּכֵן בָּלָק נִקְרָא צוּר, דְּצוּר מְסַמֶּלֶת אֶת הַקְּלִפָּה שֶׁהִיא הַלְּעֻמַּת זֶה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם הַמְסַמֶּלֶת אֶת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (בראשית כה, כג) כְּשֶׁזֶה קָם זֶה נוֹפֵל וְכוּ’, לֹא נִתְמַלְּאָה צוֹר אֶלָּא מֵחֻרְבָּנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם.

כָּתוּב

(במדבר כה, יז) “צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם: כִּי צֹרֲרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם”. נִרְאֶה דְּיֵשׁ כָּאן רֶמֶז כֵּיוָן שֶׁהֵם נִסּוּ לִפְגֹּם אֶת נֶפֶשׁ דָּוִד שֶׁעָלֶיהָ כָּתוּב (ש”א כה, כט) “וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים”, הֶעֱנִישׁוּ אוֹתָם בְּ“צָרוֹר” וְכוּ’, “כִּי צֹרֲרִים“. דִּצְרוּרָה פֵּרוּשׁוֹ קְשׁוּרָה, וְנֶפֶשׁ דָּוִד הָיְתָה קְשׁוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים שֶׁהוּא קֶשֶׁר הַחַיִּים, וְהֵם נִסּוּ לִפְגֹּם בָּזֶה. וְכֵן כָּזְבִּי הִיא מִלְּשׁוֹן שֶׁקֶר וְכָזָב, דִּבְכָל שֶׁקֶר יֵשׁ נִיצוֹץ שֶׁל אֱמֶת, וְכֵן בְּכָזְבִּי הָיָה נִיצוֹץ שֶׁל אֱמֶת שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ.

נִרְאֶה

דְּלָכֵן נָפְלוּ מִיִּשְׂרָאֵל כ”ד אֶלֶף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כה, ט) “וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף”, כֵּיוָן שֶׁהֵם נִסּוּ לִפְגֹּם אֶת הַמַּלְכוּת, הֵם נֶעֶנְשׁוּ בְּמִסְפָּר כ”ד הַמְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמָר ‘עוֹלָם הַשְּׁמִינִי’, שֶׁבַּמַּלְכוּת יֵשׁ כ”ד קִשּׁוּטֵי כַּלָּה, וְכ”ד צֵרוּפֵי אדנ”י. וְכֵן נִרְאֶה דְּמֹשֶה שָׁלַח אֶת פִּנְחָס לְהִלָּחֵם בְּמִדְיָן, וּפִנְחָס הָרַג אֶת בִּלְעָם וּבָלָק בֶּחָרֶב, כֵּיוָן שֶׁעֲדַיִן הָיָה חֲשָׁשׁ שֶׁיְּנַסּוּ לִפְגֹּם אֶת הַמַּלְכוּת, וּמֹשֶה דָּאַג שֶׁפִּנְחָס שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה יִגְמֹר אוֹתָהּ וְיַהֲרֹג אֶת כָּל אֵלּוּ שֶׁמְּנַסִּים לִפְגֹּם אֶת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד. וְלָכֵן כָּתוּב (במדבר לא, טו) “וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם משֶׁה הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה: הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּיהֹוָה עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת יְהֹוָה: וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ”.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (יבמות עז.) אָמַר רָבָא מְלַמֵּד שֶׁחָגַר חַרְבּוֹ כְּיִשְׁמָעֵאל וְאָמַר כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ הֲלָכָה זוֹ יִדָּקֵר בַּחֶרֶב, כָּךְ מְקֻבְּלָנִי מִבֵּית דִּינוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי עַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִית מוֹאֲבִי וְלֹא מוֹאֲבִית. נִרְאֶה דְּלָכֵן עֲמָשָׂא נָקַט לָשׁוֹן כָּזֶה שֶׁלֹּא מָצִינוּ בְּשׁוּם מָקוֹם, שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ מַסְכִּים לַהֲלָכָה זוֹ יִדָּקֵר בֶּחָרֶב, דְּמִי שֶׁחוֹלֵק עַל הֲלָכָה זוֹ וּמְנַסֶּה לְהָטִיל פְּגָם בְּשֹׁרֶשׁ נִשְׁמַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ וּמָשִׁיחַ, דִּינוֹ כְּדִין זִמְרִי בֶּן סָלוּא לִידָּקֵר בֶּחָרֶב.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּשְּׁלָ”ה (ווי העמודים יח) “וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ”, וְקָשֶׁה מַה שֶּׁהִזְכִּיר שֶׁלָּקַח הָרֹמַח בְּיָדוֹ מִתּוֹךְ הָעֵדָה, מַה לִּי אִם מִתּוֹךְ הָעֵדָה לָקַח אוֹתוֹ אוֹ מִמָּקוֹם אַחֵר וְכוּ’, אֶלָּא לְהוֹרוֹת שֶׁלְּקִיחַת הָרֹמַח לֹא הָיָה לִדְקֹר הַמְנָאֲפִים לְבָד, רַק עָשָׂה כַּעֲמָשָׂא שֶׁחָגַר חַרְבּוֹ וְאָמַר כָּל מִי שֶׁאֵין שׁוֹמֵעַ הֲלָכָה זוֹ יִדָּקֵר בֶּחָרֶב, כָּךְ עָשָׂה פִּנְחָס לָקַח הָרֹמַח מִתּוֹךְ הָעֵדָה לְצֹרֶךְ הָעֵדָה, לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ הֲלָכָה זוֹ אוֹ לְדָקְרוֹ בָּרֹמַח. רוֹאִים שֶׁהַשְּׁלָ”ה מְקַשֵּׁר אֶת שְׁנֵי הָעִנְיָנִים, וּמְבָאֵר שֶׁפִּנְחָס לָקַח אֶת הַחֶרֶב מִתּוֹךְ הָעֵדָה לְרַמֵּז לְכֻלָּם שֶׁמִּי שֶׁיַּחֲלֹק עָלָיו בַּהֲלָכָה זוֹ יִדָּקֵר בֶּחָרֶב כְּמוֹ שֶׁעֲמָשָׂא עָשָׂה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁפִּנְחָס וַעֲמָשָׂא רָמְזוּ שֶׁמִּי שֶׁיִּפְגֹּם בְּנִשְׁמַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ בֵּין עַל יְדֵי זְנוּת וּבֵין עַל יְדֵי פְּסַק הֲלָכָה דִּינוֹ לִידָּקֵר בֶּחָרֶב.

וְכֵן

פִּנְחָס הָיָה מֵהַמְּרַגְּלִים שֶׁשָּׁלַח יְהוֹשֻׁעַ קֹדֶם שֶׁנִּכְנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהוּא נִצַּל עַל יְדֵי רָחָב הַזּוֹנָה, שֶׁהִטְמִינָה אוֹתוֹ בְּבִגְדֵּי הַפִּשְׁתָּן שֶׁל הַזְּנוּת שֶׁהָיוּ אֶצְלָהּ עַל הַגָּג, [גַּג בְּגִימַטְרִיָּא שֵׁשׁ, וּמְרַמֵּז עַל פְּגַם הַיְסוֹד הַשַּׁיָּךְ לְמִסְפַּר שֵׁשׁ]. וּבִזְכוּת זֶה שֶׁהִיא הִצִּילָה אוֹתוֹ הוּא נָתַן לָהּ “אוֹת אֱמֶת”, שֶׁהִיא הָאוֹת ו’ הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה, הַיְינוּ הוּא קִשֵּׁר אוֹתָהּ לַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה, וּבִטֵּל אֶת קְלִפַּת הַזְּנוּת מִמֶּנָּהּ, עַד שֶׁזָּכְתָה לְהִנָּשֵׂא לִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל תּוֹרָה’. וְגַם כָּאן רוֹאִים אֶת הַכֹּחַ שֶׁל פִּנְחָס בְּבִטּוּל קְלִפַּת הַזְּנוּת, דְּרָחָב הָיְתָה סֵמֶל שֶׁל קְלִפַּת הַזְּנוּת שֶׁהִתְלַבְּשָׁה עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לְשָׁם, כַּמּוּבָא בַּגְּמָ’ (זבחים קטז:) אָמַר מָר, אֵין לְךָ כָּל שַׂר וְנָגִיד שֶׁלֹּא בָא אֶל רָחָב הַזּוֹנָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (תענית ה:) אָמַר רַבִּי יִצְחָק, כָּל הָאוֹמֵר, “רָחָב” “רָחָב”, מִיָּד נִקְרֵי. וְכָל זֶה הָיָה הַהֶכְשֵׁר לְכִבּוּשׁ הָאָרֶץ, כַּמּוּבָא בַּ’מְגַלֶּה עֲמוּקוֹת’ עַל הַתּוֹרָה (ויחי) “וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם”, רוֹצֶה לוֹמַר ל”א מְלָכִים שֶׁכָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ ע”י שֶׁהָיָה לוֹ אֲחִיזָה וּדְבֵקוּת בָּהֶם קְצָת, שֶׁנִּשָּׂא לְרָחָב הַזּוֹנָה שֶׁזִּינְתָה עִם ל”א מְלָכִים, וְהוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל, עַל יָדָהּ הָיָה יָכוֹל לְהַכְנִיעַ סִיטְרָא דִּילְהוֹן, וְזַרְעוֹ יִהְיֶה זַרְעוֹ בְּמָקוֹם שֶׁהוּא מִל”א הַגּוֹיִם וְעי”ז יִשְׁלֹט בָּהֶם. וְהוֹסִיף הָרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שְׁלִיטָ”א שֶׁזַרְעוֹ בְּגִימַטְרִיָּא רָחָב הַזּוֹנָה, וּ“מְלֹא” מְרַמֵּז עַל הַמ’ אַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁזָּנְתָה עִם הַל”א. נִרְאֶה דְּהַגְּמָ’ מְקַשֶּׁרֶת אֶת הַזְּנוּת שֶׁל רָחָב עִם הָאַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, לְרַמֵּז שֶׁרָחָב הָיְתָה בְּסַכָּנָה כָּל הָאַרְבָּעִים שָׁנָה הָאֵלּוּ מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁיָּדַע שֶׁיֵּשׁ לָהּ נְשָׁמָה גְּבוֹהָה וַעֲתִידָה לַעֲזֹר לְיִשְׂרָאֵל בְּכִבּוּשׁ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבִגְלַל שֶׁהָיְתָה זוֹנָה כָּל הָאַרְבָּעִים שָׁנָה, הַסִּטְרָא אַחֲרָא לֹא קִטְרֵג עָלֶיהָ.

מוּבָא

בְּסֵפֶר ‘עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל’ (פנחס) בְּשֵׁם הָאֲרִיזַ”ל שֶׁזִּמְרִי הָיָה גִּלְגּוּל שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, וְכָזְבִּי הָיְתָה גִּלְגּוּל דִּינָה. נִרְאֶה דְּכֵיוָן שֶׁזִּמְרִי וְכָזְבִּי בְּגִלְגּוּלָם הַקּוֹדֶם הוֹלִידוּ אֶת אָסְנַת אֵשֶׁת יוֹסֵף שֶׁמִּמֶּנָּה יָצָא מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, הֵם נִסּוּ עַכְשָׁיו לְהוֹלִיד אֶת שֹׁרֶשׁ מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁקּוֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה אֵין הַזְּנוּת פּוֹגֶמֶת בַּנְּשָׁמָה, לָכֵן הָיָה שַׁיָּךְ שֶׁאָסְנַת תָּבֹא לָעוֹלָם דֶּרֶךְ הַזְּנוּת שֶׁל שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר וְדִינָה, וּלְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה הַזְּנוּת פּוֹגֶמֶת לָכֵן לֹא הָיָה שַׁיָּךְ שֶׁשֹּׁרֶשׁ מָשִׁיחַ יִוָּלֵד מִמַּעֲשֶׂה זִמְרִי וְכָזְבִּי.

מוּבָא

בְּסֵפֶר ‘חֶסֶד לְאַבְרָהָם’ (מעין ה נהר כה) בְּשֵׁם הָאֲרִיזַ”ל זִמְרִי נִתְגַּלְגֵּל בְּר’ עֲקִיבָא, וְהַכ”ד אֶלֶף שֶׁמֵּתוּ בַּמַּגֵּפָה הָיוּ הַכ”ד אֶלֶף תַּלְמִידִים שֶׁל ר’ עֲקִיבָא שֶׁמֵּתוּ בֵּין פֶּסַח לַעֲצֶרֶת. וְאֵשֶׁת טוֹרְנוּסְרוֹפוּס הָיְתָה גִּלְגּוּל כָּזְבִּי עַצְמָהּ, וְנִתְגַּיְּרָה וְזָכְתָה לְהַעֲמִיד אֶת יְשִׁיבָתוֹ. רוֹאִים שֶׁזִּמְרִי וְכָזְבִּי נִתְגַּלְגְּלוּ בְּרַבִּי עֲקִיבָא וְאִשְׁתּוֹ. נִרְאֶה דְּלָכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (איכה רבה ב, ד) רַבִּי עֲקִיבָא כַּד הֲוָה חָמֵי לֵיהּ לְהָדֵין בַּר כּוּזִיבָא הֲוָה אֲמַר הַיְינוּ מַלְכָּא מְשִׁיחָא. דְּרַבִּי עֲקִיבָא שׁוּב נִסָּה לְהָבִיא אֶת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד קוֹדֶם זְמַנָּהּ כְּמוֹ בַּגִלְגּוּל הַקּוֹדֶם, לָכֵן הוּא קָרָא לְבֶן כּוּזִיבָא מָשִׁיחַ. וְכֵן נִרְאֶה דְּכוּזִיבָא הוּא מִלְּשׁוֹן כָּזְבִּי, דִּכְשֵׁם שֶׁכָּזְבִי הִיא מִלְּשׁוֹן כָּזָב כְּדִלְעֵיל, כָּךְ בֶּן כּוּזִיבָא, וּשְׁנֵיהֶם הָיוּ אוֹתוֹ כָּזָב שֶׁל נִסָּיוֹן לְהַקְדִּים אֶת הַקֵּץ. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (סנהדרין צז:) מַאי “וְיָפֵחַ לְקֵץ וְלֹא יְכַזֵּב” אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן תִּפַּח עַצְמָן שֶׁל מְחַשְּׁבֵי קִצִּין. רוֹאִים שֶׁמְּחַשְּׁבֵי קִצִּין לְהַקְדִּים אֶת הַגְּאֻלָּה נִקְרָאִים בַּפָּסוּק בִּלְשׁוֹן כָּזָב, וְהַגְּמָ’ שָׁם מַזְכִּירָה גַּם אֶת בֶּן כּוּזִיבָא.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (מכות כד:) אַחַר חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כְּשֶׁיָּצָא שׁוּעָל מִבֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְכֻלָּם בָּכוּ, רַבִּי עֲקִיבָא שָׂחַק, כֵּיוָן שֶׁהוּא רָאָה בְּעֵינֵי רוּחוֹ אֶת הַגְּאֻלָּה וְהִיא הָיְתָה מוּחָשִׁית אֶצְלוֹ לְגַמְרֵי גַּם בִּזְמַן הַגָּלוּת. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁכְּבָר מִשֵּׁשׁ אֶת הַגְּאֻלָּה בְּגִלְגּוּלוֹ הָרִאשׁוֹן וְהוֹלִיד אֶת שֹׁרֶשׁ מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וּבְגִלְגּוּלוֹ הַשֵּׁנִי כִּמְעַט הוֹלִיד אֶת שֹׁרֶשׁ מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, כָּל עִנְיַן הַגְּאֻלָּה הָיָה מוּחָשִׁי אֶצְלוֹ יוֹתֵר מֵאֲחֵרִים.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (פסחים מט:) תַּנְיָא אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁהָיִיתִי עַם הָאָרֶץ אָמַרְתִּי מִי יִתֵּן לִי תַּלְמִיד חָכָם וָאֶנְשָׁכֶנוּ כַּחֲמוֹר. נִרְאֶה דְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה גִּלְגּוּל זִמְרִי שֶׁהָיָה גִּלְגּוּל שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, כְּשֶׁהָיָה עַם הָאָרֶץ הָיָה שַׁיָּךְ לְשֹׁרֶשׁ הַחֲמוֹר דִּקְלִפָּה. לָכֵן הוּא אָמַר מִי יִתֵּן לִי תַּלְמִיד חָכָם וָאֶנְשָׁכֶנוּ כַּחֲמוֹר. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘לִקּוּטֵי שׁוֹשַׁנִּים’ מֵהָר”ש אוֹסְטְרוֹפְּלִי (פסחים מט) שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא הָיָה גִּלְגּוּל שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר.

וְכֵן

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘חֶסֶד לְאַבְרָהָם’ (מעין ה נהר כה) “וְהָאָרֶץ רַחֲבַ”ת יָדַיִם” ר”ת ‘ר’ ‘חֲנִינָא ‘בֶּן ‘תְּרַדְיוֹן, וְאֶפְשָׁר שֶׁנִּלְקַח בְּתוֹךְ קְלִפַּת שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, לְכָךְ הֻצְרַךְ לֵיהָרֵג וּלְהִתְלַבֵּן. נִרְאֶה דְּאֶפְשָׁר לְבָאֵר טַעַם זֶה גַּם עַל רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁנֶהֱרַג בֵּין עֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת כְּמוֹ רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (במדב”ר יט, ו) דְּבָרִים שֶׁלֹּא נִגְלוּ לְמשֶׁה נִגְלוּ לְר’ עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (מנחות כט:) בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה משֶׁה לַמָּרוֹם מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיּוֹשֵׁב וְקוֹשֵׁר כְּתָרִים לָאוֹתִיּוֹת, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִי מְעַכֵּב עַל יָדְךָ, אָמַר לוֹ אָדָם אֶחָד יֵשׁ שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּסוֹף כַּמָּה דּוֹרוֹת וַעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שְׁמוֹ, שֶׁעָתִיד לִדְרוֹשׁ עַל כָּל קוֹץ וְקוֹץ תִּילִין תִּילִין שֶׁל הֲלָכוֹת, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הַרְאֵהוּ לִי, אָמַר לוֹ חֲזוֹר לַאֲחוֹרֶךָ, הָלַך וְיָשַׁב בְּסוֹף שְׁמוֹנֶה שׁוּרוֹת וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מָה הֵן אוֹמְרִין. לְפִי זֶה נִרְאֶה לְבָאֵר עוֹד טַעַם בַּקּוּשְׁיָא שֶׁהִקְשֵׁנוּ בַּמִּדְרָשׁ מַדּוּעַ נִתְרַשְׁלוּ יָדָיו שֶׁל מֹשֶה בַּוִּכּוּחַ עִם זִמְרִי. דְּמֹשֶה הִרְגִּישׁ שֶׁלְּזִמְרִי יֵשׁ אֶת נִשְׁמַת רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהִיא יוֹתֵר גְּדוֹלָה מִמֶּנּוּ בְּפִלְפּוּל, לָכֵן כְּשֶׁהִתְחִיל זִמְרִי לְהִתְפַּלְפֵּל גָּרַם שֶׁנִּתְרַשְּׁלוּ יְדֵי מֹשֶה.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (גיטין נז:) מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל סִיסְרָא לִמְּדוּ תִּינוֹקוֹת בִּירוּשָׁלַיִם. וּמוּבָא בַּ’מְגַלֶּה עֲמוּקוֹת’ (ואתחנן אופן פח) רַבִּי עֲקִיבָא הוּא מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל סִיסְרָא, מִבְּעִילָה ג’ שֶׁל יָעֵל. וּמוֹסִיף עוֹד בְּפָרָשַׁת בָּלָק, “וַיָּסַר אֵלֶיהָ” ג’ פְּעָמִים, לְשׁוֹן סוּרָה, עַל הַנִּיצוֹץ שֶׁיָּדְעָה הַצַּדֶּקֶת לְהוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלָל, וְזֶה סוֹד הַכָּתוּב (שופטים ד, יח) “וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִי כָ”ה” שֶׁיָּדְעָה שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנָּהּ מִי שֶׁמְּיַחֵד כ”ה שְׁעָרִים עֶלְיוֹנִים. וְזֶה סוֹד הַכָּתוּב (שם טז) “וַיִּפֹּל כָּל מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי חֶרֶב לֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָ”ד”, ר”ל שֶׁלֹּא נִשְׁאַר סִיסְרָא בְּאוֹתוֹ הַבְּרִיחָה עַד שֶׁהוֹצִיא אֶחָ”ד, שֶׁיָּצָאת נִשְׁמָתוֹ בְּאֶחָד. וְזֶה סוֹד הַכָּתוּב (שם ו) “וְאָמַר הֲיֵשׁ פֹּה אִישׁ וְאָמַרְתְּ אָיִן”. הֲיֵ”שׁ פֹּ”ה בְּגִימַטְרִיָּא רַבִּ”י עֲקִיבָ”א גַם רָמַז “יֵשׁ פֶּה” שֶׁהוּא סוֹד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. נִרְאֶה דְּלָכֵן רַבִּי עֲקִיבָא נוֹלַד מִמַּעֲשֶׂה יָעֵל וְסִיסְרָא, כֵּיוָן שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא בָּא לְתַקֵּן אֶת מַעֲשֶׂה זִמְרִי שֶׁזָּנָה לְשֵׁם תַּאֲוָה עִם נִיצוֹץ קְדֻשָּׁה, בָּאָה יָעֵל וְזָנְתָה עִם סִיסְרָא לְשֵׁם שָׁמַיִם בְּלִי תַּאֲוָה כְּלָל, לְהוֹצִיא אֶת נִשְׁמַת רַבִּי עֲקִיבָא וְלַהֲרֹג אֶת סִיסְרָא הָרָשָׁע, וּבָזֶה הִיא הִתְחִילָה אֶת הַתִּקּוּן שֶׁל זִמְרִי בְּהֻלֶּדֶת רַבִּי עֲקִיבָא.

וּלְפִי

זֶה נִרְאֶה לְהוֹסִיף עַל מַה שֶּׁהֵבֵאנוּ לְעֵיל שֶׁזִּמְרִי אָמַר לְמֹשֶה (סנהדרין פב:) בֶּן עַמְרָם, בַּת יִתְרוֹ מִי הִתִּירָהּ לְךָ. טַעֲנַת זִמְרִי אֶל מֹשֶה הָיְתָה שֶׁכָּזְבִּי וְצִפּוֹרָה אֵשֶׁת מֹשֶה הֵן אוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה מַמָּשׁ, דְּמָצִינוּ בַּזֹּהַר (בלק קצו:) שֶׁבָּלָק הָיָה מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל יִתְרוֹ, וּמִמֵּילָא כָּזְבִּי שֶׁהָיְתָה בַּת בָּלָק, הָיְתָה נֶכְדָּה שֶׁל יִתְרוֹ מֵאוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה שֶׁל צִפּוֹרָה אֵשֶׁת מֹשֶה. וְאֶת הַפְּגִיעָה הַזֹּאת שֶׁל זִמְרִי בְּמֹשֶה הָיְתָה יָעֵל רְאוּיָה לְתַקֵּן, דְּמוּבָא בְּסֵפֶר ‘פְּרִי צַדִּיק’ (יתרו א) שֶׁיָּעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי הָיְתָה מִגֶּזַע יִתְרוֹ שֶׁבָּא מִקַּיִן. וְכֵן מוּבָא בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (שופטים שסב) וּמִיִּתְרוֹ בָּאָה רָחָב הַזּוֹנָה, וּמִמֶּנָּהּ חֶבֶר הַקֵּינִי. וּמִמֵּילָא יָעֵל שֶׁהָיְתָה נֶכְדָּה שֶׁל יִתְרוֹ מֵאוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה שֶׁל כָּזְבִּי וְצִפּוֹרָה, הִיא הָיְתָה רְאוּיָה לְתַקֵּן אֶת זִמְרִי וְלַהֲבִיאוֹ שׁוּב בְּגִלְגּוּל רַבִּי עֲקִיבָא. וְכֵן פִּנְחָס שֶׁדָּקַר אֶת זִמְרִי הָיָה נֶכֶד שֶׁל יִתְרוֹ, בֶּן דוֹד שֶׁל בָּלָק אָבִיהָ שֶׁל כָּזְבִּי, כַּמּוּבָא בַּגְּמָ’ (סוטה מג.) שְׁבָטִים מְבַזִּין אוֹתוֹ [אֶת פִּנְחָס] רְאִיתֶם בֶּן פּוּטִי זֶה שֶׁפִּטֵם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, יַהֲרֹג נָשִׂיא  מִיִּשְׂרָאֵל. וּפִנְחָס שֶׁדָּקַר אֶת זִמְרִי, הִתְחִיל אֶת תִּקּוּנוֹ, בְּמַה שֶּׁתִּקֵּן אֶת רָחָב הַזּוֹנָה, שֶׁהוֹלִידָה אֶת יָעֵל, שֶׁהוֹלִידָה אֶת רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהוּא גִּלְגּוּל זִמְרִי. וּכְפִי שֶׁהֵבֵאנוּ לְעֵיל, שֶׁפִּנְחָס הָיָה קְרוֹב מִשְׁפָּחָה שֶׁל רָחָב הַזּוֹנָה, שֶׁמִּמֶּנָּהּ יָצְאָה יָעֵל כְּדִבְרֵי הָאֲרִיזַ”ל. וּכְשֵׁם שֶׁרָחָב הַזּוֹנָה עָזְבָה אֶת הַזְּנוּת וְהִתְקַשְּׁרָה עִם הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה דֶּרֶךְ פִּנְחָס, כָּךְ עָשְׂתָה יָעֵל. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘גָּלוּת יִשְׁמָעאֵל’ מֵהָרה”ג ר’ מָרְדֳּכַי נוֹיגֶרְשֶׁל שְׁלִיטָ”א שֶׁרָחָב הַזּוֹנָה, אוֹ יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר, הֵן אוֹתִיּוֹת חֶרֶב. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז עַל הַ“חֶרֶב נוֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית” שֶׁהִיא מִדָּתוֹ שֶׁל פִּנְחָס. וְכֵן הַסַּבָּא שֶׁלָּהֶם יִתְרוֹ נִקְרָא חֶבֶר.

מוּבָא

בְּסֵפֶר ‘פְּרִי צַדִּיק’ (יתרו א) אִיתָא בְּסֵפֶר עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁר’ עֲקִיבָא בָּא מִסִּיסְרָא שֶׁבָּא עַל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּנִי וְהִיא בָּאָה מִיִּתְרוֹ. וְעַל כֵּן נִתְחַדֵּשׁ עַל יְדֵי יִתְרוֹ גַּם כֵּן פָּרָשַׁת מִנּוּי הַדַּיָּנִים, וְנִקְרָא עַל שֵׁם זֶה יִתְרוֹ שֶׁיִּתֵּר פָּרָשָׁה “וְאַתָּה תֶחֱזֶה”, שֶׁמִּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בָּא חִלּוּק הַמַּדְרֵגוֹת. וְכֵן נִקְרָא כָּל פָּרָשָׁה שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה יִתְרוֹ שֶׁמִּמֶּנּוּ יָצָא ר’ עֲקִיבָא שֶׁהָיָה שֹׁרֶשׁ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. רוֹאִים שֶׁיִּתְרוֹ קָשׁוּר לְשֹׁרֶשׁ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא. וְכֵן מִיִּתְרוֹ יָצָא בָּלָק שֶׁהוֹלִיד אֶת רוּת שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ הַמָּשִׁיחַ שֶׁמְּגַלֶּה אֶת פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, וְרַבִּי עֲקִיבָא הוּא שֹׁרֶשׁ פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה. וְכֵן מוּבָא בְּבַעַל הַ’טּוּרִים’ (שמות יח, א) שֶׁיִּתְרוֹ מְרַמֵּז עַל י’ דִּבְּרוֹת וְתר”ו מִצְווֹת שֶׁקִּבֵּל עָלָיו מִלְּבַד ז’ מִצְווֹת בְּנֵי נֹחַ שֶׁכְּבָר הָיוּ לוֹ. לְפִי זֶה נִרְאֶה לְבָאֵר אֶת תַּהֲלִיךְ הַזִּכּוּךְ שֶׁל נִשְׁמַת רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְשֹׁרֶשׁ פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, דְּנִשְׁמַת רַבִּי עֲקִיבָא רָצְתָה לָבֹא עַל תִּקּוּנָהּ וּלְהָבִיא אֶת הַשְׁפָּעַת הַתּוֹרָה שֶׁלָּהּ לָעוֹלָם, לָכֵן הוּא נִסָּה בַּגִּלְגּוּל הָרִאשׁוֹן כְּשֶׁהָיָה שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר לְהִדָּבֵּק בְּעַם יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ דִּינָה וּמִמֶּנָּהּ הוּא הוֹלִיד אֶת שֹׁרֶשׁ מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁקָּשׁוּר לִפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה כְּדִלְעֵיל, וּכְשֶׁבָּא בְּגִלְגּוּל זִמְרִי הוּא נִסָּה לְהִדָּבֵּק בְּכָזְבִּי הַבָּאָה מִיִּתְרוֹ, וּלְהִדָּבֵּק בְּשֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה שֶׁל יִתְרוֹ, וּלְהוֹלִיד אֶת נִשְׁמַת מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד הַמְגַלֶּה אֶת פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, וְזֹאת הָיְתָה הַטַּעֲנָה שֶׁלּוֹ לְמֹשֶה בַּת יִתְרוֹ מִי הִתִּירָהּ לְךָ, וְלֹא אָמַר צִפּוֹרָה מִי הִתִּירָהּ לְךָ,דִּכְשֵׁם שֶׁאַתָּה מֹשֶה לָקַחְתָּ אִשָּׁה מִמִּשְׁפַּחַת יִתְרוֹ לִהְיוֹת מְקֻשָּׁר עִם שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה שֶׁל יִתְרוֹ, כְּדֵי לְהַשְׁפִּיעַ אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, כָּךְ גַם אֲנִי רוֹצֶה. וְלָכֵן בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא נוֹלַד מִמַּעֲשֶׂה יָעֵל וְסִיסְרָא, דִּלְיָעֵל הַבָּאָה מִיִּתְרוֹ הָיָה אֶת הַכֹּחַ לְהוֹצִיא אֶת נִשְׁמָתוֹ מְזֻכֶּכֶת לְגַמְרֵי מֵהַקְּלִפָּה, וּלְקַשֵּׁר אוֹתוֹ לְשֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה שֶׁל יִתְרוֹ.

וְעוֹד

נִרְאֶה לְהוֹסִיף דְּמִלְחַמְתָּם שֶׁל בָּלָק וּבִלְעָם נֶגֶד נִשְׁמַת דָּוִד וְהַמָּשִׁיחַ הָיְתָה נֶגֶד הַפַּרְנָסָה שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל. דְּצִנּוֹר הַפַּרְנָסָה נִמְצָא בְּיַד דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁמַּשְׁפִּיעַ הַשְׁפָּעָה זוֹ דֶּרֶךְ הַשֻּׁלְחָן שֶׁבְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘הַשֻּׁלְחָן פֶּה’, וְהֵם נִסּוּ לִפְגֹּם בְּצִנּוֹר זֶה. וּמְרֻמָּז בַּמִּדְרָשׁ (דב”ר ג, ד) כָּל מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכֹּחַ בְּרָכוֹת שֶׁבֵּרְכָם בִּלְעָם הָרָשָׁע. הַיְנוּ שֶׁבָּלָק וּבִלְעָם נִסּוּ לִפְגֹּם בַּפַּרְנָסָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהַקָּבָּ”ה הָפַךְ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה. לָכֵן מִבְּרָכָה זוֹ אוֹכְלִין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה, דְּכַוָּנַת הַקְּלָלָה הָיְתָה לִפְגֹּם בְּצִנּוֹר הַפַּרְנָסָה.

וְנִרְאֶה

דְּזֶה גּוּפָא הַטַּעַם שֶׁדָּוִד בָּא לָעוֹלָם דֶּרֶךְ בָּלָק, לְרַמֵּז שֶׁהַפַּרְנָסָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה בָּאָה דֶּרֶךְ בָּלָק. וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאַמְרֵי ‘מַעֲלַת הַגְּבוּרוֹת’ שֶׁבִּרְכוֹתָיו שֶׁל בִּלְעָם בָּאוּ מִכֹּחַ בָּלָק וּבִלְעָם בְּיַחַד. לָכֵן הַקָּבָּ”ה אָמַר לוֹ “שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר”. וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘הִתְקַדְּשׁוּת בַּאֲכִילָה’ שֶׁהַבְּרָכָה הַגַּשְׁמִית הָיְתָה חַיֶּבֶת לָבוֹא דֶּרֶךְ הַקְּלִפָּה דְּהִיא בְּרָכָה בִּדְבָרִים שֶׁשַּׁיָּכִים לְעֵץ הַדַּעַת שֶׁרֻבּוֹ רַע וּמִעוּטוֹ טוֹב, וְהַקְּלִפָּה שׁוֹלֶטֶת עָלָיו. וּמַטְּרַת הַבְּרָכָה בִּדְבָרִים אֵלּוּ הִיא כְּדֵי לְקַדֵּשׁ אוֹתָם.

בְּ’שַׁעַר

הַפְּסוּקִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (בלק קפד) עַל הַכָּתוּב (במדבר כב, ה) “וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר” מְבָאֵר בְּאֹפֶן דּוֹמֶה לַ’שְּׁלָ”ה’, שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז עַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד שֶׁהִיא בְּסוֹד שֻׁלְחָן הַנִּקְרָא פְּתוֹרָה, שֶׁמְּקַבֵּל מֵהַנָּהָר הַמְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד, וְכֵיוָן שֶׁנִּשְׁמוֹת דָּוִד וּמָשִׁיחַ הָיוּ בִּידֵי קְלִפַּת בָּלָק וּבִלְעָם, הֵם נִסּוּ מִכֹּחַ יְנִיקָתָם מִנְּשָׁמוֹת אֵלּוּ לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁקֹּרַח נִסָּה לְהִלָּחֵם בְּמשֶׁה בְּכֹחַ נִשְׁמַת שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא שֶׁהָיְתָה כְּלוּלָה בּוֹ. וּבְהַגָּהָה לִ’מְבוֹא שְׁעָרִים’ (רצה) מוֹסִיף שֶׁ“פְּתוֹרָה” אוֹתִיּוֹת פֹּה רוּת. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּמִלְחֶמֶת בָּלָק וּבִלְעָם הָיְתָה נֶגֶד הַשְׁפָּעַת הַפַּרְנָסָה מֵהַשֻּׁלְחָן דֶּרֶךְ דָּוִד, לָכֵן נִרְמָז הַשֻּׁלְחָן שֶׁמְּקַבֵּל מֵהַנָּהָר. וּמִלְחַמְתָּם הָיְתָה נֶגֶד הַשְׁפָּעַת רוּת לָכֵן הִיא נִרְמֶזֶת בַּפָּרָשָׁה. וְכֵן פְּתוֹרָה מְרַמֵּז עַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד שֶׁהִיא בְּסוֹד פֶּה הַמַּשְׁפִּיעַ תּוֹרָה כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘הַשֻּׁלְחָן פֶּה’.

עַל

פִּי זֶה נִרְאֶה לְבָאֵר הַפְּסוּקִים (דברים כג, ד, ואילך) “לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה’ וְגוֹ’: עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ: לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם”. וְהִקְשׁוּ הַמְפָרְשִׁים (ע’ רבנו בחיי) מָה הַטַּעֲנָה עַל עַמּוֹן וּמוֹאָב “עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם”, וְכִי הֵם חַיָּבִים לָתֵת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶחֶם וּמַיִם, הֲרֵי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ בַּמִּדְבָּר מָן לֶאֱכֹל וּבְאֵר לִשְׁתּוֹת. וּמָצִינוּ לָשׁוֹן זוֹ גַּם בַּפָּסוּק (נחמיה יג, א) “אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא עַמֹּנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל הָאֱלֹהִים עַד עוֹלָם: כִּי לֹא קִדְּמוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּלֶּחֶם וּבַמָּיִם וַיִּשְׂכֹּר עָלָיו אֶת בִּלְעָם לְקַלְלוֹ”. וּבֶאֱמֶת רַשִּׁ”י בַּחֻמָּשׁ הִרְגִּישׁ בַּקּוּשְׁיָא, וּפֵרֵשׁ אֶת הַפָּסוּק בְּאֹפֶן אַחֵר שֶׁהַכַּוָּנָה שֶׁהֶחְטִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּזְנוּת. אֲבָל עֲדַיִן קָשֶׁה דְּאֵין הַמִּקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (יבמות עו:) שֶׁדּוֹרֶשֶׁת אֶת הַפָּסוּק כִּפְשׁוּטוֹ וְלוֹמֶדֶת מִמֶּנּוּ שֶׁכֵּיוָן שֶׁאִשָּׁה אֵין דַּרְכָּהּ לְקַדֵּם בְּלֶחֶם וּבְמַיִם, לָכֵן עַמּוֹנִיּוֹת וּמוֹאֲבִיּוֹת לֹא נֶאֶסְרוּ לָבוֹא בַּקָּהָל. וְכֵן מוּבָא בָּרַמְבַּ”ן וּבְרַבֵּנוּ בַּחְיֵי שֶׁמַּקְשִׁים שֶׁבֶּאֱמֶת הַמּוֹאֲבִים כֵּן קִדְּמוּ בְּלֶחֶם וּבְמַיִם. וְדוֹחֲקִים בַּפָּסוּק שֶׁהַכַּוָּנָה רַק עַל מִדְיָן וְלֹא עַל מוֹאָב.

וְעַל

פִּי דְּבָרֵינוּ מְיֻשָּׁבוֹת כָּל הַקֻּשְׁיוֹת, דְּכָל הַפָּסוּק הוּא טַעֲנָה אַחַת עַל עַמּוֹן וּמוֹאָב שֶׁנִּלְחֲמוּ בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, בָּזֶה שֶׁשָּׂכְרוּ אֶת בִּלְעָם לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל וְנִסּוּ לִפְגֹּם בַּפַּרְנָסָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְהַכָּתוּב מְרַמֵּז שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵם יָדְעוּ שֶׁהַשֶּׁפַע שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִמְצָא אֶצְלָם, הָיוּ צְרִיכִים לְקַדֵּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וְלָתֵת לָהֶם לֶחֶם וּמַיִם, לְרַמֵּז לָהֶם שֶׁמֵּהֶם יָבֹאוּ לָהֶם לֶחֶם וּמַיִם. וְעִקַּר הַטַּעֲנָה עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא רַק שֶׁלֹּא קִדְּמוּ כָּרָאוּי, עוֹד שָׂכְרוּ אֶת בִּלְעָם לְנַסּוֹת לִפְגֹּם בְּדָבָר זֶה. וְלָכֵן יֵשׁ וָי”ו הַחִבּוּר גַּם בַּפָּסוּק בִּדְבָרִים וְגַם בַּפָּסוּק בִּנְחֶמְיָה “וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם”, “וַיִּשְׂכֹּר עָלָיו אֶת בִּלְעָם”. לְרַמֵּז שֶׁשְּׁתֵּי הַטְּעָנוֹת הֵן טַעֲנָה אַחַת. וְכֵן מְבֹאֶרֶת הַגְּמָ’ בִּיבָמוֹת שֶׁהֵבֵאנוּ שֶׁהַטַּעֲנָה הָיְתָה רַק עַל הַזְּכָרִים שֶׁל עַמּוֹן וּמוֹאָב, וְלֹא עַל הַנְּקֵבוֹת. דְּמִלְחָמָה זוֹ הָיְתָה עַל יְדֵי הַזְּכָרִים שֶׁהֵם בָּלָק וּבִלְעָם וְשָׂרֵיהֶם, וְלֹא עַל יְדֵי הַנְּקֵבוֹת. וְזֶה מְרַמֶּזֶת הַגְּמָ’ שֶׁאִשָּׁה אֵין דַּרְכָּהּ לְקַדֵּם בְּלֶחֶם וּבְמַיִם דְּלַנָּשִׁים לֹא הָיָה חֵלֶק בָּזֶה. וּבָזֶה מְיֻשֶּׁבֶת קוּשְׁיַת דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי הַמּוּבֵאת בַּגְּמָרָא שָׁם מַדּוּעַ אֵין טַעֲנָה עַל הַנָּשִׁים שֶׁלֹּא קִדְּמוּ בְּלֶחֶם וּבְמַיִם אֶת נְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, דְּעִקַּר הַטַּעֲנָה הִיא עַל הַקְּלָלוֹת שֶׁלַּנָּשִׁים לֹא הָיָה חֵלֶק בָּזֶה. וְכֵן מָצִינוּ בִּירוּשַׁלְמִי (יבמות מח:) שֶׁהַנָּשִׁים לֹא הָיָה לָהֶן חֵלֶק בַּקְּלָלוֹת שֶׁל בָּלָק וּבִלְעָם וְלֹא הָיְתָה עֲלֵיהֶן טַעֲנָה בְּדָבָר זֶה.

וּבֶאֱמֶת

פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל רַשִּׁ”י בַּחֻמָּשׁ קָשֶׁה מְאֹד מֵהַגְּמָ’ בִּיבָמוֹת. דְּמַה הַטַּעֲנָה עַל מִדְיָן וּמוֹאָב בָּזֶה שֶׁהֶחְטִיאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּזְנוּת, הֲרֵי חֵטְא זֶה הָיָה עַל יְדֵי הַנָּשִׁים, וְאִם כֵּן הָיָה רָאוּי לֶאֱסֹר אֶת הַנָּשִׁים לָבוֹא בַּקָּהָל. וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (רות צה:) שֶׁמַּקְשֶׁה קוּשְׁיָא זוֹ מַדּוּעַ אֵין טַעֲנָה עַל נְשׁוֹת מוֹאָב שֶׁהֶחְטִיאוּ בַּזְּנוּת, וּמְיַשֵּׁב שֶׁהָאֲנָשִׁים הֵבִיאוּ אוֹתָן בְּעַל כָּרְחָן שֶׁיִּזְנוּ עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָל הַטַּעֲנָה גַּם בָּזֶה הָיְתָה רַק עַל הַזְּכָרִים. וְנִרְאֶה דְּגַם לְפִי פֵּרוּשׁ רַשִּׁ”י אֶפְשָׁר לְבָאֵר הַכָּתוּב שֶׁהַכֹּל טַעֲנָה אַחַת עַל בָּלָק וּבִלְעָם שֶׁנִּסּוּ לִלְחֹם נֶגֶד יִשְׂרָאֵל בְּעִנְיַן הַזְּנוּת וְהַקְּלָלוֹת. דְּעִנְיַן הַזְּנוּת גַּם הָיָה מֵעֲצַת בִּלְעָם לִפְגֹּם בַּפַּרְנָסָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְהוֹסִיף הָרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שְׁלִיטָ”א שֶׁזִּמְרִי כָּזְבִּי בְּגִימַטְרִיָּא צוּר, דְּצוּר אָבִיהָ שֶׁל כָּזְבִּי גָּרַם אֶת הַחֵטְא שֶׁל זִמְרִי וְכָזְבִּי, כְּשֶׁהִכְרִיחַ אוֹתָהּ לִזְנוֹת, כְּפִי שֶׁהֵבֵאנוּ לְעֵיל.

כָּתוּב

(במדבר כה, יב) “הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם”. נִרְאֶה דְּפִנְחָס זָכָה בִּשְׁלֵמוּת הַיְסוֹד, “בְּרִיתִי שָׁלוֹם”, בִּזְכוּת שֶׁהוּא מָנַע מִזִּמְרִי לַחֲטֹא בִּבְחִינַת מְכִירַת יוֹסֵף וְלִפְגֹּם אֶת חִבּוּר הַיְסוֹד לַמַּלְכוּת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘בֵּית עוֹלָמִים’ לָרי”א חֶבֶר (דף קמט. ד”ה ותאנא), שֶׁהַמִּלָּה קִנְאָה בְּגִימַטְרִיָּא יוֹסֵף, וּפִינְחָס הִתְלַבֵּשׁ בִּלְבוּשׁ קִנְאָה שֶׁהוּא בִּבְחִינַת יוֹסֵף הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה, כְּשֶׁקִּנֵּא עַל מַעֲשֵׂה זִמְרִי. וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (תשא נו:) שֶׁפִּינְחָס בְּקַנָּאוּתוֹ חִבֵּר יְסוֹד לַמַּלְכוּת. וְכֵן מוּבָא בְּ’שַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (הקדמה לב) שֶׁפִּינְחָס הָיָה גִּלְגּוּל יוֹסֵף.

וְהוֹסִיף

הָרה”ג ר’ כַּתְרִיאֵל כֹּהֵן שְׁלִיטָ”א שֶׁלָּכֵן כָּתוּב “לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם” דְּשָׁלוֹם וְטוֹב אֵלּוּ שֵׁמוֹת שֶׁל הַיְסוֹד, וְעוֹלָם מְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת, כַּמּוּבָא בְּזֹהַר חָדָשׁ (חקת סה.). וְכֵיוָן שֶׁמִּדְיָן וּמוֹאָב נִסּוּ לִפְגֹּם אֶת הַיְסוֹד שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי זְנוּת, וְכֵן לִפְגֹּם אֶת הַשְׁפָּעַת שֶׁפַע הַפַּרְנָסָה שֶׁל הַיְסוֹד לַמַּלְכוּת, לָכֵן נֶעֶנְשׁוּ בַּיְסוֹד שֶׁלָּהֶם, שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לָבוֹא בַּקָּהָל וְלִנָּשֵׂא לְיִשְׂרְאֵלִית.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (סוטה מז.) לְאַחַר שֶׁאֱלִישָׁע רִפֵּא אֶת הַמַּיִם בִּירִיחוֹ, לָעֲגוּ לוֹ נְעָרִים מְגַדְּלֵי בְּלוֹרִית שֶׁפַּרְנָסָתָם הָיְתָה לְהָבִיא מַיִם מִמְּקוֹמוֹת אֲחֵרִים, וְאָמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ וְכוּ’, וֶאֱלִישָׁע קִלֵּל אוֹתָם, וְיָצְאוּ שְׁנֵי דֻּבִּים מֵהַיַּעַר וְטָרְפוּ אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם נְעָרִים. וְהַגְּמָ’ מוֹסִיפָה אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, בִּשְׁבִיל אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם קָרְבָּנוֹת, שֶׁהִקְרִיב בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, הֻבְקְעוּ מִיִּשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם יְלָדִים. נִרְאֶה לְבָאֵר עַל פִּי דְּבָרֵינוּ דִּנְעָרִים אֵלּוּ רָצוּ לִפְגֹּעַ בְּפַרְנָסָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְלַל טוֹבָתָם שֶׁלָּהֶם כְּמוֹ בָּלָק, וְגַם הָיוּ מְגַדְּלֵי בְּלוֹרִית הַמְסַמֶּלֶת אֶת קְלִפַּת מוֹאָב כְּדִלְעֵיל, מִמֵּילָא פָּגְעָה בָּהֶם קִלְלַת בָּלָק. וְכֵן מוּבָא בָּרמ”ע מִפָּאנוֹ (גלגולי נשמות אות ב’) שֶׁשְּׁנֵי הַדֻּבִּים הָיוּ גִּלְגּוּל בָּלָק וּבִלְעָם.

מָצִינוּ

בַּגְּמָ’ (הוריות י:) שֶׁבִּגְלַל שֶׁלּוֹט נִפְרַד מֵאַבְרָהָם לָכֵן נִגְזַר עַל זַרְעוֹ “לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'”. וּמָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר מא, ג) שֶׁבִּזְכוּת אַבְרָהָם הִתְעַשֵּׁר לוֹט. וּמוּבָא בָּרַמְבַּ”ן (בראשית יג, ז) “וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט” וְכוּ’, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָיָה מִקְנֵה אַבְרָם רוֹעֶה בָּאָחוּ הָיוּ רוֹעֵי לוֹט בָּאִים בִּגְבוּלָם וְרוֹעִים שָׁם. רוֹאִים שֶׁלּוֹט נִתְעַשֵּׁר בִּזְכוּת אַבְרָהָם, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁצִּנּוֹר הַפַּרְנָסָה שֶׁל אַבְרָהָם נִמְצָא אֵצֶל לוֹט, וּמִמֵּילָא לוֹט מִתְעַשֵּׁר בִּזְכוּת אַבְרָהָם. וְלוֹט, לֹא רַק שֶׁלֹּא מַשְׁפִּיעַ כְּלוּם לְאַבְרָהָם, הוּא עוֹד גּוֹזֵל אֶת מָמוֹנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם כְּדִבְרֵי הָרַמְבַּ”ן, וְזֶה מֵבִיא אֶת הַפֵּרוּד בֵּינֵיהֶם. וּמְבֹאָרִים דִּבְרֵי הַגְּמָ’, שֶׁבִּגְלַל שֶׁלּוֹט נִפְרַד מֵאַבְרָהָם, זַרְעוֹ נִפְסַל לָבוֹא בַּקָּהָל, דְּהִפָּרְדוּתוֹ מֵאַבְרָהָם וְנִסְיוֹנוֹ לִפְגֹּם בְּפַרְנָסָתוֹ, הֵם שֹׁרֶשׁ הַטַּעַם לִפְסִילַת זַרְעוֹ כְּדִלְעֵיל. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (שם) שֶׁבִּגְלַל שֶׁלּוֹט הִתְעַשֵּׁר בִּזְכוּת אַבְרָהָם, הָיְתָה טַעֲנָה עַל זַרְעוֹ שֶׁלֹּא קִדְּמוּ בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּמִכֹּחַ טַעֲנָה זוֹ נִפְסַל זַרְעוֹ שֶׁל לוֹט, לְרַמֵּז עַל שֹׁרֶשׁ הַטַּעֲנָה שֶׁהִתְחִילָה כְּלַפֵּי לוֹט וְהִמְשִׁיכָה אֵצֶל זַרְעוֹ שֶׁנִּסּוּ לִפְגֹּם אֶת הַשְׁפָּעַת הַפַּרְנָסָה לְיִשְׂרָאֵל. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (הוריות י:) שֶׁזַּרְעוֹ שֶׁל לוֹט נִפְסַל בִּגְלַל שֶׁזָּנָה עִם בְּנוֹתָיו, וְהַנְּקֵבוֹת לֹא נִפְסְלוּ בִּגְלַל שֶׁבְּנוֹתָיו הִתְכַּוְּנוּ לְשֵׁם מִצְוָה, וְרוֹאִים שֶׁהָיְתָה טַעֲנָה עַל לוֹט גַּם בְּעִנְיַן הַזְּנוּת כְּמוֹ עַל זַרְעוֹ, וְעַל בְּנוֹתָיו לֹא הָיְתָה טַעֲנָה כְּמוֹ עַל בְּנוֹת מוֹאָב כְּדִלְעֵיל.

מוּבָא

בְּ’שַׁעַר הַפְּסוּקִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (בלק קפח) שֶׁנָּבָל הַכַּרְמֵלִי הָיָה גִּלְגּוּל בִּלְעָם, שֶׁהָיָה גִּלְגּוּל לָבָן הָאֲרָמִי. וְגַם כָּאן רוֹאִים שֶׁהַפַּרְנָסָה שֶׁל דָּוִד יָרְדָה מִשָּׁמַיִם אֵצֶל נָבָל, וְהוּא לֹא רָצָה לְהַשְׁפִּיעַ כְּמוֹ בִּלְעָם. וְכֵן לָבָן הָאֲרָמִי לֹא רָצָה לְהַשְׁפִּיעַ פַּרְנָסָה לְיַעֲקֹב אָבִינוּ.

מָצִינוּ

בְּרַשִּׁ”י (רות א, א) “וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה” עָשִׁיר גָּדוֹל הָיָה וּפַרְנַס הַדּוֹר וְיָצָא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ מִפְּנֵי צָרוּת הָעַיִן שֶׁהָיְתָה עֵינוֹ צָרָה בָּעֲנִיִּים הַבָּאִים לְדוֹחְקוֹ לְכָךְ נֶעֱנַשׁ. רוֹאִים שֶׁאֱלִימֶלֶךְ שֶׁהָיָה פַּרְנַס הַדּוֹר הָלַךְ לְמוֹאָב בִּזְמַן הָרָעָב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּדֵי לֹא לָתֵת פַּרְנָסָה לְיִשְׂרָאֵל. נִרְאֶה דֶּאֱלִימֶלֶךְ נִדְבַּק בִּקְלִפַּת מוֹאָב שֶׁעֵינֵיהֶם צָרָה בְּפַרְנָסָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, לָכֵן הוּא וּשְׁנֵי בָנָיו נֶעֶנְשׁוּ שֶׁמֵּתוּ, כְּפִי שֶׁאוֹמֵר רַשִּׁ”י. וְכָל זֶה הָיָה עוֹד הַטְעָיָה שֶׁה’ הִטְעָה אֶת הַשָּׂטָן שֶׁלֹּא יַפְרִיעַ לְרוּת לְהִתְקָרֵב לְזֶרַע יִשְׂרָאֵל. כְּשֵׁם שֶׁהַנִּשּׂוּאִין שֶׁל מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן עִם רוּת וְעָרְפָּה הָיוּ בְּאִסּוּר כְּדִלְעֵיל, כָּךְ מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן וֶאֱלִימֶלֶךְ נִדְבְּקוּ בִּקְלִפַּת מוֹאָב בְּעִנְיַן צָרוּת הָעַיִן. וּלְאַחַר שֶׁה’ בִּעֵר אֶת הָרַע, הוּא זִוֵּג אֶת רוּת לְבֹעַז לְהוֹלִיד אֶת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד לְפַרְנֵס אֶת יִשְׂרָאֵל.

מָצִינוּ

בִּירוּשַׁלְמִי (ברכות ט:) ר’ שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר זְבוּדָא בְּדִין הָיָה שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין פָּרָשַׁת בָּלָק וּבִלְעָם בְּכָל יוֹם וּמִפְּנֵי מָה אֵין קוֹרִין אוֹתָן שֶׁלֹּא לְהַטְרִיחַ אֶת הַצִּבּוּר וְכוּ’, אָמַר ר”א מִפְּנֵי שֶׁכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים. נִרְאֶה דְּלָכֵן פָּרָשָׁה זוֹ כְּתוּבָה בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים, דְּכָאן שֹׁרֶשׁ הַפַּרְנָסָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלָכֵן הָיָה בְּדִין שֶׁיֹּאמְרוּ אֶת זֶה בְּכָל יוֹם. וְכֵן רוֹאִים שֶׁבָּלָק זָכָה שֶׁפָּרָשָׁה בַּתּוֹרָה נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ, פָּרָשַׁת בָּלָק, דְּכָאן שֹׁרֶשׁ הַפַּרְנָסָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְכֵן רוֹאִים שֶׁהַתּוֹרָה הֶאֱרִיכָה מְאֹד בְּפָרָשַׁת מַטּוֹת בְּעִנְיַן הַשָּׁלָל שֶׁלָּקְחוּ מִמִּלְחֶמֶת מִדְיָן, כַּמָּה לָקְחוּ מִכָּל דָּבָר, וְאֵיךְ חִלְּקוּ וְכוּ’, דְּשָׁם הָיָה טָמוּן הַשֶּׁפַע הָאֲמִתִּי שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַקְּלִפָּה הִשְׁתַּלְּטָה עָלָיו בִּזְכוּת נִשְׁמַת דָּוִד שֶׁהָיְתָה שָׁם, וּכְשֶׁהָרְגוּ אֶת בִּלְעָם וּבָלָק וְלָקְחוּ שְׁלָלָם הָיְתָה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה בַּהֲבָאַת הַשֶּׁפַע לִמְקוֹמוֹ הָאֲמִתִּי אֵצֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

אודה מאד לכל מי שישלח לי הוספות על מאמר זה לזיכוי הרבים

בכדי להוציא לאור את המהדורה החדשה של ספר ‘סוד החשמל’ אנו זקוקים לעוד נרשמים. הנרשמים מראש יקבלו את הסט [4 כרכים] במחיר 80 ₪ בלבד. אין צורך לשלם מראש. נא להשאיר הודעה בתא קולי 0573109982. או בפקס 0737254480. או במייל fish@neto.net.il כמו כן אנו זקוקים לתרומות להדפסת עלונים. המעונינים בחוברת ‘פתח לסדור הרש”ש’ או ‘סוד החצי’ [כל חוברת 250 עמודים 5 ₪] ישאירו הודעה כנ”ל.

המעונינים לקבל בדואר אלקטרוני את מאמר צניעות האישה עם הוספות חדשות [סוד חיי האישות לאור הקבלה לנשואים בלבד], או את הגליון החודשי, ישלחו בקשה למייל.

צְנִיעוּת הָאִשָּׁה

Sunday, September 5th, 2010

מוּבָא

בָּ’רֶקָאנְטִי עַל הַתּוֹרָה’ (פרשת לך לך) שֶׁלְּקִיחַת שָׂרָה ב’ פְּעָמִים מִבֵּית אַבְרָהָם לְפַרְעֹה וְלַאֲבִימֶלֶךְ, מְרַמֶּזֶת עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ ב’ פְּעָמִים. וְלִכְאוֹרָה צָרִיךְ בֵּאוּר הֲרֵי פַּרְעֹה וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא עָשׂוּ מַעֲשֶׂה זְנוּת, וּמַדּוּעַ הַהִרְהוּר שֶׁלָּהֶם בְּשָׂרָה כָּל כָּךְ חָמוּר. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָ’ (יומא כט.) הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה קָשׁוּ מֵעֲבֵרָה, וְצָרִיךְ לְהָבִין מַדּוּעַ הַהִרְהוּר חָמוּר יוֹתֵר מִמַּעֲשֵׂה עֲבֵרָה עַצְמוֹ. (more…)